כולנו שמענו על פסטיבל המסכות בוונציה, פסטיבלי חורף באיטליה, שוויץ וצרפת, אלא שסוד כמוס הוא שפסטיבלי החורף האותנטיים, השמחים, היפים, המגוונים והעשירים ביותר הם אלו שמתרחשים בבלקן, שם נשמרה האותנטיות והמסורת המקומית.
מסורת פסטיבלי החורף (מסכות) באירופה נובעת מטקסים פגאניים עתיקים הקשורים לאל היין דיוניסוס, באימפריה הרומאית, למשל, היה חג שנקרא סטורונליה שבו למשך כמה ימים הותרו מגבלות החברה והמוסר, כולם היו מתחפשים וחוגגים כשווים, בשתייה, ריקוד, מוזיקה ויחסי מין. הפסטיבלים של דיוניסוס הפכו לפסטיבלי המסכות של וונציה, ואף השפיעו על התפתחות חגיגות פורים.
החורף נחשב לזמן של מוות, שינה, שלטון כוחות החושך, שצריך לגרש אותם בעזרת אור, שמחה ופעולה מאגית של הטקסים, שכללה מסכות, תלבושות, פעמונים, ריקודים ותנועות סמליות. בנוסף על כך צריך היה להיפטר מהאנרגיות השליליות של השנה הקודמת, להפרות את האדמה לקראת השנה החדשה, ולזרוע את הזרעים שיניבו שפע בעתיד, באביב ובקיץ.
מחזור הפסטיבלים של הבלקן מתחיל בדצמבר לקראת היום הקצר בשנה במסורת ריקודים מרהיבה הנקראת "קולדרי". (המילה קולדרי נובעת מהמילה קלנדר – לוח שנה). חבורות של גברים צעירים לקראת חתונה או גיוס, רוקדים בשורה תוך כדי שהם אוחזים ידיים, רוקעים על האדמה, וקוראים קריאות רמות ומשונות. מטרת הריקוד לעורר את אימא אדמה. הם מובלים על ידי אדם מבוגר ונשוי לקראת מעין מוות סמלי בקרב מול כוחות הרוע, במטרה להיוולד מחדש לעולם המבוגר. בכל התרבויות העתיקות התקיימו טקסי חניכה לגבר הצעיר שאפשרו את המעבר מנערות לבגרות, ולקיחת האחריות של הבוגר, הקולדרי זה שריד לטקסי מעבר כאלו, שהם גם טקסי מעבר של השנה החדשה.
מעניין לציין שבפסטיבלי הפולקלור העממי של הבלקן, המשמרים מסורות עתיקות מלפני אלפי שנה, החורף הוא זמן של ריקודי גברים, בעוד שהקיץ, היום הארוך בשנה, שבו הפירות והחיטה מבשילים, הוא זמן של ריקודי נשים. בין לבין הריקודים הם ריקודי זוגות וקשורים לחיבור בין הזכרי לנקבי. ריקודי הקולדרי מתבצעים בימים אלו בהקשר לחג הכריסטמס הנוצרי, מתרחשים במקומות נידחים בבולגריה, סרביה, מקדוניה, ולעיתים במסגרת פסטיבלים מקומיים עממיים
הקוקרי (Kukeri) – פסטיבלי המסכות של הבלקן
מייד לאחר ריקודי הקולדרי מגיע תורה של מסורת אחרת והיא זו של הקוקרי (בשאר אירופה אלו פסטיבלי המסכות כגון וונציה): המתרחשת החל מ31.12 ועד תחילת הצום של הפסחא (בשנה זו באמצע פברואר, אך בדרך כלל בתחילת מרץ, הפסחא הוא החג הנוצרי היחיד שנודד ביחס ללוח השנה).
הקוקרי הם גברים הלבושים במסכות ועונדים שרשראות פעמונים כבדים. בכל כפר מתרחש טקס קוקרי ביום מיוחד משלו. הטקס מתחיל במרכז הכפר, הקוקרי הולכים מבית לבית ומברכים לבריאות ופריון, ולאחר מכן חוזרים לכיכר. שם הם קופצים ויוצרים רעש עם הפעמונים. ככל שהרעש גדול יותר, כך הרוחות הרעות יפחדו ויברחו; ואז יש הצגה טקסית ולאחריה מסיבה וריקודים.
במהלך הטקס מציגים משפחה מאושרת האוכלת ארוחת ערב לאור נרות, מתפללת ושרויה בהרמוניה, שלפתע מתקיפים אותה כוחות הרוע, ואז הקוקרי עושים הכול בכדי לגרש אותם. בנוסף לכך מתבצע טקס נישואין היתולי, בין גבר המחופש לאישה לגבר המחופש לגבר, כולל אקט מיני כביכול, כניסת האישה להיריון, לידת התינוק. הנישואין מסמלים את האפשרות של פריון השדות, והם המשך מסורת הנישואים מקודשים. ישנה הצגה של חריש וזריעה ופעולות חקלאיות נוספות. כומר מברך את "הזוג הצעיר" וגם את הקהל, על ידי כך שהוא מתיז עליהם מים.
