סמרקנד מלפני הגעת האסלאם (מרקנדה)

מטשקנט לוקחים רכבת מהירה לסמרקנד, בירתה ההיסטורית של סוגדיה העתיקה. לפי האגדה, העיר נוסדה בתקופות עתיקות ולא ידועות על ידי קוסם בשם אפרסיאב, שהיה צאצא של נוח וחי יותר מאלפיים שנה. התל המרכזי של סמרקנד נקרא לכן אפרסיאב, ושם נמצא קברו. כל האגדות הללו מופיעים בספר "שאהנאמה", ספר המלכים של פירדוסי (Ferdowsi) – אחד המשוררים הפרסים החשובים מתקופת תחיית התרבות הפרסית במאה ה-10. בספרים אלה נקראת ממלכת סוגדיה בשם טוראן, ארץ משגשגת עם ערים ענקיות, שהתקיימה כבר לפני יותר מ-5,000 שנה. היה זה תור זהב עלום, שבו התפתח מדע המאגיה וממנו יצאה כת המגים הפרסית.

שרידים של סמרקנד ההיסטורית נמצאים על גבעה בולטת, מול מסגד ביבי חאנום, הנקראת (איך לא?) אפרסיאב (Afrasiyab). העיר הייתה מוקפת חומה והתקיימה בזכות שתי תעלות מים גדולות ועתיקות (מהמאה ה-7 לפנה"ס) שהשקו את נווה המדבר שסביבה. בלב אזור העתיקות נמצא המוזיאון ההיסטורי. העיר העתיקה נהרסה בפלישות המונגולים וננטשה, והעיר החדשה נבנתה על גבעות הסמוכות. מתחת לאתר העתיק ולרגלי החומות העתיקות נמצא קבר דניאל הנביא.[1]

לא הרבה שרד מגדולתה של מרקנדה העתיקה. הסיבה לביקור בסמרקנד היא בעיקר כדי לראות את המבנים מתקופות מאוחרות יותר, כגון מתקופתו של תימור לנג והאוזבקים, אבל גם המעט שנשאר מרשים ומעורר מחשבה. (על האתרים האסלאמיים של סמרקנד קראו במסלול סופים במרכז אסיה).

מוזיאון אפרסיאב להיסטוריה

אפרסיאב היה שם המלך האגדי של טוראן (סוגדיה העתיקה). לפי פירדוסי בספרו שאהנאמה, היה אפרסיאב בוגדני אך אמיץ וחכם. בתוך המוזיאון שרידים מהתרבות של הסוגדיים שאותם כבש אלכסנדר מוקדון, ובנוסף לכך שרידים מתקופת ההלניזם, השלטון הפרסי, האסלאם ועוד, מהפרהיסטוריה ועד לחורבנה של העיר העתיקה עם פלישת המונגולים. ליד המוזיאון חפירות ארכיאולוגיות פעילות.

החלק התחתון של המוזיאון הוא שחזור חדר קבלת הפנים בארמונם של המלכים הסוגדיים ובו ציורי קיר מופלאים מהמאות ה-6–7 לספירה, לפני בוא האסלאם. על הקירות נראים ציורים הקשורים לממלכות איתם סחרו הסוגדיים: בקיר הצפוני ציורים הקשורים לסין – פסטיבל סיני, קיסרית על סירה, הקיסר עסוק בציד. על הקיר הדרומי ציורים הקשורים לאיראן – פסטיבל חג הנורוז (החג האיראני החשוב ביותר, המציין את השנה החדשה ונחגג ביום השוויון, ב-21.3). על הקיר המזרחי ציורים הקשורים להודו – פילים ודברים הקשורים לאסטרולוגיה. על הקיר המערבי ישנם ציורים של שגרירים מארצות שונות המגיעים לסמרקנד. ציור זה מרמז על תפקידו של החדר כאולם קבלות פנים של שגרירים וסוחרים מכל העולם.

