מחווה לנגורנו קרבאך (Nagorno-Karabakh)

לפני יותר משנה המתזל מזלי לבקר בחבל ארץ היפה של נגורנו קרבך. בעקבות המלחמה החדשה שהתפתחה על חבל ארץ זה מצאתי לנכון להביא כמה הסברים ומילים על אתרי נגורנו קרבך, שאולי יסבירו לכם מדוע האזור נקרא במידה מסוימת “ירושלים של הארמנים” והוא חשוב להם, ובתקווה שהשלום ישכון במהרה.

בכדי להשלים את המאמר ולהבין באופן עמוק יותר את הרקע לנצרות וההיסטוריה הארמנית אני ממליץ לכם לקרוא את הספר החדש שכתבתי  במסגרת הסדרה טיולי תרבות ורוח בהוצאת פראג: “מסתרי עבר הקווקז – ארמניה וגיאורגיה” – לחצו לקישור
וכן לקרוא מאמרים על ארמניה והקווקז באתר זה – לחצו לקישור

אזור נגורנו קרבאך מזכיר הרים תלולים באירופה או בבלקן – תפאורה ציורית לאחוזות ימי הביניים. המבנה הפיאודלי נשמר כאן גם בתקופות של כאוס, בניגוד למקומות אחרים בארמניה שבהם היה שלטון זר במשך תקופות ארוכות, בין אם זה פרסי או עותומאני או אחר. במאה ה-13 עלתה לשלטון בחבל נגורנו קרבך השושלת של חסן ג’לאל הארמני והיא שלטה ללא הפרעה עד המאה ה-19. חלק מהשליטים הפכו כלפי חוץ למוסלמים, אך שמרו על הנצרות בסתר. בני השושלת ראו את עצמם כאחרוני השליטים הארמנים העצמאיים, ישות מדינית ארמנית אוטונומית, שייעודה לשמר את המורשת, ולכן הם בנו ופיארו את המנזרים, שהפכו למרכזי לימוד, חקלאות, תמיכה באוכלוסייה הכפרית שמסביב, והפצת אור ותרבות.

בין היערות והנקיקים נשמרו כמה ממנזרי ימי הביניים היפים ביותר. תוואי הנוף בנגורנו קרבך שונים משאר המקומות בארמניה, בכך שהם יותר מחורצים ומיוערים, ולכן הניידות בין המקומות וההרים קשה. מסיבה זו ואולי אחרת פולשים לעֵבר הקווקז, כמו המונגולים או תימור לנג, שהגיעו לארמניה מהמזרח והרסו את המנזרים במקומות אחרים, לא הטריחו את עצמם להגיע לנגורנו קרבאך, וכך המנזרים נשמרו.

כיום, חבל נגורנו קרבאך מהווה הלכה למעשה חלק מארמניה. שמו הנוסף הוא ארצאך  (Artsach). בשנות ה-90 התנהלה מלחמה אכזרית בין אזרבייג’ן לארמניה על השליטה בחבל זה, לאחר שהכריז על עצמו כמדינה עצמאית – הרפובליקה של ארצאך. המלחמה ההיא הסתיימה בניצחון מוחץ של הארמנים שלמעשה סיפחו את החלק וגם חלקים גדולים מאזרבייג’אן שגבלו בו והפרידו בינו לבין ארמניה גופה. התוצאה הייתה בין השאר כחצי מיליון פליטים אזרים וערים שוממות במישורים שמסביב להרים המאוכלסים בארמנים.

המעבר מארמניה לנגורנו קרבאך הוא פשוט וכרוך בהוצאת ויזה בגבול. ישנו מעבר צפוני בכביש המגיע מימת סוואן, ומעבר דרומי בכביש המגיע מגוריס. שניהם כבישים טובים שלאורכם נופים נפלאים. אתר הביקור הראשון כשבאים מהמעבר הצפוני הוא מנזר עתיק וחשוב הנמצא בגדות קניון מיוער ומרשים והוא מנזר דאדיוואנק.

אזור דרום ארמניה

באופן כללי כל אזור דרום ארמניה הגובל בצפון איראן הוא אזורים של הרים וקניונים אדירים, נוף קדומים המשלב רמות גבוהות ויערות, והוא אחד הדרמטיים מסוגו בעֵבר הקווקז. ישנם שני מחוזות מרכזיים בדרום שכל אחד מהם התפתח אחרת מבחינה היסטורית, האחד זה מחוז סוניוק שנמצא בתוך גבולות ארמניה, והשני מחוז נגורנו קרבך שנמצא באופן רשמי בתוך גבולות אזרבייג’ן, תוצאה של התווית הגבולות הבלתי אפשרית מהתקופה הקומוניסטית. דרום ארמניה היה המעוז והמצודה של הנצרות הארמנית בימי הביניים וגם לאחר מכן.

