בונים חופשיים

מהות הבנייה החופשית – “תורת מוסר מיוחדת, מעולפת משלים ומתוארת סמלים, ועקרונותיה היסודיים הם: אהבת אחים, עזרה ואמת.”

עקרונות הבניה החופשית:
א. אגודה חשאית, שעקרונותיה ופעולותיה גלויים לכל.
ב. אמונה באלוהים, שהוא הבונה העליון של היקום
ג. חופש מצפון, סובלנות וסובלנות ביחסים בין עמים ואנשים
ד. תיקון המידות בחיי יום יום והרמת המוסר
ה. שיפור אופי האדם על ידי הדרכה ודגמה טובה.
ו. מלוי חובות האזרח למדינה בהגינות.
ז. טיפוח יחסים חברתיים בין האנשים על פי ו”אהבת לרעך כמוך”
ח. פעולות צדקה והומניטריות לטובת הכלל והפרט
ט. פיתוח עבודה תרבותית בין אחים ושאינם אחים
י. קירוב יסודות הטבע והמדע ללבם של האחים

אגדת היסטורית הבנייה החופשית

לפני המבול חי איש בשם למך ולו שתי נשים עדה וצילה, מאשתו הראשונה ילד את יבל שהיה אבי מדע הגיאומטריה, ואת יובל שהיה אבי מדע המוסיקה, אשתו השנייה הולידה את תובל קין שהיה אבי לוטש כל חורש זהב, כסף, נחושת, ברזל ופלדה, והבת נעמה שהייתה אם אומנות הטוויה. הילדים ידעו כי אלוהים ינקום את נקמת חטא האנושות באש או במים, לפיכך רשמו את המדעים שמצאו בשני עמודי אבן שאפשר יהיה למוצאם אחר המבול, האחד זה עמוד שיש בכדי שלא יישרף באש והשני זה עמוד נחושת קלל שלא יטבע במים.

לנוח היה בן בשם שם, ולו בן בשם כוכי, ולו בן בשם הרמארינס שנודע אחר כך בשם הרמס. הוא מצא אחד מעמודים אלו וגילה את המדע הכתוב שם, הוא לימד את האנשים ובהתחלה את אנשי מגדל בבל שהמלך שלהם היה נמרוד. כשהעיר נינווה עמדה להיבנות שלח אליה נמרוד שישים בנאים  וציווה אותם: להיות נאמנים אחד לשני ושיחיו ביחד באהבה נאמנה וישרתו באמונה את אדונם… זה היה האגודה המסונית הראשונה.

כאשר ירד אברהם למצרים הוא לימד את המצרים את שבעה המדעים, היה לו תלמיד בשם אבקלידס. אותו אדם לימד את ילדי הארץ את מדע הגיאומטריה, לעבוד באבן ותורת המוסר וילדים אלו יצרו אגודה שבנתה את המבנים המצריים המפוארים.

כאשר נעקר האובליסק שנקרא “מחט קליאופטרה מהליופוליס בשנת 1878, והועבר לארצות הברית, נמצאו ביסודותיו כל כלי העבודה של הבונים: אבן הגוויל ואבן הזווית עשויות אבן גיר לבנה, חצובה באבן אסואן, כף סיידים מברזיל, אנך עופרת, קשת של מחוגה ועוד, וכן מילה היירוגליפית שמשמעותה “היכל”.

הבא בתור זה שלמה שאסף ארבעים אלף בונים, ויחד עם חירם היה נשיאם של הבונים וחילק אותם לדרגות, היו שלושה נשיאים גדולים ראשונים: שלמה, חירם, וחירם אבי אביף.

הקמת מקדש שלמה

המסורת המסונית מתייחסת לבניית בית המקדש בעזרת חירם אבו אביף מצור. וכך כתוב במלכים א, ז’ 23: “וישלח המלך שלמה וייקח את חירם מצור, בן אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי, חורש נחושת וימלא את החכמה ואת התובנה ואת הדעת לעשות כל מלאכה בנחושת ויבוא את המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו..”

בדברי הימים ב’, יב’ 10 נאמר: “ויאמר חירם מלך צור בכתב וישלח אל שלמה באהבת יהוה את עמו נתנך עליהם מלך, ויאמר חורם ברוך יהוה אלוהי ישראל אשר עשה את השמים ואת הארץ אשר נתן לדויד המלך בן חכם יודע שכל ובינה אשר יבנה בית ליהוה ובית למלכותו, ועתה שלחתי איש חכם יודע בינה לחורם אבי, בן אשה מן בנות דן ואביו איש צורי יודע לעשות בזהב ובכסף ונחושת ובברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמל ולתת כל פיתוח ולחשוב כל מחשבת אשר יינתן לו עם חכמיך וחכמי אדוני דויד אביך..”

דברי הימים וגם ספר מלכים מתייחסים לשני חירמים: האחד הוא חירם מלך צור, והשני הוא האמן שהוא שלח בשם חירם אבו אביף. חירם השני הוא זה שמתייחסים אליו המסונים. התנ”ך די חסכן בתיאור של חירם, אך הבונים החופשיים שואבים מקורות אחרים ומקורות של עצמם ומפתחים תיאולוגיה שלמה[1].

הסיפור כפי שהוא מופיע בצורה הסופית שלו דומה בבתים – הלודג’ השונים של הבונים: הגיבור של הסיפור נקרא חירם אביף או אדונירם – אדון חרים, אביף משמעו – אב. חירם קשור לבית המלוכה הפניקי, הוא מאסטר מומחה בסודות של הארכיטקטורה המקודשת: מספר, צורה, מידה, והיישום שלהם דרך גיאומטריה ואדריכלות.

חירם מנהל את פרויקט בניית המקדש. הבונים הם אנשים חופשיים, והם מאורגנים בשלוש קבוצות או דרגות: שוליות, עובדים, ומאסטרים. בגלל שהם כה רבים , חירם לא מכיר את כולם אישית, כתוצאה מכך כל דרגה מקבלת סיסמא: השוליות מקבלות את המילה “בועז”, העובדים את המילה “יכין”[2], והמאסטרים, לפחות בהתחלה, את המילה “יהוה”. כל אחת מהמילים הללו מלווה על ידי סימן או מיקום של ידיים ולחיצת יד מסוימת. כשהמשכורות היו מחולקות היה כל עובד מציג את עצמו לחירם ונותן את המילה, הסמל והאחיזה המתאימה לדרגתו, ומקבל את המשכורת המגיעה לו.

יום אחד התפלל חירם ברחבי המקדש ולפתע הותקף על ידי שלושה נוכלים, (לפי אחד מהמקורות מדרגת העובדים ולפי אחרים שוליות). הם רצו לגלות את הסודות של הדרגות שמעליהם. חירם היה בחדר שבו ארבע דלתות, לארבע כיווני השמיים. הוא נכנס דרך הדלת המערבית והנוכלים חסמו את יציאתו ודרשו ממנו את המילה הסודית, הסמל והאחיזה המתאימים למאסטר. כשחירם מסרב הם תוקפים אותו.

