תנועות רוחניות במאה ה-19

במאה ה-19 התפתחו תנועות ודיסציפלינות שהוסיפו גוון משלהן למסורת האזוטריוּת המערבית. הראשונה היא המסמריזם, אמונה בכוח מגנטי השורה בכול ואפשר להפעיל אותו ברוח המאגיה של הרנסנס. השנייה היא הספיריטואליזם, האפשרות לתקשר עם רוחות ובמיוחד של המתים, ולקבל מהן תשובות, ברוח הנבואה של ימי קדם. בנוסף על כך, יש תחייה של ההתעניינות באלכימיה, מאגיה, אסטרולוגיה, קלפי טארוט, אומנויות ניבוי העתיד, הרמטיקה, קבלה נוצרית, ובאופן כללי בכל מדעי האזוטריקה המערבית בערים המתפתחות, ובמיוחד בפריז ובלונדון, והיווצרות של מסדרים אזוטריים שחלקם מושפעים מקיומה וחשיבותה של תנועת הבונים החופשיים (שעליה פסחנו בספר זה).

מרכז חדש של תרבות המערב מתפתח בצפון אמריקה ובמסגרתו מופיעות תנועות רוחניות חדשות, וזרם מחשבה מיסטי שאפשר להגדיר אותו בתור טרנסנדנטליות אמריקאית, התורם את חלקו למסורת וגוף הידע האזוטרי החדש. בסוף המאה ה-19 אנשים האמינו שבואו החדש של ישוע יתרחש באמריקה, שם תיווצר חברה אוטופית חדשה[1], והתפתחה תנועה מילינריסטית חזקה בעלת גוונים מיסטיים.

במאה ה-19 התחילו להשתמש באוניות קיטור, טלגרף, המהפכה התעשייתית התקדמה, ואנגליה שלטה בהודו שהחלה לגלות את סודותיה למערב. מירצ'ה אליאדה, גדול חוקרי הדת במאה ה-20, טוען שגילוי כתבי הבודהיזם וההינדואיזם במאה ה-19 ובהם תורת מוסר, תיאולוגיה ופילוסופיה שמשתווה ולעיתים אף עולה על זו של המערב, הייתה צריכה להוות עבור בני אותה התקופה השפעה, שוק תרבותי ודחף מעורר השווה לזה של אנשי הרנסנס עת פגשו מחדש את הספרות והמחשבה הדתית הקלאסית. זה היה צריך ליצור רנסנס חדש של מחשבה דתית, פילוסופיה ותיאולוגיה, וזה לא קרה. אך בכל זאת קרו כמה דברים שהוסיפו לגוף הידע האזוטרי ולתנועת הרוחניות המערבית. האחד הוא תחילת המחקר של דת השוואתית וענף מדעי הדתות על ידי מקס מולר ב-1870, והשני הוא ייסוד החברה התיאוסופית על ידי הלנה בלבצקי ב-1875.

מקס מילר (F. Max Müller) ידע סנסקריט ותרגם את האופאנישדות לאנגלית. הוא זה שמתחיל את מדע הדתות, שמסתכל על הדת מנקודת מבט השוואתית כוללת, מנסה להבין מהי התופעה הדתית ומהם מקורותיה ואפיוניה, ומתבסס על הדמיון שבין דתות המערב המוכרות לדתות המזרח המפותחות. במאה ה-19 גם מתפתחות התיאוריות על מקור משותף לעמים האירופאיים וההודים (הודו-אירופאים) וזה מחזק את הטענה על מקור רוחני משותף.

וכך, בסוף המאה ה-19 מופיעה התנועה התיאוסופית,[2] המחדשת את האמונה בחוכמה קדומה ראשונית, שמועברת על ידי מורים מוארים במהלך ההיסטוריה האנושית, בקיומו של מבנה מורכב של כוחות אלוהיים; אך בניגוד לרנסנס, שמייחס את אותה חוכמה קדומה לפרס או מצרים, התיאוסופיה החדשה מייחסת את החוכמה הקדומה לתורות המזרח, הבודהיזם[3] וההינדואיזם. מעתה והלאה, הרוחניות של המערב תהיה מושפעת במידה זו או אחרת גם מתורות המזרח. מונחים כמו יוגה, מדיטציה, פראנה, קארמה, יהפכו להיות חלק ממילון המונחים שלה.

