מבוא לטיול במקדוניה

היסטוריה מקדוניה

החל מהמאה ה-9 לספירה, לאחר פלישת השבטים הסלאבים ויצירת האימפריה הבולגרית הראשונה ועד למאבק לעצמאות בתחילת המאה ה-20. מקדוניה באותה תקופה הייתה חלק מהעולם הסלאבי, עם זיקה לבולגריה. אלא שבסוף המאה ה-19 כששאר עמי הבלקן זכו לעצמאות, נשארו המקדונים תחת שלטון עותומאני, ופיתחו אתוס לאומי נפרד. לאחר מלחמת העולם הראשונה הם נהפכים לחלק מיוגוסלביה, ובשנות ה90 זכו לעצמאות.

צאר סמואל (Samuel)

במאה ה-10 נכבשת האימפריה הבולגרית על ידי הביזנטים בסביבות 970. אלא שהאחים הקומיטופולי מנהיגים מרד שמתרכז בחלקים המערביים של האימפריה. לבסוף עולה לשלטון אחד מהם שהופך לצאר סמואל, מנהיג צבאי ואזרחי מוכשר שמחדש את האימפריה. המקדונים רואים בו שליט מקומי שיצר מדינה מקדונית הכוללת את מקדוניה, תסליה, אפירוס, אלבניה, דוקליאה, סרביה וחלקים גדולים מבולגריה, לפי גרסתם במדינה זו האוכלוסייה החשובה ביותר הייתה הסלאבים המקדוניים. הבולגרים, לעומת זאת, רואים בו מלך בולגרי, ממשיך שושלת המלכים של האימפריה הבולגרית הראשונה.

הוא הוכתר למלך בכנסייה באגם פרספה, אוכריד הפכה למרכז הפוליטי והצבאי של האימפריה, סמואל היה שליט נאור, יש הטוענים שהוא תמך בתנועה הבוגומילית שהתפשטה באותה תקופה בבלקן, וכנראה שהתחילה במקדוניה, בעמק בוגומיל שבמרכז המדינה.

בסופו של דבר, לאחר ארבעים שנות עצמאות, הובס סמואל ב-1014 על ידי הקיסר בסיליוס, קוטל הבולגרים,. הקיסר שבה 14,000 מחייליו של סמואל ושלח אותם אליו בקבוצות של מאה לאחר שניקר את עיניהם, כשהם מובלים על ידי חייל עם עין אחת. למראה הנורא הזה התמוטט הצאר סמואל ומת. הקרב המכריע היה ליד פרילפ במישור פלגוניה.

בעקבות התבוסה הוכפפה הארכיבישופות באוכריד לפטריארכיה בקונסטנטינופול, הכמרים היוונים החלו לדכא את השפה הסלאבית ומסורת הקדושה הסלאבית, ועקבות המדינה המקדונית (בולגרית) הראשונה נטמעו בתוך ההיסטוריה הביזנטית. הכיבוש מביא לתקופה של דיכוי ונחשלוּת אשר מחשלת את רוחם של המקדונים המקומיים, ושולחת רבים מהם לזרועות הכפירה הבוגומילית שמוצאת במקדוניה בית

כיבוש ביזנטי ועותומאני

מקדוניה ההיסטורית הייתה גדולה יותר מהמדינה הנוכחית וכללה את כל צפון יוון וחלקים מבולגריה ומאלבניה. הבירה שלה בימים עברו הייתה בתחילה עיר בשם ורגינה, ולאחר מכן פלה. לאחר שהרומאים הפכו לנוצרים והוקמה האימפריה הביזנטית, עברה הבירה לסלוניקי, ושם נשארה עד שלהי התקופה העותומאנית. מקדוניה הייתה חלק חשוב ומהותי מהאימפריה הביזנטית, שאחת השושלות הגדולות שלה הייתה השושלת המקדונית, והמרכז הדתי שלה מוקם בגבולות המחוז, בהר אתוס.

הביזנטים נחלשים בתחילת המאה ה-13, והבלקן מעוצב מחדש. הארצות השכנות למקדוניה זוכות לעצמאות ובראשן בולגריה וסרביה, וכובשות לסירוגין את הארץ, שהופכת למקום מאבק בין הביזנטים לסרבים ולבולגרים. המקדונים רואים עצמם עדיין כחלק מהאימפריה הבולגרית הישנה, אבל המרכז של בולגריה עובר למזרח – וֵלִיקוֹ טַרְנוֹבוֹ והקשר אל אזורי האגמים של מקדוניה נחלש. ישנן השפעות סרביות רבות, וכן השפעות ביזנטיות. הדבר העיקרי המפריד את מקדוניה מבולגריה הוא קיום ארכיבישופות עצמאית באוכריד, בעוד שבווליקו טרנובו בבולגריה נוסדת פטריארכיה נפרדת, ומכאן שנוצר בידול בשלטון הדתי בין שני האזורים.

במאה ה-14 מתחילים העותומאניים להתקדם ולכבוש את הבלקן, ומצד שני האימפריה של הסרבים שולטת על מקדוניה בימי הצאר סטפן דושן, ואף מעבירה את הבירה לסקופיה, אלא שבגלל סכסוכים פנימיים היא מתפוררת ונכבשת. אציל מקומי, ממעוזו בעיר פריליפ שבעמק פלגוניה, מורד בעותומאנים ולזמנים נהפך לווסאל שלהם. האגדות עליו מחזקות זהות נפרדת, שעדיין לא מתגבשת ללאום משל עצמו. לאחר הכיבוש נוצר המחוז של מקדוניה, ויליאת, שכולל בתוכו חלקים מצפון יוון, דרום מערב בולגריה ומקדוניה, הבירה היא סלוניקי, העיר השנייה בחשיבותה היא ביטולה – מונסטיר, ליהודים תפקיד רב וחשוב בחיי המסחר והכלכלה.