ישנם גרסאות שונית בקשר למכות שהוא מקבל בכל דלת והכלים שבהם הם משתמשים, למטרתנו מספיק לציין שהוא מקבל שלוש מכות: הוא מוכה על הראש בפטיש, הוא מוכה על הרקה עם אנך, ועל הרקה השנייה עם פלס. חירם נודד מדלת לדלת, משאיר שביל של דם על הרצפה. המכה הראשונה מתקבלת בדלת הצפונית או הדרומית. חירם מת בדלת המזרחית, המקום שבו במקדשים של המסונים עומד המאסטר.

נבהלים ממה שהם עשו, מנסים שלושת הנוכלים להסתיר את גופתו של המאסטר. לפי רוב המקורות היא מוחבאת על צלע הר סמוך, מתחת לאדמה משוחררת (הר הזיתים?). ענף שיטה – עץ קדוש אצל הבונים, נשתל על הקבר בכדי לגרום לאדמה להראות לא מופרעת. שבעה ימים אחר כך מחפשים עוזריו של חירם אחריו, אחד מהם שמטפס על צלע ההר אוחז בענף השיטה בכדי לעזור לעצמו בטיפוס, הענף נתלש וזה מוביל לגילוי גופתו של חירם. תשעה המאסטרים האחרים, בהבינם מה קרה, ובפחדם שחירם גילה את מילות הסוד לפני שמת, מחליטים לשנות את המילה למילה חדשה: הם מסכימים שהמילה הראשונה שיגיד אחד מהם בזמן שהם מחלצים את הגופה תהיה מילת הסוד. כשמחלצים את הגופה ידו של חירם נמשכת כלפי מעלה  והעור היבש שלה נושר מעליה כמו כפפה. אחד המאסטרים אומר: “מקבנאה” – שבשפה לא מזוהה כלשהי משמעו: הבשר נופל מהעצם, או הגופה רקובה, או המוות של הבונה. מילה זו נהיית מילת המאסטר החדשה. גופתו של חירם מחולצת מצלע ההר ונקברת בטקס מרשים בתחומו של המקדש. כל המאסטרים לובשים כפפות לבנות וחלוקים לבנים להראות שלאיש מהם לא היה חלק ברצח המתועב.

[1] אגדת חירם נשענת ברובה על מקורות יהודיים שסוננו דרך האיסלאם. ההופעה של חירם במקורות יהודיים, והפרשנויות שיהודים ומוסלמים נתנו לה.

[2] המילים בועז ויכין מתייחסות לעמודים שמייצר חירם מנחושת לפי ספר מלכים א’, ז’ 21: “ויקם את העמודים לאולם ההיכל ויקם את העמוד הימני ויקרא את שמו יכין ויקם את העמוד השמאלי ויקרא את שמו בועז”.

התפתחות הבנאות החופשית לאחר הקמת מקדש שלמה

מיתרה, שהיה נודע בספרי הוודה של הודו ובתעודות העתיקות של פרס כמלאך האלוהים או האור השמימי, היה אל המלחמה והניצחון שהקביל בחשיבותו לאוזיריס המצרי. הוא היה שומרם המיוחד של מלכים גדולים ומגנם של אנשי צבא, שאליו נשאו כפיהם בתפילה לפני כל קרב ושבפניו התחייבו בשבועת אמונים חמורה, המיתראיזם כמיסטריה דתית התפשט בד בבד עם מסע הכיבושים הגדולים של צבאות הפרסים, וככל שמכונת המלחמה שטפה עברה במסע ניצחון בארצות סוריה, בבל, אסיה הקטנה וכו, באותה מידה יצא שמו של המיתראיזם לתהילה והשפעתו גברה בקב העמים, אפילו לאחר מפלתו של דריווש מידי אלכסנדר הוסיפו מסתרי מיתרה ליהנות מהכרה כללית כמשקל נגדי להלניזם. הם נפוצו בצבא הרומי ולימים דרכו לכל אירופה, יש בהם אלמנטים של בנאות חופשית מאחר שהחיילים היו גם פלוגות של בנאים ומהנדסים.

בונה מצוין בשם מיימוס גרקוס השתתף בבניית מקדש שלמה, בא לצרפת, לימד את המדע המסוני לבני צרפת ורומא. מימי קדם היו קיימות ברומא אגודות מקצועית של בונים שהוכרו וניתן להם מעמד וקיום בתורת קוליגיות אומנים על ידי המלך הרומי נומה פמפיליוס, השני אחרי המלך האגדי רומולוס, כבר ב700 לפני הספירה.

לאחר נפילת רומא המשיכו הבונים שחיו בקומו שבצפון איטליה, והיה שם בית ספר שנקרא הבונים הקומאציניים. האזור היה בירת לומברדיה והם היו מאורגנים בלשכות וחיו חיי מסדר. בשנת 634 הוכתרו על ידי רותריס, מלך לומברדיה העצמאית בשם “מגיסטרים קומאציניים” הם הועסקו שנים רבות על ידי הלומברדים בהקמת בנייני פאר בארצם, משם נפוצו ונדדו על פני ארצות אירופה, בהביאם לשם את סודות האומנות והמסדר. הם נודעו גם בשם “הבונים הנודדים”. בעקבותיהם ובעזרתם צצו לשכות בונים חופשים אופרטיבי בכל מקום, ומהמאה ה12-13 כבר פעלו במלוא אונם וארגונם.

“כתלמיד בונה חפשי למדנו להכיר את אלוהי השמים והארץ כבוראנו, כחבר בונה נשאנו עינינו אליו כמדריך בדרך חיינו, כרב בונה למדנו את העיקרון האלוהי, הנוטע בלבנו את התקווה לחיי נצח. ואילו בדרגת האות אנו מכירים לדעת כי ביום שנעמוד למשפט לפניו, יהיה לנו האל העליון בכבודו ובעצמו לשופט צדק, אשר לא למראה עיניים ישפוט, אלא יראה ללבב וימדוד את מחשבותינו ופעולותינו על פי יושר המד זווית, וכל מעשינו הטובים ייחשבו לנו לצדקה.”

אגדות של הבונים טוענות שהם התחילו, לפחות באנגליה, מימיו של המלך האגלי אתלסתן במאה ה10 וקשר את גורל בית המלוכה האנגלי בגורל הבנאות.  הבן של אתלסתן שמלך בצפון אנגליה, ביורק, הצטרף לאגודה קיימת של בונים ונהיה בונה נלהב. בזכות מעמדו קיבל צרטר חופשי לכינוסי האגודה, ויותר מאוחר הכרה מלכותית. כינוס ראשון התקיים ביורק ונרשמו החוקים והנהלים שהיוו את הבסיס לבנאות החופשית באנגליה. הוא בנה את יורק לפי מודל בנאות והפך אותה למכה של הבונים החופשיים.

