מתוך הספר

תקציר

נאמר כבר שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו, ובפאראפרזה לכך ניתן לומר שחווית הקדושה באדם נעזרת בתבנית נוף המקום הקדוש. אלא שצריך להאיר ולאפיין את הקשר שבין התעוררות רגשות (חווית) הקדושה באדם למערכים ומבנה של מקומות המוגדרים כ”מקומות קדושים כריזמטיים”. הנחת היסוד היא שיש להבדיל בין מקום קדוש רגיל הבנוי לפי תבניות קבועות, לבין מקום קדוש שנבנה באופן חופשי מתוך מחשבה מודעת במטרה להשפיע על המבקרים בו, הוא נתפש בדימיון הכללי כמיוחד ומיוחסים אליו תכונות כריזמטיות. לא כל מה שקוראים לו מקום קדוש הוא אכן כזה.

החוויה הדתית הקשורה להגדרת הקדושה ומאפיינה כפי שהיא מופיעה בענף מדעי הדתות, אצל ג’יימס, אוטו ואליאדה, היא חוויה עצמאית ושונה באדם המעבירה אותו ממישור מודעות אחד למישור מודעות אחר, בכדי לבסס את ההבנה הזו אפשר להביא מחקרים בפסיכולוגיה של הדת, פסיכולוגיה טרנספרסונלית, ומדעי הדתות. ישנם מקומות הבנויים לפי עקרונות מסויימים העוזרים לעוררות חוויה של קדושה מעין זו אצל חלק מהאנשים המבקרים בהם.

הספר העוסק בדרך שבה זה קורה טוען שיש באדם תפישה דואלית של המציאות והפרשנות שלה, וכי חווית הקדושה באדם מתבססת על התפישה הדואלית הזו, כשם שהחוויה האסתטית עושה זאת, לצורך כך מובאים תימוכין ממחקרים בענפי ביקורת האמנות, פנומנולוגיה והתייחסויות למסורות אדריכלות מקודשת. התפישה הדואלית היא הבסיס לדרך שבה אנחנו תופשים ומפרשים מקום כפי שמוסבר בענף הפסיכולוגיה הסביבתית.

ישנם מחקרים רבים על הקשר שבין אדם למקום ואיך מקום משפיע על אדם, ומרגע שביססנו את הנחה הזאת וקיבלנו את טענות הפסיכולוגיה הסביבתית כי הסביבה הופכת עבור האדם למקור הזדהות משנית. אזי נפתח הפתח לתיאוריות על קיומם של מחוללי קדושה בדרך שבה אנחנו תופשים מקום קדוש כריזמטי ובמערך והמבנים של מקומות קדושים כריזמטיים, ולצורך ביסוס הטענה הזו מובאים מחקרים בפסיכולוגיה סביבתית, אדריכלות ואמנות מקודשת, והקשר שבין אדם למקום.

הספר מגלה כי ישנם ארבעה מחוללי קדושה הקיימים בתפישה שלנו של מקום ובמערך והמבנה של מקום ואלו הם: דואליות מאחדת, יוצא דופן נשגב, מרכז מחבר ומורכבות פרקטלית. מחוללים אלו הם בבסיס עירור החוויה של הקדושה, והם מופעלים בתוך מערכי התפישה שלנו של מקום, ברגע שאנחנו נפגשים עם מקום קדוש כריזמטי שבנוי לפי מערכים ועקרונות אלו. בכדי להוכיח את קיומם של המחוללים מובאים פרקים תיאורטים המתייחסים לחווית הקדושה באדם, תפישת המציאות של האדם, היחס בין אדם למקום, ותהליך הביקור במקום קדוש.

החלק הראשון של הספר הוא תיאורטי: ראשית דבר, יש התייחסות להגדרה של הקדושה, חיוני להבדיל בין מה שמכונה “קדוש” באופן כללי, ובין החוויה וההרגשה של הקדושה לפי חוקרי מדעי הדתות והפסיכולוגיה הטרנספרסונלית. בין מקום קדוש “רגיל” למקום קדוש כריזמטי. במקרה הראשון המקום הקדוש מזוהה עם לאומיות, מסורת ופוליטיקה, והקדוש הוא רגש של שייכות, גאווה, לאומיות, ולעיתים גם קיצוניות. או במילים אחרות הקדוש קשור לתהליך של העצמת האגו והמוכר, ואילו במקרה השני המקום הקדוש מאפשר ותלוי בתהליך יחידאי אוניברסלי שלא קשור להיסטוריה ולתרבות, וחווית הקדושה כרוכה בתהליך של שינוי שמתחיל בשחרור, וכניעה לפני כוח נומינזי, ומביא לקבלה, פתיחות וחיבור למצב מודעות אחר מהרגיל והשגרתי. כלומר הקדושה קשורה בביטול האגו והתחברות אל הלא רציונלי.

