מנזרי וכנסיות סרביה

אמנות ואדריכלות ייחודית

מנזרי וכנסיות סרביה העתיקה מצטיינים באדריכלות המיוחדת שלהם ובאמנות הציור ואף הפיסול (מאפיין נדיר לכנסיות אורתודוקסיות). הראשונים שבהם בנויים בסגנון רסקה – Raska School)), שהתפתח בסרביה במאה ה-13-14, כשילוב של אדריכלות ביזנטית ולטינית, רציונליזם לטיני ומיסטיקה יוונית.

עמק נהר האיבר הוא המקום שממנו שלטו מלכי סרביה בימי הביניים. זהו נהר מפותל בין ההרים. באזור זה הקימו מלכי סרביה בימי הביניים קתדרלות מופלאות, המשתוות רק לאלה של איטליה שלפני הרנסאנס. במאות ה-12–14 סרביה הייתה ממלכה אדירה, ששלטה על חלקים גדולים של הבלקן. המלכים התחתנו עם נסיכות אירופיות, שהביאו בנאים מוונציה ומדוברובניק. כל מלך רצה להתעלות על רעהו, והתוצאה: מבחר של קתדרלות מדהימות, הבנויות בסגנון רומנסקי, גותי וסגנון אדריכלי מיוחד שהתפתח בבלקן, הנקרא רסקה והמשלב בין המזרח למערב. בנוסף לאדריכלות מרשימה, ישנם ציורי קיר נפלאים המוכיחים שסגנון הציור הרנסאנסי התחיל בבלקן, הרבה לפני שהגיע לאיטליה, וגם פיסול – דבר מאוד לא אופייני לכנסיות אורתודוקסיות.

לב הכנסיה הוא אולם יחידי (nave) שמעליו כיפה ולפניו נרתקס (מבואה), תחת גג אחד. החזית משיש או גבס, עם פסלים בסגנון רומנסקי, דמויות דתיות ופנטסטיות עם עיטורים צמחיים. הציורים הם בסגנון ביזנטי, בפרסקאות על הקירות ובמסך האיקונות שלוש רצועות של חלוקה היררכית מלמעלה למטה: למטה דמויות אנוש, באמצע העולם המופלא של התנ”ך, ולמעלה ממלכת השמיים. הסגנון משלב בין פיסול, עבודת עץ וציור, עם אדריכלות שמושכת כלפי מעלה בהשפעת הכיפה הארמנית

עם הקמת הממלכה הסרבית עבר המרכז השלטוני לקוסובו ובה נבנו המנזרים והכנסיות העיקריות, כל מלך בנה מרכז דתי. כיום קוסובו היא מדינה עצמאית שרוב האוכלוסיה בה אלבנית, אך מבחינה היסטורית זהו המרכז הדתי של סרביה. בזמן המלך מילוטין מתגברת ההשפעה הביזנטית של הרנסאנס הפליאולוגי, והכנסיות נבנות בהתאם. בציורים נמצא דמויות קטנות בתנועה, חללים עמוקים, נוף רחב ברקע ונושאים מסובכים, ואילו באדריכלות נמצא בבסיס הכנסייה את תבנית הצלב היווני.

לאחר הקרב של קוסובו במאה ה14 וניצחון העותומאניים עבר המרכז לעמק המוראבה והשתכלל סגנון הרסקה והתפתח למה שנקרא סגנון מוראבה (Morava). המנזרים האחרונים שנבנו במאות ה-14 וה-15 השתמשו בסגנון זה, שמוסיף רוזטות במערב (חלונות פתוחים בצורת פרחים, כמו בכנסיות הגותיות באיטליה).

ההישג העיקרי של בית ספר מוראבה לאדריכלות זה השימוש הרב באלמנטים של פיסול, וכן באבני קישוט מעוטרות, ערבסק גיאומטרי עם קישוטי פרחים, והרבה שימוש בצבעים. בית ספר מוראבה הוכרז כסגנון לאומי סרבי. אחד המאפיינים של אדריכלות זו הם אפסיסים רוחביים. הסגנון משלב מוטיבים מארמניה, גיאורגיה, האסלאם וּוֶנציה.