מסמריזם

התפישה המאגית מקבלת אצטלה מדעית בסוף המאה ה-18, כשרופא בשם מסמר (1734-1815) Franz Anton Mesmer מפתח תיאוריה על חומר שהוא מעין אתר, פלזמה, הנמצא בין כל הגופים, בין הכוכבים, סביב גוף האדם. "נוזל" בלתי נראה המזכיר את תפישת הPneuma הסטואית והאריסטוטלית, הפראנה של המזרח, ה"אתר" של ההרמטיציזם. התכונה שלו היא "מגנטיזם חייתי"[4], הוא נמצא בגוף שלנו ואחראי לבריאות הפיזית והנפשית, הפרעה בזרימה שלו יכולה לגרום למחלות.

מסמר פיתח שיטות לאזן ולתקן את הזרימה של המגנטיזם החייתי, דרך טראנס, מגנטים, ושיטות שהוא הציג, ובהם כנראה סוג מוקדם של היפנוזה. הוא האמין בהשפעת הכוכבים על גוף האדם, הוא פעל בחסות לואי ה-16 בפריז, שיטותיו התקבלו באהדה בחברה הגבוהה של אירופה, מוצרט היה חברו וגם ניוטון הכיר אותו. אך וועדה בראשות בנג'מין פרנקלין פסלה את שיטת הריפוי שלו.

בנג'מין פרנקלין גילה את החשמל, הטענה של מסמר ושל רבים אחריו היא שישנם כוחות נוספים שהמדע לא גילה עדיין הפועלים והמשפיעים עלינו, זה שאנחנו לא יודעים לקרוא להם בשם, לא אומר שהם לא קיימים, כפי שהחשמל היה קיים לפני שגילו אותו. ובדיוק כפי שאפשר לרתום את החשמל לצורך האנושות, כך ניתן לעשות עם אותו "מגנטיזם". המסמריזם היה מרכיב חשוב בהתפתחות התורות והקבוצות הרוחניות באירופה וארצות הברית במאה ה-19.

ספיריטואליזם מודרני

מאז ומעולם אנשים תקשרו עם הרוחות, מתים, עוד בתקופה הפלאוליתית ובהיות האדם שוכן מערות, אלא שיום ההתחלה של הספיריטואליזם המודרני נחשב ל 31/3/1848עת שתי אחיות בשםMargaret and Kate Fox  מצאו דרך לתקשר עם רוח בבית באנגליה. תוך כמה שנים התופעה התפשטה כאש בשדה קוצים בסלונים של אירופה ואמריקה. הקשר עם הרוחות התבצע באמצעות סיאנס, לוחות אאוגה, הסתכלות בקריסטלים, ועוד

האבא של התנועה הוא Allan Kardec שהוציא את הספר הראשון שלו על הרוחות ב-1857. הוא ניסה לגשת לנושא באופן מדעי, והכין מראש הרבה שאלות על משמעות החיים לעשרה מדיומים שונים שלא הכירו זה את זה. התשובות של חלק מהם היו דומות והוכיחו לו שמשהו אחר ולא הם עצמם מדבר דרכם, ושהם (הרוחות השונות) מנסות להעביר לו אמת אוניברסלית על הקשר שבין עולם הרוחות לחיים, מקור הרוחות ותפקידן. את התשובות הוא העלה בשורה של ספרים והתחיל מעין "דת רוחות".

מתקשרים חשובים אחרים היו Andrew Jackson Davis שכתב מספר ספרים כמו "קול למי האנושי". והמתקשרת Emma Hardinge-Britten שקיבלה מסרים על המקור של כל הדתות, והעלתה אותם על כתב כסדרת הרצאות על התיאולוגיה של הטבע ב[5]1858.