לקראת סוף התקופה סובלים הנוצרים מדיכוי גובר. ב-1878 משוחרר הבלקן כולו על ידי כוחות רוסיה הנתמכים על ידי הבולגרים והסרבים, אלא שמעצמות המערב – אנגליה וצרפת – מכריחות את הרוסים להחזיר את מחוזות מקדוניה, אלבניה וקוסובו לידי העותומאנים. המקדונים נשארים העם האירופאי נוצרי האחרון תחת שלטון עותומאני, ומזמן זה והלאה מתחילה “הבעיה המקדונית”. העם המקדוני מגדיר עצמו כסלאבים תחת שלטון עותומאני, עם נטייה לכיוון הבולגרים ולאו דווקא כמדינה עצמאית. השפה המקדונית עדיין לא מגובשת, וניתן להגדיר אותה כניב של בולגרית.

המקדונים נושאים איתם עד היום את הטראומה של בגידת ממשלות נוצריות – מבחינתם הם עם קטן בלב הבלקן שקופח על ידי מדינות וכוחות גדולים ממנו במהלך הדורות. המאבק כנגד הכיבוש העותומאני מתגבר בתחילת המאה ה-20 ומגיע לשיא במרד קרוסובו ב1903, המסמן את תחילת הדרישה לעצמאות וזהות נפרדת.

מקדוניה עצמאית

ב-2.8 חוגגים המקדונים את יום הרפובליקה, המציין שני מאורעות קריטיים בתהליך ההגדרה שלהם כעם, שאירעו במרחק של ארבעים ואחת שנים זה מזה. הראשון הוא התקוממות קרוּסֶבו בשנת 1903, והשני הוא הכרזתה והקמתה של מדינת הלאום המקדונית במסגרת הפדרציה של יוגוסלביה בשנת 1944.

לאחר שחרור בולגריה וסרביה ב-1878 מתעוררת במקדוניה תנועה לאומית, הדורשת בשלב ראשון אוטונומיה לחבל ההיסטורי. חלק ממנהיגי התנועה חוזים בעיני רוחם שילוב עם בולגריה, מיעוט הוא בעל אוריינטציה סרבית, ומיעוט קטן עוד יותר הוא בעל אוריינטציה יוונית. אבל המגמה השלטת היא התעוררות של תודעה מקדונית עצמאית כעם הקיים בפני עצמו, הממשיך את מסורת המדינה והעם המקדוני ההיסטורי לאורך הדורות.

התנועה לשחרור מקדוניה מתגבשת סביב אינטלקטואלים, הדור הצעיר של הסוחרים העשירים, ונתמכת על ידי אידיאליסטים מארצות שכנות והאוכלוסייה הענייה המקומית. היה זה עידן הלאומיות, התפשטות הכתב והעיתונות שהגיעה גם לבלקן. התנועה התפצלה לכמה ארגונים, כשחלק מהם מתחילים במסע טרור הכולל פצצות בכדי לעורר את דעת הקהל המערבית לשאלה המקדונית. בשנת 1903 החל המהלך המכריע של התקוממות כללית שהתרכז סביב העיירה הנוצרית קרוּסֶבו במרכז מקדוניה, החבויה בין הרים נישאים וקלה להגנה. התאריך 2.8 נבחר ליום ההתקוממות, מפני שזה יום אליהו הנביא בלוח החגים הנוצרי, ולכן ההתקוממות בקרוּסֶבו נקראת גם ‘התקוממות אליהו’ (Illinden Uprising).

המורדים הצליחו להביס את הכוחות הטורקיים המקומיים ולייסד רפובליקה עצמאית שהחזיקה מעמד עשרה ימים בלבד, לפני שנכנעה בפני צבא עותומאני גדול של 30,000 איש. התוצאות היו קשות. העותומאנים החריבו בתגובה את העיירה וכפרים רבים סמוכים, הורגים אלפי אנשים ומגרשים כרבע מיליון מבתיהם. אבל המרד נצרב בתודעה המקדונית כאירוע המכונן בדרך לעצמאות ובתהליך גיבוש האומה.

ב-1912 פתחו מדינות הבלקן במלחמה נגד האימפריה העותומאנית. מלחמה לא ידועה זו נקראת בשם מלחמת הבלקן הראשונה. ההצלחה הייתה מסחררת, כל אזורי הבלקן העותומאניים שוחררו ובכלל זה מקדוניה, המנצחים חילקו את השלל ביניהם, יוון קיבלה קרוב ל-50% ממקדוניה העותומאנית, את כל אזור צפון יוון כולל סלוניקי ותראקיה. הסרבים קיבלו כ-40% מהשטח שהוא כיום מקדוניה העצמאית, והבולגרים קיבלו פחות מ-10%, שהם אזור דרום מערב בולגריה הכולל את בנסקו והרי פירין.

קצת לאחר מלחמה זו פרצה מלחמת העולם הראשונה ולאחריה מלחמה בין טורקיה ויוון בשנת 1924, שהביאה להגירת פליטים יווניים רבים (יש אומרים כמיליון וחצי) מטורקיה ובמיוחד אזורי החוף המערביים (איזמיר) אל צפון יוון וסלוניקי, שנקראו באותה תקופה יוון החדשה. במקביל לכך, היוונים החלו בטיהור אתני של אזור מקדוניה העותומאנית שבשליטתם מסלאבים, שכלל הריסת יישובים וגירוש התושבים לאזורי מקדוניה בשליטת הסרבים והבולגרים. האוכלוסייה שנשארה במקומה עברה תהליכי ייווּן.