אחד הדברים המפליאים והמרגשים בביקור בסרביה הוא המפגש עם מסורת הציור העתיקה מימי הביניים, שבה ציורים נפלאים כגון המלאך הלבן ממנזר מָלישֶבה. בציור, כמו באדריכלות, התפתח סגנון ייחודי של אסכולת רסקה. האמנים הסרבים למדו בביזנטיון, אך פיתחו סגנון משל עצמם, שבו מופיעים פרטים עדינים של יופי בפרצוף, בקומפוזיציה ובמידות, יופי אנושי, ריאליזם ותכונות פסיכולוגיות ואינדיבידואליות – לדוגמא, פרצופים תמימים ויפים אצל הצעירים, אצילות וחוזק אצל המבוגרים. זהו מעין רנסאנס לפני הרנסאנס שבו מובלטים הרגש והרוח.

עמק המלכים הסרביים

עמק המלכים משתרע לאורך 100 ק”מ לצדו של נהר האיבר (Ibar). מסביב לו הרים נישאים ובהם שמורות טבע, הוא שזור בעיירות וכפרים, ובין לבין, בלב הטבע, ניתן למצוא את הקתדרלות העתיקות. מסורת הנצרות הבלקנית היא לבנות מבני דת מחוץ לערים ולא בתוכן, כמו באיטליה, כשסמוך לכל קתדרלה יש מנזר. בצפון העמק ניתן למצוא את מנזר וקתדרלת זיקה (Zica), שנבנו על ידי סנט סאבא, מייסד הנצרות הסרבית במאה ה-12. בדרום העמק, לא רחוק מהעיירה נובי פזאר, נמצאים מנזר וקתדרלת סופוקאני (Sopoćani), שם קבורים אחדים ממלכי סרביה, ובין שתי הקתדרלות הללו נמצאים עוד כמה מבנים נהדרים, שהיפה והחשוב ביניהם הוא קתדרלת סטודניקה (Studeinca), שנבנתה על ידי מייסד האימפריה הסרבית במאה ה-13, סטפן נמאניה.

מנזר זיכה (Zica)

מנזר זיכה נבנה במאה ה-13 על ידי סנט סאבא, מייסד הנצרות הסרבית, כמרכז של הארכיבישופות שבה זכה. במילים פשוטות יותר, מנזר זיקה נבנה כמרכז של הנצרות המקומית, האחראי על הארץ מבחינה דתית ומחליף את המרכז (ארכיבישופות) באוכריד שבמקדוניה. סאבא בנה אותה בהשפעת המנזרים בהר אתוס. הוא ציווה שיהיה צבוע אדום, צבע המרטירים הקדושים, ובעל כיפה מתומנת. מגדל הפעמונים והנרתקס הגדול הם בסגנון הר אתוס. הכנסייה הראשית מוקדשת לעלייה לשמיים של ישו, והחלק המזרחי הוא העתיק יותר שנבנה על ידי סאבא. רוב הפרסקאות הם מתקופתו של המלך מילוטין ששיפץ את הכנסייה. בכניסה יש פרסקאות חשובים נוספים מהמאה ה-14 וכן כתב הזכויות של המנזר, מסמך היסטורי חשוב.

שבעה מלכים הוכתרו כאן, ולכל אחד מהם נפתח פתח בקיר ולאחר מכן נסגר. בחצר כנסייה קטנה נוספת המוקדשת לפטרוס, וגם בה פרסקאות (ציורי קיר) יפים. הבניין משמאל לכניסה הוא חדש, אבל הושפע אדריכלית מהכנסייה הישנה. זהו מקום מושב הבישוף. המנזר נבנה בפרברי העיר קרליובו (Karlijevo) בכניסה לעמק נהר האיבר, הלא הוא עמק המלכים. בעת החדשה הוכתר כאן המלך הסרבי הראשון, הנסיך מילאן אוברדוביץ.