אם המסונים היו מאורגנים בימי המלך שלמה והופיעו שוב באירופה בימי הביניים, נשאלת השאלה היכן הם היו במשך אלפיים שנה שבין הזמנים, לפי ספרים היסטוריים של הבונים החופשיים כמו “תולדות הבנייה החופשית” הבנאות מופיעה, דרך החשמונאים, ואחר כך דרך האיסיים, שמסודרים בצורת דרגות ומסדר המזכיר את הבנאות החופשית. כשרומא נפלה, הבית ספר שליד אגם קומו הצליח להימלט מחורבן ולהנציח את התורה בדורות הבאים, התלמידים שלו בימי הביניים, מצאו את דרכם למרכזים שונים באירופה, כולל לחצרו של אתלסתן.

ואכן, ישנה תוכנית כלשהי של בניין שניסו ליישם אותה בזמן שלטונו של אתלסטן, שיורק היא העדות שלה. זאת הייתה אולי התוכנית האמביציוזית ביותר מסוגה באירופה בזמנה, וייתכן מאד שהיה מעורב בה איזה שהוא מומחיות טכנית חדשה, או מתחדשת. יתרה מזאת, ספרי תנ”ך מוקדמים שנמצאו באנגליה הסקסונית מראים את אלוהים בדמות המסונית הטיפוסית של הארכיטקט הגדול, וכמו כן יש עדויות שסוג כלשהו של בית ספר ארכיטקטוני התקיים על אי באגם קומו בימים האחרונים של האימפריה הרומית, ייתכן מאד שהתורה של אותו בית ספר נשמרה והופיעה יותר מאוחר באירופה, דרך האגודות של הבנאים החופשיים בימי הביניים.

מבחינה היסטורית החלו האכסניות הראשונות של הבונים החופשיים להופיע בסקוטלנד ובצרפת במאות ה17 וה18. אדם חשוב מאד בהתחלות אלו היה רמסי מצרפת שפרסם הכרזה בשם “הצהרתו של רמסי” בקשר לבנאות, בה הוא פותח בפעם הראשונה מעט מההיסטוריה של הבנאות (זה היה ב1736). רמסי אומר שהעולם הוא לא אחר מאשר רפובליקה אחת ענקית ובה כל אומה היא משפחה, וכל אינדיבידואל ילד. הוא ממשיך ואומר שהאינטרסים של האחווה יהפכו לאלו של כל המין האנושי. רמסי מדגיש שהמקור של הבונים החופשים הוא בבתי הספר של המסתורין של העולם העתיק:

“המילה בונים חופשיים לא צריכה להילקח במובנה המטריאלי, הפשטני, כאילו מייסדנו היו רק עובדים פשוטים בבניין, או רק גאונים סקרניים שביקשו לעשות את האמנות של הבנייה מושלמת. הם לא היו רק ארכיטקטים מוכשרים שרוצים להקדיש את כשרונותיהם ורצונם לבנייה של מקדשים חומריים, אלא גם נסיכים דתיים ולוחמים שתכננו להאיר ולהנציח ולהגן על המקדשים החיים של הגבוה ביותר.” למרות שמקורם של הבונים היה בבתי הספר של מסתורין העתיקים, רמסי טוען שהם היו נוצרים אדוקים, והוא אומר גם שהמקור שלהם הוא בארץ הקודש.

“בזמן מסעי הצלב בישראל, נסיכים רבים, אדונים ואזרחים, הקדישו עצמם, ונשבעו להקים מחדש את המקדש של הנוצרים בארץ הקודש, להעסיק עצמם בהחזרה של הארכיטקטורה שלהם למצבה הראשוני. הם הסכימו ביניהם על מספר סימנים עתיקים ומילים סימבוליות שנמשכו מהבאר של הדת, במטרה לשמש להכרות בין הפאגנים והמוסלמים. סמלים ומילים אלו הועברו רק לאלו שהבטיחו חגיגית, ולפעמים לרגלו של מזבח, לא לגלות אותם לעולם. הבטחה מקודשת זו הייתה, לכן, התקשרות מכובדת לאיחוד הנוצרים מכל הלאומים באחווה אחת. זמן מה לאחר מכן יצר המסדר שלנו קשר אינטימי עם האבירים של סט ג’ון מירושלים, מאותו הזמן האכסניות שלנו קיבלו את השם של סט ג’ון.”

“בזמן מסע הצלב האחרון אכסניות רבות נוסדו כבר בגרמניה, איטליה, ספרד, צרפת. גיימס – האדון השרת של סקוטלנד היה מאסטר ראשי של האכסניה בקילוויננינג במערב סקוטלנד. מייד לאחר המוות של אלכסנדר ה3 מלך סקוטלנד, ושנה אחת לפני שג’ון בליול עליה למלוכה, האדון הזה קיבל כבונים חופשיים לאכסנייתו את הרוזנים של גלוצסטר ואלסטר, האחד אנגלי והשני אירי. הבנאות החופשית שמרה על ההדר שלה בין אותם סקוטים שהמלכים של צרפת עשו אותם למשמר האישי שלהם, במהלך שנים רבות של קיום המשמר.”

לפי תיאוריות מודרניות הבנאות החופשית היא תוצר של מיזוג של ההומאניות שהופיעה באירופה בתקופת הרנסנס, וידע מיסטי, בעיקר יהודי, עתיק. ההומניזם היא תנועה שהחלה במאה ה15 באיטליה וטענה שהאדם הוא מידת כל הדברים. שני האישים הבולטים בהקשר אליה היו קוזימו דה מדיצ’י ופיקו דלה מירנדולה.

בעקבותיהם החל במאה ה15-16 בפירנצה בית ספר של מחשבה קבלית/הרמטית, ניאו אפלטוני אליו היו קשורים אנשים כמו פרנציסקו גאורגיו מהמסדר הפרנציסקני. גיאונרדו ברונו העביר חלק מהידע לאנגליה בביקור באוקספורד ב1583. יש רמזים לכך שהסופרים הבולטים של אותה תקופה, וביניהם שקספיר, ידעו את המסורת ההרמטית קבלית. בצפון אירופה אנשים כמו ארסמוס וקורנליוס אגריפה למדו ופיתחו את המסורת.

באנגליה במאה ה17 היה קבוצה שנקראה הקולג’ הנסתר, והיו קבוצות נוספות שעסקו בלימוד של המסורת ההרמטית – קבלית. באותה תקופה הייתה גם קיימת גילדה של בנאים שנחלשה בכוחה, וחלק גדול מחבריה, הפך להיות במהלך המאה לבנאים לא ממשים, אלא ספקולטיביים.

איך שהוא, במהלך אותה מאה שתי הקבוצות הללו התמזגו, וב1717 ארבע אכסניות ש”שנפגשו מתחילת הזמנים” התאחדו ויצרו את האכסניה הגדולה, הארגון המסוני המאורגן הראשון. הם יצרו שיטה של סמלים ששואבת הן ממקורות בנייה מעשית, והן מהמסורת המיסטית המערבית. הבנייה החופשית התפשטה במהירות באנגליה, ובכל רחבי העולם, במיוחד בארצות הברית, ארצות העולם החדש, צרפת, סקוטלנד.

שבעה המדעים

לבונים יש שבעה מדעים – אומנויות.. שלוש האומניות הראשונות מתייחסות לחוכמת הלשון והם: דקדוק, נאום והגיון. ארבעה המדעים האחרונים הם המדעים המעשיים, והם: חשבון, גיאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה.

