מסלול נצרות ארמניה

מסלול ארמניה הנוצרית

זהו מסלול מקוצר שאיננו כולל את אזור סיוניק ונגורנו קרבאך, שכרגע אי אפשר לבקר בהם בגלל המלחמה שהייתה בין ארמניה לאזרביגאן.

צריך להבין שהרוח של האומה הארמנית נמצאת במנזרים ובכנסיות. שם נמצאים האמנות, התרבות, הציור והפיסול, האירועים ההיסטוריים, החינוך, המאבק על עצמאות ושמירת הזהות הלאומית. העולם עד לא מזמן היה דתי. הדבר המלכד ונושא הגחלת הלאומית היה הדת, במיוחד בארמניה. הכנסייה הארמנית היא כנסייה לאומית, נפרדת מכל נצרות אחרת, בעלת מאפיינים והיסטוריה משל עצמה, עם גיבורים מקומיים, כתב קודש נפרד, ספרות דתית ומזמורים עצמאיים. הדגש בהגיוגרפיה (סיפורי תולדות הקדושים) של הקדושים החל מהמאה ה-6 עובר מדמויות כלל עולמיות כגון פטר, פאולוס ויוחנן, אל הקדושים הלאומיים הארמניים – גרגורי המאיר, ריספין ומסרופ.

הדבר דומה מעט ליהדות וישראל – אי אפשר להפריד את היהדות מישראל ואת ישראל מהיהדות. יש משהו בקשר בין עם לארץ ולתרבות, המתבטא בדת לאומית, ולכן המסע בעקבות המנזרים והכנסיות חשוב ומעשיר. מעבר לכך, הם נבנו במקומות הכי יפים בטבע ומכילים אוצרות אמנות ואדריכלות. סיור במנזרים מגלה את ההיסטוריה של ארמניה, וההתמקדות בהם מהווה מעין נקודת התייחסות למסלול טיול במדינה. בכל אזור יש מנזר וכנסייה משלו, הקשורים להיסטוריה ולמסורת המקומית. אבל מעבר לכל זה, כשנכנסים למקומות העתיקים וההדורים הללו ישנה תחושה מופלאה של קדושה, של השתאות ויראה, הגורמות גם לאדם הציני ביותר, במידה והוא פתוח, להתחיל להאמין באלוהים. המנזרים והכנסיות בארמניה הם שירה באבן, בחלל ובאדריכלות ומשתלבים בצורה מושלמת עם סביבתם.

מסלול ארמניה הנוצרית מתרכז באזור העמק של אררט, שם נמצאים האתרים העתיקים הקשורים לימי הזוהר של ארמניה, ובעיקר אצ'מיאדזין, שם היו הבירות העתיקות – ובאופן טבעי, גם הכנסיות והמנזרים הסמוכים אליהן.

המסלול מתחיל במנזר חור ויראפ, הבירה העתיקה של ארמניה והמקום שבו נכלא גרגורי המאיר. משם נמשיך לאצ'מיאדזין, ירושלים השמימית שישוע הנחה לבנות בארמניה, שם נמצאות הכנסיות החשובות ביותר והמרכז הרוחני של הארץ. לאחר שנבקר באתרים בסביבה נמשיך למנזרים נפלאים בצפון כגון הארפאט (Haghpat), מנזרים ליד חופי אגם סוואן כגון סוואנאוואנק, ומנזרים בהרים מעל ירוואן כגון גרהרד. אני מציע להקדיש יומיים שלושה לאזור ירוואן, יומיים שלושה למנזרים בצפון ואגם סוואן, אפשר לשלב במסלול אתרים ארמניים ממסלול תרבויות עתיקות בעֵבר הקווקז.

אתרים נוצריים קדומים בשפלת אררט

האתרים הקדומים של ממלכת ארמניה העתיקה היו במישור אררט, ובראש ובראשונה הבירה ארטשאט, לשם עשה פעמיו גרגורי המאיר. המפעל של הפיכת ארמניה לנוצרית שנעשה ביחד עם המלך עסק במידה רבה בהעברת הקדושה מהאתרים הפגאנים העתיקים אל הנצרות. העברת המסורות התרחשה הן במישור התיאולוגי והטקסי והן במובן הגיאוגרפי. היו שלושה מקומות חשובים מבחינת הממלכה הארמנית הפגאנית בשפלת אררט, ושלושתם הפכו לחשובים לנצרות. האחד הוא כמובן הבירה העתיקה, שמוקמה אל מול הר אררט במיקום מיוחד; השני הוא מקומות המקדשים החשובים בשפלה שהפכו לעיר הקודש אצ'מיאדזין; והשלישי הוא מקדש ומקומות התבודדות של אנשים קדושים בהרים, שהפכו למקומות של נזירים נוצריים ומנזרים (גרארד). בנוסף על כך בפסגות ההרים שמסביב לשפלת אררט קרו תופעות על טבעיות שנקשרו לכוחות קדומים, גם אותם רתם גרגורי לטובת האמונה החדשה.

מנזר חור ויראפ (Khor Virap)

זה היה מקום הבירה העתיקה של ארמניה, בשם ארטשאט. כיום יש שם תל ארכיאולוגי גדול ועליו אחד המנזרים היפים בארמניה, המופיע בכל הגלויות לתיירים על רקע הר אררט המושלג. ארמניה היא המדינה הראשונה בעולם שהפכה להיות נוצרית, דרך מפעלו של גרגורי המאיר בשנת 301. אלא שהמבנים הנוכחיים נבנו במאה ה-17 על בסיס הריסות המבנים הקודמים.

