המאמר שלפניכם הוא מבואות לטיול במקדוניה, הנותנים רקע כללי על ההיסטוריה של המדינה. בהמשך למאמר זה קראו את המאמרים הבאים:

אוחריד ירושלים של הסלאבים

אתרים ומסלול טיול במערב מקדוניה

אתרים ומסלול במרכז ומזרח מקדוניה

היסטוריה עתיקה של מקדוניה

הלב של מקדוניה הוא העמק הפורה של נהר הוארדאר, בתקופה הקלאסית הייתה שם עמים שנקראו פאנונים והם הקימו מעין ממלכות לא מוגדרות שמרכזם היה באזורי העיר וולס (Veles) או באתר העתיק של סטובי (Stobi) באמצע העמק, באזורים שכיום הם ריקים יחסית.

במאה ה-4 לפנה"ס נכבשת מקדוניה על ידי המכונה הצבאית של פיליפוס ממוקדון, שמתחיל להקים ערים בדרום המדינה כשהידועה שביניהם היא הראקליה ליד ביטולה, בתקופה זו גם מוקם היישוב העירוני הראשון באוחריד שנקראת ליכנידוס. במאה ה-2 נלחמים הרומאים במקדונים ולאחר שלוש מלחמות שנקראות המלחמות המקדוניות הם כובשים את הארץ ומגלים חלק גדול מהאוכלוסייה, הפלנקה המקדונית היוותה יריב לרומאים והם דאגו שלא תהיה התארגנות הלנית שתסכן את שלטונם, ולכן שברו את כוחה של מקדוניה ההלנית, חילקו אותה למחוזות (ומכאן הביטוי "הפרד ומשול"), ושינו את אופי הארץ, מאותו הזמן בעצם אין לנו יותר את הקשר לישות המקדונית הקדומה.

ויחד עם זאת הרומאים מביאים רווחה לבלקן, הדרך העיקרית המקשרת את רומא ואיטליה עם החלקים המזרחיים של האימפריה וביזנטיון עברה דרך מקדוניה, ועלתה מנמל דורס באלבניה אל אגם אוחריד ומשם לביטולה ומזרחה. בתקופות הרומאיות המאוחרות הופכת סטובי לבירת מחוז מקדוניה, בסמוך לסקופיה מתפתחת עיר שנקראת סקופי (Scupi).

בתקופה הביזנטית עובר מרכז הכובד לסקופיה שנבנית במיקום חדש על ידי יוסטניאנוס. הרווחה הכללית נשארת ואפשר למצוא כנסיות בזיליקה גדולות ופסיפסים יפהפיים מהתקופה, באוחריד, הראקליה ועוד. לפי המקדונים הם העם הראשון שהתנצר בעולם, מכיוון שתחום מחוז מקדוניה בתקופה הרומית כלל את סלוניקי וצפון יוון, ואל אזור זה הגיעו השליחים, כתבו אגרות ובו ייסדו את הקהילות הראשונות, אלא שהחל מהמאה ה-4 וביתר שאת לאחר תקופתו של יוסטניאנוס, מתחילות פלישות של הברברים לרחבי הבלקן, בתחילה זה הויזיגוטים והאוסטרוגותים, לאחר מכן ההונים, ולבסוף הסלאבים

הסלאבים באים

המקדונים הם צאצאי שבטים סלאבים שפלשו לבלקן החל מהמאה ה-6 והתערבבו עם האוכלוסיה המקומית. הם טוענים להמשכיות מתקופת אלכסנדר מוקדון, אבל השפה שלהם היא סלאבית. החל מהמאה ה-8 לספירה הם היו תחת השפעה ושלטון של האימפריה הבולגרית העולה שהייתה יישות סלאבית טורקית בעלת אמונות פגאניות. עד היום מבחינת הבולגרים מקדוניה היא חלק מבולגריה.