בכל אכסניה יש שבעה בעלי תפקידים המייצגים את שבעה המדעים והאומנויות:

השומר החיצוני. מזוהה עם דקדוק, אומנות שיש לה חוקים נוקשים של צורה היכולים להיות מועברים ורשומים בעולם הפיזי. זה מייצג את הצד בפסיכה שבקשר אינטימי עם הגוף הפיזי דרך מערכת העצבים המרכזית. השומר שומר על הפסיכה מהיות מגורה יתר על ידי העולם הפיזי.

השומר הפנימי. מזוהה עם ההיגיון, האומנות שמלמדת חוקים לאנליזה רציונאלית, מובנית, אך לחלוטין פסיכולוגית. זה מייצג את מה שהפסיכולוגיה המודרנית קוראת האגו, הפעילות הפסיכולוגית היומיומית שמובדלת על ידי היכולת שלה ליצור תמונות מנטאליות, נותנת לפסיכי פרסונה שדרכה הוא יכול להתייחס לעולם.

דיקן צעיר, מזוהה עם רטוריקה, האומנות שמלמדת כתיבה משכנעת ומשפיעה בעוררות תחושות הקורא. הדיקן הצעיר מייצג את הרמה הפסיכולוגית של תחושות ומצבי רוח, שבחינה שלה נותנת רמזים למה שקורה בתת מודע. בעולם הקלאסי הרטוריקה הכילה גם הדרכה באומנות של זיכרון. וזה קשור ליכולת להעלות דברים מהזיכרון.

דיקן בוגר. קשור לאומנות של אריתמתיקה. נושא שעשו בו שימוש באימון של הצגת והעלאת נושאים אבסטרקטיים, הדיקן הבוקר מייצג את רמת ההתעוררות. להיות ער במובן זה זה להיות נוכח ברגע, להיות מודע למאורעות כשהם קורים הן בעולם החיצוני והן בפסיכה של האדם, להבין משמעותם, ולראות את ההזדמנויות והסכנות שהם מציעים.

שומר צעיר. קשור למדע של גיאומטריה, “מדע שבו אנו מוצאים את התכונות של הגופים הלא מדודים על ידי השוואה עם הגופים המדודים”. זה קשור לעצמי, זה קשור לעקרון של “כמו שלמעלה ככה למטה”.

השומר הוותיק. זה קשור למדע של מוזיקה, שהיה לה קונוטציה הרבה יותר מיסטית ורחבה בתקופת הרנסנס. מוזיקה התבססה על היחס בין התדרים של כל תו, ועל הדרך שבה הם מחוברים בכדי ליצור אפקט ספציפי. מייצג את הרמה של הנפש, ואת המשימה של הנפש ליצור יחסים הרמוניים בין כל חלקי הפסיכה.

מאסטר סוגד. קשור למדע של אסטרונומיה (או אסטרולוגיה), ההתבוננות בשמיים נחשבה למגלה את כוונותיו של האל, וזה מציע רמה של מודעות המגלה את כוונותיו של האל. בקשר אינטימי עם הרוח.

בעזרת האסטרונומיה אנחנו לומדים לקרוא את החכמה, הגבורה והתפארת של היוצר העליון בדפים הקדושים של השמיים.

אדריכלות מקודשת

יש חמישה סגנונות נאצלים שקשורים למידות עמודים וסגנונות קלאסיים שונים, האדריכלות היא אם המדעים וגולת הכותרת שלהם, חירם אבי הוא האדריכל הראשי והוא כמו אלוהים שהוא האדריכל של היקום

בימי הביניים, בתקופה הגותית, האדריכלות הייתה מכוונת כלפי האלוהים, ולכן הכנסיות היו ארוכות וצרות, קתדראלות גותיות שהתרוממו לגובה רב, ולא עוד אלא שהיו בנויות מעמודים וקמרונות הפונים כלפי מעלה וביניהם חלונות צרים ומאורכים, הכול נטה כלפי האורך וכלפי המעלה, הד לזה ניתן לראות גם בציורי הדמויות של אותה תקופה. כל הקדושים נעשים פתאום ארוכים מאד. הקפלים של הבגדים מזכירים את אלומות העמודים. קפלים – הרבה מאוד קפלים, וורטיקאליים, שיוצרים שוב את החירוץ לאורך ואת הקווים המוארכים.

בתקופת הרנסנס הדגש עבר להיות מהאלוהים אל האדם. האדם הוא במרכז, ולכן הכנסיות קטנות יותר, גבוהות פחות, יותר עגולות, מכוונות כלפי המרכז. הצלב מתכווץ, לא עוד זרועה ארוכה הנמשכת עד אין קץ שלא ניתן לראות מקצה האחד את הקצה השני של הכנסייה. אלא מספר זרועות קצרות יוצאות ממרכז שהוא החשוב. המבנה של הכנסיות הוא גם בבואה של גוף האדם, שיש התאמה בין כל חלק של הכנסייה לכל חלק של הגוף האנושי. הכנסיות הם בזיליקות צנטראליות עגולות או אחרות.

אחת הקונספציות של האדריכלות היא מודולים: כל גוף נחלק למספר יחידות כשהיחידה הגדולה ביותר שניתן לחלק אותה בתוך הגוף היא המודול. כלומר בריבוע ומלבן המחובר אליו צריך למצוא את היחידה, נגיד הריבוע, שהיא זו שנכנסת מספר פעמים שלם הן במלבן והן בריבוע, נותנת בשלמות את המידות הן של המלבן והן של הריבוע, ועל סמך היחידה הזו – המודול, להמשיך ולתכנן את התכנית. זה מזכיר קצת את הקוביזם בציור.

דוגמא למודול זה מרצפות בבית, בחדר יהיו 12 מרצפות לרוחב ועשרים לאורך,למשל.

המצרים השתמשו במודולים באמנות שלהם, כהכנה לציור, למשל, הם ציירו רשת של ריבועים, שעל הבסיס שלה הם ציירו את הציור.

לגבי המצרים: נתוני הטבע הם מקרה ואמנותם אינה רוצה להיות תלויה במקרה. יש לקבוע חוקים, ולא לסמוך על מקריות, על קפריזה או על מצב הרוח של האמן. מקדשים, לכן, מחייבים כפיה אומנותית, או אם תרצו כפייה דתית. מבחינה תיאולוגית פילוסופית שואפת האמנות של המצרים אל הקבוע ובורחת מן המשתנה, אותו משתנה שהיוונים כה מבקשים לתפוס אותו. המצרים מנסים לבטא את הנצח, ולא זמן קיים כלשהו. אצל אריסטו יש הבדלה בין חיים אקטואליים לחיים פוטנציאלים. היוונים מחפשים את החיים האקטואליים, המצרים מחפשים את החיים הפוטנציאליים.

