מסלול טיול במערב מקדוניה

האזור המערבי של  מקדוניה הוא כל מה שנמצא ממערב לעמק הוורדר, והוא הגדול ביותר, ההררי ביותר, ויש אומרים גם היפה ביותר. בדרומו נמצאים שני אגמים נפלאים – אוחריד ופרספה וקצת יותר מזרחה שפלת פלגוניה וביטולה – ובצפונו אזורי הרים גבוהים ופראיים, שהם חלק מהאלפים הדינריים.

המסלול במערב מקדוניה מתחיל בנסיעה לטטובו, עיר אלבנית בצפון מערב המדינה, והאתרים שסביבה, ולאחר מכן עלייה לפארק מאברובו היפה שהוא הגדול במדינה, ביקור בכפרים, אתרי הטבע והמנזרים שבסביבה, לינה באזור, ולאחר מכן להמשיך לאגם אוחריד כשבדרך מבקרים בכפר ובצ'אני. אפשרות אחרת להגיע לאוחריד היא דרך הערוץ של נהר הטרסקה, כשבדרך מבקרים את האגמים שלאורכו ואת העיר קיצ'בו

באגם אוחריד אפשר לבלות יומיים, יום אחד מוקדש לאוחריד עצמה ואם הזמן מאפשר זאת גם למנזר קלישטה והכפר רדוזדה בצפון מזרח האגם, יום שני למנזר סנט נחום, מפרץ העצמות והשלמת הביקור באוחריד עצמה, לאחר מכן מומלץ לבלות יום אחד באגם פרספה, אי הנחשים, והר פליסטר בדרך לביטולה, לישון בביטולה ויום לאחר מכן לגלות את אזור פריליפ והמנזרים והעיירה קרוסובו. בסך הכל מדובר על שני לילות לינה בסקופיה, לילה לינה בשמורת מברובו, שני לילות לינה באוחריד, ולילה לינה בביטולה, כלומר על שבעה ימי טיולי מסקופיה לסקופיה, אפשר כמובן להאריך או לקצר לפי הצורך

בהמשך למאמר זה קראו מאמר – מרכז ומזרח מקדוניה, כולל סקופיה

הרי מערב מקדוניה

בעיקרון במערב במקדוניה יש שתי קבוצות הרים האחת במערב והשנייה במרכז (יותר מזרחה ודרומה). הקבוצה הראשונה היא ההרים הגבוהים על גבול מקדוניה ואלבניה, מקדוניה וקוסובו – הרי חורב והסאר המגיעים לגבהים של קרוב ל2800 מטר, ובנוסף אליהם גושי הרים נוספים קצת יותר דרומה שהם נמוכים יותר, וביניהם ניתן למנות את הרי הביסטרה בשמורת מבורובו ושלשלות הרים נוספות המגיעות עד לאגמים פרספה ואוחריד, אלו אזורים יפים ופראיים של הבלקן וכמעט ולא מתויירים.

הגוש השני נמצא יותר באמצע מקדוניה, ואפשר לקרוא לו הרי מרכז מקדוניה, בצפון נמצא רכס הרי זקופיצה (Jakupica), ובדרום בין האגמים אוחריד ופרספה רכס גאליצ'יצה (Galičica) ובין אגם פרספה וביטולה הר פליסטר (Pelister).

אתרי נהר הטרסקה (Treska )

כחצי שעה נסיעה ממרכז סקופיה  נמצא אחד מאתרי הטבע המרשימים במקדוניה – קניון מטקה, בו נאגם נהר הטרסקה  המנקז את הרי מרכז מקדוניה ונוצר פיורד מרהיב בין צוקי סלע אדירים ונפלאים. לפני האגם עצמו והסכר היוצר אותו יש מגרש חניה, מסלול קיאק אולימפי ומבחר מסעדות, הכניסה אל הקניון היא רק ברגל, לאחר הסכר יש רחבה קטנה ובה כנסייה יפהפייה מהמאה ה-14 שנבנתה לפי האגדה על ידי המלך מרקו ובה ציורים יפים כולל 4 אבירים השומרים על הכניסה, סמוך לכנסייה מזח לסירות שבהם אפשר לשוט באגם, כולל למערת הנטיפים של וורלו (Vrelo) שנחשבת לאחד מפלאי הטבע של מקדוניה. על ההרים שממזרח לסכר המטקה יש מנזר עתיק על שם ניקולאי שממנו תצפיות אדירות למטה אל הקניון.

קניון המטקה הוא לא האגם היחיד שיוצר נהר הטרסקה, במעלה הנהר יש סכר נוסף שיוצא את האגם המלאכותי הגדול ביותר במקדוניה בשם קוזיאק (Kozjak), קצת יותר משעה נסיעה מסקופיה תביא אותנו לחופי האגם. אם נמשיך דרומה במעלה הנהר נגיע למערת פשנה (Peshna Cave), שהיא מעין אולם ענק בעל הפתח הכי גדול במקדוניה. בתוך המערה בית מצודה מימי המלך מרקו שהיה כנראה של אחותו, לרגלי המערה מנזר קטן על שם המלאך מיכאל, הפטרון של משפחת המלכים נמאניה הסרבית.

אזור טטובו (Tetovo)

ממערב לסקופיה נמצאת העיר טטובו שהיא העיר עם הרוב האלבני הגדולה במקדוניה (מעל 50.000 איש) ויש בה את שני המונומנטים החשובים ביותר במקדוניה מהתקופה העותומאנית. האחד הוא המסגד המצויר מהמאה ה-15 ובו הציורים היפים ביותר מבין מסגדי הבלקן, כולל ציור נדיר של מכה, והשני הוא מרכז של סופים מהמאה ה16 שנקרא טקה (שם מסורתי למנזר של סופים) אראבטי בבה (Arabati Baba Tekḱe). זהו אזור גדול מוקף חוצה וירוק שבתוכו מבנים מסורתיים של המסדר הבקטשי, שלו אמנות ואדריכלות מיוחדת, תוכלו לקרוא עליו יותר בספר "סופים בבלקן".