הספיריטואליזם הפך להיות בילוי פנאי לחוגי החברה הגבוהה באירופה. התקשור היה עם רוחות המתים שנתנו תשובות בנושאים כלליים ואישים, התופעה נשענה על ההסברים של מסמר והדוגמא של סוודנברג על תקשור עם רוחות. בתחילה האפשרות הייתה פתוחה בפני כולם, אך עם הזמן היו ניסיונות לארגן את התנועה וטענות שרק מדיומים בעלי כוחות מיוחדים מסוגלים לתקשר.

התנועה התיאוסופית יצאה כנגד השטחיות של הספיריטואליזם. ומן הצד השני התפתחות מדעי האזוטריקה המערבית וגילוי תורות המזרח הביא להסטת העניין לנושאים רוחניים כלליים והפחתה בערך של התופעה, התפתחות תורת האבולוציה והמדע כרסמו גם הם בכוח הספיריטואליזם, והעניין בתקשור עם המתים נמצא/עבר כיום לממלכת ה"תקשורים" (אבל על כך בפעם אחרת).

טרנסנדנטליות אמריקאית

התנועה הטרנסדנטית התפתחה במזרח ארצות הברית במאה ה-19, והדגישה את כוחו של האינדיבידואל, השאיפה שלו לטוב, היכולת שלו להתעלות ולהגיע לתובנות פנימיות. תחושה של מטרה אישית, יעוד, גורל, ברוח התנועה הרומנטית, המחברת אדם לרגש.

האיש החשוב בתנועה זו היה ראלף וולדו אמרסון (Ralph Waldo Emerson). סופר ומשורר אמריקאי שעסק בניאופלטוניות ובתורות המזרח, מחבר ביניהם מתעלה מעל שניהם[6].

אמרסון מתעמק בכתבים ההודים, מעריך ומוקיר אותם. הוא רואה עקרונות, כמו למשל הדואליות, המופיעים בכל הדברים. וטוען שיש מעין נפש על משותפת לכל המין האנושי. הטרסנדנטליות היא שאיפה אוטופית לקיום נשגב, היא נשענת על התבוננות בטבע שבעזרתו אפשר להתקשר לתחושת המטרה והסיבה, לקיום באלוהים.

אפשר להגיד שהטרסנדנטליות תורמת למורשת האזוטרית המערבית, וממנה לתנועת העידן החדש את השאיפה לאינדיבידואליות, הגשמה עצמית, שזה אחד ההבדלים בין הרוחניות המודרנית לזו העתיקה (שם האינדיבידואל לא קיים).

תיאוסופיה והלנה בלבצקי (1831-1891)

הלנה בלבצקי (Helena Blavatsky) נולדה למשפחת אצולה רוסית ונחשפה מגיל צעיר לאוצרות התרבות והספרות העולמיים, משפחתה הייתה עשירה מאוד ובלבצקי יכלה להקדיש זמנה ללימוד, כבר מגיל צעיר היו לה כוחות על-חושיים וקשר עם מדריכים רוחניים. מעשי נס היו עניין שבשגרה, היא הרגישה שיש מלאך ששומר עליה ומכוון את צעדיה. מגיל 17 החלה לבלות זמן רב במסעות ברחבי העולם, למקומות נידחים כגון מרכז אסיה, הודו, דרום אמריקה ועוד. במסעותיה פגשה ידע נסתר ומורים רוחניים. לפי דבריה היא יצרה קשר עם המאסטרים הנסתרים של העולם הנמצאים מעבר להרי ההימלאיה. חלק מהם פגשה באירופה, ומהם היא למדה את החוכמה העתיקה שהתקיימה בעולם פעם וקיבלה את שליחותה – לייסד מחדש בתי הספר של המסתורין והידע העתיק בזמן הזה.