מלחמת העולם הראשונה הייתה תקופה קשה מאוד לסרביה, ובכלל זה למקדוניה שבשליטתה. קו החזית עבר ליד ביטולה שנהרסה כמעט כליל, דבר שהביא להגירת חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית לארץ ישראל ולמקומות אחרים. לאחר מלחמת העולם הראשונה החל תהליך התאוששות של מקדוניה במסגרת המדינה היוגוסלבית, ובמקביל לכך נמשך תהליך ההתגבשות הלאומי. השפה מקבלת צביון אחיד (כפי שקרה באיטליה לאחר העצמאות, היו הרבה ניבים והחליטו על שפה סטנדרטית אחת). הבירה נקבעת בסקופיה ונוצר נרטיב לאומי, הספרות והאמנות פורחים. הבולגרים מנסים לכבוש את מקדוניה, שואפים לשחרר אותה ולצרפה לממלכה, כמו גם חלקים מצפון תראקיה הגובלים בים התיכון. אלא שהמקדונים מתחילים לראות את הדברים אחרת.

במלחמת העולם השנייה מקדוניה נכבשת על ידי הבולגרים ששיתפו פעולה עם הנאצים. המשטרה הבולגרית והמפלגה הפאשיסטית התנגשו עם האוכלוסייה המקומית, וזה הביא לקרע סופי בין הבולגרים לבין המקדונים. במסגרת תנועת ההתנגדות הכללית ביוגוסלביה הוקם צבא של פרטיזנים קומוניסטיים מקדוני, בעיקר בהרים, שאליו גם הצטרפו ניצולים יהודיים. הצבא צבר כוח ואנשים ולקראת סוף המלחמה.

בשנת 1944, בתאריך התקוממות קרוּסֶבו ב-2.8, הוקמה האסיפה המקדונית האנטי פאשיסטית, שכמה חודשים אחר כך הפכה לפרלמנט של מדינת לאום עצמאית במסגרת הפדרציה הקומוניסטית של יוגוסלביה. האסיפה הכריזה על השפה המקדונית כשפה רשמית, ועל המדינה כמדינה עצמאית הממשיכה את מסורת קרוּסֶבו. הנטייה של עמים להגדיר עצמם ולחזק את תרבותם הייתה מקובלת ונחשבה למדיניות רשמית של הקומוניסטים, שהקימו שש מדינות לאום עצמאיות בתוך המסגרת של יוגוסלביה.

לימים, עם התפוררות יוגוסלביה, שימשה מדינת לאום זו, שנתנה שוויון דת וזכויות לכל תושביה, כבסיס ליצירת מדינת מקדוניה העצמאית של היום.

מקדוניה כיום היא דמוקרטיה פרלמנטרית, כשחלק גדול מהפוליטיקה שלה נסוב סביב השאלה האלבנית. רבע עד שליש מאוכלוסיית מקדוניה, הנמצאים בעיקר במערב, הם אלבנים שמזהים עצמם עם אלבניה. דבר זה כמעט והביא למלחמת אזרחים ב-2001, והוא הנושא העיקרי בפוליטיקה. מקדוניה הושפעה מאוד מהמלחמה בקוסובו בפרט וממלחמות הבלקן בכלל. היא אחת מהארצות העניות באירופה, עם שיעור אבטלה גבוה. יש לה סכסוך עם יוון סביב השם, דבר שהביא לסגירת הגבול עד 1995, שכן היוונים דורשים בעלות על המורשת והשם המקדוני. לאחרונה נפתר סכסוך זה בכך שמקדוניה החליפה את שמה ל”צפון מקדוניה”.

מסלול טיול במקדוניה

מקדוניה היא ארץ לא גדולה – 25,000 קמ”ר (כמו ישראל) של הרים ואגמים, יערות וכפרים ציוריים. במרכזה עובר נהר הוָארְדָאר הזורם לים ליד סלוניקי. עמק נהר זה היה ועודנו ערוץ תחבורה חשוב בין הבלקן ומרכז אירופה לבין יוון ואגן הים התיכון, ומהווה אזור חקלאי פורה.

מקדוניה נחלקת לשלושה אזורים: במערבה יש הרים גבוהים המתנשאים עד לגבהים של 2,600 מטר ואגמים גדולים ומקסימים, במזרחה ישנם אזורי הרים המתנשאים לגבהים של עד 2,000 מטר, מיוערים מאוד, וביניהם עיירות נידחות, ובמרכזה – השפלה הפורייה וגדולה של נהר הוָארְדָאר, המאופיינת בגידולי טבק ויין. זהו האזור המאוכלס ביותר בו נמצאת סקופיה, בירת מקדוניה, שבה גרים כשליש מאוכלוסיית המדינה, המונה שני מיליון תושבים. אזור ההרים שבמזרח כמעט שאינו מתויר. יש שם עיירות שכוחות-אל ויערות נרחבים, ומבחינת המטיילים, מעניינים במיוחד הם אתרים מגאליתיים עצומים ובהם מעגלי אבנים גדולות בסגנון סטונהג’, מהעתיקים באירופה. האזור המערבי נחשב ליפה ביותר, בדרומו נמצאים שני אגמים נפלאים – אוכריד ופרספה – ובצפונו שמורת מאברובו, שהיא חלק מרכס האלפים הדינריים.