במאות ה-13–15 הייתה בדרום ארמניה מעין ממלכה עצמאית בהנהגת משפחת אוברליאן, שהפכה את האזור למעין מרכז רוחני ובירת תרבות של כל ארמניה. היו להם קשרים טובים עם המונגולים ששלטו מאיראן, סמבט אוברליאן (Smbat Orbelian), שליט סיוניק ואח של סטפן אוברליאן, קיבל את תמיכת החצר המונגולית ב-1257 למול שאיפות ההתפשטות של הזקריאנים (Zakarians) – ענף משפחה ארמני אחר שהיה קשור לגיאורגים. המונגולים בתחילת דרכם ושלטונם בארמניה תמכו בכנסייה ושחררו אותה ממיסים. זה הביא אצילים ארמנים להוריש את אדמתם לכנסייה שהתחזקה והתעשרה. צריך לזכור שבארמניה, בניגוד למקומות אחרים, ראשי הכנסייה היו ממשפחות האצילים ובקשרי משפחה עם השליטים.

במאות ה-11–12 סובלת ארמניה מפלישות של הסלג’וקים והביזנטיים, והמרכזים בשפלת אררט מאבדים מחשיבותם. גם כשהשפלה נכבשת על ידי צבאות הגאורגים במאה ה-12 ומוקמת ממלכה ארמנית חצי עצמאית בשלטון האחים הזקריאנים, המרכזים הדתיים כגון אצ’מיאדזין לא חוזרים לגדולתם, והתוצאה היא שהקתוליקון הארמני עבר לשכון בסיס שבארמניה הקטנה, ממלכה ארמנית עצמאית בהרי הטאורוס.

את החלל שנוצר בארמניה הגדולה מילאו המרכזים הדתיים בסיוניק ונגורנו קרבך. משפחת אוברליאן מסייעת בהקמת אוניברסיטאות גדולות וחשובות, הראשונים והחשובים בגלדזור ובטאטב בסוניוק, אך גם בגנדזסאר בנגורנו קרבך, ובנוסף אליהם רשת של 48 מנזרים שהם מרכזי לימוד ותרבות ברחבי הדרום. אנשי רוח פועלים במנזרים הללו ומחדשים את השפה, המחשבה, האמנות, הדת והתרבות הארמנית.

ישנם שני אימפולסים שהפיחו רוח חיים ברוחניות והדתיות הארמנית בימי הביניים. האימפולס הראשון התרחש בעקבות המפגש  של הארמנים עם הרנסנס הביזנטי של המאות ה-9–10, והאוניברסיטה החדשה במגנאורה קונסטנטינופול. האימפולס השני התרחש בעקבות המפגש של הארמנים עם המחשבה והתיאולוגיה המערבית עקב מסעות הצלב. האוניברסיטאות שנוסדו בסיוניק ונגורונו קרבך עסקו בתיאולוגיה, המקצועות הקלאסיים, מוזיקה, אסטרונומיה, ופרשנות המקרא, ולא נפלו מדומותיהן במערב.

ב-1375 נפלה הממלכה הארמנית בקיליקיה (ארמניה הקטנה) לידי הממלוכים, וחשיבותו של אזור הדרום גברה עוד יותר. גם הפלישות של תימור לנג ושלטון התימורידים לא פגעו בו בצורה אנושה. מבחינה גיאוגרפית אזור הדרום הוא מעין פקעת שבה נמצאים קצוות החוטים המאפשרים לחשוף את המהות של ארמניה, הרגשה מסתורית של עולמות שמעבר לזמן.

אתרים בנגורונו קרבך

מנזר דאדיוואנק (Dadivank)

מנזר דאדיוואנק הוא האתר הראשון שפוגשים בדרך לנגורנו קרבך מאגם סוואן בארמניה. המנזר הוא הרמוניה של טבע ואדם היוצר תרבות, והוא מרשים בעיצוב שלו, המתהדר במיקום נופי מושלם ומתייחד בבניין שמהדהד את הנוף בצורתו וחרוטיו.