אם נקבל את ההנחה שיש דבר כזה שנקרא המומנט הנומניזי, כפי שמתאר אותו אוטו רודולף, וכי יש חוויות שיא של האדם כפי שמתאר אותם מאסלו והן נושקות לחווית הקדושה, אזי השאלה היא האם יש מקומות שעוזרים בעירור החוויה והמומנט הללו? ואם כן מה הם המאפיינים של אותם מקומות. וכיוון שמדובר כאן על חוויה מורכבת שמעבירה את האדם ממצב אחד למצב אחר, אזי אנחנו מדברים על מחוללים של החוויה, שבטבעם הם מורכבים ולא על מאפיינים סטטיים. כלומר השאלה הנכונה היא מה הם המחוללים הקיימים באותם מקומות שעוזרים בעירור חווית הקדושה.

המחקרים מתחום הפסיכולוגיה של הדת עוזרים לנו להבדיל בין שני סוגים של דתיות, חיצונית ופנימית והתאמה של סוגים שונים של אנשים אליהם. החוויה הדתית הפנימית שניתן לומר עליה שהיא חוויה מיסטית מביאה בעקבותיה שינוי מצב תודעתי ואחר. ישנם הרבה התייחסויות לחוויה הדתית המיסטית מתחום מדעי הדתות, והיא מופיעה גם במסגרת תיאוריות מתחומי הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית, ובמיוחד מחקריו של מאסלו על חוויות שיא ומישור (הקשורות במידה רבה לחוויה הדתית המיסטית), ותפישותיו של יונג לגבי תהליך האינדווידואציה והעצמי.

הרחבה על שלבי החוויה הדתית נמצא אצל ויליאם ג’יימס, ותיאור של סוגי הרגש הדתי שעולים במהלך חוויה זו (המומנט הנומינזי) נמצא אצל רודולף אוטו. התיאוריות של אליאדה לגבי קיומם של שני מישורים, זה של החולין והשגרתי, וזה של הנצחי והמקודש, והחדירה של השני אל הראשון במקומות ובזמנים מיוחדים מציעים מסגרת תיאורטית להבנה של הקשר שבין מקום לחוויה הדתית. חוקרים מאוחרים לאליאדה כגון רני, הרחיבו על שני המישורים כאופני תפישה ולא כמציאות חיצונית אונטולוגית.

החלק הראשון של המבוא התיאורטי עוסק בנושא הקדושה וחווית הקדושה באדם, החלק השני של המבוא התיאורטי מרחיב לגבי תפישת המקום שלנו, ונשען בנושא זה על המחקרים בפסיכולוגיה הסביבתית המבארים כיצד אנחנו תופשים ומפרשים מקום שבו אנחנו נמצאים, הוא מרחיב על הקשר שבין אדם למקום, ועל הדרך התבנייתית (גשטלט) שבעזרתה אנחנו תופשים את המציאות (מקום), על הקליטה שלנו ספציפית של מקומות קדושים, הסמלים, ארכיטיפים של קדושה שיכולים להיות במקום, המקום הקדוש כמשקף את הטבע, וההשפעה של אדריכלות מקודשת. בכדי להסביר את התפישה שלנו של מקום קדוש, וכיצד מציאות חיצונית פיזית יכולה לקבל משמעות רוחנית פנימית, מובאים דוגמאות ממחקרי החוויה האסתטית אמנותית כפי שהם מופיעים בביקורת האמנות, בתיאוריות של קנדיסקי ואחרים.

החלק השלישי של המבוא התיאורטי מרחיב על תהליך הביקור במקום קדוש, מתוך הבנה שהמחוללים מופעלים תוך כדי התהליך, תלויים בו ומושפעים ממנו. מדובר בתהליך של ביקור יחידאי במקום קדוש גדול ומורכב מספיק בכדי לאפשר מסלול ביקור שבו גם רגעים של שקט ונוכחות. לפני שמתעמקים בתהליך הביקור, צריך להתייחס לסוגי האנשים שמבקרים במקום הקדוש, ובהסתמך על הפסיכולוגיה של הדת להצביע למי יש סיכוי לחוות חוויה של קדושה ומה הם התנאים התומכים בכך. מתברר שבקשר שבין אדם ומקום יש גם אפקט רגשי והוא זה שיכול להוביל לחווית הקדושה וכי היא לא אוטומטית. זה קשור בין השאר לתהליך הביקור במקום הקדוש והפעולות הנלוות אליו, ההכנה והתהליך שקורה לפני הביקור במקום הקדוש (למשל תהליך עלייה לרגל משפיע מאד על החוויה), והנרטיב של הביקור. ניתן להמשיל את תהליך הביקור במקום קדוש למסע הגיבור (של קמפבל) הכרוך במעבר של סף, ובכל מקרה חווית הקדושה הקורית במקום קדוש גורמת למבקר בו שינוי.