ארטשאט הייתה עיר קודש של הארמנים, משמעות השם היא "השמחה של ארטה – אמת", ומכאן שארטשאט היא מקום האמת. שכן בה המקדש המרכזי לאנאהיטה, האלה-אֵם של הארמנים.

המנזר נמצא במקום שבו היה ארמון המלך ותחת לו בית כלא ידוע לשמצה, בור שאיש איננו יוצא ממנו, אליו זרק המלך טירידאטס השלישי את גרגורי המאיר שבא להפיץ נצרות בארמניה, והתגלה שהוא בנו של רוצח אביו. 14 שנים חלפו והמלך הוציא להורג אישה בשם ריפסים, שהייתה היפה ביותר בעולם, וסיפור שהיה כך היה: דיוקליטיאנוס הקיסר הרומאי חשק בה, למרות שהייתה נזירה במנזר גיאנה (Gayane) שברומא, ולכן היא ברחה לארמניה למצוא שם מקלט. זה לא עזר לה, מכיוון שהמלך הארמני התאהב בה ורצה לשאת אותה לאישה. משזו סירבה הוא הוציא אותה ואת בנות לווייתה להורג. זה היה מעשה קובע גורלות, מכיוון שכתוצאה מכך הוא השתגע וסבל מפגעים וממחלות משונות, ואז אחות המלך חלמה שהאיש שהם זרקו לבור מתחת לארמון לפני שנים רבות, רק הוא יכול להציל אותם. איש לא האמין שגרגורי שרד במשך זמן כה רב, אלא שאישה אחת הביאה לו אוכל בסתר. וכך הוא יצא מהבור, ריפא את המלך שהפך להיות נוצרי, ובעקבותיו התנצרה ארמניה כולה.

המקום הפך להיות מקודש, העיר ארטשאט נחרבה בסוף המאה ה-4 לספירה על ידי הפרסים. קפלה ראשונה מעל הבור נבנתה במאה ה-5 לספירה. ב-642 בנה הקתוליקון נרסס השלישי מנזר במקום, לאחר הגעת הערבים. אלא שהוא נחרב ונבנה שוב במאה ה-17 בסגנון הארמני הטיפוסי, גליל ועליו חרוט מחודד מתנשא לשמיים, כמו מתחרה עם הר אררט הנמצא מולו. הכנסייה המרכזית נקראת על שם אם האלוהים. הקפלה של סנט גרגורי נמצאת בגבול החצר, על החומה של ההר, ובחדר שבו פתח ברצפה – זהו הפתח לבור שאליו נזרק גרגורי. ניתן לרדת בסולם לתוך הבור, שעומקו שישה מטרים. המנזר נמצא בקצה הגבעה וצריך לעלות אליו במדרגות ממגרש החניה.

מחצר המנזר נשקף נוף מדהים של הר אררט. זוהי הנקודה הכי קרובה אליו בארמניה. גם נהר האראס והגבול הטורקי קרובים מאוד, ממש מתחת לאף. בעבר כנראה שנהר היה קרוב יותר במפגש עם נהר מטסמור. בראש השנה יורד הקתוליקון הארמני לבור ועולה ממנו עם נר דולק שנלקח לקתדרלת גרגורי המאיר בירוואן. המנזר משמש אתר עלייה לרגל וטקסים דתיים, ובמיוחד חתונות והטבלות, כמו גם הקרבה של חיות לאלוהים (מסורת פגאנית שנשמרה בכנסייה הארמנית).

ממנזר חור ויראפ נעשה את דרכנו אל אצ'מיאדזין בעקבות גרגורי, שהגיע למקום וזכה לחיזיון של ירושלים השמימית בארמניה.

אצ'מיאדזין או ואראשאפאט (Etchmiadzin)

ואראשאפאט הייתה הבירה של ארמניה בזמן גרגורי המאיר. בתוכה היה מקדש לוונוס שנבנה על בסיס מקדש אש מזדאי (דת זרתוסטרא), לא רחוק משם היה מקדש לדיאנה אלת הציד. המקדשים היו קשורים להשפעה הרומאית החדשה, שהחליפה את זו של הפרסים עם עליית השושלת הסאסאנית לשלטון.

הסיפור אומר שלאחר שגרגורי ניצר את המלך ושאר הארמנים, הוא לימד והתפלל במשך שישים יום. בסוף התקופה הוא הגיע לאצ'מיאדזין, שהייתה אז מקום מקדשים פגאני, עיר חשובה והבירה העתיקה. שם היה לו חזון ובו הוא ראה את השמיים נפתחים, קרן אור בוקעת מהם ועליה יורדות למטה דמויות אלוהיות ובראשן איש גבוה ורזה, שהוא ישוע. הדמות ירדה אל האדמה והיכתה עם פטיש מספר פעמים בשלוש מקומות באדמה. היכן שהיא היכתה נוצר מעגל של זהב ומתוכו עלה עמוד של אש, עטוף בצלב של אור. ההנחיות היו ברורות: בשלושת המקומות הללו יש לבנות כנסיות שבמרכזן יש עיגול העולה לשמיים, הנמצא בתוך תבנית צלב. על גרגורי ואנשי ארמניה לבנות את ירושלים השמימית בארמניה בעזרת פטישים ואזמלים ארציים – סולם שדרכו אלוהים יוכל לרדת אל האדמה ואנשים יוכלו לעלות לשמיים.

