רומניה הרוחנית נוצרית
ברומניה לאחר הקומוניזם יש כיום התחדשות דתית, סוג מיוחד של נצרות מיסטית, הטוענת לחוכמה אוניברסלית ושמירה על המסורתיות הרומנית, זה התחיל כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהמחדש הגדול הוא המלומד סטנילואה Dumitru Stãniloae, עליו כתבתי במאמר נפרד – לחצו למאמר דוסיאתוס פטריארך ירושלים, המלומד סטנילואה והנצרות הרומנית.
ההתחדשות קשורה, בין השאר, גם לחוג שנקרא “הסנה הבוער” שהוקם בבוקרשט ב1945 ופעל עד 1956, היו חברים בו אנשי דת ואינטלקטואלים, והיום הוא חידש את הכריזמה וניתן לומר גם את הפעילות שלו, אנשי הרוח הנוצרים סבלו רבות בזמן השלטון הקומוניסטי, רבים מהם נאסרו, עונו, נרצחו, אבל זה לא שבר את הרוח שלהם, אלא רק חיזק אותה, והם נחשבים כיום למרטירים מודרנים, אנשים שפיתחו כוחות רוחניים בזכות הסבל שהם עברו, כאלו ששותפים למשא של ישוע, גם מירצ’ה אליאדה נחשב למי שהעריך את הנצרות המיסטית הרוחנית וראה בה תבניות של דתיות אמיתית.
המלומד דומיטרו סטנילואיה Dumitru Stăniloae נולד ברומניה ב1903 (נפטר 1993) והיה אולי אחד התיאולוגים החשובים ביותר של תנועת ההתחדשות הנוצרית אורתדוקסית מיסטית, המסתמכת על ספר הפילוקליה (הכתבים של הר אתוס) ומסורת ההסיכאזם (מדיטציה נוצרית), מתוך תפישה שאדם יכול להפוך לאל בעודו בחיים (תיאוזיס).
התנועה להתחדשות נוצרית רומנית ממשיכה את מסורת המיסטיקנים הקדומים של הנצרות האורתודוקסית. החל מזמנו של דיוניסוס המתחזה והאבות הראשונים, וכלה בפטריארך דוסיתאוס השני, שבוודאי לא שמעתם על שמו, אבל הוא היה אחד האישים החשובים ביותר שפעלו בארץ ישראל במאות 17-18.
מי היה דוסיתיאוס השני?
דוסיתאוס השני היה הפטריארך האורתודוקסי של ירושלים בשנים 1669-1707. הוא היה אחד האנשים שהשפיעו ביותר על גיבוש התיאולוגיה של הנצרות האורתדוקסית בזמן החדש, ונחשב לאחד מהוגי הדעות החשובים ביותר שקמו לנצרות האורתודוקסית, מאז זמנם של האבות הראשונים (מאות 4-6 לספירה).
דוסיתיאוס מכנס וועידת כנסייה (סינוד) חשובה בשם וועידת ירושלים, בזמן חנוכת כנסיית המולד בבית לחם בשנת 1672, אליה מגיעים אח”מים מכל רחבי העולם האורתודוקסי, בוועידה מוגדרת מחדש האמונה האורתודוקסית, וזאת על רקע או כנגד התפשטות האמונות הפרוטסטנטיות (קלוויניסטים בגזרת גורל) והקתוליות.
אחד הדברים החשובים והמהותיים שהוועידה מגיעה אליו זה אי האפשרות להיוושע אל ידי אמונה לבד, ללא ביצוע פרקטיקה דתית, וזה מתקבל על ידי כל העולם הנוצרי אורתודוקסי. המשמעות של הדגש הזה היא אדירה, בקתוליות טוענים שהישועה באה לאדם בזכות חסד אלוהי, וזה מתקבל על ידי השתתפות בטקסים של הכנסיה, בסקרמנטים, וזה נותן כוח בלתי מוגבל לכנסייה ולכמרים. אלא שדוסיתאוס קובע שהשתתפות בטקסי הכנסייה וקבלת סמכותם של הכמרים איננה מספקת. בכדי להתקבל אצל האל לא מספיקה אמונה בלבד, אלא אדם חייב לחיות חיים מוסריים, ולעלות במדרגות הדרך הרוחנית אל השלמות, ההרחבה של תפישה זו היא שיש דרך הפתוחה לפני האדם להתקרב אצל האלוהות, דרך של חוויה מיסטית.