מצפון לטטובו נמצאים הרי הסאר המרשימים המפרידים בין מקדוניה לקוסובו ומגיעים לגובה של 2800 מטר, ובהם אתר הסקי של Popova Shapka, ומצד מזרח של טטובו נמצא המנזר המקדוני החשוב של לשוק (Lešok) שתחילתו במאה ה14. מטטובו תקח אותנו הדרך המהירה אל גוסטיבר (Gostivar) עיר אלבנית מתפתחת נוספת שלידה נמצאים מקורות נהר הוארדאר, וממנה נטפס אל הרי ביסטריצה, שמורת ואגם מברובו.

שמורת מאברובו (Mavrovo) ומנזר יוהן ביגורסקי (Bigorski)

זהו הפארק הגדול במקדוניה. אזור הררי פראי שבמרכזו אגם מאברובו ואתר סקי. ניתן לטייל בפארק ברגל, ג'יפים, אופניים וסוסים. המשרדים ממוקמים ליד האגם ומציעים מבחר מפות והכוונה. ליד האגם שפע של מלונות, בתוך הפארק נמצא הכפר היפה גליצ'ניה ומפלי הדף, כמו גם כפרים אלבניים ציוריים, ומנזרים חשובים. ראש וראשון בינהם הוא מנזר יוהן ביגורסקי (יוחנן המטביל).

זהו אחד המנזרים החשובים במקדוניה, מקום של השכלה ותרבות, קהילה נזירית פעילה שלקחה תחת חסותה גם מנזרי בת באזור. המנזר ממוקם בצלע הר מעל ערוץ נהר הרדיקה (Radika), אחד הקניונים היפים במקדוניה. הוא שוקם עם קבלת עצמאותה של מקדוניה  ועוצב בצורת המנזרים בהר אתוס, דבר מצביע על הקשר האמיץ בין המנזר להר הקדוש. ואכן חלק מהנזירים הגיעו מהרפובליקה הנזירית בצפון יוון.

ניתן לראות מוטיבים מעניינים כבר בכניסה, מתומן נמצא על הרצפה של השער ודרקונים בשוקת המים. מוטיב המתומן חוזר בבניין עצמו. מעל כנסיית המנזר, למשל, בולטות שתי כיפות מתומנות גדולות. המתומן הוא מהמאפיינים של הבנייה בהר אתוס, ומסמל את המיסטיקה הנוצרית. שבע קשור לסדר הטבעי של הדברים, לשבעת הסקרמנטים, ואילו שמונה קשור להתגלות האלוהית, לשמונה ברכות אשרי, לאור הנסתר ולתחיית ישוע ביום השמיני. הכיפה המתומנת המרכזית של הכנסייה נראית מבפנים שטוחה ובה שלושה מעגלים, כשישוע במרכז. אלו הם שלושה מעגלים של ידע: חיצוני, אמצעי ופנימי.

המבנה הנוכחי, שהוא ברובו מהמאה ה-19, הוקם על בסיס מנזר מהמאה ה-16. לפי האגדה נוסד המנזר במאה ה-11, כאשר תמונת איקון פלאית של יוחנן המטביל התגלתה במקום על ידי אדם שלימים הפך לארכיבישוף של אוחריד. עד היום ניתן לראות את האיקון המופלא בתוך הכנסייה, ונביעה של מים מתחת לכנסייה שנוצרה עם הופעתו. צריך לזכור שיוחנן המטביל קשור למים ושבנצרות האורתודוקסית יש מעיינות מקודשים הקשורים אליו.

מים זורמים גם בקניון שלרגלי המנזר, והיערות העבותים מסביב וההרים המתרוממים לגבהים מופלאים יוצרים במקום אווירה מיוחדת. על צלעי ההרים כפרים אלבנים ברובם, אך מעל המנזר יש כפר מקדוני בשם גליצ'ניק (Galičnik), שהיה מאחז מקדוני נוצרי חשוב מול השבטים האלבנים ותרם רבות למנזר ולהגנתו.

בנוסף להיותו מקום קדוש היה מנזר יוהן ביגורסקי גם מרכז ציירי איקונות, אמני גילוף בעץ, ובנאים. הדבר בא לידי ביטוי באיקונוסטזיס המרשים המגולף מעץ, שנעשה על ידי קבוצה של אמני עץ מומחים מדבאר הסמוכה בראשות פטר פיליפוביץ במאה ה-19. עבודת העץ היא המעולה מסוגה וכמוה יש רק בכנסיית הגואל בסקופיה. על האיקונוסטזיס ניתן לראות אין ספור דמויות מגולפות בעץ, כולל דמויות המגלפים, התגליפים מתארים סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה. לפני האיקונוסטזיס יש תיבה עם שרידי קדושים.

דֶבָּאר (Debar)

בהמשך קניון הרדיקה נשפך הנהר לאגם המלאכותי של דבאר, ולחופו שוכנת העיירה בעלת האוכלוסייה האלבנית דֶבָּאר. בפאתי העיירה נמצא מנזר של נשים מקדוניות שהוקם רק בשנים האחרונות סביב כנסייה עתיקה של סנט ג'ורג' שהייתה במקום. המנזר הוא שלוחה של מנזר יוהן ביגורסקי הסמוך, ואב המנזר של ביגורסקי הוא גם האב הרוחני של הנזירות, מפקח עליהן, עורך את טקסי המיסה, ומלמדן.