החלק החסר בסיפור זה הוא שעל קרן האור ירדו ועלו בני אדם, ולא רק מלאכים, כפי שהיה במקרה של סולם יעקב. המשמעות של קרן האור היא היותה הסולם המיסטי, המאפשר לאדם להפוך להיות דמוי אלוהים. אתנסיוס פטריארך אלכסנדריה באותה תקופה אמר: ישוע הוא בן אלוהים שהופיע בתור אדם בכדי להראות לבני אדם את הדרך להפוך להיות אלוהים. החלק החסר בסיפור על יעקב אבינו והמאבק שלו עם המלאכים העולים ויורדים בסולם הוא שיעקב נאבק עם עצמו, בכדי להפוך להיות כמו המלאכים שעלו וירדו בסולם. הוא נהיה כמוהם, ולכן שינו את שמו מיעקב לישראל. עקב אכילס שלו היה היותו אדם, ולכן קראו שמו יעקב, אבל הוא התעלם מהכאב והנכות והתמודד כשווה בין שווים והפך למלאך, וזאת אפשרות הפתוחה בפני כל אדם.

ישוע, על פי החזון, היכה על האדמה בשלוש מקומות. המקום הראשון שבו הוא הכה היה מקדש וֶנוס שעל בסיס מקדש האש של זרתוסטרא בלב העיר. שם נבנתה הקתדרלה של אצ'מיאדזין. המקום השני שבו הוא היכה על האדמה היה מקדש דיאנה,[1] או בשמה האחר ארטמיס. שם נבנתה לימים הקתדרלה לכבודה של ריפסימה, הקדושה של ארמניה שהוצאה להורג על ידי המלך טירידאטס. המקום השלישי שבו ישוע היכה באדמה היה היכן שנבנתה לימים הקתדרלה לכבודה של גיאנה הקדושה, ראש המנזר של ריספימה, שהוצאה להורג גם היא באותה הזדמנות.

משמעות השם אצ'מיאדזין היא ירידת ההתגשמות, והוא השם הנוצרי שניתן לעיר. זהו מעין וותיקן המורכב ממבני דת רבים. ממערב לקתדרלת אצ'מיאדזין שוכן מאוזוליאום לפטריארכים ויד זיכרון לנספים בשואה הארמנית. ממזרח כניסה מרשימה ומזבח פתוח לטירידאטס, שהוא המלך שקיבל את הנצרות.

הקתדרלה הראשית, קתדרלת אצ'מיאדזין (Etchmiadzin Cathedral), נבנתה לראשונה ב-303 לספירה, אך נהרסה במלחמות עם הפרסים ונבנתה מחדש וקיבלה את צורתה הנוכחית בסוף המאה ה-5. המבנה מרובע עם כיפה מרשימה וציורי קיר יפים, יש בתוכו ארבעה עמודים חופשיים המחלקים את החלל ל-9 ריבועים שווים, עם 4 אפסיסים ב-4 כיווני השמיים. האדריכלות היא שילוב של מרכיבים זורואסטריים ומבנה מאוזוליאום קלאסי. מגדל הפעמונים במערב נוסף במאה ה-17. בניגוד לכנסיות אחרות שהן לקוניות באופיין, כנסייה זו עשירה ומגוונת – נמצאים בה כיסא הפטריארך וכן תבליטים ותמונות רבות. על הקירות החיצונים (צד צפון) יש תבליטים שהם מהמאות 4–6 לספירה, עם כתב יווני. הציורים בתוך הקתדרלה הם מהמאות ה-17–18. בעיטורים ניכרת השפעה פרסית מאוחרת. הקתדרלה של אצ'מיאדזין היוותה השראה לאדריכלות הארמנית לאורך הדורות, ויש אומרים שגם לאירופה, דרך הפאוליקיאנים.

בצד המזרחי של הקתדרלה יש שלושה חללים גדולים נוספים שהם כיום מוזיאון. ניתן לראות בהם חלק מתיבת נוח, שנמצא על ידי נזיר שטיפס אל הר אררט במאה ה-13, (לפי בדיקות פחמן, העץ הוא מלפני 6,000 שנה) וגם חלקים מהצלב של ישוע, את החנית של לונגיוס, שהייתה לפני כן במנזר גרני, וחפצים קדושים רבים נוספים.

הכנסייה של גיאנה ((Gayane Church נמצאת מדרום לקתדרלת אצ'מיאדזין ונבנתה בשנת 630. היא בעלת פרופורציות מושלמות ומבטאת את גאונות האדריכלות הארמנית המקודשת. הרצפה מחולקת ל-9 חלקים, כמו הקתדרלה של אצ'מיאדזין הסמוכה, ויש באמצע 4 עמודים חופשיים, אבל התקרה היא סיפור אחר לגמרי, ביסודה יש מבנה צלב של אולמות אורך משופעים שבמרכזו מתרומם גליל ועליו חרוט. מבפנים החרוט הוא כיפה. במילים אחרות במקום שהתקרה תהיה משטח אחד ובמרכזו כיפה כפי שקיים בקתדרלת אצ'מיאדזין (מסורת שמקורה במקדשי אש של דת זרתוסטרא ומאוזוליאום בעולם הקלאסי). התקרה היא צלב של קמרונות, שמושלם בפינות על ידי גג נמוך יותר, ומתחבר באמצע לגליל המתרומם אל-על והופך לחרוט. הגג משלב שלושה מישורים וצורות גיאומטריות: ריבוע, עיגול, ומשולש. נזכיר כאן שבחיזיון של גרגורי המאיר הוא רואה את ישוע מכה בפטיש על האדמה. במקום נוצר עיגול של זהב – שהוא הגליל; עמוד של אש – שהוא החרוט; עטוף בצלב של אור – שהוא המבנה המצולב.

