אתרים בצפון האפנינים
מצודת האבן Castello dela Pietra
אחד האתרים המופלאים על קו המלאך מיכאל נמצא לא רחוק מגנואה, בתוך עמק מיוער בין הרים מתנשא סלע ענק בגובה 100-200 מטרים ובין החמוקיים שלו (יש לו פסגה כפולה) מצודה עתיקה. הדרך היחידה להגיע למצודה במרומי הסלעים היא בהליכה ברגל של חצי שעה בשביל מסומן (כולל עליה), האגדה אומרת שהסלע הענק עם הפסגה הכפולה הוא דרקון שהפך לאבן קונגלומרט, הזיהוי עם דרקון מרמז לנו שיש אנרגיות אדמה חזקות במקום, וזה מאפיין את האתרים של קו המלאך מיכאל. מקורות הטירה וסיפור הקמתה לוטים בערפל, אבל במאה ה13 משפחת דלה פייטרה תפשה חזקה על המקום ונקשרה אליו גם בשמה. במאה ה16 המצודה עברה למשפחת ספינולה ממילאנו ולמשפחת אדורנו
ירושלים בבולוניה (Bologna)
בולוניה היא חלק מהאזור הגיאוגרפי של עמק הפו בצפון איטליה, אבל מבחינה תרבותית היא קשורה לטוסקנה של הרנסנס, וגם נמצאת לא רחוק ממנה. יש דרך טובה החוצה את האפנינים מפירנצה לבולגוניה.
בולוניה היא אחת הערים העתיקות והחשובות באיטליה, מקום האוניברסיטה הראשונה באירופה וקברו של דומיניקוס הקדוש. עם עלייתה של השושלת הפרנקית לשלטון במאה ה-8 לספירה, מתחזק מעמדה של בולוניה, וזאת במיוחד לאחר נפילת המאחז של הביזנטים ברוונה הסמוכה. המאה ה-11 היא זמן ההתעצמות והתפתחות של ערי המדינה באיטליה, התפשטות האמונה והמנזרים ועיצוב החברה הפיאודלית. בולוניה הופכת בתקופה זו למרכז של השכלה, וב-1088 נפתחת בה האוניברסיטה. בסוף המאה ה-12, בולוניה היא חלק מברית ערים (הברית הלומברדית), שנאבקת בהצלחה בקיסרות הרומית הקדושה. בזמן הרנסאנס היא שומרת על מעמדה כמרכז של דת והשכלה, כלכלה ותרבות.
לפי פרופסור גיא סטרומזה, בין המאה ה-9 למאה ה-12 נבנו 19 כנסיות באירופה המחקות את כנסיית הקבר, בניסיון להעביר את הקדושה של ירושלים למקומות אחרים. המוטיב הבסיסי של הכנסיות הללו היה העיגול (הרוטנדה) המופיע בכנסיית הקבר ומשמש מעין מנדלה, מוקד למדיטציה והרהורים על מסתרי החיים (העיגול מופיע גם במפות ואיורים של התקופה המתארים את ארץ הקודש – ישראל וירושלים).
בתחילת הנצרות אין חשיבות לירושלים הארצית, במיוחד לאור נבואות ישוע על חורבן המקדש, והמעבר שפאול ופטרוס עושים מירושלים לרומא, אך עם הפיכת האימפריה הרומאית לנוצרית והמעבר של הבירה לקונסטנטינופול מתחיל מפעל הקמתה והאדרתה של ירושלים הארצית, שמתרכז בכנסיית התחייה – כנסיית הקבר. ברחבי העולם הנוצרי מופיעים שרידי קדושים ומתחילה גיאוגרפיה מקודשת של עליות לרגל (כולל לישראל), ושל ציון מקומות קדושים ובנייתם.
