מספרים – ג'ון מיטשל

הנחה מקובלת באגדות בריאת העולם העתיקות היא שהבורא יצר את העולם לפי תבנית של מספרים, מספרים הנם הארכיטיפ הראשוני, אפשר לראות את זה בשתי צורות: ראשית המספר עצמו נשאר אחרי שנעלם הדבר שהוא סופר, שנית בכל גדילה טבעית יש מחזוריות ותוואים טבעיים שמתייחסים לקומבינציות מספריות.

הפילוסופים העתיקים התאמצו למצוא את התוואים המספריים שלפיהם מתנהל עולם הטבע ולהתאים את ההתנהגות של בני אדם בהתאם. הנושאים ש"נחשבו" ביותר בעת העתיקה היו אריתמטיקה, מוזיקה ואסטרונומיה, גיאומטריה וסראומטרי (הלימוד של מוצקים גיאומטריים והמבנה של היקום). לכל הנושאים הללו התייחס אותו קוד של מספרים וכן לנושאים נוספים כמו מדיניות וממשל.

במצרים, למשל, הכוהנים ששלטו על החינוך דאגו לכך שכל מי שרצה להתקדם בחיים למד ועבד לפי הקוד הקדוש של מספר ופרופורציה. הכבוד וההערצה שניתנו ללימודי המספרים נבעו מן ההבנה שלא רק שמרווחים של מוזיקה, יחסים של גיאומטריה, תקופות אסטרונומיות ומחזורים של זמן יכולים להימדד על ידי מערכות מספרים, אלא שהתוואים המספרים קיימים גם בדרך המחשבה האנושית. אפלטון, למשל, האמין שהטבע האנושי, כמו הטבע של כל היקום, הוא במהותו ומלכתחילה תוצר של מספרים.

לפי ג'ון מיטשל, ישנם מערכות מספרים ומדידות זהות במקומות פולחן שונים בכל רחבי העולם. אותו קוד של מספרים מופיע במקסיקו, בסטונהג ובמקדש בירושלים. דבר זה מראה שקוד יחיד של ידע, פילוסופי, דתי ומדעי שלט פעם בעולם. לדוגמא: מעלה אחת של כדור הארך בקו המשווה שווה 365,243 רגלים – פיט, מה שמראה שהמידה של רגל אנגלי מתייחסת למידה טבעית של כדור הארץ  וכן לימי השנה, שהרי יש 365,242 ימים בשנה. מרחקים אסטרונומיים ומחזורים של זמן בוטאו יחדיו באותם דיאגראמות קוסמולוגיות ובאותם מספרים קוסמולוגיים.

מספרים כעקרונות אוניברסאליים רוחניים

החלק הזה במאמר מסתמך במידה רבה על מחקרו של ר. ארמין (ליאו), מייסד אגודת האימן על החוקים הטבעיים, אליו נחשפתי באופן מעמיק ב1987 במכללה האלטרנטיבית מרקם.

החוקים הטבעיים הם העקרונות, החוקים שלפיהם העולם עובד, הם קיימים בעולמות הלא נראים, תרבויות עתיקות ידעו אותם והתייחסו אליהם, ויש ניסיונות רבים להסביר את החוקים שעומדים בבסיס הכל, החל מהקבלה וכלה בתנועות עידן חדש. אחד הבסיסים להסביר את החוקיות היא הנומרולוגיה. המהות העמוקה של המספרים.

חוק השניים – עיקרון הדואליות

החוק המהותי והראשון הוא הדואליות, זה הבסיס להבנת החיים והעולם. אנשים שונים הגיעו להבנה של עיקרון הדואליות במהלך ההיסטוריה אך לא התקדמו מעבר לכך (לדוגמא הסופר והוגה הדעות האמריקאי אמרסון גילה את החוק ועסק בו כל חייו). דתות המזרח מתייחסות לעיקרון הדואליות דרך היין והיאנג – זכרי ונקבי. הפילוסופיה המערבית מתייחסת לחוק הדואליות דרך גוף ונפש (הבעיה הפסיכופיזית – ליבוביץ). אנחנו חיים בעולם של דואליות שנראה שהם הפכים, אבל למעשה הם משלימים, מה שזה אומר הוא שהכל יכול להיות לטובה.
הכל מתחיל מהסביבה שבה אנו חיים, זרימת אנרגיה מהיקום לכדור הארץ. וזה קורה בצורה הבאה: אנרגיה נכנסת לכדה"א מצפון לדרום, אבל כשהיא מגיעה לווקטור מזרח מערב היא מתפצלת והחלק הדרומי פונה פנימה, ואז מתהפכת כך ששני חיצים יוצאים ממרכז כדה"א החוצה. תנועה זו גורמת להופעת עולם החומר, ולנו לראות דברים כהפכים, אלא שאפשר להתחבר למהות הראשונית של הזרימה והיא גדילה של היקום, וזאת עושים דרך התמרת ההפכים למשלימים.
כשאוויר נכנס אלינו בשאיפה הוא קר, כשאנחנו מוציאים אותו בנשיפה הוא חם. כל דבר מתקרר או מתחמם, האנרגיה שנכנסת לכדה"א מתפצלת בווקטור מזרח מערב, ולכן בקוו המשווה חם, ואילו בקטבים, מקום כניסת האנרגיה – קר.
אחד התרגילים הראשונים הקשורים להבנה והטמעה של חוק הדואליות זה לאסוף דוגמאות שלו, ככל שהם מגוונות, מיוחדות, שונות ורבות, כך יותר טוב. במסגרת הלימוד באימן אספתי ספר שלם של דוגמאות מהתבוננות בטבע ובעיקר דרך לימוד של תרבויות שונות. בקבלה היהודית למשל מופיע העיקרון הזה דרך האיזון והניגוד שבין חסד ודין, צד ימין וצד שמאל של עץ הספירות, חוכמה ובינה, או הזיווג התמידי הקיים בין ספירת יסוד שמייצגת את הזכר וספירת מלכות הנקבית.

שבע רמות של חוק השניים

אם מתבוננים בעולם ומנסים להבין אותו, אחד הדברים הראשונים הבולטים לעין הוא שקיימת בו דואליות. חיים ומוות, אור וחושך, למטה ולמעלה, פנימה והחוצה. כולם הופעות של דואליות. לפי ליאו ישנם כמה רמות (שבע) של עיקרון הדואליות ואלו הם: ניגודים, משלימים, סבסוב ועלייה, איזון ותנועה, התגבשות והמסה, פיצוי יתר ופיצוי חסר, קר וחם. כל דבר גדל או קמל, חי או מת.

באחד הימים עבדתי כגנן והייתי צריך לטמון כמות עצומה של פקעות ברצועה צרה שנמשכה על פני קרוב לקילומטר, עבודה שלוקחת שלושה ימים (המרחקים בין הפקעות 10 ס"מ). היה לי שק עצום שחושב לפי גודל השטח ומרחקי השתילה. שמתי לב שכל הזמן ההערכה שלי לגבי כמות הפקעות בשק והאם היא תספיק או לא? השתנתה: נעה בין הערכת יתר – יישאר עודף, לבין הערכת חסר – בהלה שמא לא יהיו מספיק פקעות. רגע הייתי בטוח שיישארו עודפים גדולים של פקעות אותם תכננתי לשתול במקומות אחרים, ושעה אחר כך הייתי בטוח שהכמות לא תספיק ותכננתי ללכת ולקנות כמות נוספת (בסופו של דבר הפקעות הספיקו בדיוק). במילים אחרות זאת הייתה הופעה של חוק השניים במחשבתי שנקראת פיצוי יתר או חסר. ועל כך נאמר "להוריד קצת מהניצחון ולהוסיף קצת על הכישלון".

על חוק השניים או עיקרון הדואליות אפשר לכתוב ספרים שלמים. לעיתים אנו נעים סביב דברים, ולעיתים מגיעים לשיאים, עולים. אם משהו מסתובב יש מה שיעלה, כמו שכדור הארץ מסתובב והשמש זורחת. הכל בטבע מסתובב ועל רקע זה האדם וחיים אורגנים אחרים יכולים לעלות, לקיים תקשורת בין פלנטרית או להתקרב לגרעין הפלנטה. גם עצים עושים זאת בדרכם שלהם. אלא שבכדי להגיע לתנועה צריך איזון תחילה.
במהלך החיים שלנו יש התגבשויות שנקראות בשפה העממית "תקיעות" ויש המסה של דברים שייתכן ותקרה דרך משבר. החיים הם זרימה ושינוי. הסוד שמאחורי לימוד חוק הדואליות זה הדרך להתעלות מעליו לכיוון הווקטור השלישי.