על ההיסטוריה של האימפריה הבולגרית הראשונה אפשר לקרוא בספר "יופיו של הוורד", במאה ה-9 הם כובשים באופן סופי את צפון מקדוניה ובכדי לחזק את שלטונם מקימים מרכז דתי, פוליטי, תרבותי ורוחני באוחריד, שהייתה אחת הערים החשובות ביותר במערב הבלקן באותה תקופה. אל אוחריד מגיעים השליחים קלמנט ונחום ומקימים בה את האוניברסיטה הסלאבית הראשונה, ממציאים בה את הכתב הקירילי, והופכים אותה לירושלים של הבלקן.

הרקע לעלייתה של אוחריד קשור לסיפור הבא: פוטיוס (פטריארך קונסטנטינופול במאה ה-9 והאיש המשכיל בדורו) שלח שליחים אל הסלאבים בכדי לנצר אותם. הראשונים שנשלחו היו קיריל ומתודיוס, והם הגיעו בתחילה אל מוראביה שהיא כיום חלק מצ'כוסלובקיה, ויחד איתם הגיעו שליחים/תלמידים אחרים. לאחר מותם הגיעו שניים מתלמידיהם הקרובים לבולגריה. היו אלה סנט נחום וסנט קלמנט.החל מהמאה ה-9 לספירה, לאחר פלישת השבטים הסלאבים ויצירת האימפריה הבולגרית הראשונה ועד למאבק לעצמאות בתחילת המאה ה-20. מקדוניה באותה תקופה הייתה חלק מהעולם הסלאבי, עם זיקה לבולגריה. אלא שבסוף המאה ה-19 כששאר עמי הבלקן זכו לעצמאות, נשארו המקדונים תחת שלטון עותומאני, ופיתחו אתוס לאומי נפרד. לאחר מלחמת העולם הראשונה הם נהפכים לחלק מיוגוסלביה, ובשנות ה90 זכו לעצמאות.

על הגעת השליחים קלמנט ונחום לאוחריד והקמת המרכז הנוצרי באוחריד קראו מאמר – אוחריד ירושלים של הסלאבים

צאר סמואל (Samuel)

ב

בסוף המאה ה-10 נכבשת האימפריה הבולגרית על ידי הביזנטים, אלא שהאחים הקומיטופולי מנהיגים מרד שמתרכז בחלקים המערביים של האימפריה. לבסוף עולה לשלטון אחד מהם שהופך לצאר סמואל, מנהיג צבאי ואזרחי מוכשר שמחדש את האימפריה. המקדונים רואים בו שליט מקומי שיצר מדינה מקדונית הכוללת את מקדוניה, תסליה, אפירוס, אלבניה, דוקליה (מונטנגרו), סרביה וחלקים גדולים מבולגריה, לפי גרסתם במדינה זו האוכלוסייה החשובה ביותר הייתה הסלאבים המקדוניים. הבולגרים, לעומת זאת, רואים בו מלך בולגרי, ממשיך שושלת המלכים של האימפריה הבולגרית הראשונה.

הוא הוכתר למלך בכנסייה באגם פרספה, והפך את אוחריד למרכז הפוליטי והצבאי של האימפריה, סמואל היה שליט נאור, יש הטוענים שהוא תמך בתנועה הבוגומילית שהתפשטה באותה תקופה בבלקן, והתבססה בעמק בוגומיל שבמרכז המדינה.

בסופו של דבר, לאחר ארבעים שנות עצמאות, הובס סמואל ב-1014 על ידי הקיסר בזיל השני, קוטל הבולגרים. הקרב המכריע היה ליד פרילפ במישור פלגוניה. הקיסר שבה 14,000 מחייליו של סמואל ושלח אותם אליו בקבוצות של מאה לאחר שניקר את עיניהם, כשהם מובלים על ידי חייל עם עין אחת. למראה הנורא הזה התמוטט הצאר סמואל ומת.