לאחר המבוא התיאורטי באה התייחסות לארבעת המחוללים עצמם בליווי דוגמאות ממקומות מוכרים כריזמטיים בארץ על דרך פעולתם. נבחרו עשרה מקומות שנחקרו גם במסגרת העבודה הקודמת שלי, עבודת התזה על מאפיינים של קדושה במקומות קדושים כריזמטיים בישראל. באותו מחקר נאספו מאפיינים משותפים של אותם עשרה מקומות ובמסגרת המחקר הנוכחי יש ניסיון להבין כיצד ארבעה המחוללים העיקריים עובדים, כשלכל מחולל יש התייחסות מפורטת של כמה דוגמאות מהאתרים.

המחולל הראשון שמתואר באופן מפורט הוא המחולל של הדואליות המאחדת, הקשור למבנה הדואלי של האדם כגוף ונפש, ולתפישה הכפולה שלנו כפי שמופיע בפנומנולוגיה, באמנות, בפסיכולוגיה הסביבתית, בפסיכולוגיה באופן כללי ובמיוחד הטרנספרסונלית ובמדעי הדתות. טענת המחקר היא שדואליות חיצונית כמו זו של שמיים וארץ או אנכי ואפקי, במידה והיא מאחדת את הניגודים, עוזרת בעירור התחושה שיש משהו נוסף מעבר למציאות הפיזית והתחברות אליו. הדוגמאות שנלקחו הם של אתר נבי שועייב הדרוזי, דת שיש בה מרכיב דואלי של גלוי ונסתר, גלגל האבנים רוגום הירי ברמת הגולן, אתר פרהיסטורי המחבר בין שמים וארץ, כנסיית הר תבור בה יש אפסיס הכפול המסמל את האור הפיזי והאור הרוחני, כנסיית הקבר בה יש שני חלקים, הרוטונדה העגולה והקתוליקון, הכותל בו יש מפגש בין רחבה אופקית ורחבה אנכית, וכיפת הסלע בה יש דואליות של סלע – אדמה וכיפה – שמיים. דוגמאות נוספות קשורות לאתרים שבהם יש שני מרכזי קדושה, הזאוויה בעכו שם יש שני מבני פולחן עיקריים, והמקדש והגנים הבהאים בעכו שהמשלים שלו הוא המקדשים והגנים הבהאים בחיפה. העבודה מציעה כי הדואליות המאחדת יכולה להופיע במספר צורות, כמכפילה פיזית, כחיבור בין גלוי לנסתר, נקבי וזכרי, ועוד. בכל מקרה, החיבור הזה מתבטא בתפישה של אבן החכמים, העצמי, שהוא איחוד של הניגודים באישיות, המוביל לחוויה טרנספרסונלית, או בהיבט אחר חוויה דתית.

המחולל השני שהספר מתייחס אליו הוא מחולל הקדושה של יוצא הדופן הנשגב. הפעולה של מחולל קדושה זה מוסברת על ידי הדרך שבה אנחנו תופשים את העולם, ההתמצאות שלנו במקום, הפניית הקשב שלנו, והגירוי הנחוץ להעביר אותנו ממישור הוויה וחוויה אחד למישור הוויה וחוויה אחר. ישנם דברים יוצאי דופן מובהקים כגון גובה, גודל, חלל, שעוזרים לחולל אצלנו חווית קדושה, אבל יוצא דופן הוא לא רק בגודל, אלא גם באיכות, וכך יופי יוצא דופן ואף סיפור יוצא דופן וכל יוצא דופן אחר עוזרים לחלץ אותנו (ניתן לומר) מהיומיומי והשגרתי, שבהגדרה מנוגדים למקודש והאחר. דוגמאות ליוצא דופן נשגב שעוזר בחילול חווית קדושה ניתן למצוא בגודל הלא רגיל של אבני הכותל, ביופי הלא רגיל של כיפת הסלע, ובסיפור הנס יוצא הדופן בקבר רבי מאיר בעל הנס.