אלקטריות ומגנטיות

אחד העקרונות הבסיסיים להבנת העולמות הלא נראים, האדם והעולם, הוא שהאנרגיה מתחלקת לשני סוגים שונים באופיים וביטויים, והם אלקטריות ומגנטיות.
זרם חשמלי מייצר שדה אנרגטי סביבו, ושדה מגנטי מושך אליו זרם חשמלי (זאת טרמינולוגיה שמשתמשים בה באימן וייתכן מאד שתיקרא בשמות אחרים במערכות ידע אחרות). האאורה (השדה שמסביב לאדם) היא אנרגיה מגנטית באופייה הנוצרת כתוצאה מפעילות של האדם, מקיפה אותו במעין סליל הקובע את סוג האנרגיה שתעבור דרכו – אלקטרי.
מרץ, רעיונות חדשים, יוזמה, הם אלקטריים באופיים, ומשאירים רישומם באאורה, עייפות היא מגנטית. החיבור שלנו עם היקום הוא אלקטרי, ההרגלים שלנו מגנטים. יש הזנה והשפעה הדדית בין שתי סוגי האנרגיות.

כשאדם הולך לישון הוא נכנס למעין שדה מגנטי המסדר את הרגשותיו ומחשבותיו, כשהוא פעיל במשך היום הוא אלקטרי ברובו, אלא אם כן הוא רובץ מול הטלוויזיה ולא עושה שום דבר – מגנטי.
החיים הם איזון בין אלקטרי ומגנטי, צריך גם את זה וגם את זה. אחת הבעיות של התרבות שלנו היא עודף אלקטריות (מהסוג הלא נכון בדרך כלל, יותר מדי פעילות עקרה) ופחות מדי מגנטיות. ישנם דרכים לחזק את המגנטיות באדם, לאזן ולשפר את ביצועי המערכת האנושית.

המסתורין שבין הגבר והאישה

הקיום של זכרי ונקבי זה אחד ההופעות הברורות ביותר של עיקרון הדואליות. המסתורין שבין הגבר לאישה קשור לאופן זרימת האנרגיה בין היקום לכדור הארץ בצורה הבאה: האישה לוקחת אנרגיה מהאדמה, מעבירה אותה לגבר שעושה אתה תהליך, ומתחבר עם אנרגיות מהיקום, מחוץ לכדור הארץ. לאחר שהשלים את העבודה הוא מחזיר את התוצאות לאישה, והיא בתורה מחזירה את האנרגיה המעובדת, משופרת, מעודנת, לכדור הארץ במהלך המחזור. במילים אחרות גבר ואישה משמשים כצוות המביא אנרגיות גבוהות לכדור הארץ.
זה מסביר בצורה אחרת את הייחוס לכדור הארץ כאימא הגדולה ולשמש כאב הגדול.

מבחינה אנרגטית גבר יכול לתת לאישה חום, ואילו אישה יכולה לתת לגבר תמיכה, שני המינים צריכים זה את זה לצורך תפקוד מקסימאלי והגשמה אישית, לפי חוק השניים הם משלימים ולא הפכים, עובדים בווקטורים שונים למען מטרה משותפת. איחוד נכון של גבר ואישה צריך להיות כלפי מטרה גבוה, מעבר לעצמם, והוא מאפשר להם להשיג יותר ביחד. האישה במהותה קרה והגבר חם, אך במהלך האקט המיני המצב מתחלף, האישה מתחממת והגבר מתקרר, זה טבעי לחלוטין.
"מאחורי כל גבר גדול יש אישה גדולה" אומר המשפט הידוע, והמהות המצוינת כאן היא התהליך שבו הגבר מקבל את האנרגיה, ההשראה מהאישה, המחוברת לכדור הארץ, עושה אתה מה שעושה, ולאחר מכן מחזיר אותה למקום שממנו באה, אל האישה, וממנה לכדור הארץ. המשמעות היומיומית של זה היא שאישה מעבדת את האנרגיות של הגבר אתו היא חיה, לטוב ולרע. והגבר מקבל את ההשראה שלו מהאישה אתה הוא חי. הגבר מביא לאישה את תוצאות פעולתו בעולם, כל שהוא עושה זה למען האישה שאתה הוא קשור (כפי שהיה נהוג באידיאל האבירות של ימי הביניים). אלא שיש גם עיבוד קולקטיבי של גברים לנשים ונשים לגברים, במיוחד אלו שבאים במגע אחד עם השני, וזאת מפני המעבר של אנרגיות בין אאורה לאאורה, ושייכות משותפת לשדה האנרגטי של כדור הארץ.
היקום עובד לפי העיקרון של win win, איחוד נכון בין גבר ואישה מביא יותר לשניהם, וגם לפלנטה וליקום.

חוק השלוש – הווקטור השלישי

אפשר לקרוא לזה רוח הקודש, או דרך האמצע, הטאו, ושמות רבים אחרים. זאת בעצם השפעה שתמיד נמצאת בפעולה, זרם של אנרגיה המקדם התפתחות יקומית ואנושית. זאת החצובה המשולשת במקדשים, שלושה הדברים שעליהם העולם עומד, הדחף להתפתחות הקיים מאחורי עולם הניגודים.
כוח זה נמצא בטבע במקומות השקטים, הוא לא אוהב רעש, מהומה וסתירות, ולכן יתגלה לאנשים השקטים בעצמם, ומסוגלים להתנגד ולהדוף את רעשי העולם החיצון. כשאדם מפריד עצמו מבעיותיו, מפסיק להזדהות עם עצמו ומפתח נקודת מבט חיצונית, הווקטור השלישי מגיע.

חוק השלוש מופיע בטבע: ראשית דבר דרך המערכת היקומית פלנטרית, שאנו חלק ממנה – ירח, כדור הארץ, שמש. הטיפשות שלנו היא שאיננו רואים זאת וחושבים עצמנו נפרדים מהעולם. בתור חלק מהיקום אנו נתונים להשפעות של שלושתם. המתבטאות, בין השאר, בשלוש רמות של מודעות: מודע – שמש, חצי מודע – פלנטה, ולא מודע – ירח.

השמש מחדדת דברים. אומרת כן, אלקטרית במהותה, עובדת דרך תהליכי ביקוע גרעיני רבי אנרגיה, בפנימיותה קיימים חיים גבוהים משלנו, מה שאנו רואים זה רק את החיצוניות. (הקורונה – הילה מסביב לשמש, נמצאת ביחסי גומלין עם הליבה ומשמשת כתהליך מקרר, זאת צריכה להיות ההתייחסות של התיאטרון והאישיות בישות שמשית). היא סינגולרית באופייה.

כדור הארץ הוא דואלי, מייצר כן ולא, חילופיות, אלקטרומגנטיות, העיקרון של הפלנטה הוא שמה שבא אליה היא תתחזק, תגדל ותצמיח. זה עולם של ריבוי העושה את הדברים יפים ועובד על מחזוריות.

הירח מעגל במהותו, מרדד ומשטח, יש לו צד אפל וצד בהיר, אבל תמיד אותו צד מופנה אלינו – כדור הארץ. הוא אומר לא, זהו המגנט הגדול בשמים. המופיע על ידי התגבשות שאריתית וקשור לעולם החומר.

בטבע ישנם שלושה חומרים המייצגים את השילוש והם חמצן, חנקן ופחמן, כל החיים מתחילים מהם. פחמן הוא חומרי הבניין של היקום, החמצן הוא ההחלשה שלהם, וחנקן הסוף שלהם.

בטבע שום דבר לא יכול להופיע דרך דואליות, מכיוון שהניגודים יבטלו זה את זה. חייב להיות תווך, משהו שלישי. פלוס ומינוס חייבים תווך, ארקה, אפס. בגרעין יש את האלקטרונים השליליים, הפרוטונים החיוביים והניוטרונים הניטראליים. בשיחה יש את הדובר, השומע והמילים. בדקדוק יש נושא, נשוא ומושא. ההופעה הראשונה של אנרגיה היא דרך השלוש. האחד לא יכול להתקיים בפני עצמו, והדואליות מבטלת עצמה.

הווקטור השלישי הוא כוח מקדם, מארגן, שמופיע בתווך שבין הניגודים, וקשור לבחירה של האדם.

לכל דבר שמופיע על פני כדור הארץ יש תנועה, כיוון, אנחנו לא רואים את התנועה מכיוון שהיא מקובעת, מחזורית, ונדמה שקבועה, וזה קשור לחוק הארבע, שנקרא גם עיקרון המחזוריות

המשולש הקוסמי

באדם וביקום פועלים שני ווקטורים לפי עיקרון הדואליות דרך החלוקה המשולשת של: מודע, חצי מודע ותת מודע, זאת זרימה דו כיוונית בתוך מבנה המשולש: ממודע, לחצי מודע ותת מודע. ומתת מודע, לחצי מודע ומודע. כששני הזרמים נמצאים באינטראקציה ביניהם.

כשאנו מתמודדים עם החיים נדמה לנו, וכך גם העולם מלמד אותנו, שאנו פוגשים דברים עם המודעות. אפשר לדמות זאת לאדם המתקדם לתוך חדר ורואה את מה שקיים – מצביע על כיסא ואומר זה כיסא, מצביע על שולחן ואומר הנה שולחן, מצביע על אדם ואומר זאת רותי.