החלטות ועידת ירושלים לא רק שמבדילות את הנצרות האורתודקסית מהאמונה הקתולית (אוגוסטינוס אב הכנסייה הקתולי החשוב ביותר אמר: “אני מאמין כי זה אבסודר”, ומשמעות הדבר ככל שהאבסורד יותר גדול כך האמונה יכולה להיות יותר חזקה). אלא מאשרות פעם נוספת את קיום המיסטיקה האורתודוקסית, תפישת התיאוזיס (האפשרות של אדם להפוך לאל), ותרגולות ההסיכאזם (מדיטציה נוצרית המובילה להתאחדות עם האל). בנוסף על כך הוועידה הדגישה את יכולת הבחירה של האדם, כלומר שעל האדם מוטלת אחריות הבחירה המוסרית, וניסחה מחדש את 18 עיקרי האמונה האורתודוקסית.
דוסיתאוס פועל גם במישור המדיני והפוליטי בכדי לחזק את הנצרות האורתדוקסית למול האיום התיאולוגי והפוליטי שבא מחוגי הרפורמציה והקתוליות. הוא מחדש בירושלים ב1662 את אחוות הקבר הקדוש שמטרתה לשמור על האינטרסים של העולם האורתודקסי בכנסיית הקבר, אינטרסים שעומדים בלב המאבק הבינלאומי על ההגמוניה באירופה. בנוסף על כך הוא יוצא למסעות לרומניה, סרביה, בולגריה גיאורגיה וביזנטיון, בכדי לגייס את הכנסיות האורתודוקסיות העצמאיות לתמיכה במאמציו ולעזור להם לגבש את עיקרי האמונה שלהן. עיקר מאמציו מופנה כלפי רוסיה שהייתה כוח עולה בעולם, הוא היה בחליפת מכתבים עם פיוטר הגדול ואולי גם נפגש איתו ודרש ממנו לבטל אל כפיפות הכנסייה לצארים (דבר שלא נסתייע). באותה תקופה נחתמו הסכמי שלום שחילקו מחדש את הבלקן בין אוסטריה והאימפריה העותומאנית (הסכם קרלוביץ) והסכמים אחרים שחילקו את סביבות הים השחור בין רוסיה לאימפריה העותומאנית, דוסיתאוס ניסה להשפיע על הרוסים להיכנס למשחק ולקבל תפקיד מרכזי בהגנה על הנצרות בארץ ישראל, אך כנראה שנכשל במאמציו אלו.
בכדי לבסס את האורתודוקסיה ולתמוך במאמצים הבינלאומיים לחזק את הפטריארכיה האורתודוקסית בירושלים, וכנראה שגם מסיבות אחרות וחלקן היסטוריות, דוסיתאוס מחבר ספר על תולדות הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית בירושלים, שהופעתו מבססת ומחזקת את את הטיעונים למעמדה ההיסטורי והתיאולוגי החשוב. דוסיטאוס מת בגיל 66 לאחר 38 שנים שבהם היה פטריארך ירושלים, אך עסק בעיקר במסעות ברחבי העולם. הוא קבור בקפלת ארבעים הקדושים הסמוכה לכנסיית הקבר.
דומיטרו סטנילואיה – המלומד הרומני
דומיטרו סטנילואיה Dumitru Stăniloae (1903-1993 (היה אולי המלומד הנוצרי רומני החשוב ביותר במאה ה20. כסטודנט צעיר הוא למד תיאולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת צ’רנאוץ הנחשבת באוקראינה, והשלים דוקטורט ב1928 על “חייו ופעלו של הפטריארך דוסיטאוס של ירושלים וקשריו עם הארצות הרומניות”.
