ערי הענקים של הגולן

באזור מרכז ודרום הגולן, בשלוחות הצופות אל הכנרת, התגלו לאחרונה מספר מתחמים מקודשים, שבהם מופיעות סוללות מערומי אבן ענקיות הסוגרות על מתחמים מקודשים. עד לא מזמן חשבו שאלו היו מקומות כינוס לעדרים ורועים שבוצרו לצרכי הגנה (להן הם נקראו מתחמים מבוצרים), אבל בעקבות החפירות ועבודות הדוקטורט של יצחק פז, רואים בהם כיום הופעה ראשונה של עיור מסוג אחר המוכר לנו במקומות אחרים בארץ ובעולם. פז טוען שאלו היו מעין עיירות שהוקמו בתחילת ההיסטוריה לפני 5000 שנה והיוו מעין מערך התיישבותי מאוחד ושונה ממקומות אחרים בארץ ישראל.

המאפיין של המתחמים המבוצרים (או המקודשים) הוא שיש בהם סוללות מערומי אבן אדירות שבהם עשרות טונות של אבני בזלת המוערמות לגובה של עד 10 מטר ויותר, בדומה במקצת לטומולוסים שנמצאו ברחבי הגולן ולמעגל האבנים של רוג’ום הירי. סוללות מערומי האבן ארוכות ורחבות מאד (לעיתים עד 30 מטר), והושקעה כמות עבודה עצומה בהקמתם. הם בדרך כלל נמצאות בצד המזרחי של שלוחת הר המוקפת מצוקים ומדרונות משאר צדדיה, במיקומים יפים במיוחד הצופים רובם ככולם על הכנרת ממרחק.

פז טוען בעבודת הדוקטורט שלו כי לפני 5000 שנה עלו אנשים מהיישובים הגדולים שהוקמו באותה תקופה בעמק הירדן אל הרמות הפוריות של הגולן ושם הקימו יישובים ופיתחו תרבות ייחודית שאחד המאפיינים שלה הוא בניית מבנים ומתחמי מערומי אבן מגליתים. הוא מסתמך על כלי חרס שנמצאו באתר שאותו חפר (לביאה), ועל סקר של אדמות הגולן וטוען כי בתשעה היישובים המבוצרים שהוקמו במרכז הגולן ובכפרים הפזורים סביבם גרו כ15.000-20.000 איש, וכי התושבים של העיירות הללו הקימו במשותף את גלגל האבנים ברוג’ום הירי כמעין מונומנט לברית בינהם וכביטוי דתי משותף של אמונתם. הם גם אלו שהקימו רבים מן הדולמנים של הגולן.

לפי פז עם תחילת ההיסטוריה מופיעה באזור הכנרת ועמק הירדן (בית ירח, בית שאן) תרבות ערים מתקדמת כמו במסופוטמיה ומצרים, עם תכנון היפודמי של רחובות (שתי וערב), מבנים ציבוריים גדולים, טכנולוגיה מפותחת כולל סדנאות ייצור. ואילו ברמת הגולן מופיעה במקביל תופעה של עיור שביסודה רוחניות ותרבות מסוג אחר הדומה ל”תרבויות הרים” ומצודות הרים שהתפתחה במקומות אחרים בעולם כגון אנגליה או ספרד. אנשי ההרים היו פשוטים וגאים, והבדילו עצמם מסביבתם, ולכן החומות – סוללות מערומי האבן האדירות מצד אחד, והבתים והתרבות החומרית הפשוטה מצד אחר.

בחפירות במתחם לביאה פז מצא עקבות של גידול זיתים וייצור שמן, חרסים שיובאו מבית ירח, ועדויות לגידול צאן ובקר. הוא מצא שדות קבורה מגליתיים סמוך לאתר, מגדל ושער בתוך סוללת האבן, ועקבות של כיבוש אלים שכלל אבני קלע ושריפה. הוא מייחס לאנשי הגולן תפישה של עצמם כמובדלים דתית וחברתית, נעלים על סביבתם.

לפי פז העיירות של הגולן שנקראות בטעות “מתחמים” הוקמו בזמן תחילת הההיסטוריה כחלק מתהליך עירוני ייחודי שהושפע מתפישות חברתיות חדשות, האדם מסדר את הסביבה במקום להיות כפוף לה, מכריח את ההגיון שלו על הנוף, ויחד עם זאת משתדל להשתמש בחומרים טבעיים שיהדהדו את הסביבה והנוף וישתלבו בו. פז חושב כי האנשים שהגיעו מעמק הירדן, וייתכן שאפילו מאזור ים המלח, הביאו איתם תפישות חברתיות ודתיות עירוניות חדשות, אבל גם את תרבות מערומי האבן והמגליתים. הוא טוען כי הציר של הופעת האתרים של מערומי האבן המגליתים והדולמנים בארץ ישראל הוא עמק הירדן מאזור ים המלח ועד לעמק החולה. ויחד עם זאת האתרים של הגולן הם שונים מאלו שבעמק, והאזור היחיד שמזכיר אותם הוא הגלעד.