אלא שבנוסף לווקטור המודע ישנו ווקטור הפוך של זרימה מהתת מודע שהוא הרבה יותר חזק וקשור למהותם של דברים (שהיא אנרגטית). למרות שנדמה שלנו שאנחנו יודעים מה הוא דבר, הרי עד שלא נפגוש אותו לא נדע אותו באמת. לדוגמא: אנו יודעים שנהיה זקנים, אך עד שלא נגיע לשם לא נדע מה זה באמת. אנו יודעים שנתחתן, אך עד שלא נגיע לשם לא נדע מה זה באמת, אנו יודעים שנהיה הורים, אך עד שלא נגיע לשם לא נדע מה זה באמת.

כשאנו נכנסים לחדר הוא מלא אנרגיות של מה שקרה שם קודם לכן, אווירה, השפעה, הדברים הללו עובדים עלינו בתת מודע בצורה חזקה ביותר, לאחר מכן הם עוברים לחצי מודע וגורמים לנו להימשך לחדר או להידחות, ולבסוף למודע – שאז אנחנו נותנים סיבה (כביכול) להעדפה שלנו, היכולה להיות צבע, גודל החלל, הקרירות, או מה שזה לא יהיה. את הסיבות המודעות לדברים אנחנו נותנים לאחר שכבר החלטנו בתת מודע. הסיבה האמיתית לכך שאנחנו מחבבים את החדר נעוצה בתת מודע.
אותו הדבר קורה במפגש עם אנשים. אנו קולטים הרבה יותר בתת מודע מאשר במודע וזה מה שגורם לנו לפרש את האדם בצורה כזו או אחרת – חצי מודע, ולקבוע את דעותינו עליו – מודע. אפשר לדמות זאת להליכה אחורית בה אנחנו נכנסים לחדר חשוך ונתקלים בכיסא, מסתובבים, ממששים אותו, ורואים שזה כיסא. רק לאחר שנתקלנו בו ומיששנו אותו אנחנו יכולים לקרוא לו בשם.

המשולש הקוסמי מדבר על ווקטור זרימה מהתת מודע למודע, העובד לא רק כאירוע בודד, אלא כרצף של אירועים המזינים אחד את השני, המשולש הקוסמי יכול להביא אנשים לתגובות אלימות על דברים אבסורדים, או להתמלא בהשראה מדברים קטנים, ולהביא לעוד ועוד תובנות והתקשרויות, המזינות אחד את השני. הנתון הקובע הוא מה קיים אצל האדם בחצי מודע, כמה הוא טעון בתת מודע, ואיזה מסננים יש לו במודע. הדרך להתמודד עם הפעלת המשולש הקוסמי בווקטור שלילי היא על ידי מודעות מצד אחד והטענה של אנרגיות חיוביות בתת מודע מהצד השני, כמו גם בניית מערך אסוציאציות מרפא בחצי מודע מן הצד השלישי.

חוק הארבע – עיקרון המחזוריות

החוקים הטבעיים קיימים בתפישה שלנו, בדרך שבה אנו קולטים ומסדרים את תמונת עולמנו, בתוואי המחשבה והרגש, ואף בחושים הפיזיים. אחד החוקים הבסיסיים ביותר הוא חוק הארבע שהוא דוגמא קלאסית להופעה של חוקיות במערכת ובתפישה האנושית, כמו גם בעולם שבחוץ.

נתחיל מכך שהמבט והחושים שלנו מופנים קדימה, ועל ידי כך מחלקים את המרחב לקדימה, אחורה, ימינה ושמאלה, זאת אומרת שהתפישה המרחבית שלנו באופן טבעי עובדת לפי התוואי של ארבע, וזה מסביר את ארבע הכיוונים של צפון דרום מזרח ומערב לא כמשהו שרירותי אלא כנקודות אנרגיה המכווננות כלפי גוף האדם
בפה אנו מרגישים בארבע טעמים: מתוק, מר, חמוץ ומלוח, העין קולטת ארבעה צבעים: אדום, צהוב, ירוק וכחול.

כל הרפואה של העולם העתיקה התבססה על כך שיש לנו ארבעה נוזלים בגוף ואלו הם: ליחה אדומה – דם, ליחה לבנה – רוק, ליחה צהובה – שתן, וליחה שחורה או חומה – מיצי עיכול. הקדמונים נהגו לחלק בני אדם לארבעה טיפוסים, לפי נוזלים אלו: כולרי – שתן, סינגווני – דם, פלגמטי – רוק ומלנכולי – קיבה

ישנם ארבע יסודות: אדמה, אוויר, מים ואש. והם קשורים לארבע מצבי צבירה של החומר: מוצק, נוזל, גז ואנרגיה – אש. במילים אחרות כל הופעה בעולם החומר מתחלקת לארבע. אלא שבנוסף לכך ארבע קשור גם למחזוריות: ארבע עונות, ארבע חלקים של היממה: לילה, יום, זריחה ושקיעה.

הקדמונים נהגו להתייחס גם לארבעה מצבים: קר, חם, יבש ורטוב. הגוף שלנו נחשב לעובד על מחזוריות פיזית של חם, קר, יבש, רטוב, וזאת הסיבה מדוע בזמנים מסוימים אנו נדבקים במחלות ובאחרים לא.

כיום אנו יודעים שישנם כמה סוגים של מחזוריות: פיזית, רגשית ומנטלית, המחזורים מתחילים בזמן הלידה וכל אחד מהם בעל אורך זמן אחר. כל מחזור מורכב משיא, שפל, עלייה וירידה. הגלגל מתחלק לארבעה חלקים.

הבנה של חוק הארבע עוזרת לנו להבין המחזוריות של חיינו, הבריאות הגופנית, והקשר עם העולם הפיזי. החוקים הטבעיים מתגלים בהסתכלות חיצונית על היקום ובמיוחד בטבע, חוק הארבע הוא העיקרון המארגן של עולם החומר (הסמל שלו הוא הצלב שווה הצלעות).

ישנם רמות גבוהות יותר של חוק הארבע המופיעות בשמש ובכיסא הכבוד של האלוהים, אלו דמות ארבע חיות שבחזון יחזקאל וארבע הסוסים המושכים את מרכבת אל השמש הליוס בפסיפסים רומאיים. ארבע בניו של הורוס במיתולוגיה המצרית וארבע נהרות היוצאים מגן העדן.

המחזוריות שבטבע ובחיינו נועדה לאפשר אקולוגיה מוגנת ויציבה בתוכה תתאפשר גדילה, התפתחות, שינוי ועידון, במילים אחרות המחזוריות נועדה לאפשר ספירלה של התקדמות, חוק הארבע מכיל בתוכו את חוק החמש

ארבעה סוגי מזון

האדם הוא מכונה המעבדת מזון – אנרגיה

ברמה הראשונה של המכונה – אנו מעבדים מזון פיזי העובר עיבוד, פירוק ובנייה מחדש בגוף שלנו.
ברמה השנייה – אנו מעבדים מים, שלהם תכונות של זיכרון והשראה. הדם, לדוגמא, מסוגל לקלוט הטבעות ולהוות את הבסיס לגוף האנרגטי הראשון – האסטרלי.
ברמה השלישית – אנו מעבדים אוויר, אלא שיש לאוויר תכונות פיזיות וגם תכונות אנרגטיות, לא כולם מפיקים מהאוויר את אותו הדבר. אנרגיה נכנסת לגוף דרך נשימה, אלא שיש שני סוגים בנשימה, אחת נכנסת באופן אוטומטי, והשנייה תלויה בהתפתחות האישית.
ברמה הרביעית של המכונה – אנו מעבדים רשמים, הן פיזיים והן אנרגטיים, מה שחי בנו הוא תוצר שאריות הרשמים שעברו דרכנו.

אדם מסוגל לחיות ללא אוכל פיזי כמה שבועות, ללא מים כמה ימים, ללא אוויר כמה דקות, וללא רשמים כמה שניות בלבד!

המישור הקובע מכל הוא הרשמים: לא כולנו נחשפים לאותם דברים, וגם אם כן, לא כולם מפיקים מאותו אירוע את אותם דברים. שני אנשים הנמצאים יחד באותה מסיבה לא יחוו אותה באותו האופן. הרבה ממה שנקלוט תלוי במה שחי בנו (דוגמא היא שמחפשים מכונית מתחילים לשים לב למכוניות שפוגשים בדרך).

ככל שנחשף לדברים מזינים ומעשירים, כך יהיה לנו יותר אנרגיה. יש אנשים ודברים ששודדים את האנרגיה שלנו ויש כאלו שנותנים. הסיבה שאנחנו אוהבים להיות ליד אדם זה או אחר היא שהוא נותן לנו אנרגיה, הסיבה שאנו נמנעים מסיטואציות קשות ואנשים שליליים היא שהם שודדים מאתנו אנרגיה

חוק החמש – עיקרון הספירלה

הקדמונים האמינו שמעבר לארבע היסודות הקיימים בעולם ישנו יסוד חמישי שנקרא "אתר" וממנו בנויים הכוכבים. זהו יסוד לא פיזי הקשור להתקדמות, השראה והתפתחות.