בעקבות התבוסה הוכפפה הארכיבישופות באוחריד לפטריארכיה בקונסטנטינופול, הכמרים היוונים החלו לדכא את השפה הסלאבית ומסורת הקדושה הסלאבית, ועקבות המדינה המקדונית (בולגרית) הראשונה נטמעו בתוך ההיסטוריה הביזנטית. הכיבוש מביא לתקופה של דיכוי ונחשלוּת אשר מחשלת את רוחם של המקדונים המקומיים, ושולחת רבים מהם לזרועות הכפירה הבוגומילית שמוצאת במקדוניה בית

כיבוש ביזנטי ועותומאני

מקדוניה ההיסטורית הייתה גדולה יותר מהמדינה הנוכחית וכללה את כל צפון יוון וחלקים מבולגריה ומאלבניה. הבירה שלה בימים עברו הייתה בתחילה עיר בשם ורגינה, ולאחר מכן פלה. לאחר שהרומאים הפכו לנוצרים והוקמה האימפריה הביזנטית, עברה הבירה לסלוניקי, ושם נשארה עד שלהי התקופה העותומאנית. מקדוניה הייתה חלק חשוב ומהותי מהאימפריה הביזנטית, שאחת השושלות הגדולות שלה הייתה השושלת המקדונית.

בזיל השני היה מגדולי מלכי השושלת המקדונית, הוא היטיב עם האיכרים ועשה רפורמות באימפריה, ונראה היה שהסדר החדש ישן הנוצרי קיסרי יתקיים לנצח, אלא שמאורעות גדולים שינו את סדרי העולם, הפלישות של השבטים הטורקים הביאו את הסלג'וקים לפאתי קונסטנטינופול, מסעי הצלב עברו דרך הבלקן והביאו איתם רוח חדשה, זה היה זמן שבו התפתח אידיאל האבירות והחברה הפיאודלית, ובתחילת המאה ה13 נכבשת קונטנטינופול על ידי הצלבנים, האימפריה הביזנטית מתפוררת לשלוש ממלכות, והבלקן מעוצב מחדש.

הבולגרים והסרבים הופכים לעצמאים ומקימים ממלכות חזקות הכובשות לסירוגין את אזור צפון מקדוניה, שהופך להיות מקום מאבק בין הביזנטים לסרבים ולבולגרים. המקדונים רואים עצמם עדיין כחלק מהאימפריה הבולגרית הישנה, אבל המרכז של בולגריה עובר למזרח – וֵלִיקוֹ טַרְנוֹבוֹ והקשר אל אזורי האגמים של מקדוניה נחלש. ישנן השפעות סרביות רבות, וכן השפעות ביזנטיות. הדבר העיקרי המפריד את מקדוניה מבולגריה הוא קיום ארכיבישופות עצמאית באוחריד, בעוד שבווליקו טרנובו בבולגריה נוסדת פטריארכיה נפרדת, ומכאן שנוצר בידול בשלטון הדתי בין שני האזורים.

עם עלייתם לשלטון של המלכים הסרבים הגדולים בשושלת נמאניה מתחזק הקשר בין צפון מקדוניה לסרביה, והמלך הגדול ביותר של אותה שושלת – סטפן דושאן הופך את סקופיה למשך עשר שנים באמצע המאה ה-14, אלא שלאחר מותו האימפריה מתפוררת למספר מדינות והעותומאניים מתחילים להתקדם ולכבוש שטחים בבלקן.

צפון מקדוניה הופכת למעין מדינה סרבית סלאבית מקומית שמונהגת על ידי שני מלכים אגדיים ווקסין (Vukašin) ובנו מרקו (Marko) מהבירה והמעוז שלהם בפריליפ שבעמק פלגוניה.

מורד מרקו בעותומאנים ולזמנים נהפך לווסאל שלהם. האגדות עליו מחזקות זהות נפרדת, שעדיין לא מתגבשת ללאום משל עצמו. לאחר הכיבוש נוצר המחוז של מקדוניה, ויליאת, שכולל בתוכו חלקים מצפון יוון, דרום מערב בולגריה ומקדוניה, הבירה היא סלוניקי, העיר השנייה בחשיבותה היא ביטולה – מונסטיר, ליהודים תפקיד רב וחשוב בחיי המסחר והכלכלה.