בכניסה לכנסייה יש מרפסת נרתקס (מבוא) שהוספה במאות 12–13 ובה חצ'קרים וגילופים יפים.

הכנסייה של ריספימה (Hripsime Church) היא אחת מפסגות האדריכלות הארמנית ואתר מורשת עולמי. זה המקום, כזכור, שבו ריפסימה הוצאה להורג, שאר 38 הבתולות הקדושות הוצאו להורג סמוך לשם, במקום שבו נמצאת כיום כנסיית שוגהקט (Shoghakat Church) מהמאה ה-17. המאוזוליאום המקורי לריספימה נבנה על ידי יצחק הגדול בסוף המאה ה-4, אולם הבניין הנוכחי נבנה על ידי הקתוליקוס קומיטאס אצגגי הבנאי בתחילת המאה ה-7.

מה שמייחד את הבניין היא כיפת הגליל הגדולה עם החלונות הרבים – 12 חלונות בארבע קבוצות של שלוש, שממנה בעצם נובע הבניין. לכיפה 8 צדדים שבכל אחד מהם קשת. ארבע מהקשתות הם אפסיסים וארבע הן נישות צרות יותר. הצד החיצוני של הבניין מעוצב למופת, יש בו נישות עמוקות, שתיים עגולות גדולות וגבוהות מהצד החיצוני של כל אפסיס, וכן נישות משולשות בתוך הקיר. למרות שהקירות החיצוניים כביכול ישרים ומרובעים, יש חלוקה שלהם לפי פרופורציות מקודשות. המבנה מדהים ומפתיע, קשה לתאר אותו במילים. מגדל הפעמונים בצד מערב הוסף במאה ה-18.

נזכיר שגרגורי המאיר ראה את ישוע מכה בשלוש מקומות באדמה, שעליהם הוקמו לימים שלוש הכנסיות החשובות של ואראשאפאט (אצ'מיאדזין), למרות שהן נבנו בסמיכות זמנים פחות או יותר, הרי שכל אחת מהן היא בעלת צורה אדריכלית שונה וייחודית. קתדרלת אצ'מיאדזין נבנתה בסוף המאה ה-5 על בסיס ריבוע עם כיפה. כנסיית ריפסימה נבנתה בתחילת המאה ה-7 כשבבסיסה רעיון של אוקטגון, ריבוע וגליל, ואילו כנסיית גיאנה נבנתה באמצע המאה ה-7 כשבבסיסה רעיון של צלב על גבי ריבוע, שממנו עולה גליל וחרוט גבוה. נדמה כאילו הייתה מעין תכנית אב של העיר הקדושה, פיזית או רוחנית, שבמסגרתה כל אחד משלושת המקומות הקדושים תורם מרכיב ורעיון אדריכלי אחר. וגם אם לא הייתה כזו, זה הופך את הביקור במקום למרתק, ומרמז על כך שצריך לבקר בכל שלוש הכנסיות ולא להסתפק בכנסייה אחת.

נציין עוד שבצפון האזור המקודש של הקתדרלה ישנה כנסייה חדשה, בניין עגול ומרשים, הקרויה על שם רבי המלאכים (Archangels), שם מתפללים פרחי הכמורה. ליד הכנסייה ישנם כיכר ופסל המוקדשים לאבי המוזיקה הארמנית הדתית לאומית – קומיטס. כשני קילומטרים ממזרח לאצ'מיאדזין נמצאת קתדרלה נוספת ושונה בשם זווארטנוץ.

מנזרים מימי הביניים בארמניה — מנזרים בצפון ארמניה

קתדרלת זווארטנוץ (Zvartnotz)

כשני קילומטרים ממזרח למתחם אצ'מיאדזין נמצאת עוד אחת מפסגות האדריכלות הארמנית, קתדרלת זווארטנוץ, הנקראת על שם המלאכים. היא נבנתה במקום שבו גרגורי המאיר פגש את המלך טירידאטס, על ידי הקתוליקוס נרסס השלישי (Serses III), "הבנאי", באמצע המאה ה-7 לספירה, לאחר הכיבוש הערבי של ארמניה. כמו שנאמר, "זמנים חדשים, כנסייה חדשה".

האירועים של המאה ה-7, כיבושי הערביים, הופעת האסלאם, ערעור הסדר הישן, נפילת האימפריה הפרסית וחלקים גדולים של האימפריה הביזנטית, במיוחד ירושלים, לידי המוסלמים – כל אלה נתפשׂו על ידי הארמנים כאירועים אפוקליפטיים המבשרים את בואו המחודש של ישוע.

האפוקליפסה הנוצרית קשורה לחזון יוחנן, בו מופיעים שבע חותמות ושבעה מלאכים. קתדרלת זווארטנוץ נבנתה כפרשנות של האפוקליפסה וכחותם השביעי, וזה מתבטא ב-24 עמודים פנימיים בבניין המבטאים את 24 הזקנים, ובקשר בין כנסייה זו לאיה סופיה בקונסטנטינופול, שאותה היא מזכירה. ייתכן והארמנים ראו בנפילת האימפריה הפרסית השנואה מצד אחד – והביזנטית השנואה אהובה מהצד השני – סימן לכך שהגאולה קרובה ושהם יובילו אותה; לצורך כך צריך להעביר את הקדושה מקונסטנטינופול לאצ'מיאדזין, וזה נעשה על ידי בניית בניין בסדר גודל דומה לאיה סופיה. הכנסייה הייתה גם ארמון הפטריארך בזמנו.

