ירושלים הנוצרית

ירושלים היא המקום הקדוש ביותר בעולם לנוצרים, מקום שם ישוע סבל ונצלב, מת וקם לתחייה, מקום ממנו נברא העולם ושבו תתרחש הגאולה ואירועי יום הדין, הנוצרים מאמינים בנבואות התנ”ך ובתקפותו ורק מוסיפים עליו את הברית החדשה שרבים מן האירועים שמתוארים בה, מזמן הולדתה של מריה (אימו של ישוע) ועד לזמן השליחים (לאחר מותו של ישוע) קרו בירושלים.

המקום הקדוש ביותר לנוצרים בירושלים הוא כנסיית הקבר, המקום בו ישוע נצלב, נקבר וקם לתחייה, שובר תוך כדי כך את שערי השאול ומאפשר את גאולת המין האנושי והגעה חזרה למצב גן העדן. אל כנסיית הקבר מוליכה דרך הייסורים הקדושה לקתולים, אלא שיש עדות נוצריות רבות בירושלים שלכל אחת מהן יש את המקומות הקדושים שלה. ישנם שלוש עדות שלהם חזקות גדולות יחסית בירושלים ואלו הם הקתולים המיוצגים על ידי המסדר הפרנציסקני – שומרי המקומות הקדושים (אך יש להם נציגות של הרבה מסדרים אחרים), היוונים אורתודוקסים הקשורים לאוכלוסייה המקומית, והארמנים שלהם רובע שלם משל עצמם. בנוסף על כך לכל ארץ נוצרית בעלת השפעה יש נוכחות בירושלים, שמאפיינת את הנצרות המיוחדת שלה, וכך לאנגלים יש כמה מקומות הקשורים לכנסייה האנגליקנית, לרוסים כמה כנסיות ומתחמים הקשורים לכנסייה הפרבוסלאבית, לצרפתים מקומות הקשורים למסדרים צרפתים שונים, לגרמנים, אתיופים, איטלקים, וכן הלאה.

באופן כללי יש שלושה מקבצים עיקריים של אתרים בירושלים, האחד זה סביב כנסיית הקבר ברובע הנוצרי ובדרכים המוליכים אליה (הוויא דולורוזה לדוגמא). השני זה בהר ציון שם הייתה הסעודה האחרונה, נס הפנטקוסט בחג השבועות וירידת רוח הקודש, והקמת הקהילה הנוצרית הראשונה בעולם של השליחים. השלישי זה הר הזיתים, מקום ממנו ישוע נכנס לירושלים, בו שהה במהלך השבוע הקשור, ממנו עלה לשמיים, ואליו ישוב בסוף הימים. בכל אחד מהאזורים הללו יש הרבה אתרים השייכים לכמה עדות. ובנוסף לכך יש הרבה מאד אתרים נוצרים בירושלים שבכדי לגלות את כולם לעומק צריך שבועות וחודשים רבים.

על הסיפור הנוצרי נספר במקום אחר, בספר זה אתמקד בתיאור כמה מן האתרים הנוצריים החשובים בירושלים והמסורות הרוחניות הקשורות אליהם.  אבל בכדי לתת מסגרת זמנים כללית נציין רק  שבתחילת המאה הרביעית לספירה הופכת האימפריה הרומית לנוצרית וירושלים נהיית חשובה, הביזנטיים בונים בה כנסיות מפוארות ובראשם כנסיית הקבר הקיימת עד היום וכנסיית הניאה שחרבה. לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית לספירה שומרים הנוצרים על זיקתם לירושלים, מסעי הצלב יוצאים לשחרר את הקבר הקדוש משלטון הכופרים לבניית מחדש של כנסיית הקבר כמו גם כנסיות מפוארות נוספות שקיימות עד היום. לאחר כשלון מסע הצלב מתמעטת בניית הכנסיות וירושלים נשכחת והופכת למחוז נידח באימפריה העותומאנית עד שבעקבות התפתחויות פוליטיות ואחרות חוזרים הנוצרים באמצע המאה ה19 להיות גורם דומיננטי בחיי העיר ובונים בה כנסיות, מוסדות דת ומבנים מפוארים, ירושלים הנוצרית של היום היא במידה רבה המשך של התפתחויות שהתחילו במאה ה19 והואצו עקב כיבוש הארץ על ידי הבריטים ב1917 והקמת מדינת ישראל ב1948.