מנזר סטודניקה (Studenica)

מנזר סטודניקה, שהינו אתר מורשת עולמי, נבנה בסוף המאה ה-12 (1196) על ידי סטפן נמאניה הראשון, מייסד השושלת הסרבית, בעמק המלכים שבמחוז רסקה, המקום שממנו הגיעה המשפחה. זהו האתר החשוב, הגדול והעשיר במנזרי סרביה, ומהווה את המרכז הרוחני שלה. כאן נכתב קובץ החוקים של סנט סאבא – סטודניקה טופיקון – וגם הספר החיים של סטפן נמאניה, המתאר את החיים בימי הביניים של סרביה. המלך רדוסלב (1330) הוסיף נרתקס (אולם כניסה) גדול. המלך מילוטין בנה כנסייה קטנה נוספת עם פרסקאות נפלאים.

הבניין הראשי עשוי שיש ונבנה בעזרת אמני אבן מדוברובניק. כנסיות סטודניקה הן שילוב נפלא של אדריכלות רומנסקית וביזנטית, המזכיר את כנסיות איטליה. המנזר נבנה בין ההרים המיוערים שבשיפולי עמק נהר האיבר, הלא הוא עמק המלכים, והוא פעיל גם כיום.

מנזר גרדק (Gardac)

אחד מפניני עמק המלכים שלאורך נהר האיבר היא הקתדרלה של מנזר גרדק, שנבנתה על ידי מלכה אהובה של סרביה בזמן שלטונו של בנה, המלך דרגוטין (1282). היא הייתה הראשונה להכניס את הסגנון הגותי לסרביה. המלכה נקראה הלן מאנג’ו והיא כנראה הגיעה מצרפת, מביאה את הסגנון הגותי יחד אתה. יחד עם זאת, בבניין יש השפעות גותיות ובעיקר רומנסקיות, ויחד עם זאת הקתדרלה היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לסגנון רסקה הייחודי.

מנזר סופוקאני (Sopocani)

מנזר סופוקאני, שהוא כיום אתר מורשת עולמי, נבנה על ידי המלך אורוס (Uros) הראשון במאה ה-13 (1270) כחלק מכפרה על חטאיו, מתוך כוונה שהמקום ישמש כמקום הקבורה, המאוזוליאום של מלכי סרביה לעתיד. הוא ממוקם ליד העיר ראס, שהייתה בירת מחוז רסקה וממלכת סרביה באותה תקופה. הבניין המרכזי הוא שילוב של סגנונות רומנסק וביזנטי, בתבנית בזיליקה עם מגדל פעמונים גדול, בעלת קווים סימטריים כדוגמא לאסכולת רסקה. בפנים יש פרסקאות שנחשבים ליפים מסוגם, ציור ריאליסטי מהמאה ה-13, קומפוזיציה דרמטית, שימוש באור, שאיננו מוכר בעולם האורתודוקסי באותה תקופה. הסגנון האמנותי-ציורי הזה אבד לאחר מכן.

המנזר נמצא לא רחוק מעיר נובי פזאר על גדות נהר האיבר, בקצה הדרומי של עמק המלכים.

סמוך לעמק המלכים – מנזר מילישבה (Mileševa)

בעמק נהר הלין, רחוק מעמק המלכים הסרבים אך קשור אליהם, נמצא מנזר מילישבה שנבנה על ידי ולדיסלב נמאנייק (Vladislav Nemanjic) במאה ה-13 (1230). זהו המרכז הרוחני החשוב ביותר לסרבים לאחר סטודניקה. במנזר זה הוכתר המלך הבוסני טוורטקו הראשון (Stephen Tvrtko I) ובו נמצא ציור “המלאך הלבן”, הציור המפורסם והמסתורי ביותר בסרביה. מבטו וחיוכו המסתורי של המלאך שָבוּ את דמיונם של מילוני סרבים במשך הדורות, באופן המזכיר את המונה ליזה, יצירתו של לאונרדו דה וינצ’י. המלאך הלבן הוא יצירה מהמאה ה-13 הקשורה להופעה באזור של כת מיסטית מסתורית, הבוגומילים בבוסניה. הם האמינו שבעולם יש היררכיה של ישויות אנרגטיות, שבראשה נמצאת האנרגיה הלבנה, הקשורה לאור הגנוז שנוצר לפני הבריאה של השמש והמאורות. הבוגומילים הקימו מדינה חצי עצמאית בבוסניה, ומשם עברה ההשפעה שלהם גם לדרום צרפת ונתנה השראה להתפתחות הכפירה הקתרית, אך על כך בספר “סופים בבלקן – טיולי תרבות ורוח באלבניה, קוסובו ובוסניה”. המלאך הלבן נחשב למונה ליזה של סרביה בשל הצבעים, הקומפוזיציה והסוד שהתמונה טומנת בחובה. מבלי שנשים לב לכך, המלאך מצביע לכיוון הקבר הריק של ישוע.

