מבוא לטיול באיטליה

הטיול הגדול

במאה ה-17 החל להתפתח המושג “הטיול הגדול”. זה היה מעין טקס חניכה – מעבר לאנשים צעירים מהמעמד הגבוה מאירופה (בעיקר מאנגליה), במסגרתו הם ביקרו באתרי המורשת הרומאית העיקריים באיטליה ונחשפו לאמנות ולאדריכלות של העולם הקלאסי, כמו גם למוזיקה ולתרבות הרנסאנס. הרעיון היה שאנחנו חלק ממורשת אנושית משותפת, ונמצאים בסופו של רצף התפתחות. בכדי להיות ראוי להיות בן תרבות זמנו, אדם צריך להכיר ולהטמיע בתוכו את התרבויות שהביאו לכדי התפתחות תרבות זו, ובראש ובראשונה את התרבות הגרקו-רומית והרנסאנס שהתפתח בהשראתה.

הטיול נועד לשפר את האינטלקט, המוסר, המעורבות הפוליטית והכישורים החברתיים, והוא נעשה בדרך כלל בלוויית מורה שנקרא “קיקרון”, על שם הנואם הרומאי המפורסם – קיקרו.

הטיול שתרבויות עולמי מציעה בעקבות תרבויות העבר באיטליה הוא במידה רבה המשך התפישׂה שעמדה מאחורי מסורת זו, וגם תואם מבחינת אתרי הביקור (רומא, נאפולי, פומפיי, הרקולנאום, פסטום).

האדם הוא תבנית נוף תרבותו, והחברה המערבית של היום עוצבה במידה רבה על ידי המורשת של האימפריה הרומאית.

טיול רומא ותרבויות העבר באיטליה עוקב במידה רבה אחר מסלול ה”טיול הגדול” של צעירי אירופה במאות ה-17–18. ואפשר לראות בו מעין טקס מעבר וחניכה לתוך תרבות ימינו, דרך היכרות עם התרבות הרומאית. הוא מכסה את התקופות ההיסטוריות, מהפרהיסטוריה ועד הופעת הנצרות.

הטיול מתחיל באזור האלפים בצפון, שם יש אתרים מגליתיים מפתיעים מהפרהיסטוריה. משם הוא ממשיך לטוסקנה, לשלושה מהאתרים העיקריים של האטרוסקים, שפיתחו תרבות מעודנת ומתקדמת לפני זמנם של הרומאים; לאחר מכן – לכמה אתרים מסביב לרומא, הקשורים לזמנים הקדומים של היווסדות העיר, כגון אלבה לונגה וטיבולי; ואז הוא מגיע לרומא עצמה. כל הדרכים מובילות לרומא, וכך גם המסלול שלנו. אפשר לכתוב ספר שלם רק על רומא (ראו מאמר נפרד), אבל במסגרת הטיול נבקר רק בכמה אתרים רומאיים חשובים, בזווית הייחודית של מדעי הדתות והאדריכלות המקודשת.

מרומא תיקח אותנו הדרך למפרץ נאפולי, שם נמצא האתר החשוב ביותר מזמן “יוון הגדולה”, התיישבות שקדמה להגמוניה הרומאית באיטליה, נבקר בעיר המקדשים של פסטום, ולאחר מכן בקומאי, מקום הנביאה הקומאית. נגלה את השרידים הרומאים המרשימים ביותר בעולם בערים פומפיי והרקולניאום, שנקברו תחת האפר של הר וֶזוּב בשנת 79 לספירה. בנוסף אליהם ישנם במפרץ נאפולי אתרים רומאים נוספים הקשורים לאגדות המיתולוגיה ולמסורת הנביאה הקימרית, בבאיה, פוצואולי, חצי האי סורנטו ונאפולי עצמה (כולל המוזיאון). נסיים בעיר המערות מאטרה בדרום הרחוק, שהיא מיישובי האדם הקדומים באירופה.