מסלול טיול במקדוניה מתרכז באופן טבעי בעיר ואגם אוכריד, שם התחילה הנצרות הסלאבית, הומצא הכתב הקירילי, והוקמה האוניברסיטה הנוצרית הראשונה באירופה. זאת ירושלים של הסלאבים, עיר 361 הכנסיות. אלא שיש למקדוניה היסטוריה נוצרית עתיקה יותר. המקדונים רואים את עצמם כעם הנוצרי הראשון בעולם ואת הנצרות שלהם כבת 2,000 שנה, החל מהגעת ומכתבי השליח פאולוס אל התסלוניקים. בסקופיה, בביטולה וגם באוכריד נמצא שרידי כנסיות ביזנטיות מרשימות.

במקדוניה מספר רב של מנזרים במקומות הכי יפים בטבע כמו קניון המטקה, או המעיינות של סנט נחום. למעשה, ביחס לגודל האוכלוסייה יש במקדוניה את מספר המנזרים הגדול בבלקן, ובהם אוצרות אמנות ותרבות, ציור וגילוף בעץ.

אני מציע להתחיל את הטיול במקדוניה באגם אוכריד, ומשם לשפלת פלגוניה והערים פריליפ וביטולה, להמשיך למנזרים בשמורת מאברובו, ולהגיע לסקופיה, לסיים במנזרים היפים במזרח מקדוניה

אתרים במקדוניה

על העיר אוכריד והאתרים לידה, ראו בפוסט נפרד – ירושלים של הסלאבים

ביטולה (מונַסטיר) (Bitola)

ביטולה שוכנת לרגלי הר פליסטר, המתנשא לגובה 2,600 מטר ונחשב לאולימפוס של דרום מקדוניה. במקום זה הקים בתחילה פיליפוס השני עיר בשם הרקאליה, ששרידים יפים ממנה נמצאים בפרברי ביטולה של היום, הרומאים פיתחו את העיר, שהייתה תחנה בויא אגנטיה, הדרך הראשית של האימפריה המחברת את רומא וקונסטנטינופול, והיא הפכה למרכז חשוב בתקופה הביזנטית.

לאחר חורבן הראקליה על ידי הסלאבים הוקמה ביטולה במקומה והיה לה תפקיד חשוב באימפריה הבולגרית סלאבית החדשה. במאה ה-11 בנה הצאר סמואל טירה בעיר. בימי הביניים נקראה ביטולה גם פלגוניה, בזמן השלטון העותומאני הוחלף השם למונסטיר, מפני המנזרים הרבים שבסביבה, העיר הפכה למרכז מסחרי, צבאי ודיפלומטי חשוב, שני בחשיבותו במחוז מקדוניה לסלוניקי, לכן הוקמו בה קונסוליות ומחנה קבע של חיילים שבשיאו שהו בו שלושים אלף איש. דבר זה הביא לפריחה לא רגילה של העיר והבזאר שלה, וכן של כל הכפרים בסביבה. בית הספר לקצינים של הצבא העותומאני מוקם בביטולה ובו למד גם אתא טורק. הבנות היהודיות של ביטולה נודעו ביופיין בבלקן כולו, ומסופר על רומן שהיה לאתא טורק עם אחת מהן.

דבר זה הביא לפריחה לא רגילה של העיר והבזאר שלה וכן של כל הכפרים בסביבה. בית הספר לקצינים של הצבא העותומאני מוקם בביטולה ובו למד גם אתא טורק.

עד לפני מאה שנה הייתה ביטולה אחד ממרכזי תרבות הלאדינו בבלקן. ממנה יצאו מלומדים כמו איציק מולכו מהמאה ה-16 שראה עצמו כעין משיח, ואחרים. בתחילת המאה ה-20 חיו בביטולה אחת עשר אלף יהודים, אלא שרובם עלו לארץ וחלקם הלכו לארצות אחרות בעקבות המשבר הכללי הקשה. משלושת אלפים וחמש מאות היהודים שנשארו בביטולה בזמן מלחמת העולם השנייה נספו כמעט כולם. כיום מנסים לשמר ולשחזר מורשת זו על ידי שיקום ושיפוץ בית הקברות העתיק, בפרויקט יפה שנקרא “בית החיים”.

כדאי לראות את הבאזר העתיק, השומר על אווירה מיוחדת (בזאר בבלקן הוא אזור של חנויות ובעלי מלאכה מסורתיים ולא שוק). את מסגד אגדר קאדי, שנבנה על ידי אדריכל הצבא העותומאני במאה ה16 – סינאן (בונה חומות ירושלים). את כנסיות סנט דימיטרי וסנט בוגורודיצה (אם האלוהים), בתי הקונסוליות האירופאים, טיילת המדרחוב הראשי, גדות הנהר.

בביטולה משרדים של המוזיאון היהודי בסקופיה מאחורי בית הקהילה הישן, שכיום ריק וסגור, אך נשאר כשהיה. בסמטאות העיר ניתן למצוא בתים שהיו פעם בידי יהודים, בלב הבזאר ישנו בניין שהיה בעבר בית הכנסת החדש “כל ישראל חברים” ועליו לוח הנצחה. קרוב לשם, במקום שבו היה בית הכנסת הפורטוגלי והיום יש בית חולים, ישנה אנדרטת יפה ומרכזית לזכר הנספים בשואה. במוזיאון העיר יש חדר שמוקדש לקהילה היהודית. ספר שנקרא “ביטולה – עיר יהודית עתיקה שיהודים אין בה” מאת שלמה אלבוחר, מספר את סיפורה של הקהילה.