הלנה התחתנה נישואי נוחות בגיל צעיר לרוזן רוסי זקן, וזה אפשר לה להמשיך בצורת חייה הלא מקובלת. היא רצתה להגיע לארצות הברית, משום ששם תתפתח תרבות רוחנית חדשה של המין האנושי. אלא שהמאסטרים כיוונו אותה להודו וטיבט, שם הפכה להיות בודהיסטית (לפי טענתה) וחייה שנתיים עם אחוות גברים אחים שהעבירו אותה חניכה. הרבה מפרקי חייה של בלבצקי נשארו עלומים. המאסטרים כיוונו אותה ליצירת קשר מחודש בין דתות המזרח והמערב, הפריית הרגש הדתי והרוחני של המערב בחוכמת המזרח. בלבצקי יצאה למסעות בדרום אמריקה, צפון אמריקה, פגשה מורים אינדיאנים ואחרים.

בשנת 1873 הגיעה בלבצקי לאמריקה והיא בת 42. במטרה למלא את המשימה שהוטלה עליה – חידוש המיסטריות והחוכמה של העולם העתיק. היא נתנה הרצאות, כתבה כתבות, ובדרך פגשה את הנרי סטיל אוקולט שנהיה שותפה להקמת, הנהגת, ופיתוח התנועה התיאוסופית שנוסדה ב-1875.

בלבצקי כתבה שני ספרים עיקריים: הראשון הוא "איסיס נחשפת", המספר על מתקדש במקדש איסיס במצרים שמתגנב בלילה אל המקדש בכדי להסיר את הצעיף מעל פסלה של האלה ולחשוף את המסתורין, ולהפתעתו הוא מגלה שהפנים בפסל הם פניו שלו.

הספר מסכם את המיסטריות של העולם המערבי, מסורות מצרים, יוון, רומא, אטלנטיס. לפי התנועה התיאוסופית הוא נכתב בהשראה שמימית. בלבצקי מצטטת בדרך על-חושית מקורות שלא הייתה לה גישה אליהם, כלומר, היא קיבלה הדרכה ועזרה בכתיבת הספר מן המאסטרים המופיעים בצורת ישויות נסתרות. בזמן הכתיבה הייתה לבלבצקי תחושה של אדם נוסף הנמצא איתה, נוכחות העוברת דרכה, כעין "מגיד" של המקובלים. אותו אדם ידע שפות נוספות כגון גרמנית, והוא זה שעזר לה לסיים את הספר ב-1879.[7]

הפרק הבא של חייה של בלבצקי מתרחש במזרח. היא נוסעת להודו ב-1879 ונשארת שם עד 1885, בתחילה בבומביי ולאחר מכן ליד מדרס, באדיאר (Adyar), שם מוקם המרכז העולמי של התיאוסופיה הקיים עד היום. הנסיעה הייתה בכדי להעמיק במסורות המזרח וליצור גשר בין דתות המזרח למערב. הסיסמא של התיאוסופיה – "אין דת נעלה יותר מהאמת" – מרמזת על כך שבכל הדתות יש אמת, אותה אמת, שאפשר להגיע אליה אם מקלפים את הקליפות החיצוניות, אלא שהתפישה התיאוסופית באותם שנים הייתה שקל יותר למצוא אותה בדתות המזרח, ובמיוחד בבודהיזם.

התיאוסופים מילאו תפקיד חשוב בציילון והודו הקולוניאלית. הם תמכו בדתות המקומיות וטיפחו אותן, כשהם מהווים משקל נגד למיסיונריות. באותה תקופה ההשכלה הייתה בת הלוויה של הנצרות, וזה הביא לרגש נחיתות בקרב האליטות של הבודהיסטים וההינדואיסטים – והנה הופיעו אירופאים שכרעו ברך לפני הבודהא והעריצו את היוגה וההינדואיזם, תרגמו את הכתבים הקדושים לשפה מובנת לכול, והקימו מערכת חינוך שטיפחה את הגאווה הדתית הלאומית. וכך, רבים ממחדשי הדת ההודים ומובילי תנועת השחרור התחנכו במוסדות תיאוסופים בציילון ודרום הודו והושפעו מתורתם, כולל בעקיפין גנדי ונהרו.