כאן ובספוקני מגיע הציור הסרבי המוקדם לשיאו.

המנזר נמצא לא רחוק מהעיר פרייפולי (Prijepolje), והוא פעיל גם כיום.

השפלה של קוסובו

קוסובו היא עמק גדול ופורה של כמה אלפי קילומטר מרובעים הכלוא בין הרים. האזור המזרחי שלו נקרא מטוחיה, מלשון מנזר – מטוח, מפני שהיה אדמת מנזרים ובו כמה מהמנזרים החשובים והיפים של העם והדת הסרבית, קוסובו היא ירושלים של הסרבים ומסלול נצרות ולאומיות סרבית חייב להגיע לכאן, לבקר בקתדראלות של המלכים הגדולים, ובראש ובראשונה במקום מושב הפטריארכיה העתיקה – פג’ה.

פג’ה (Peja)

פג’ה היא עיר לא גדולה ובה ערבוב של שרידי כנסיות אורתודוקסיות, אדריכלות עותומאנית, מסגדים, חדש וישן. העיר סבלה קשות במלחמת האזרחים של קוסובו וחלקה הגדול נהרס.

בפג’ה חיים כ-82,000 איש. משמעות השם pec בסרבית זה מערות, וזה קשור כנראה למערות הנזירים בסביבה. סטפן נמאניה השני כובש אותה ב-1180 ומקים ביחד עם אחיו סנט סאבא את מנזר פג’ה, שני קילומטר מהעיר, שהופך להיות מקום הפטריארכיה הסרבית. המתקיימת במקום במשך מאות שנים עד 1766. זאת ירושלים של הסרבים, המקום שממנו התחילה הדת הסרבית אורתודוקסית.

הקדוש סנט סאבא תכנן את הבניין כמבטא את מבנה היקום, ויש בו סודות של מה שהיה ומה שיהיה באחרית הימים. כך או כך, הציורים בפנים מקסימים וכך גם הסביבה.

הבניין הראשי הוא כנסיית המלאכים, ולידה כנסיית השליחים. שניהם תוכננו על ידי סנט סאבא כתיאולוגיה שמצביעה על מבנה העולמות הלא נראים והדרך לאלוהים. בנוסף אליהם ישנן שתי כנסיות נוספות שנבנו במאה ה-14: כנסיית דימטריוס בצפון וכנסיית מריה בדרום. בכנסיות אלה נמצא ציורים מהרנסאנס הפליאולוגי. הארכיבישוף דנילו השני במאה ה-14 בנה את כנסייה מריה וכן נרתקס שנועד לחבר את שלוש הכנסיות הראשיות.

פג’ה נמצאת בצפון מערב קוסובו. לרגלי הרי רוגובה האדירים, שבהמשך שלהם נמצאים ההרים המקוללים, אחד האזורים הנידחים והפראיים בבלקן, לא רחוק ממנה נמצאים מפלי נהר הדרין, בתוך עמק מופלא, ובכלל: נוף ההרים העוטף את פג’ה עושה אותה נקודת יציאה טובה לטיולי טבע.

המנזר נמצא בפתח קניון רוגובה (Rugova). מכאן לוקח אותנו הכביש דרך קירות סלע זקופים בגובה של מאות מטרים, כשמתחת שוצף נהר, אל אזור של יערות, הרים גבוהים ועמקים שבהם בקושי דורכת רגל אדם, ורק הדובים והאיילים מסתובבים בחופשיות. איש לא מגיע לכאן, כיוון שההרים הללו, שהם החלק הגבוה והפראי של האלפים הדינריים, נחשבים, משום מה, למקוללים, אלא שבקניון הרוגובין, שהוא השער להרים, נמצאים כמה בתי הארחה מקסימים ומבורכים מאד.