אגם פֶּרְסֶפָּה (Persepa) ו פארק לאומי גליציצה (Galicica)

לא רחוק מביטולה נמצא אגם פרספה, אגם טקטוני גבוה וגדול על גבול מקדוניה, אלבניה ויוון. הוא שוכן בגובה 950 מטר, בשטחן של שלוש מדינות – אלבניה, יוון ומקדוניה, וקרוי על שם פרספונה, בתה של אלת האדמה שנחטפה לשאול על ידי האדס. בלב האגם איים ועליהם כנסיות ומבצרים עתיקים, המקום החשוב ביותר אי הנחשים שבו כנסייה מהמאה ה-14 עם פרסקאות מדהימים, זה המקום שבו התחתן הצאר סמואל במאה ה11. מסביב לאגם עמקים עם מטעי תפוחים ושני פארקים לאומיים, הפארק של גליציצה ופארק פליסטר.

פארק גליציצה נמצא בין אגם אוכריד לאגם פרספה, על גבול יוון ואלבניה. בתוך הפארק ישנו כביש עם מעבר הרים גבוה ויפה בין אגמי פרספה ואוכריד. ניתן לעלות אליו ממנזר סווטי נחום לחופי אגם אוכריד. מראשו תצפיות מרהיבות אל שני האגמים, מהכביש יוצאים מספר שבילים רגליים אל פסגות ההרים.

הר פֶּליסטר (Pelister) ומלובישטה (Malovishte)

הר פליסטר (שנקרא על ידי המקומיים הר בבה) הוא מעין חרמון או אולימפוס מקומי המתנשא לגובה 2,600 מטר! וחולש על הנוף של בקעת פלגוניה, ביטולה ואגם פרספה. ההר מפורסם בזכות שני האגמים הנמצאים בראשו הנקראים העיניים של פליסטר, אליהם ניתן להגיע רק בג’יפ. בפארק יער עשיר ובו דובים וזאבים. מסביב להר עמקים נסתרים, שבהם חבויים כפרים ציוריים בין יערות ופלגי מים, שהיפה שביניהם הוא מלוביטשה.

זהו כפר יפהפה הנמצא ארבעה קילומטרים מהכביש הראשי אוכריד– ביטולה. בסוף המאה ה-19 הוא היה כפר גדול של אוכלוסייה וולאכית ובמרכזו קתדרלה מפוארת. בכפר גרו שלושת אלפים איש שעסקו בגידול צאן ובקר, מסחר ומלאכות יד. הכפר ירד ממעמדו לאחר מלחמת העולם הראשונה וכיום גרים בו רק מאה איש, אך רוב הבתים המקוריים נשארו, וזאת אחת הדוגמאות היפות של ארכיטקטורה של אותה תקופה. נעשים מאמצים רבים לשמר את הכפר על תרבות הבנייה המקורית שלו. הכנסייה היא יצירת אמנות של ממש, עם איקונוסטזיס מגולף מדהים וציורי קיר מעניינים וכן אוסף איקונות חשוב.

פּרילֶפּ (Prilep)

פרילפ הייתה בירה של נסיכות ימי ביניים קטנה, ומכאן ריבוי המנזרים והכנסיות שלה. שלטו בה המלכים וולקסין ומרקו, שנלחמו בעותומאנים וניסו לעצור את התקדמותם במאה ה-14. היא נקראת גם העיר שמתחת למגדל של מרקו. טירה ימי-ביניימית הרוסה על גבעה סלעית הצופה על העיר.

פרילפ הייתה מאז שחר ההיסטוריה זירה של מאורעות עצובים וקרבות קשים, בה חטף הצאר הבולגרי סמואל הראשון, השליט המתקדם בדורו, התקפת לב לאחר שהתבשר שהביזנטים סימאו את עיניהם של ארבעה-עשר אלף מחייליו. בעיר זו אף החל המרד נגד השלטון הפאשיסטי ב-1941.

פריליפ נמצאת בלב שפלת פלגוניה הפוריה, שהיא אחד מאזורי גידול הטבק החשובים בעולם, את עקבות גידולו וייבושו ניתן לראות בבתי העיר ובכפרי הסביבה, בהרים שליד העיר ניתן למצוא את השיש הלבן ביותר בעולם, שנקרא “סיווק”, ממנו עשוי פסל החירות האמריקאי וגם הבית הלבן.

ליד העיר במיקום דרמטי בין הצוקיםל נמצא מנזר המלאכים, שבו שרידים מהתקופה הביזנטית וכתב קירילי עתיק, בפרבר של פריליפ, שנקרא וורוש, נמצאת אחת הכנסיות היפות של מקדוניה בשם סנט ניקולה, פעם היא הייתה בלבו של ישוב עתיק בשם זה

קרוּסֶבו (Krusevo)

קרוסבו היא קן הנשרים של מקדוניה, מקום שבו הם מרדו ב-1903 ויצרו את האתוס הלאומי שלהם, מעין שילוב של מצדה ותל חי. כיום זאת עיר נופש בהרים, הגבוהה במקדוניה – 1,350 מטר, מוקפת יערות וטבע פראי, מרכז למיעוט הוולאכי. העיר נוסדה על ידי ולָאכים ומקדונים שברחו מעלי פאשה האלבני בסוף המאה ה-18 ובנו מקום משלהם בהרים. היא שימרה חלק מהמראה העתיק שלה, וניתן למצוא בה בתים מסורתיים וארכיטקטורה ייחודית, יש בה כ-10,000 איש וכמה בתי הארחה מקסימים.

מוזיאון ההתקוממות של לינדן, נמצא בגבעה מעל העיירה, אנדרטה מרשימה מהתקופה הקומוניסטית, מתחתיו נמצא המאוזוליאום והמוזיאון לכבודו של Toše Proeski, אלביס פרסלי של הבלקן. כדאי לראות את הגלריה של ניקולה מרטינובסקי – אחד הציירים המפורסמים במקדוניה ובן קרוּסֶבו, הגלריה נמצאת בבית עתיק שמשמש גם כמוזיאון אתנוגרפי.

