אודות תרבויות עולמי

אתוס חדש בטיולים בארץ – אנושי אוניברסאלי

התפתחות הטיולים בארץ ישראל הייתה קשורה מתחילה לאתוס הציוני. עם העלייה לארץ התפתח הדגש של הקשר בין אדם לאדמתו, הציונות נתפשה כקשורה לפיסת אדמה ספציפית, הלא היא ארץ ישראל. הטיולים בארץ מטרתם, בחלקם הגדול, הייתה לחזק את קשר זה, ומכאן השם “ידיעת הארץ”. הדגש בהדרכת הטיולים היה היסטוריה עתיקה של ישראל היהודית והמקומות הקשורים אליה. זכורים לטובה מסעות תנועות הנוער למצדה ולמקומות אחרים.

בהמשך המפעל הציוני ועם הקמת המדינה נוסף מרכיב חשוב והוא מעקב אחרי ההתרחשויות הקשורות למפעל זה, מלחמות ישראל, התיישבות והעלייה לארץ. בשנות הזוהר של המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל, תוכניות רדיו פופולאריות כגון “צפנת פענח” לכדו את דמיון ההמונים, וחופרים כגון יגאל ידין ויוחנן אהרוני ראו בעבודתם, מעבר לערכה המדעי, שליחות ציבורית של חידוש קשר ישראל לארצו. לכותב מאמר זה זכור, בתור ילד, הכנס של החברה לארץ ישראל ועתיקותיה בשומרון לאחר מלחמת ששת הימים ותחושה התרוממות הרוח של חזרה לארץ אבות.

עם קום המדינה נכנסו הטיולים בארץ באופן רשמי למערכת החינוך ומטרתם הייתה ועודנה לעודד אהבת הארץ ואת האתוס הציוני, גם בצבא יש לטיולים תפקיד דומה.

כותב מאמר זה זוכר היטב את התחושה שהייתה בארץ בשנות ה60 ואף בחלק משנות ה70 של תמימות, ערבות הדדית ושותפות, במיוחד בזמן מלחמות ישראל. בירושלים של שנות ה60 שבה גדלתי לא נעלו את הבתים בלילות, יכולנו לצאת לשדות ליד הבית, והשכנים ביקרו ודיברו אחד עם השני.

בינתיים זרמו הרבה מים בירדן (למרות שהכמויות פוחתות משנה לשנה) ומדינת ישראל של היום, לטוב ולרע, איננה מה שהייתה פעם. גדלנו והפכנו להיות חלק מהחברה המערבית, וגם העולם השתנה: יש אינטרנט, טלפונים סלולאריים, כבלים, העולם הרבה יותר תקשורתי מפעם עם הרבה יותר מידע זמין מבעבר, הגם שלא תמיד ברמת העומק. האתוס הציוני נחלש ויש אומרים שנעלם בציבור הישראלי החילוני לקבוצותיו.

אלא שבעולם הטיולים העניינים מתנהלים כמעט כמו פעם: הרבה מחברות הטיולים בארץ והמוסדות המקדמים טיולים רואים חשיבות בהדגשת המפעל הציוני והקשר ההיסטורי בין היהודים לארצם. הרבה מהקהל שמטייל (שבחלקו הגדול הוא קהל מבוגר), עדיין מחזיק בערכים לאומיים וציוניים ורואה בטיולים חיזוק של ערכים אלו ומקום מפלט מהדיס אוריינטציה של החברה המערבית, מתרבות האינטרנט, האייפוד והקולה.(וצריך לציין בהקשר זה שמי ששומר עדיין ברובו על מסורת הטיולים בארץ כחלק מפיתוח האתוס הציוני זה הקהל והנוער הציוני דתי, שמטייל ביוזמתו ובהמוניו וגם באופן עצמאי).

מקצועות ידיעת הארץ נלמדים כיום במכללות, אוניברסיטאות, מוסדות פרטיים, ועוד. הלימוד מייצר שלל נושאים ותתי נושאים של מחקר: החל משופטים בתקופה הממלוכית וכלה בנטיות שמאל פוליטי בעלייה שנייה. המחקר המקיף והמרובה מייצר נושאים רבים לטיולים וכן מדריכים רבים (שהם החוקרים). זה כעין מכונה המזינה את עצמה. הטיולים המוצעים היום לקהל הרחב נוגעים בנושאים ותתי נושאים שונים ומשונים, הקשורים כולם למחקר ידיעת הארץ: וזה מייצר סיורים החל מסיור בעקבות “מפעל הסוכר הצלבני” וכלה ב”ציורי קיר בירושלים” ועוד…

התפשטות והתרחבות המחקר הם מגמה מבורכת ואין ספק שהוא מעורר סקרנות אינטלקטואלית. אלא שלטעמו של כותב מאמר זה (וזו דעה אישית בלבד) חסר כיום מוטיב מקשר מניע ומלהיב. שהיה בעבר האתוס הציוני, וכיום בגלל החלשות אתוס הוא איננו, ובמקום זאת מרכז הכובד עובר להתעניינות אינטלקטואלית וחיפוש ריגושים וחוויות, שזה טוב כשלעצמו, אך לא מהווה תחליף לאווירה המיוחדת של פעם.

במילים אחרות: טיולים בעבר היו קשורים בטבורם לאתוס הציוני, כתוצאה מהחלשות אתוס זה הקשר שבין טיולים לבין משמעות עמוקה יותר הועם והם איבדו מכוח הכריזמה שלהם והפכו לעוד עיסוק או עניין אחד מני רבים המוצע לקהל הרחב, ולא אמצעי ביטוי וחיבור לאמונה פנימית עמוקה. מצב זה מחייב היערכות מחדש, הבנה של המגמות, וחיבור לאתוס ערכי אחר וחדש. האתוס היחיד המתקבל על הדעת שהוא גם פועל יוצא מהרחבת האתוס הציוני הוא אתוס אנושי אוניברסאלי, ואין כמו ישראל בכדי להיפגש בנושא זה. ישראל היא מיקרוקוסמוס של החיפוש האנושי אחר משמעות לאורך הדורות, ארץ שהיא מקור הדתות והרוחניות.

לא צריך לבטל את הקשר שבין הטיולים לציוניות, בין האדם לארצו, אלא להוסיף על זה אתוס ערכי חדש, משמעות חדשה. לפי דעתו של כותב מאמר זה האתוס החדש צריך להיות התפתחות תרבויות האדם באופן כללי, התפתחות ההומניזם של התרבות המערבית, והחיפוש האנושי אחר משמעות במהלך הדורות, אפשר ורצוי לטייל בארץ בעקבות מקומות קדושים במטרה לעורר את חוש הקדושה במטיילים ולגעת בנושאים כגון סימבוליקה, משמעות של צבעים, אדריכלות מקודשת, פגאניות, ודת כמובן, וזו מהסיבה הפשוטה שארץ ישראל היא ארץ שלוש הדתות והמקום שבו החלו רבות מהמסורות התרבותיות והרוחניות של העולם המערבי.

במילים אחרות אנחנו צריכים לעבור מהתרכזות צרה באתוס הציוני לפתיחה רחבה יותר של האתוס האנושי האוניברסאלי, ובכלל זה ההקשר הציוני בתוך זה. כך גם ראו את הדברים חלק מראשי הציונות, החל מהרצל, המשך בא.ד. גורדון, וכלה במרטין בובר. ישנו מגוון נושאים כגון קבלה, סופים, מיסטיקה נוצרית, דרוזים, בהאים, והרשימה עוד ארוכה.