מבוא לטיול בקוסובו

הקדמה קוסובו

מצפון אלבניה יש כביש מהיר לפריזרן שבקוסובו. מבחינת האלבנים, קוסובו ואלבניה הם מדינה אחת, שבגלל נסיבות פוליטיות נאלצת להקים שתי ישויות. אחד הדברים הבולטים בקוסובו הם המסגדים שרואים אותם בכל מקום, האִסלאם של קוסובו מקורו באימפריה העותומאנית והמסגדים ההיסטוריים הגדולים הם מתקופה זו, ביניהם יש לציין את מסגד סינאן פאשה בפריזרן, מהמאה ה-16 – מסגד שנבנה כדוגמת המסגדים באיסטנבול, על ידי הווזיר הראשי של האימפריה העותומאנית.

בשנת 2000 התחוללה בקוסובו מלחמת אזרחים אכזרית בין האלבנים לסרבים, שהסתיימה בניצחון האלבנים (בעזרת נאט”ו) והקמת המדינה של קוסובו על פני 90% מהשטח. המלחמה בקוסובו לא הייתה מלחמה בין דתות, אִסלאם לנצרות, כפי שחושבים, אלא מלחמה בין סרבים נוצרים, שאצלם הדת מעורבת בלאומיות, לבין אלבנים שרובם אמנם היו מוסלמים, אבל חלקם קתולים. אצל האלבנים, הלאומיות איננה קשורה לדת. דבר זה בולט בקוסובו בקיומה של אוכלוסייה קתולית אלבנית ובקיומם של מנזרים וכנסיות קתוליות ללא כל הפרעה. כנסיות קתוליות פעילות נמצאות בפריזרן, בפרישטינה ובמקומות אחרים, האמא תרזה (אלבנית במוצאה) היא דמות מקודשת לכל האלבנים באשר הם, וכך גם הגיבור הלאומי סקנדרבג, שנלחם מלחמה של נוצרים נגד האימפריה העותומאנית. הכנסיות והמנזרים הסרבים, לעומת זאת (שהם אתרי מורשת עולמית נפלאים וניתן לקרוא עליהם בספר “לב הבלקן”), סבלו מהתנכלות האוכלוסייה וכיום הם נשמרים על ידי כוחות האו”ם.

בכל מקום תוכלו לראות את הכובע הלאומי הקוסוברי-אלבני, שדומה קצת לכובע טמבל אבל בצבע לבן, ללא קווי תפירה, ויושב הדוק על הראש. דווקא בקוסובו, תחת שלטון טיטו, פרחה התרבות האלבנית בחופש יחסי לעומת אלבניה עצמה, והמסורת של שירה, לימוד וכתיבה נשמרה בדמותו של מנהיג קוסובו וראש ממשלתה הראשון, איברהים רוגובה, שהיה גם סופר ומשורר וראש אגודת המשוררים.

הבירה ההיסטורית של קוסובו היא פריזרן, ולידה נמצאת העיר העותומאנית ג’קובה (Gjakova). בשני האתרים ישנם מרכזי סוּפים מעניינים, אפשר לקרוא על ג’קובה במאמר על מרכזים בקטשים בבלקן ועל פריזרן במאמר על מסדרים סופים בבלקן. במאה ה-19 הייתה תחייה של לימוד סוּפי שהוּבלה על ידי אנשים כגון השייח’ Musa Muslihuddin מהמסדר הריפאעי. טקות ומסגדים נוספים נמצאים בכל רחבי קוסובו ובפרישטינה הבירה.

היסטוריה קוסובו העתיקה – הדרדנית (Dardani)

קוסובו היא חבל ארץ בגודל חצי ממדינה ישראל, שעיקרו מישור פורה שהיווה מקום קדום של התיישבות אנושית. ההיסטוריה של קוסובו היא עתיקה מאוד ומתחילה כבר לפני 6,000 שנה. שרידי יישובים התגלו כבר בתקופה הכלקוליתית, ובין הממצאים פסלים רבים של אֵלה, המעידים על פולחן האם הגדולה. לפני כ-3,000 שנה הגיעו האילירים לאזור. בקוסובו חיו שבטים איליריים בשם דרדנים, שהיו תמיד עצמאיים, והקוסוברים רואים עצמם כממשיכי שבטים אלו.