בידיים שלנו יש ארבע אצבעות מקבילות ואצבע חמישית שונה מהשאר שהיא האגודל, היד היא אחד הדברים המבדילים את האדם מהקופים, ובמיוחד העובדה שהאגודל ניצב לשאר האצבעות (מה שאפשר שימוש בידיים ליצירת כלים ועבודות עדינות שקופים לא מסוגלים לעשות). מהגוף יוצאים ארבע גפיים שהם הידיים והרגלים ושלוחה חמישית השונה מהשאר והיא הראש, המוח הוא הדבר האחר שמבדיל את האדם מבעלי החיים, יכולת החשיבה, וכן האפשרות לעמוד זקוף. שאר היונקים הולכים על ארבע, וזה מראה שהם תחת שליטה של חוק הארבע ורק אנחנו הזדקפנו, הראש והאגודל התחילו לעבוד בצורה אחרת וכשאנו פורשים ידיים לצדדים מתקבל הסמל של הפנטגרם (מחומש). בנוסף לכך יש לנו חמישה חושים, חמישה פתחים בפנים.

לפי ידע אזוטרי המופיע במקומות שונים (גורדייף, אימן) הרי שהמערכת האנושית עובדת על חמישה סוגים שונים של אנרגיה הקשורים לחמישה מרכזים המיוצגים על ידי חמישה צבעים ואלו הם: מחשבתי -לבן, מוטורי – אדום, אינסטינקט – כחול, רגשי – צהוב ומיני – ירוק. חמש התנועות בשפה האנגלית קשורות לחמשת הצבעים וחמשת המרכזים, ויכולות לשמש כלי בתרגול קולי.

האדם קשור לחוק החמש שמהותו לימוד, גדילה, התפתחות, דמיון אינטואיטיבי, אתר, נפש. כל הדברים קשורים להפיכת המחזורית של הארבע לספירלה העולה כלפי מעלה בתהליך של התעדנות. ולכן בחמש הקצוות של הגוף שלנו: אצבעות הידיים, הרגליים, ועל הפדחת, נמצא ספירלות.

כל דבר בטבע גדל בספיראלות (הגדלות פי טור חשבוני של פיבונצ'י המבטא בתוכו את יחס הזהב 1.618, יחס זה נמצא בפנטגרם ולכן קשור למספר חמש): הענפים בעץ, הגלקסיה, מזג האוויר, ומכאן שבתוך הסדר של הטבע ישנו ווקטור של גדילה הקשור למספר חמש. חיות הולכות על ארבע ורק האדם הולך על שניים וזאת בכדי לשחרר את הראש שלו שיעשה את העבודה הקשורה למספר חמש. הגוף שלנו עובד לפי חוק הארבע, הראש מסוגל לקלוט אנרגיות הקשורות לווקטור השלישי וחוק השלוש, לעבד אותם בעולם של החומר – ארבע, ולהביא לתוצאה חדשה מעודנת ומזוקקת יותר על ידי תהליך הקשור לעיקרון הספירלה או חוק החמש. הוא עושה זאת בתוך אקולוגיה הקשורה לחוק השבע או עיקרון האוקטבה

חמשת מרכזי האנרגיה

האדם הוא מכונה מעבדת אנרגיה, אבל איזה סוגים של אנרגיה עוברים דרכנו? מזינים אותנו?
ליאו וגורדייף מסכימים שאנו עובדים על חמישה סוגי אנרגיה העוברים דרך חמישה מרכזים בגוף האנושי, ואלו הם: מיני, רגשי, אינסטינקט, מוטורי ומחשבתי. הקדמונים ידעו על חמישה מרכזי אנרגיה אלו ואפיינו אותם בצבעים: ירוק, צהוב, כחול, אדום ולבן (מופיע גם אצל הדרוזים, מיסטיקה אסלאמית, סין – פנג שואי, זולו ועוד). כל מרכז קשור לאיבר בגוף, אצבע, חוש.

אפשר להגיד שהגוף האנושי מרושת על ידי חמש רשתות תקשורת המתרכזות, כל אחת, במקום אחר: המרכז המחשבתי בראש, המרכז הרגשי בחזה, מרכז האינסטינקט בעמוד השדרה, מרכז המוטורי בבטן, ומרכז המין באזור האגן, הם קשורים לחמישה חושים. ראיה – מין, שמיעה – מחשבה, ריח – רגש, מגע – תנועה, וטעם – אינסטינקט.
כל מרכז עובד על דלק אחר ובמהירות אחרת. הגבוה והמהיר ביותר הוא המרכז המיני, ולאחריו הרגשי ובהתאמה מרכז האינסטינקט, המוטורי והמחשבה שהוא האיטי ביותר. במידה והמרכזים מאוזנים ישנם אפשרות להפעלת שני מרכזי אנרגיה גבוהים יותר והם מרכז הרגש הגבוה (הרגשות הדתיים) והמרכז המנטלי.

באופן כללי המרכזים שמופעלים ראשונים הם מחשבתי, מוטורי ואינסטינקט, בגיל מצוות מתחילים לפעול באופן מלא המרכז הרגשי והמרכז המיני. בהמשך החיים ישנה אפשרות להפעלה של שני המרכזים הגבוהים יותר, אבל רק במידה ואדם פונה לנתיב של התפתחות אישית.
המזון של שלושת המרכזים הנמוכים הוא מים, אוויר ומוצק, והצבעים שלהם בהתאמה הם כחול, אדום ולבן. המזון של המרכז הרגשי והמיני הוא רשמים, והצבעים בהתאמה הם ירוק וצהוב.
ירוק (מרכז המין) הוא נקודת הכניסה של כל המערכת, זהו המרכז היחיד שלא עובד על דואליות, אלא יצירה – קבלה או לא, המתבטאת בהשראה או בתחושה קיימת או לא. אין בו ניגודיות, אלא חיבור לעולם, כולל חיים דתיים, ואם פועל נכון מגיב באופן מיידי לחיים, כדוגמת הספונטניות של זורבה היווני (כמובן שהתגובות צריכות להיות מסוננות דרך ההערכה של הצהוב והעקרונות של הכחול).

הבעיה בחלק גדול מבני האדם החיים כיום היא שהמרכזים לא מאוזנים, ובמקום לעבוד יחדיו הם שודדים אנרגיה אחד מהשני. ולכן, המטרה הראשונה של האדם ההולך בדרך רוחנית היא לאזן את המרכזים ולהביא אותם לפעולה מקסימלית, דבר המאפשר הפעלה והופעה של המרכזים הגבוהים.

הזרימה המחומשת באדם

(שיעור זה מופיע באחווה הלבנה ובאימן)
אדם מגיב לספקטרום של כדור הארץ שהוא שבעה צבעי הקשת, אלא שיש בהם את החמים, מגנטים, מהירים, שקשורים לגוף: אדום, צהוב, כתום, ואת הקרים, אלקטריים, איטיים הקשורים למחשבה: כחול, אינדיגו, סגול.
ירוק הוא נקודת האמצע ולכן זהו המקום בו מתחילים תהליכי האדם שבעצמו בנוי בצורה מחומשת – פנטגרם.
דרך הירוק הוא מקבל אנרגיה העוברת לצהוב, ומשם לכחול, אדום ולבן.

האנרגיה נכנסת לגבר דרך יד ימין, ולאישה דרך יד שמאל, שם מתקבלת אנרגיה ירוקה, לאחר מכן (נמשיך עם הגבר) הזרימה עוברת ליד שמאל שם מתקבלת אנרגיה צהובה, משם לרגל ימין – אנרגיה כחולה, ומשם לראש – אנרגיה אדומה, ולבסוף רגל שמאל – אנרגיה לבנה (אצל אישה הצבעים הפוכים, אבל הראש לבן בשניהם).

אנחנו קולטים גירוי דרך המרכז המיני שהוא המהיר ביותר ומתחבר או לא מתחבר עם הדבר, לאחר מכן הגירוי עובר למרכז הרגשי שצובע אותו ב"אוהב או לא אוהב", משם זה עובר לאינסטינקט שמשמש כמסננת של עקרונות וזהירות, ממשיך אל המרכז המוטורי שקשור לתגובה האוטומטית שלנו לדברים, ומגיע לבסוף למרכז המחשבה שם הוא מתרגם כ"קרה דבר זה וזה", והגירוי מגיע למודעותנו.

