מסלול בעקבות הקתרים בדרום צרפת
אזור לנגדוק בצרפת הוא מקום המושב המסורתי של התנועה הכופרת הקתרית במאות ה-11, 12, ו-13. כיום יש תיירות לאזור בנושא זה, שמעודדת על ידי הממשלה, ומסלולים והסברים שנקראים "הדרך הקתרית" Pays Cathare.
מבוא על התנועה הקתרית
השם "קתרים" נובע, לפי עניות דעתי, מהמילה "קתרזיס". זהו השלב הראשון מבין השלושה בתהליך הדרך הרוחנית: ראשית יש התנקות (קתרזיס), שנית התחברות לאור (אילומינטי), ולאחר מכן מצב של מודעות והארה רוחנית – מצב אחדות, שמיוצג על ידי השלמות. מטרת הקתרים הייתה ידיעה בלתי אמצעית של האל (גנוסיס) והפיכה לדמות ישוע על ידי יישום תורתו האמיתית, ולא זו שהוטפה ועוותה על ידי הכנסייה.
הקתרים, בדומה לתנועות גנוסטיות אחרות כגון הבוגומילים בבולגריה, טענו לקיומם של שני עולמות: האחד הוא עולם החומר, שהוא תוצאה של תאונה – בריאה של אלוהות משנית (דמיורג), ולכן, לפי חלק מהזרמים שלהם, שלילי; והשני הוא עולם רוחני, הקשור לאלוהים האמיתי ולכן הוא עולם של טוב. באדם יש את שני החלקים, והוא צריך להתאמץ להתחבר לאדם הרוחני שבו ולהילחם בחולשות ובתשוקות, עד לזמן הגאולה, שאז יבוא תיקון העולמות ועולם החומר ייכחד.
הקתרים דגלו בחיי טוהר ויצאו כנגד שחיתות הכנסייה. הם ראו את העולם דרך משקפיים דואליסטיות והונהגו על ידי חבורות של "טהורים", שחיו חיי פרישות. היו סוגים שונים של קתרים, והם השתלבו באוכלוסייה הכללית. בצלב הקתרי ארבע הזרועות מתחלקות לשמונה והופכות לשנים-עשר. זה היה גם הסמל של רוזנות טולוז. הם האמינו בגלגול נשמות, ואכן, התגלגלו גם בדור הזה. נשים היו שוות לגברים ויכלו להיות "מושלמות". הקתרים האמינו שמריה מגדלנה הגיעה לצרפת ולימדה בפירנאים, וכי הייתה מורה – ולכן גם נשים יכולות להיות כמרים ולקיים את טקס ההטבלה/הסמכה.
הקתרים לא האמינו בסקרמנטים של הכנסייה, בצלב ובלחם הקודש. הם תיעבו את הרעיון שאפשר לאכול את בשרו ולשתות את דמו של ישוע, וכיוון שתפסו אותו כרוחני, לא האמינו בצליבה ובסבל שלו. אחד הטקסים היחידים שהם קיימו היה ההטבלה, אך לא על ידי מים אלא על ידי סמיכת ידיים, שמעבירה את רוח הקודש (הטבלה ברוח – אש). יש לציין בהקשר זה שכמעט כל המקורות שלנו על הקתרים הם ממתנגדיהם – אנשי הכנסייה, ולכן יש לקחת אותם בערבון מוגבל.
לאחרונה יש לקתרים עדנה, והרבה אנשים בצרפת ובעולם מתרפקים על מורשתם. אנטונין גדל (Antonin Gadal) היה החוקר החשוב ביותר של הקתרים במאה ה-20. הוא גדל באזור הפירנאים ומצא מערות הקשורות בהם. לפי דבריו, המושלמים בילו שלוש שנים במערות אלו ועברו תהליך חניכה וטרנספורמציה, המקביל לסיפור חייו של ישוע בברית החדשה – טרנספיגורציה, מוות ולידה מחדש. לאחר מכן יצאו להטיף את הבשורה בכפרים – זו המשמעות האמיתית של הגביע הקדוש. הקתרים המשיכו מסורות רוחניות עתיקות של האיסיים, הרמטיציזם ורוחניות מצרית עתיקה.