טמפרטורה. באקרופוליס ביוון נמצא פסל שחלקו העליון של הגוף גדול יותר מהמקובל בקלאסיקה היוונית. הדבר עורר תמיהה, ואז שיער אחד החוקרים שהפסל עמד על בסיס גבוה מעיני המסתכל מלמטה. בכך שהגדיל את החלק העליון של הפסל יצר האמן את הפרופורציות הנכונות לגבי המסתכל מלמטה. מכאן אנו למדים את אחד הלקחים החשובים והוא, שחשוב לא איך הפסל נעשה, כי אם איך ייראה, לפחות לפי התפיסה הקלאסית.

ויטרוביוס קורא לזה טמפרטורה, אף שאין זה שייך לחום. הכוונה למיני חישובים המכוונים לתקן את מה שנכנה “הטעויות האופטיות” של האדם. כי האדם לא רואה את המציאות, כי אם כל מיני קיצורים, הנובעים מחוקי הפרספקטיבה, מתוך המגבלות של עדשת העין.

ישנם ארבע עקרונות באדריכלות המקודשת של בניינים וזה מתבטא במבנה הבזיליקה שהייתה נפוצה בעולם הקלאסי וגם הנוצרי. הבזיליקה (וכל מבנה אחר לצורך העניין) מכילה ארבעה חלקים המסמלים את ארבעה חלקי ההוויה: ראשית יש את האולם – הnave שמסמל את הגוף הפיזי, אחר כך יש את אזור המקהלה שמסמל את הנפש, את הפסיכה, אחר כך יש את המזבח שמסמל את הרוחניות, את הרוח, ואחר כך את מה שעל המזבח, טקס האוכריסטיה, המסמל את האלוהות.

1. נקודה – אלוהות
2. הנקודה הופכת להיות קו – רוחניות
3. הקו הופך להיות מישור מרובע – פסיכה
4. המישור המרובע הופך להיות מצולע מרובע – חומריות

יש כאן מעבר מרוחניות, המיוצגת על ידי הנקודה, למציאות הפיזית המיוצגת על ידי המצולע. מצולעים שונים מסבירים את המבנה והחוקיות השולטת בעולם (תפישה פיתגוראית). כל רמה מכילה בתוכה את הרמות שמעליה, הרוחניות מכילה את האלוהות, החומריות מכילה את כולם.

ישנם שלושה סדרים בארכיטקטורה המקודשת הקלאסית: יוני, דורי וקורינתי: מקדשים לאלים מלחמתיים כמו מינרווה, מרס והרקולס, צריכים להיות בנויים בהשתמשם בסדר הדורי הקשוח, הסדר הקורינתי מתאים לבניינים המוקדשים לפעילויות עדינות כמו של האלים: וונוס, פרספונה והנימפות. הסדר האיוני מתאים לבניינים המוקדשים לאלים כמו יונו, דיאנה ודיוניסוס.

כותב פילון האלכסנדרוני בספרו שאלות ותשובות על ספרי בראשית ושמות: כשם שהאדריכל בגשתו לבנות עיר, עורך קודם תוכניתה בליבו, כך יצר אלוהים תחילה את העולם שבמחשבה, ששימש לו דוגמה לבריאת העולם המוחשי, לאחר גמר ההכנות המוקדמות של האדריכלות , שנמשכו שלושה ימים ועוד יום רביעי לתליית המאורות בשמיים, ניגש הבורא ביום החמישי לעבודת המהנדס והיא: בריאת בעלי החיים למיניהם, ואין לך דבר מתאים יותר מהמספר חמש לטבע בעלי החיים, הנבדלים מאלה שאין בהם רוח חיים אלא בחמשת החושים בלבד.

אור מסוני

ישנה שמש וישנו אור שהוא מעבר לשמש, מלפני השמש, אור רוחני מעשה אלוהי שהוא טוב. המטרה הראשונה של התלמיד היא להוליד ולהגיע אל אור הדעת שבליבו שינחה אותו בצעדיו בחיים. ישנם שלושה שלבים בדרך

הבונים החופשיים הם בני אור. שלוש המאורות הגדולים של הבנייה החופשית הם: הספר הקדוש, הזווית והמחוגה. הספר ניתן כמורה ומדריך באמונתנו (זה יכול להיות הקוראן, התורה, הברית החדשה, או ספר קדוש אחר). הזווית למדידת מעשינו בזווית ישרה, והמחוגה לתחימת תחומינו למאוויינו ולתאוותינו ביחסינו לכל האנשים. הזווית מייצגת את הפסיכה, המחוגה את הרוח. והכתבים הקדושים את האלוהות

שלושה המאורות הקטנים הם השמש, הירח ונשיא הלשכה. כשם שהשמש היא לממשלת היום והירח לממשלת הלילה, כן, חייב הנשיא למשול ולנהוג את לשכתו ממקום שבתו במזרח, מקור האור, המסמל את השמש בזריחתה, המגרשת צללי חושך, כמוה יפתח את הלשכה להאיר עיני האחים בעקרונות הבניה החופשית ואמונתה. המפקח הראשון, שמושבו במערב, יסמל את השמש בשקיעתה, המפקח השני היושב בדרום יסמל את השמש בהיותה בקו הצהרים. אך עיני כל האחים נשואות תמיד את המזרח, לקבל משם הארה עליונה.

שלוש הדרגות בבנאות הם: שוליה, אמן, מאסטר. שלוש המידות הקשורות לשלוש הרמות הם אמונה, תקווה, ונדיבות. וזה מתבטא במקדש שלמה שבו היו שלוש רמות: קומת הקרקע, החדר האמצעי, וקודש הקודשים. שלוש רמות אלו הם הבסיס לשלוש הדרגות בבנאות החופשית, לשלוש לוחות החניכה, לשלוש מערכות הסמלים. שלוש אלו הם גם שלו רמות של מודעות לפי המודל הפסיכולוגי של יונג: המודעות האינדיווידואלית, תת המודע האישי, ותת המודע הקולקטיבי.

על רצפת לוח קומת הקרקע מופיעים משבצות שחור לבן, כמו בדמקה ושח. הם מייצגות את היקום כפי שהוא נגלה לפנינו, כמארג של ניגודים. הניגודים מיוצגים גם על ידי השמש והירח, שלעיתים מופיעים קשורים לשני עמודים. באולם המסוני יש שני עמודים – בועז ויכין ועליהם שמש וירח, הבונים צועדים עם תלבושות וכלים ביניהם כלפי המזרח. השמש היא חזקה בהירה קבועה, הירח חלש, משתנה עדין. סמל מסוני נוסף הקשור לדואליות הוא הנקודה בתוך עיגול התחומה בשני קוים, שני הקווים הם משה ושלמה, שתפקידיהם הם פריצה והגבלה. הרעיון של הדואליות הוא שכשדבר קיים מעבר לקשר שלו עם האחד, אזי גם המשלים שלו קיים בו זמנית.

השלב הראשון בבנאות מיוצג על ידי אחד משלושה התכשיטים הקבועים: אבן לא מהוקצעת. הבנאי המתחיל הוא אבן לא מהוקצעת, המשמעות של זה היא שהוא נפרד מהמחצבה, יש לו קיום משל עצמו, גם אם לא מהוקצע. שלושה הכלים הקשורים לרמה הראשונה של הבנאות הם: פטיש – תשוקה, אזמל – ניתוח, סרגל מדידה של 24 אינץ – בחירה וקשר לזמן.