לקראת סוף התקופה סובלים הנוצרים מדיכוי גובר. ב-1878 משוחרר הבלקן כולו על ידי כוחות רוסיה הנתמכים על ידי הבולגרים והסרבים, אלא שמעצמות המערב – אנגליה וצרפת – מכריחות את הרוסים להחזיר את מחוזות מקדוניה, אלבניה וקוסובו לידי העותומאנים. המקדונים נשארים העם האירופאי נוצרי האחרון תחת שלטון עותומאני, ומזמן זה והלאה מתחילה "הבעיה המקדונית". העם המקדוני מגדיר עצמו כסלאבים תחת שלטון עותומאני, עם נטייה לכיוון הבולגרים ולאו דווקא כמדינה עצמאית. השפה המקדונית עדיין לא מגובשת, וניתן להגדיר אותה כניב של בולגרית.

המקדונים נושאים איתם עד היום את הטראומה של בגידת ממשלות נוצריות – מבחינתם הם עם קטן בלב הבלקן שקופח על ידי מדינות וכוחות גדולים ממנו במהלך הדורות. המאבק כנגד הכיבוש העותומאני מתגבר בתחילת המאה ה-20 ומגיע לשיא במרד קרוסובו ב-1903, המסמן את תחילת הדרישה לעצמאות וזהות נפרדת.

כיבוש ביזנטי ועותומאני

מקדוניה ההיסטורית הייתה גדולה יותר מהמדינה הנוכחית וכללה את כל צפון יוון וחלקים מבולגריה ומאלבניה. הבירה שלה בימים עברו הייתה בתחילה עיר בשם ורגינה, ולאחר מכן פלה. לאחר שהרומאים הפכו לנוצרים והוקמה האימפריה הביזנטית, עברה הבירה לסלוניקי, ושם נשארה עד שלהי התקופה העותומאנית. מקדוניה הייתה חלק חשוב ומהותי מהאימפריה הביזנטית, שאחת השושלות הגדולות שלה הייתה השושלת המקדונית, והמרכז הדתי שלה מוקם בגבולות המחוז, בהר אתוס.

הביזנטים נחלשים בתחילת המאה ה-13, והבלקן מעוצב מחדש. הארצות השכנות למקדוניה זוכות לעצמאות ובראשן בולגריה וסרביה, וכובשות לסירוגין את הארץ, שהופכת למקום מאבק בין הביזנטים לסרבים ולבולגרים. המקדונים רואים עצמם עדיין כחלק מהאימפריה הבולגרית הישנה, אבל המרכז של בולגריה עובר למזרח – וֵלִיקוֹ טַרְנוֹבוֹ והקשר אל אזורי האגמים של מקדוניה נחלש. ישנן השפעות סרביות רבות, וכן השפעות ביזנטיות. הדבר העיקרי המפריד את מקדוניה מבולגריה הוא קיום ארכיבישופות עצמאית באוכריד, בעוד שבווליקו טרנובו בבולגריה נוסדת פטריארכיה נפרדת, ומכאן שנוצר בידול בשלטון הדתי בין שני האזורים.

במאה ה-14 מתחילים העותומאניים להתקדם ולכבוש את הבלקן, ומצד שני האימפריה של הסרבים שולטת על מקדוניה בימי הצאר סטפן דושן, ואף מעבירה את הבירה לסקופיה, אלא שבגלל סכסוכים פנימיים היא מתפוררת ונכבשת. אציל מקומי, ממעוזו בעיר פריליפ שבעמק פלגוניה, מורד בעותומאנים ולזמנים נהפך לווסאל שלהם. האגדות עליו מחזקות זהות נפרדת, שעדיין לא מתגבשת ללאום משל עצמו. לאחר הכיבוש נוצר המחוז של מקדוניה, ויליאת, שכולל בתוכו חלקים מצפון יוון, דרום מערב בולגריה ומקדוניה, הבירה היא סלוניקי, העיר השנייה בחשיבותה היא ביטולה – מונסטיר, ליהודים תפקיד רב וחשוב בחיי המסחר והכלכלה.

לקראת סוף התקופה סובלים הנוצרים מדיכוי גובר. ב-1878 משוחרר הבלקן כולו על ידי כוחות רוסיה הנתמכים על ידי הבולגרים והסרבים, אלא שמעצמות המערב – אנגליה וצרפת – מכריחות את הרוסים להחזיר את מחוזות מקדוניה, אלבניה וקוסובו לידי העותומאנים. המקדונים נשארים העם האירופאי נוצרי האחרון תחת שלטון עותומאני, ומזמן זה והלאה מתחילה "הבעיה המקדונית". העם המקדוני מגדיר עצמו כסלאבים תחת שלטון עותומאני, עם נטייה לכיוון הבולגרים ולאו דווקא כמדינה עצמאית. השפה המקדונית עדיין לא מגובשת, וניתן להגדיר אותה כניב של בולגרית.