אפשר ורצוי לשלב מסלול זה עם מסלול נצרות באיטליה. חלק מהאתרים של שני המסלולים (כמו למשל רומא) מקבילים וקרובים זה לזה.

איטליה היא ארץ גדולה ומגוונת. הרומאים בנו ערים, דרכים, אקוודוקטים, מקדשים ומונומנטים בכל מקום כמעט, כך שאפשר לבלות חיים שלמים בביקור באתרים רומאיים באיטליה. הטיול המוצע באתר זה וקשור למסורות רוחניות ולמסתורין של הופעת התרבות האנושית, ואפשר לראות בהם התחלה של מסע גילוי המורשת האנושית המשותפת לחברה המערבית. בתקופת הרנסאנס החלה תיירות שמטרתה הייתה לקבל השראה מהשרידים המופלאים שהרומאים השאירו אחריהם, וגם כיום הם מרשימים ביותר ומשקפים במידה מסוימת את התרבות שלנו.

מתחילים באלפים

המרכז הרוחני העתיק של אירופה בזמנים פרהיסטוריים היה בהרי האלפים.[1] אפשר להרגיש את אלוהים בהרים, והקדושה שלהם צוינה על ידי הקמת מעגלי אבנים, העמדת אבנים גדולות (מֶנהירים) במקומות מיוחדים, בניית דולמנים וחריטת ציורי סלע.[2]

אחד המקומות היפים ביותר באלפים האיטלקיים הוא עמק האָאוֹסְטָה, הנכנס עמוק לתוך ההרים ומגיע עד להר הגבוה באירופה – מון בלאן.  לאורכו עוברת הדרך ההיסטורית המחברת את צרפת עם איטליה, וזהו המקום דרכו פלשו לאיטליה חניבעל וצבאות אחרים.

הרומאים ביצרו את העמק כנגד הפלישות ובנו בו עיר מצודה בשם אאוסטה, בה ניתן עדיין לראות את מבנה העיר הרומאית הקלאסית, כולל שרידים של חומה, שערים ותיאטרון, אלא שהאתר החשוב יותר נמצא כיום מתחת לאדמה. בתוך אולם תת-קרקעי ניתן לראות את האתר המגליתי החשוב באיטליה, מתחם מקודש ובו משטחי סלע חרוטים, אסטלות אנתרופומורפיות (בדמות אדם), בארות טקסיות מלפני 7,000 שנה, דולמנים, ומקומות קבורה מלפני 5,000 שנה. אין מקום דומה לזה באלפים חוץ מהאתר Le Petit-Chasseur בשוויץ, שם נמצאו אסטלות אבן אנתרופומורפיות עם פרצוף שמש, ודולמנים דומים מלפני 5,000 שנה.

לאחר שננשום אוויר הרים, נמשיך לטוסקנה, שם נבקר בערים האטרוסקיות. זו הייתה התרבות המפותחת הראשונה שהופיעה באיטליה לפני 3,000 שנה.

הנקרופוליס בצ’רווטרי (Cerveteri)

האתר האטרוסקי הראשון במסלול איטליה תרבויות העבר נמצא כארבעים ק”מ משדה התעופה של רומא – פיומיצ’ינו, בשולי אחת מהערים האטרוסקיות החשובות והגדולות ביותר לפני 2,900 שנה, שנקראה קאירי (Caere), בה נמצאים כמה מהשרידים המרשימים ומעוררי המחשבה ביותר באיטליה.