השלב השני מיוצג על ידי אבן מהוקצעת, והמשמעות של זה היא שההקצעה של האבן צריכה להיות לפי עקרונות קבועים מראש, לפי התכנית האלוהית. העבודה בחדר האמצעי היא עבודה פסיכולוגית על התת מודע, בה עולים דברים מדברים שונים. בניגוד לפסיכולוגיה הרגילה, הבנאות מניחה כל הזמן שיש גם אלוהות בתמונה.

לוח חדר האמצע מורכב משני עמודים ולאחריהם יש גרם מדרגות מתעקל המסמל את סולם יעקוב, בו יש בדרך כלל 7 שלבים, גרם זה מוביל את החדר הפנימי עליו מצוין שם האל. שני העמודים הם עמוד האש וענן העשן של המשכן. המדרגות מתעקלות בכיוון מערב מזרח, כיוון ההארה.

שלושת הכלים של הרמה השנייה הם: הפלס – משמש למדידת פעולות היחיד כנגד הסטנדרטים של הצדק. הזווית – קשורה לריבוע של האמת, והאנך – הקשור לרחמים. הזווית מקשר בין האנך לפלס. כלים אלו קשורים למוסריות האדם, והם צריכים להיות מיושמים בבחינה עצמית.

החדר האמצעי היה החדר שאליו, לפי האגדה המסונית, באו לקבל את המשכורות. וזה אומר שאדם מקבל את השכר שלו לפי מהותו המוסרית והתכוננותו לעקרונות קוסמיים. החדר האמצעי הוא החדר של ההשתחררות מהקרמה. בחדר האמצעי מופיעה האות G שהיא האות הראשונה בשמו של האל.

הדרגה השלישית קשורה למוות, והיא קשורה לאגדה עתיקה על נפילת האדם ממעמדו הרם, מעין מוות קטן, שמה שיכול לתקן אותו זה מוות אחר, מוות של האגו בכדי להיוולד במשהו גדול יותר. הנושא מוצג על ידי הרצח של הארכיטקט הראשי באגדה המסונית. במקדש שלמה היו שלושה ארכיטקטים: שלמה, חירם, וחירם אבו אביף. כשהמקדש כמעט הושלם נרצח המאסטר הצעיר מהשלוש וכתוצאה מכך הסודות של המסונים נאבדו. הרצח הזה קשור לזמן הלידה שבו העצמי מאבד אל הקשר שלו אל הרוחני, הנפשי והאלוהי, שכתוצאה מהזעזוע של עולם החומר. בשביל להתחבר מחדש לעולם הרוח העצמי צריך למות, וזאת חוויה מפחידה.

שלושת הכלים של הדרגה השלישית הם: עפרון, אקטיבי, משמש לתכנון, מייצג התגלות, יצירתיות.  חוט שמשמש להגבלת העיפרון, וזה מייצג הבנה, הרעיון של חוקים, מסורות ועקרונות יסודיים. מחוגה שמייצגת מדתיות, יחסיות, איכות מדויקת.

לסיום, כדאי לציין שלפי הבנאות החופשית יש שלושה שערים אל הדת: פעולה, תפילה – הרגשה, ומחשבה, שלושה תחומים אלו מסומלים על ידי שלוש כניסות לקתדראלות הגדולות.

צבעים בבנייה החופשית

לבונים תלבושות עם עדיים וצבעים המיועדים ללמד לקח חינוכי מוסרי או להתייחס לאגדה המסונית. מספר הצבעים בעלי משמעות הוא שמונה ואלו הם:

כחול – כיפת השמיים ומסמל ידידות אוניברסלית, המילה תכלת מהשורש תכלית, כלומר שלמות, כחול הוא סמל הטוהר, מסדר הבירית האנגלי שהמלכה היא חלק ממנו צבעו כחול, מקורו של הכחול בצבעי הכוהנים בבית המקדש.

ארגמן – מורכב מכחול ואדום – צבעה של דרגת ארון הברית ויסמל אחדות אחוותית בין שני חלקי הבנייה החופשית האדום והכחול, צבע שקשור לאצולה לדרגת אומן דגול.

אדום – מסמל התלהבות ומסירות, אש, הזדככות והתחדשות, צבעה של דרגת ארצות הברית, תקומת בית המקדש מחורבותיו והתחדשות החיים הלאומיים בירושלים. המילים של ישוע על הצלב i.n.r.i  מפורשות בבונות החופשית כך: בלהבת האש הטבע מתחדש.

ירוק – מסל את האלמוות, עץ השיטה, שהיא סמל מסוני להישארות הנפש, מסמל גם אמת. סיסמת הטמפלרים הייתה: גדולה האמת ואדירה על הכול.

שחור ולבן – לבן צבע הטוהר, קשור לבגדים של הכוהן הגדול במקדש, שחור סמל הצער והאבל ומסמל מוות, מוות שיכול לאפשר אחר כך חיים חדשים.

צהוב – מסמל את קרני השמש, הוא האציל שבצבעים כשם שהזהב הוא האציל שבמתכות. מסמל את אור החכמה האלוהית, שמש השולחת קרני הבוקר שלה להאיר עולם מתעורר לתחייה.

סגול – עשוי מאדום וכחול ויסמל לכן את התחייה לחיי נצח, הוא מסמל גם אבל מכיוון שאבל יש בו גם יסוד האמונה בתחייה ובהישארות הנפש.

קבלה בבנייה החופשית

כשהוקמו הלשכות הראשונות של הבנאות החופשית, בצרפת, אנגליה ובמיוחד בגרמניה, נכנסו לטקסים אלמנטים הקשורים לקבלה וליהדות, באותה תקופה פרחה באירופה קבלה נוצרית, וחלק מהאגודות אף העסיקו יהודים מומחים לקבלה בכדי שיבארו להם דברים שעניינו אותם, וכך יש לנו ערבוב של מושגים קבליים בתיאורי המקדש ובניית המקדש ובדרגות ובטקס המסוני.

תחנת מערב באולם הבנייה החופשית מסומלת על ידי הירח, המפקח הראשון היושב שם מסמל את השמש בשקיעתה. מצב מיסטי זה נקרא “כשמש בזרועותיו של הירח” והוא מוצא את ביטויי בקבלה העברית במילים “בגין דההוא זמנא שרייא שמשא בסיהרא”ץ” זוהר תצוה, דף קעט, עב

שמות הספירות נקשרות בבנייה החופשית לשמות קדושים – שמות המלאכים.
כתר – אהיה – חיות –
חכמה – יה – אופנים
בינה – יהוה – אראלים
חסד – אל שדי – חשמלים
גבורה – אלוה – שרפים
תפארת –  אלהים  – שנאנים
נצח  – יהוה צבאות – תרשישים
הוד  – אלהים צבאות – בני אלהים
יסוד – אל חי – אשים
מלכות – אדני – כרובים

סמלים בבנייה החופשית

תלמידי בנייה חופשית חייבים לשרת את אדוניהם מתוך: חופש, שקידה ונאמנות. שמרומזים על ידי: גיר פחם וחמר.. אין לך דבר חפשי יותר מגיר, אין שקדן יותר מפחם, שבהידלקות כראוי יכניע תחתיו את המתכת הנוקשה ביותר, אין נאמן יותר מחמר. שמייצג את האדמה, שאף על פי שהיא תמיד נטרדת, איננה מונעת מהאדם את רוב טובה.