המקדונים נושאים איתם עד היום את הטראומה של בגידת ממשלות נוצריות – מבחינתם הם עם קטן בלב הבלקן שקופח על ידי מדינות וכוחות גדולים ממנו במהלך הדורות. המאבק כנגד הכיבוש העותומאני מתגבר בתחילת המאה ה-20 ומגיע לשיא במרד קרוסובו ב1903, המסמן את תחילת הדרישה לעצמאות וזהות נפרדת.

מקדוניה עצמאית

ב-2.8 חוגגים המקדונים את יום הרפובליקה, המציין שני מאורעות קריטיים בתהליך ההגדרה שלהם כעם, שאירעו במרחק של ארבעים ואחת שנים זה מזה. הראשון הוא התקוממות קרוּסֶבו בשנת 1903, והשני הוא הכרזתה והקמתה של מדינת הלאום המקדונית במסגרת הפדרציה של יוגוסלביה בשנת 1944.

לאחר שחרור בולגריה וסרביה ב-1878 מתעוררת במקדוניה תנועה לאומית, הדורשת בשלב ראשון אוטונומיה לחבל ההיסטורי. חלק ממנהיגי התנועה חוזים בעיני רוחם שילוב עם בולגריה, מיעוט הוא בעל אוריינטציה סרבית, ומיעוט קטן עוד יותר הוא בעל אוריינטציה יוונית. אבל המגמה השלטת היא התעוררות של תודעה מקדונית עצמאית כעם הקיים בפני עצמו, הממשיך את מסורת המדינה והעם המקדוני ההיסטורי לאורך הדורות.

התנועה לשחרור מקדוניה מתגבשת סביב אינטלקטואלים, הדור הצעיר של הסוחרים העשירים, ונתמכת על ידי אידיאליסטים מארצות שכנות והאוכלוסייה הענייה המקומית. היה זה עידן הלאומיות, התפשטות הכתב והעיתונות שהגיעה גם לבלקן. התנועה התפצלה לכמה ארגונים, כשחלק מהם מתחילים במסע טרור הכולל פצצות בכדי לעורר את דעת הקהל המערבית לשאלה המקדונית. בשנת 1903 החל המהלך המכריע של התקוממות כללית שהתרכז סביב העיירה הנוצרית קרוּסֶבו במרכז מקדוניה, החבויה בין הרים נישאים וקלה להגנה. התאריך 2.8 נבחר ליום ההתקוממות, מפני שזה יום אליהו הנביא בלוח החגים הנוצרי, ולכן ההתקוממות בקרוּסֶבו נקראת גם 'התקוממות אליהו' Illinden Uprising)).

המורדים הצליחו להביס את הכוחות הטורקיים המקומיים ולייסד רפובליקה עצמאית שהחזיקה מעמד עשרה ימים בלבד, לפני שנכנעה בפני צבא עותומאני גדול של 30,000 איש. התוצאות היו קשות. העותומאנים החריבו בתגובה את העיירה וכפרים רבים סמוכים, הורגים אלפי אנשים ומגרשים כרבע מיליון מבתיהם. אבל המרד נצרב בתודעה המקדונית כאירוע המכונן בדרך לעצמאות ובתהליך גיבוש האומה.