קבר דניאל הנביא ומקומות נוספים

המבנה היפה נמצא על גדות נהר הסיאב. גופת הנביא דניאל הובאה מפרס על ידי תימור לנג במאה ה-14. על פי המסורת הגופה שלו מתארכת כל שנה, ולכן כיום הקבר כבר באורך 18 מטר. כשיגיע לגודל מסוים, יקום לתחייה.

הקבר מגן על סמרקנד, אשר הודות לכך אינה זקוקה לחומה כמו הערים בוכרה או חיווה. המיקום שלו לרגלי שרידי החומה עתיקה ועל שפת תעלת המים הראשית של בוכרה מרשים. האתר החל להוות לאחרונה מקום עלייה לרגל של יהודים דתיים.

סמרקנד לאחר הגעת האסלאם (Samarkand)

בתקופת הפשיטות של המוסלמים הגיע אליה שאחי זינדה, המלך החי, קוסם אִבּן עבאס, שלפי המסורת הוא דודנו של מוחמד,[1] ולאחר כיבושה היא הפכה להיות מקום קדוש מוסלמי ומרכז מסחרי ותרבותי.

המונגולים הרסו את העיר העתיקה, ומי שבנה את את העיר מחדש במיקום קצת אחר הוא תימור לנג, שרצה להפוך את סמרקנד למרכז העולם. הוא החל פרויקטים אדירים של בנייה מרשימה, שחלק ממנה נעשה על ידי יחידות צבא שהתחרו ביניהם מי יעשה את העבודה באופן הטוב והמהיר ביותר. הבנייה בזמנו של תימור התחשבה באסטרולוגיה, כך שהיסודות הונחו בשעות מסוימות של היום.[2]

במשך למעלה ממאה שנה היתה סמרקנד בירת הממלכות התימורידיות, ומאוחר יותר, כשהגיעו השבטים האוזבקים, היא נשארה הבירה במשך עוד מאה שנה. עם עלייתה לשלטון של השושלת הבוכרית, שמוצאה טג'יקי פרסי, הם העבירו את הבירה לבוכרה, שקרנה עולה בראשית המאה ה-18 בעוד שזו של סמרקנד יורדת. לכך נוספו רעידות אדמה הרסניות שהחריבו חלקים מהעיר ופגעו במבניה העתיקים. ב-1750 יישב החאן של בוכרה, שסמרקנד הייתה בתחומו, אומנים רבים ובעלי מלאכה בעיר ושיקם אותה. יהודי העיר הגיעו אליה באותה התקופה.

האתר המפורסם ביותר בסמרקנד הוא כיכר רג'יסטן, המופיעה כמעט על כל פרסום תיירותי. בנוסף אליה יש אתרים רבים כגון מסגד ביבי חאנום, מצפה הכוכבים של אולג בק, קבר אמיר תימור ועוד. בסמרקנד יש מדרסות רבות – מוסד לימודי, כגון אוניברסיטה, בו למדו את חוקי הדת ואת המדעים החילוניים, וכן "חנקות" מרכזים של מיסטיקנים סוּפיים, ששימשו ללימוד הדרך הרוחנית ולתרגולות ולטקסים הייחודים שדרכם מתחברים עם האל.

הקישוטים המעטרים את המבנים אינם סתם לבנים מזוגגות המסודרות בצורות גיאומטריות על צריחים, כיפות וקירות. אם מתבוננים בהם מקרוב, רואים שהצורות הן בעצם כתב ערבי מרובע קדום, הקרוי כתב כופי, והקישוטים הם למעשה חזרה על מילים, נוסחאות ומנטרות, המשמשות בתרגולות המיסטיות של הסופים הנקראות זיכר. הקישוטים-מילים משמשים להגנה אנרגטית על הבניינים ולהזכרה של שמות האל.

באופן כללי, העיטור בבניינים בא לבטא את המציאות והחוקיות האלוהית בעולם. הקישוטים הגיאומטריים ומדע ה"אורנמנטיקה", שהגיע באוזבקיסטן לשיאו, בא להראות איך מגוון הצורות בעולם נובע מהאחד, מבטא את האחד וחוזר אל האחד. זו תפישה מיסטית שמופיעה גם באומנויות האיסלאמיות האחרות. באדריכלות המבנים המפוארים יש התייחסות לפרופורציות, חללים, מודולים וגיאומטריה, שבאה לבטא את האחד ואת החוקיות שלפיה הוא מופיע בעולם.