שמורת מאברובו (Mavrovo) ומנזר יוהן ביגורסקי (Bigorski)

זהו הפארק הגדול במקדוניה. אזור הררי פראי שבמרכזו אגם מאברובו ואתר סקי. ניתן לטייל בפארק ברגל, ג’יפים, אופניים וסוסים. המשרדים ממוקמים ליד האגם ומציעים מבחר מפות והכוונה. ליד האגם שפע של מלונות, בתוך הפארק נמצא הכפר היפה גליצניה ומפלי הדף, כמו גם כפרים אלבניים ציוריים, ומנזרים חשובים למסלול נצרות במקדוניה. ראש וראשון בינהם הוא מנזר יוהן ביגורסקי (יוחנן המטביל).

זהו אחד המנזרים החשובים במקדוניה, מקום של השכלה ותרבות, קהילה נזירית פעילה שלקחה תחת חסותה גם מנזרי בת באזור. המנזר ממוקם בצלע הר מעל ערוץ נהר הרדיקה (Radika), אחד הקניונים היפים במקדוניה. הוא שוקם עם קבלת עצמאותה של מקדוניה

ועוצב בצורת המנזרים בהר אתוס, דבר מצביע על הקשר האמיץ בין המנזר להר הקדוש. ואכן חלק מהנזירים הגיעו מהרפובליקה הנזירית בצפון יוון.

ניתן לראות מוטיבים מעניינים כבר בכניסה, מתומן נמצא על הרצפה של השער ודרקונים בשוקת המים. מוטיב המתומן חוזר בבניין עצמו. מעל כנסיית המנזר, למשל, בולטות שתי כיפות מתומנות גדולות. המתומן הוא מהמאפיינים של הבנייה בהר אתוס, ומסמל את המיסטיקה הנוצרית. שבע קשור לסדר הטבעי של הדברים, לשבעת הסקרמנטים, ואילו שמונה קשור להתגלות האלוהית, לשמונה ברכות אשרי, לאור הנסתר ולתחיית ישוע ביום השמיני. הכיפה המתומנת המרכזית של הכנסייה נראית מבפנים שטוחה ובה שלושה מעגלים, כשישוע במרכז. אלו הם שלושה מעגלים של ידע: חיצוני, אמצעי ופנימי.

המבנה הנוכחי, שהוא ברובו מהמאה ה-19, הוקם על בסיס מנזר מהמאה ה-16. לפי האגדה נוסד המנזר במאה ה-11, כאשר תמונת איקון פלאית של יוחנן המטביל התגלתה במקום על ידי אדם שלימים הפך לארכיבישוף של אוכריד. עד היום ניתן לראות את האיקון המופלא בתוך הכנסייה, ונביעה של מים מתחת לכנסייה שנוצרה עם הופעתו. צריך לזכור שיוחנן המטביל קשור למים ושבנצרות האורתודוקסית יש מעיינות מקודשים הקשורים אליו.

מים זורמים גם בקניון שלרגלי המנזר, והיערות העבותים מסביב וההרים המתרוממים לגבהים מופלאים יוצרים במקום אווירה מיוחדת. על צלעי ההרים כפרים אלבנים ברובם, אך מעל המנזר יש כפר מקדוני בשם קליצינקה, שהיה מאחז מקדוני נוצרי חשוב מול השבטים האלבנים ותרם רבות למנזר ולהגנתו.

בנוסף להיותו מקום קדוש היה מנזר יוהן ביגורסקי גם מרכז ציירי איקונות, אמני גילוף בעץ, ובנאים. הדבר בא לידי ביטוי באיקונוסטזיס המרשים המגולף מעץ, שנעשה על ידי קבוצה של אמני עץ מומחים בראשות פטר פיליפוביץ במאה ה-19. עבודת העץ היא המעולה מסוגה וכמוה יש רק שתי עבודות דומות במקדוניה (אחת בסקופיה והשנייה אבדה). על האיקונוסטזיס ניתן לראות אין ספור דמויות מגולפות בעץ, כולל דמויות המגלפים, התגליפים מתארים סיפורים מהתנ”ך והברית החדשה. לפני האיקונוסטזיס יש תיבה עם שרידי קדושים.

מנזר הנשים סנט ג’ורג’ בדֶבָּאר (Debar)

בהמשך קניון הרדיקה נשפך הנהר לאגם המלאכותי של דבאר, ולחופו שוכנת העיירה בעלת האוכלוסייה האלבנית דֶבָּאר. בפאתי העיירה נמצא מנזר של נשים מקדוניות שהוקם רק בשנים האחרונות סביב כנסייה עתיקה של סנט ג’ורג’ שהייתה במקום. המנזר הוא שלוחה של מנזר יוהן ביגורסקי הסמוך, ואב המנזר של ביגורסקי הוא גם האב הרוחני של הנזירות, מפקח עליהן, עורך את טקסי המיסה, ומלמדן.

בכניסה לכנסייה מצד ימין ישנה תמונה של ג’ורג’ הקדוש. לאף של ג’ורג’ מודבק קצה אצבע נוטף דם. זהו העתק תמונה דומה שנמצאת במנזר ג’ורג’ הקדוש בהר אתוס. לפי המסופר, לאחר שהנזירים גמרו לבנות את המנזר, הם לא ידעו למי להקדישו, ולכן הם השאירו במקום לוח עץ ריק למשך הלילה. והנה, כשבאו עם בוקר, הם ראו על הלוח את תמונתו של ג’ורג’ הקדוש. אב המנזר לא האמין בנס, ובספקנותו הושיט אצבעו לתמונה כדי לבדוק אם הצבע טרי. כעונש על ספקנותו נשארה אצבעו דבוקה לתמונה, ולבסוף נאלצו לקטוע אותה והיא מחוברת לאפו של ג’ורג’ הקדוש עד היום.