דקאני (Decani)

מפג’ה ממשיכים דרומה כשעה נוספת צפונה עד שמגיעים לאחד היהלומים של קוסובו – מנזר דקאני, ובו קתדרלה שלא הייתה מביישת את פיזה או את פירנצה. קוסובו היא אחד המקומות היחידים בעולם שאליהם חדרו השפעות של האדריכלות האיטלקית בימי הביניים. המלכים בנו קתדרלות מדהימות בסגנון רומנסקי וגותי, והקתדרלה בדקאני היא אחת הדוגמאות היפות ביותר לכך. היא נבנתה על ידי המלך סטפן דקאני, ובה הוא קבור.

המנזר נבנה במאה ה-14, תור הזהב של הסרבים. הוא מוקדש לעלייה לשמיים של ישו. זהו המנזר השמור והגדול ביותר מהתקופה הסרבית, הוא היה מרכז אמנות, מדע ורוח. כיום חיה שם אחווה של שלושים נזירים, ההולכים לפי דרך הטיפיקון של הר אתוס.

הטיפיקון (ספר מזמורי הדת) של הסרבים הוא ספר ליטורגי שתורגם לסלאבית על ידי סנט סאבא, אך נשען על כתבים ממדבר יהודה ובמיוחד ממנזר מר סבא ליד בית לחם, מהמאה ה-7 וה-8 לספירה. סאבא הכניס בו שינויים ומזמורים נוספים.

ניתן לראות בכנסייה את את כיסא ההגמון, סרקופג של המלך, מעקה טמפלון המפריד בין קודש לחול מאבן, שהוא איקונוסטזיס מגולף באבן. הארכיטקט והבנאים הגיעו מקוטור שבחוף האדריאטי והשתמשו בשיש משלושה צבעים. במקום קבור סטפן אורוס, אביו של סטפן דושן הגדול. בכנסייה זו ישנם פרסקאות מדהימים – רצף של עשרים תמונות מהברית הישנה והחדשה יוצרות סיפור אירוע, והציורים מבטאים את הסבל והצער שבחיי אנוש.

מנזר גרניקה (Garnica)

מספר קילומטרים מדרום לפרישטינה בירת קוסובו, בתוך כפר סרבי הנשמר על ידי כוחות נאט”ו, מסתתר מנזר גרניקה (Garnica), שנחשב לאחד היפים והחשובים בבלקן. הוא נבנה ב-1321 על ידי המלך האגדי של סרביה מילוטין נמאניה, בו מגיעה האמנות הסרבית אורתודוקסית לשיאה, הכיפה המרכזית מתנשאת לגובה רב בסגנון אסכולת רסקה. הכנסייה היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לסגנון אדריכלי ייחודי זה.

זוהי אחת משש כנסיות שנבנו על ידי המלך מילוטין, ובבלגרד יש כנסייה שהיא העתק שלה. יש בה ביטוי רגשי רב. הכיפה מתנשאת לגובה עשרים מטר ונתמכת על ידי עמודים דקים בגובה עשרה מטרים, נשענת על שתי קשתות מצולבות ובעלת צורת פירמידה מבחוץ.

בנוסף לאדריכלות יש בכנסייה ציורי קיר מרהיבים. זהו אחד השיאים של הרנסאנס הפליאולוגי, הציורים מבטאים את התיאולוגיה הסרבית, והציירים חתמו עליהם בעצמם.

מנזר הארכי-מלאכים ליד פריזרן (Frizren)

זהו מנזר שהוקם על ידי המלך הגדול סטפן דושן בקניון הביסטריצה, לא רחוק מפריזרן. הוא נבנה כאתר קבורה למלך ומייצג את שיא האדריכלות הסרבית הדתית. סטפן דושן היה המנהיג הסרבי החשוב ביותר. בזמנו סרביה הגיעה לשיא התפשטותה ושלטה על רוב יוון, מקדוניה, אלבניה, חלקים מבולגריה ורומניה. הוא היה אדם ענק בממדיו ולחם רוב חייו נגד האימפריה הביזנטית ואחרים. בזמנו הייתה סרביה אחת מהממלכות החשובות בעולם.