העיסוק של המסדרים הסוּפיים בימי הביניים (שרבים מהם היו קשורים לגילדות המקצועיות) באומנויות היה ניסיון להגיע אל התבנית המושלמת באדריכלות, קדרות, עיטור, כתיבה, שירה, נגינה וריקוד. למצוא תבנית שתבטא את הסדר האלוהי שלפיו העולם עובד.

המסדר החשוב ביותר באוזבקיסטן הוא המסדר הנקשבנדי. משמעות השם "נקשבנד" בווריאציה מסוימת היא "התבנית", וזה מבטא את השאיפה של חברי מסדר זה להגיע לתבנית המושלמת באמנות ובאדריכלות. אנשי המסדר הנקשבנדי הם אלה שעמדו מאחורי בניית חלק גדול מהבניינים המופלאים בבוכרה, סמרקנד וטשקנט לחצו למאמר על המסדר הנקשבנדי

כיכר רג'יסטן (Registan square)

את הכיכר בנה אולוג בג. מהמבנה המקורי נשארה המדרסה שלו. ממולה הייתה חנקה (מרכז של סוּפים) וכן מסגד בדרום וחאן בצפון, אלא שהמסגד קרס, ומאה שנה מאוחר יותר, השליט ילנגטוש בחדור פירק את החנקה במזרח והחאן בצפון ובנה במקומם מדרסה שעליה אריות עם פרצוף שמש במזרח ומסגד מוזהב בצפון, כך שכיום הכיכר בנויה משלושה מבנים המסודרים בצורת חית, ואלה הם:

מדרסת אולוג בג – נבנתה בשנים 1417–1420 על ידי אולוג בג בתקופת תור הזהב של הממלכה התימורידית. גובהה שלושים וחמישה מטר, מעל הכניסה יש כתובת בכתב כופי שבה כתוב: "הכניסה המרשימה הזו היא בגובה כפול מהשמיים ובמשקל ששובר את שדרת האדמה". ציור של כוכבים על הקיר, מרמז לעיסוק של אולוג בג באסטרונומיה. זה היה אחד ממרכזי הלימוד החשובים במאה ה-15 שבהם לימד אולוג בג עצמו ולמד המשורר ג'מי. מסביב לחצר כיתות ומעונות תלמידים.

מדרסת שיר דור – נבנתה בשנים 1619–1636 על ידי ילנגטוש, שפירק את החנקה שבנה אולוג בג במקום. בכניסה כתוב: "האקרובט המחשבתי המוכשר שמטפס על חבל הדמיון לעולם לא יגיע לגבהים של צריחיה האסורים". רוחבה הוא חמישים ואחד מטרים, כמו המדרסה של אולוג בג. על החזית מופיעים עיטורים רבים, שהמיוחד שבהם הוא דמות שני אריות (ספק טיגריסים) שעל גבם פני אדם שמש. השם "שיר דור" משמעו "נושא האריה".

מדרסת טילי קארי – נבנתה בשנים 1646–1660 על ידי ילנגטוש במקום החאן ששכן כאן קודם לכן. זהו מבנה רחב מאד – שבעים וחמישה מטרים רוחבו, ובתוכו חצר גדולה. בצד החצר מסגד שבו סטלקטיטים מוזהבים ומעין מוזיאון לתולדות חיווה. ילנגטוש בנה את המקום כמסגד יום שישי, שיחליף את מסגד ביבי חאנום שקרס.