ראו – מאמר על הוויא דולורזה וכנסיית הקבר

ראו – מאמר אתרים נוצרים בהר ציון והרובע הארמני

המתחמים של מלכת ירושלים במאה ה12 – מליסינדה

היא הייתה בתו של בלדווין השני מלך ירושלים השני ונסיכה ארמנית, אשתו של פולק מאנג’ו מלך ירושלים השלישי, ואמם של בלדווין השלישי ואמרליך הראשון, מלכי ירושלים החמישי והשישי. האישה שמאחורי ממלכת הצלבנים, ולמעשה בתור עוצרת יחידה לבנה בלדווין השלישי, ואשתו של בעל לא מתפקד, היא זו ששלטה שנים רבות, בשנת 1135 ביצעו תומכיה בחצר המלוכה מעין הפיכת חצר כנגד בעלה פולק מאנג’ו, כך שהיא הייתה השליטה בפעול עד לשנת 1153, ושותפה בשלטון עד לשנת 1161 שבה נפטרה.

מליסינדה בנתה שלושה בניינים נפלאים בירושלים: קבר מרים, סנטה אנה – מקום הולדת מרים, וכנסיית סנט ג’יימס ברובע הארמני, אבל שיא מפעליה היה הבנייה המחודשת של האולמות המרכזיים בכנסיית הקבר בעזרת בנה אמרליך. בנוסף לתמיכתה באדריכלות היא קדמה אמנות, ציור, ספרות, שירה ופיסול, הסגנון הצלבני המשלב בין מזרח ומערב התפתח בתקופתה ובתמיכתה, וספרים כגון “ספר התהילים של מליסינדה” הם עדות לעושר של זמן שלטונה.

מבחינה תרבותית ואנושית משמעותית מאד פגישתה עם אלינור מאקטווינה, האישה החשובה של אירופה (שהגיעה לישראל עם בעלה המלך הצרפתי לואי השביעי בזמן מסע הצלב השני). אלינור הייתה קשורה להתפתחות אידיאל האהבה האבירי ושירת הטרובדורים, היא בילתה חודשים אחדים בחברתה של מליסינדה, שתי הנשים מצאו שפה משותפת. אלינור ומליסינדה התנגדו להתקפת דמשק – שהייתה בעלת ברית של הצלבנים. אלא שמצאו עצמם בעמדת מיעוט אל מול הגברים, למיותר לציין שההתקפה נכשלה והביאה לתוצאות קטסטרופליות מבחינת הצלבנים.

מליסינדה קבורה בקבר מרים שבעמק יהושפט, דבר המראה על הקשר העמוק שלה עם מרים וההזדהות אתה, וכן על קשריה עם המסדר הטמפלרי ותנועת הרפורמות של מנזרי קלוני, שהיו בעלי המקום בתקופת מסעי הצלב.

אתרים נוצרים בירושלים המזרחית

מצפון לעיר העתיקה יש כמה אתרים נוצרים מעניינים ויפים. הראשון הוא גן הקבר. מקום שם לפי חלק מהפרוטסטנטים האנגלים נצלב ונקבר ישוע. גנרל גורדון שביקר בירושלים בסוף המאה ה19 חשב לעצמו שלא ייתכן שכנסיית הקבר הנוכחית היא מקום הצליבה והקבורה מכיוון שהיא נמצאת בתוך העיר העתיקה, בעוד שכתוב שישוע נצלב ונקבר מחוץ לעיר. כשהציץ מחלון האכסנייה שלו ברובע המוסלמי והסתכל צפונה אל מחוץ לחומות העיר, הוא ראה גבעה שנראית בצורת גולגולת. וזה הוביל אותו למסקנה שזאת גבעת הגולגותא שעליה נצלב ישוע. קבוצות פרוטסטניות שונות מצאו במקום מערת קבורה מימי בית שני וטיפחו בו גנים, וכך נהיה אתר צליבה וקבורה אלטרנטיבי שנקרא גן הקבר.

אם ממשיכים בדרך חברון צפונה מגן הקבר מגיעים למתחם והכנסייה היפה של סנט אטיין שברשות האבות הדומיניקנים. צפונה משם נמצא בית של המושבה האמריקאית לשעבר שהפך כיום למרכז תפילה ירושלים של הכנסייה הבפטיסטית. זהו בית שבעיקרון פתוח בכל שעות היום ובקומה השנייה שלו יש חדר מדיטציה, עבודה והגות לשימוש אלו שרוצים להתחבר למהות של ירושלים, תפילה וקדושה.