למרבה הצער הוא מת צעיר, בשנת 1355, ומותו היווה מכה אנושה לניסיונות ההתמודדות של הסרבים נגד העותומאנים. לאחר תקופתו התעשרו האצילים ופוררו את הממלכה. בזמנו החל בית ספר מוראבה לאדריכלות. על מפעליו נמנים מיסוד הארכיבישופות הסרבית בפג’ה וכתיבת ספר החוקים הסרבי.

בתוך הקומפלקס של כנסיית הארכי-מלאכים יש שני כנסיות המוקדשות לארכי-מלאכים וסנט ניקולס, בהן נמצא קבר סטפן דושן עצמו. אלא שעם השנים המנזר נהרס והשיש שלו שימש למסגד סינאן פאשה, שנבנה בפריזרן במאה ה-16.

הקומפלקס כולו נחפר ב-1927, וב-1998 חזר להיות מנזר גברים פעיל. בזמן המהומות בקוסובו המנזר נשרף ונשדד. כיום חיים במנזר שמונה נזירים בחסות האו”ם.

המנזר נמצא על שלוחה שאותה עוטף נהר הביסטריצה, מתחת למצודת ויסיגרד. לא רחוק מדרך יפה המחברת את סקופיה עם פריזרן, דרך מעבר הרים בפארק לאומי הרי השאר shar.

עמק המוראבה (Morava) במרכז סרביה

במרכז סרביה ישנו עמק רחב, המתמשך לאורך יותר ממאתיים קילומטר, מצדי נהר המוראבה. בדרומו נמצאת העיר ניש ובצפונו – מצודת סמדרבו. למקום זה עבר מרכז החיים של המדינה הסרבית לאחר סיום ימי שושלת נמאניה והתבוסה של קרב קוסובו. במשך מאה שנים נוספות של עצמאות וגם לאחר מכן, נבנו בצדי העמק מנזרים שהם מעין ערים מבוצרות, והתפתח סגנון אדריכלי מיוחד שנקרא מוראבה. הוא התאפיין, בין השאר, בכיפות המתרוממות לשמיים. מעמק המוראבה התפשט סגנון זה לכל הבלקן, כולל בולגריה, מקדוניה, אלבניה ויוון.

להלן כמה מהאתרים המרכזיים שבעמק המוראבה.

קרוסווק (Krusevac)

המרכז של החיים הסרבים עבר בסוף תקופת נמאניה, לאחר התפוררות הממלכה של סטפן דושן, מקוסובו אל עמק המוראבה. הנסיך לאזאר, שהתפרסם לאחר מכן במלחמתו בעותומאניים ומותו בקרב של קוסובו, הקים בקרוסווק את בירתו, מצודה על הגבעה, במקום מפגש שני נהרות. היא הייתה הבירה מ-1371 ועד ל-1403 שאז הבן שלו העביר אותה לסמדֶרֶבו (Smederevo) לחופי הדנובה, צפונה יותר מהטורקים המתקדמים.

הכנסייה של העיר נבנתה ב-1377 והיא יצירת אמנות הראשונה והחשובה של סגנון מוראבה, מאפייניה הם אבנים אדומות לבנות מתחלפות וחלונות רוזטה, כיפת צילינדר העולה אל על ונותנת תפישה חדשה של חלל.

מנזר רבניצה (Ravanica)

הצאר לאזאר הוביל את הסרבים למלחמת גבורה בעותומאניים בקרב קוסובו, אך מת בקרב ונקבר במנזר נוסף שהוא הקים, שנקרא רבניצה. המנזר ברבניצה והכנסייה בקרוסווק, הם היצירות הראשונות בסגנון מוראבה, שבו יש הרבה חלונות, מעברים בין אבן ללבנים, קרמיקה וגבס.