קבר אמיר תימור (Gur Amir complex)

ישנם מעט בניינים בסמרקנד ששרדו בשלמותם מתקופת תימור. אחד החשובים שבהם הוא מקום קברו, שנקרא "גור אמיר". זה לא היה אמור להיות קברו המיועד, אלא המבנה נבנה בתחילה כמאוזוליאום הנצחה לנכדו האהוב מוחמד סולטאן שמת ב-1404. תימור השקיע במקום את כל האהבה שרוחש סבא לנכדיו ובסופו של דבר נקבר במקום בעצמו, עקב מותו המוקדם במהלך מסע המלחמה לסין. בקירות גור אמיר השתמשו האומנים בטכניקת עיסת נייר מוקשה הנקראת פַּפְּיֶיה-מָשֶׁה (Papier Mâché). רק בשלושה מקומות בסמרקנד השתמשו אדריכלים ובנאים בטכניקה זו – כאן, במסגד ביבי חאנום, ובמסגד הטליה קירי שבכיכר רג'יסטן. ליד קברו של תימור לנג קבורים שני בניו, שאח רוח (מלך הרוח) ומיראנשאח, וכן נכדו, האסטרונום והשליט אולוג בג. תימור קבור מתחת למצבה עשויה אבן נפריט שחורה ובוהקת. התקרה מצופה ב-2.5 קילוגרם זהב.

האמונה המקומית טוענת כי מי שיפגע או יפריע למנוחת הקבר תבוא עליו רעה גדולה. הרעה הראשונה קרתה לנדיר שאה, השליט הפרסי שכבש את סמרקנד במאה ה-18 וברוב טפשותו נשא את אבן הנפריט הקשה לפרס, שם היא נשברה לשניים, ומאז רדף אותו מזלו הרע, עד שהחזיר את האבן למקומה. הפעם השנייה הייתה ב-21.6.1941 עת פתח האנתרופולוג הרוסי מיכאל גרסימוב את הקבר על מנת לשחזר את פניהם של תימור ואולוג בג. יום לאחר מכן פלשו הגרמנים לרוסיה (מבצע ברברוסה). יש להניח שהם תכננו את הפלישה הרבה זמן לפני כן, אבל "עובדה היא עובדה".

המאוזוליאום גור אמיר בנוי בהתייחסות לרוחות השמיים: הכניסה היא מצפון, עוברים דרך שער מעוטר ונכנסים לרחבה מלבנית. ממזרח לרחבה ישנה מדרסה, ממערב לרחבה ישנה "חנקה" (מרכז של סוּפים), ומדרום לה המאוזוליאום עצמו. המדרסה מסמלת את הידע הארצי של השריעה, המסומל על ידי זריחת השמש ממזרח, החנקה מסמלת את הידע הרוחני של העולם שמעבר, המסומל על ידי שקיעת השמש במערב, והמאוזוליאום מסמל את השמש עצמה, הלא הוא השליט.

חלוקה זו של היקום לעולם פיזי שההתייחסות אליו היא דרך השריעה, ועולם רוחני שההתייחסות אליו היא דרך הסוּפיוּת – דרך המיסטיקה המוסלמית, אופיינית לתקופה התימורידית.

הסידור המרובע חיוני בארכיטקטורה המוסלמית. הוא מסמל את ארבעת נהרות גן העדן ומופיע בכל הגנים ובבניינים. מסיבה זו המאוזוליאום בגור אמיר בנוי בצורת צלב, והחצר מרובעת, עם צד אחד פתוח – חסר.

השייח'ים הסוהרוורדים בסמרקנד

מחוץ למתחם הקבר של אמיר תימור עצמו נמצא מאוזוליאום לכבוד השייח' בורקו א-דין סג'רדג'י מהמסדר הסוהרוורדי שנקרא "רוחבד" – חדר הרוח. הוא היה המורה של אמיר תימור (שביקש להיקבר לרגלי השייח' שלו ולכן בחר את מיקום גור אמיר), ותלמיד של שייח' נור א-דין בסיר, הקדוש של סמרקנד.