בבנייה החופשית האופרטיבית עבד השולייה בליטוש אבן הגוויל בעזרת האמה, המקבת והאזמל, כדי לעצב את צורתה הנכונה כאבן גזית. החבר בונה שם את האבנים המהוקצעות במקומן הנכון בבניין בעזרת מד זווית, פלס ואנך. ואילו הרב בונה, לאחר שבדק את דיוק הביצוע ומצא את האבנים ראויות לתעודתן, פיזר מלט ביניהן בעזרת כף הסיידים, כדי לחברן ולחזקן אחת לשנייה. עקב זאת הוכרה כף הסיידים בסימבוליקה המסונית של ארצות הברית ואירופה ככלי עבודה מיוחד של דרגת רב בונה, שמשמעותה המוסרית היא הפצת מלט האחווה והרעות בין האחים ובתורת שכזאת הייתה כף הסיידים לסמל חשוב ביותר, המקשט לשכות ואחים בארצות הנ”ל.

הפלס, המשמש למדידת שטחים אופקיים על פני הקרקע מסמל את מידת השוויון, הרעיון הדמוקרטי המניע אותנו להצטרף אל האחרים וליהנות יחדיו מברכת השוויון והצדק. ואילו האנך הפונה אל על מסמל את רעיון האצילות, שאיפתנו לעלות ולפתח את דעתנו ורוחנו. ספר הקודש נפתח בלשכת חברים ב. ח.  בפרק ז של הנביא עמוס, בו נאמר, עמוס ז 7-9 : “כה הראני והנה ד’ נצב על – חומת אנך ובידו אנך”

בהתחבר האנך הניצב אל הפלס המאוזן יווצר מד הזווית, שהוא המזיגה ההרמונית של שני הגורמים, שאלמלא זאת היו מנוגדים וסותרים זה את זה. הלקח המוסרי הנובע מכך הוא: כשם שהאנך והפלס חברו יחדיו כדי ליצור את מד הזווית, כן חייבים האנשים בעלי אופי שונה והשקפות מנוגדות להיעשות אגודה אחת, כדי ליצור שיווי משקל פורה ומבורך.

על דרך זאת מוסברת המשמעות המיוחדת של מד הזווית והמחוגה המייצגים ארץ ושמים, חומר ורוח, שבמידת שילובם ומיזוגם זה בזה יגדל אושרנו והתקדמותנו בתורת הבניה החופשית.

דברי פרידה בלשכה הסקוטית
“אנחנו נפגשים על הפלס, פועלים על פי האנך ונפרדים על מד הזווית. נפגשים על הפלס משמעו נפגשים בשוויון. פועלים על פי האנך הוא לפי עמוס פרק ז, ויאמר ה’ הנני שם אנך בקרב עמי ישראל. מעשיו של אדם נמדדים רק על פי האנך שבקרבו, ועל כן אין לדון אדם עד שתגיע למקומו.. פרידה על המדזווית, מציין שכל אחד הולך לדרכו.”

ללשכה שלושה תומכים ראשיים, המכונים: חכמה, גבורה, תפארת, עמוד החכמה נקבע בחלקה המזרחי של הלשכה ומסומל על ידי הנשיא שחזקה עליו שאיש חכם לב הוא לתכנן עבודת הלשכה ולפקח עליה. עמוד הגבורה קבוע בחלק המערבי של הלשכה ומסומל על ידי המפקח הראשון שתפקידו לחזק ידי הנשיא המכהן ולסעדו בהנהגת הלשכה, וחובתו לדאוג לכך, שהאחים יבואו על שכרם לפני שילוחם מהעבודה. עמוד התפארת קבוע בחלק הדרומי של הלשכה ומסומל על ידי המפקח השני, שממקומו בדרום יראה את השמש במרומי קו הצהרים, שהוא תהילת היום ותפארתו.

סמל חשוב בבנייה החופשית הוא העין הצופייה שרואה הכל, היא נמצאת על הקיר בלשכה וגם בשטר של הדולר, סמלים נוספים הם החרב והסינור

“החרב השלוחה אל לב חשוף תוכיח, שמידת הצדק תשיגנו במקודם או במאוחר, ואם כי מחשבותינו ומעשינו יכולים להיות נעלמים מעיני האדם, עם כל זאת הרי העין הצופייה, שלמשמעתה יסורו השמש, הירח והכוכבים, ושתחת השגחתה המלאה אף כוכבי השביט ייסובו במסלולם, – בוחנת כליות ולב ואל נכון תגמול לאיש כראוי לו וכפרי מעללינו ייעשה לנו.”

מספרים בבנייה החופשית

המספר שבע – מקודש מימי קדם. מבחינה אריתמטית הוא נחשב למספר בתולי וחשוך אם, שאין הוא יכול ליצור שום מספר בתוך עשרת הראשונים על ידי הכפלתו במספר אחר או להתקבל כמכפלה של שני מספרים אחרים. המספר שבע נחשב כיחיד במינו גם מבחינה גיאומטרית, שכן היוונים הקדמונים היו מסוגלים ליצור על רב צלעות שהוא בעזרת המחוגה, אך נכשלו במאמצים ליצור את המשובע בעל שבע צלעות.

בבנייה החופשית יש שבעה מדעים: דקדוק, תורת ההיגיון, תורת הנאום, חשבון, הנדסה, תכונה, נגינה.
ישנם שבע מידות טובות: מתינות, אומץ רוח, זהירות, צדק, אמונה, תקווה וצדקה.
ישנם שבעה בתי ספר של ארכיטקטורה, שבעה בעלי תפקידים (קצינים) באכסניות, שבע רמות מודעות ועוד

המספר שלוש  קשור לשלושה שלבים בדרך אל הקדושה, שלושה חלקים בבית המקדש, שלוש דרגות בבנאות. וגם לתורה המשולשת – תורה, נביאים, כתובים, שניתנה בחודש השלישי – ניסן סיוון, אייר, על ידי האדם השלישי – אהרן, מרים, משה, בן השבט השלישי- ראובן, שמעון לוי. לעם המשולש – כוהנים לווים, ישראל.

בחזון יחזקאל רואה הנביא את מלאכי השרת בעלי שלוש זוגות כנפיים המריעים לכבוד יוצרם – קדוש, קדוש, קדוש. בחזון מופיעים ארבע חיות המייצגות ארבע עולמות

המספר חמש –  נוצר מאיחודם של המספר הזוגי הראשון והמספר הלא זוגי הראשון. הוא מסמל עירוב תנאים של סדר ואי סדר, אושר ומזל ביש, חיים ומות. חיוב ושלילה.