שנה לאחר מכן (1929) הוא ממונה לפרופסור לתיאולוגיה באקדמיה לתיאולוגיה הרומנית בסיביו, והופך להיות דמות מרכזית ברנסנס הדתי רוחני נוצרי מיסטי של אותה תקופה, שכלל אישים רבים ובהם אף מירצה אליאדה (שראה בנצרות הרוחנית את הדבר הקרוב ביותר לדת הנכונה לעתיד)[1].
במקביל לפעילות האקדמית סנילואיה פעיל גם בכנסייה הנוצרית ומוסמך כדיאקון ב1931 וככומר ב1932, הוא מתקרב לחוגי הארכיבישוף וב1940 ממונה כיועץ מיוחד שלו.
בשנת 1936 משלים סנילואיה מחקר המתפרסם כספר על חייו ותורתו של הקדוש גרגורי פאלאמס, שהוא הטוען העיקרי בזכות ההסיכאזם (טכניקת המדיטציה הנוצרית) וזרם התאוזיס (הפיכת אדם לאל) במאה ה14 בסלוניקי והר אתוס. פאלאמס הוא ענק הרוח החשוב ביותר בוויכוח התיאולוגי המתפתח עם הקתוליות באותה תקופה.
כנראה שבעקבות החשיפה של סנילואיה לתורות הרוחניות הנוצריות שמקורן בהר הוא פונה באופן אישי לתרגולת ההסיכאזם, ההתקדמות שלו במישור האקדמי נוצרי וההיררכי כנסייתי מביאה לכך שהוא מצטרף לאגודה ה”סנה הבוער” המוקמת ב1940 ומקבלת משנה חשיבות בשנות החמישים כמשקל נגד להשפעה החילונית הקומוניסטית.
את האגודה הקים הנזיר והמיסטיקן סנדו טודור Sandu Tudor, אחת הדמויות החשובות ברנסנס הדתי רוחני הרומני, שפעל רבות כנגד האנטישימיות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, ומת בסופו של דבר בנסיבות מסתוריות בכלא הקומוניסטי. השם “סנה בוער” מרמז על התעסקות חבריה באור הרוחני, האור של הר תבור, שהיה מטרתם של הנזירים ההסיכאזים, ואכן בין חברי האגודה היו נזירים הסיכאזים, אך גם אנשי רוח שאוהדים את הנצרות הרוחנית.
בשנות החמישים סנילואיה נמצא בשיא השפעתו, הוא מלמד בבוקרשט, יועץ לפטריארך, ומרכז את המאמצים לשמר ולפתח את המסורת הרוחנית אורתודוקסית הנוצרית. הוא כותב ספרים כגון אורתודוקסיה ורומניות, ו”ישוע המשיח ושיקומו של האדם” (1943).
אלא שב1958 השלטון הקומוניסטי מחליט לצאת במהפכה אנטי דתית, פעילותו של מועדון הסנה הבוער נאסרת וחבריו עומדים למשפט, סנילואיה נכלא למשך חמש שנים 1958-1963. יש אומרים שהכלא חיזק את היכולות המדיטטיביות והדתיות שלו. לאחר השחרור הוא חוזר אט אט לפעילות ומתחיל לפרסם מחדש מאמרים וספרים במשך 30 השנים הבאות.
עבודתו החשובה ביותר מבחינה אקדמית היא שישה כרכים בנושא “התאולוגיה הדוגמטית האותודוקסית”, המפרטת את עיקרי האמונה האורתודוקסית, שאת חלקן הוא מאמץ מדוסיטוס. ספרים אחרים שלו עוסקים, בין השאר, בשלושה אישים אורתודוקסים חשובים שעסקו כל אחד בדרכו במיסטיקה נוצרית והם: גרגורי מניסה, אתנסניוס הגדול וקיריל מאלכסנדריה.
סנילואיה כותב ומספר על הרוחניות האורתודקסית בספרו “רוחניות אורתודוקסית”, ועל המוסריות האורתודוקסית בספרו “מוסריות אורתודוקסית”, במילים אחרות הוא מעלה על כתב את עיקרי האמונה והדרך האורתודוקסית על מגוון פניה באופן שיתאים למאה ה20 ובדרך שמחייה דמויות נשכחות קדושות כגון גרגורי פאלאמס, ומדגישה אהבה וחוויה של הקדושה (נומן).