כך או כך, התנועה הקתרית הייתה האיום הגדול ביותר על הכנסייה הקתולית במאה ה-13. היא התפשטה בחבל לנגדוק הצרפתי, באזורי פיאמונטה ואגם ז'נבה, ובחלקים נוספים מאירופה. כנגד הקתרים בדרום צרפת יצא מסע הצלב האלביגנזי. מעניין לציין שבאזורים אלו שלטה שושלת ויזיגותית, שנטתה לאריאניות, ואחד מאנשיה היה רימונד מסן-ג'יל – המפקד החשוב ביותר של מסע הצלב הראשון.
אזור דרום צרפת במאה ה-12 היה מעוז של סבלנות, תרבות ואנושיות – מפותח כלכלית ובעל תרבות עירונית מתקדמת. כל זה השתנה במהלך המאה ה-13 עם כיבושו על ידי מלך צרפת, דיכוי הקתרים, היעלמות המלכויות ואידיאל האהבה החצרונית, וייסוד האינקוויזיציה, שנועדה בתחילה לרדוף את המינות הקתרית – ולא את היהודים.
ההרים השחורים
מצפון לקרקסון נמצא רכס הרים שהוא שלוחה של הסנטרל מסיף, באורך 80 ק"מ וברוחב 10-20 ק"מ, מעין רכס כרמל גדול יותר, גבוה יותר, מצוקי ומיוער יותר. מקום זה, המרובה בנקיקים, מצוקים, נחלים ויערות, היה מקום המפלט ואחד המרכזים של הבוגומילים, שנהנו מחסות הטופוגרפיה הקשה ומהוד הקדושה של הטבע. בליבו יש שתי מצודות עתיקות שהיו המעוזים של הקתרים: האחת בלסטורס (Lastours) והשנייה Saissac Castle, והן חלק מהמסלול בעקבות ארץ הקתרים בעידוד ממשלתי. מדרום לרכס ובשיפוליו יש כמה אתרים קדושים, וביניהם הערוץ ומעיין הסלע של גבירתנו של הצלב (Notre-Dame du Cros). יש בהרים עוד אתרים רבים נוספים.
לסטורס
ארבע מצודות קטנות על במה סלעית מוגבהת של לסטורס Lastours, במרחק כמה מאות מטרים זו מזו, מהוות את אחת האטרקציות הקתריות המרכזיות. עולים דרך מרכז מבקרים, שהוא גם מוזיאון, ומטיילים ברגל במשך כשעה בין המצודות השונות, הנושאות זיכרונות של מצור וכיבוש במסע הצלב האלביגנזי.
אתר נוטרה דאם לה כרוס
האתר Chapelle Notre-Dame du Cros בשיפולי ההרים השחורים, נמצא בגבול המצוקים, הנחתכים על ידי נקיק צר. על המצוק המזרחי לנקיק הייתה התגלות של מרים. יש שם מעיין קדוש ומקום טבילה, שהיה כנראה פעם באר גאלית קדושה. בסמוך נבנתה כנסייה, שבקריפטה שלה יש שרידי דולמן. הכנסייה הפכה במאה ה-12 לאתר עלייה לרגל, והמאמינים האמינו בסגולתם המרפאה של מי המעיין שבמקום. יש בכנסייה מדונה שחורה עתיקה (מהמאה ה-14).
קרקסון
קרקסון Carcassonne היא אתר מורשת עולמי – עיר שביצוריה נשמרו מימי הביניים, שהייתה במידה רבה הבירה של הקתרים, או יותר נכון לומר האזור של הקתרים – אזור אוקטניה. בה התנהל הקרב העיקרי מול לוחמי מסע הצלב האלביגנזי. העיר עמדה במצור בשנת 1209, שהסתיים בכיבוש ובטבח של תושביה.
בכניסה לעיר יש פסל של גברת קרקס, שעל שמה קרויה העיר – דמות אגדית של שליטת העיר מהמאה ה-8, שעמדה בפני המצור של קרל הגדול. הבזיליקה העתיקה מוקדשת לסנט וינסנט (Saint Vincent) והיא הוקמה במאה ה-14. לפני כן הייתה קתדרלה לקדוש אניגמטי בשם סנט נזאיר, שהקדיש אורבן השני (אפיפיור מסעי הצלב) בסוף המאה ה-11, והוא היה בקשר טוב עם ריימונד מסן-ג'יל, בן האזור, שהיה אחד המנהיגים החשובים ביותר של מסע הצלב הראשון.
אתר נוטרה דאם מרסייל
הקתדרלה Basilica of Our Lady of Marceille נבנתה במאה ה-14 בסגנון גותי, לכבוד פסל מדונה שחורה שנמצא במקרה באדמת המקום במאה ה-11, והוא מוצג שם. זו הקתדרלה המשמשת מוקד עלייה לרגל לתושבי העיר לימו (Limoux) הסמוכה. היא נמצאת על גבעה מחוץ לעיר, ולידה גן יפה עם מזרקה מקודשת ופסל של המדונה על עמוד. לפי קתלין מקגואן (Kathleen McGowan), האתר היה מקום נבואה – סיבילה בעת העתיקה.
רנה לה שאטו
Rennes-le-Château הוא כפר קטן וציורי, הנמצא על גבעה נישאת בשיפולים הדרומיים של הפירנאים, בין קרקסון למונסגור. מהכפר נשקף נוף נפלא של 360 מעלות. הוא התפרסם בעקבות הספר The Holy Blood and the Holy Grail ועוד יותר בעקבות הספר צופן דה וינצ'י, הנשען על מחקר מוקדם זה. בשני הספרים מסופר על כומר הכפר בסוף המאה ה-19, Bérenger Saunière שמצא מגילות עתיקות ואולי גם את האוצר הסודי של הקתרים. במסמכים אלה, לכאורה, מסופר כי ישוע היה נשוי למריה מגדלנה, שהגיעה לצרפת עם צאצאיו וייסדה שושלת ממנה יצאו לימים מלכי השושלת הצרפתית המרובינגית האגדית. השושלת ירדה בסופו של דבר למחתרת, אך נאמניה קיימים עד היום ופועלים מאחורי הקלעים להשיבה לשלטון ולחדש את הנצרות ברוח התלמוד הנכון של ישוע, ולא כפי שעיוותה אותה הכנסייה.
לפי מחקרם של Baigent, Leigh, and Lincoln הכומר סחט את האפיפיורות בעזרת המסמכים שמערערים על הלגיטימיות שלה, וכך קיבל כסף לבנות מחדש את כנסיית הכפר באופן מפואר ואת בית האחוזה שלו. בתוך המבנים הוא הכניס רמזים לתורה הסודית של ישוע, כמו למשל פסל השטן בכניסה. בסופו של דבר הוא נודה על ידי הכנסייה, אך חבר לאגודה סודית ששמרה נאמנות לשושלת של ישוע ופעלה מאחורי הקלעים – אחוות ציון.
בעקבות הספרים הללו הפך הכפר לאתר עלייה לרגל לחובבי התיאוריות על חייו הסודיים של ישוע ומריה מגדלנה. את כל הספרים בנושא זה ניתן למצוא בחנות הספרים בכפר (ראו תמונה).
מונסגור
Montségur היה ההר הקדוש של הקתרים, המצודה האחרונה שלהם, שעמדה במצור – מעין מצדה מקומית – ונכנעה רק בשנת 1244, שלושים וחמש שנים לאחר תחילת מסע הצלב נגדם ורדיפתם. לאחר נפילתה, נשרפו בחיים יותר ממאתיים מושלמים קתרים – אנשים מוארים – וזאת הייתה אבדה שאי אפשר לתקנה.
המקום הוא אכן הר סלע נישא, ענק, מוקף מצוקים מכל צדדיו, ונראה מכל מקום באזור צפון הפירנאים. הוא מעין "אב ההרים" – למרות שאינו הגבוה ביותר, הוא הבולט והחריג ביותר מכל הפסגות בסביבה. בראשו חומות אדירות, אליהן מוביל שביל ממרכז המבקרים. כמאה מטרים מתחילת השביל יש מזבח זיכרון לקתרים שנטבחו במקום, ועליו צלב קתרי בעל שמונה קצוות וסמלים כגון הפנטגרם.
ראו עוד מאמרים על מסורות רוחניות בצרפת (לחצו לקישור)