בשנת אלף לספירה לערך הקתדרלה חרבה, אך השרידים שנותרו הינם מרשימים. הקתדרלה הענקית הייתה בעלת צורה חיצונית עגולה. העיגול הורכב מ-32 עמודים וביניהם קשתות, ומעליו התנשאה כיפה בשלוש קומות, המזכירה במקצת את מקבילותיה באירופה – סאן ויטלי ברוונה שבאיטליה, והכנסייה של קרל הגדול באַאכֶן שבגרמניה. גובהה היה 45 מטר וקוטרה – 36 מטר. באתר ניתן לראות עמודים עם כותרות קורינתיות וגילופים של נשרים, צורות גיאומטריות ותגליפים של האומנים. כיום יש כנסייה בירוואן עצמה בשם "כנסיית השילוש הקדוש" (Holy Trinity Church), שנבנתה כמעין העתק שלה.

דווין (Dvin)

לאחר שארמניה הפכה להיות נוצרית עברה הבירה של ארמניה מאצ'מיאדזין לדווין, הנמצאת לא רחוק משם. המעבר קשור לתחילת שלטונה של השושלת הארשקית, בשנת 330 לספירה. זהו זמן התחלת המאבק בין הארמנים לפרסים על רקע שמירת דתם הנוצרית.

העיר נבנתה על ידי המלך הארמני קוסרוב השלישי וגרו בה מאה אלף איש. לאחר חלוקת ארמניה בין המעצמות פרס וביזנטיון במאה ה-5 היא הפכה לבירת ארמניה הפרסית. עם הכיבוש המוסלמי היא הפכה לבירת הפרובינציה בח'ליפות בשם ארמיניה, והמשיכה לשגשג. דווין ירדה מגדולתה במאה ה-10 עקב רעידות אדמה ונהרסה סופית בזמן פלישות המונגולים. כיום דווין היא תל ארכיאולוגי עם מוזיאון קטן.

מנזרים יפהפיים בארמניה ההררית — מנזרים ארמניה

מנזר גרארד (Geghard)

ממזרח לשפלת אררט, נמצאים הרי גגהאם, ובשיפוליהם קניון הבזלת המדהים של נהר האזאט (Azat) למקום זה נהגו מלכי ארמניה להימלט מפני חום השפלה בקיץ, והם בנו בו ארמון וגם את מקדש גרני לאל מהיר – האל הראשי של ארמניה, שהוא גרסה ארמנית של מיתרה. 10 ק"מ ממזרח למקדש, בקצה העמק ולרגלי הצוקים של ההרים, היו מערות מתבודדים נזירים, עוד מהתקופה הפגאנית. לאחר שהשלים את פעולתו בשפלה, עלה גרגורי המאיר לכאן. ניצר את המתבודדים והקים מנזר לרגלי הצוקים.

אלא שמאום לא נשאר מאז, ואת המבנים המרכיבים את המנזר הנוכחי בנו במהלך המאה ה-13 האחים הזקריאנים, גנרלים בצבא של המלכה תמרה הגאורגית, ששחררה את ארמניה מהטורקים במאה ה-12.

הם הביאו למקום את שרידי השליחים האפוסטוליים לארמניה יהודה תדאוס ואנדריי, ויחד איתם הגיעה גם החנית שפלחה את צדו של ישוע.

במאה ה-17 הועברה חנית הגורל לאצ'מיאדזין, שם היא נמצאת עד היום.

משמעות השם גרארד בארמנית היא "חנית" וזאת מפני ששם הוחזקה חנית הגורל של לונגיוס במשך שנים רבות. חלק מחדרי המנזר חצוב בתוך הסלע, ויש הרבה מערות מתבודדים מסביב. כאן המקום לציין שלפי האגדה האל מהיר – שלו מוקדש מקדש גרני הסמוך – נולד מאבן ויצא מהסלע, ולכן סלעים היו מקודשים לארמנים. הרבה מהמקדשים של מיתרה היו חללים תת-קרקעיים חצובים בסלע, וזה המקרה גם במנזר גרארד. ייתכן שמסיבה זו היו כאן נזירים פגאניים.

במנזר יש כמה חלקים. החלק העתיק הוא המערה שבה יש מעיין. כיום היא הפכה לחדר תת-קרקעי המחובר לשאר האולמות במתחם, ובראש ובראשונה לגוויט שנבנה באמצע המאה ה-13. כמו במנזר הארפאט, גם כאן הגוויט גדול יותר מאולם הכנסייה עצמה. במתחם יש שתי קומות של אולמות בעלות אפקט קולי מיוחד. האולם שבקומה השנייה כנראה שימש לספרייה, וחלק מהספרים היו מן הסתם ספרי שירה.

בתוך המנזר ניתן לראות גילוף באבן של סמלי משפחת פרושיאן (Proshian) שהיו בעלי המקום במאה ה-13, וגם לוחות ציון קבר שלהם, תבליטים של חצ'קרים, אבל גם חיות, ציפורים מיתולוגיות, ותקרה מסוגננת עם סטלקטיטים. המנזר נמצא בקצה דרך העולה אל ההרים מירוואן, מרחק כחצי שעה נסיעה.

הכפר אושָקָן (Oshakan)

כפר קטן ויפה זה נמצא בצפון המישור של אררט, בין הר ארגץ לירוואן, ובו שכן בית הספר של מסרופ (Mesrop Mashtoc), ממציא הכתב הארמני מהמאה ה-5 לספירה. כיום יש במקום כנסייה בזיליקנית גדולה וחדשה יחסית, שבקריפטה שלה נמצא מקום קברו. הכנסייה היא בחזקת הצאצאים הישירים של מסרופ עצמו, אדוני אושקן.