בכניסה לכנסייה מצד ימין ישנה תמונה של ג'ורג' הקדוש. לאף של ג'ורג' מודבק קצה אצבע נוטף דם. זהו העתק תמונה דומה שנמצאת במנזר ג'ורג' הקדוש בהר אתוס. לפי המסופר, לאחר שהנזירים גמרו לבנות את המנזר, הם לא ידעו למי להקדישו, ולכן הם השאירו במקום לוח עץ ריק למשך הלילה. והנה, כשבאו עם בוקר, הם ראו על הלוח את תמונתו של ג'ורג' הקדוש. אב המנזר לא האמין בנס, ובספקנותו הושיט אצבעו לתמונה כדי לבדוק אם הצבע טרי. כעונש על ספקנותו נשארה אצבעו דבוקה לתמונה, ולבסוף נאלצו לקטוע אותה והיא מחוברת לאפו של ג'ורג' הקדוש עד היום.

הנזירות במנזר רואות בג'ורג הקדוש דמות המגנה עליהן מפני כל צרה ומצוקה. הן מקבלות אורחים, ואחת מהם בשם ברברה מדברת אנגלית מצוינת ואף מציעה ממבחר המזכרות הקדושות שבמקום. כנסיית המנזר נמצאת בגן נפלא חבוי בין חומות, שממנו יש מבט מרהיב על האגם. אחד מעיסוקיהן של הנזירות הוא יצירת כובעי בישופים, כובעים מפוארים שלוקח כמה חודשים לעשותם, וזהו המקום היחיד בבלקן שבו אפשר לראות את האומנות הזו.

מדבאר יש כביש יפה העובר על הסכר היוצר את אגם דבאר וממשיך לאורך הערוץ היפה של נהר הדרין השחור היוצא מאגם אוחריד, עד להגיעו לאגם, לאורך הדרך יש שורה של אגמים נפלאים, וקצת לפני ההגעה לאגם אוחריד יש פנייה לכפר היפה והחשוב של ובצ'אני (Vevchani) הנמצא מתחת לרכס הרי גבלניקה (Jablanica) המפריד את מקדוניה מאלבניה, מעל הכפר פארק מעיינות קרסט גדולים שאין כמותם בכל מקדוניה, והם האטרקציה העיקרית של המקום, כולל תחנת קמח עתיקה ושבילים אקולוגיים.

מנזר קיצ'בו (Kičevo)

מסקופיה אפשר להגיע לאגם אוחריד דרך פארק מברובו ודבאר, אבל הכביש הראשי והקצר יותר עובר דרך העיר קיצ'בו שיש בה מעל 50.000 איש, מדרום לעיר נמצא אחד המנזרים החשובים במקדוניה, המוקדש, איך לא? למריה ללא רבב. במנזר זה יש אייקון פלאי שכל פעם שמזיזים אותו למנזר אחר הוא חוזר על קרן של אור, האייקון הזה קבע את מיקום המנזר הנוכחי, הוא נבנה ראשונה במאה ה-14 אבל נהרס והמבנה הנוכחי הוא מהמאה ה-19. יש במקום שני כנסיות וקומפלקס מנזר מרשים, אבל מה שחשוב יותר זה מעיין עם תכונות מרפא אליו באים גם המוסלמים, ולצורך כך הכינו להם חדר ללא תמונות כדי לא לפגוע ברגשותיהם.

קיצ'בו נמצאת בצומת דרכים ואפשר לנסוע ממנה לארבעה כיוונים, לביטולה, פריליפ, סקופיה, ואגם אוחריד, העיר נמצאת בעמק בין הרים שבו עובר נהר הטרסקה, ובליבה מצודה עתיקה על גבעה, יש בה גם בזאר, מסגדים, מגדל שעון ומוזיאון עצמאות קטן. בסמוך לעיר יש מנזר נוסף מהמאה ה-14 בשם Knezino Monastery

אגם אוחריד (Uchrid)

אגם אוחריד הוא אחד האגמים הטקטוניים העתיקים בעולם, בן יותר מ-4 מיליון שנה, הוא מגיע לעומק 289 מטר ושטחו 360 קמ"ר, פנינת בלקן אמיתית. מסביב לחופיו כמה אתרים נוצרים חשובים ומעניינים, בתי מלון רבים וערי תיירות משגשגות. זהו אתר התיירות המרכזי של מקדוניה. במקום יש שדה תעופה ויש שנים שבהן מגיעות אליו בקיץ טיסות שכר מישראל.

קראו מאמר על העיר אוחריד – אוחריד ירושלים של הסלאבים

המנזר של קלישטה (Kalishta)

ממול לעיר אוחריד, על החוף המזרחי של האגם, נמצא מנזר קלישטה. יחד עם אוחריד ומנזר סנט נחום (שעליו נספר בהמשך) נוצר מעין משולש קדוש של מנזרים מסביב לאגם. המנזר של קלישטה משמש למושב הפטריארך המקדוני בחודשי הקיץ. זהו מתחם גדול ולידו מלון לאורחים ולצליינים. במקום כנסייה חדשה ומבנים סביבה, המשולבים במערות נזירים וכנסיות עתיקות. המתחם כולו שוכן בין הצוקים למים ויש בו רחבה יפה. הכנסייה העתיקה והחשובה נמצאת בתוך מערה על צוק, ומטפסים אליה מתוך הבניינים החדשים. באזור היו מערות של מתבודדים, והכנסייה שקרויה על שם הבתולה הקדושה היא חלק ממערכת מערות זו. בהמשך הצוקים, במרחק חמש דקות הליכה, יש כנסייה נוספת במערה, המוקדשת לנזיר אנטוניוס – מייסד תנועת הנזירות.