בזמן הנסיעה להודו ולאחר מכן נכתב הספר השני החשוב של בלבצקי בשם "התורה הסודית", שבו היא מרחיבה ומבארת נושאים שעלו בספר הראשון. בנוסף לשני ספרים מונומנטאליים אלה היא כתבה כמה ספרים קצרים, ביניהם "מפתח לתיאוסופיה" ו"קול הדממה". הספר השני נועד לחוג סגור של תלמידים שנוצר סביבה בשנות חייה האחרונות בלונדון, והוא מכיל מדיטציות ותפילות לעבודה פנימית.[8]

בזמן זה נכתבו גם ספרים נוספים על ידי חברי וידידי התנועה – "הבודהיזם האזוטרי" על יד סינט, ו"קתכיזם בודהיסטי" על ידי אוקולט. אנה קינגספורד, שפרשה מהתנועה, כתבה את הספר The Perfect Way, המרחיב על הזרם האזוטרי בנצרות. אחת ממטרות התיאוסופיה היא לעודד מחקר דתי השוואתי, פילוסופי ומדעי, כבסיס לאחווה אנושית אוניברסלית.

לפי הכתבים המוקדמים של בלבצקי, הידע הנסתר התקיים במערב והופיע דרך אגודות כגון הרוזנקרויצרים. ישנם מורים רוחניים – מאסטרים הנחבאים במקומות כמו יוון, מצרים והמערב ומצויים בקשר עם המאסטרים הנסתרים של מרכז אסיה (מורי האנושות). החוכמה העתיקה התקיימה בעיקר במצרים, שהיא המקור לרוחניות האנושית. כמה מהדמויות הידועות בהיסטוריה היו בקשר עם המסורת הרוחנית, וביניהן: פיקו דלה מירנדולה, ריימונדוס לולוס, הנרי מור, ועוד.

בלבצקי הייתה מדיום וספיריטואלית, אלא שהיא לא האמינה בתקשור עם רוחות מתים, אלא התחברות למה שהיא קראה "קליפות אסטרליות", וצריך (לפי תפישתה) לגייס את התופעה למטרת התפתחות אישית. בלבצקי טענה שאפשר ללמוד את תורת הנסתר בצורה מדעית, כולל את תופעת המסמריזם, וכי אלה הם כוחות שפשוט אינם מוכרים עדיין למדע הממוסד.

בכתבים המאוחרים שלה, ובמיוחד בספרה "התורה הסודית", בלבצקי טוענת שמקור הידע העתיק, החוכמה הסודית, הוא הודו והמזרח, ולא מצרים והמסורת המערבית כפי שמופיע בכתביה המוקדמים. יש לזכור שבזמן זה החלו להופיע ספרים דתיים של המזרח בתרגומים לשפות מערביות, ובעיקר שהיא בילתה שנים מספר בהודו, טיבט וציילון וזכתה כנראה לחשיפה וחוויות ישירות ששינו את תפישותיה ותמונת עולמה.

שותפה של בלבצקי בייסוד החברה התיאוסופית, הנרי סטיל אולקוט (1832–1907), היה איש בעל יכולות ארגוניות רבות. בזמן שבלבצקי העבירה את שנותיה האחרונות בלונדון, הוא פעל בהודו ושקע בלימודי המזרח, מעודד את ההינדואיזם והבודהיזם המקומי. האדם השלישי שהיה שותף להם הוא ויליאם קוואן ג'אדג' (1851–1896) שייסד את כתב העת של האגודה "הדרך" וכתב ספרים רבים כגון "ים התיאוסופיה", המהווים מבוא כללי ללימוד החוכמה. ממשיכת דרכה של הלנה בלבצקי בהנהגת התנועה הייתה אנני בזאנט (Annie Besant, 1847–1933), שהייתה מקורבת לבלבצקי בשנותיה האחרונות – אינטלקטואלית בולטת ואידיאליסטית, שתמכה בתנועת השחרור ההודית ובחרה בקרישנמורטי להיות האווטאר (מורה מואר) של העידן החדש[9].