ב-1912 פתחו מדינות הבלקן במלחמה נגד האימפריה העותומאנית. מלחמה לא ידועה זו נקראת בשם מלחמת הבלקן הראשונה. ההצלחה הייתה מסחררת, כל אזורי הבלקן העותומאניים שוחררו ובכלל זה מקדוניה, המנצחים חילקו את השלל ביניהם, יוון קיבלה קרוב ל-50% ממקדוניה העותומאנית, את כל אזור צפון יוון כולל סלוניקי ותראקיה. הסרבים קיבלו כ-40% מהשטח שהוא כיום מקדוניה העצמאית, והבולגרים קיבלו פחות מ-10%, שהם אזור דרום מערב בולגריה הכולל את בנסקו והרי פירין. מזמן זה והלאה השטח שקיבלו הסרבים נחשב ל"מקדוניה" והוא זה שאני מתייחס אליו בספר זה

קצת לאחר מלחמות הבלקן פרצה מלחמת העולם הראשונה ולאחריה מלחמה בין טורקיה ויוון בשנת 1924, שהביאה להגירת פליטים יווניים רבים (יש אומרים כמיליון וחצי) מטורקיה ובמיוחד אזורי החוף המערביים (איזמיר) אל צפון יוון וסלוניקי, שנקראו באותה תקופה יוון החדשה. במקביל לכך, היוונים החלו בטיהור אתני של אזור מקדוניה העותומאנית שבשליטתם מסלאבים, שכלל הריסת יישובים וגירוש התושבים לאזורי מקדוניה בשליטת הסרבים והבולגרים. האוכלוסייה שנשארה במקומה עברה תהליכי ייווּן.

מלחמת העולם הראשונה הייתה תקופה קשה מאוד לסרביה, ובכלל זה למקדוניה שנכבשה על ידי הבולגרים ומעצמות המרכז, אלא שהצבא הסרבי לא וויתר, במסע הירואי עבר ליוון ועלה ביחד עם הצבא היווני והצרפתי צפונה לכיוון מקדוניה, קו החזית עבר בדרום מקדוניה וליד ביטולה שנהרסה כמעט כליל, דבר שהביא להגירת חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית לארץ ישראל ולמקומות אחרים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה החל תהליך התאוששות של מקדוניה במסגרת המדינה היוגוסלבית, ובמקביל לכך נמשך תהליך ההתגבשות הלאומי. השפה מקבלת צביון אחיד (כפי שקרה באיטליה לאחר העצמאות, היו הרבה ניבים והחליטו על שפה סטנדרטית אחת). הבירה נקבעת בסקופיה ונוצר נרטיב לאומי, הספרות והאמנות פורחים. הבולגרים מנסים לכבוש את מקדוניה, שואפים לשחרר אותה ולצרפה לממלכה, כמו גם חלקים מצפון תראקיה הגובלים בים התיכון. אלא שהמקדונים מתחילים לראות את הדברים אחרת.

במלחמת העולם השנייה מקדוניה נכבשת על ידי הבולגרים ששיתפו פעולה עם הנאצים. המשטרה הבולגרית והמפלגה הפאשיסטית התנגשו עם האוכלוסייה המקומית, וזה הביא לקרע סופי בין הבולגרים לבין המקדונים. במסגרת תנועת ההתנגדות הכללית ביוגוסלביה הוקם צבא של פרטיזנים קומוניסטיים מקדוני, בעיקר בהרים, שאליו גם הצטרפו ניצולים יהודיים. הצבא צבר כוח ואנשים ולקראת סוף המלחמה.

בשנת 1944, בתאריך התקוממות קרוּסֶבו ב-2.8, הוקמה האסיפה המקדונית האנטי פאשיסטית, שכמה חודשים אחר כך הפכה לפרלמנט של מדינת לאום עצמאית במסגרת הפדרציה הקומוניסטית של יוגוסלביה. האסיפה הכריזה על השפה המקדונית כשפה רשמית, ועל המדינה כמדינה עצמאית הממשיכה את מסורת קרוּסֶבו. הנטייה של עמים להגדיר עצמם ולחזק את תרבותם הייתה מקובלת ונחשבה למדיניות רשמית של הקומוניסטים, שהקימו שש מדינות לאום עצמאיות בתוך המסגרת של יוגוסלביה.