בחצר יש גילופים באבן של כל 36 האותיות בצורת חצ'קרים. בתוך הכנסייה יש ציורי קיר של מסרופ ובן בריתו יצחק הגדול. זהו אתר חובה למתעניינים בנצרות הארמנית. מתחת לכפר יש גשר יפה על נהר הקאסאק (Kasagh) בשם גשר אושקן (Oshakan Bridge), שנבנה על ידי הפרסים. לידו יש כמה בתי קפה הצופים אליו ואל המים.

מנזר צאחוואנק (Tsakhevank)

מסביב לשפלת אררט יש הרי געש רשומים בולטים, הבולט ביותר הוא כמובן הר אררט. מעט פחות בולט ומתנשא לגובה של מעל 4,000 מטר הוא הר ארגץ, וקרוב לירוואן יש הר בעל מראה משונה בשם ארה (Ara). בתוך הלוע של הר הגעש כבוי זה נמצא מנזר ובו מערת כנסייה שמוקדשת לסנט ווארווארה (Varvara, ברברה הקדושה). פעם בשנה במאי נערך שם פסטיבל לכבודה. יש במקום מקור של מים מרפאים היוצאים מהסלע. בדיקה הראתה שבמים יש תכולה גבוהה של אבץ המסייע לבעיות עיניים ומפרקים.

לפי האגדה, בחורה יפה בשם ברברה ברחה ללוע הר הגעש מפני נסיך רשע, אלא שהרועים הסגירו את מקום מחבואה ולכן היא קפצה אל מותה מצוק הסלע, וכך הסלע בוכה עד היום. המסורת הנוצרית לא מכירה בקיום ההיסטורי שלה, אבל כן מכירה בה כקדושה.

על פי הגרסה המפורטת, היא נולדה בבעל בק בלבנון במאה השלישית לספירה. אביה היה רשע גדול וכלא אותה במגדל. היא הפכה להיות נוצרייה ובשל כך כעס עליה אביה עוד יותר והרס את פינת התפילה שהקימה בחדרה. במגדל נפער חור והיא ברחה לערוץ נחל בהרים, אלא שרועי הצאן הסגירו אותה. אביה תפס אותה ועינה אותה בעינויים נוראים, ובכל פעם החלימה. בסופו של דבר הוא הסגיר אותה לרומאים שערפו את ראשה.

ברברה הפכה לאחת מ-14 הקדושים המגינים (כל אחד מהם מפני מחלה, צרה ומצוקה מסוג אחר). היא מגינת הכורים הנפחים, פועלי הבניין, הסתתים, הנגרים, חיל התותחנים, ועוד. יש המאמינים כי גופתה החנוטה נמצאת בכנסיית מריה מגדלנה הרוסית בירושלים.

נופי המנזרים בארמניה נורווק — מנזר נורווק ארמניה

האורות של גרגורי

הגיאוגרפיה הקדושה נוצרית של מישור אררט אימצה גם את הר ארגנץ. כביש שיוצא מהשפלה מטפס לראש ההר ומגיע לאגם אלפיני בגובה 3,200 מטר, שנמצא ליד ארבע הפסגות שלו. הר ארגץ הוא לוע הר געש כבוי עם ארבע פסגות, הסיבה שהכביש מגיע כה רחוק, היא שבעמק שבין הפסגות נמצא מרכז מחקר לקרינה קוסמית, Aragats Cosmic Ray Research Station – ולא בכדי. לפי המסורת הארמנית, בין ארבע הפסגות של ההר מופיע אור מופלא הקשור לגרגורי המאיר, המתגלה רק לעיניו של מי שמוכן לכך.

הכביש להר ארגץ מתחיל בכפר ביוראקאן (Byurakan) בו יש בית פולקלור מעניין ויפה, בו נשות הכפר שרות ומדגימות מלאכות בית מסורתיות. בכפר זה קיים גם מצפה הכוכבים החשוב בארמניה. לאחר מכן הכביש מטפס למצודת ומנזר אמברד (Ambred) מימי הביניים. המצודה נבנתה במאה ה-10, על יסודות עתיקים, מימי ממלכת אוררטו. היא נהרסה על ידי המונגולים במאה ה-13, אך שוחזרה מחדש במאה ה-20 בעקבות חפירות ארכיאולוגיות. משמעות השם אמברד היא "מצודה בעננים". הכנסייה שלידה נבנתה במאה ה-11 ונקראת ואראמאשן (Vahramashen).

אתרים מימי הביניים בצפון ארמניה

האתרים של שפלת אררט קשורים ברובם לתקופת הנצרות הקדומה בארמניה. החל מהמאה ה-9 עם עליית השושלת הבגרטית נכנסת ארמניה לתור זהב של עצמאות מדינית ורווחה כלכלית. גם לאחר הכיבוש על ידי הביזנטיים והסלגו'קים במאה ה-11, ההתפתחות נמשכת ומתחדשת ביתר שאת עם עלייתה לגדולה של גאורגיה ושחרורה של ארמניה על ידי צבאות ארמנים גאורגים בהנהגת האחים הזקיריאנים. העצמאות והפריחה התרבותית נמשכת עד בוא המונגולים במאה ה-13, ובמחוזות מסויימים גם לאחר מכן.

תור הזהב של ימי הביניים מתבטא בבניית בירה חדשה בשם אני, ובהקמת מתחמי מנזרים בכל רחבי המדינה, שהם מרכזי השכלה ולימוד, תרבות ושלטון, וגם חקלאות וכלכלה. משפלת אררט נצא צפונה למנזרים בהרים הסמוכים לגאורגיה, ומשם נעלה לאגם סוואן, שהוא הים של ארמניה. לאחר מכן נדרים לאזורי סיוניק ונגורנו קרבאך, שלהם חשיבות רבה גם בתקופה המונגולית ולאחר מכן.