הדרדנים נחשבו ללוחמים הטובים ביותר מבין האילירים. הם מופיעים על בימת ההיסטוריה בתיאורי היוונים וההלנים, ונלחמים במקדונים בהנהגת פיליפוס ובממשיכי ממלכתו. הם מהווים כוח חזק במאה ה-3 לפנה”ס, ובמאה ה-2 נכבשים על ידי הרומאים והממלכה הקלטית של הסקודיסקי (Scordisci) שהתקיימה בסרביה ויורדים מעל במת ההיסטוריה. הרומאים מקימים מחוז שנקרא דרדניה, שבירתו ניש שבדרום סרביה, אבל הוא כולל בתוכו גם את העמק של קוסובו. במילים אחרות, הקוסוברים היו חלק ממחוז רומאי אחר מאשר שאר האילירים, שהשתייכו למחוז איליריה.

ישנה אי-בהירות מחקרית האם הדרדנים היו אילירים, או תראקים, או שילוב של אילירים ותראקים, ואולי קשורים לקלטים שפלשו לבלקן במאה ה-3 לפנה”ס. העמק של קוסובו קשור באופן גיאוגרפי ותרבותי לדרום סרביה ולמזרח, ומופרד מהמערב על ידי הרים קשֵי מעבר. לפי המיתולוגיה היוונית דרדנוס היה אחד הבנים של איליריוס, הבן של קדמוס והרמוניה שהגיעו לבודווה בחופי הים האדריאטי, וכנראה שהדרדנים היו מרכיב אחד בפאזל של העמים האילירים השונים שאכלסו את מערב הבלקן, בעל מורשת משל עצמו, שייתכן שהושפע והתערבב עם שבטים תראקיים או קלטיים.

קוסובו – לב האימפריה הסרבית

במאה ה-12 הפכה סרביה לממלכה החשובה והחזקה בבלקן, הם מתגבשים לכדי אומה בהנהגת 12 מלכים אגדים משושלת נמאניה. תור הזהב נמשך עד המאה ה-14 ובמהלכו שלטו מלכי סרביה על הבלקן כולו. מרכז שלטונם, תרבותם ועוצמתם היה בקוסובו (ראו מסלול נצרות ולאומיות סרבית בספר “לב הבלקן – טיולי תרבות ורוח בסרביה, מונטנגרו ומקדוניה”).

בפג’ה שבצפון מערב קוסובו מקים הקדוש סנט סאבא את מקום מושב הנהגת הכנסייה, לימים הפטריארכיה, בתחילת המאה ה-13, והופך את קוסובו למקום הקדוש ביותר בעולם לסרבים. כמה מבין 12 המלכים האגדיים הקימו קתדרלות מפוארות ברחבי הארץ ובהן הם קבורים. בפריזרן קבע המלך הסרבי הגדול ביותר, סטפן דושן, את בירתו. זאת ועוד – במאה ה-14 התרחש בשדות קוסובו הקרב המכריע והמעצב ביותר של האומה הסרבית כנגד הפולשים העותומאנים. בקרב זה הצליח גיבור סרבי להרוג את הסולטאן והמלך וכל האצילים נלחמו עד מוות על חירותם. וכך, במשך מאות שנים דורות של סרבים גדלו על אתוס קרב קוסובו, עלו לרגל למקומות הקדושים, והתרפקו על סיפורי העבר. קוסובו הפכה להיות “ירושלים” של הסרבים.