המתחמים המבוצרים (קדושים) של הגולן נעזבו או נחרבו עם סוף זמן תחילת ההיסטוריה במאה ה23 לפנה”ס. החברה של הגולן הופכת להיות נוודית וחלק מהמתחמים המקודשים (המבוצרים) לא מיושב יותר לעולם. יש ארכיאולוגים שטענו כי המתחמים המקודשים (מבוצרים) הוקמו בתקופה המאוחרת הזו, וכי המתחמים נועדו לכינוס עדרים, והדולמנים היו אתרי קבורה של הנוודים. לעומתם יש ארכיאולוגים כגון מיכאל פרייקמן הטוענים שהדולמנים ואתרי מערומי האבן המגליתים בגולן ובראשם גלגל האבנים ברוג’ום הירי הם קדומים יותר מסוף זמן תרבות האלה, ואם כך ייתכן כי התארוך הזה משליך על המתחמים המקודשים (מבוצרים).

באופן אישי אני נוטה לדעתו של פרייקמן כי אתרי מערומי האבן המגליתים והדולמנים של הגולן הם עתיקים יותר מזמן תחילת ההיסטוריה, וגם אם נבנו בהם מבנים בתקופות מאוחרות יותר זמן הקמתם היה קשור לתרבות האלה, אבל לצורך מאמר זה אאמץ את גישתו של יצחק פז, המציג תמונה שלמה של מערך המתחמים המבוצרים (מקודשים) בגולן, ואנסה לפתח את תפישתו ושיטתו בכיוון הדתי מקדשי, תוך כדי הצעת הסברים רוחניים אלטרנטיביים לתופעה של המתחמים המקודשים (מבוצרים) הנפלאים בשלוחות של הגולן הצופות על הכנרת.

מבט רחב על המיקום, איפיון ומערך אתרי מערומי האבן המגליתים בגולן ובגליל, ובכלל זה המתחמים המקודשים (מבוצרים) של הגולן מראה כי יש קשר בין מתחמים אלו ואזור הכנרת, וכי התרבות של מונומנטים אדירים מאבן ובעיקר של מערומי אבן אדירים בצורת סוללה, רוגם, חצי עיגול או מעגל, כוללת את סביבות הכנרת וההרים הצופים אליה הן מהגולן והן מהגליל. במילים אחרות, מסביב לכנרת ישנו מערך שלם של מונומנטים מערומי אבן מגליתים אדירים שבכל אחד מהם הושקעו עשרות ומאות אלפי ימי עבודה. במערך זה האתרים השונים מתייחסים אל הכנרת ואל הרים בולטים סביבה. המרכז של המערך הזה הוא הכנרת עצמה.

באזור הכנרת עצמו נמצאו עד כה שני מונומנטים של מערומי אבן מגליתים אדירים: בסמוך לבית ירח, שהייתה העיר הגדולה ביותר בישראל בזמן תחילת ההיסטוריה (6000 איש), יש מתחת למים מתחם של מערומי סלעים עצום: קונוס פירמידיאלי בקוטר 70 מטר, גובה 10 מטר, המכיל 60.000 טון של אבני בזלת בגודל עד מטר. מי בנה את הפירמידה הזו לא ברור. מה שכן ברור הוא שזאת אחת מנקודות מרכז של המערך המתחמים המקודשים כולו. גם הצורה של המונמונט (קונוס) מרמזת על מרכזיותו, מעין ציר עולם. המסתורין של קיום מונומנט כה אדיר מתחת לקו המים ידון בהמשך המאמר.

מצפון לכנרת יש ריכוז של דולמנים גדול, משני צדדי הירדן, ובאזור הבטיחה נמצא לאחרונה מעגל אבנים גדול, בסגנון רוג’ום הירי, בקוטר 56 מטר. הדבר המרתק ביחס למעגל הזה הוא שהוא נמצא על קו המחבר את המתחמים המקודשים של הגולן עם המתחמים המקודשים של מערומי האבן המגליתים בגליל, גלגל בטיחה נמצא במיקום מדויק על הקו המחבר את אתר גמלא העתיק (שהיה המרכזי בגולן), עם אתר גל יתרו למרגלות הר מיירון (על שניהם מפורט בהמשך). מעגל הבטיחה מתייחס (יש בו פתח כלפי) לשלוחה היורדת אל הכנרת מצפון ומשלימה מעין מניפה של שלוחות ונחלים היורדים אל הכנרת בצורת כף יד מצפון מזרח.

ממזרח ובעיקר מצפון מזרח לכנרת ישנם שישה מתחמים מבוצרים (מקודשים) על שלוחות הצופות אל הכנרת ומוקפות מכל צדדיהם במצוקים, פרט לצד אחד שהוא המבוצר עם סוללות מערומי אבן ענקיות (ברדוויל, לביאה, גמלא, אניעם, יהודיה, יצחקי). בנוסף אליהם יש עוד ועוד שלושה מתחמים מבוצרים (מקודשים) עם סוללות מערומי אבן מגליתיות בתוך הרמה, ללא מדרונות סביבם (שעבניה, בג’וריה, עיט). יש להניח כי ישנם אתרים נוספים שלא נתגלו עדיין. שלושה המתחמים הדרומיים בשלוחות הצופות על הכנרת (ברדוויל, לביאה וגמלא) הם גדולים יחסית (בסביבות 100 דונם), ומרוחקים אחד מהשני. שלושה המתחמים הצופים אל הכנרת מצפון מזרח הם קטנים יחסי וקרובים אחד לשני. אתר גמלא הוא החוליה המקשרת בין המתחמים הצפוניים והדרומיים, בין אלו שבתוך הרמה לאלו שבשוליה. הוא כנראה גם היה המתחם הגדול ביותר, אבל מכיוון שבנו בו בתקופות מאוחרות יותר לא נשאר הרבה מהיישוב הקדום, כך שהאתר המרכזי מבחינת המחקר והגדול ביותר כיום הוא מתחם לביאה.