המושג של ירושלים השמיימית מתבסס על החזון של יוחנן ועל האיגרת לעבריים. יש בתוכה מקום של כבוד להר הזיתים, שם ישוע מלמד את התלמידים את התורה הנסתרת וממנו תתחיל הגאולה. מקום מרכזי נוסף הוא סלע הגולגותא עליו נצלב ישוע, שהופך להיות מרכז העולם. במאות הרביעית והחמישית ירושלים היא מקום שבו קורים ניסים. הקיסרים מתאמצים להעביר מקדושתה של ירושלים לאיטליה (בעיקר לרומא). התפישׂה של ירושלים השמיימית מתפתחת בימי הביניים והופכת לנחלת הכלל דרך שירים, סיפורים, אמנות ותנועות עממיות של חסידות. סטרומזה טוען שתהליך התפתחות מושג ירושלים השמיימית מתרחש בד בבד עם היווצרות תעתיקים של ירושלים הארצית במקומות שונים שמתקדשים במערב אירופה. אלה שני תהליכים של העברת ירושלים למרחב האירופאי.
לפי הברית החדשה, ישוע הוא המקדש החדש שמחליף את בית המקדש בירושלים. הוא גם השה לקורבן שאותו היו מקריבים בבית המקדש וכפרת העוונות של המין האנושי, שהייתה למעשה תפקידו של המקדש. בבשורה על פי יוחנן פרק ב' אומר ישוע להרוס את המקדש ושהוא יקים אותו מחדש תוך שלושה ימים. הטקסט מציין במפורש שהוא מתייחס לגוף שלו – "ואולם באומרו 'מקדש' הוא התכוון לגופו," (יוחנן ב, 21) – ולכן כנסיית הקבר, המקום שבו ישוע מת וקם לתחייה כעבור שלושה ימים, נתפשה בנצרות כתחליף למקדש ומתחילים להעתיק אותה בכל רחבי אירופה כייצוג של הקדושה. ירושלים הופכת למטאפורה, וזה מתבטא במושג של ירושלים השמיימית ויצירת ירושלים חדשה ונוספת במקומות שונים באירופה, כחלק מתהליך התקדשות היבשת.
בבולוניה ישנו מתחם, המכיל שבע כנסיות, בשם סנטו סטפאנו רוטונדו (Santo Stefano Rotondo), שהוא אחד הייצוגים היפים ביותר של ירושלים השמיימית והעתקה של ירושלים הארצית. המקום נקרא גם "ירושלים הקדושה" או "שבע הכנסיות".
לפי האגדה, מי שבנה את המקום הוא קדוש העיר פטרוניוס, כבר במאה ה-5, על מקום מקדש של איסיס, ומתוך רצון להעתיק את מבנה כנסיית הקבר בירושלים, וזאת לאחר שעלה לרגל לירושלים. בייצוג (איקונוגרפיה) של פטרוניוס, הוא עומד ומחזיק בידיו עיר שהיא ירושלים – בולוניה החדשה. ואכן הכנסייה העתיקה נקראת "כנסיית הקבר" והיא העתק של כנסיית הקבר לפני השיפוצים של הצלבנים במאה ה-12. כנסייה זו נבנתה במאה ה-5 אך שופצה על ידי הבנדיקטינים במאה ה-11 שהוסיפו לה סמליות משלהם, הקדוש פטרוניוס היה קבור בתוכה. רק פעם בשנה מותר להיכנס פנימה, בשבוע שלאחר הפסחא, ורק בנוכחות אבירים ממסדר הקבר הקדוש בירושלים (Order of the Holy Sepulchre).
בנוסף לכנסייה זו נבנו במתחם כנסיות נוספות המייצגות מקומות אחרים בירושלים, כגון מקום המשפט של ישוע – הליתוסטרטוס (Lithostrotos), (מצודת אנטוניה, התחנה השנייה בוויה דולורוזה), מקום הצליבה, והמקום שבו קרא התרנגול של פטרוס.
מתחם שבע הכנסיות מתייחס לכנסיות נוספות בבולוניה שהם חלק מהגיאוגרפיה הקדושה של ירושלים השמיימית, לדוגמא כנסיית סן ג'ובאני אין מונטה (San Giovanni in Monte) נקראת גם הר הזיתים, והיא נמצאת באותו מרחק מסנטו סטפאנו, כמו שהר הזיתים מרוחק ממקום המשפט של ישוע. כנסיית טקלה הקדושה (St. Thecla) נקראת גם עמק יהושפט.
לפי סטרומזה המתחם גם מתייחס לכנסיית סנטה מריה רוטנדה ברומא, שהיא בניין הפנתֵיאון לאחר שהפך להיות כנסייה (אין זה מפתיע, מכיוון שכנסיית הקבר בירושלים נבנתה לפי מודל הפנתֵיאון).