מנזר סנט אטיין (סטפנוס הקדוש)

מצפון לחומות ירושלים בגבול העיר המזרחית ישנו מקבץ של כנסיות חדשות ומוסדות דת נוצריים, זה היה אחד מאזורי ההתיישבות והקמת המוסדות הנוצריים הפופולאריים ביותר החל מסוף המאה ה19 ומסורות דתיות שונות החלו להתקשר למקום, ביניהם המסורת של סקילתו של סטפנוס – המרטיר הנוצרי הראשון.

מנזר במקום נבנה לראשונה בתקופה הביזנטית על ידי הקיסרית אודוקיה והבישוף יובנלוס, אלא שהוא חרב בפלישה הפרסית במאה ה7 לספירה. המתחם נבנה שוב בתקופה הביזנטית ונהרס על ידי צלאח א דין. בסוף המאה ה19 נרכש המקום על ידי האב רטיסבון (שבנה את מנזר האחיות ציון בוויא דולורוזה) בשיתוף עם המסדר הדומיניקני הצרפתי ונבנה מחדש כחלק מהמתחמים הצרפתיים בעיר (שמומנו ותוכננו על ידי הרוזן דה פיילא), בתוך גבולות המנזר הוקם בית ספר הצרפתי למקרא וארכיאולוגיה, שקיים בו עד היום.

הדומינקנים מדגישים את הלימוד וההשכלה, ועל קירות הכנסייה ניתן לראות את הוגי הדעות הדומיניקנים הגדולים בימי הביניים וביניהם התיאולוג והפילוסוף החשוב ביותר בימי הביניים – תומאס אקווינוס. באפסיס הדרומי ניתן לראות את דומיניקוס הקדוש מקבל ממריה את מחרוזת הרוזרי, ככלי לתפילה ומדיטציה שישמש אותו במאבקו כנגד הקתרים. דומיניקוס מייסד המסדר הדומיניקני היה הראשון שהתגלו לו מסתרי הרוזרי על ידי מריה.

בניין הכנסייה עצמה הוא שילוב אדריכלות של מזרח ומערב, סגנון רומנסקי, גותי ואנדלוסי, מבנה גדול ומרשים ולפניו יש חצר אטריום יפה ובמרכזה פסל של הקדוש סטפנוס שנסקל במקום. מתחת לחצר התגלו מערכות קבורה תת קרקעיות שחלקם מימי בית ראשון, ויש האומרים שבהם הוחבא ארון הברית.

אודוקיה הקיסרית הביזנטית

היא לא הייתה מלכה של ירושלים, אבל אחת הדמויות החשובות בה במאה ה5 לספירה, במעמד אפילו גבוה יותר ממלכה, מכיוון שהייתה אשתו של הקיסר הביזנטי תיאודוסיוס השני. היא קיבלה חינוך קלאסי בבית אביה שהיה סופיסט, ואהדה את הפגאניים והיהודים, דוגלת בנצרות מתונה, בניגוד לאחות הקיסר – פלוכריה, שדגלה בנצרות קנאית ואלימה. שתי הנשים הגיעו לכדי התנגשות ביניהם שהביאה בסופו של דבר לגירושה של אודוקיה מקונסטנטינופול לירושלים ולניצחון הקנאים, דבר שהביא לסגירת האקדמיה שהקים אפלטון באתונה.

אבל ירושלים הרוויחה מכך, אודוקיה חייתה בירושלים והייתה לה השפעה רבה על חיי העיר. היא תמכה במונופיזיטים, יצאה נגד רדיפת יהודים, בנתה מחדש את חומות העיר, ואת מתחם סנט אטיין מצפון לחומה, ויש אומרים שהיא מצאה את ארון הברית בחללים תת קרקעיים מתחת להר הבית והחביאה אותו במערות הקבורה מתחת לסנט אטיין. אודוקיה נפטרה בירושלים בשנת 460 לספירה