הנקרופוליס (עיר הקברים) של קאירי הוא הגדול בים התיכון והוכר כאתר מורשת עולמי. הוא מאורגן בצורה של עיר, שבה יש שני סוגי בניינים – קברים (שחלקם חצוב בסלע וחלקם בנוי): עגולים בצורת טומולוס ומרובעים בצורת בתים. בתוך מבני האבן הגדולים, שחלקם כאמור עגולים וחלקם מרובעים, חלקם חצובים בסלע וחלקם בנויים, ישנם חדרים עם ציורים, תגליפים ופסלים על ארונות קבורה יפהפיים מאבן. בחלקם נמצאו חפצי קבורה, ובאחד מהם אף אוצר זהב. בעיירה הסמוכה יש מוזיאון ובו חלק מהממצאים, אך רובם נמצא במוזיאוני הוותיקן ובמוזיאון האטרוסקי ברומא.

העיר הוקמה במאה ה-9 לפנה”ס וממוקמת במרחק כמה קילומטרים מהים. היא מתבססת על תעשיית כריית הברזל והמתכות בגבעות האזור, אותם היא ייצאה דרך מספר נמלים סמוכים. היו לה יחסי קרבה עם רומא, אבל היא נכבשה על ידי הרומאים בתחילת המאה ה-3 לפנה”ס וירדה ממעמדה. העיר הייתה כה עשירה בתקופה הקלאסית, עד שהפכה לעיר הלא-יוונית היחידה שהורשתה לקיים בית אוצר בדלפי שביוון, שנחשבה באותה תקופה למרכז הרוחני של העולם העתיק כולו.

הנקרופוליס בטַרקוויניה (Tarquinia)

האתר האטרוסקי השני במסלול איטליה תרבויות העבר נמצא 50 ק”מ מצפון לקאירי. טרקוויניה הוקמה במאה ה-10 לפנה”ס והפכה לעיר האטרוסקית החשובה ביותר במאה ה-4 לפנה”ס.[3] כמו קאירי הסמוכה, הכלכלה שלה התבססה על מכרות בגבעות שבסביבה, והיא נמצאת במרחק כמה קילומטרים מהים. טרקוויניה הייתה המרכז המסחרי של האטרוסקיים. שניים משבעה המלכים הקדומים של הרומאים הגיעו מעיר זו (ונקראו לכן טרקווינוס), והיא נקשרה לדמויות מיתולוגיה יוונית כגון דרדנוס.

כמו אלבה לונגה שליד רומא, טרקוויניה הייתה מרכז של נבואה. ותפקיד זה שלה המשיך גם לאחר שנכבשה על ידי הרומאים בתחילת המאה ה-3 לפנה”ס, בטרקוויניה פעלה כת של נביאים כוהנים שניבאו לפי כבד בעלי חיים שהוקרבו לאלים.

סמוך לעיר שוכן בית הקברות שנקרא מונטרוצי נקרופוליס (Monterozzi Necropolis) והוא אתר מורשת עולמי. חלק מהקברים מוקדמים, אבל החשובים שבהם הם מן המאות ה-6–7 לפנה”ס. הם חצובים ברובם בסלע ולעתים מכוסים בטומולוס אדמה. בתוכם נמצא האוסף החשוב ביותר של ציורי קיר אטרוסקיים עתיקים, המגלים לנו טפח מחייהם, אמונתם ותרבותם. בחלק מהקברים התגלו סרקופגים עם מכסה מפוסל מרהיב וחפצי קבורה. הממצאים בקברים מראים את רמת העידון והתחכום שאליו הגיעה האמנות האטרוסקית.

העיר התת-קרקעית של אורבייטו (Orbieto)

האתר האטרוסקי השלישי והאחרון בטיול איטליה תרבויות העבר הוא העיר התת-קרקעית באורבייטו. כיום זוהי עיר מצודה מימי הביניים שבלבה קתדרלה גותית נפלאה, אך מתחתיה מצוי מבוך של מנהרות, חללים ואולמות שחלקם הגדול מהתקופה האטרוסקית (ביניהם חללים מסתוריים בצורת פירמידה). רבים מההיסטוריונים חושבים שאורבייטו הייתה מקום עיר הקודש האטרוסקית וולסיני (Volsinii), בה היה המקדש המרכזי שלהם שנקרא פאניום וולטומנאי (Fanum Voltumnae). פעם בשנה, נציגי 12 הערים שהיוו את הליגה האטרוסקית נפגשו במקום. זה היה האומפולוס – מרכז העולם שלהם.