בנוסף לעבודה המונומנטאלית הזו, שנעשית בד בבד עם פעילותו הציבורית, הוא עובד על פרוייקט חיים והוא תרגום הפילוקליה (הכתבים של הנזירים הנפוטים מהר אתוס) לרומנית, עליו עבד עשרות שנים והשלים לפני מותו ב1992.
מהי הפילוקליה?
את הפילוקליה אפשר לתאר כספר הזוהר של הנצרות המיסטית, משמעות השם היא “אהבת היופי” האנתולוגיה מורכבת מחמישה כרכים ובהם אוסף של כתבי אבות הכנסייה שעסקו בצורה זו או אחרת ברוחניות, וחלקם הגדול קידם את תרגולת ההסיכאזם ומסורת התיאוזיס. סנילואיה מתרגם את הספרים ל12 כרכים ומוסיף גם אנתולוגיה נוספת, ספרים וכתבים כגון מסכת הסולם של יוחנן קלימאטוס (מהסולם), מהמאה ה6, המתארים את המסע הרוחני.
כתבי הפילוקליה התחילו להגיע לעולם האורתודוקסי סלאבי החל מסוף המאה 18 בתרגום לרוסית, והייתה להם השפעה רבה על הרוחניות האורתודוקסית המתחדשת. ברומניה הוקמו במהלך המאה ה20, ואפילו לפני כן, מנזרים המתמקדים בתפישת התאוזיס ותרגולת ההסיכאזם, ברומניה מתפתחת הערצה של אנשים קדושים מופלאים בני זמננו שנחשבים לבעלי כוחות אלוהיים.
מאז שרומניה הפסיקה להיות קומוניסטית יש לנצרות האורתודוקסית עדנה, והיא מופיעה גם במדיה החברתית ובאמצעי התקשורת. הופעת התרגום השלם של הפילוקליה ברומנית ב1992 מייד לאחר סיום התקופה הקומוניסטית נתנה דחף גדול להתפתחות הרוחניות הנוצרית רומנית החדשה.
היסטוריה נצרות רומנית:
הרומנים הפכו להיות נוצרים כבר בתחילת הנצרות, בעיקר בחבל דוברוג’ה הסמוך לשפך הדנובה לים השחור, המסורת טוענת שהשליח הראשון היה אנדריי הקדוש והוא נחשב לקדוש פטרון של רומניה. יש אומרים שהשליח פיליפוס הגיע גם הוא לרומניה.
כשהגיעו השבטים הגרמניים במאה הרביעית לבלקן היה זה השליח אל הגותים אולפילס שפעל ברומניה במאה ה4 (דונב כתב עליו מחקר) ותרגם את הברית החדשה לגותית. באזור העיר קונסטנצה ובמחוזות שלאורך החוף (הארץ נקראה גם סקיתיה מינור) התפתחו מנזרים שהיו מעורבים בעולם הביזנטי נוצרי הכללי (נזכיר את דמותו של דיוניסוס העניו). הקשר של הרומנים לנצרות המתפתחת התחזק בעקבות השימוש שלהם בשפה הרומנית (הקרובה ללטינית) בליטורגיקה.
אלא שעד למאה ה19 רומניה לא הייתה ארץ אחת, היא חולקה לארצות ומחוזות שונים, המחוזות שלחופי הים השחור זכו לחשיפה נוצרית כבר בתקופה הרומית, ועוד יותר מכן בתקופה הביזנטית ותחת כיבוש בולגרי. המחוזות שבפנים הארץ כמו טרנסילבניה או מולדובה נשארו מאחור.
בתחילת המאה ה19 הייתה רומניה מחולקת לשלוש ישויות: מולדוביה בצפון מזרח, וולכיה בדרום, וטרנסילבניה בצפון מערב. מה שמאחד את כל הארצות הללו הוא שימוש בשפה הרומנית (בדיאליקטים שונים), אבל לכל אחת מהישויות הללו הייתה היסטוריה שונה. באמצע המאה ה19 מתאחדות מונטניה (וולכיה) ומולדוביה לידי ישות לאומית אחת, שסיפחה אליה עם הזמן גם את טרנסילבניה (עד למלחמת העולם הראשונה טרניסלבניה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית).