דמות חשובה בטקסים אלה הוא אדם המחופש לדוב. הדוב מסמל את הכוח הפראי, הרע, הוא תוקף את האנשים ומנסה לחטוף את התינוק, נאבקים אתו ומשתלטים עליו. דמויות נוספות הם סוס המוצג על ידי שני אנשים, ומלך, שלעתים נישא בעגלה. הרעיון של הפסטיבלים בחורף הוא לנקות את האנרגיה השלילית של השנה שהייתה ולזרוע באופן אנרגטי את האנרגיה החיובית של השנה שתבוא. במהלך הטקס אומרים ברכות
הטקסים מבוצעים בקבוצות גדולות של אנשים שמגיעים מכפר או עיירה ועל זה גאוותם, כל כפר יש לו את הפולקלור שלו, בנוסף לתחפושות שכבר הזכרנו ישנם המוזיקאים המנגנים שירים, המתופפים בתופים גדולים והמחצצרים בחצוצרה, ואנשים שרוקדים. הרקדנים בטקס נעים בצעד מיוחד, כשהפעמונים שעל גופם מתנדנדים, מסמלים בכך את השיבולים המלאות המתנדנדות על הענפים. הפעמונים הם מרכיב מרכזי בתלבושת של הקוקרי, מפני משקלם הם נלבשים בחגורות על הגוף ולרוב מסודרים לפי גודל וצלילים, והקוקרי נוהגים לקפוץ בקצב מסוים, כולם ביחד, בכדי לדנדן בהם, וכל המרבה הרי זה משובח.
האומנות של הממניג (פנטומימאים) היא שם אחר למסורת הקוקרי, הכוונה היא לחיקוי של כוחות הרע, הדמונים, ועל ידי כך לבטל את השפעתם ולגרש אותם. הגברים (וכיום גם נשים) לבושים במסכות מפחידות של חיות, מפלצות, או דמויות גרוטסקיות המכסות את הפנים. לעתים יש שתי מסכות, אחת מקדימה ואחת מאחורה. מעל הראש מוסיפים תוספת המגדילה את התחפושת, נותנת נפח נוסף לצורך הפחדת השדים, לעיתים זה כובע מחודד עם נצנצים, לעתים מסגרת מעץ עם נוצות, או כובע מאורך עם פרוות. המסכה נעשית באופן אישי ובמשך זמן רב על ידי הלובש אותה, והיא אינדיבידואלית, מבטאת במידה רבה את נפשו של האדם הלובש אותה.
שאר הגוף מכוסה בתחפושות של פרוות, עורות, בעיקר של עז או כבש. על התחפושות תולים בצל, שום, עלים של תירס, צמחי מרפא, סרטים, חלקים נוצצים. לרוב מוצמדות לתחפושת קרניים של ראם, שור, טלה, עז. התחפושות מכסות את כל הגוף ומעל הראש, מסגרות העץ מכוסות בפרוות, נוצות, תלבושות פולקלור לאומיות, ומקושטות בסרטים (הרבה פעמים אדומים) ונצנצים.
ישנן הרבה תיאוריות לגבי מקור המסכות ומה הם מייצגות. אחת מהן היא שהן קשורות לאל היין היווני דיוניסוס, או יותר נכון, לסטירים המלווים של דיוניסוס, שהיו המודל של הקוקרי. המילה היא ממקור תראקי, ומשמעה אנשים גבוהים במסכות. המילה קוקרי בלטינית היא אשפת חיצים ואולי זה קשור לאל ארוס בנו של דיוניסוס. המסכות מקשרות לא רק אל העולם שמעבר אלא גם אל עולם המתים, דיוניסוס הוא לא רק אל הפסטיבלים והצמחייה, אלא גם זה המתווך בין עולם החיים והמתים. במהלך ימי הטקס הרוחות והשדים, כולל אלה של המתים, עולים אל פני האדמה וצריך להחזיר אותם למקומם.
פסטיבל פרניק
הפסטיבל של פרניק הוא הגדול בבלקן, יש בו מעל 6000 מציגים מכל רחבי בולגריה, הבלקן והעולם, שהולכים בתהלוכה של יומיים בסך אל הבמה הראשית ושם מציגים את מרכולתם, הצגה טכסית של נישואין, גירוש הדוב, משפחה מאושרת, קפיצות עם הפעמונים, והרבה פעמים ריקוד ושירה. בנוסף לבמה המרכזית ודרך התהלוכות יש גם במה משנית מול בניין העיריה שם יש הופעות בערבים, במה קטנה נוספת בפארק, תערוכות בבית העירייה, דוכנים בחוץ, ועוד ועוד
בפסטיבל יש עשרות אם לא מאות אלפים מבקרים ביום, הרבה מהם באים מהעיר סופיה הקרובה לשם. ברחובות יש מאות דוכני אוכל, מוצרי מלאכה, עבודות יד, רקמה, וכל מה שאתם רוצים. פרניק היא עיר מודרנית יחסית ומסביב לאזור הפסטיבל יש כמה מסעדות, חנויות ואפילו מדרחוב, הפסטיבל הוא ליד הנהר החוצה את העיר והוא מתקיים כל שנה בסוף השבוע האחרון של ינואר, מתחיל ביום שישי אחר הצהרים ומסתיים בראשון בערב, כשכולם כבר שתויים כלוט.
עוד פסטיבלי קוקרי
מסורת הקוקרי נועדה לגרש את רוחות הרוע שמאיימות על חיים אנושים בחורף, לנקות את המשקעים השליליים של השנה החולפת, ולזרוע זרעים של שפע ושמחה לשנה החדשה. בכדי לעשות כל זאת צריך לעשות מעשה! המעשה הוא בניית מסכות מרהיבות שהם בעצם מסגרות עץ גדולות ועליהם מורכבים עורות של חיות, נוצות, נצנצים, סרטים, וקרניים של חיות, כל זה בכדי לבלבל את השדים. גברים שעברו בגרות לובשים את המסכות הללו, כובעים מחודדים משונים, ועשרות פעמוני ענק התלויים במעין אפוד על המתניים והחזה שלהם. הגברים שלובשים את התלבושות הללו נקראים "קוקרי"!
הקוקרי נפגשים במרכז הכפר ויוצאים לסמטאות ולבתים במרדף אחר השדים, בידיהם חרבות מעץ, מצלצלים בפעמונים התלויים על מתניהם ומברכים את בני האדם שפוגשים בדרך. לבסוף מתאספים כולם במרכז הכפר ומתחילים בהצגה היתולית שבה יש חתונה של גבר ואישה (גבר בתחפושת), ברכה על ידי כומר, מעשה אהבה, לידה של תינוק. ואז מופיע דוב וחוטף את התינוק הקטן, שהוא לרוב בובה מסמורטטת. כולם רודפים אחר הדוב (גבר בתחפושת), תופשים אותו ומחלצים את התינוק למצהלות הקהל. במקביל לכך הנשים מציגות את מלאכות הבית השונות כגון בישול, כביסה, אריגה, וכן עבודות חקלאיות. ולבסוף פוצחים כולם בשירה אדירה במגוון הקולות שרק הבלקן יכול להציע.
בנוסף לפסטיבל פרניק, יש בכל סוף שבוע, מסוף ינואר ועד תחילת מרץ, פסטיבלים דומים אבל יותר קטנים במקומות שונים ברחבי בולגריה וגם בארצות השכנות. לכל כפר ועיירה יש קבוצת קוקרי משלו, ולעיתים הם סתם כך עוברים בין הבתים מבקשים מתנות ו"מציקים" לדיירים. הפסטיבל האחרון הוא ביום שני האחרון לפני תחילת צום הפסחא, בזמן הזה יש פסטיבל קוקרי יפה בעיירה שירוקה לוקה בהרי רודופי. כמה מפסטיבלי הקוקרי מתרחשים במקומות הנידחים והאותנטיים ביותר של בולגריה, מקדוניה, סרביה ואפילו צפון יוון. כשלכל כפר יש את ה"קוקרי", מקהלת הסבתות או הסבים, והנגנים שלו.
המרתק בפולקלור הבלקני הוא שכל כפר וכל אזור פיתח תלבושות מיוחדות לו, מוזיקה, וריקוד. זאת הייתה הדרך של המקומיים לבטא את עצמם במשך מאות שנים. הפולקלור הוא חלק מחיי האנשים והם לא עושים זאת לצורך כסף, או השתוללות גרידא. בנוסף לכך הפסטיבלים לא מתויירים ושומרים על האווירה המסורתית. אנשים שהיו איתי בעבר בפסטיבל פרניק טענו בעקשנות ש"זה הרבה יותר טוב מוונציה" ולא רצו לחזור לאוטובוס למרות השלג והקור.
מזג האוויר לא מהווה בעיה, גם אם קר ויורד שלג, הפסטיבלים הם כל כך מלהיבים, רועשים ומרתקים, ששוכחים מהקור, וממילא לאחר כמה כוסות של ראקי כולם כבר שתויים.