סמוך לעיר התגלו שני בתי קברות אטרוסקיים ובהם קברים דמויי בתים בסגנון קאירי וטרקוויניה. האחד נקרא קרוצ’יפיסו דל טוּפוֹ (Crocifisso del Tufo) והוא מהמאה ה-6 לפנה”ס, והשני נקרא נקרופוליס דֶלה קאניצ’לה (Necropolis della Cannicella).

ממשיכים דרומה

מרומא נמשיך בטיול איטליה תרבויות העבר דרומה אל מפרץ נאפולי, שם נמצאות העתיקות הרומאיות המרשימות ביותר בעולם. נבקר בפומפיי ובהרקולניאום, בבאיה ובפוצואולי, אבל מבחינה דתית רוחנית, המקומות החשובים הם מערת הסיבילה בקומאי ועיר המקדשים העתיקה פסטום (Paestum), ששרידיה הם מתקופת יוון, עוד לפני ימי האימפריה הרומאית.

דרום איטליה הוא כיום החלק הנחשל והנידח של חצי האי, בעוד האזורים המפותחים והמתקדמים יותר נמצאים בצפון וברומא. אלא שלא תמיד זה היה כך. הדרום הוא בעל אקלים נוח יותר. הוא נמצא במרכז האסטרטגי של הים התיכון, יופיו ואפשרויותיו לא נופלים ואף עולים על אלה של הצפון והמרכז. בתקופות הקדם היסטוריות, בזמן שקרחונים כיסו את הרי האלפים, היה הדרום מיושב ויש אומרים שאף היו בו תרבויות קדומות. המרכזים הרוחניים העתיקים של איטליה נמצאים בדרום (קומאי, פסטום, גרגאנו). שרידי יישובים פרהיסטוריים והתחלה של חקלאות מופיעים בדרום כבר לפני עשרת אלפים שנה.

עד המאה ה-4 לפנה”ס היה הדרום החלק המפותח והמתקדם באיטליה. היוונים הקימו כאן את “יוון הגדולה”, אלא שאז הגיעו הרומאים ונלחמו בתושבים המקומיים. האזור נפגע קשות במלחמות הפוניות, מרידות העבדים ומלחמות האזרחים, אלא שבסופו של דבר הוא השתלב באימפריה, זכה לפריחה מחודשת והתושבים קיבלו שוויון זכויות. בזמן האימפריה הרומית פרח הדרום ובמיוחד מפרץ נאפולי. העשירים בנו כאן וילות, הנמל הראשי של הצי הרומאי היה במפרץ, ואפילו הקיסרים בילו באי קאפּרי הסמוך. עולם מופלא זה נשמר בזכות ההתפרצות של הר וֶזוּב ב-79 לספירה. החיים קפאו כמו שהם מתחת לערמות האפר הוולקני, אבל לפני שנבקר בערים שקבר הווזוב נדרים לפסטום..

טיול נצרות איטליה

טיול איטליה הנוצרית מגלה אתרים שלא מוכרים למטייל הישראלי, כמו את כנסיות העלייה לרגל של רומא, ההרים הקדושים של פיימונטה ולומברדיה, ירושלים שבבולוניה, ועוד. הוא מספר על אנשים גדולים שלא מוכרים לקהל הישראלי כמו פרידריך השני, אמברוזיוס ממילאנו, פפה פיו, ועוד, ומקשר את הסיפור שלהם למקומות ואתרים. הטיול מגלה טפח מהמיסטיקה הנוצרית (ויש כזו), ומראה איך היא מתבטאת באדריכלות ובאמנות. בנוסף לכך, הוא מספר על מסדרים נוצריים ותרגולות רוחניות. הוא בנוי במידה רבה על מסלולי עולי הרגל ההיסטוריים, מתוך תפישׂה שביקור במקומות “קדושים”, צריך להיות מלווה בהכנה מתאימה ובתהליך “עלייה לרגל”, בכדי להפיק ממנו את המיטב.