בנוסף לרומניה יש בארצות הבלקן האחרות כגון בולגריה, מקדוניה, יוון, מיעוטים וולכים גדולים. אלו הם אנשים הדוברים רומנית, שחיים בעיקר בהרים ועוסקים במרעה, והם אורגנו במסגרת הכנסייה והפטריארכיה הבולגרית העצמאית לארכיבישופות עצמאית בזמן האימפריה הבולגרית השנייה (מאה 12). לפני כן הם הוולאכים וחלק מהרומנים היו תחת השפעת המרכז הנוצרי באוכריד מקדוניה, וזה הביא לכניסה של השפעות נוצריות סלאביות לנצרות הפנים ארצית ברומניה, כולל השפה הסלאבית כשפת קודש במשך מאות שנים (עד למאה ה17),
הכנסייה האורתודוקסית התקיימה בצורות שונות ברחבי רומניה החל מימי הביניים המוקדמים, והיא הושפעה מהכיבוש וההשפעה הביזנטית, עם היחלשות האימפריה הזו עולה כוחם של הממלכות המקומיות ובראשם ולאכיה ומולדובה (טרנסילבניה היא תחת השפעה וכיבוש הונגרי קתולי), והן מתגבשות למעין כנסיות עצמאיות. התהליך מושלם בסוף המאה ה17 כשהן הופכות לכנסיות אוטונומיות אורדותוכסיות.
כמה שנים לאחר איחוד רומניה, בשנת 1865, מתאחדות גם הכנסיות הלאומיות של מונטניה ומולדובה לכנסייה אורתודוכסית רומנית אחת וזה מהווה מרכיב מרכזי בגיבוש הלאומי הרומני. ממלכת רומניה העצמאית הוקמה ב1878 ובעקבות כך הכיר פטריארך קונסטנטינופול בכנסייה האורתודוקסית הרומנית כאוטקפאלית (עצמאית) ובמנהיגה בתור פרימאט ב1885 ופטריארך ב1925.
במהלך קיום המרכז הרוחני בהר אתוס הייתה בו תמיד נוכחות של נזירים רומניים, אבל רק באמצע המאה ה18 נוצרה קהילה נזירית רומנית הומוגנית במקום בשם Prodromos שנחשב לסקטה Skete, דרגה שהיא פחותה ממנזר אם גדול. משמעות השם זה יוחנן המטביל, המנזר נמצא בצד המזרחי של ההר ליד מערת אתנסיוס מטברזון, במשך מאה שנה המקום ננטש ויושב חליפות, נקשר לנסיכות מולדובה, כיום יש בו 70 נזירים.
מנזר אנטים Antim
המרכז של הנצרות הרומנית, מקום מושב הפטריארכיה, הוא בלב בוקרשט ברובע מפואר ונפרד. צריך לזכור שהנצרות הרומנית היא הנצרות האורתודוקסית הגדולה ביותר (30 מיליון איש) לאחר הרוסית, וכי יש נוצרים השייכים לכנסייה זו גם במקומות אחרים בבלקן ובעולם. בסמוך לרובע זה נמצא מנזר אנטים שהוא אחד המקומות המיוחדים והמיסטיים של העיר הגדולה.
המנזר הוקם בתחילת המאה ה18 על ידי המלומד אנטים איבראנול, שגם היה אמן מגלף בעץ, הוא גילף את דלתות הכנסייה המרכזית בעצמו וכמו שאומרים דלת עץ מגולפת אחת שווה אלפי מילים. אנטים היה מלומד ממוצא גיאורגי, שידע כמה שפות ואומנויות, ביניהן ציור, קליגרפיה, פיסול בעץ ואריגה. הוא הוזמן על ידי שליטי ולאכיה (קונסטנטין ברנקוביאנו) להקים ברומניה ספריה, דפוס ולקדם השכלה. במשך כמה שנים הוא היה אחראי על מנזר סנגוב Snagov Monastery על אי באגם צפונה לבוקרשט, מעוז של העם הרומני שהוקם כבר במאה ה14 על ידי מירצ’ה המבוגר. הוא קידם את השפה הרומנית, הנצרות הרומנית, הדפיס ספרי דת ועסק בתרגומים של ספרות מיסטית דתית משפות אחרות.