המחולל השלישי שהספר מתייחס אליו הוא מחולל הקדושה של המורכבות הפרקטלית, באופן טבעי היה צריך להתייחס למחולל זה רביעי בסדר, ולמרכז המחבר שלישי, מכיוון שבאופן אידיאלי הדרך שבה המחוללים עובדים היא שקודם כל יש השפעה לא מודעת של הדואליות המאחדת, לאחר מכן היוצא דופן הנשגב תופש את תשומת הלב, לאחר מכן המרכז המחבר, מחבר את האדם למישור אחר, ולבסוף יש סידור מחדש של המציאות בעזרת מחולל הקדושה של המורכבות הפרקטלית, אלא שבגלל סדר הצגת האתרים הקדושים והקשר ביניהם בחרתי להציג את המרכז המחבר שלישי, והמורכבות הפרקטלית רביעי. ואין זה משנה בסופו של דבר מכיוון שכל אחד מהמחוללים עובד באופן עצמאי ובמקביל, כלומר לא בהכרח בדירוג האידיאלי שצוין.

המורכבות הפרקטלית היא תכונה של מקום קדוש שהתגלתה במחקר הקודם שלי, הפרק על מחולל קדושה זה מרחיב על תפקידו ומשמעותו ומתייחס לארכיטיפים, תבניות תפישה שקיימות בנו, מורכבות ומדרג של קדושה, דימוי עולם, גיאומטריה מקודשת והבדלות בין קודש לחול. בפרק זה יש התייחסות למורכבות הפרקטלית של כמה אתרים שנסקרו קודם לכן בהקשר של דואליות מאחדת ויוצא הדופן הנשגב, והם: כיפת הסלע, גנים בהאים בעכו, הזאוויה בעכו, רחבת הכותל וקבר רבי מאיר בעל הנס. ובנוסף אליהם יש התייחסות ראשונה לקבר רבי שמעון בר יוחאי.

המחולל האחרון שהספר מתייחס אליו הוא המרכז המחבר, היא מרחיבה תחילה על תפישת ציר העולם והטיפולוגיה של אליאדה לגבי עמוד, אבן, הר, עץ, בתור ציר עולם. אך מוסיפה על התפישה הזו ומצביעה על כך שהמרכז לא נמצא בחוץ, אלא באופן התפישה של האדם, וכי המשמעות האמיתית של המרכז היא הריכוז המחשבתי, תודעתי שיכול להעביר אותנו למישור מחשבה אחר. המקום בחוץ הוא רק נקודת התרכזות והתמקדות, כמו מנטרה במדיטציה. העבודה מביאה התייחסות מתקנת לתפישות הנפוצות (גם באקדמיה) לגבי המשמעות של ציר עולם לפי הפנומנולוגיה של הקדושה שהציעה אליאדה. בהתבסס על מחקרים נוספים של חוקרי דתות, ומציעה שהמרכז המחבר יכול להיות גם אוריינטציה, חיבור בין הזמנים ואדם. דוגמאות לפעולת מחולל הקדושה מרכז מחבר ניתן לראות באופן מפורט בשלושה אתרים: כנסיית הקבר שם נמצא מרכז העולם, הזאוויה בעכו שם קבור הקוטב של העולם, ובמקדש והגן הבהאי בעכו שהוא מוקד עלייה לרגל וקיבלה (כיוון) תפילות.

בנוסף למה שצוין לעיל, ישנם עוד שלושה פרקים שיש להם קיום בפני עצמם, האחד מתייחס למחוללי קדושה נוספים בזמן ביקור במקומות קדושים, מצבים כגון שקט או פרטיות ונוכחות פיזית של דברים כגון מים או מערה. השני מתייחס לתכנון כריזמטי של מקומות קדושים ומביא שתי דוגמאות של תהליך תכנוני היוצר מקום קדוש כריזמטי: האחד של ברלוצ’י המתכנן את כנסיית הר תבור, והשני של עומר ראיס המקים של הזאוויה בעכו. הפרק השלישי הוא נספח המתייחס באופן ספציפי לתפקיד של מקום קדוש ביהדות, וההתפתחות הקיימת ביחס למקום קדוש יהודי במדינת ישראל.

בסיכום של הספר יש התייחסות לחווית הקדושה בקונטקסט ישראלי, וגם לתהליך הביקור במקום קדוש, השפעותו וחשיבותו, הסיכום מביא את הטיעונים האפשריים נגד המחקר, את חשיבותו, ואת המסקנות שלו, הוא מתאר את תהליך העבודה המשולבת של המחוללים, ומציע הצעות להמשך המחקר.