אני (Ani)

העיר הוקמה כבירת ארמניה במאה ה-10 לספירה בזמן השיא של השושלת הבגרטית, והפכה עד מהרה לאחת הערים הגדולות בעולם, עם אוכלוסייה של מאה וחמישים אלף איש. היא התחרתה בפאר ובחשיבות שלה בביזנטיון ובבגדד. לאני היו חומות כפולות וקתדרלה נהדרת, שנהרסה בזמן כיבושי הביזנטיים והסלג'וקים, אך שוקמה מחדש בזמן העצמאות הגאורגית.

עד המאה ה-20 רבים מבנייני העיר העתיקים עמדו על תילם, אבל ב-1921 הממשלה הבולשביקית של רוסיה החזירה את מחוז קארס ואני בתוכו (כולל הר אררט) לשלטון הטורקים, כך שהעיר נשארה מחוץ לארמניה אך ממש על גבולה, כשניתן לראות את הריסותיה מהצד השני של הנהר. מתכנן העיר ירוואן טמניאן חקר את עתיקותיה ושרידיה של העיר אני בתקופה שבה רבים מהמונומנטים עדיין עמדו על תילם, וזה נתן לו השראה לתכנון בנייני ירוואן ולבחירת האלמנטים האדריכליים בהם השתמש ביצירותיו.

מנזר הארפאט (Haghpat)

אחד הדוגמאות היפות ביותר לאדריכלות ארמנית, הנמצא לא רחוק מהגבול עם גאורגיה, במדרונות ערוץ עמוק רחב ונפלא של נהר הדבּד (Debed). המנזר נבנה בזמן השושלת הבגרטית (במאה ה-10) על ידי אשוט השלישי בהמשך לבניית מנזר סאנאהין (Sanahin), הנמצא על הר ממערב לו (נראה מהמקום עצמו). אלא שכנראה שמי שעמד מאחרי בניית שני מנזרים אלה הייתה אשתו המלכה קוסרוונאש (Khosrovanush). המנזרים בצפון ארמניה לא מבודדים כמו בדרום, הם נבנו בתקופה יותר מוקדמת בדרך כלל וקשורים לכפרים או בקשר עין עם מנזרים אחרים בסביבה. משמעות השם הארפאט – חומה חזקה.

יש במקום חצ'קרים מאבן עתיקים, בית קברות, אולמות, חדרים, מבנים עם קשתות מרושתות. אולם ספרייה, כנסייה, אולם אכילה של הנזירים (Refectory), מגדל פעמונים, ואולם גדול בסגנון הארמני של גוויט (אולם כניסה), לפני אולם הכנסייה הראשית עצמה. זו נקראת על שם הסימן הקדוש (צלב) ונשמרו באפסיס שלה פרסקאות מקוריות מהמאה ה-10–11, כמו גם תבליטים של המלכים, הנסיכים והנסיכות שבנו את הכנסייה. הקומפלקס נבנה במאות ה-10–13 והיה מרכז לימוד והשכלה.

הגוויט בנוי כך שיש בו הד חזק ולכן הוא שימש לשירה ולמוזיקה דתית. ה"אשוך" (אוהב, טרובדור נודד) החשוב ביותר של ארמניה מהמאה ה-17, נגן הסאז והמשורר אשוך סאיאט נובה (Ashough Sayat Nova) פעל במקום והאולם מוקדש לו.

אקדמיית סאנאהין (Sanahin)

במקביל לבניית מנזר הארפאט וכנראה קצת לפניו (משמעות השם סאנאהין היא קצת לפני), נבנה מתחם סאנאהין על ההר הסמוך, שהיווה מנזר אך בעיקר מרכז למידה, אקדמיה בה למדו את המקצועות הקלאסיים, רפואה ותיאולוגיה. המלומד הארמני החשוב מהמאה ה-11 ממשפחת גרגורי המאיר, גריגורי מגיסטרוס (Grigor Magistros Pahlavuni) לימד במקום.[2]

הכנסייה הקדומה נקראת על שם אם האלוהים, הכנסייה הראשית שנבנתה קצת אחר כך על שם המשיח. המתחם נבנה על ידי המלך אשוט ואשתו והוקדש לבנים שלהם סמבט וגריגור (Smbat, Grigor). הגוויט של הכנסייה הראשית מיוחד במינו והוא מורכב מקמרונות חבית (ולא קמרונות צולבים).

בנוסף לשתי כנסיות, ישנן או היו במתחם כנסיות נוספות, חדרי מגורים, ספרייה חשובה שבה היה אוסף של ספרים מיניאטוריים עתיקים, חדר אוכל לנזירים, ובניין האקדמיה, ששימש ללימודים.

הרקע להקמת האקדמיה הוא שבסוף המאה ה-9 מסתיימת מלחמת האזרחים באימפריה הביזנטית (האיקונוקלסט) והיא יוצאת לדרך חדשה. ישנו רנסנס תרבותי ולימודי שהמוקד שלו הוא האוניברסיטה החדשה של מגנאורה[3] בקונסטנטינופול, המחקה את בית המדעים בבגדד. האישים שמעורבים ברנסנס הזה קשורים לארמניה, בין אם זה הפטריארך פוטיוס הגדול, או קיסרים כגון יוחנן הראשון צימיסקס (John I Tzimiskes), שהיה ממוצא ארמני. הגלים של אותו רנסנס והספרות המתורגמת החדשה (ספרות קלאסית מיוונית, תיאולוגיה ועוד) מגיעים לממלכה הארמנית הבגרטית ומביאים להקמת אקדמיות כגון סאנאהין.