התגובה האנושית לגירויים מהפנים החוצה, עוברת דרך חמישה מסננים הקשורים למרכזים: זה מתחיל במחשבה החליטה להגיב לאירוע, להגיד דבר מה, עובר דרך המרכז המוטורי שם התגובה מולבשת בדרך הרגילה שבה אנו מגיבים, במיומנות שרכשנו, לאחר מכן היא מסוננת דרך האינסטינקט – העקרונות והסטנדרטים (האם מותר להגיד או לא), נצבעת בלבוש רגשי כזה או אחר (מה בא אתה), ומתבטאת באופן חופשי וספונטני (או לא, תלוי בהתפתחות המרכזים) דרך המרכז המיני, היוצר.

כל גירוי ותגובה אנושיים קורים בדרך זו של מעבר דרך חמישה מרכזים, מסננים, מירוק ללבן, ומלבן לירוק, מהמרכז המיני אל המחשבה, וחזרה מהמחשבה למיני, דרך מרכזי התנועה – אדום, אינסטינקט – כחול, ורגש – צהוב. תהליך תגובה שלם וטבעי של האדם אמור לזרום ללא הפרעות ובצורה חלקה, ולגרום לנו להגיב באופן נכון לסביבה אך גם ספונטני.

חוק השבע – עיקרון האוקטבה

לאדם יש חמישה חושים, אבל אם ניקח את שני החושים העיקריים שאיתם אנו קולטים את העולם, אלו שפונים החוצה, למרחק, והכוונה היא לשמיעה ולראייה (בחיות חוש הריח יותר מפותח, אך לא זה המצב הנוכחי של האדם), הרי שהם קולטים את העולם דרך מסננת של שבע: בספקטרום של האור יש שבעה צבעים (המופיעים בקשת) ובסולם המוזיקאלי שבעה תווים. במילים אחרות אנחנו קולטים את העולם דרך מסננת של שבע. במילים אחרות חוק השבע נמצא בעיצוב ובתפישה החושית שלנו.

חוק השבע הוא זה ששולט בעולם (ולא רק באדם), בהתבוננות אל הכוכבים שבשמיים (האדם הוא החיה היחידה שרואה את הכוכבים), נגלה שכולם קבועים חוץ משבעה גרמי שמיים שזזים ואלו הם: שמש, ירח, כוכב, נוגה, מאדים, צדק ושבתאי. הקדמונים ייחסו לכל אחד מהם צליל, צבע, מתכת, וטענו שיש שבע ספירות, שבעה רקיעים, מעל העולם הפיזי, והם שבעה שלבים בסולם המיסטי המוביל אל אלוהים, כל אחד מהם קשור לאנרגיה אחרת. וביחד הם מהוויה את האאורה – האסטרא לייט של כדור הארץ. (בבתי ספר של הריקודים המקודשים קראו לזה "מוזיקה של הספירות).

בתקופת השיא של האימפריה הרומית (מאה 2 לספירה) התפתח סוג של דת אסטרלית שהאמינה בקיומם של שבעה אלים השולטים על שבעה תחומים בחיים שמהווים את המכלול השלם. כל צמח, חיה, התנהגות אנושית, תכונה, יוחסה לאחד משבע ההשפעות הללו שזוהו עם שבע כוכבי הלכת הנראים בשמיים. מכאן התפתחו התפישות של שבע המדעים הקלאסיים, שבע החטאים ושבע התכונות הטובות, שבע פלאי העולם העתיק, שבעה הסקרמנטים הנוצרים, שבעה ימי השבוע, כשכל אחד מהם מיוחס לכוכב אחר, ואף שבעה הקנים במנורה בבית המקדש (לפי יוספוס פלוויוס כל קנה קשור לאחד מהכוכבים), ושבע הספירות התחתונות בעץ החיים של הקבלה .

חוק השבע מופיע בצורה מעניינת דרך שבע המתכות המוכרות: זהב, כסף, כספית, נחושת, ברזל, בדיל ועופרת. כל אחת לפי תורת האלכימיה קשורה לגיל – שלב בחיי אדם ואיכות  המסע שאדם צריך לעבור בחייו הוא להפוך מעופרת לזהב, עובר בדרך את כל המתכות האחרות – שלבים.
בהרבה מהדרכים המיסטיות: נצרות גנוסטית, אסלאם סופי, בהאים, מדובר על סולם עלייה רוחני בן שבעה שלבים, תחנות, מצבים, בכדי להשתחרר מהשפעות כדור הארץ ולהגיע לחיי נצח יקומיים.

קרן הבריאה לפי ליאו

זהו השיעור כפי שהוא מופיע באימן, הוא מבוסס על ידע עתיק ובתי ספר של המסתורין בימי קדם שעסקו בחוק האוקטבות וניסו לקשר בין מוזיקה לגיאומטריה וצבעים, מה שנקרא "המוזיקה של הספירות", וגם על תלמודם של אוספנסקי וגורדייף (ראו בהמשך).

חוק האוקטבה קשור לחוק השבע. אנחנו קולטים את האור דרך שבעה צבעי הספקטרום ואת הקול דרך שבעה צלילי המוזיקה. אלא שבסולם המוזיקאלי ישנם שני חצאי טונים, שהם סוג של זעזועי מעבר, המובילים את תנועה/זרימה קדימה, וכך גם בבריאה, היא מתפתחת בצורה של אוקטבה מהמקור אל קצה היקום דרך שלבים שונים המהווים מעין קרן של גדילה שאנחנו חלק ממנה ובתוכה, שבתוך זה יש שני זעזועי המעבר מקבילים לחצאי הטונים באוקטבה המוזיקאלית, שבע הרמות ביקום – קרן הבריאה הם: המקור – אלוהים. השילוש – כור המצרף  (ולאחריו זעזוע מעבר). כוכבים שמשות. השמש שלנו (ולאחריה זעזוע מעבר). כדור הארץ. ירח

הזעזוע הראשון, נמצא בין שתי הרמות הגבוהות של הבריאה: אלוהים וכור המצרף, לבין הרמה השלישית – כוכבים, זאת הסיבה שבגללה איננו יכולים לראות מעבר לכוכבים ואיננו תופשים את האלוהות. זעזוע המעבר השני נמצא בין השמש לכדור הארץ, ולכן יש את החיים האורגנים, שמאפשרים לכדור הארץ לקלוט אנרגיות המגיעות מהיקום, רואים זאת ברמה הפיזית בצמחים שקולטים את אור השמש ומבצעים פוטו סינתזה המשנה את החומרים והאטמוספרה של כדור הארץ. היא לא מסוגלת לעשות זאת בעצמה, להשתמש באנרגיה של השמש ולכן מייצרת את הצמחים (שיעור הנרקיס) שיעשו זאת בשבילה, אלא שזעזוע זה קשור גם לחיות ותכונות של האדם המאפשרים תנועה בין השמש והכוכבים לפלנטה.

האמת היא שלכדור הארץ יש חיים, אינטליגנציה ומסלול התפתחותי משל עצמו, שהאדם הוא חלק ממנו, למעשה הכדור יוצר מתוכו את האדם (וכך גם את שאר החיים האורגניים) בכדי שאלו ימלאו צורך עבורו כמכונת עיבוד אנרגיה, תפקידו של האדם להיות קולט ומעבד תדרים לצרכי הגדילה של כדור הארץ. אם יעשה זאת ירוויח את החוויה המלאה של קיום רוח בגוף פיסי והאפשרות להשתנות, להשתפר ולהתעדן, שתעניק לו את הזכות להתקדם לעולם הבא. לפלנטות יש תכונות החזרה (ראו דוגמא וונוס), אין להם יכולת לאסוף בעצמם את האנרגיות שהם צריכים, ולכן הם מגדלות ומפתחות את מכלול החיים האורגניים. לאדם יש יכולות לעבד אנרגיות גבוהות כל הדרך עד למקור קרן הבריאה.

כל רמה של קרן הבריאה מאופיינות על ידי מספר ומערכת אחרת של חוקים, בעולם שבו אנחנו חיים יש 48 חוקים ששולטים בכל, אבל בשמש שזה עולם וסוג חיים גבוה משלנו ישנם רק 24 חוקים, בכוכבים 12 חוקים, ואילו בירח שזה עולם וסוג חיים נמוך משלנו ישנם 96 חוקים.
חיי אדם יכולים לנוע במעלה קרן הבריאה או במורדה, אם הוא חי חיים מוארים ונכונים הרי שלאחר המוות הוא עובר לשמש או לרמה גבוהה יותר, זה המשמעות של המסע אל השמש של המצרים. אם הוא חי חיי בשר, חומר ואגו בלבד, הרי שנשמתו הולכת לירח, וזה משמעות העצב וחריקת השיניים של גיהינום התנכ"י. דברים נמוכים בכדור הארץ משמשים מזון לגדילת הירח, הוא מושך אותם אליו, בעוד שדברים גבוהים מצליחים להימלט משלטון החוקים כאן ולהגיע לרמות קיום טהורות ורוחניות יותר הקיימות במעלה קרן הבריאה.