התופעה של העברת ירושלים וישראל לאיטליה ניכרת לפי נוכחות המדרגות הקדושות ברומא, הבית של מריה מנצרת שהגיע ללורנטו, וגם דרך דמותו של פרנציסקוס, שהופך לישוע שני, המקבל את הסטיגמטה באיטליה. היא מגיעה לשיא בהרים הקדושים של פיימונטה ולומברדיה, שם יוצרים מתחמים גדולים המחקים את האתרים הקדושים בארץ, את דרך הייסורים של ישוע ומקומות בישראל ובירושלים.
בכנסייה הראשונה בסנטו סטפנו מצד שמאל יש פסל של הפייטה של ישוע. לפי גובאני פלוסי הפסל עשוי ממעין גבס שנוצר מקלפי טארות שהוחרמו על ידי השלטונות במסגרת הרדיפה הגדולה של התחייה הפגאנית של הרנסנס.
אזור החוף המזרחי של איטליה
נומאנה Numana
המייסדת האגדית של העיר הייתה מלכה עתיקה וגדולה עם גוף שחציו נחש וכנפיים רחבות על הגב. היא זרקה כדורי אש ושרפה עץ שבמקומו הוקמה העיירה. כנראה שמייסדי העיר הקדומה הגיעו מסיציליה והיו שייכים לעם הסיצילי העתיק שהשתלב ביוון הגדולה.
הר קונרו Conero
זהו ההר היחיד לחוף הים האדריאטי. שרובו שטו, ומכאן חשיבותו, מצד אחד שלו העיר אנקונה, מצד שני העיירה נומאנה ובתווך פארק לאומי עם חוף נפלא וצוקים בים
אנקונה ancona
אחת הערים העתיקות והמעניינות באיטליה, הייתה רפובליקה ימית שהתחרתה בוונציה בימי הביניים, שער לים האדריאטי. הקהילה היהודית באנקונה הייתה שנייה רק לרומא ויכלה לפעול ולחיות בביטחון וחירות יחסית. ציריאקו מאנקונה נחשב לתייר הראשון בעולם – ד"ר אדר ירום כתב עליו ספר – הנוסע מאנקונה.
אורבינו urbino
אחת מעיירות הרנסנס החשובות בעולם. בזמן שרוב איטליה הייתה תחת שלטון האפיפיור אורבינו הונהגה על ידי פדריקו מונטפלטרו שהקים בחצרו משכן של אמנים ומלומדים ובנה את אחד הארמונות היפים באירופה. המוטו שלו היה "להיות אנושי". והוא מייצג את איש הרנסנס האידיאלי. ברמנטה היה יליד אורבינו וגם רפאל. הבן שלו המשיך את האידליה אחריו וכתב ספר בשם "איש החצר" שבו מפותח אידיאל התנהגות הנימוסית. . האדם המנומס בקי בהלכות העולם, רוצה באהבה, ולא פוגע בזולת. בארמון יש יציאות אמנות רבות והוא פתוח למבקרים. בנוסף לכך יש מוזיאונים וכנסיות, הדואמו ואחרות.
הנֵס של לורֶטו (Loreto)
לורטו היא עיירה קטנה השוכנת סמוך לים האדריאטי, בצד המזרחי של חצי האי; אך מבחינת הנצרות הקתולית היא מקום חשוב של עלייה לרגל. בליבה של העיר נמצאת כיכר שתוכננה על ידי האדריכל ואיש הרנסאנס ברמנטה[1] ומסביב לה ארמון בתכנונו, שכיום הוא גלריה לאמנות, קולג' של הישועים, ובזיליקה שהיא אחת החשובות באיטליה מכיוון שבתוכה נמצא הבית הקדוש.
הקתולים מאמינים שביתה של מריה עבר ללורטו בדרך פלאית מנצרת, לא לפני שעצר בדרך שלוש שנים בקרואטיה. זהו הבית שבו היא קיבלה מהמלאך גבריאל את הבשורה דרכה היא התעברה, שם גדל ישוע, ולימים הפך המקום לכנסייה. לפני הכיבוש הסופי של ארץ ישראל על ידי הממלוכים באו מלאכים והעבירו את הבית לאירופה, מכיוון שנשקפה לו סכנה של הרס. כשהוא הגיע לאיטליה, הוא עצר קודם הגיעו ללורטו ביער של עצי דפנה, ומכאן השם laurel – (באנגלית: דפנה).