ניתן לומר שאנטים פתח צוהר של השכלה, הארה, וחניכה בפני העם הרומני, ובמקביל לכך הוא הנהיג מנזרים עוסק ביצירת כפיים, הוא היה המטרופולין של ולאכיה ובוקרשט. יצירת המופת שלו זה המנזר הקרוי על שמו, המידות של הכנסייה 30 על 10 מטר מזכירים את בית המקדש.
אגודת הסנה הבוער
מנזר אנטים היה מרכז של אנטישמיות ב1941, והנזירים שלו תקפו את בית הכנסת הסמוך, אבל ב1945 הוא הפך למרכז של אגודת הסנה הבוער שפעלה ב1945 ועד 1958 בהנהגת המשורר, מיסטיקן, נזיר ופובליציסט סנדו טודר Sandu Tudor ונתנה פרשנות מחודשת למיסתורין הנוצרי.
בשנת 1943 הצבא הרומני הנסוג מרוסיה הביא איתו נזיר בשם kulygin ממנזר optina באוקראינה, מרכז של מיסטיקה נוצרית במסורת ההסיכאזם. הנזיר היה דמות אב רוחני והוא החל ללמד קבוצה בבוקרשט שאורגנה על ידי סנדו, של אינטלקטואלים, אנשי דת ותרבות, הקבוצה נפגשה כל יום ונתנה לרוח לפעול את פעולתה עליהם, וזה תמיד הסתכם בתפילה אבל ספונטנית, כזו שבאה מהלב. קולגין לימד את תפילת הלב ומודעות חדשה, בין האנשים שהגיעו לפגישות היה גם סטנילואה, שתרגם באותה תקופה את הפילוקליה לרומנית. הם יצאו נגד המודרנה והטיפו לערכים שמרניים, בסופו של דבר הם נרדפו על ידי הקומוניסטים והיחיד שחמק ממאסר היה אנדריי סכרימה Andrei Scrima שמילא תפקיד חשוב בהחייאת המסורת לאחר נפילת הקומוניזם.
הלימוד של קוליגין התבסס, בין השאר, על הפילוקוליה, וגם על ספר שהתפרסם ברוסיה בסוף המאה ה19 שנקרא דרך עולה הרגל The Way of a Pilgrim ובו מסופר על אדם המחפש את סוד התפילה הבלתי פוסקת לצורך כך עורך מסעות בסיביר, במהלכם הוא פוגש אנשים, וגם מורה רוחני אחד, שמלמדים אותו את סודות הדרך הרוחנית.
דרך עולה הרגל The Way of a Pilgrim
הספר מספר על אדם שקורא את הפסוק של פאולוס באיגרת אל הסלוניקים: שם כתוב (פרק ה’ 17) שצריך להתמיד ולהתפלל, כלומר להתפלל תמיד, והוא מחפש איך אפשר לעשות זאת. נדודיו מזמנים לו אב רוחני שמלמד אותו איך להתפלל ללא הפסקה, וזה נעשה דרך תרגולת של חזרה אינסופית על משפט התפילה, בתחילה 3000 פעמים ביום, לאחר מכן 6000 ולאחר מכן 12,000. עד שהתפילה נהיית חלק מהאדם והוא אומר אותה בליבו באופן אוטומטי, אבל זה רק תחילתו של התהליך, מכיוון שלאחר מכן צריך לדמיין את הלב כאיבר רוחני ולהכניס את המחשבה לתוכו, ולאחר מכן יש שלבים נוספים שבהם מסנכרנים את מילות התפילה עם הנשימה ועם קצב פעימות הלב.