אחד מהאנשים החשובים בתנועה התיאוסופית בתחילת דרכה היה רודולף שטיינר, שהיה אחראי על הסניף הגרמני, אולם חילוקי דעות בקשר לדרכה של התנועה גרמו לו לפרוש ממנה ולייסד את החברה האנתרופוסופית.

המסדר ההרמטי של שחר הזהב (Hermetic Order of the Golden Dawn)

בנוסף לחברה התיאוסופית ושלוחותיה, המסדר הגדול והמשפיע ביותר באירופה מבחינת התורה האזוטרית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה מסדר שחר הזהב, ששלוחותיו השונות ותורתו השפיעו גם על התורה של דמנהור.

המסדר התחיל כחברה הרמטית על ידי אנשים החברים בענף האנגלי של התיאוסופיה בלונדון בהנהגת אנה קינגפורד[10] ((Anna B. Kingford שלא היו מרוצים מהכיוון המזרחי של התנועה ורצו אזוטריקה מערבית, קבלה והרמטיציזם. הצטרפו אליהם אדם בשם סמואל מת'רס (Samuel Liddel Mathers) שכתב את הספר Kabbala Unveiled והיה בבונים החופשיים, וכן ווסטקוט (Wynn Westcott) שהיה קשור לרוזנקרויצרים.

כשאנה קינגפורד מתה ב-1888, שני הנותרים – מת'רס וווסקוט – הקימו את מקדש איסיס אורניה ואת מסדר שחר הזהב, שהיה דומה במקצת למסדר צלב הוורד, אך קיבל גם נשים.

המסדר החדש משך רבים מחסידי התיאוסופיה (וכנגדו ייסדה בלבצקי את "בתי הקסם", חוגים אזוטריים סגורים), ורבים הצטרפו אליו, ביניהם המשורר ייטס. ווסטקוט טען שמאסטר צלב וֶרֶד מסתורי כתב לו מכתב ובו הוא מבקש ממנו שיפתח את המסדר החדש, אלא שעם הזמן הוא הסתכסך עם מת'רס שטען שהוא זוכה להדרכה ממורים סודיים בפריז שהורו לו להמשיך את המסתורין של מצרים, יוון, ומסופוטמיה. הוא נהיה מנהיג יחיד ב-1897 וארגן מחדש את המסדר, שהיה מבוסס על טקסים, ספרות, הרצאות, דרך רוחנית, והבאת האדם לעצמי הגבוה שלו, תוך טיהור וחיזוק הנפש, פיתוח איכויות והתחברות לארכיטיפ האדם השמימי, בהתבסס על מדעי האזוטריקה המערבית.

המסדר תרגל מדיטציה, ערך את "טקסי הפנטגרם הקטן" לטיהור האאורה, לימד ידע תיאורטי וחילק דרגות (דרגה 4 – "פילוסוף", 5 – "מארגן", 6 – "חניך" ו-7 – "היירופנט" [כהן, איש דת]). ווסטקוט, שפרש בינתיים ממסדר שחר הזהב, שימש כגשר לחברה התיאוסופית. שתי החברות פעלו יחדיו כשחברים רבים שייכים לשתיהן, מטרותיהם דומות ויש הסכם שיתוף פעולה ביניהן. הגרעין הפנימי הוקם ב-1892 ואליו הורשו להיכנס רק אנשים במעמד הרביעי – פילוסוף. הוא עסק בדרך פרקטית לחניכה רוחנית, ובמסגרתו היה חדר מיוחד (מעין קבר של רוזנקרויץ, מייסד מסדר הוורד) שבתוכו אנשים עברו שינוי. בגרעין הפנימי עסקו בחוויות על-חושיות, מראות, ספרים נסתרים וידע בלתי אמצעי (גנוסטי). כמו כן עברו דרך הספירות השונות, יצרו קשר עם המלאך השומר עליהם וחוו את האני הגבוה, כשכל אחד מוצא את התאום הרוחני (מלאכי) שלו. בדרך זו האדם הקים מחדש את הגוף הרוחני שלו.