בעבר היה במקום קומפלקס אדיר של קברי שייח'ים ואנשים קדושים הקשורים למסדר הסוהרוורדי, שהסובייטים מחקו. המיקום של הקברים נקבע לפי עקרונות הארכיטקטורה והגיאומטריה המקודשת. בהמשך של הקו המחבר בין "גור אמיר" ורוחבד נמצא בעבר המאוזוליאום של שייח' בסיר, הקדוש של סמרקנד שמת ב-1246. הוא היה עיוור בילדותו ונרפא עם הצטרפותו לדרך הסוּפית, עבר לסמרקנד וחי שם חיי סגפנות ליד המעיין, היה מהמורים החשובים ששמרו על האסלאם לאחר הכיבוש וההרס המונגולי. עם הבנייה של העיר הביאו את עצמותיו של הקדוש המגן על העיר ושיכנו אותן במאוזוליאום מפואר ליד החומות, ובנו את הקברים של תימור והמורה שלו (שהיה תלמיד של בסיר), כך שיתחברו לקו אחד. אלא שהמתכננים לא הביאו בחשבון את הסובייטים, שחמש מאות שנה לאחר מכן פירקו את המאוזוליאום במסגרת הבנייה החדשה, והעבירו את עצמותיו של הקדוש לקבר חדש שנמצא באפרסיאב – מקום סמרקנד העתיקה.

מסגד ביבי חאנום (Bibi Khanym)

המסגד נבנה על ידי תימור לנג כמסגד הגדול בעולם לכבוד אשתו האהובה ביבי חאנום, אלא שכמו בכל סיפור טוב, הוא גילה שהיא התנשקה עם הארכיטקט וזרק אותה למוות ממרומי הצריחים. בין לבין, הוא הביא לוחות ועמודי שיש בעזרת פילים מהודו, ואמנים מכל רחבי הממלכה, על מנת שיבנו את המבנה המרשים הזה, שבמרכזו חצר מלבנית של מאה שישים ושבעה על מאה ותשעה מטרים, ומסביב לה ארבע מאות עמודי שיש הנושאים ארבע מאות כיפות. בצד מזרח נבנה המסגד הראשי שהתנשא לגובה ארבעים מטר. בשני הצדדים שני מסגדי משנה. הבניין בכניסה התנשא לגובה של מעל שלושים וחמישה מטר, עם מינרטים בני חמישים מטר, וקשת כניסה בהיקף שמונה-עשר מטרים. תימור הביא למסגד ביבי חאנום את קוראן עותמאן – הקוראן הראשון בעולם מבגדד שאותה כבש. במאה ה-15 זה היה המסגד הגדול והמפואר ביותר בעולם המוסלמי כולו.

ממול למסגד נמצא המאוזוליאום של ביבי חאנום, ואל דאגה… כנראה שהסיפור על הפלירטוט עם הארכיטקט הוא אגדה, מכיוון שהשם ביבי חאנום פירושו האישה הבכירה, זאת אומרת, המבוגרת.

נקודה מהותית בארכיטקטורה התימורידית היא עניין המודולים. כל הארכיטקטורה מבוססת על מודולים, בנייה לפי התייחסות לנקודות נפח מסוימות, כשיחידת הבסיס נקראה "גייז". הגייז הוא בערך שבעים ושלושה סנטימטרים. יחידות של 5X5 גייז שימשו כיחידת הנפח הבסיסית בבניית נפחים של בניינים, שמידותיה בסנטימטרים הן 365X365 ס"מ. במסגד ביבי חאנום, שהיה מסגד יום השישי של תימור לנג, ישנה עובדה מעניינת מבחינת חלל המבנה: הנפח של החלל המרכזי במסגד הראשי שווה לנפח של שני החללים של המסגדים הצדדיים.

שהאי זינדה (Shah I Zinda Ensemble)

זהו האזור העתיק והקדוש של סמרקנד, עיר קברים הנמצאת לרגלי העיר העתיקה שנחרבה בפלישה המונגולית. האתר נקרא על שם בן דודו של הנביא קוסם אִבּן עבאס (המלך החי) שהגיע לאוזבקיסטן בלי ראש בסוף המאה ה-7. אולוג בג בנה את פורטל הכניסה, האולמות הבנויים עץ ומובילים לתוך המתחם הם מהמאה ה-19, אבל חלקים גדולים ממנו עתיקים הרבה יותר. לאחר המדרגות נמצא המאוזוליאום של קאזי זדה (Kazi Zade) מהמאה ה-15, המאופיין בכיפות כפולות והוא הגדול במתחם. לפי האגדה הוא היה המורה של אולוג בג לאסטרונומיה. בהמשך המדרגות משמאל קברה של שאדי מולק אקא (Shadi Mulk Aga) אחייניתו של תימור. על הפתח כתוב "כאן הקבר של יהלום יקר שאבד". מעל חלל הפנים כוכב מתומן המחלק את הכיפה לשמונה. בכל שמינית כיפה יש מדליון דמעה המחביא שמש ושישה כוכבים (זהו סמל פגאני עתיק, הקשור לשבעת הכוכבים הנראים נעים בשמיים).