מסלול טיול נצרות באיטליה מתחיל באופן טבעי ברומא, מקום האפיפיור והוותיקן. משם תיקח אותנו הדרך אל דרום איטליה, לאורך דרכי עולי הרגל שהובילו מרומא לנמלי הדרום (ומשם באוניות לארץ ישראל). נגיע למקום הקדוש ביותר באיטליה של ימי הביניים, בדורבן של המגף האיטלקי, מונטה סנט אנג’לו בחצי האי גרגאנו. זה גם מקום ההתחלה של קו האנרגיה העיקרי של איטליה – קו המלאך מיכאל. משם תהיה לנו קפיצת דרך לצד השני של הקו – מנזר סן מיקלה (Sacra di San Michele) בפיימונטה, ולאחר מכן נמשיך לאורך דרכי עולי הרגל של ה”ויה פרנסיגנה” (Via Francigena) והאתרים החשובים ביותר של הנצרות בימי הביניים והרנסאנס – בחזרה לרומא.

במהלך הטיול נבקר אתרי עלייה לרגל עתיקים, מקומות של התחדשות נוצרית עכשווית, מקומות היווצרות המסדרים הנזיריים של הבנדיקטינים והפרנציסקנים, מנזרים וכנסיות. נעבור דרך אסיזי ונורסיה במחוזות טוסקנה ואומבריה, נכיר את שיאי האדריכלות והאמנות הגותית, הרומנסקית והרנסאנס, ונבקר ערי מוזיאון עתיקות ומרכזים עירוניים גדולים כגון מילאנו וטורינו.

החלק הראשון של מסלול טיול איטליה הנוצרית וגם סופו מקבילים למסלול טיול רומא ותרבויות העבר, כך שאפשר לשלב ביניהם.

בביקור באתרי הנצרות באיטליה אני ממליץ להשתדל לכוון למחשבתם של הנוצרים המבקרים באתרים הקדושים, ולהביא את הסיפורים שמאחורי הקלעים ואת משמעות הדת עבורם. הנצרות הקתולית חיה ובועטת כיום לא פחות מאשר בעבר. כמו כל הדתות המסורתיות ברחבי העולם, היא מחפשת את דרכה – כיצד להשתלב בעולם המודרני ולהשתנות בעולם מתפתח, ויחד עם זאת לא לאבד את ייחודה ואת האמת שלה. מה שעוזר להתאמה הוא שבני אדם נשארו פחות או יותר אותו הדבר מזמנו של ישוע ועד ימינו, עם שתי אוזניים, שתי עיניים, רגש ומחשבה שלעתים נאבקים ביניהם, אגו וסופר אגו. כל אחד מאתנו מתמודד עם אותם שאלות שעמן התמודדו הקדמונים: הארעיות של העולם, הזדקנות ומוות, תחושה של משמעות, רצון לעשות טוב למול יצר הרע, וכן הלאה. הדתות במהותן נועדו לתת תשובות לשאלות אלו, למצב האנושי; ואני מאמין שבחלק מהתשובות של הנצרות הקתולית אפשר לגעת במסגרת טיול בעקבות הנצרות באיטליה.

דרך עולי הרגל לרומא (Via Francigena)

בימי הביניים היו שלוש דרכים חשובות של עלייה לרגל: האחת לסנטיאגו בספרד, השנייה לירושלים, והשלישית והחשובה ביותר – לרומא. העלייה לרגל הייתה סוג של טקס מעבר, אקט של אחדות חברתית, תהליך אישי של חזרה בתשובה וכפרה על חטאים. העלייה לרגל יצרה את מה שהסוציולוג המפורסם ויקטור טרנר קרא לו “קומוּניטַס”, אחווה בין-מעמדית ובינלאומית.