הנזירות במנזר רואות בג’ורג הקדוש דמות המגינה עליהן מפני כל צרה ומצוקה, ובמיוחד מפני האוכלוסייה האלבנית העוינת שבסביבה. הן מקבלות אורחים, ואחת מהם בשם ברברה מדברת אנגלית מצוינת ואף מציעה ממבחר המזכרות הקדושות שבמקום. כנסיית המנזר נמצאת בגן נפלא חבוי בין חומות, שממנו יש מבט מרהיב על האגם. אחד מעיסוקיהן של הנזירות הוא יצירת כובעי בישופים, כובעים מפוארים שלוקח כמה חודשים לעשותם.

סקופיה (Skopje)

סקופיה היא עיר הבירה של מקדוניה, שבימים אלה משנה את פניה. לאורך הנהר נבנים מבנים מונומנטאליים ופסלים המבטאים את המיתוס הלאומי ההולך ונבנה ואת המורשת התרבותית וההיסטורית העשירה. על סקופיה חולשת מצודה מרשימה מתקופת הביזנטיים (יוסטניאנוס) ולרגליה נמצא המוזיאון היהודי, המספר על הכחדת יהדות מקדוניה בשואה וגם על החיים של קהילות יהדות ספרד בבלקן. בסקופיה יש כמה מוזיאונים, שהמעניינים בהם הינם מוזיאון המורשת הלאומית והמוזיאון הארכיאולוגי החדש.

סקופיה היא העיר הגדולה במקדוניה – מתגוררים בה יותר מחצי מיליון איש. בכל מקדוניה יש 2.2 מיליון איש, מתוכם קרוב לשליש הם אלבנים מוסלמים שמתגוררים בעיקר במערב. ואכן, החלק העתיק של סקופיה מזכיר עיר עותומאנית, ובו אוכלוסייה אלבנית גדולה. בתוכו נמצא ה”בזאר” המקומי, שמכיל רחובות הומי אדם היוצאים לבלות בערב. ב-1963 הרסה רעידת אדמה שני שליש מבנייני העיר, כך שרוב חלקי העיר האחרים נבנו מחדש בתכנון סוציאליסטי.

העיר נוסדה על ידי שבטי האילירים הדרדנים במאה ה-3 לפני הספירה. היא יושבת במיקום אסטרטגי על הנהר וָארְדָאר, דרך המלך המובילה אל הבלקן. העיר הייתה חשובה בתקופה הרומית והייתה בירת חבל הדרדן בתקופת הביזנטיים, עת הייתה מקום מושב בישוף. היא שינתה את שמה עם הפלישה הסלאבית, והפכה להיות בירת הממלכה הסרבית במאה ה-13. במאה ה-14 היא נכבשה על ידי העותומאנים. עם קבלת העצמאות, בנתה מקדוניה החדשה מבנים מונומנטאליים, גשרים, כיכרות ופסלים רבים במרכז העיר ולאורך הנהר, בכדי להעצים את בניית הלאומיות החדשה.

סיור בסקופיה ראוי לו שיתחיל מהמצודה העתיקה, ממנה נשקף נוף נפלא של העיר, ניתן לראות שלושה מגדלים עותומאניים ואת החומה. לידה מוזיאון לאמנויות מודרניות. מהמצודה יורדים לבזאר העתיק, שם ניתן לראות את אזור הבדסטן – שוק סגור, את החמאם הכפול והחאנים העתיקים, בתוכו נמצאת כנסיית סנט סייווייר (הגואל). קבור שם הגיבור הלאומי של מקדוניה ויש שם עבודת גילוף בעץ (איקונוסטזיס) מדהימה.

ליד הבאזר, לחופי הנהר נמצאים המוזיאונים, הלאומי, אתנוגרפי, יהודי ומוזיאון המאבק הלאומי. את הנהר חוצה גשר עתיק שנבנה אף הוא על ידי יוסטיניאנוס שנולד לא רחוק מסקופיה. לידו כיכרות עם מזרקות ופסלים מרשימים של אלכסנדר, פיליפוס, גיבורי התרבות והלאומיות של מקדוניה לדורותיהם, ואפילו שער ניצחון כמו בפריז

כחצי שעה נסיעה מסקופיה נמצא אחד מאתרי הטבע המרשימים במקדוניה – קניון מטקה, בו נאגם נהר המטקה ויוצר פיורד מרהיב.

מוזיאון יהודי בסקופיה (Skopje)

בלב העיר הוקם מוזיאון המספר את סיפור יהדות ספרד בבלקן והשמדת יהדות מקדוניה בשואה. זהו אחד ממוזיאוני השואה החשובים והיפים (אם אפשר לתאר זאת כך) בעולם. הכולל גם ארכיון ואפשרות למחקר עצמאי למעוניינים, סדנאות לילדים, סרטונים ותערוכות מתחלפות.

החלק של יהדות ספרד מתאר באופן יפה את חיי היהודים על מגוון ההיבטים שלהם, ההגעה לבלקן, הקשר לארץ המולדת. אורח החיים בבית, פעילות הנשים בחצר, מלאכות היד, המוסדות הקהילתיים, הדתיים, הציונים והחילוניים החדשים, הנהגת הקהילות, וכל זאת לצלילי מוזיקת לאדינו המתנגנת ברקע.
החלק של השואה מספר את סיפור הגירוש והאיסוף במפעל הטבק מונופול, את חוקי הגזע והדיכוי של המשטר הפשיסטי הבולגרי, ומהווה הנצחה ליהודים שנרצחו. במקדוניה יש לכל אדם תמונה ושם, מכיוון שהמשטרה הבולגרית הנפיקה תעודות ליהודים בשטחה.