במערה שבכנסייה במנזר קלישטה ניתן לראות תמונה של שמעון של העמוד, ה"סלבריטי" של המאה ה-5, נזיר מסתגף מסוריה שבילה את כל חייו על עמוד גבוה שעליו משטח בגודל מטר על מטר. שמעון של העמוד נתן דוגמא למסורת של נזירים מתבודדים המסתגפים כדרך להתגבר על חולשת הגוף ופיתוח כוח הרצון.

ליד הבניינים הסוגרים על כנסיית המערה נמצאת כנסייה חדשה המוקדשת ללידת מרים. בתוכה יש אייקון של אם האלוהים, שהועבר מהכנסייה העתיקה ולו תכונות פלאיות: כמה פעמים ניסו לזרוק אותו לאגם, וכל פעם הוא חזר בצורה אחרת. האייקון נמצא בתוך מסך האיקונות. בצד החצר ישנו מנזר נזירים פעיל.

הכנסייה החדשה נבנתה ב-1977 בסגנון ביזנטי קלאסי, על יסודות מהמאה ה-18. ממולה נמצאת חנות המציעה ספרות על נצרות במקדוניה ותוצרת המנזר. ליד הכנסייה עץ אדר עתיק בן 650 שנה המצל על המקום. המסורת אומרת שעץ זה ניטע על ידי הנזירים המתבודדים הראשונים, שחיו כאן לפני מאות שנה. בצד הדרומי של הרחבה שוכנת כנסייה עתיקה על שם פטר, פאולוס והשליחים. מתחתיה יש מעיין, ומעבר לה נמצא בית הארכיבישוף. הכנסייה המקדונית הכריזה בשנות ה-60 על עצמאותה מהכנסייה הסרבית, והפטריארך שלה נמצא חלק מזמנו בסקופיה וחלק מזמנו במנזר יפה זה, אפשר רק לנחש היכן הוא מעדיף להיות.

מערת מיכאל ברדוזדה (Radozda)

לא רחוק מהמנזר של קלישטה נמצא כפר הדייגים היפה רדוזדה, מעליו מערת התבודדות של נזירים המוקדשת למלאך מיכאל. המערה צופה על אוחריד מהמזרח. הדבר המעניין במערה הוא הציורים והתמונות הרבות של המלאך מיכאל כשהציורים הראשונים הם מהמאה ה-13. מלאך זה נראה תמיד כשהוא המחזיק ביד אחת מאזניים וביד שנייה חרב. התמונה מזכירה את קלף מספר אחת-עשרה בטארות (מערכת של ידע עתיק), קלף הצדק, שבו מופיע מלאך המחזיק ביד אחת חרב וביד השנייה מאזניים. משמעות הסמל אוניברסלית: החרב מסמלת את היכולת להבדיל בין טוב לרע, לפלס את דרכנו בעולם. יכולת לקבל החלטות נכונות[1]. המאזניים מייצגים את האיזונים הנכונים באדם, את היותו נקי משיקולים לא רלוונטיים, את מידת תשוקתו ורצונו. המאזניים הם המקום שממנו מתקבלות החלטות, והמקום שבו הם בסופו של דבר נמדדות. החרב היא היכולת לבצע דברים בצורה מדויקת ותכליתית.

כל עוד אדם עושה את הדברים הנכונים בחייו, מקבל את ההחלטות הנכונות, שוקל את הדברים בצורה נכונה ובזמן הנכון, אזי לבו קל עליו והמאזניים נוטים לזכותו. בסוף החיים אדם עומד לפני מלאך המחזיק מאזניים וחרב. על המאזניים נשקל לבו, אם הוא קל מנוצה, אזי הוא עובר לשלב הבא. במידה והלב כבד, אזי החרב לא מאפשרת לאדם להמשיך הלאה. החרב היא להט החרב המתהפכת השומרת על הכניסה לגן העדן, המאזניים הם מאזני יום הדין.

לכל אדם יש בחיים את הצדק שלו, האמת שלו, ההחלטות שעליו לקבל, דברים שעליו לעשות. המאזניים עוזרים לנו לגלות מה הם הדברים הללו, מספקים לנו את השיקולים לכאן ולכאן, שלא נפגע במישהו חלילה. החרב עוזרת לנו לעשות את המעשה הנכון, להבדיל בין טוב לרע. בסוף החיים אדם נמדד למול מה שהיה צריך לעשות, לעומת מה שעשה או לא עשה. בסופו של דבר כל אדם מקבל את המגיע לו. המלאך עומד מולנו עם מאזניים וחרב והוא בעל פנים כשלנו, קפדן או רחום כמונו. הוא שוקל את מעשינו ופועל בהתאם לכך. זוהי מידת הצדק והדין, שעמה על כל אחד מאיתנו להתמודד.

מנזר סנט נחום (Nahum)

השליחים שהביאו את הנצרות לבולגריה היו קלמנט ונחום, והם הוסמכו על ידי הצאר הבולגרי בוריס להקים אוניברסיטה דתית ראשונה מסוגה באוחריד שתעסוק בתרגום הספרים הדתיים לסלאבית בולגרית, ותחנך את הדור הצעיר של מנהיגי האימפריה הטריה. מי שהיה ממונה על האוניברסיטה באוחריד היה סנט קלמנט, ואילו סנט נחום הקים מוסד דומה שנועד בעיקר עבור בני המלוכה והאצולה בבירת האימפריה פרסלב שנמצאת במזרח בולגריה.