המסדר טען לידע מאגי של חנוך והמסורת המצרית, הכוללת אסטרולוגיה, טארוט, גאומנטיקה, עץ החיים, בניית אלמנטים, סינתזה של המקרוקוסמוס והמיקרוקוסמוס. הסמלים של הלימוד הגבוה היו פנטגרם והקסגרם (מחומש ומגן דוד).

מת'רס מת ב-1918. לפני מותו הוא הסתכסך עם אליסטר קראולי (Aleister Crowley) שפרש מהמסדר ופרסם מעט מהסודות הפנימיים בחפיסת הטארוט שלו. קלפי הטארוט של וויט, שהיה ממשיך של מת'רס (Rider-Waite tarot deck), הם הנפוצים ביותר כיום ומקורם במסדר שחר הזהב.

משפחת רואריק

אחת המשפחות המדהימות של רוסיה בסוף התקופה הצארית, ששימרה את הרוחניות הרוסית וחיברה אותה לרוחניות אוניברסלית אנושית

ניקולס רואריק 1874-1947 nicholas rourich

הוא היה אחד מאישי התרבות והציירים הבולטים של רוסיה בחצי הראשון של המאה ה20. אלא שמעבר לכך היה גם חוקר, מיסטיקן, איש רב פעלים שניסה לקדם חלום אוטופי של איחוד מזרח ומערב, סגן נשיא ארצות הברית וולס Wallace  והנשיא רוזוולט היו בקשר איתו ועם אשתו שהייתה שותפתו. מיכאל גורבצ'וב ואשתו הושפעו מרעיונותיו

רואריק נחשב לצייר החשוב ביותר של ההיסטוריה של רוסיה, בציוריו הוא משלב בין המיסטיקה הביזנטית רוסית למודרני, מוטיבים היסטוריים וחזיונות של המחר. הרבה מיצירותיו נשמרות במוזיאון רואריק בניו יורק

הוא נתפש לרעיונות החברה התיאוסופית והיה ממובילי דרכה, אשתו הלנה טענה שהמאסטר מוריה morya שגילה את הידע להלנה בלבצקי התגלה גם לה והמשיך וגילה לא את הידע שהועלה על הכתב בשורה של ספרים כגון העולם היוקד fiery world ו"על שגרתי" supermundane , החיים הפנימיים.  עלים מגנו של מוירה, ועוד. השניים הקימו את חברת האגני יוגה agni yoga בשנת 1920.

בשנים 1903-4 יצאו הלנה וניקולה למסע בכל רחבי רוסיה לגלות את אוצרות התרבות והמורשת הרוחנית.

בשנים 1025-1929 יצא רואריק וחלקים ממשפחתו למסע גילוי בהרי של מרכז אסיה, להביא את הבודהיזם המערבי לטיבט, המסע נחשב למסע מחקר מדעי, אך אני בטוח שהיו בו חלקים לא ידועים ורוחניים. במשך ארבע שנים הסתובבו רואריק וחבריו מטיבט ועד מונוגוליה

בשנים 1935-1934 הם יצאו למסע נוסף למונגוליה תחת התירוץ של מציאת צמחים עמידי יובש ובמימון משרד החקלאות האמריקאי. בשנות הארבעים הוא חי בהודו והיה בקשר עם גנדי ונהרו.

הלנה רואריק

אשתו, מורה, מקור השראה, אהובה. נפש תאומה של ניקולס רואריק, אחד מסיפורי האהבה הגדולים של המאה ה20. השתתפה בכל המסעות והפעילויות והייתה מקור השראה לכל המשפחה, מלומדת ומוכשרת, תרגמה את הדוקטרינה הסודית של מאדאם בלבצקי וכן את מכתבי גנדי. כתבה ספרים בעקבות המסע הגדול "הגביע של המזרח" ו"יסודות הבודהיזם". היא הרוח החיה שמאחורי הקמת הארגון "אגני יוגה".