דאדי היה תלמיד קרוב של השליח יהודה תדיאוס, אחד מ-12 השליחים הראשונים בעולם, והאיש שנחשב למפיץ הנצרות בארמניה. (מקום קבורתו שבצפון איראן הוא אתר עלייה לרגל ומנזר של הארמנים). הוא הגיע לקרבאך בכדי להפיץ את הנצרות בחבל, כבר במאה ה-1 לספירה ונקבר במקום. על שמו קרוי המנזר. במילים אחרות הנצרות של נגורנו קרבך מתהדרת בהקשר אפוסטולי והיא קדומה מאד, נמצאת לא רחוק מהמרכזים הארמנים הנוצרים הקדושים הראשונים בצפון איראן, והייתה באופן מסורתי קשורה אליהם.

חלקים גדולים ממבנה המנזר של היום נבנו כבר במאה ה-9, זמן עלייתה של ארמניה בהנהגת השושלת הבגרטית. הם בנו את העיר אני, לא רחוק מירוואן, אלא שכאן היו נסיכים מקומיים של אזור קאצ’ן (Khachen) הקבורים במקום.

מתחת למגדל הפעמון ישנם שני חצ’קרים יפים ואמנותיים במיוחד, עליהם עיטורים שהם העתק עיטורים גיאומטריים המופיעם על בדים מלכותיים, אלא שכאן הם חרוטים באבן.

במתחם יש “גוויט” (אולם כניסה) יפה, שרידי כנסייה מלבנית הרוסה, וכנסייה משוחזרת מרכזית בצורת צלב עם חרוט מוגבה הנח על 12 קשתות. החרוט והגליל המוגבה הם פנינת אדריכלות. בתוך הכנסייה נשמרו כמה ציורי קיר נדירים מהמאה ה-13, באחד מהם נראים מלאכים.

מנזר ומרכז הלימוד של גנדזסאר (Gandzasar)

במרכז נגורנו קרבך, בין ההרים חבוי המנזר ומרכז הלימוד של גנדזסאר, משמעות השם היא “הר האוצרות”, ואכן זהו מתחם מרשים על ראש הר בנוף קדומים ליד הכפר וואנק (Vank), שבו יש מרכז ללימוד כתבים עתיקים, והוא אחד המנזרים היפים בארמניה. זהו קומפלקס שהיה מעין אוניברסיטה בימי קדם, כמו מנזר טאטב. הקים אותו הנסיך הארמני של קאצ’ן (Khachen) חסן גלאל ווהטנגיאן. האזור של קרבאך מאופיין בקרבה לאיראן, הוא היה מחוז של איראן שנים רבות והשמות הפרטיים מסגירים את הקִרבה.

לפי האגדה, במנזר נמצא ראשו של לא אחר מאשר יוחנן המטביל, שהובא לכאן במהלך מסעי הצלב מארמניה הקטנה – אזור קיליקיה, שהייתה בת ברית של הצלבנים – ובנוסף לכך, שרידים של אביו זכריה. במילים אחרות הנצרות בנגורנו קרבך מתהדרת בנוסף למוצא אפוסטולי גם בהקשר תנ”כי ולברית החדשה. יוחנן המטביל הוא הדבר הקרוב ביותר לאדם שלם, ומבשר בואו של ישוע.

חדר הספרים של המנזר כלל הרבה כתבים עתיקים שנשמרו כאן יותר מאשר במקומות אחרים בארמניה. כיום יש כאן מוזיאון ומכון לימוד של כתבים אלה בראשות הארכיבישוף של ארצאך (Artsakh), כפי שנקרא אזור נגורנו קרבאך בפי הארמנים.

הכנסייה המרכזית על שם יוחנן המטביל מתפארת בכיפה נפלאה, הבנויה מגליל המחולק ל-16 פאות ועליו חרוט יפה. על הפאות תגליפים ועיטורים, ובאופן כללי על קירות המבנה תגליפים פיסוליים רבים, וכך גם בתוכו.

בתוך הכנסייה ובגוויט ממערב לה קבורים נסיכי החבל, מייסדי השושלת של חסן גלאל.