מעניין לציין שמחקרים הראו שרוב אבני הבית הקדוש אכן הובאו מישראל, וייתכן שהצלבנים לפני שעזבו את נצרת פרקו את הבית והביאו את האבנים המפורקות לאיטליה, ושם הרכיבו אותם מחדש.
בתוך הבית ישנו פסל של מריה שנקרא המדונה השחורה, כי הוא השחיר מהנרות. הבית עצמו הוא קטן יחסית ונמצא בתוך בזיליקה גדולה שבנויה בסגנון גותי. הוא ממוקם מתחת לכיפה המרכזית ומוקף בסבכות אבן שיש גדולות, בהן ישנם פסלים ותגליפים מרהיבים מאת ברמנטה, שנחשבים לאחת מיצירות המופת של הרנסאנס.
לורטו נחשבת לאחד המקומות החשובים באיטליה מבחינת פולחן מריה, ויש שאומרים שהיא הלב של פולחן מריה. ההתגלות של מריה במקום נקראת הבתולה של לורטו והיא הוכרזה כמגינה של המטיילים וההרפתקנים. ישנה תפילה מיוחדת הנקראת על שם מריה מלורטו, שהוכרה על ידי הכנסייה, וישנו מסלול עולי רגל מקודש – במיוחד תלמידי בתי ספר – שהוכרז ב-1978, בו הולכים במשך הלילה מרחק של 28 ק"מ בתפילה ובכוונה ממקום שנקרא מצ'רטה (Macerata) לרגלי ההרים ועד לורטו.
אזור מרכז הרי האפנינים
מערת הסיבילה ופארק הרי סיביליני
בקצה הצפוני של עמק פוקה מתנשא הר הסיביליה, שם ישבה הסיביליה – נביאה של איטליה בימי קדם. המסורת נשמרה עד לימי הביניים. הפיצוי על הטיפוס הרגלי הקשה לפסגה הגבוהה הוא הנוף הנפלא הנפרש סביב. המערה כיום הרוסה, אך שרידיה נראים בברור. המסורת אומרת שצריך לעלות להר ברגל ולהירדם ליד המערה, הנבואה תבוא לאדם בחלומו. כשהגיעו הטרויאנים לרומא הם הלכו להיוועץ בסיבליה. לפי המסורות העתיקות בהרים יש מספר מערות המחוברות ביניהן ויוצרות מערכת תת קרקעית. המערה האחת היא בפסגת ההר, אך יש פתח נוסף מעל ערוץ הטאנה, בקצה היער של מֶטָה (Meta). פתח מערה נוסף נמצא מעל היישוב פוקה (Foce).
הסמלים הפאגניים מופיעים במבנה ההרים ומרמזים על הקשר השאמאני לעולמות לא נראים. כתר – גלגל מופיע בצורת פסגות ההרים מעל פוקה, זהו הכתר של איטליה.
עמוד או פירמידה מופיע בפסגת הר הסיביליה, זהו הסמל של הלב, המרכז, ההר מסמל לידה של שמש, לידה רוחנית והוא צופה אל הכתר – הגלגל ממול, מעל פוקה. זהו ציר העולם, מרכז עולם, אומפולוס, כמו בדלפי. או במקומות גבוהים אחרים ברחבי העולם. מקום של התקשרות, ספרייה אקשית, כמו הרי רילה בבולגריה. אותה התחושה.
הדרך לעלות אל ההר היא לנסוע בדרך עפר ממונטמונקו – montemonaco אל בקתת הסיביליה בגובה 1540 מטר, משם מטפס שביל עד לגובה 1720 מטר לפסגת הר זמפה, הנוף הנגלה של עמק השאול מתחת הוא נפלא, השביל ממשיך לאורך קו הרכס שהוא בצורת סכין (לא לבעלי פחד גבהים), עד לפסגת הר הסיביליה הסמוך. ההר עטור במצוקים בצורת פירמידה, השביל לוקח את המטפס קודם אל המערה ולאחר מכן אל הפסגה הסמוכה עליה יש צלב. אפשר לרדת חזרה בדרך שבאנו או להמשיך לפסגות האחרות ברכס. זאת ארץ אגדות הקשורה לסיפור הנוצרי, ובמקביל אליו גם לאמונה הפגאנית, שהמשיכה להתקיים באזורים הכפריים בהרים בימי הביניים, כפי שהיה בשאר אירופה.[2]
פארק הרי הסיביליני הוא אחד האזורים היפים באיטליה. זהו פארק לאומי גדול הנמצא בגבול אומבריה, שהחיים בו נשארו כפי שהיו במשך מאות שנים – איטליה אמיתית בה יש עיירות, מצודות, בתים וטירות עתיקות, אורח חיים חקלאי המתוזמן עם עונות השנה, וטבע בתולי ומופלא. לא פלא שמיסטיקנים ואנשים לא שגרתיים מצאו באזור זה בית. זוהי ארצם של בנדיקטוס מנורסיה ופרנציסקוס הקדוש, אבל יותר מכול, זו ארץ שבה נשמרה המסורת הפגאנית העתיקה. לפי מסורת זו הר הסיבילה הוא הלב של איטליה. ההר מסמל את לידתה של השמש, לידה רוחנית. זהו ציר העולם, מרכז עולם, אומפולוס – מקום של התקשרות אל הרוח האלוהית. פארק הרי סיביליני הוא אחד ממרכזי האנרגיה של איטליה. באזור זה יש התרוממות של רכס הרי האפנינים (עמוד השדרה של איטליה) ובו כמה פסגות גבוהות המגיעות לגובה 2,500 מטר! ההתרוממות בולטת למרחוק וניתן לראות אותה עד אסיזי ופרוג'יה מהצד אחד והים האדריאטי מהצד השני (זה נראה כמו ההתרוממות של רכס החרמון). הפסגות הגבוהות מסודרות במעגל סביב עמק אלפיני, וזהו ה"כתר" של ההרים! לאחת הפסגות הדרומיות של הכתר צורה מיוחדת של פירמידה, בה נמצאת מערת הסיבילה והפסגה נקראת הר הסיבילה.
מתברר שהאמונה בנביאות התמידה לתוך ימי הביניים, גם לאחר שנעלמו המקדשים הפגאניים בכל רחבי איטליה. בספרות ימי הביניים והרנסאנס יש התייחסות לסיבילה, שמצאה מקלט באזורים הפראיים והגבוהים של הרי האפנינים. שם, במערה שבראש ההר, ישבה הסיבילה, ואליה היו עולים לרגל מכל רחבי הארץ. האזור כולו היה מחוץ לתחום הכנסייה והוא כלל בנוסף להר הסיבילה גם את העמקים וההרים שמסביב. זה היה מקום מפלט של האמונה העתיקה, שעליו אפילו הכנסייה לא העזה לערער. בימי הביניים היה שלט בכניסה לעמק האוסר את הכניסה אליו.
בצדו הצפוני של הכתר, בקצה העמק הכלוא בין ההרים, בגובה 2,000 מטר, נמצא אגם פילאטוס, הנקרא על שם פונטיוס פילאטוס – הנציב הרומאי שדן את ישוע לצליבה. זהו מקום שליטתם של השדים. האגם נחשב למקום מכושף, ומי שהלך אליו הסתכן בחייו. למקום זה גררו השדים את פונטיוס פילאטוס כעונש על מעשיו. מה שהוא סבל שם לא ניתן להעלות על כתב, עד כדי כך גדול היה סבלו שאפילו כתבי הכנסייה ריחמו עליו. נספר רק שהאגם האדים אחר כך ומאז הוא נקרא על שמו. מדובר על אגם אלפיני יפהפה, שבו מינים אנדמיים של סרטנים אדומים, שאולי אחד מהם הוא גלגול של פונטיוס פילאטוס.
הקיסר קצר הימים ויטליוס, ששלט לפני אספסיאנוס, שהה במערה בלילה כדי לקבל הדרכה רוחנית. גם הקיסר קלאודיוס גותיקוס הגיע למערה בשנת 268 לבקש עצה.
המלומד Cecco d'Ascoli (1257–1327) איש אשכולות אזוטרי ממבשרי הרנסנס, גר באסקולי סמוך לפארק סיביליני. הוא חקר את אזורי האפנינים, וייתכן שהוא גילה את מסורת הסיבילה העתיקה.
Andrea da Barberino (1370–1431) איש רנסנס, כתב את הרומן Il Guerrin Meschino על הרפתקאות גורין המסכן, שמגלה את עצמו וייעודו בעזרת ביקור במערת הסיבילה באפנינים.
האישיות הידועה הראשונה שביקרה במערה היא הסופר והאביר הצרפתי Antoine de la Sale בשנת 1420, בשליחות Lippi-Boncambi
מגילה שהתגלתה ב־1452 ביישוב הסמוך Montemonaco מספרת שאבירים מסתוריים מספרד ונאפולי נהגו לפקוד את האזור ולקיים טקסים ופעולות מאגיות ואלכימיות. בשנת 1620 Martino Bonfini מצייר 12 סיבילות במתחם המדונה של אומבריה הסמוך, ובהן סיבילה של מאגיה ואלכימיה.
הסיבילה בהרי האפנינים
חוקר איטלקי בשם לנדו סילקוויני – lando siliquini טוען בספר הסיבליה של איטליה – sibylla italica שהסיבליה המקורית שהביאה את ספר הנבואה לרומא הייתה הסיבליה של הרי האפנינים ושאזור זה היה מרכז התרבות והרוחניות העתיק של רומא ואיטליה כולה. הסיביליה הייתה דמות מעידן זהב מטריכאלי שהביאה לאיטליה תרבות, מוזיקה, ריקוד וכתב. מקורותיה של רומא היו הרי האפנינים ולא יוון והאטרוסקים. שתי הסביליות הידועות של רומא היו הסיבליה של אלבונאה – albunea וקרמנטה – carmenata. שתי השמות האלו מדברים על הנביאה של ההרים, השורשים של המילים: אלב- הר וקרמ – אדם, מתייחסים לסביליה של האפנינים. אלו היו הסיבליות שקדמו לסיבליה של קומנה. לפי טענתו הסיבליות היו המנהיגות של הלטינים הקדומים שהיו רועים מהרי האפנינים שהתיישבו בעמק הטיבר.
קרמנטה הייתה אלה רומאית שאחראית על הלידה ומי שהביאה והמציאה את הכתב הלטיני, מייסדת ביחד עם בנה אוונדר את העיר שקדמה לרומא – פאלאנטיום. קרמן פירושו לחש קסמים וגם נבואה ושיר. היא הייתה קשורה לסיבלייה הקומאנית,
קומאנה הייתה אלת הנבואה וכל הסיביליות היו תחתיה. היא זוהתה עם המוזות היווניות. מקום מקדשה היה בעיר היוונית קומאן ליד נפולי, אתר מקודש, שם היה לה מערה, לא רחוק משם היה את אגם אוורה שהיה מקודש ופתח לעולם הלא נראה. האגם היה מחובר במערה תת קרקעית לקומאן, יש אומרים שהיו שם אולמות של שבע קומות שייצגו את העולם התחתון. לפי האמונה הכתב היווני הובא לקומאן ומשם לאטרוסקטים ומשם ללטינים.
לנדו סילקוויני טוען שמסורות רוחניות נשמרו באזור הרי הסיביליני באומבריה עד לימי הביניים והופיעו דרך הנצרות והפולקלור העממי. המסורות של הסיביליות מופיעות, למשל, בסיפורים על סנטה ריטה מקסקיה – cascia. ברומנסות של האבירות, ואפילו במוזיקה של ווגנר. הצד האחר שלהם הוא המסורות על מכשפות, פיות, והרדיפה נגדם. לנדו טוען שהסיביליה המשיכה לפעול בצורה כזו ואחרת, משפיעה על ההיסטוריה והרוחניות האיטלקית. לנדו טוען שכיום יש לחדש מסורת זו ולהפוך מחדש את אזור הרי הסיביליני לאתר עלייה לרגל ומרכז רוחני תרבותי.
בין השאר הוא מזכיר שהיה באזור מרכז של פולחן מיתרה. הטמפלרים והאלכימיה מצאה באזור בית.
אנשים כמו גקו מאסקולי – עיירה באזור – cecco dascoli הלכו בדרכה של הסביליה, הוא היה המלומד הראשון שנשרף על ידי האינקוויזיציה במאה ה-14. עסק באסטרולוגיה ושדים.
בקתדראלה הגותית המופלאה בסיינה, אחת מהקתדראלות היפות והחשובות בעולם מופיע על הרצפה ייצוג בתמונות שיש של כל הסיבליות בעולם העתיק והידע הרוחני שלהם. זוהי עבודת אמנות מרשימה של תקופת הרנסנס שטומנת בתוכה את הידע הרוחני של אותה תקופה וההתעסקות בנושאים אזוטריים כגון אלכימיה, קלפי הטארות, קבלה, ועוד.
סיפור אישי
באחד המסעות שלי לאיטליה עשיתי את דרכי אל מערת הסיבילה. מן הצד השני של פסגת הר הסיבילה יש עמק שנקרא עמק השאול (Inferno), גם לשם תכננתי להגיע, ולו רק מפני שהשם עורר את סקרנותי. דרך עפר מובילה מהכפר מונטה קסטלו אל בקתת הרים, לרגלי הר הסיביליני, שהיא חלק ממערך הבקתות של הפארק. בימים אלו מרשתים את הפארק מסלולי טראק יפהפיים, המאפשרים הליכה של כמה ימים בין בקתות שבהן ניתן לקבל אוכל ולינה. הבקתה אליה ניתן להגיע מהכפר מונטה קסטלו נמצאת בגובה 1,550 מטרים, לרגלי ההר, אך במיקום מספיק גבוה כדי לתת תצפית נפלאה לכיוון מזרח – כיוון השתפלות ההרים אל חופי הים האדריאטי. מכאן ניתן להמשיך בדרך ברגל. בזמן שהתחלתי לעלות החלה להתרחש תופעה מופלאה, המאפיינת הרים אלה. ערפילים החלו לכסות את כל העמק שלרגליי ואת השתפלות הגבעות הנמשכת אל האופק. פה ושם צצה פסגת הר גבוה מעל הערפילים, ועננים בצורות שונות החלו לטפס על המדרונות שלרגליי, משנים את צורתם, מתפוגגים ונוצרים מחדש.
עליתי עוד ועוד במשעול המוליך אל פסגת הרכס. הר הסיביליני נמצא בצד הדרומי, ה"כתר" המקיף את העמק האלפיני. ככל שעליתי, נגלה בפני הודו של העמק יותר ויותר. אגם פילאטוס נראה בצד השני, ובאמצע – כפר קטן (פוקה) ויערות. העמק נראה לא שייך לנוף הערפילים שמסביב, המתנשא מעבר לו. פסגות ההרים נראו בבירור על רקע שמיים כחולים, בעוד שהעננים הסתירו את שאר העולם. השביל הוביל אותי לשיאו של הרכס, ומשם קו פרשת המים ממשיך לטפס אל פסגת הר הסיבילה עצמה. אלא שכשהגעתי לשיא הרכס ציפתה לי הפתעה: קו פרשת המים בשיא הרכס היה צר וחד כסכין, לא מיועד לבעלי לב חלש. מן הצד האחד, הצד שממנו טיפסתי, הוא השתפל בחדות אל העמק האלפיני, אך מהצד השני, הצד שנגלה בפני רק עתה היו מצוקים אדירים של מאות מטרים, היורדים באופן דרמטי אל עמק נוסף – עמוק הרבה יותר, הלא הוא עמק השאול! המראה היה מופלא. נשכבתי על קו הרכס, מציץ לעמק השאול ומשתדל שלא לקבל סחרחורת. הייתי בראש מתלול של צוקים בגובה יותר מחצי קילומטר! מן הצד השני היה הר נוסף, אך ביני לבין אותו הר הייתה תהום עמוקה, שמתוכה נשמעו רעשי מפלים. התהומות היו מיוערים ומלאים בערפילים שעלו, התערבלו, ולבשו צורות שונות ומשונות. לא פלא שקראו למקום הזה "עמק השאול", אם כי היופי שלו הזכיר לי דווקא גן עדן. הערפילים – העננים – נראו כעולים מתוך בטן האדמה ונושאים איתם מסר של התהוות, השתנות והיעלמות.