היא התיישבה בעמק הקולו בהימאצ'ל פרדש והקימה שם מוסד מחקר לדת, תרבות המזר והאדם. בחזונה תקום שם עיר של ידע. שם המוסד urusvati  , אלא שהוא נאלץ לסגור את שעריו בשנות ה30. http://irmtkullu.com/urusvati-institute/urusvati-himalayan-research-institute/

היא כתבה שם את הספר "פרשת דרכים של המזרח" ובו סיפורם של אישים שונים מההיסטוריה , ידע בשילוב של הבנה רוחנית. בין השאר על הקדוש הרוסי סרגיוס של רדונז  St. Sergius of Radonezhעליו כתבה ספר נוסף, זה האיש שבמאה ה14 איחד את רוסיה כנגד הטטרים בהנהגת מוסקבה.

היא התכתבה עם אישים מפורסמים בעולם בנושאים של אתיקה חיה, חוקי היקום, מורים גדולים ועוד. אמנת רואריק לשמירה על נכסי התרבות נחתמה על ידי עשרות ארצות בשנות ה20 וקיימת עד היום.

גם הילדים של משפחה מופלאה זו לא טמנו ידם בצלחת

גורג רואריק George de roerich 1902-1960

נהיה לאחד המומחים הגדולים לטיבט ומרכז אסיה, כתב ספר על ציור טיבטי ומצא דימיון בינו לבין ציורי האיקונות הרוסיים. תרגם ספרות בודהיסטית ואת דת הבון הקדומה. את הכתבים הכחולים blue annals  על ההיסטוריה הטיבטית. ב1957 הוא חזר לרוסיה והביא להשלמה בין מורשת המשפחה לשלטון הקומוניסטי ששמח לאמץ אותה חזרה לחיקו.

סווטוסלב רואריק 1904-1993 Svetoslav roerich
הבן השני שמר על המסורת האמנותית, צייר מוכשר בנושאים הודים ורוסיים, שגר שנים רבות מחייו בהודו.

אחד ממשיכי דרכה של המשפחה כיום הוא ויקטור סוקים victor sukim  המדען

לחצו למאמר – התפתחות תורת הסוד במערב

 

[1] מסיבה זו התנועה התיאוסופית בתחילת דרכה פעלה בארצות הברית
[2] הספר החשוב על מקורות התיאוסופיה הואJoscelyn Godwin, The Theosophical Enlightenment
[3] אדם בשם Sir Edwin Arnold's מציג את הבודהיזם בפעם הראשונה באור חיובי. ובעקבותיו עולה הטענה שהמקור של בודהא הוא החוכמה הראשונית האנושית. שממנה צמחו גם שאר הדתות. נפש העולם
[4] אותה תחושת משיכה או דחייה בלתי מוסברת לדברים או לאנשים מוסברת על ידי כוח זה.
[5] היא אמרה שהעולם הוא בן מיליוני שנים, מקור התרבות במזרח, שם יצרו דת אסטרולוגית מבוססת על השמש. היא הדגישה את הדוקטרינה של המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס
[6] לאמרסון יש קשר גם להרמטיציזם וכן לנצרות של סוודנבורג. אלא שנוסף מרכיב חדש של דת השוואתית המראה שאותם אמיתות מופיעות בכל הדתות,
[7] לפי חוקר בשם הניגמן, הספר איסיס מתגלה, מושפע מספר קבלי בשם Kabbala Denudata, שנכתב על ידי אדם בשם Knorr von Rosenroth והועבר לה לפני נסיעתה להודו, מספר זה היא לוקחת חלק מההתייחסויות שלה למיסטריות העתיקות.
[8] לפי הניגמן הספר התורה הסודית הושפעה מספר של טאויסט בשם Ly-tzyn מהמאה הרביעית שכתב את The Book of Secret Correspondences ופורסם בפירנצה ב-1878
[9] כדאי לציין גם את אליס אן ביילי (1880–1949) פיתחה את התנועה בארצות הברית, פתחה בית ספר אזוטרי ונחשבת למבשרת העידן החדש.
[10] אחת הנשים המעניינות של סוף המאה ה-19, צמחונית, רופאה, לוחמת בחירוף נפש נגד ניסויים בבעלי חיים, נשיאת הסניף הלונדוני של החברה התיאוסופית