המנזר בגנדזסאר הוא המרכז הנוצרי של האזור, ואף היה מעין קתוליקון, כמו באצ’מיאדזין בו ישב ויושב ראש הכנסייה המקומי. זהו מקומם של מלכים ומנהיגים דתיים. המתחם מוקף בחומה גבוהה ונראה כמו מבצר על ראש ההר. בחומה חדרים רבים ששימשו למגורים ולימוד. מחוץ לחומה מבנה חדש שהוא מוזיאון ומרכז לימוד של ספרים עתיקים.
במילים אחרות יש בנגורנו קרבך מרכז נוצרי עצמאי, שלא נופל בחשיבותו מעיר הקודש החשובה שלהם במישור אררט – אצ’מידיאזין. מבחינה דתית זהו מקום מושב קתוליקון, הדרגה הגבוהה ביותר בנצרות הארמנית

מגרגורי עד גרגורי לא היה כגרגורי

ישנם שלושה גרגורי גדולים בהיסטוריה של ארמניה, כל אחד מהם הגשים בתלמודו את רוח התקופה. הראשון והחשוב ביותר הוא גרגורי המאיר, שפעל במאה ה-4 לספירה. אחריו הגיע גרגורי מנארק שפעל במאה ה-10 לספירה, ולבסוף – גרגורי טאטבצי[1] (1346–1410) שפעל במאות ה-14–15 לספירה.

ואכן, לפני שנולד, חלמה אמו של גרגורי טאטבצי שגרגורי המאיר נותן לה מנורה שתאיר מחדש את אור האמונה. כבר בגיל 7 הוא החל ללמוד את הכתבים הקדושים ובגיל 14 פגש את המורה שאימץ ולימד אותו למשך 28 השנים הבאות – המלומד הגדול ביותר באותה תקופה –  ווֹרוטנֶצי ממנזר וורוטנאוואנק, הסמוך לטאטב בדרום ארמניה אזור סוניוק.

ווֹרוטנֶצי וטאטבצי צעדו יחדיו במסע עלייה לרגל לירושלים. הם היו בירושלים ב-1373 שם טאטבצי הוסמך לכהונה, בשנת 1376 בהיותו בן 30 הוא קיבל דרגת וורדפּט (Vardapet). בשנת 1385 לאחר שהיה תלמיד במשך 28 שנה, קיבל טאטבצי את דרגת הלימוד הגבוהה ביותר בארמניה. והיא וורדפּט בכיר.

לפי טאטבצי, כדי להשיג את הטוב ביותר צריך ללמוד ואז לעשות – צריך לחשוב, להתבונן ואז לפעול. במאה ה-12 הארמנית השתנתה ואנשים לא הבינו יותר את הארמנית העתיקה, הנקראת גראבאר (Grabar). טאטבצי עסק במפעל תרגומים וכתיבה מחדש של הספרים הקדושים. לפי תפישתו המשמעות היא במילים ולכן צריך דיוק בשפה. הוא היה מלומד שידע כמה שפות.

לאחר מות מורהו וורוטנֶצי ב-1388, הפך גרגורי טאטבצי לראש האוניברסיטה של טאטב וכיהן בתפקיד זה כעשרים שנה, עד שנת 1408. טאטבצי תומך בשלטון מסודר, מפריד בין דת ומדינה וקורא להנהגה ארמנית דתית אחידה וקבלת מרות השליטים. לפי האגדה, הוא כובד על ידי תימור ובניו שפלשו לארמניה וידע ערבית. בשנת 1375 נופלת ארמניה הקטנה, טאטבצי משכנע את הפטריארכיה לעבור חזרה לאצ’מיאדזין ומרפא מחלוקות בתוך הכנסייה.

עיקר מפעלו האינטלקטואלי הוא פרשנות. הייתה לו פרשנות לשיר השירים, איוב, תהילים, ישעיה, יוחנן, מתי, ומהצד השני – לאריסטו וגרגורי המאיר. טאטבצי נקרא יוחנן כריסוסטומוס השני, וגם גרגורי המאיר השני, התיאולוג והמחנך של ארמניה. הוא הכיר את כתביהם של אתנסיוס, האבות הקפדוקיים, דיוניסוס המתחזה, אוגוסטינוס, אלברטוס מגנוס, ובמיוחד את תומס אקווינס. באותה תקופה התחילה פעילות של מיסיונרים דומיניקנים בארמניה. רבים מהארמנים הפכו לקתולים ונוצרה הכנסייה הארמנית קתולית. המרכזים האוניברסיטאיים בגלדזור וטאטב פעלו כנגד מגמה זו ולחיזוק האמונה הארמנית אורתודוקסית.