לאחר שנות פעילות ציבורית רבות בפרסלב הצטרף סנט נחום לאחיו באוחריד ועבר לניהול המוסד הלימודי, בעוד שאחיו נהיה הארכיבישוף הבולגרי הראשון ועסק בארגון הנצרות הבולגרית, אבל כנראה שזה לא היה זה, לאחר שנים של פעילות מיסיונרית וחינוכית עייפה נפשו של סנט נחום מאנשים והשתוקקה לחזור לדרך הנזירות, להתאחד שוב עם אלוהים. הוא פרש למנזר בצד האחר של האגם ובילה בו את שנותיו האחרונות, תוך שהוא עושה מעשי ניסים ומתחיל את מסורת הנזירות של בולגריה ומקדוניה. אין צורך לציין שהמנזר נהפך מהר מאוד למקום עלייה לרגל ומקום לימוד, ובמיוחד למקום ריפוי, שכן סנט נחום היה לא רק מלומד אלא גם רופא.

מנזר נחום נמצא במיקום נפלא בדרום אגם אוחריד. על גבעה סלעית ליד המעיינות המזינים את האגם ויוצרים אזור של נביעות ובריכות שנראה כמו גן עדן. אפשר לשוט בבריכות הגדולות שיוצרים המעיינות וליהנות מהחוף החולי, אנשים באים למקום בכדי להירפא, יש ליד המנזר בית הארחה והאמונה היא שמי שיישן כאן יזכה לתשובה בחלומו לבעיותיו ולרפואה שלמה, כפי שהיה במקדשי אסקלפיוס בימי קדם. במרכז המנזר כנסייה עתיקה שבה קבור הקדוש. עולי הרגל באים אל הקבר ומניחים עליו את ידם הימנית, סופגים את האנרגיה ושמים את ידם על ליבם. יש שמניחים גם את אוזנם על הקבר. לעתים ניתן לשמוע את פעימות ליבו של סנט נחום, למרות שהוא מת כבר לפני יותר מאלף שנה. ישנם סיפורים פלאיים רבים על המקום. האחרון שבהם הוא על בחור בשם אלכס, שיום בהיר אחד רוח הקודש נחה עליו ובעזרת מסור שרשרת, במשך 15 שעות, פיסל את דמותו של סנט נחום מגזע עץ יבש שהיה במקום. ניתן לראות את היצירה לפני העלייה למנזר ואת תמונות תהליך הפיסול הפלאי לידה.

בדרך למנזר סנט נחום כ-14 ק"מ צפונה לחופי האגם נמצא שחזור של כפר ניאוליתי על כלונסאות בתוך המים במקום שנקרא מפרץ העצמות. כ-10 ק"מ צפונה נמצא הכפר היפה trpeja שממנו אפשר לקחת סירה למנזר קטן נוסף לחופי האגם הנקרא זהום (Zahum) ואליו ניתן להגיע רק בסירה.

הציור בכניסה למנזר סנט נחום

מעל דלת הכניסה למנזר ישנו פסיפס ובו נראה אדם רוכב על כרכרה שנגררת על ידי דוב ושור, הקדוש נחום מסתכל על הרוכב מהצד. בתמונה נוספת שמאלה יותר הוא נראה סוחב את הדוב אל הכרכרה. מדריכי התיירות ה"רגילים" מסבירים שכאשר הקדוש נחום הגיע לסביבה הוא שמע שדוב אחד טרף שור של אחד האיכרים, ואותו איכר לא מסוגל היה לחרוש את שדותיו. ולכן הוא הלך ליער, תפס את הדוב והכריח אותו למשוך את העגלה/מחרשה במשך שנה כעונש וכפיצוי על מעשהו. זהו הסבר חביב המעלה חיוך על פני המטיילים, אך אין זה ההסבר היחידי. המשמעות האמיתית של התמונה היא עמוקה הרבה יותר.

סנט נחום לא היה נזיר פשוט, מאחז עיניים ועושה ניסים, אלא אחד האנשים המלומדים בתקופתו, ראש בית הספר בבירת בולגריה – פרסלב, מדען, רופא, מורהו ומחנכו האישי של סימון הראשון, הצאר הבולגרי החשוב ביותר. יתרה מזאת, סנט נחום גדל על מסורת תורת הסוד הנוצרית, והוא היה אחד מהשליחים שהגיעו עם קיריל ומתודיוס מאוניברסיטת מגנאורה בקונסטנטינופול, מקום הההשכלה של התקופה.

לאור כל זאת אפשר לשאול האם יש משמעות אלגורית בציור המוצג בכניסה למנזר? ואכן יש כזו: המשמעות האזוטרית שבכדי להצליח בדרך רוחנית, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לרתום את שני הכוחות המנוגדים שבתוכנו לכיוון אחד. זה מה שמופיע בתנ"ך במשפט "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". אין אלה בעלי חיים חיצוניים!!! תמיד כשמופיעים בעלי חיים בפסיפסים נוצריים, הם מסמלים תכונות בתוך האדם! הנזירים ראו בעולם החיצוני השתקפות של העולם הפנימי, ובמאבק מול הקושי שלו מאבק בחולשות פנימיות. שתי החיות, השור והדוב, הם שני הניגודים שבתוכנו, הטוב והרע, המתורבת והפראי, השחור והלבן, הכרכרה היא המערכת האנושית, והאדם הוא הרוח, הרצון, שרותם את הכוחות המנוגדים למען הגשמת ייעודו בעולם.