אלא שהיחסים בין הלאומים והמדינות ביוגוסלביה לא היו שווים. הסרבים ניסו לקדם את הנרטיב הסרבי לאומי ולהדגיש את היותה של מקדוניה חלק מסרביה, ומהצד השני המשאבים הופנו לסרביה גופא ומקדוניה נשארה לא מפותחת יחסית, מקור לחומרי גלם, וכך עגבניות שגודלו במקדוניה עברו תהליך עיבוד בבלגרד ונמכרו כרסק עגבניות חזרה במקדוניה במחיר מופקע, בארץ גידול היין כמעט ולא היו יקבים, ובארץ הכי עשירה מבחינת תוצרת חקלאית וירקות, כמעט ולא היו מפעלי עיבוד מזון. זה הביא להתמרמרות מצד האוכלוסייה המקומית והתרחקות מהזהות הסרבית, ומנגד המאמצים הסרבים לדכא את החיבור ללאומיות הבולגרית הצליחו, במיוחד לאחר כיבוש בולגרי מדכא בזמן מלחמת העולם השנייה, והקשר בין המקדונים ללאומיות הבולגרית נותק, וכך מצאו עצמם המקדונים עויינים לסרבים ולבולגרים ופיתחו זהות נפרדת משל עצמם המסתמכת על חלקים מההיסטוריה של חבל ארץ זה ומתחברת לעבר המפואר של מקדוניה ההלנית.

לימים, עם התפוררות יוגוסלביה, שימשה מדינת לאום זו, שנתנה שוויון דת וזכויות לכל תושביה, כבסיס ליצירת מדינת מקדוניה העצמאית של היום.

מקדוניה כיום היא דמוקרטיה פרלמנטרית, כשחלק גדול מהפוליטיקה שלה נסב סביב השאלה האלבנית. רבע עד שליש מאוכלוסיית מקדוניה, הנמצאים בעיקר במערב, הם אלבנים שמזהים עצמם עם אלבניה. דבר זה כמעט והביא למלחמת אזרחים ב-2001, והוא הנושא העיקרי בפוליטיקה. מקדוניה הושפעה מאוד מהמלחמה בקוסובו בפרט וממלחמות הבלקן בכלל. היא אחת מהארצות העניות באירופה, עם שיעור אבטלה גבוה. יש לה סכסוך עם יוון סביב השם, דבר שהביא לסגירת הגבול עד 1995, שכן היוונים דורשים בעלות על המורשת והשם המקדוני. לאחרונה נפתר סכסוך זה בכך שמקדוניה החליפה את שמה ל"צפון מקדוניה".

קצת על הארץ

מקדוניה היא ארץ לא גדולה – 25,000 קמ"ר (כמו ישראל) של הרים ואגמים, יערות וכפרים ציוריים, אבל גם עמקים פוריים ונתיבי מסחר. במרכזה עובר נהר הוארדאר הזורם לים ליד סלוניקי. עמק נהר זה היה ועודנו ערוץ תחבורה חשוב בין הבלקן ומרכז אירופה לבין יוון ואגן הים התיכון, ומהווה אזור חקלאי פורה ומאופיין בגידולי טבק ויין.

במערב מקדוניה יש הרים גבוהים המתנשאים עד לגבהים של 2,600 מטר ואגמים גדולים ומקסימים, במזרחה ישנם אזורי הרים המתנשאים לגבהים של עד 2,000 מטר, מיוערים מאוד, וביניהם עיירות נידחות, כך שהארץ נחלקת לשלושה חלקים. החלק המרכזי של עמק נהר הוארדאר הוא המאורלס יותר ובצפונו נמצאת הבירה סקופיה, בה גרים כשליש מאוכלוסיית המדינה, המונה שני מיליון איש.

במקדוניה מספר רב של מנזרים במקומות הכי יפים בטבע כמו קניון המטקה, או המעיינות של סנט נחום. למעשה, ביחס לגודל האוכלוסייה יש במקדוניה את מספר המנזרים הגדול בבלקן, ובהם אוצרות אמנות ותרבות, ציור וגילוף בעץ.

אני מציע להתחיל מסלול טיול במקדוניה בסקופיה, זאת הבירה של הארץ, מרכז תרבות ונצרות, עיר עתיקה שצריך בה ובסביבתה לבלות לפחות יומיים. לאחר מכן אפשר להמשיך אל מרכז ומזרח מקדוניה, או למערב מקדוניה, ואפשר גם לעשות מסלול מעגלי שיכלול את כל האזורים.