העולים לרגל לסנטיאגו לקחו אתם צדף, העולים לרגל לרומא – מפתח, והעולים לרגל לירושלים לקחו צלב. יש כאלה ששילבו בין העלייה לרגל לרומא ולירושלים. הדרכים העיקריות של העלייה לרגל לרומא היו מצפון אירופה. רשת של דרכים הובילה אל העיר הקדושה מצרפת, מגרמניה ומאנגליה. הדרך החשובה ביותר נקראה “וִיָה פרנסיגֶנה” (Via Francigena) והיא הובילה מקנטרברי באנגליה דרך צפון מערב צרפת, שוויץ (אגם ז’נבה), צפון איטליה (מחוזות לומברדיה וטוסקנה) אל רומא. מרומא המשיכו דרכים, שנקראו הווִיָה פרנסיגנה הדרומית, אל נמלי דרום איטליה – בארי, ברינדיסי – ומשם בספינות לארץ ישראל, לא לפני קבלת ברכתו של המלאך מיכאל במונטה סנט אנג’לו.

בדרך מקנטרברי לרומא היו 80 תחנות, עולה הרגל עשה בממוצע 20 ק”מ ביום וישן בעיקר במנזרים שלאורך הדרך. התנועה של מנזרי קלוני תמכה בתופעת העלייה לרגל והכריזה על עולי הרגל כמוגנים. מסדרים כגון ההוספיטלרים והטמפלרים עזרו להם, והרשויות התייחסו לתופעה כאל חלק חשוב מהמרקם החברתי ומחיי הנוצרי הנכונים. הם נהגו לשלוח לעלייה לרגל חוטאים כעונש כפרה על מעשיהם, ומנגד המעמדות הגבוהים ראו חובה לעצמם ואתגר לעשות את המסע. זה היה מעין כור היתוך של חברת ימי הביניים, כשם שהצבא הוא בימינו כור היתוך עבור החברה הישראלית.

מסלול טיול נצרות באיטליה, מתחיל ברומא, ממשיך לאתרים הקשורים לדרך עולי הרגל – הווִיָה פרנסיגנה הדרומית – ומסיים באתרים לאורך ובמקביל לרשת הדרכים של עולי הרגל – הווִיָה פרנסיגנה הצפונית.

חצי האי גרגאנו (Gargano)

מאמאלפי בחצי האי סורנטו תיקח אותנו הדרך על פני הרי האפנינים אל הצד השני איטליה – חצי האי גרגאנו. בשני חצאי האיים (גרגאנו וסורנטו) יש צוקים נפלאים היורדים אל הים. הפארק הלאומי גרגאנו דומה במקצת לחוף אמאלפי. הרים ירוקים הנושקים למי טורקיז, כפרים וכבישים ציוריים לאורך החופים, ויערות של אלונים ואשורים עתיקים. זהו אחד האזורים היחידים באיטליה המכוסה ביער טבעי. האלונים שבו היו מפורסמים עוד בימי קדם. האתר המרכזי בחצי האי הוא מונטה סנט אנג’לו, הר שעליו עיירה ובה מקדש למלאך מיכאל. זהו אחד האתרים המקודשים הקדומים באירופה והראשון שהוקדש למיכאל. הוא היה אתר עלייה לרגל חשוב במשך אלפי שנים, במיוחד לנורמנים שהשתלטו על דרום איטליה.

במערב חצי האי גרגאנו נמצא אתר העלייה לרגל החשוב ביותר בזמן המודרני – סן ג’ובאני רוטונדו, המוקדש ל”איש החדש” של הנצרות הקתולית, הופעה שנייה של פרנציסקוס באיטליה – כומר שנס הסטיגמטה הופיע בבשרו החי ואשר הוביל לתנועת התחדשות בנצרות הקתולית האיטלקית. את התמונה שלו תמצאו בכל חנות מכולת באיטליה – שמו האב פיו (Pio).