בונים חופשיים בישראל

היו שטענו שנפוליון היה בונה חופשי, וכנראה שהוא תמך בבנייה החופשית, ואם כך הוא הבונה החופשי הראשון שביקר בישראל כשניסה לכבוש אותה ב1799. יש אומרים שכמה מהסולטאנים העותומאניים שדגלו ברפורמות היו גם כן חברים בבונים החופשיים.

כך או כך במאה ה19 מגיעים לכאן מגלי ארצות שחלקם קשור לבונים החופשיים. ישראל חשובה עבורם מכיוון שכאן היה בית המקדש שממנו התחילה המסורת שלהם. צ’ארלס וורן שהיה בונה חופשי חשף ב1867 היכל עם עמוד שנמצא כרגע בכניסה למנהרות הכותל, שהוא חשב שהיה אולם של הבונים החופשיים, מכיוון שהעמוד לא מגיע לתקרה.

רבים מן הציונים הראשונים היו חברים בבונים החופשיים, אביו של הרצל היה בונה חופשי, אבל הוא כנראה שלא. קרל נטר היה בבונים החופשיים. דוד ילין ודוד יודלביץ היו בונים חופשיים. הלשכה הראשונה של הבונים בארץ, הוקמה בסוף המאה ה19, מצאו חדר תת קרקעי מתקופת בית שני בשדות הכפר שורש, ועל הקירות שלו נראו שתי דמויות אדם מרימים ידים, הם נחשבו לבונים בטקס העלאה לדרגה השלישית. בנוסף על כך ידוע שהיו טקסים שנערכו במערת צדקיהו

עם הכיבוש הבריטי של הארץ ב1917 מצבם של הבונים החופשיים השתפר. חיילים בצבא קיימו טקס מסוני בהר הבית. בעיקר ניו זילנדים בהנהגת בריגדיר גנרל וו. מלדרם. הבונים החופשיים טוענים שכיפת הרוחות זה מקום סביר יותר להיות אבן השתייה, כי הגודל של הסלע שם מתאים לקודש הקודשים

בזמן האימפריה העותומאנית היה צו האוסר על בנייה חופשית בארץ, הוא התבטל בשנת 1924 בלחץ גנרל גילברט קלייטון, שהיה המזכיר הראשי של הנציב העליון הרברט סמואל. והיה בונה חופשי בעצמו. בזמן המנדט היו בארץ כ1000 בונים חופשיים, וכך גם אחר קום המדינה,

בונים בולטים בישראל היו שמואל השמשוני, יצחק קיסטר שהיה שופט עליון, זאב זבוטינסקי, שבתאי לוי ראש העיר הראשון של חיפה, יעקב כספי, יצחק גרציאני ועוד.

בונים חופשיים בסקוטלנד

כשם שהעיר יורק נחשבת לעריסתה של הבניה החופשית באנגלית, כן מיחסים כבוד דומה לכפר הנידח קילוווינינג ביחס לבניה החופשית של סקוטלנד. טענה זו מבוססת על אגדת קילווינינג שמהימנותה אינה עולה ואינה יורדת מזו של יורק. על פי אגדה זאת הובאה הבנייה החופשית לסקוטלנד על ידי הבונים הנודדים שהקימו בשנת 1140 את מנזר קילווינינג. עקבות מאוחרים יותר מיחסים את מוצאה של הבניה החופשית בארץ זו לרוברט ברוס מלך סקוטלנד, שייסד בקילווינינג את המסדר המלכותי “הרודים” בראשית המאה ה14.מקילווינג נדדה הלשכה גדולה לאדינבורו.
מקום מפורסם בסקוטלנד הקשור לבונים החופשיים הוא קפלת רוזלין, שם לפי הספר צופן דה ווינצי נמצא הגביע הקדוש

ברכת שלום מאת רוברט בורנס 1788, סגן נשיא לשכה אדינבורו
אדיאו! מעומק לב אוהב ברכות חמות, לאחי הקשר המיסטי היקרים!
אתם בני האור המעטים הנאהבים,, חברים לשבת אחים גם יחד.
אם כי לארצות נכר ארחיק נדוד בעקבות נפתולי נתיב הגורל, בלב חרד ועין דומעת, אזכרכם עוד, אם כי ממרחקים!

לעתים יד אחים לי הושטה באהבה, ובליתי לי חג בשמחה ובצהלה, אף כובדתי בתפקיד הרם -לשבת בראש לשכת בני אור.
ולזיוו של אור היירוגליפי זה, שאיש מלבד אחים לא ראה מעולם, זיכרון עז על תלמי לבי ירשום, מראות אושר, אם כי ממרחקים!

חופש, הרמוניה ואהבה יאחדו כולכם בתוכנית הנשגבה, מתחת לעין הצופייה עלינו ממעל – האדריכל האלוהי המהולל.
מי ייתן ותשמרו על קו היושר, המותווה על ידי חוק האנך, עד שיאיר באור מלא המסדר, זאת תפילתי, אם כי ממרחקים!

ואתם היו שלום, שלכם הצדקה לענוד את האות היקר ביותר! יבורך משמים שמכם הנכבד ונאצל לבניה ולסקוטלנד היקרות.
משאלה רק אחת הרשו נא לי כאן, בהתאסף האחים לאסיפתם השנתית – סיבוב אחד, זאת אבקש בדמעה, לחיי המשורר הנמצא במרחקים.

רוח הבנייה החופשית

א. כל רב בונה נכון ואמיתי ייסד את לשכתו הפרטית בנפשו ובלבו למען ישאב תמיד ובכל מקום רוח והשראה ממקור מבורך זה, וכן ילמדנו ספר הקודש: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ב. כל רב בונה יחרות על לוח לבו את הסמל של עין צופיה. כל הברואים במוקדם או במאוחר יקבלו את השכר הראוי להם לפי פועלם.
ג. היחס של תלות הוא אחד הקשרים האמיצים ביותר של החברה, יצירת האדם לחיי חברה פעילים הוא הסוד הנאצל ביותר של היצירה וכל אח רב בונה ישים אל לבו לתרום את חלקו בנאמנות לטובת החברה.
ד. הבנייה החופשית רואה בעבודה חובה עליונה וחוק אלוהי, כל סמליה וטקסיה מושפעים מרעיון חיבת העבודה. היא מתייחסת אל האלוהים כאל בונה עליון, העוסק בעבודת יצירה מימי בראשית ועד סוף הדורות.
ה. לב טהור, כפי שמרומז בסמל של מחתת הקטורת, יזכיר לרב בונה את החובה של שאיפה מתמדת אל על. לב טהור ברא לי אלוהים ורוח נכון חדש בקרבי!
ו. האדם נוצר להתקדמות מתמדת, אמת זו מוסברת בסמליותן של שלוש המעלות, לולי המעלות, ובקריאה: עלה והתקדם.
ז. מגל הזמן יקצור את קצירו בקרב דרי הרמונות ושכניי בתי החמר וישלחם מהמזרח אשר משם באו אל המערב אשר לשם ילכו ואשר לשם נאספו אבותינו לפנינו בכל הדורות. הסיפור הגדול של חיים ומוות חוזר חלילה עם ההתחדשות הנצחית של טבע הבריאה, אכן דור הולך ודור בא, אך הידידות והאהבה לעולם עומדות