המנזר שוכן כמה ק”מ מהכביש הראשי בעמק צדדי ויפה. הוא מוקף חומה ומהווה מעין עיר קטנה ומוגנת. הציורים על הקירות מרהיבים. בצד שמאל של האולם המרכזי ניתן לראות את ישו עולה בסולם על הצלב מרצונו. יש כאן תפישה אחרת של נצרות: מותו של ישו נתפש כבחירה מרצונו הוא לעלות על הצלב.

מנזר מנסיג’ה (Manasija)

מנזר זה נבנה על ידי השליט לזרביץ (Lazarevic), אחד מאחרוני השליטים הסרביים בימי הביניים, שהיה כפוף כווסאל לעותומאנים, אך יחד עם זאת שמר על מידה מסוימת של עצמאות. ישנן אגדות רבות עליו. הוא החל את הספרות הסרבית החילונית, כתב את שירת האהבה, היה מיסטיקן (ראש מסדר הדרקון), דיפלומט וגנרל מוצלח. במלחמה עם תימור לנג עזר לעותומאנים. תימור כיבד אותו על אומץ ליבו ומנהיגותו ואפשר לו לחזור לארצו עם צבאו.

לזרביץ בנה את המנזר כמרכז תרבותי לעם הסרבי. המקום היה מרכז כתיבה, תרגום וספרות, והוא דוגמא טובה לאדריכלות מוראבה. מסביב לכנסייה חומה ובה 11 מגדלים. לזרביץ מת בגיל צעיר ויש אומרים שהוא קבור במקום.

צפון סרביה

סרמסקי קרלובצ’י (Sremski Karlovci)

סרמסקי קרלובצ’י היא עיירה קדושה סרבית בסגנון הבארוק שכיום היא פרבר של נובי סאד. היא נבנתה ועלתה לגדולה במאות ה-18 וה-19, לאחר ההגירות הגדולות מ

קוסובו, עת הפכה למקום מושב הפטריארך הסרבי. כאן נחתם שלום קרלוביץ בין האוסטרים לעותומאניים ב-1699, שהבטיח את ההגמוניה של האימפריה האוסטרית במזרח-מרכז אירופה, ומאז היא הייתה מוצב קדמי של הסרבים והנצרות אל מול האסלאם. העיר ידועה בממתקים שלה – עוגות bermet ו-kugolf – ובבנייני הבארוק המפוארים ובהם כנסייה הפטריארך. בקתדרלה האורתודוקסית דוגמאות יפות של ציור. בעיירה שוכן מוזיאון של הכנסייה וזהו מקום מושב הקיץ של הפטריארך.

על גבעה מעל העיר נמצאת קפלת השלום, במקום שם נחתם חוזה קרלוביץ. בונה העיר הגדול ומבשר התחייה הסרבית היה הפטריארך ברנקוביץ גיאורגי, שנעזר בארכיטקט ולדימיר ניקוליק. הוא בנה למשפחתו קפלה בסגנון סרבי מסורתי, משלב באדריכלות שלו אלמנטים ניאו-קלאסיים ומוסלמיים.

בעיר נמצאת מצבה לזכרו של Branko Radicevic, משורר מהמאה ה-19 שנחשב למשורר הלאומי ומחדש השפה הסרבית, בה אבנים מכל חלקי סרביה. הבניינים השונים, ובהם הסמינר לכמרים, מרהיבים. בבית העירייה הוכרזה עצמאות וויוודינה ב-1848.

ההר הקדוש פרוסקה גורה (Fruska Gora)

מדרום לנובי סאד נמצא אזור הרים לא גבוה שהפך למרכז הנזירות הסרבית, החל מהמאה ה18, לאחר ההגירות הגדולות מקוסובו. בהר כעשרים מנזרים שחלקם מהמאות 12-15. המנזר החשוב ביותר נקרא קרוסדול (krusedol) והוא מופיע על שטר 5 דינר סרבי. הפטריארך ארסני השלישי (משה של הסרבים) קבור במקום וכן השליט הסרבי העצמאי האחרון מהמאה ה15 – ברנקוביץ, כמו כן קבורים שם המלך מילאן הראשון שמלך בסוף המאה ה19, אשתו של המלך מילוס, ועוד נכבדים, המקום נמצא בין יערות ומשרה שלווה.