לא רחוק מסאנאהין, בכפר אודזון (Odzun), יש כנסייה עתיקה מהמאה ה-6 ששופצה לאחרונה, והיא נחשבת למקום שאליו הגיע יהודה תדאוס, השליח של ארמניה, אחד מ-12 התלמידים של ישוע, ובו הסמיך אנשים לפני שהמשיך בדרכו להודו. הוא הביא אתו את "החיתול הקדוש", של התינוק ישוע, שנמצא מתחת למזבח הכנסייה. בתחילת המאה ה-8 אדם מהכפר שהפך להיות הקתוליקון של ארמניה ומלומד גדול בשם St John the Philosopher Odznetsi טיפח את המקום ויצר קשרים מיוחדים עם הח'ליף המוסלמי עומאר, שבזכותם הארמנים קיבלו אוטונומיה דתית. כנראה שבזמן הזה הגיעו למקום שני אובליסקים מיוחדים מאבן, מעין סטלות, מהודו, הנמצאים כיום מתחת לשתי קשתות בחצר הכנסייה ועליהם תגליפים של התנצרות ארמניה וחיי ישוע.

המיקום של מרכזים דתיים משמעותיים כבר מתחילת ארמניה הנוצרית ולתוך ימי הביניים בעמק של נהר הדבד, מראה על חשיבותו האסטרטגית של אזור זה כשער לגאורגיה, וייתכן שמרמז על נוכחות של כתות כופרות במקום, כגון הטונדרקיאנים, והצורך להקים מרכזי לימוד למולם.[4] (גריגורי מגיסטרוס היה האיש שפעל נגדם ולימד בסאנאהין).

נוף ממנזר טטב דרום ארמניה — הנוף ממנזר טטב ארמניה

מנזר סוואנאוואנק (Sevanavnak)

מנזר זה נמצא במיקום יפה לחופי אגם סוואן, האגם הגדול והחשוב בארמניה, אחת משלוש ימות פנימיות של ארמניה הגדולה, והיחיד שנשאר בארמניה העצמאית. זהו אגם גבוה מאוד, בגובה 1,900 מטר, מוקף הרים ירוקים, שהסובייטים כמעט והצליחו ליבש אותו, אך ניצל ברגע האחרון. כתוצאה מכך, המנזר שהיה על אי מחובר כיום ליבשה. מתחתיו נמצא ארמון השליט (ראש הממשלה) של ארמניה.

המנזר נבנה במאה ה-9 על ידי בתו של אשוט הראשון, מייסד השושלת הבגרטית. לפי האגדה הוא נרדם במקום וחלם חלום ובו ראה את 12 השליחים באים לקראתו, הולכים על המים. במאה ה-10 עלתה חשיבותו של המקום. הוא נפגע בפלישות המונגוליות, אך במאה ה-15 הוקמה בו אקדמיה בסגנון טאטב. בתקופות מאוחרות המנזר שימש כמקום לימוד ומושבת גירוש לנזירים שסרחו באצ'מיאדזין והיו צריכים חינוך מחדש.

כיום יש בו שתי כנסיות: כנסיית האם הקדושה של האלוהים וכנסיית השליחים הקדושים, אבל מתחת לגבעה ומצפון לה יש סמינר לכמרים.

מסביב לאגם סוואן יש שדות חצ'קרים רבים וחשובים, ומספר מנזרים וכנסיות נוספים. גם בעמק של דיליג'אן (Dilijan) הסמוך ישנם מספר מנזרים חשובים שתקצר היריעה מלספר עליהם. מהאגם נעשה את דרכנו לדרום ארמניה, לאזור סיוניק.

מסלול ארמניה הנוצרית – סוף דבר

הדמות של הכמרים הארמנים עם כובע שחור מחודד מעל ראשם נחרתה בליבי עוד מילדותי בירושלים, אבל רק לאחר שביקרתי בארמניה וראיתי את הר אררט ואת חרוטי המנזרים המתנשאים אל על, הבנתי את הדימוי.

הטיול בעקבות הנצרות בגאורגיה מגלה את נפלאותיה ונסתרותיה של הארץ הזו בצורה ששום מסלול אחר לא עושה, ולו רק מפני שהארמנים בחרו כמקום המנזרים את המקומות הכי יפים בטבע והוסיפו עליהם אדריכלות מבנים נפלאה. אפשר ורצוי לשלב בו את האתרים הארמניים של מסלול תרבויות עתיקות בקווקז, ויחד עם זאת, בשפלת אררט אני ממליץ להפריד בין שני המסלולים, לבקר יומיים באתרים העתיקים ויומיים באתרים הנוצריים, בנפרד.

למרבה הנוחיות, האתרים הנוצריים בארמניה מסתדרים פחות או יותר לפי אזורים ותקופות. האתרים של התקופה הנוצרית הקדומה, מן המאות ה-4–7 לספירה, מתרכזים בשפלת אררט; האתרים של תור הזהב, מן המאות ה-9–11, לספירה, שוכנים בצפון ארמניה ואגם סוואן; האתרים של ימי הביניים, מן המאות ה-12–14, רובם באזור סיוניק, ואילו האתרים המאוחרים יותר – בנגורנו קרבאך (שם אי אפשר לבקר כרגע). צריך להוסיף כמובן ביקור במוזיאונים, כנסיות, ואתרים נוצריים חדשים בירוואן, ובראש ובראשונה המאטנדאראן – בית הספרים העתיקים.