במסורות רוחניות עכשוויות של המערב התפרסם סיפורו של מורה בשם גורדייף שחי בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 והיה חלק מקבוצה של אנשים שחיפשה בכל העולם קיום אמת של חיי אנוש שאבדה במהלך ההיסטוריה. לאחר מאמצים מרובים ושנים רבות של חיפוש מגיע גורדייף לבית ספר רוחני בהרי מרכז אסיה, בו האמת ודרך ההתפתחות הרוחנית של האדם עדיין נשמרת. באותו בית ספר יש תרגולות מיוחדות של מוזיקה, שירה, מדיטציה, העוזרות לפתח מרכזי אנרגיה רדומים באדם ולגרום לו להיות יותר ממה שהוא. גורדייף מבקש מהמורה של בית הספר להתקבל ללימודים, והוא עונה לו כך: "אתה בא אלי כרגע כמו כבשה, אבל יש בתוכך גם זאב! האם תוכל לגרום לכך ששני אלו יחיו ביחד בשלום?[2]"

ובכן, השלב הראשון בדרך רוחנית כלשהי, בין אם היא מהמזרח או מהמערב, הוא להכיר בעיקרון הדואליות השולט בעולם וגם בנו, ולהתעלות מעליו, זו משמעות המרכבה והרוכב בציור. המרכבה היא סמל למערכת האנושית: מרכזי האנרגיה, הנפש, האינטלקט. האיש הרוכב הוא האני הגבוה, הרוח. הצעד הראשון בדרך הוא לרתום את שני הניגודים, השור והדוב, לכיוון אחד כך שיוכלו להוביל את המרכבה, שהיא המערכת האנושית, אל הגשמת ייעודה; מי שצריך לקבוע לאן הולכים ולשלוט במערכת האנושית זה האני הגבוה המחובר ישירות לאלוהים.

המוטיב של המרכבה הנמשכת על ידי כוחות מנוגדים ונשלטת על ידי האדם העומד עליה הוא מוטיב עתיק המופיע בקלפי הטארות בקלף מספר שבע, קלף המרכבה, בדיוק באותה צורה שבה הוא מופיע בציור בכניסה למנזר סנט נחום, אלא ששם המרכבה נמשכת על ידי שני ספינקסים, חיות אגדתיות, שאחד מהם הוא שחור והשני לבן.

מוטיב המרכבה מופיע במיסטיקה הניאו-פלטונית באימפריה הרומית – הליוס אל השמש נע בשמים במרכבה הנמשכת על ידי ארבעה סוסים. הוא מופיע בסיפור אליהו העולה לשמיים במרכבת אש, ובקבלה שבה עץ הספירות הוא המרכבה ומסמל את המערכת האנושית[3].

הציור בכניסה לכנסיית סנט נחום באגם אוחריד מספר בתמצית את כל הסיפור האנושי כולו. בכולנו יש גם כבשה וגם זאב, גם דוב וגם שור, ואנו נאבקים בכדי להשלים ביניהם ולרתום אותם למרכבה שתוביל אותנו ליעד. סנט נחום ידע את זה, פלוטינוס ידע זאת, האר"י הקדוש ידע זאת וגם גורדייף ידע זאת, וכל אחד ניסה ללמד את הדברים בדרכו.

אגם פֶּרְסֶפָּה (Persepa) ופארק לאומי גאליצ'יצה (Galicica)

אגם אוחריד הוא אחד מתוך שני האגמים הגדולים של מקדוניה הסמוכים זה לזה, האגם השני הוא פרספה, שכיום כמעט ולא מאוכלס, אבל בימי הביניים הוא היה חלק חשוב מהמרכז הפוליטי והרוחני של הצאר סמואל. זהו אגם טקטוני גבוה וגדול על גבול מקדוניה, אלבניה ויוון. גובהו 850 מטר לעומת 700 מטר של אגם אוחריד, ולמעשה מימיו מזינים את אגם אוחריד דרך המעיינות בסנט נחום. אגם פרספה מחולק לשני אגמים (פרספה הקטן ופרספה הגדול) ובין שלוש מדינות – אלבניה, יוון ומקדוניה, האגם קרוי על שם פרספונה, בתה של אלת האדמה שנחטפה לשאול על ידי האדס. מסביב לאגם עמקים עם מטעי תפוחים ושני פארקים לאומיים, הפארק של גאליצ'יצה ופארק פליסטר.

בלב האגם איים ועליהם כנסיות ומבצרים עתיקים, על האי של סנט אכיליוס שנמצא בשטח היווני של אגם פרספה הקטן הקים צאר סמואל בזיליקה גדולה, והביא אליה את השרידים של הקדוש התסלי יווני Saint Achilleios, הוא בנה באי מצודה וכנראה שגם מקום מושב ומרכז שלטוני, ושם נמצא קברו.

על אי אחר שנקרא אי הנחשים בשטח מקדוניה הוא הוכתר למלך, וכנראה שגם התחתן.

אי אחר נמצא בתחומי מקדוניה ונקרא אי נחשים או גולם גראד (Golem Grad) זהו הר שולחן קטן (כ150 דונם), מעין מצודת סלע המתרוממת מתוך המים לגובה 50 מטר עם צוקים מסביב, האי שהוא קל יחסית להגנה היה מיושב כבר בתקופות פרהיסטוריות וגם בזמן היוונים, רומאים והביזנטיים. במאה ה-10 הוא הפך לאחד המקומות המועדפים על ידי צאר סמואל שהוכתר בו למלך, ובמאה ה-14 היה למקום מועדף על ידי השליטים הסרבים של מקדוניה ובהם המלך מרקו. מאותה תקופה נשארה הכנסייה העומדת היחידה באי על שם סנט פטר עם פרסקאות. אפשר להגיע אל האי בסירה מקומית מהכפר Konjsko הסמוך ויש בו מסלולי טיול מוסדרים עם שילוט.