באותה תקופה פעלה בארמניה אחווה בשם אוניטרים – של קתולים-ארמנים שהסתמכו על התיאולוגיה של אקווינס ואלברטוס מגנוס. גרגורי טאטבצי, שהכיר היטב את כתביו של תומס אקווינס[2] חיבר כנגד מגמה זו ספר תיאולוגיה חשוב שנקרא “הספר עם תוכן הזהב” וכן ספרי דרשות לחורף ולקיץ, אולם ספרו החשוב יותר הוא “ספר השאלות”, שהושווה ל”סומה תיאולוגיה” של אקווינס. כיום המרכז האוניבסיטאי בטאטב כבר לא פעיל דורות רבים, אבל המרכז בגנדזסאר בנגורנו קרבך משמר את הספרים הקדושים והמשיך בלימוד ופיתוח תורתו במשך 600 שנה באופן עצמאי.

מנזר אמראס (Amaras)

נגורנו קרבאך היא ברובה רכס הרים גבוה, וממש ניתן לראות את המקום שבו הוא משתפל לעמקים היבשים שמסביב, ואת הגבול בין מקום מושב הארמנים בהרים ומקום מושב האזארים בעמקים. אלא שיש כמה יוצאי דופן. בניגוד למקומות האחרים בנגורנו קרבאך, מנזר אמראס נמצא באזורים נמוכים ופוריים, מוקף בשדות של עצי תות, מהם המקומיים עושים וודקה ייחודית. זה היה מרכז לימוד והשכלה עתיק הקשור להגעת הנצרות והפצתה בארמניה. ייסד אותו לא אחר מאשר מייסד הנצרות הארמנית בשנת 300 לספירה גרגורי המאיר, והמשיך את מפעלו הנכד שלו, גריגוריס, שנקבר במקום ב-364 לספירה. הקבר שלו, הנמצא בחדר קריפטה מתחת לאדמה, נחשב לקדוש ומשמש מקום עלייה לרגל. כאן לימד מסרופ את הכתבים המתורגמים החדשים וייסד בית ספר ראשון מסוגו שבו לימדו את הכתב הארמני החדש.

במילים אחרות, כמאה וחמישים שנה לאחר בוא הנצרות לארץ התפתחה בנגורנו קרבך תנועה של נזירות מקומית הקשורה ליצחק הגדול ומסרופ הדמויות הדתיות החשובות ביותר לאחר מייסד הנצרות הארמני גרגורי המאיר. מפעלה המרכזי של התנועה היה הקמת מרכזי השכלה ותרבות שיפיצו את הדת החדשה להמונים, בעזרת תרגומים חדשים לארמנית של כתבי הקודש. התלמידים הקימו מנזרים לא רק בהרים במקומות נידחים, אלא גם בעמקים במקומות מרובי אוכלוסייה. באותה תקופה ארמניה הייתה עדיין פורחת ומאוכלסת. היה זה לפני המלחמות הגדולות שהביאו שממה על הארץ. ואכן, המקום נהרס על ידי המונגולים ותימור לנג, ונבנה מחדש במאה ה-19. כיום יש סביבו חומות מבצר מרשימות וחדרים שצמודים אליהם. החצר הגדולה נראית כמו חאן ענק, ואכן היא שימשה כמקום מסחר ושוק.

לסיכום

יש עוד הרבה אתרים יפים ומרתקים בנגורנו קרבך כמו “מפל הפטריה”, עיר הבירה סטפנקרט, ועוד. תקצר היריעה מלספר עליהם. אין ספק שהאזור חשוב לארמנים מבחינה היסטורית וגם גיאוגרפית, ויחד עם זאת ומבלי לנקוט דעה, כשביקרתי במקום הלב נמחץ למראה היישובים העזובים של האזארים. ייתכן מאד שהמלחמה הייתה צודקת ולא הייתה ברירה לארמנים אלא להילחם על נפשם. חבל לא ניצלו את ההפוגה במלחמות להביא שלום על הארץ ולנסות  ולפתור את בעיית הפליטים האזארית והאזורים האזארים הכבושים, מפגינים בכך את מידת החמלה הנוצרית. והמבין יבין

[1] Tsaghikyan, Diana. “Grigor Tatevatsi and the Sacraments of Initiation”. (2015).
[2] הפילוסוף והתיאולוג הכי חשוב במערב במאה ה-13, מחבר מסולת הפילוסופיה האריסטוטלית עם המחשבה הנוצרית.