אך סמלי הדבר, שבצד אחד של חצי האי גרגאנו נמצא המקדש הקתולי החדש ביותר, ומהצד השני, מקום העלייה לרגל העתיק ביותר – מונטה סנט אנג’לו.

המעצמות הימיות הגדולות

במאה ה-11 לספירה אירופה מתאוששת מחשכת ימי הביניים המוקדמים, האוכלוסייה מתרבה ומתפתחות ערים עם מעמד בורגני וכלכלת כסף (לעומת המאות שלפני כן, בהן האוריינטציה הייתה כפרית עקב פלישות הברברים), תהליך המביא להגברת הצריכה ולהתפתחות המסחר. במקביל לכך מתרחשת התבססות של מבנה החברה הפיאודלי ומפותחים האידיאל ושיטת הלחימה של האבירות. כל הגורמים הללו מביאים ליציבות, רווחה והתפתחות, שביחד עם שִכלולים בספנות ובייצור, נותנים לאירופאים יתרון על פני תרבויות אחרות. כמו כן מעודדים גורמים אלה סחר בינלאומי, אשר מתרכז בידיהן של כמה מערי איטליה העצמאיות, שהופכות למעצמות כלכליות ופוליטיות, ובראשן וֶנֶציה, פיזה וגנואה.

סחרה ופניה של גנואה מופנים כלפי המערב, החוף הצרפתי, ספרד וגם מעבר להם, בעוד שסחרה ופניה של וֶנֶציה מופנים כלפי הים האדריאטי ומשם למזרח – לביזנטיון, למזרח התיכון ומעבר לו. בשאר איטליה, אלה בעיקר הערים אמאלפי בדרום (שיורדת במאה ה-12 מגדולתה) ופיזה במרכז (שמהווה נמל מוצא לטוסקנה). מסיבה כלשהי יש יתרון לספנים ולסוחרים האיטלקיים על פני האחרים, ומצב זה נמשך עד עלייתה של ספרד ומציאת דרכי ההפלגה מסביב לכף התקווה הטובה.

למעצמות הימיות האיטלקיות היה תפקיד חשוב בזמן מסעי הצלב. הן היוו את הקשר בין אירופה ללבנט, עזרו בכיבוש נמלי הארץ, וכתוצאה מכך קיבלו פטור ממיסים והטבות מסחריות. באותה תקופה התפתח הסחר באריגים וטקסטיל בין מזרח ומערב, שחלקו היה קשור לדרכי המשי מהמזרח הרחוק וחלקו להתפתחויות בייצור ובקשר עם ארצות הצלבנים. פיזה, גנואה, וֶנֶציה וערי איטליה האחרות מתעשרות מהסחר המתפתח ומשתמשות בכספים בכדי לבנות מבנים מפוארים – ובעיקר קתדרלות עירוניות נפלאות. זה הולך יד ביד עם השתפרות שיטות הבנייה באירופה (הם לומדים איך לבנות מהמזרח) והתפתחות סגנונות אדריכלות חדשים, כגון הסגנון הגותי.

במסלול טיול “נצרות באיטליה” נבקר את שלוש המעצמות הימיות העיקריות ונראה את הכנסיות הנפלאות שנשמרו בהן. נתחיל עם גנואה ובהמשך נבקר גם בפיזה ובוונציה.

[1] לדוגמא, בתרבות הַאלשטאט (Hallstatt culture).
[2] הרחבה בנושא זה תוכלו למצוא בספר “אמנות ורוחניות באלפים”, סדרת טיולי תרבות ורוח, הוצאת פראג.
[3] ניסתה ביחד עם קאירי להילחם ברומאים בסוף במאה ה-4 לפנה”ס, אך ללא הצלחה.