קרן הבריאה לפי גורדייף ואוספנסקי

כל דבר ביקום גדל. כל דבר מתוכנן להפריש בצורה זו או אחרת. כל החיים האורגניים מפרישים. הפלנטה מפרישה, דוגמא לכך זה פחם, דוגמא נוספת זה ההרים הגדלים על ידי התגבשות מינראלית. אם אתה שם זרע באדמה הוא הופך לגזר, משהוא מאד קטן הופך בדרך של גדילה למשהו בסדר גודל אחר. כוחות אלקטריים מבצעים ביניהם אינטראקציה ונולד חומר בצורות שונות.
הזרע המוטמן באדמה מתחיל לאכול. החיה או האדם באים אל הגזר ואוכלים אותו, משנים את טבעו, ומפרישים את השאריות על פני האדמה. האקט הזה של האכילה הוא האוקטאבה הראשונה בטבלת המימניים של גורדייף. האקט שמתחיל במזון הפיזי במימן 768. הזרע מתחיל בתהליך של אכילה פיזי, תהליך שחייב להסתיים במקום כלשהוא כי הוא אסור – מוגבל. כשהאדם אוכל אותו הוא מערב באכילה את האוקטאבה השנייה, האוקטאבה של האוויר, נותן שוק לאוקטאבה של האוכל ומאפשר ייצור חומרים עדינים יותר.
הגזר אצל האדם משמש ליצור אנרגיות אלקטרו מגנטיות עדינות יותר של מרכזים אנרגטיים שאין אצל הצמחים – למשל רגשות ותחושות.
בעזרת אכילה מודעת, אכילה שמצטרפת אליה פעולה של זכירת העצמי, למשל תפילה. מתאפשר שוק נוסף שמאפשר לאוקטאבות של האוויר ושל הרשמים להתקדם ליצירת חומרים עדינים יותר בכמות יותר גדולה.

בכל תהליכי האכילה ישנה, בסופו של דבר, תוספת של חומר, זה אומר שבאיזשהו מקום כוחות אלקטריים הפכו לחומר, כמו שקורה בצורה גדולה יותר בגרעין של האטום, שהוא למעשה אנרגיה מרוכזת, כמו שהוכח בפצצת האטום.
כשדברים גדלים, דברים אחרים מתים ותהליך של שינוי קורה. כמו הגזר שנאכל וכך השתנה, כך גם הארץ וכל מרכיביה משתנים בצורה דומה למים. הימים אוכלים באדמה, הגשם מעכל את הסלעים, הים אוכל זאת, מעכל זאת, ובצורה מחוכמת מפריש את הכוח שנמצא בזה.
בלימוד העולמות השמימיים נסה לזכור שישנם שתי מערכות – האחת היא הבריאה, והשנייה היא ההתכלות של אותה בריאה על ידי שינוי. בחוק השניים ישנם שני ווקטורים, שאינם הפוכים זה לזה אלה משלימים, האחד עובד  על הציר צפון דרום, וזה ציר הבריאה, והשני על הציר מזרח מערב וזה ציר השינוי והכיליון. בלימוד קרן הבריאה מתחילים בציר צפון דרום.
קרן הבריאה קשורה לחלוקת תאים וגדילה אורגנית. ניתן לגשת משם לנומרולוגיה, הסוד של חוק השניים שעובד בתוך חוק השלוש, התהליך של אחזקה הדדית, ועוד.

לפי אוספנסקי קרן הבריאה קשורה לאוקטאבה ולצלילים של הסולם המוזיקלי. בסולם זה ישנם שני חצאי טונים, שני זעזועים, האחד בן מי לפה והשני בן סי לדו. השוק הראשון הוא בין החלק הגבוה של קרן הבריאה – המוחלט, לבין הכוכבים או כל הכוכבים, השוק השני הוא בין השמש לבין הארץ. את השוק השני מהווים החיים האורגניים.
ישנם גם, שלוש אוקטאבות של קרינה בין ארבעה החלקים המקוצרים של קרן הבריאה. אוקטאבה אחת בן המוחלט לשמש, אוקטאבה שנייה בן השמש לארץ, אוקטאבה שלישית בן הארץ לירח. שני הצלילים הראשונים – סי ודו והזעזוע ביניהם, נכללים במסגרת ארבע התחנות ולכן גם מתבטל הזעזוע שלהם. הזעזוע הראשון מתבטל על ידי המוחלט, השני על ידי המסה של השמש, והשלישי על ידי המסה של כדור הארץ. זה משאיר אותנו עם שלושה זעזועים בן מי לפה, האחד בן הארץ לירח, השני בן הארץ לשמש שזה החיים האורגניים ואנחנו בתוך זה, השלישי בן השמש למוחלט. מכאן מגיעה אוספנסקי לטבלת המימניים שלו, בעזרת גם חוק השלוש וההופעה שלו בתור פחמן, חמצן וחנקן. c.o.n

חוקים טבעיים בתרבויות עתיקות

החוקים הטבעיים הם העקרונות שלפיהם העולם עובד. עצם המחשבה שישנה חוקיות השולטת בכל הדברים היא המבדילה בין אדם בעל חינוך חילוני לבין אדם ההולך בדרך האזוטרית רוחנית. חלק מהותי בהכרת האדם והעולם הוא לימוד, הכרת ויישום החוקים הטבעיים, כל שצריך לעשות הוא ללמוד ולחזור ולעסוק בהם בדרך ישימה וחיה. החוקים נובעים מכדור הארץ, לימוד וחשיבה עליהם מכווננים אותנו לתדר טבעי.
בימי קדם לא הייתה ההבדלה בין מדע לדרך הרוחנית, מדענים במקומות כמו יוון, מצרים, ולהבדיל הודו, יפן והמזרח, חיפשו עקרונות השולטים בכל הדברים, הן בעולם החומר והן בעולם הרוח. התרבויות העתיקות (קבלה) הגיעו לחוקים המתבטאים בצורה ברורה על ידי מספרים, כגון חוק השניים – עיקרון הדואליות, חוק השלוש – עיקרון השילוש, חוק הארבע – עיקרון המחזוריות, חוק החמש – עיקרון הספירלה, חוק השבע – עיקרון האוקטבה, ולעיתים גם חוק השמונה, תשע ועשר.
עם הזמן נעזבו הבנות אלו לטובת אמונה גרידא ונדחקו אל מחוץ למקובל על ידי התפתחות המדעים בתקופת ההשכלה. בדרך הרוחנית מחיים את ההתייחסות אל החוקים הטבעיים ומשתמשים בהבנות שלהם בהתמודדות עם החיים, בעולם, המערכת האנושית ומחשבת האדם.

החוקים הטבעיים הם אמיתות שלפיהם היקום, העולם וגוף האדם עובדים. תרבויות עתיקות בחיפוש שלהם אחר האמת הגיעו לנוסחאות שמבטאות חוקים אלו, הדוגמא הבולטת ביותר היא עיקרון הדואליות, וגם ביהדות – הקבלה מתייחסת לחוקים אוניברסליים הבאים לידי ביטוי במספרים, ומכאן השם "ספירות".

הדרך ללמוד ולהתכוון לחוקים הטבעיים הוא לאסוף דוגמאות שלהם, לפניכם כמה דוגמאות היסטוריות להופעה של חוקים טבעיים בתרבויות ותקופות שונות ברחבי העולם

חוקים טבעיים ביוון הקלאסית

חוק השלוש:
– באתונה היו שלושה מוסדות שלטון: הפקידות ונושאי התפקידים – הארכונטים (בתחילה היו שלושה ארכונטים), מועצת הזקנים – ראשי בתי האב, ואספת העם – אספה של כל בעלי זכות הבחירה.
– בספרטה הייתה חלוקת שלטון של מלכים, מועצת זקנים, ואספת עם.
היו שלוש  צורות שלטון רווחות ביוון: מלוכה – טירניה, אוליגרכיה – אריסטוקרטיה, דמוקרטיה.
אריסטו בספרו המדינה אומר שצורת השלטון האידיאלית משלבת בתוכה את שלוש צורות השלטון, באופן שכל אחד מאזן את השני, ואף אחד מהם לא צובר יתר כוח על רעהו.
– אריסטו טוען שיש שלוש שכבות בנפש האדם: הנפש הצומחת (משותפת גם לצמחים). הנפש המרגשת (משותפת גם לבעלי חיים), והנפש המשכלת (ייחודית לאדם).

חוק הארבע:
– אריסטו מדבר על ארבע מסגרות אנושיות חברתיות: משפחה, כפר, פוליס, שותפות אנושית עליונה.
– אריסטו טוען שהדברים מתפתחים לקראת השלמת צורם שהיא גם תכליתם, באמצעות ארבע סיבות: חמרית, צורנית, פועלת, תכליתית. צורה נותנת לחומר תוכן. תכלית נותנת לפעולה תוכן.
– סוקרטס, כשמדבר על תכלית האדם, מזכיר ארבעה מושגים: אושר, המושג על ידי מידות טובות, הנובעות מהבנה, המושתת על ידיעה נכונה.
– ארבע המידות הטובות הם מושג יסוד אצל היוונים, ואלו הם: זהירות/תבונה, מתינות/איפוק, אומץ/גבורה, צדק. אושר ומידות טובות קשורות לצד המוסרי- רגשי של האדם, הבנה וידיעה נכונה קשורים לצד השכלי – מנטלי של האדם, והם נובעים אחד מהשני.