המוזיאון נמצא באזור הרובע היהודי שנחרב, ליד הנהר והבזאר האלבני, שם היו בתי המלאכה של היהודים. כיום יש בסקופיה קהילה יהודית קטנה של 200 איש ולהם מרכז חדש, הכולל גן ילדים ובית כנסת, חלק מאנשי הקהילה עובדים במוזיאון.

מזרח מקדוניה

מסלול בעקבות הנצרות והלאומיות במקדוניה מסתיים במנזרים החשובים של מזרח מקדוניה, זהו אזור יפה, מיוער, הררי וכמעט ולא מוכר למטייל הישראלי, אחד האזורים הנידחים ביותר בבלקן, רובו כפרים עניים, גובל בבולגריה בצד מזרח, אך בעבר היה זה מרכז של נזירות הקרוב למנזר רילה הבולגרי מצד אחד, ולמנזרי יוון והר אתוס מהצד השני

שטיפ (Shtip)

שטיפ היא עיר לא גדולה בעמק הוורדר, שעה וחצי נסיעה מסקופיה, שהייתה אחת משלוש הקהילות היהודיות הגדולות במקדוניה. עד מלחמת העולם השנייה גרו בעיר קרוב לאלף יהודים והיו בה שכונה יהודית ובית כנסת. כמעט כל יהודי שטיפ הושמדו בשואה, וכיום יש בלב העיר שטיפ אנדרטה בלבד, וכן נותר בית הקברות היהודי העתיק מחוץ לעיר ובו מצבות עם כתובות בעברית. מהרובע היהודי לא נותר דבר.

מנזר אוסוגוב (Osogovski)

שלושה קילומטר מהעיירה קריבה פנלקה Kriva Palanka)) ועשרה קילומטר מהגבול הבולגרי, נמצא אחד המנזרים היפים במקדוניה, מוקדש לקדוש אוסוגוב שהגיע להר אוסוגוב להתבודדות במאה ה-11. הוא היה תלמידו של ריילי מבולגריה וחיפש מקום טוב להתבודדות ובחזון נגלה לו אזור הר אוסגוב, שם התבודד כל חייו. בסוף חייו התגלה לכמה ציידים בהר שהמשיכו להעריץ אותו אחרי מותו, אבל עיקר פעילותו היה לאחר מותו עת הוסיף להופיע מפעם לפעם לנזירים שחיו במקום בחלום, גילה להם היכן קברו וציווה עליהם להעביר עצמותיו למנזר, שם הם עד היום.

המנזר היה מאז ומתמיד מרכז נזירות מקדונית. ויש בו קומפלקס גדול מאוד של כנסייה שנבנתה במאה ה-19 עם 12 כיפות, כנסייה עתיקה יותר מהמאה ה- ב13 בסגנון מוראבה הסרבי, ומבני ציבור גדולים שחלק מהם זו אכסניה שבה אפשר לישון. המנזר ממוקם בצלע הר בין יערות ומעיינות מים זורמים, מקום מקסים ומדהים עם שקיעות יפהפיות.

ברובו (Berovo)

זוהי עיירה מנומנמת באמצע הרי מזרח מקדוניה, בקצה עמק פורה שגובהו תשע מאות מטר ולכן יש בה מזג אוויר טוב בקיץ. בעיירה עצמה מדרחוב מנומנם ומוזיאון שסגור בדרך כלל, אבל מה שמעניין בה זה שני מנזרים הנמצאים בצדה המזרחי: האחד זה מנזר המלאך מיכאל, שנבנה במאה ה-19 כמרכז להפצת התרבות המתחדשת של מקדוניה. המנזר מוחזק על ידי נזירות והוא נמצא ליד מלון מונסטיר – מנזר היפה. קצת הלאה משם, חמש מאות מטרים במעלה הכביש, חוצים את הנחל בגשר ומגיעים למנזר נוסף על שם הנביא אליהו, הפעם של נזירים.

מרחק 15 ק”מ נסיעה מבֶּרובו נמצא אגם ברובו בין יערות בהרים, אגם יפה שמסביבו מספר בתי הארחה.

סטרומיצה (Strumica)

עיר עתיקה וחשובה בדרום מזרח מקדוניה במרכזו של עמק פורה המוביל אל המישורים של צפון יוון ובולגריה, ולכן הייתה עיר חשובה עוד מהתקופות הקלאסיות ואף לפני כן. במקום יש מצודה ענקית החולשת על העיר מהר שמעליה, מדובר במצודה ששרידיה הם מימי הצאר סמואל, והייתה אחד המאחזים החשובים שלו (הצאר הבולגרי הגדול האחרון במאה ה-11). אי אפשר להגיע אל המצודה מהעיר, אבל ניתן להגיע לבית קפה הצופה אל העיר מחצי גובה ההר, בשם loven dom, ומשם ללכת ברגל למצודה. מאותו בית קפה יש גם שביל המוביל אל מנזר סנט אליהו, הנמצא בהרים ממערב לעיר, במרחק ארבעה קילומטרים. הרבה מהמנזרים בבלקן, במיוחד במקומות גבוהים, נקראים על שם אליהו הנביא, שנחשב למודל הראשון של חיי נזיר, כפי שמופיע בתנ”ך: הוא עזב את ביתו, פנה מזרחה, עבר את הנהר, וחי לגדות הנחל, מחכה שהעורבים יאכילו אותו.