אחותו של תימור קבורה במאוזוליאום הסמוך, שבו הופעה ראשונה של קרמיקה ולבנים מזוגגות. גם גנרלים וארכיטקטים של תימור קבורים במתחם ואפילו אשתו הצעירה, שעל קברה כתוב "הקבר הוא דלת וכל אחד נכנס לתוכה".

בסוף המתחם נמצא מאוזוליאום של שייח' בשם אחמד חודג'ה (Khodja-Akhmad), שהוא השני בעתיקותו במתחם והיווה דוגמא לשאר. בכניסה יש דלת עץ יפה מהמאה ה-15 עם זהב, כסף ושנהב, אך בפנים חלקים מהמבנה הם מהמאה ה-11, משם מוליך מסדרון לקברו של קוסם אִבּן עבאס (Kusam ibn Abbas) שנבנה שוב במאה ה-14 על בסיס יסודות מהמאה ה-11. מתחת לקבר ישנם חדרי התבודדות – צ'ילהנה. על הקבר כתוב "אלה שנהרגו למען הדרך של אללה בל ייחשבו מתים".

מצפה הכוכבים אולוג בג (Ulugbek Observatory)

במקום הגבוה ביותר בסמרקנד נמצא מצפה הכוכבים של אולוג בג ובו מוזיאון נחמד לתולדות המחקר המדעי והאסטרונומיה במרכז אסיה. במאה ה-15 השליט אולוג בג הפך את סמרקנד למקום המוביל בעולם באסטרונומיה. הוא בנה מצפה כוכבים לפי תכניות של שאפתניות של אסטרונום ערבי מהמאה ה-12, שאותם הביא סבו תימור לנג מבגדד. אולוג בג הגשים את המבנה השאפתני לעילא ולעילא, בנה את קשת הסקסטנט הגדולה בעולם בזמנו (ניתן לראות אותה), וכך התאפשר לו למפות את השמיים בצורה הרבה יותר טובה מאשר קודם לכן, ואף להגיע למסקנה שכדור הארץ עגול עוד לפני קופרניקוס.

במסורת המוסלמית (וגם הקלאסית) האסטרונומיה נקשרה לאסטרולוגיה, והיה בה בכדי להסביר את החוקיות השלטת בעולם.

הקומפלקס של אל הרר

אחד המקומות היפים בסמרקנד הוא הקומפלקס לכבוד שייח' אל הרר (Khoja Ahrar), שהיה הדמות הדתית והפוליטית החשובה של סמרקנד במאה ה-15, ראש המסדר הנקשבנדי, מורה דגול במדרסה של אולוג בג, אך גם השליט בפועל במדינה ובעל מוסדות ושטחי אדמה רבים. מקום קברו הפך לאתר עלייה לרגל וכיום יש בו חנקה, מדרסה ומסגד.

אתרים סמוכים לסמרקנד

כ20 ק"מ מצפון לסמרקנד, טיול של חצי יום, נמצא אחד האתרים האסלאמיים היפים והחשובים ביותר בעולם, המאוזוליאום והמוזיאון של אימאם בוכרי, אוסף המסורה – החדית' (תורה שבעל פה) החשוב ביותר באסלאם.

כ60 ק"מ דרומה מסמרקנד, טיול יום דרך מעבר הרים יפה, נמצאת העיר שאחריסאבז עיר היסטורית חשובה ומקום הולדתו של תימור לנג.