ממערב לכנרת יש את אתר מערומי האבן המגליתי של גל יתרו, שבו סוללת ענקית שכלל לא ברור על מה היא מגינה. גל יתרו מתייחס להר קרני חיטין, שגם בו נמצאו מערומי אבן מגליתים מאותה תקופה. הר קרני חיטין צופה על הכנרת ויש להניח כי היה בו מתחם מקודש. בצמוד לכנרת עצמה יש שני אתרים בצד המערבי שלה מאותה תקופה, בנוסף לעיר בית ירח, האחד הוא שרידים עתיקים על שלוחת תל רקת מצפון לטבריה, שייתכן שהייתה גם היא מתחם מקודש, והשני הוא תל כנרות בצפון מערב הכנרת.

במילים אחרות אנחנו רואים שעם תחילת ההיסטוריה מתקיים באזור הכנרת ובהרים הצופים אליו, במיוחד בגולן, מערך של מתחמים קדושים, ערים ואתרי מערומי אבן מגליתים מסתוריים, שבכולם מופיעים מערומי וסוללות אבנים אדירות, והם מתייחסים אחד אל השני. יש להניח שיש אתרים נוספים שלא התגלו שהיו חלק ממערך זה. לא ברור מי בנה את המתחמים והאתרים המרשימים הללו? מי הם האנשים שאכלסו אותם? במה הם האמינו? הקיום של מונומנטים כה גדולים, שמייחדים דווקא תקופה זו, ולא נבנים לאחר מכן או לפני כן בגולן ובגליל, וגם לא בשום מקום אחר בארץ. העלה בעבר את האגדות על קיומם של ענקים שבנו מתחמים אלו, שעבורם זאת לא הייתה בעייה להזיז סלעים, והם רצו ליצור מונומנטים ענקיים שיתאימו לגודלם.

בפרקים הבאים של המאמר נסקור את האתרים המקודשים מסביב לכנרת בזמן תחילת ההיסטוריה, ונתחיל עם הכנרת עצמה. אבל לפני כן כמה מילים על ענקים:

על ענקים

כולנו מכירים את הלטאות והזוחלים שהם קטנים יחסית אלינו, אבל בעבר היו תקופות בהיסטוריה של כדור הארץ שבהם היו זוחלים ענקיים שנקראו דינוזאורים, וכך גם בקשר לצורות חיים אחרות, כך שמי ערב לנו שלא התפתחה הופעה של בני אדם ענקיים אי שם בעבר, והם התקיימו עד לתקופות היסטוריות. באופן תיאורטי יש אפשרות להתפתחות סוג בני אדם שיגיע לגובה 4 מטר (קצת יותר גבוה מפיל).

ואכן, באיי שלמה ישנם גולגלות ענק שהתגלו בחפירות, עצמות של ענקים, ועדויות בעיקר מזמן מלחמת העולם השנייה על קיום ענקים במערות ובגונגלים שבחלקים הנידחים של האיים, כל אדם באיים היפים והמרוחקים הללו ישבע לכם כי ענקים אכן קיימים. גם בצרפת התגלו בסוף המאה ה19 עצמות של ענקים מתקופות עתיקות. ויחד עם זאת כל הממצאים והתיאורים של הענקים הם בערבון מוגבל, ולא מקובלים בדרך כלל על ידי הקהילה המדעית.

לפי התנ”ך בארץ ישראל התקיימו ענקים עד זמנו של יהושע בן נון שהכרית אותם מהארץ, המפורסם ביותר היה עוג מלך הבשן, אך היו גם אחרים. הם נקראו רפאים או זוזים. לפי ספר חנוך הענקים נולדו כתוצאה מזיווג של מלאכים בני שמיים עם בנות אדם שהתרחש בהר חרמון, 200 מלאכים מורדים ירדו אל הארץ מהשמיים בימי ירד (אביו של חנוך), והילדים שלהם מן הסתם התיישבו במקומות שונים בגולן וצפון הארץ, לעיתים נראה כאילו המתחמים עם מערומי האבן המגליתים האדירים בגולן הם שריד לתקופה זו.