מנזר סנט קלייר בתלפיות ירושלים

בתחילת שנות השמונים של המאה שעברה באה הנזירה אלישבע של הקלבייר (גולגותא) ממנזר הקלריסיות של פאריי לה מוניאל שבמרכז צרפת לירושלים, יחד עם שתים מחברותיה, על מנת לייסד כאן מנזר חדש של מסדרן. בתחילה לא התאפשר להן להקים את מנזרן בירושלים והן עברו לנצרת והקימו שם את מנזר הקלריסיות הראשון בארץ ישראל. לאחר שנים מספר עברה הנזירה אלישבע בראש קבוצה קטנה מנצרת לירושלים כדי להקים כאן את המנזר הנכסף. שטח האדמה על אם הדרך בין ירושלים לבית לחם נקנה בסכום מועט בשל מיקומו הבעייתי, חשוף וצחיח על גבול המדבר. המנזר נבנה בכספי תרומות של מאמינים בצרפת. זאת הייתה תקופה של תנופת בנייה גדולה של מוסדות ומנזרים נוצריים בארץ הקודש, עם דעיכתה של האימפריה הטורקית וסוף שלטונה בארץ. המנזר נבנה בשני שלבים:  חלקו הראשון נושלם בשנת 1884, וחלקו השני כחמישים שנה אחר כך, אז נבנה המנזר בגודלו הנוכחי.

הנזירות חיו ועבדו בתנאים קשים ביותר. בשל מיקומו החשוף והמרוחק של המנזר מן העיר, היה צורך לבנות חומות גבוהות כהגנה מפני התקפות הנוודים. אספקת המים הייתה בעייתית, בגן נכרה בור מים גדול שניקז אליו בעזרת מערכת מרזבים את מי הגשם שנקוו על שטח הגגות הגדול. היום מקבלות הנזירות את מי השתייה מן העיר, ובמי הגשמים מבור המים הן משתמשות להשקיית גן הירק ובוסתן הפרי שהן מטפחות חצר המנזר. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נאלצו הנזירות לרדת למצרים, כדי להתחמק מיד הטורקים, בשל היותן נתינות של המדינות שנלחמו אז באימפריה הטורקית, והמנזר הוחרם על ידי הטורקים שהשתמשו בו כמחנה צבאי וכאורוות לסוסיהם. עם תום המלחמה וכיבוש הארץ על ידי האנגלים, שבו הקלריסיות לירושלים. מאז לא נעזב המנזר, גם במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים, למרות מיקומו באזור הקרבות. את תקופת הקרבות בילו הנזירות במרתף המנזר, שם נתנו מחסה לשכנים וטיפול לנזקקים משני הצדדים. בן 1948 ל11967 שכן המנזר על הגבול ואף ספג לעיתים פגזים.

הנזירות מאמינות שהנוכחות התמידית של תפילה והתבוננות פנימית וחיי הרוח שהן מקיימות משפיעים על הסביבה ועוזרים לבניית השלום והאחווה על פני האדמה. הנזירות מתפללות למען השלום, ועבודתן היא בעצם התפילה.

הרכב הקהילה במנזר הוא בינלאומי, מוצאן של הנזירות מצרפת ואיטליה, מצרים, לבנון, סוריה, ברזיל וקנדה. השפה המשותפת ושפת התפילות היא צרפתית, בשל היותו של המנזר מיסודו צרפתי. אך בטקסי התפילה של שישי ושבת ובחגים הגדולים מתפללים גם בעברית ובערבית. הקהילה מרוויחה את לחמה בעבודת כפיים. במקום מצויים בתי מלאכה קטנים ליצירה ולמכירה של לחם הקודש, נרות, איקונות, כביסה למוסדות נוצריים, ומעט אירוח של עולי רגל. העבודה נעשית בעיקר בשעות הבוקר, ואת שעות אחר הצהריים מקדישות הנזירות לתפילה והתבוננות פנימית.

במנזר סנט קלייר פגשנו את הנזירה מרי ישועה, שהיא גם ציירת האיקונות של המנזר, היא הגיעה לכאן מצרפת, ולטענתה אלוהים קרא לה והיא נענתה. לכל אחד יש קריאה בחיים, ולקריאה שלה היא אמרה: הנני.

 

[1] מרכזו של המסדר ברומא, ויש לו מסדר גברי מקביל- האבות ציון- העוסק בהוראה ברחבי העולם. המסדר פעיל בעיקר באירוח צליינים ובנזירות ובעבודה סוציאלית בעיקר במדינות עולם שלישי. בעקבות ועידת הוותיקן השנייה, ייסדו אחיות ציון ארגון שמטרתו לקרב בין יהודים ונוצרים ואף מוציאות לאור כתב-עת בנושא. חלק גדול מכך נעשה ע”י הוראת היהדות לנוצרים.