בנוסף לכך מומלץ לעבור את הגבול לטגיקיסטן ולבקר בעיר פנג'יקנט ובהרי הפאן הסמוכים, כ100 ק"מ מסמרקנד
ראו מאמרים על טגיקיסטן

קבר אימאם בוכרי (Imam Bukhari)

עשרים קילומטר מסמרקנד, בלב גנים פורחים, נמצא הקבר של אימאם בוכרי, אחד המלומדים החשובים ביותר באסלאם ומי שנחשב לאוסף המסורה (חדית') החשוב ביותר בעולם המוסלמי. אוסף החדית' של אימאם בוכרי הוא מעין תורה שבעל-פה, שעל בסיסה נקבעה ההלכה המוסלמית. הוא חי בשנים 810–860, צאצא למשפחה מקומית, לא ערבית, שהפכה מוסלמית בזמן סבו.

אל בוכרי חי כמאתיים שנה לאחר מוחמד, שמת בשנת 630, אך אהב אותו בכל ליבו. משימת חייו הייתה לאסוף ולארגן את הסיפורים השונים על חייו – החדית'. לשם כך הוא נדד בכל רחבי העולם, אסף סיפורים (מסורות), סינן אותן והעלה אותן על כתב במספר ספרים, כשהמפורסם ביניהם הוא "האוסף הטהור". בספר זה יש אוסף של יותר מ-7,000 חדית'ים שנחשבים לאמינים, והוא החשוב ביותר באסלאם לאחר הקוראן.

מספרים על אל בוכרי שלפני שהיה מכניס חדית' לספר היה מטהר ומתפלל שתי רכּעות. הוא ביסס את שיטת אימות הסיפורים שלו על זיהוי המוסרים ואמינותם, ויחד עם זאת לא הכניס חדית' המנוגד לקוראן. אומרים שידע יותר מ-800,000 חדית'ים, ויותר מ-80,000 בעל-פה. היה לו זיכרון פנומנלי וכוח מחשבה חודר. כבר בגיל צעיר הוא החל ללמוד ולאסוף חדית'ים בבוכרה. בגיל 16 הוא עלה לרגל למכה ונשאר שם שש שנים, בכדי לאסוף את החדית'ים שבמקום. לאחר מכן עבר לבצרה וביקר גם במקומות אחרים, מצרים, ישראל, ועוד… לפי דבריו, הוא קיבל ידע של יותר מאלף אנשי דת ושייח'ים. בסוף ימיו חזר לבוכרה, שם סירב לבקשת השליט ללמד לימודים פרטיים אותו ואת בניו, ואמר לו שעליו לבוא לשיעורים כשאר המאמינים. כתוצאה מכך גורש מבוכרה ומת בדרכו לסמרקנד.

מסופר שאימאם בוכרי חלם, בתור ילד, חלום ובו הוא ראה את הנביא מוקף בזבובים טורדניים, וזה הביא אותו לנסות ולהרחיק אותם מעליו בעזרת מניפה. פירוש החלום לפי המומחים היה שהוא אמור לנקות את מילותיו של הנביא משקר. חלום זה הביא את אימאם בוכרי להכרה במשימת חייו, והיא לנקות את אוסף המסורה וליצור את האוסף הגדול והנכון של התורה שבעל פה.

במקום שבו מת ונקבר אימאם בוכרי הוקמה בשנים האחרונות אחוזת קבר מפוארת ובה מבנה קבר ענק מאבן אוניקס צהובה, הזוהרת בלילה. האור הוא מוטיב חוזר באדריכלות מקודשת מוסלמית ומסמל את מוחמד ועולם ההאצלות האלוהי. בנוסף על כך יש חצר גדולה ובה גן יפה ומזרקה, אכסדראות סביב, מסגד, ומוזיאון בו מוצגים עותקי קוראן עתיקים שונים, וכן חלק מהפרוכת של הכעבה במכה (אותה מחליפים מדי שנה בפרוכת חדשה ושולחים חלקים מהפרוכת הישנה למקומות שונים בעולם).