מבנה מסתורי מתחת למי הכנרת

כק”מ צפונה מאתר בית ירח, מאה מטר מחוף הכנרת, שקוע כולו בתוך המים, התגלה לאחרונה אחד מהמונומנטים של מערומי האבן המגליתים המדהימים והגדולים ביותר בארץ. מדובר על קונוס אבנים גדול מאד בקוטר 70 מטר, המגיע לגובה 10 מטר, ובו 60.000 טון של סלעי בזלת, בגודל של עד מטר, שהובאו ממרחק. ראשו של מבנה העל הזה הוא 2-3 מטר מתחת למים, וניתן להבחין בו מסירה, לא יודעים בדיוק למה הוא נבנה ומתי, אבל אין ספק שזה היה הרבה עבודה.

הארכיאולוגים ניסו לתארך את המונומנט. מיכאל פרייקמן^[1] מגלה שהבסיס של קונוס האבנים מכוסה בשני מטר של משקע טין, לפי חישובים שהוא עשה על כמות השקעת סחף באגם לאורך השנים, הוא הגיע למסקנה שטווח הזמן שבו כמות כזו של משקע יכולה להצטבר הוא בין ארבע וחצי אלף שנה לתשעת אלפים שנה. לפי דעתו המבנה נבנה לפני 4.500 שנה, בזמן קיומה של העיר הקדומה בית ירח, והוא מקשר אותו לרצון של תושבי העיר לעצור את החסימה של זרוע הירדן שהתקיימה מצפון להם (הנהר שינה את תוואי היציאה שלו מהכנרת בזמן הזה, לפני כן הוא עזב את האגם בערוץ שנסתם מצפון לבית ירח).

גם ארכיאולוגים אחרים הציעו שזמן הקמת קונוס האבנים הוא תקופת תחילת ההיסטוריה (לפני 5000 שנה), מכיוון שזהו התאריך המקובל למעגל האבנים ברוג’ום הירי ולאתרים של מערומי אבן מגליתים נוספים בסדר גודל דומה כגון גל יתרו או חורבת בטיחה הנמצאים בסביבה. בנוסף על כך העיר בית ירח שהתקיימה באותה תקופה יכלה לספק את כמות העבודה והמוטיבציה להקמת מבנה כה גדול ומרשים, וישובים בסדר גודל דומה לא התקיימו בתקופות קדומות יותר.

אלא שיש נקודה עיוורת בטיעונים לתיארוך קונוס האבנים לזמן זה, והיא שהיו חייבים לבנות אותו בזמן שהכנרת הייתה נמוכה ב10 מטר לפחות ממה שהיא היום, וזה קרה רק לפני 20.000 שנה. סמוך לבית ירח התגלה בתוך המים אתר שנקרא אוהלו 2, כפר שנשרף וכוסה במים בעקבות עליית פני הכנרת, ולכן החומרים האורגניים שבו נשמרו, כולל הצמחים שבהם השתמשו הקדמונים, באופן שלא נשמר בשום מקום אחר. הכיסוי במים האט את תהליכי הריקבון ואפשר את השימור של החומר האורגני. אבל אם הכפר היה מכוסה במים אז כך גם הפירמידה, ולא ייתכן שבנו אותה כשפני המים היו גבוהים.

הארכיאולוגים הטוענים להקמת המונומנט לפני 4.500-5000 שנה (פרייקמן), מסבירים שהייתה הפוגה בכיסוי המים של האתר בעקבות בצורת קשה שהורידה את המפלס ב10 מטר ממה שהוא כיום, וזה אפשר את הקמת קונוס האבנים. אלא שאם זה באמת קרה הרי שהחומרים האורגניים באתר אוהלו 2 לא היו נשמרים. השימור שלהם מוכיח שהמים היו כל הזמן בגובה המפלס הנוכחי פחות או יותר. גם הממצאים בעיר בית ירח לא תומכים בתיאוריות הללו, אם מפלס המים היה נמוך בזמן קיומה ב10 מטר מכפי שהוא כיום, החוף היה מאה מטר מרוחק מהעיר, ומעבר לאי הגיון שבדבר, אין שום מבנים באזור הזה. הכנרת היא אגן מים סגור, וגם בתקופות של בצורת יש מספיק מים שנכנסים אליה בכדי לשמר את מפלסה הנוכחי. ירידת המפלס של השנים האחרונות נגרמה בגלל שאיבת יתר, ולא בגלל בצורות.

ניתן אם כן לסכם ולומר שכל העדויות מצביעות על כך שקונוס האבנים הוא עתיק הרבה יותר מאשר זמן קיומה של בית ירח ותחילת ההיסטוריה, אלא אם כן הייתה לקדמונים דרך לבנות מתחת למים. גם פרייקמן עצמו מודה שלפי המשקעים ייתכן שהוא בן 9000 שנה. אלא שהמדידה של השקעת אדמה בקרקעית האדם איננה מדויקת, ולפי הממצאים באוהלו 2 הקונוס מתחת למים צריך להיות בן 20.000 שנה. בעתיד מתוכנן לסרוק את המבנה עם אולטרא סאונד במטרה לגלות חדרים בתוכו, ואולי גם לחפור אותו, ואז נדע יותר.

כך או כך, אם היה מערך כולל של אתרים עם מערומי אבנים גדולים מסביב לכנרת, הרי שהקונוס שליד בית ירח, גם אם לא נראה, היה באופן טבעי המרכז, וזה משתקף בצורה של המבנה, שהוא ממורכז ובעל נקודת אמצע שהיא מעין ציר עולם, הר עולם.