על המנזרים הנפלאים של קוסובו ניתן לקרוא במאמר “מנזרי וכנסיות סרביה”

ביקור בקוסובו

הקוסוברים מאמינים שהם המשך ישיר של שבטי האילירים הדרדנים שאכלסו את הארץ עד לפני אלפיים שנה. קוסובו הוא חבל ארץ לא גדול, 10,000 קמ”ר, בערך חצי ממדינת ישראל לפני 67′. מרכזה של קוסובו הוא רמה גבוהה (בגובה ממוצע של 500 מ’), מוקפת ברכסי הרים. בדרום נמצאים הרי השאר (Šar), הגובלים במקדוניה, במערב – האלפים האלבניים, המכונים בסרבית “ההרים המקוללים”, במזרח ובצפון – הרי דרום סרביה. בעמק הפורה התפתחו חיים עשירים כבר בתקופה הניאוליתית והכלקוליתית. כמה מיישובי האדם הקדומים באירופה נמצאים כאן, והמקום היה מרכז לפולחן האלוהות הנשית. בתקופה הקלאסית התיישבו כאן שבטים הודו-אירופאים, האילירים, שהיו לוחמים אמיצים, ולתקופה מסוימת הקימו ממלכה מבוזרת, שהתחרתה ברומא על ההגמוניה בים האדריאטי. רק כעבור שלוש מלחמות הכריעו הרומאים את האילירים. האמיצים מבין השבטים האילירים היו הדרדנים, שישבו באזור קוסובו.

וכאן מתחילות הבעיות: העם האלבני של היום טוען שהוא צאצא ישיר של האילירים הקדמונים ולכן יש לו זכות אבות על המקום. הסמל של שבט הדרדנים האילירי הוכנס בדגל הנוכחי של קוסובו, אלא שמאז תקופת האילירים עבר הבלקן תהפוכות רבות. בימי הביניים הייתה קוסובו לב האימפריה הסרבית ובה התחילה הנצרות הסרבית, הוקמו הכנסיות והמנזרים החשובים, ובכלל זה הפטריארכיה.

כתוצאה מההתנגשות בין שתי תפישות עולם אלו, התרחש בקוסובו מאבק בין הסרבים בהנהגת מילושוביץ לבין האלבנים המקומיים מקוסובו, מאבק שבמהלכו נעשו פשעים נגד האנושות משני הצדדים, ושהסתיים רק לאחר התערבות נאט”ו והפצצות מסיביות על הסרבים שהביאו לכניעתם. פועל יוצא של המלחמה בקוסובו היה הכרזת העצמאות של קוסובו ב-2008 – הכרזה שעדיין מעוררת מחלוקת עולמית.

בקוסובו ניתן לראות שרידי ערים עתיקות, הרים נישאים וקניונים שוצפי מים, שווקים ססגוניים, ואנשים פשוטים העובדים את אדמתם כמימים ימימה. זהו עם מסביר פנים האוהב את ישראל וארצות הברית (שעזרה לעצמאותו), אך במיוחד אוהב לשבת בבתי קפה ולעשן סיגריות כמו בימים עברו.

פרישטינה (Prishtina)

פרישטינה, בירת קוסובו, היא עיר גדולה המונה 750,000 איש, הנמצאת בלב עמק שטוח ופורה. זוהי עיר עתיקה שרובה לא נשמר. הקומוניסטים התגאו בהריסת הבתים העתיקים ובניית בניינים חדשים במקומם, וכך אבד לה החן העותומאני. הדבר היחיד שנשמר הוא הבזאר, השומר על אופיו העתיק.

מעניין לבקר במוזיאון המקומי, בו פריטי ארכיאולוגיה חשובים, ושווה להסתובב ברגל ברחובות ולראות את חיי העיר התוססים. בפרישטינה יש כמה מסגדים עתיקים יפים, מונומנטים לזכר המלחמה, ושדרות לכבודו של ביל קלינטון, שהביא להתערבות נאט”ו במלחמה בקוסובו. יש בעיר כמה פארקים, כמו גם מוזיאון אתנוגראפי ומוזיאון לזכר קורבנות המלחמה.

המסגד היפה והעתיק בפרישטינה נבנה על ידי מהמט השני (הכובש) כבר במאה ה-15 ונקרא מסגד סולטאן פתיח. למסגד יש מספר כיפות ולא כיפה מרכזית גדולה אחת, והדבר מעיד על עתיקותו ועל חשיבותה של פרישטינה לסחר העותומאני (מסגדים עם כיפה אחת כגון סינאן פאשה בפריזרן החלו לבנות רק במאה ה-16).