תרגול של תפילת הלב מאפשר לראות דברים שקורים במרחק, ריפוי, ועוד תופעות פלאיות, הוא מחמם את הלב, הופך את האדם למאושר, מקושר לכוחות עליונים, שיכור ולא מיין, כדי להיכנס לעומק התרגול ולרמות הגבוהות שלו עולה הרגל לומד מהפילוקליה, הוא מקבל הנחיות איזה פרקים ללמוד ובאיזה סדר, וזה מפתח הפלאים שלו. יש בפילוקליה כתבים של 25 קדושים שמלמדים את סודות התפילה הבלתי פוסקת, הפילוקליה היא המבוא לכתבי הקודש, הם גבוהים יותר אבל אי אפשר להגיע אליהם ישירות. ההנחיה הראשונה היא פיזית: לשבת לבד ובשקט, להרכין את הראש, לסגור את העיניים ולנשום בשקט, להתבונן בתוך הלב עם הדמיון, להביא את המחשבה מהראש את הלב ולהגיד בזמן שאתה נושם: ישו המשיח, רחם עלי. זו הגרסה המקוצרת של המשפט, אפשר להגיד אותה או את הגרסה הארוכה יותר
הנחיות לקריאת הפילוקליה הם: לקרוא תחילה את חלק שני בכתביו של ניקופורוס הנזיר Nikephoros the monastic, לאחר מכן את כל הכתבים של גרגורי מסיני חוץ מכמה פרקים קצרים, לאחר מכן את שמעון התיאולוג החדש על שלושה סוגים של תפילה, ומילה אל אמונה, ולאחר מכן את הספר של קליסטוס ואיגנטיוס Callistus and Ignatius. בספרים אלו יש את התורה כולה.
מנזר קרניקה (Cernica)
על אי מחובר ליבשה מחוץ לבוקרשט נמצא אחד המרכזים הרוחניים החשובים של רומניה, מנזר קרניקה, שם יש את הסמינר התיאולוגי שהקים המלומד סטנילאו שגם קבור במקום. המנזר הוקם כבר במאה ה16 על ידי אציל בשם Cernica Știrbei ומכאן השם. הוא פרח במאות 17-18, בסוף המאה ה19 פעל בו Archimandrite Gheorghe שגם קבור במקום, הוא היה תלמידו וממשיך דרכו של Saint Paisie of Neamt הקדוש הנוצרי החשוב ביותר של התקופה שהביא את הלימוד המיסטי של הפילוקליה לרומניה (ראו בפרק על ניאמט). במאה ה19 שמר המנזר על חשיבותו ופעל בו קדוש אחר בשם Hierarch Calinic. כיום יש בו סמינר לכמרים שנפתח מחדש ב1995, וקרוב ל100 נזירים.
לאי המחובר ליבשה שני חלקים, בחלק החיצוני נמצא מבנה אדיר שנראה כמו מבצר, זה הכנסייה של סנט ג’ורג, שנבנתה במאה ה19, ובה ציורי קיר מרשימים. יש בבניין גם מוזיאון, ספרייה וחדרי אוכל למבקרים ונזירים. החלק הפנימי יותר של האי הוא ברובו הגדול בית קברות חשוב שהוא מעין מוזיאון חי, ובו מספר מבני מאוזוליאום, בנוסף לכך יש בו שתי כנסיות גדולות, אחת בתוך בית הקברות מוקדשת לסנט לזרוס, והשנייה מחוצה לו, בניין גדול שנבנה בתחילת המאה ה19 ומוקדש לסנט ניקולאי.
[1] ומצד שני עיוות של רנסנס זה הוביל להיווצרות תנועות פשיסטיות כגון הליגיונרים. הזרמים המיסטיים אורתודוקסים הנוצרים בין מלחמות העולם הונהגו על ידי המשורר Nichifor Crainic היה להם עלון שנקרא gandirea, גם מירצה איליאדה כתב שם, הם נטו לאנטישמיות ופאשיזם.
ראו עוד מאמרים על רומניה הרוחנית באתר
ראו הצעות לטיולים בנושאי אמנות ורוחניות נוצרית בארץ ובעולם:
