מי היה רבי שמעון בר יוחאי?

לפי הקבלה שמעון בר יוחאי הוא גלגולו של משה רבינו, שזכה לראות פני האל. הוא כתב את ספר הזוהר שבו נמצאת התורה הנסתרת של היהדות – הקבלה.

המשפט הראשון של פרקי אבות הוא “משה קיבל תורה בהר סיני” ומכאן הדגש על קבלה. כל קיום הוא רצון לקבל, העולם הוא כלים שמקבלים את האור האלוהי, אלא שרצונו של האדם יכול להיות גבוה יותר והוא לקבל על מנת לתת. החלקים העמוקים יותר של ספר הזוהר נקראים “רעיא מהימנא” כלומר “הרועה הנאמן”, זה משה רבינו. בהם מדבר רבי שמעון עם משה, בשאר הזמן הוא מדבר עם אליהו הנביא. ואת מה שהם גילו לו הוא מספר לחבורה של עשרה אנשים (כולל עצמו) שנתאספה סביבו שנקראת ה”אידרא רבא”.

לרבי שמעון בר יוחאי יש אור מקיף שמאפשר לו להעביר את התורה בדרך שתהיה מובנת למי שצריך ולא מובנת למי שלא צריך. משה גילה התורה הגלויה, ואילו רבי שמעון בר יוחאי את המשמעות הפנימית החבויה בה. הוא גילה הן את טעמי התורה והן את סתרי התורה.

הרשב”י היה תלמידו של רבי עקיבא ואחד החכמים שהוסמכו על ידי רבי יהודה בן בבא בזמן הרדיפות שלאחר מרד בר כוכבא. כשעברה הסנהדרין לאושא, נהיה לאחד מראשיה. לפי המסורת חיבר את ה”מכילתא דרבי שמעון”- מדרש הלכה על ספר שמות ואת “ספרי”, מדרש הלכה על הספרים במדבר ודברים. בליבו קיננה שנאה רבה לרומאים והוא לא יכול להתאפק מלדבר בגנותם – כתוצאה מכך השלטון הרומי גזר עליו מיתה. כך שנאלץ לברוח להרים ביחד עם בנו ולהתחבא במערב בפקיעין במשך 13 שנה הדבר התאפשר, לפי האגדה, הודות לנס שנעשה להם: צמח להם חרוב שמפריו ניזונו ומעיין שסיפק להם מים. אליהו הנביא הופיע לפניהם וגילה להם את תורת הסוד. הם התקדשו והתעלו בסולם הרוחני, לומדים את מסתרי התורה. לבסוף יצאו מהמערה כשנודע להם על ביטול הגזירות.

רבי שמעון אסף סביבו חבורה קדשוה שנקראה האידרא רבא והוא לימד אותם את הסודות הקדושים במרחב מיתי שבין מיירון לצפת. סיפורי החבורה ושיעוריו נכתבו בספר הזוהר. לפני מותו הוא גילה להם במשל שלושה ימים את סודות הסודות, החדר התמלא באור פלאי, יום מותו של רבי שמעון נקרא אידרא זוטא. המיטה שעליה שכב המת התרוממה באוויר ואש מלפניה וריחפה עד מירון שם ירדה למטה ושם קברו אותו. זה היה בל”ג בעומר והוא נקרא המאור הקדוש.

קבר רבי שמעון בר יוחאי במיירון

חלק זה נלקח מתוך עבודת התזה של על מקומות קדושים בישראל, אוניברסיטת חיפה 2018. בימים אלו אני שוקד על עבודת הדוקטורט שבמסגרתה תהיה התייחסות מקיפה יותר למאפייני הקדושה של קבר רבי שמעון בר יוחאי, זהו האתר המבוקר ביותר בישראל, מקום ההילולה השנתית של ל”ג בעומר.

קבר הרשב”י נמצא במיקום נפלא, למרגלות הר מירון, נושק ליער טבעי ומלאכותי, וצופה אל צפת הסמוכה. המסורת של קדושת המקום עתיקה יותר מהקשר לרשב”י. הר מירון נחשב כמי מירום, מקום מלחמתו וקברו של יהושע בן נון, ולאחר מכן מקום קבורתו של הלל הזקן ותלמידיו.
מתחת לבניין מערה ובה קבר הלל ותלמידיו, בתוכה גומחות קבורה ומעליהם מכסי אבן מרשימים. בזמן החורף הגומחות בסלע מתמלאות איכשהו מים, וזה נס פלאי שמעיד על קדושת המקום. המים החיים היו מרכז פולחן יהודי קדום במקום בזמנים עברו שקשור לגשמים, והתקיים בפסח השני.
בגבעה מעל הקבר שרידי בית כנסת עתיק מזמנו של רשב”י שבו לפי האמונה לימד את הזוהר לראשונה. ובהר שממול נמצא קברו של שמאי, השותף ובר הפלוגתא של הלל הזקן.
המתחם נמצא מעל הישוב מירון, בגבול היער והוא גדול מאד. במרכזו מבנה גדול עם כיפה עגולה הנראה למרחקים, וסביבו מבני עזר רבים, רחבות לאורחים, ומעין רחוב מסחרי המוביל אליו. כמה קברי צדיקים נוספים, ישיבה, מוסדות חברתיים ודתיים. חדרי אוכל, דוכנים לתשמישי קדושה, ועוד.

ליד מקום קברו של הרשב”י נקבר לימים גם בנו אלעזר שהיה קדוש, לא פחות ממנו.

במאה ה16 הגיעו מגורשי ספרד לארץ ישראל, רבים מהם ביקשו לגור בצפת מפני קרבתה למקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי, כותב הזוהר.
הקהילה הצעירה מונהגת לזמן מה על ידי האר”י שמביא לדרך חדשה של פולחן קדושים, ביקור ותפילות בקברי צדיקים. האמונה שהתפתחה באותה תקופה הייתה שדרך מקום קבורה ועצמות של צדיק ניתן להתחבר לניצוצות נשמתו (בעזרת השתטחויות) להיעזר בכך בכדי לעלות לעולמות רוחניים.
בקבר רשב”י מתרחש באותה תקופה מעבר מקדושת מקום והר אל קדושת צדיק. חג המקום הופך להיות זמן חתונתו ומותו של הרשב”י, ל”ג בעומר, אז עורכים הילולה, במקום חג פסח שני, שהיה האירוע החשוב ביותר עד אז (קשור ליהושע).
המבנה המרכזי של האתר ובניינו נקשר לסיפור פלאי מהמאה 16 על האר”י שגילה בפניו של אחד מפרנסי צפת, אברהם גלנטי, סימן של גזל, בזכות הצלתו מחטא זה תרם הגביר לבניית הבניין עם הכיפה, הבניין והאתר חודשו במאה ה19 על ידי שמואל עבו, שעודד את התהלוכות השנתיות בל”ג בעומר מצפת למירון וההילולה שם.

הטיפולוגיה של הקדושה כוללת הבדלה ברורה בין קודש לחול בדמות שער גדול דרכו עוברים בכניסה אל הבניין הראשי. ממנו והלאה צריך להתלבש בצורה מכובדת, כפי שכתוב בשלט, ומי שלא מתאים נשאר בחוץ. הכניסה נפרדת לנשים וגברים, בלב הבניין המרכזי נמצא אולם גדול מחולק על ידי פרגוד לנשים וגברים כשבצדו קברו של רשב”י ולידו במרכז האולם קברו של בנו רבי אלעזר. הטיפולוגיה  של הדואליות קשורה כאן לאב ובנו.
מסביב לאולם המרכזי חדרים ובהם אנשים לומדים ומתפללים, חייבים לעבור דרכם במעין מבוך בדרך אל אולם הקבר עצמו. כך שיש ערבוב עם המאמינים והשקט נשמר.
פעמים רבות אנשי המקום פונים אל המבקרים בהצעה לשים תפילין, או להתפלל. שמלווה אחר כך בבקשה למתן צדקה.
כלפי הקבר אנשים קוראים תהילים, זוהר, מתפללים. יש מקום להנחת פתקאות והדלקת נרות, שולחנות ללימוד ומדפי ספרים. הדבר הבולט בקבר זה ביחס למקומות אחרים הוא הספרייה ושולחנות הלימוד והקריאה הסמוכים אליו, וכן הלימוד והתפילה המתרחשים בחדרים המובילים למקום, זה מזכיר במקצת ובקנה מידה גדול הרבה יותר את קבר דוד בירושלים.
ביציאה האחורית של הבניין יש בית כנסת ומוסדות צדקה נוספים.
על גג הבניין עמוד מעין ארובה העולה לשמיים ועליו מתרחשת ההדלקה של האש לזכרו בל”ג בעומר.
המתחם מתכתב עם סביבתו, ממנו יוצאים שבילים אל היערות שמסביב ובהם אתרים קדושים יהודיים.

מעל מגרש החניה של המקום, על ראש הגבעה שצופה על מירון, נמצא בית כנסת עתיק, בעל כניסה מפוארת, בו כנראה לימד רשב”י את סודות הזוהר. מעל הכניסה יש משקוף ובו שלושה סדקים, האגדה אומרת שברגע שהסדק האמצעי יתרחב והמשקוף ייפול יבוא המשיח.
מנהגים שונים נקשרו לקבר רשב”י כגון טקס החלאקה, תספורת ראשונה של ילדים בנין שלוש. הרבה מקובלים באים למקום לצורך התייחדות, התקדשות והשראה, ואין להתרשם מהמספר היחסי באחוזים, מכיוון שמה שקובע במקרה זה הוא המספר המוחלט ביחס לכלל הקהל, שהוא גבוה. חסידים מקיימים במקום וביערות שסביבו תקופות ארוכות של התייחדות, תפילות, ריקודים וטבילות, וניתן אף לשמוע חסידי ברסלב צועקים אל העצים את עצמם.

לפי נגה קולינס זהו “הקבר המבוקר בארץ”, האתר הגדול וההמוני ביותר בקברי הצדיקים. הערכות מנהל האתר הן של שני מיליון ביקורים בשנה.
זהו מקום ששוהים בו הרבה זמן: 43% יותר משעה (שם, עמ’ 38), שזה הרבה מאד.
אחוז המבקרים החילוניים גבוה מאד ( 63% ) וגם 3% תיירים, שזה הרבה יחסית, במיוחד בהתחשב בכמות המבקרים באתר. רבים מהמבקרים באתר הם בעלי השכלה גבוהה 31% ומעמד סוציו אקונומי בינוני ומעלה 35%, יותר מכל מקום אחר, לעומת זאת מספר החרדים קטן ועומד על 5% .

המאפיין החיצוני הבולט ביותר של קבר רשב”י, ולפי דעתי אחד הסיבות לפופולאריות שלו, זה המיקום הנפלא לרגלי הר מירון, מעל הישוב מירון, בגבול יערות הגליל. ההגעה אל הקבר היא מעין הגעה למישור עליון, מגג הבניין נשקף נוף נפלא של צפת והגליל העליון. זהו כמו עולם אחר הנמצא בטבע האלוהי שאי אפשר להתחמק ממנו. המקום מוציא את הקהל הדתי, חרדי, וגם החילוני, מהסביבה העירונית אליה הוא רגיל. מרבית המבקרים מסיבות דתיות אינם נמנים על מטיילי ישראל ברגיל, וזאת החשיפה המשמעותית ואולי היחידה שלהם לטבע, הוד וקסם של הארץ. הסיפורים על רשב”י מקשרים אותו ליערות, מערות, מקומות התבודדות בהרים, ומביאים ללגיטימציה לצאת אל הטבע, הנסיעה אל מירון היא מסע אל השוליים, הן מבחינת מרחק והן מבחינה עירונית, אותו מסע שעשה רשב”י עצמו שברח מהרומאים.
לגג תפקיד חשוב בפולחן ובו מופיע מרכיב הגובה – תצפית על כל האזור, והעיגול – הכיפה, צבע התכלת מתקשר אל הקדושה.

בקבר רשב”י יש דיאלוג ודואליות של אש ואור, במיוחד בהילולה המרכזית המתקיימת בל”ג בעומר. ומצד שני יש גם נס של מים המתחדשים במערת הלל הסמוכה וקשורים לשם העתיק של המקום – מי מירום, אני לא בטוח ששם זה מוכר לרוב המבקרים במקום.
הדגשה על הספרים ולימוד הנמצאת באולמות שליד הקבר קשורה לתורת הקבלה ומהווה מעין בריאת עולם.

הדבר החשוב ביותר במקום בזמנים אלו, ולפי דעתי העיקרון המארגן שלו, הוא הקשר לדמותו האגדית של שמעון בר יוחאי, שהולכת ותופשת ממדים מיתיים ברוחניות הישראלית דתית החדשה. תפילות ותחינות נעשות בשמו, הוא עוזר ומדריך נשמות, דמות שהיא גדולה מהחיים הנוגעת במופלא, בתפישה של האנשים הבאים למקום דמותו של שמעון בר יוחאי גדולה יותר מכל אחד אחר שהם יכולים להזדהות אתו, ועל ידי הגעה למקום קברו הם מתחברים אליו. הנוכחות של בית הכנסת העתיק ומקום הקבר של הלל ותלמידיו מחברת את המבקרים לזמן העתיק. היער וההר מחברים אותם לתקופת גן העדן, הזמן שלפני ההיסטוריה, וכן לסיפור של רשב”י במערה.

יש אוריינטציה להר מיירון מהצד האחד, בו מצא רשב”י מקלט ולמד את סודות הזוהר, ולצפת עיר הקבלה, שנמצאת ממזרח, בצד השני של עמק נחל עמוד, מהצד השני. הסיפור של רשב”י מקבל חיים במקום. התפילה הבלתי פוסקת, לימוד של הזוהר בקרב הנוכחים במקום, המנהגים החסידיים קבליים, מדגישים את מורשתו ותלמודו.
הצדיק מחבר בין העולמות, יוצר סדר – קוסמוס בתוך הכאוס, מביא ממד של השגחה אישית, אפשרות של נס וגאולה. הצדיק מיוצג על ידי מבנה הקבר עצמו בלב הבניין, אך גם על ידי האש, האור וההילולה הנערכת במקום, המחזירה את המשתתפים לזמן המיתי ומחדשת את בריאת העולם והיהדות.

הרשב”י ורבי נחמן מברסלב

יובל דיין גר קרוב לשנה במיירון בזמן שהיה נחנח, קבר רבי שמעון בר יוחאי חשוב מאד לנחנחים
נהגו לומר שרבי שמעון זה ברסלב. יום אחד פייגל, האמא של רבי נחמן, ראתה את התלמידים יושבים ומספרים גדולת בנה, אמרה להם אספר לכם גדולת בני, אספר לכם איך התעברתי בו. רבי שמחה בעלי היה מתבודד בהרים וביום שישי לא היה ברור אם הוא יחזור לעת ערב או לא. הנשים של העיירה הלכו לטבילה לקראת יום השישי והיא רצתה לטבול אבל אסור לטבול כשבעלה לא בבית, אז באו אליה שרה רחל ולאה בחלומה ואמרו לה לטבול, והיא לא ידעה מה לעשות, הדליקה נרות ובעלה לא מגיע, והיא נרדמה שוב, והגיעו האמהות לקחו אותה לחדר ואמרו לה נשמה מאירה מקצה עולם ועד קצהו, אמרו לה זה נשמת זקנך (היא הייתה נכדתו של הבעל שם טוב), ולך נתן נשמה עם אור גדול יותר. ואז הגיע בחלום נוסף הבעל שם טוב וציווה עליה ללחת לטבול באומרו: אם רבי שמעון בר יוחאי לא היה מרים צעקות הנשמה לא הייתה יורדת לעולם.

באותו הזמן רבי שמחה הלך לאיבוד ביער ואיבד את הכיוון, הוא התיישב נרדם, בחלום הגיע זקן עם תינוק ואמר לו זה שלך, אלא שרבי שמחה סירב באומרו שאיננו יודע את הדרך הביתה וממילא לא יספיק להגיע בזמן, הזקן חזר שוב ושוב עם שבעה תינוקות ובכל פעם נדחה על ידי רבי שמחה ואז בהגיע התינוק השמיני הוא התעורר וגילה את הדרך הביתה ושהוא לא רחוק מהבית ויוכל להגיע בזמן.

לימים נולד רבי נחמן כתוצאה מהזיווג שנתקיים בברכתו של רבי שמעון בר יוחאי, וכשבקר בארץ ישראל היה קבר רבי שמעון בר יוחאי אחד המקומות החביבים עליו שבו בילה הרבה מזמנו. יש כמו חיבור ביניהם, אהבה, ואולי גם שורש נשמה משותף.

הברסלבים נוהגים לבקר בקבר רבי נחמן מברסלב בראש השנה, ולאחר מכן בקבר רבי שמעון בר יוחאי ביום כיפור ולבסוף בקבר דוד המלך בשמחת תורה. דוד המלך תיקן את תיקון חצות, ולכן הוא חשוב מאד לברסלבים.

מבחינת הפלג של הנחנחים הברסלבים הרי שקבר רבי שמעון בר יוחאי היה גם מקום ישיבתו של רבי ישראל קרדנר (1867-1918), שהוא למעשה התחיל את הזרם שלהם בכך שלימד ואימץ את רבי ישראל אודסר (בעל הפתק).

כך או כך, בזמן שיובל גר במיירון הוא היה מבקר בקבר כל יום. לפי דבריו כל דקת לימוד בקבר רבי שמעון בר יוחאי היא כמו שעה. הוא היה יושב לוקח ספר תורה ומחכה שיהיה מי שיצטרף אליו. בקבר הרשב”י יש תמיד נוכחות של אנשים קדושים, כאלו הרציניים בכוונות הקבליות שלהם, אין הרבה אנשים מכוונים באוהלה של תורה, כאלו שקמים כל חצות ומקיימים תיקונים, שואפים להיות צדיקים, לפי הערכתו שי לא יותר מ400 איש בכל העולם, וכמה מהם תמיד נוכחים בקברו של רשב”י. וכך, הוא היה מגיע לשם עם שחר, פותח ספר, ותמיד היו באים חמישה שישה ומצטרפים אליו, לומדים ביחד. יחדיו היו לומדים זוהר, וכל מה שקשור לקבלה. יש מקובלים של צפת שבאים קבוע לקבר כל חצות, ויש את אלו שזכו לגור במיירון, אנשים טובים, באמת עובדי השם, ויש במקום כל הזמן הכנסת אורחים, אתה יכול לישון היכן שאתה רוצה, ותמיד יהיה מי שידאג להביא שתייה, כיבוד. מבין הלומדים כל אחד יש ייתן את התרומה הייחודית שלו, אנשים חכמים.

גם מסביב לקבר רבי מאיר בעל הנס יש מקומות מיוחדים, קודם כל יש את בית כנסת העתיקה בו הוא היה נותן דרשות, לשם יובל היה עולה להתבודד, ישנה המערה של הלל ותלמידיו שיש בה אנרגיה מיוחדת, והמקום החביב עליו היה כסא אליהו אליו יש ללכת כשעה, ובדרך עוברים על פני חרבת שמע.

גם בסביבה הרחוקה יותר יש מקומות מעניינים. ממול לספסופה יש את המעיין של שמעיה ואבטליון, שם יש את המים השניים הכי קרים בארץ, ויש סגולה מיוחדת לטבילות במקום. המים הכי קרים (דרך אגב) נמצאים בג’רמק ליד חרבת בק. כוחה של הטבילה במים אלו שהיא מטהרת ומנקה היצרים.

ויחד עם זאת הוא מציין שיש שלב שבו הרגיש שהחיים בנוכחותו של הקדוש הם מאד תובעניים. “אתה מרגיש שהעיניים של רבי שמעון בגב, קרבה יותר מדי, עדיף רצוא ושוב, אתה רוצה להיות קדוש, אבל רוב הזמן אתה אדם פשוט”. לפי התפישה הקבלית ההתפשטות של הנשמה היא ג’ פרסאות מהקבר, ואז יוצא שאנשים הגרים בחלקים מהישוב מיירון למעשה גרים בתוך ההילה של הקבר. לעצמות של הקדוש יש כיסתא דחיותא, מעט חיות שנשאר, הבלא דגרמא הבל העצמות לפי הזוהר, של צדיק הוא מאד חזק.

הר שמאי ומערת הלל

ממול למתחם הקבר של הרשב”י, מעבר לוואדי עמוק כלפי דרום, ישנה כתף הר שעליה בית כנסת וישוב עתיק, זהו הר שמע וקבר שמאי הזקן. כשמגיעים למרומי הר שמע מתגלה לפנינו מבנה מדהים, על ראש השלוחה נמצא מאוזוליאום ענק, שהוא כמו קובייה ענקית בגודל חמש על חמש על חמש מטר, הבנויה מאבנים ענקיות. בחלק העליון של הקוביה חלל ובתוכו אבן שטוחה ענקית ובה שתי מגרעות קבורה שבהם אפשר להניח שני אנשים, לפי המסורת זהו קברם של שמאי הזקן ואשתו. שמאי היה אב בית הדין בזמנו של הורדוס ובר פלוגתא של הלל שהיה ראש הסנהדרין. יחדיו הם היו צמד חמד שהתווכחו כל הזמן בענייני הלכה, לכל אחד מהם היו את האנשים שלו שתמכו רק בו, וכך נוצרו להם שתי מפלגות בישראל: בית שמאי ובית הלל. שמאי היה הקפדן יותר והלל הרחמן, ובגלל זאת כמעט כל הוויכוחים הסתיימו בניצחונו של בית הלל. השלוחה שאנחנו נמצאים עליה כעת נמצאת ממול לגבעת היישוב מיירון, ביניהם מפריד נחל מיירון. במיירון יש מערה שבה לפי המסורת קבור הלל הזקן ותלמידיו, ניתן לראות את המערה הזאת מהר שמע. היא נמצאת מתחת למבנה הקבר של רשב”י. מדובר במערת קבורה מהתקופה הביזנטית ובה הרבה גומחות קבורה ומעליהם מכסי אבן מרשימים. בעבר זה היה המקום הקדוש של מיירון, אליו היו עולים לרגל, בזמן החורף הגומחות בסלע מתמלאות איכשהו מים, וזה נס פלאי שמעיד על קדושת הקברים,

אם הלל נמצא בצד האחד של הוואדי, הרי ששמאי צריך להימצא בצד השני, כי השניים בחייהם ובמותם לא נפרדו. ואכן, המסורת החלה לזהות את המאוזוליאום המדהים הזה עם קברו של שמאי. מסביב למאוזוליאום שרידי כפר עתיק שבתוכו שרידי בית כנסת מרשים, המקום כולו שקט וטובל בחורש, נשקף אל נוף מדהים של הר מיירון מצד אחד וצפת והגליל המזרחי מהצד השני. במקום הזה, הרחק מהמולת המבקרים, ניתן להרגיש את ישראל של רש”בי, של פעם, של לפני 1850 שנה, בזמן שהשכינה שרתה בארץ, ואלוהים היה בין העצים והאבנים

אם ממשיכים עם השביל במעלה הר מיירון שהר שמע הוא כתף שלו, מגיעים לאחר הליכה של עשרים דקות מאומצות למגלית טבעי, עמוד סלע גדול שנקרא כסא אליהו. לפי המסורת הקבלית המשיח יתחיל את מסעו בעולם ממקום זה, משם ילך לצפת, טבריה, בקעת יבנאל, וימשיך בדרכו עד ירושלים.