בין אגם פרספה לאגם אוחריד נמצא שמורת רכס הר גליצ'יצה, אבל יש כביש נופי נפלא המחבר בין שני האגמים ומטפס תוך כדי כך למרומי הרכס לגובה 1600 מטר, למעבר הרים שממנו ניתן לראות את אגם אוחריד ממעוף הציפור. מהמעבר יוצאים מספר שבילים את פסגות ההרים והפארק הלאומי גאליצ'יצה.

בצד המערבי של האגם יש מספר חופים מוסדרים ומלונות, כפרים קטנים ועמקים העולים כלפי הר פליסטר, בצד הצפוני של האגם יש בקעה עם הרבה מאד מטעי תפוחים ובצפונה העיירה ההיסטורית רסן (Resen), שם הביס השליט הביזנטי בסיליוס השני קוטל הבולגרים את הצאר סמואל. רסן נמצאת על הדרך הראשית המחברת את אוחריד עם ביטולה.

הר פֶּליסטר (Pelister) ומלובישטה (Malovishte)

הר פליסטר (שנקרא על ידי המקומיים הר בבה) הוא מעין חרמון או אולימפוס מקומי המתנשא לגובה 2,600 מטר! וחולש על הנוף של בקעת פלגוניה, ביטולה ואגם פרספה. ההר מפורסם בזכות שני האגמים הנמצאים בראשו הנקראים העיניים של פליסטר, אליהם ניתן להגיע רק בג'יפ. בפארק שמסביב לפסגות יער עשיר ובו דובים וזאבים. מסביב להר עמקים נסתרים, שבהם חבויים כפרים ציוריים בין יערות ופלגי מים, שהיפה שביניהם הוא מלוביטשה (Malovishta).

הפנייה אל מלובישטה היא באמצע הדרך בין רסן לביטלה, ואז נוסעים וארבעה ק"מ מהכביש הראשי בתוך עמק נפלא עד שמגיעים אל העיירה שכיום היא שמורה ארכיטקטונית נטושה. בסוף המאה ה-19 זה היה ישוב גדול של אוכלוסייה וולאכית ובו גרו 3,000 איש שעסקו בגידול צאן ובקר, מסחר ומלאכות יד. במרכזו יש כנסייה גדולה ומרשימה המקודשת לקדושה של הבלקן סנט פטקה (Petka).

הכפר ירד ממעמדו לאחר מלחמת העולם הראשונה וכיום גרים בו רק מאה איש, אך רוב הבתים המקוריים נשארו, וזאת אחת הדוגמאות היפות של ארכיטקטורה של אותה תקופה. נעשים מאמצים רבים לשמר את הכפר על תרבות הבנייה המקורית שלו. הכנסייה היא יצירת אמנות של ממש, עם איקונוסטזיס מגולף מדהים וציורי קיר מעניינים וכן אוסף איקונות חשוב.

ביטולה (מונַסטיר) (Bitola)

ביטולה היא העיר השנייה בגודלה במקדוניה, עם כ-100,000 תושבים, בעבר נקראה מונסטיר. העיר שוכנת לרגלי הר פליסטר ובשולי שפלת פלגוניה (Pelagonia). במקום זה הקים פיליפוס השני עיר בשם הרקאליה, ששרידים יפים ממנה נמצאים בפרברי ביטולה של היום, הרומאים פיתחו את העיר, שהייתה תחנה בויא אגנטיה, הדרך הראשית של האימפריה המחברת את רומא וקונסטנטינופול, והיא הפכה למרכז חשוב בתקופה הביזנטית.

לאחר חורבן הראקליה על ידי הסלאבים הוקמה ביטולה במקומה הנוכחי והיה לה תפקיד חשוב באימפריה הבולגרית סלאבית החדשה. במאה ה-11 בנה הצאר סמואל טירה בעיר. בימי הביניים נקראה ביטולה גם פלגוניה, בזמן השלטון העותומאני הוחלף השם למונסטיר, מפני המנזרים הרבים שבסביבה, העיר הפכה למרכז מסחרי, צבאי ודיפלומטי חשוב, שני בחשיבותו במחוז מקדוניה לסלוניקי, לכן הוקמו בה קונסוליות ומחנה קבע של חיילים שבשיאו שהו בו 30,000 איש. דבר זה הביא לפריחה לא רגילה של העיר והבזאר שלה וכן של כל הכפרים בסביבה. בית הספר לקצינים של הצבא העותומאני מוקם בביטולה ובו למד גם אתא טורק.

עד לפני מאה שנה הייתה ביטולה עיר חשובה ובה אחת מהקהילות היהודיות החשובות בבלקן, שהיא גם מרכז של תרבות לאדינו ויהדות ספרד. ממנה יצאו מלומדים כמו איציק מולכו מהמאה ה-16 שראה עצמו כעין משיח ואחרים. בתחילת המאה ה-20 חיו בביטולה 11,000 יהודים, אלא שרובם עלו לארץ וחלקם הלכו לארצות אחרות בעקבות המשבר הכללי הקשה. מ-3.500 היהודים שנשארו בביטולה בזמן מלחמת העולם השנייה נספו כמעט כולם. כיום מנסים לשמר ולשחזר מורשת זו על ידי שיקום ושיפוץ בית הקברות העתיק, בפרויקט יפה שנקרא "בית החיים".