גל יתרו

מצפון מערב לכנרת, במדרונות הר מירון, נמצא אחד מאתרי מערומי האבן המגליתים המרשימים והגדולים ביותר בארץ. מדובר בחצי עיגול ענק של גל אבנים שאורכו 150 מטר, רוחבו מגיע ל20 מטר והוא הגיע לגובה 7 מטר. בגל האבנים יש 14.000 מ”ק אבן, שזה יותר מאשר בגלגל האבנים של רוג’ום הירי, שם יש 13.000 מ”ק אבן “בלבד”.

את האתר חקר עידו וכטל והוא התפרסם רק לאחרונה, הגישה למקום קשה ובשבילים לא מוסדרים. הוא נמצא כמה עשרות מטרים בגובה מעל מעיינות פרוד, כמה מאות מטרים מהישוב פרוד. לא ברור מי הקים אותו ולשם מה. וכטל נוטה לשייך אותו לזמן תחילת ההיסטוריה, כלומר לפני 5000 שנה, אך יש סיבה להאמין שהוא עתיק יותר. סוללת מערומי האבנים של גל יתרו מזכירה מאד את הסוללות האדירות הסוגרות על מתחמי הגולן, ואת הקירות של רוגום הירי והטומולוסים בגולן. וגם הממצא הארכיאולוגי המועט הוא דומה. אלא שבמקרה של גל יתרו לא ברור על מה הסוללה (חומה) סגרה, מכיוון שהיא איננה על שלוחה אלא על מדרון, וזה מחזק את ההבחנה שתפקיד סוללות הענק היה סמלי, דתי, מאגי.

אם ניישם את התפישה של Landscape Theory לגבי גל יתרו הרי שהוא מתייחס להר קרני חיטין מדרום, שכשמו כן הוא, הר עם פסגה כפולה בצורת קרניים. זהו שריד ללוע הר געש קדום מדרום לבקעת ארבל, שעל ראשו נמצאו שרידים של התיישבות קדומה. גל יתרו מסודר כך שפתחו פונה כלפי הר זה, וייתכן שזאת הסיבה שהקימו אותו במקום שבו הוא נמצא, בתקופות מודרניות הדרוזים שגרו בכפרים שבסביבה נהגו לעלות לראש גל האבנים בכדי לצפות על קבר נבי שועייב המקודש להם הנמצא למרגלות קרני חיטין, וזאת הסיבה לכך שהגל קיבל את שמו – שהרי שועייב הוא יתרו.

מהצד השני גל יתרו מתייחס להר מירון שנמצא בגבו, שגם הוא הר עם פסגה כפולה, מבחינה טיפולוגית סוג כזה של הרים היה מקודש על ידי הקדמונים. ויכול להיות שחצי העיגול של גל יתרו היה חלק ממערך הקדושה של האזור, ושיקף את ההרים שסביבו.  הדבר המרתק הוא שאם מחברים את הפסגה של קרני חיטין עם הפסגה של הר מירון בקו ישר הוא עובר בדיוק של מטרים במרכזו של גל יתרו, אם מדובר על צירוף מקרים הרי שזהו צירוף מקרים מדהים, ואם לא יש כאן כוונת מכוון לחבר שני הרים קדושים עם פסגה כפולה על ידי בניית גל אבנים שצורתו דומה (חצי עיגול עם שתי קרניים), אולי בכדי להעצים את האנרגיה של שני ההרים הללו. שני האתרים, דרך אגב, מתייחסים אל הכנרת.

מתחם לביאה

הכנרת הייתה כנראה מרכז ההתרחשות בזמן תחילת ההיסטוריה (וגם בסוף זמן תרבות האלה), מכיוון שבנוסף לבית ירח, וערים קטנות נוספות מסביב לה, הוקמו כמה מתחמים גדולים הצופים אליה ממרומי הגולן. אחת התופעות המעניינות (והלא ידועות) של ארצנו מזמן תחילת ההיסטוריה היא הופעת מתחמים עם סוללות מערומי האבן ענקיות בגולן, שהעיקרי ביניהם הוא מתחם לביאה. מדובר על שלוחות הרים המוקפות מצוקים או מדרונות תלולים משלושה צדדים, ומחוברות לרמה רק בצד הצר שלהן, את הצד הזה סגרו בעזרת סוללות אדירות מעפר ומאבן, המשולבות לעיתים בחומות, שכמו מגינות על המקום.

בתקופה שקדמה להקמת המתחמים המבוצרים (מקודשים), סוף זמן תרבות האלה (כלקוליתי), היה יישוב רב בגולן, אבל הוא התרכז בערוצי הנחלים והיה כפרי ומבוזר. עם תחילת ההיסטוריה ההתיישבות עוברת למקומות בולטים וגבוהים, הרחוקים ממקורות המים. יש הופעה של עיירות גדולות יחסית בעלות גבולות ברורים המבדילים בין הפנים לחוץ, הסדר של החברה החדשה והכאוס של העולם.