חוקים טבעיים בסין העתיקה

חוק השניים:
בסין יש שתי תורות עיקריות:
קונפוציוס – תורת מוסר, מעשיות, סדר חברתי, פתרון בעיית יחסי אנוש.
טאואיזם – דגש מיסטי דתי, השגת אלמוות, איחוד עם היקום, שחרור האנושות מסבל ויצירת עולם חדש.
הסינים לא תפשו את שני הזרמים הללו כמנוגדים אלא כמשלימים. כעוסקים בשני אספקטים משלימים באדם.

לפי הטאואיזם יש שתי כוחות ביקום – יין ויאנג. מהמשחק ביניהם נוצר הכל.
"יאנג" – אש, חם, יבש, מאיר, מתפשט, שואף למעלה והחוצה, טהור, בהיר, חיובי, שמימי, טוב, יפה, נעים, בתנועה. יאנג – פירושו המילולי: שיקוי אור השמש
"יין" – מים, קר, לח, אפל, מתכווץ, שואף למטה ופנימה, מלוכלך, עכור, שלילי, ארצי, רע, מכוער, לא נעים, במנוחה. יין – פירושו המילולי: מוצל.
העולם הוא שינוי וזרימה מתמשכים בין היין והיאנג, זה התהליך הקוסמי שהוא ה"טאו".
סוס לדוגמא הוא חיית יאנג – מזדקף על רגליו הקדומניות.
גמל לדוגמא, הוא חיית יין – נזקף על רגליים אחוריות..
היין מגיע לשיאו בעולם באמצע החורף, ביום הקצר ביותר. אז מעלה בן המרום את הגדול שבכל הקורבנות, הקורבן לשמי מרום, בפרוור הדרומי של הבירה, ומחזיר את הכוח השמיימי החם של יאנג, למען יוציא את היבול החדש מן הקרקע הלחה. הכוח של יאנג מגיע לשיא כוחו באמצע הקיץ, ואחר כך מתחיל לשקוע, תוך שהוא נכנע לכוחו של יין.

לטאואיסטים היו שני חוקים בסיסיים להתנהגות: אם ברצונך להשיג משהו, התחל בהיפוכו: בכדי לצמצם צריך להרחיב תחילה. בכדי להחליש, צריך לחזק תחילה.
פעולות צריכות להיעשות מתוך האי פעולה הספונטני, "אי פעולה אין פרושה שלא לעשות כלום, להישאר שקט, הרשה לכל לעשות את שטבעי לו כדי שטבעו יסופק".

שני מושגי יסוד בפילוסופיה הניאו קונפוציוניסטית שהתפתחה במאות השתיים עשרה והשלוש עשרה הם לי וצ'י:
לי – מתורגם כעקרון, תבנית, מרקם. הוראתו הבסיסית היא סדר. לכל דברי יש לי בעולם. לי הוא גם המוסר הטבוע באדם.
צ'י – מתורגם לזה שממנו כל הדברים עשויים, והוא גם טבעו של האדם.

חוק השניים קשור גם לעיקרון הקולן. נקודת המוצא של הסולם המוזיקלי הסיני הייתה הצליל פה דיאז. זה היה הצליל היסודי , והמלך היה מכוון אותו בעלותו לשלטון, ובזה היו תלויים הצלחת המדינה ושגשוגה. הצליל היסודי נתפש כקשור למידה העליונה. העיקרון שעליו עבד אירוע זה הוא עקרון הקולן: אם יש במלך תכונות מלכותיות, זה יבוא לידי ביטוי בכל מעשה שיעשה, כולל כיוונון הסולם המוזיקלי.
עיקרון הקולן מופיע גם בספר התמורות, ביסוד שיקוף מצבו של האדם על ידי זריקת מקלות במבוק, בכדי להגיע לקריאה הנכונה.

חוק השניים הוא בבסיס ספר התמורות – האי צ'ינג. כל שבשמים ובארץ הינו תוצאה של שני כוחות בראשית, מצירופם התהווה העולם והם ממלאים כל דבר. כל אחד מהם ניתן לריבוי או להמעטה, וכנגדו מתרבה או מתמעט היסוד האחר. שני כוחות אלו נמצאים ביסוד התופעות ובטבע וביסוד מצבים של בני אדם. הם דינמיים באופיים והדינמיקה ביניהם מתבטאת בתהליכים בטבע ובתהליכים אנושיים. (קונפוציוס אמר: הכל זורם כמו נהר יומם ולילה ללא הפסקה)
התמורות הם בין קו שלם, סגור, חיובי, יאנג. לבין קו מקוטע, פתוח, שלילי, יין. הקווים מופיעים בשלישיות, אחד מעל השני, הנקראות טרגרמים. נוצרים שמונה טרגרמים שהרכב הקווים קובע את אופי הטרגרם. הטרגרמים מופיעים בזוגות, אחד מעל השני, כך שנוצרים שישים וארבע מצבים בסיסיים, הן בחיי אנוש , והן בטבע, הנקראים: הקסגרמים.
הקסגרמים מורכבים משני טריגרמים שיחדיו יוצרים משהוא שלישי. ההקסגרמים בתנועה מתמדת. לדוגמא, ההקסגרם השלישי נקרא "התחלות קשות" והוא נוצר משילוב של התעוררות ושל מסתורין, ובמקביל של מים ושל רעם.
הנחתו הבסיסית של ספר התמורות היא: שיש מצבים בחיי אדם שהם מעין תיאטרון החוזר על עצמו, ובמקביל: מצבים ביקום (בטבע). מצבים אלו נמצאים בשינוי מתמיד, כששינוי זה משפיע על כל התחומים במקביל: השינוי הסביבתי משפיע על האדם באופן אוטומטי, אלא אם כן הוא אדם חכם ולומד להגיב או לא להגיב לסביבה בהתאם ליכולת ולצורך.
ספר התמורות הוא ספר שהגיע מימיה הקדומים והלוטים בערפל של סין. הוא ספר חוכמה, ספר הכוונה, ספר ניבוי עתיד.

חוק השלוש זה הטאו. אצל קונפוציוס מדובר הרבה על המידה הטובה, שביל הזהב, האיש החכם, דרך האמצע.

חוק הארבע והחמש.
– בעיר הקיסר היו ארבעה רובעים וחלק חמישי במרכז, שבו ארמון הקיסר.
– הסינים האמינו בקיומם של חמש יסודות: אדמה, אש, מים, מתכת ועץ.  כל יסוד קשור לצבע ויחד יש חמישה צבעים: אדום, כחול, צהוב, ירוק ולבן. החלוקה של חמש יסודות וצבעים מופיעה בפנג שואי.
– במוזיקה הסינית יש סולם פנטטוני בן חמישה צלילים, המבוסס על קווינטות.
– היממה חולקה לחמישה חלקים: בוקר, יום, צהרים, ערב, לילה.
– כוכבי הלכת חולקו לחמש לפי חמישה הצבעים היסודיים.
– מצבי רוח חולקו לחמש: חשיבה, דאגה, כעס, שמחה, פחד.
– עתות החיים חולקו לחמש: ילדות, עלומים, בהרות, בגרות, זקנה.

חוקים טבעיים בתרבות יפן העתיקה

חוק השניים:
-התרבות היפנית היא תרבות זה שמבוסס על הטאואיזם. "קה" משולש ישר, יאנג, זכרי.
"תה" משולש הפוך, יין, נקבי.
-ישנם שני סוגי אוכל: אוכל פיזי הבא מהאדמה – יאנג.. אוכל שמימי הבא מהשמיים – יין.
-חייו של היפני הינם מאבק מתמיד בין ה"נינגו" – רגשות אנושיים, לבין ה"גירי" תחושת החובה למוסר ולחוק.
– לוחם יפני יכל להיות או סמוראי – קשור לשליט, או "רונין" – שודד דרכים.
– לסמוראי היו שתי חרבות: אחת ארוכה – להליחם באויביו, אחת קצרה – להרוג את עצמו.
– ישנם ימי מזל וימים חסרי מזל.
– חומר ואנרגיה: כל מקום מאוכלס ב"קאמי", משמעותו המילולית היא: עליונים. ישויות אלו, לסוגיהם השונים, קשורים לכל הגורמים בטבע. לכל נחל ולכל עץ קאמי משלו. אדם במותו נהייה לקאמי. הקאמי עשויים להופיע כתכונות (פוריות וגידול) כתופעות טבע (שמים וארץ), כבעלי חיים, כנשמות של האבות, של הגיבורים, של אנשי המופת, כרוחות של בעלי המקצועות השונים. הקאמי זה הרוח ובמקביל לה יש את הגוף הפיזי, ואין האחד עליון על השני, אלא שניהם קיימים יחדיו, "מיטמה שירו" הוא המושג ששימש לתאר זאת.
הקאמי חולקו, בדרך כלל, לשני סוגים: קאמי של אדמה וקאמי השוכנים במרומים.