לפני מלחמת העולם השנייה הייתה בפרישטינה בירת קוסובו קהילה יהודית חשובה, בת כמה מאות אנשים, שלה רובע משלה ליד הבזאר ובית קברות עתיק. לקהילה היה קשרי חיתון עם הקהילות היהודיות בשטיפ וביטולה במקדוניה. והיא הייתה חלק מיוגוסלביה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. עם כיבוש המחוז על ידי הגרמנים ברחו רוב היהודים לאלבניה, ומי שנשאר הושמד. לאחר השחרור הקומוניסטי נבנה על מקום הרובע היהודי בית חולים ובחצר שלו הוקמה אנדרטה לכבוד הנספים, ובמיוחד לפרטיזנים היהודים שהצטרפו לצבאו של טיטו. מעט מהסמטאות שרד. מה שכן נשאר הוא בית הקברות היהודי העתיק על הגבעה הצופה אל העיר, שם ניתן לראות את המצבות הכתובות בעברית.

מוזיאון ארכיאולוגי בפרישטינה

פרישטינה שוכנת בלב העמק הפורה של קוסובו, ובתור שכזאת הייתה מרכז של ישוב עוד מתקופות פרהיסטוריות. בפרברים הדרומיים של העיר נמצאים שרידי עיר רומאית וביזנטית גדולה שנקראה Ulpiana, והחל מהקמתה מחדש במאה ה-6 נקראה גם Justiniana Secunda. לידה מצוי מנזר עתיק של הסרבים שנקרא Granica. זהו אחד מאזורי המכרות החשובים והעשירים בבלקן, ולכן יש כאן ישובים עוד מהתקופה הפרהיסטורית, זמן תרבות האֵלה. את הממצאים הרבים והיפים ניתן לראות במוזיאון הלאומי של קוסובו בפרישטינה, בו יש חדרים וחצרות המוקדשים להיסטוריה ולפרהיסטוריה ובהם פסלוני אלות, עתיקות איליריות ורומאיות, ועוד.

פריזרן (Prizren)

בדרום-מערב קוסובו נמצאת העיר פריזרן, עליה שולטת מצודה אדירה, שנותרה כשהייתה במשך אלפי שנים. מכאן שלט המלך סטפן דושן על כל הבלקן, ולאחריו הגיעו העותומאנים. מה שמייחד את הבלקן הן המצודות שבהן חיים אנשים, ופריזרן היא אחת היפות בערי המצודות הללו. מתחת למצודה פרושה העיר העתיקה ובה מסגדים עתיקים וכנסיות קתוליות ואורתודוקסיות, חלקן מהמאה ה-14. פריזרן שוקקת חיים, במיוחד בלילה. אלפי אנשים יוצאים אל המדרחוב המרכזי של העיר ובתי הקפה והמועדונים פתוחים עד מאוחר. כאן מבלים חיילי נאט”ו, ולמרות שקוסובו מוסלמית, אף קוסוברי הגון לא יתנגד לכוס של ראקי.

השם פריזרן משמעותו בסרבית עתיקה “מבצר שניתן לראות אותו מרחוק”. משנת 830 העיר הייתה חלק מהאימפריה הבולגרית. ב-1018, נכבשה על ידי הביזנטים שהפכו אות למקום בישוף. סטפן נמאניה הסרבים השתלטו על פריזרן בתחילת המאה ה13 והפכו אותה למרכז שלטון ודת. לימים היא הפכה למקום מושב הפטריארך ונודעה בתור כקונסטנטינופול הסרבית, היו בה מסחר ותעשייה, והיא הייתה מרכז ייצור משי, מרכז דרכי סחר שחיברו את קוטור ודוברובניק עם המזרח. השליט הסרבי הגדול ביותר, סטפן דושאן, הפך אותה לבירתו, מרכז של אימפריה אדירה, שהתחרתה בזו של העותומאנים. יש בפריזרן מספר כנסיות עתיקות יפות ומעניינות. כדאי לראות את כנסיית הבתולה של לויסה. לידה נמצא מנזר רב המלאכים, בו קבור סטפן דושאן. בעיר מצודה עתיקה שהייתה חלק מרשת המצודות של הגיבור הלאומי האלבני סקנדרבג במאה ה-15 (על פריזרן העותומאנית קראו במאמר “מסדרים סופים בבלקן).