במתחם לביאה יש סוללה של מערומי אבנים ענקית המשתרעת מצד אחד של המצוקים לצד השני לאורך יותר מ200 מטר, שבה הונחו 14.500 מ”ק אבן (יותר מכמות האבן המופיעה ברוג’ום הירי). רוחבה של הסוללה 16 מטר וגובהה 10 מטר, כך שקשה להניח שמבנה כה מסיבי נועד רק לצרכי הגנה. ואכן יש עדויות ארכיאולוגיות לכך שבכל פעם היו מוסיפים עוד שכבה לסוללה, כמו במעין טקס מאגי.

לפי פרופסור פיליפ גרייהם (Graham Philip)^[2] החומות העצומות של תחילת ההיסטוריה בנויות מתוספות על גבי תוספות, כלומר כל דור הוסיף שכבה, והייתה לבנייה התקופתית תפקיד חברתי ופוליטי. החומות היו תוצר של אידיאולוגי, הם ביטאו עוצמה ובעלות על קרקע, תווך המבדיל בין האנשים החיים במסגרת הסדר החברתי בתוך העיר, לבין אלו החיים באופן “ברברי” מחוץ לסדר הקיים (וצריך להוסיף לכך שכנראה סוללות מערומי האבנים היוו גבול מאגי המפריד בין הקודש לחול). הסוללות היו אמצעי הזדהות. חלק מההזדהות התבטא בכך שהן נבנו במאמץ קהילתי משותף. הרבה מהמתחמים המבוצרים (מקודשים) הם במיקומים בולטים שלעיתים לא נוחים מבחינת המרחק מהשדות, ולכן המסקנה שהיה חשוב להם להיראות והם לא נועדו להגנה.

ובהקשר זה כדאי לציין כי סוללות עפר מלאכותיות וסוללות מערומי אבנים גדולות הן חלק מהמאפיינים של אתרים קדושים כבר מזמן תרבות האלה. הרבה פעמים המתחמים המקודשים שהיו מקום הכינוסים הדתיים העונתיים היו מוקפים סוללות גדולות. מהאלף החמישי לפנה”ס ועד האלף השלישי לפנה”ס נמצאו מעל 70 מתחמי סוללות בבריטניה, וכמות דומה בצרפת ובספרד.

שטח האתר של שלוחת לביאה הוא 90 דונם. השלוחה הצרה מוגנת על ידי סוללת מערומי אבן ענקית כפי שתיארנו, אבל גם משלושת הצדדים האחרים שלה יש ביצור של חומה שהתפרקה, ובאמצע השלוחה לערך יש חומה פנימית עבה ולידה נערכו חפירות ונמצאו בתים, מתקני ייצור שמן זית, שברי כדים פשוטים, ועוד. עם גילוי המקום חשבו שהוא היה אתר חנייה לשבטים נודדים, אבל החפירות האחרונות הראו שהייתה על השלוחה עיר קדומה ובה בניינים ורחובות, ושטחים המיועדים לצרכים שונים.

בחלק הדרומי של הסוללה החיצונית התגלה מבנה שער ועליו סימנים לקרב שהתרחש במקום במאה ה24 לפנה”ס. ליד השער היו שני מגדלים ומולו חומת מגן, אבל כוח תוקף שנעזר באבני קלע ובאלות הצליח לפרוץ את השער, לכבוש את העיר ולשרוף אותה. יצחק פז טוען^[3] כי בלביאה גרו כ1400 איש, וכי בכדי לכבוש ישוב מבוצר בסדר גודל כזה צריך כוח התוקף של לפחות 1800 איש (יחס של 1:6 במספר החיילים התוקפים). לא ברור מי יכל לארגן צבא כה גדול באותה התקופה. בניגוד לשומר ומצרים, בארץ ישראל לא היה ארגון וממלכה מרכזית, אלא מבנה מבוזר של ערי מדינה, שלא היו להם צבאות גדולים.

ממרומי השלוחה של לביאה יש תצפיות נהדרות אל הגליל והכנרת, אפשר להגיע אליה בכביש עפר טוב המטפס ממושב רמות אל חוות הסוסים והצימרים שלמרגלותיה, ומשם יש שביל לא ארוך המטפס על השלוחה עצמה. מלמעלה ניתן לראות את מתחם ברדוויל הנמצא במרחק 6 ק”מ בקו אווירי. במדרון הדרומי של השלוחה נמצא בית קברות ובו דולמנים.

מתחם קצר ברדוויל

בשלוחה של רמת הגולן השולחת מעין אצבע אל מעל המצוקים של נחל אל על, נמצא שטח לא גדול (5 דונם), התחום על ידי סוללת ענק של מערומי אבנים שהיא אולי הגדולה ביותר בגולן. הסוללה השתמרה עד לגובה של 12 מטר, ורוחבה מגיע ל20-30 מטר. אפילו יצחק פז תוהה מדוע בנו ביצור כה מסיבי להגן של שטח כה קטן, והתשובה היא שזה לא ביצור אלא מרכיב פולחני, בדיוק כמו גל יתרו, או הטומולוסים בגולן והמעגלים של רוג’ום הירי.