חוק השלוש
– "ווה" פירושו הרמוניה טבעית. מגיל צעיר לומדים היפנים לכבד את ה"ווה" של עצמם, של ביתם, של סביבתם הקרובה, וכל החברה באופן כללי.
בדת השינטו ישנם שלושה חפצים מקודשים: ניניגינו מיקוטו, נכדה של אלת השמש אמרסטו, עמד לרדת ולהופיע בצורה גשמית בארץ האלים, היא יפן, בכדי להיות הקיסר הראשון בשושלת הקיסרות הקדושה. בטרם ניתן לו התפקיד הופקדו בידיו שלוש אוצרות, אשר הם נותנים תוקף לשלטונו ולשלטון כל הבאים אחריו. השלישיה מהווה ערובה לשלמותה של יפן ואחד מעמודי היסוד של תרבותה. השלושה נקראים: המראה, החרב, והתכשיט.  המראה: קשורה לשמש, בעזרתה השליט יאיר את העולם, מעלות האופי הקשורות בה הם : נאמנות מוחלטת למקור הדברים, כנות. המראה הוכנה אישית על ידי אלת השמש והיא הקדושה ביותר מבין השלוש. בכל מקדש שינטואיסטי מוצבת מראה, זה הוא האביזר הקדוש הכמעט יחידי הקיים במקדשים. המראה מסמלת את האלוהות.  התכשיט: קשור בירח, בעזרתו ינוע ויתפשט השליט, התכונות הקשורות בו הם עדינות, חמלה, וויתור.  החרב: קשורה בכוכבים. השליט יכניע את המסרבים לציית לו בעזרתה. התכונות המיוחסות לחרב הם: חוזק, החלטיות, חוכמה, הכרעה. החרב אבדה בים ומאוחר יותר הושגה שוב. החרב קשורה בנשמה, במצפון, בנשיות.

שירת ההייקו

בשירה היפנית קיימת מסורת ההייקו, שירה הנתונה במסגרת צורנית קבועה של שלוש שורות, ובכל אחת מספר הברות קבוע: חמש, שבע וחמש. השירה נוגעת ביסוד השלישי המקשר בין הקצוות, היסוד שהוא חמקמק ומופשט, סמוי מן העין ומצוי בתחום ההרגשה ופחות בתחום השכלי. בשו, גדול משוררי ההייקו היה נוהג לומר שהייקו החושף 70-80 אחוז מעצמו הוא טוב, אך זה החושף רק 50-60 אחוזים, אין אנו עייפים ממנו לעולם. שיר ההייקו מתאר תמיד תמונה שלמה אחת, חוויה אחת, המורכבת משלושה גורמים, לכן שיר ההייקו לעולם אינו סגור ותמיד מותיר אפשרות להמשך המתעמקות, להלן דוגמאות:
"בריכה עתיקה" – הנצחי
"צפרדע קופצת" – הרגעי
"צליל מים" – הקשר
"על עץ חשוף. ניצב עורב. ליל סתיו"
"אגם פורח. עלמה קוראת מכתב. לאור ירח."
"דממה, קולו של העורב, נספג בסלע".

חוק הארבע
"גו" היא טכניקה להשגת שיפוט עליון (שם אחר זה "מיסוגי הבהי" שפירושו ניקוי והטהרות של הגוף-שכל). העיקרון הוא שבשביל לקבל וויברציות גבוהות מהשמיים צריך לקטב את הגוף לכך. תדירויות גבוהות הם יין, ולכן הגוף צריך להיות יאנג. יש ארבע טכניקות עיקריות ב"גו" וכולם נועדו להשגת דיאלקטיקה זו: ארבע הדרכים הם:  רחצה במים קרים: קור – יין גורם לגוף להיות יאנג, אדם נהייה יאנג כשהוא נמצא בסביבה של יין.  דיאטה של ירקות גורמת לגוף להפוך ליאנג.
– טקסי הטיהור בשינטו המשתמשים במלח, ההופך את הדם ליאנג. מדיטציה שבה מרכזים את אנרגיות הגוף באזור שמתחת לטבור, אזור היאנג

גיאומטריה מקודשת:

העיגול: היחס בן הקוטר שלו לבן היקפו הוא "פי" 3.141… היחס לא יכול להיות מבוטא במספרים שלמים. המשמעות של זה היא שמהותו של העיגול קיימת ברמה שמעל לרציונאלית הליניארית שהוא מכיל. אינטואיציות ותחושות, הקשורות, אולי, לעיגול, מכילות את האלמנטים של הרעיונות שבתוכם, אך יחד עם זאת יש בהם חוכמה גדולה יותר מאשר ברעיונות עצמם.

שורש של 2: שורש 2 נמצא במשפט פיתגורס הידוע שבמשולש ישר זווית כפולת צלע אחת בעצמה בתוספת כפולת הצלע השנייה שווה לכפולת היתר. זה מכיל בתוכו את הרעיון שהכולל הוא יותר ממרכיבי חלקיו. שורש 2 מכיל את היכולת לחבר, לגדול, לאחד, ולהשלים בין הניגודים, על ידי התייחסות שווה לשניהם, ביטוי גבוה יותר של אמת גבוהה. שורש 2 הוא מספר לא רציונאלי – 1.414… ובתוך זה יש את התפישה שהתפישות הגבוהות שלנו לא יכולות להיות מבוטאות במונחי העולם הנמוך.

המשולשים המכילים את היחסים 3-4-5 או 5-12-13 או 7-24-25 הם משולשים עם שורש שניים ומספרים שלמים בצלעות ונחשבים, לכן, כחשובים. בחדר המלכים בפירמידה הגדולה בגיזה מופיע שורש 2 ואחד מהמשולשים האלו.

יחס הזהב: חלק אחד שווה לחיבור שני החלקים, היחס בין החלק הגדול לבינוני שווה ליחס שבן החלק הבינוני לקטן וזה שווה 1.618…  נקרא "פיי". זהו מספר בסיסי באדריכלות אזוטרית וגם בדרכי גדילה טבעיים בטבע. הוא מחבר בן הדור החדש לקודמיו ושומר על ההמשכיות של דברים. מופיע בתוך הפנטגרם, בפירמידה בגדולה בגיזה. בסדרת פיבונצ'י. ביצירות האמנות הגדולות לאורך הדורות, בפרתנון. בספירלות, בצדף הנאוטילוס, במשולש הזהב – שבסיסו אחד וצדדיו הם פיי ופיי, ועוד

שורש של 3 והוויסכה פייסיס: כשמניחים שני עיגולים אחד על גבי השני כשקוטר של אחד נוגע במרכז של השני נוצר הוויסכה פייסיס. הוויסכה מייצגת את הדבר המשותף, הבנה הדדית, צורתה כצורת העין עצמה, משמעותה הרוחנית לראות עין בעין, לראות אל הנפש, היה לסמל חשיבות עצומה בימי הביניים גם מכיוון שהוא מזכיר דג וישוע נחשב כמבשרו של עידן הדגים. בתוכו מופיע היחס של שורש של 3 שמייצג את האופי העמוק של השילוש  שאיננו יכול להיות מבוטא בדרך הרגילה.

הפנטגרם: היה בזמנים קדומים סמל של בריאות וישועה, בימי הביניים שימש להרחקת רוחות רעות, כסמל גיאומטרי יש בו משמעויות רבות, היחס המיוחד שלו ליחס הזהב מייצג את אינספור האפשרויות שבו, הופכו בכך ליותר מיסטי.

הגופים הפלטוניים: טטרהדרון, הקסהדרון, אוקטהדרון, דודקהדרון, איקוסהדרון. שלוש גופים בנויים ממשולשים, אחד מריבועים ואחד מפנטגונים. הפתגוראים יחסו את היסוד של האש למוצק הראשון – הטטרהדרון. ולטטדרהדרון הם קישרו את הפירמידה, ומכאן השם : פיר – אש באנגלית. גם אפלטון מדבר על הפירמידה כ"מוצק מראשוני, הקל ביותר, הקטן ביותר, החד ביותר, המונע והאקוטי ביותר מכל המוצקים". הוא כותב: "המוצק הזה שיש לו צורה של פירמידה הוא היסוד והגרעין של האש". בעולם הצמחים זרע החרדל יצג את יסוד – זרע האש, ומכאן המשלים בברית החדשה לזרע חרדל.

5 הגופים הפלטוניים הם מודלים אידיאלים ראשוניים של צורות קריסטלים בכל רחבי עולם המינרלים בגוונים אינספור, אלו הם 5 הגופים היחידים שיש להם צדדים שווים. ליוונים הם סימלו אש אויר מים אדמה ואתר.