שאחריסאבז (Shahrisabz)

שאחריסאבז נמצאת על דרך ההרים בין בוכרה לסמרקנד. חשיבותה בהיותה עיר הולדתו של אמיר תימור ומרכז סוּפי חשוב, וכן עיר סוגדית עתיקה. היא נשלטה על ידי שבט הברלס בימי תימור, והייתה בירת המונגולים מהח'אנה של צ'אגאטאי. תימור היה משושלת הברלס. הוא אסף סביבו כנופיה שהייתה אימת העמק. לאחר עלייתו לגדולה הוא ביצר את העיר ובנה אותה, ובליבה הקים את ארמונו המפואר. העיר הוזנחה בימי עבדוללה-ח'אן שליט ח'אנאת בוכרה, זכתה לאוטונומיה במאה ה-19, ובניגוד לבוכרה השכנה, עבדות לא הורשתה בתוכה. כיום זוהי עיר עם ארבעים אלף איש, בזאר נחמד ואווירה אוזבקית לבבית.

אק סראיי (Ak Saray) – ארמונו של תימור

"מי שמפקפק בכוחנו – שיסתכל על הבניינים שלנו", כך היה כתוב בכניסה לארמון לשעבר של אמיר תימור, שהיה אחד המבנים המפוארים בעולם. כיום נשאר ממנו רק מגדל הכניסה, שנקרא "המגדל הלבן". הוא גדול ודומה למבנה הכניסה של מסגד ביבי חאנום בסמרקנד הסמוכה, רק גבוה יותר. החזית המקורית הייתה בגובה 40 מטר והמגדלים 65 מטר. לאחר הכניסה המרשימה הייתה חצר מכוסה שיש באורך של 100 מטר, לאחריה אולם קבלת הפנים. על הכניסה כתוב "הסולטאן הוא צל אלוהים על האדמה". כיום יש במקום כיכר ציבורית גדולה וגנים יפים.

אתרים סוּפים בשאחריסאבז

בנוסף לארמון ניתן לראות בשאחריסאבז את בית הקברות המלכותי הנקרא דורוס סעודת (Dorus Saodat), שנבנה כאחוזת קבר משפחתית על ידי תימור, המוקדשת לבנו האהוב דהנגיר. יש שם גם קריפטה שהוכנה לתימור עצמו, למרות שהוא נקבר בסופו של דבר בסמרקנד.

לא רחוק משם שוכן המאוזוליאום לשייח' קולאל, אחד השייח'ים החשובים ביותר של המסדר הסוהרוורדי, שהיה חברו ומורו של אביו של תימור וגם של תימור עצמו (יעץ לו לגבי חץ הגורל, ראו פרק על תימור). הוא פעל במקביל לשייח'ים הסוהרוורדים שמקום משכנם היה בסמרקנד. בצעירותו של תימור היה לו תפקיד מכריע בהכוונתו למלא את תפקידו וייעודו בעולם, ובנוסף לכך, כנראה שהיה לו תפקיד כמאסלם של המונגולים. תימור הקים מאוזוליאום לזכרו, שלרגליו קבור אביו (של תימור).

המאוזוליאום נמצא ליד מסגד קוק גומבז (Kuk Gumbaz) שנבנה על ידי אולוג בג כמסגד העיר, מול מדרסת דורוט טילוות (Dorut Tilovat). יש שם אבן כחולה ששמים בה מים ונותני לילדים חולים לשתות והם מבריאים. ליד המסגד יש קברים של אנשים קדושים מתרמז. סמוך לשם נמצאת חנקה מליק אזהאר, חנקה מהמאה ה-14 של דרווישים נודדים – קלנדרים.

[1] הוא קטף את ראשו מעל גופו וירד אל המערה שבה הוא קבור לרגלי הגבעה של סמרקנד. הרבה מנכבדי העיר ביקשו להיקבר על ידו במשך הדורות, כך שהאתר הפך למקום המקודש בעיר.

[2] הדוגמא הקלאסית לכך היא המצודה, ה"ארק" של בוכרה, שביסודותיה יש שבעה עמודים המכוונים לשבעה גרמי שמיים שונים.

[1] הזיהוי המקובל של קבר דניאל הוא בשושן שבפרס.