ממתחם ברדוויל רואים את הכנרת, הוא נמצא במקום גבוה ובולט למרחקים, ואין ספק שהסוללה שמעליו העצימה את המקום והוסיפה לבולטות ולנראות שלו, במיוחד אם נניח שמעליה הודלקו אבוקות בלילות חשוכים, או שהמבנה היה שלם יותר בתקופות עתיקות. וכאן אנחנו יכולים להצביע בבירור על התפקיד של המקום, והוא להיות בולט, להיות סימון, נקודת ציון, בתור מקום ישוב זה לא מתאים, מכיוון שאין בקצה השלוחה מקורות מים, וגם לא שטח מספיק לקיים חיים עירוניים, אבל בתור מקום כינוס, מפגש, מקדש, הנמצא בראש שלוחה בולטת שבוודאי שהיא נראית מחלקים גדולים של הכנרת, הגליל ועמק הירדן. המיקום הוא מושלם.

ממתחם ברדוויל רואים באופן ברור ובולט את מתחם לביאה שהוא שלוחה על פני האופק הנמצאת 6 ק”מ בקו אווירי משם. גם מתחם לביאה נמצא על שלוחה בולטת הצופה על הכנרת ונראית מכל מקום בעמק ובגליל, וגם במקרה זה הביצורים והחומות שסביב השלוחה העצימו את המראה והרושם. שני המתחמים הנמצאים אחד סמוך לשני בוודאי שהתייחסו זה אל זה, ואפשר היה להדליק בהם אש שתראה מהמקום האחר, וגם למרחקים. במילים אחרות הקצה של רמת הגולן, שהוא מרשים ממילא, נראה הרבה יותר מרשים בזמן תחילת ההיסטוריה, כשאנשים מהעמק והגליל התבוננו לעבר הרמה וראו שורה של מבצרי ענק על השלוחות המערביות והבולטות שלה, כמו צופים ומשגיחים על הנוף של ארץ ישראל מלמעלה. ייתכן כי מתחמי הקצה הללו רמזו על מה ומי שגר למעלה, בארץ של הענקים.

מתחם יצחקי

אחד האתרים המפתיעים והמרשימים ביותר בגולן הוא מה שנקרא “מתחם” יצחקי, או העיר העתיקה של מתחם יצחקי, שנקראת על שם יצחקי גל, מחוקרי ומגלי הגולן, שגילה את המקום. אבל אתם יכולים לגלות אותו בעצמכם, ותאמינו לי שהחוויה היא מאד מרנינה. הולכים מצומת המפלים לאורך קילומטר בכיוון שלוחה שבין שתי הזרועות של נחל יהודיה כלפי דרום מערב, עד שמגיעים לסוללת מערומי אבן גדולה המשתרעת בין העמק הצפוני והעמק הדרומי. הסוללה היא בגובה 2-4 מטר, רוחבה 4-8 מטר, מספיק בכדי להוות מכשול או חומה כלשהי שתגן על השלוחה שמדרום מערב לה. בצד הצפוני שלה יש פתח שמכוון כלפי הר אביטל המציץ מעבר לגבעות הסמוכות.

כשממשיכים להתקדם לאורך השלוחה מגיעים לסוללת מערומי אבן ענקית בגובה של עד 10 מטר וברוחב 10-20 מטר, שאין לה שום הסבר הגיוני מכיוון שהיא סוגרת על חלק קטן מאד של השלוחה (20 דונם) והושקעה בה כמות עבודה אדירה. בניגוד למתחם לביאה כאן הסוללה הפנימית היא עצומה ואילו החיצונית בגודל “נורמלי”. די ברור כי לא הקימו את הסוללה הפנימית להגנה, למרות שיש בה מעין חומה, מגדלים וכן הלאה, מפני שראשית דבר אם רצו להקים ישוב מוגן, הרי שאפשר היה להקים אותו על פסגות הרי הגעש – קו התילים של הגולן, כמה ק”מ מזרחה משם, או בשלוחות מוגנות היורדות אל הכנרת כגון גמלא, כמה ק”מ דרומה ומערבה משם. ושנית אין הרבה על מה להגן.

כמו כמה מה”מתחמים” האחרים, מתחם יצחקי צופה על הכנרת, מוקף בערוצים עמוקים משלושה צדדים ומוגן בחומה מהצד המחובר לרמה. נמצאו בו חרסים מזמן תחילת ההיסטוריה ושרידי מבנים מרובעים, אולם הוא לא נחפר. סמוך אליו יש שלושה מתחמים נוספים: מתחם אניעם (17 דונם) ליד אזור התעשייה של אניעם, מתחם יהודיה (30 דונם) דרומה מזרחה ממתחם יצחקי בסמוך לערוץ יהודיה, ומתחם עיט (7 דונם) בגדה הדרומית של נחל עיט. שטח מתחם יצחקי 20 דונם, שטח מתחם יהודיה שנמצא 1.5 ק”מ ממנו 30 דונם, שטח מתחם אניעם הנמצא 2 ק”מ דרומה הוא 17 דונם, ושטח מתחם עיט הנמצא 2 ק”מ מזרחה הוא 7 דונם. אם המתחמים נבנו לצרכי הגנה, מדוע לא בנו אתר מבוצר אחד? לשם השוואה שטח מתחם לביאה (90 דונם) הוא יותר משטח ארבעה המתחמים הצפוניים יחדיו.