כדאי לראות את הבאזר העתיק, השומר על אווירה מיוחדת (בזאר בבלקן הוא אזור של חנויות ובעלי מלאכה מסורתיים ולא שוק). את מסגד אגדר קאדי בפארק המרכזי, שנבנה על ידי אדריכל הצבא העותומאני במאה ה-16 – סינאן (בונה חומות ירושלים). את כנסיות סנט דימיטרי (St. Demetrius of Solun), בתי הקונסוליות האירופאים, טיילת המדרחוב הראשי, גדות הנהר.

לגבי אתרים של ביטולה היהודית, לא נשאר הרבה, ולגבי המעט שיש כדאי להתייעץ עם אנשים המוזיאון היהודי בסקופיה שיש לו נציגות בביטולה, במוזיאון העירוני של ביטולה שהיה פעם בית האקדמיה הצבאית יש חדר שמוקדש לקהילה היהודית, רוב האתרים נמצאים לאורך השדרה היפה של העיר שנקראת Shirok Sokak.

פּרילֶפּ (Prilep)

פריליפ היא עיר של 65,000 איש הנמצאת בלב שפלת פלגוניה הפורייה, שהיא אחד מאזורי גידול הטבק החשובים בעולם, את עקבות גידולו וייבושו ניתן לראות בבתי העיר ובכפרי הסביבה וגם במוזיאון לגידול טבק הנמצא 2 ק"מ מצפון מערב. בהרים שליד העיר ניתן למצוא את השיש הלבן ביותר בעולם, שנקרא "סיווק", ממנו עשוי פסל החירות האמריקאי וגם הבית הלבן.

פרילפ הייתה בירה של נסיכות ימי ביניים קטנה, ומכאן ריבוי המנזרים והכנסיות שלה. שלטו בה המלכים וולקסין ומרקו, שנלחמו בעותומאניים וניסו לעצור את התקדמותם במאה ה-14. היא נקראת גם העיר שמתחת למגדל של מרקו. טירה ימי-ביניימית הרוסה על גבעה סלעית הצופה על העיר ולרגלי הגבעה המנזר היפה של המלאך מיכאל (Archangel Michael ) שהוקם על ידי תלמיד של סנט קלמנט כבר במאה ה-10 יש בו ציורים חשובים מהמאות 12-14 וחמש נזירות המציירות אייקונות.

בפרבר של פריליפ, שנקרא וורוש, נמצאת אחת הכנסיות היפות של מקדוניה בשם סנט דמטריוס (Demetrius) מהמאה ה-14, פעם היא הייתה בליבו של ישוב עתיק בשם זה. כ-10 ק"מ מצפון לפריליפ במיקום נפלא נמצא מנזר טרסקווק ((Treskavec לרגלי פסגת הר Zlatovrv הנוצצת בשמש עם הזריחה בגלל הרכב הסלעים שלה. המנזר הוא מרכז רוחני חשוב ועתיק שיש לו בית הארחה משלו, זה היה מקום מקודש לאפולו וארטמיס בימי קדם, שנבנה על ידי המלך סטפן דושאן, ושופץ בתקופה העותומאנית ובמאה ה-19. ולאחרונה נבנה מחדש ונסללה אליו דרך.

קרוּסֶבו (Krusevo)

חצי שעה נסיעה מערבה מפריליפ, במרומי ההרים שוכנת העיירה קרוסבו, קן הנשרים של מקדוניה, זה היה מרכז המרידה בעותומאניים ב-1903 שעיצבה את האתוס הלאומי, שילוב של מצדה ותל חי. כיום זאת עיר נופש בהרים, הגבוהה במקדוניה – 1,350 מטר, מוקפת יערות וטבע פראי, מרכז למיעוט הוולאכי. העיר נוסדה על ידי ולָאכים ומקדונים שברחו מעלי פאשה השליט של דרום אלבניה בסוף המאה ה-18. היא שימרה חלק מהמראה העתיק וניתן למצוא בה בתים מסורתיים וארכיטקטורה ייחודית, יש בה כ-10,000 איש וכמה בתי הארחה מקסימים. כדאי לראות את הגלריה של ניקולה מרטינובסקי – אחד הציירים המפורסמים במקדוניה ובן קרוּסֶבו, הגלריה נמצאת בבית עתיק שמשמש גם כמוזיאון אתנוגרפי.

המרידה שהחזיקה מעמד כמה שבועות נקראת על שם יום אליהו הנביא Ilinden וכל העיירה היא בסימן האירוע הזה, בהר שמעל העיירה יש את אנדרטת ההתקוממות של לינדן, אנדרטה מרשימה מהתקופה הקומוניסטית בעלת צורה של חייזר, מתחתיה מוזיאון ההתקוממות ובגבעות שמסביב מונומנטים נוספים.

בסמוך למוזיאון ההתקוממות נמצא המאוזוליאום והמוזיאון לכבודו של Toše Proeski, אלביס פרסלי של הבלקן שמת בגיל בתאונה בגיל צעיר יחסית. בינתיים הוא עשה קריירה מזהירה. כ-7 ק"מ במעלה ההר יש מנזר עתיק וכנסייה שהוא שיפץ ונהג לבקר בשם העלייה (Holy Assumption) וסמוך אליה צלב גדול ונקודת נוף.

[1] מוטיב החרב מופיע בסיפורים של הגביע הקדוש, וגם בסיפור שלמה ובסיפור אלכסנדר מוקדון והקשר הגורדי.

[2] כל הסצנה היפה הזו וסיפור החיפוש המופלא מופיעים בסרט "פגישות עם אנשים מיוחדים".

[3] במיסטיקה העברית העתיקה יש סוגה ספרותית מיוחדת שנקראת "ספרות המרכבה".