יתרה מזאת, ארבעה המתחמים נמצאים כמה ק”מ מגמלא שהייתה אתר גדול יחסית מאותה התקופה המבוצר באופן טבעי מכל צדדיו. במקרה של אויב או צבא מתקרב אפשר היה למצוא מקלט בגמלא, כפי שקרה 3000 שנה מאוחר יותר בזמן המרד הגדול ברומאים שבמהלכו התושבים היהודים של הכפרים בגליל באזור זה מצאו מקלט בתוך העיר והמצודה של גמלא.

במתחמים עצמם לא נמצאו בנייני פאר, מקדשים, או מונומנטים אחרים שחשוב היה להגן עליהם בכל מחיר. מן הסתם נזק שנגרם במקרה של כיבוש לא היה גדול, ואפשר היה לשקם את הבתים במהרה, כך שכל מה שהיה חשוב בזמן מלחמה היה להגן על החיים עד יעבור זעם, וזה בוודאי שהצריך מתחמים יותר גדולים ויותר מבוצרים, ולא את המערך שנמצא.

נדמה שאפשר להסיק בביטחון יחסי שסוללות מערומי האבן האדירות לא היו רק לצרכי הגנה, כפי שמציע יצחק פז עצמו בדוקטורט שלו על המתחמים בגולן, שם הוא טעון שהייתה להם חשיבות סמלית ואידיאולוגית כמבדילים בין הפנים והחוץ, אני רוצה להוסיף לכך את המרכיב הדתי שמבדיל בין הקודש והחול, ולטעון כי ייתכן שהמתחמים לא היו בהכרח מקומות יישוב במובן הרגיל, אלא מעין ערי מקדש. ובמקרה זה ייתכן שמה שהיה מאחורי המיקום שלהם הוא יצירת מעין מערך מקודש שמשקף תפישה אידיאולוגית כלשהי, את תוואי הקרקע או את מערכי הכוכבים שבשמיים. ארבעה המתחמים ליד אניעם, לדוגמא, מסודרים בצורה של חצי עיגול הפתוח מזרחה, וייתכן כי הייתה לזה משמעות.

לסיכום

האנשים שחיו בגולן ובגליל לפני 5000 שנה אהבו להערים כמויות עצומות של אבנים בסדרי גודל של פירמידות קטנות, במקומות שונים על פני האדמה. הם יצרו מבנים ששינו את הנוף, הן מבחינה פיזית וכנראה שגם מבחינה אנרגטית, מעוררים ומעצימים אנרגיות של אדמה, וקולטים אאל עצמם והסביבה אנרגיות של כוכבים ושמיים. האנשים הללו השתמשו לבניית המתחמים האדירים באבנים טבעיות, בכדי שיהדהדו את האנרגיות של האדמה, אך הם סידרו אותם, ולעיתים בקפדנות רבה, בסידורים גיאומטריים מלאכותיים, המשקפים את עליונות האדם על הטבע והצד ה”חוץ פלנטרי” שלו, ולכן יש להניח שמקומות אלו היו מקומות מקודשים, מקומות של התקשרות אל האלים, ואולי גם מעברים ממציאות אחת למציאות אחרת

מחקרים כמו אלו של פול דוורו הראו כי ייתכן שבעבר השדה המגנטי של כדור הארץ היה שונה. הערמה של אבנים, ובמיוחד אבני בזלת במקומות מסויימים ובמיוחד לאורך שברים גיאולוגיים, הביאה לתופעות של אור על גבי האבנים. המערומים הדהדו תדרים של אור ושל קול ובמיוחד את התדר של המדיטציה 111 kHz.

הפולחן שנעשה במתחמים המקודשים כלל אורות בלילה, מוזיקה וצלילים, ועליות לרגל. חלק מהמתחמים המקודשים (מבוצרים) היו עיירות של חקלאים ונוודים, אבל במקביל לכך שימשו כאתרים מקודשים ומקומות פולחן (לפי דעתי), אחרת לא היו משקיעים כל כך הרבה בבנייה של הסוללות הסוגרות עליהם. חלק חשוב ממערך המתחמים המקודשים ברמת הגולן היה מעגל האבנים של רוג’ום הירי הנמצא במרכזם.

ערי הענקים של הגולן היו כנראה מתחמים מקודשים של אנשים כמונו, שהיו ענקים ברוח.

מאמר על מעגל האבנים של רוג’ום הירי

[1] Freikman, M., & Marco, S. (2021). Myth written in stone. The submerged monument in the kinneret sea in the light of the ugaritic myth of aqhat. Time and Mind, 1-15.

[2] Philip, G. (2003). The Early Bronze Age of the southern Levant: a landscape approach. Journal of Mediterranean Archaeology, 16(1), 103-132.

[3] Paz, Y. (2011). ‘Raiders on the Storm’: The Violent Destruction of Leviah, an Early Bronze Age Urban Centre in the Southern Levant. Journal of Conflict Archaeology, 6(1), 3-21