התחלתי ללכת בזהירות על קו הרכס לכיוון פסגת הר הסיבילה הקרובה. הפסגה נראתה בצורת פירמידה, כשמסביבה מעגל נוסף של צוקים. מצד ימין שלי עמק השאול, מצד שמאל העמק האלפיני שבין כתר ההרים, וביניהם רצועה של סלעים ברוחב מטר או שניים שמשני צדדיהם מצוקים, ורק עליהם ניתן ללכת בבטחה. בדרך זו עלו אנשים שביקשו לשאול בעצתה של הסיבילה, נושאים איתם פנכות אוכל ותשורות אחרות עבורה. הם הלכו לאורך מצוקי ההר עד לפסגה שנראתה למולי. הסיבילה בוודאי הייתה רואה אותם עולים ממקום מושבה על ההר, יוצאים מבין הערפילים, הולכים וקרבים, נקודות קטנות נעות במרחב, כל אחד עם סיפור חייו, עם צרותיו שנדמה לו שהן מרכז היקום, אך בפרספקטיבה של הסיבילה – הרי הם רק פסיק קטן, דמויות זעירות שנראות מטפסות אליה על צלע ההר.
כשמגיעים קרוב לפסגה צריך לטפס על קיר המצוק המקיף אותה בעזרת תמוכות ברזל התקועות באבן, ואז מגיעים לשטח פחות תלול ובמרכזו שקע שהיה פעם פתח של מערה, וכיום הוא מלא באבנים שהתמוטטו לתוכו. זהו פתח מערת הסיבילה, החסום על ידי סלעי ענק שנפלו מהתקרה. לא רחוק מהמערה נמצאת פסגת ההר ועליה צלב מברזל. בסופו של דבר, הצלב הגיע גם לכאן וניצח את המייצגת האחרונה של העולם הפגאני. האם גם זאת חזתה הסיבילה?
נשכבתי על פסגת ההר, תופס מחסה מהרוח ומפקיר את גופי לקרני השמש החמימות. מתחתיי השתרעו תהומות אין חקר, אבל למי אכפת? האדמה הכילה אותי בתוכה. מבין התהומות עלו והתפוגגו ערפילים והם סיפרו לי על חלוף העִתים ותעתועי הגורל. ראיתי שכל מה שצריך לקרות בעצם קורה, גם בחיים שלי וגם בכלל. הסיבילה כבר לא כאן, אבל הרוח שלה עדיין קיימת. אנשים באו לכאן מכל רחבי איטליה, וגם אני בתוכם. גם אם הסיבילה היא רק אגדה ולא התקיימה באמת, הרי שעצם העלייה לכאן מצדיקה את האמונה בה. ואם באמת הייתה קיימת, הרי שללא ספק היא הייתה בוחרת בהר זה למשכן.
אתרים בפארק סיביליני
העיירה ויסו Visso
בסיס טוב ליציאה לטיולים באזור, יש בה כמה מלונות ובתי הארחה ברמה של שלושה כוכבים, הגדול מביניהם מלון הלנה. מהעיירה יוצאים כמה קניונים עם מים זורמים לכמה כיוונים. יש בה פיאצה יפה ושכונת אמנים.
אוסיטה Ussita
כפר קטן לרגי הרי בווה, בעל הנוף האלפיני מצוקי היפה. נמצאת לאורך נהר ובה מספר בתי הארחה, ממנה יוצא כביש אל אחד מאתרי הסקי של הפארק. האזור של הר בווה יפה ופראי.
הכפר קסטלוקי וCatelluccio
נמצא במרכז של רמה גבוהה ובה צמחיית כרי דשא אלפיני. הכפר על קבעה בין 3 עמקים גדולים שבהם פריחה מדהימה שהיא תופעת טבע בתחילת הקיץ. לכפר מראה סוריאליסטי ובו מספר בתי הארחה. הרי הסיביליה הנשקפים ממנו מרהיבים ביופיים
העמק של פוקה ואגם פילטוס Foce
לפי האגדה העתיקה פונטוס פילאטוס נציב יהודה בזמן ישו נגרר לשם על ידי השדים כעונש על מעשיו והוטבע באגם בגובה 2000 מטר הנקרא על שמו. אגם פילטוס הוא אגם קרחוני הכלוא בין פסגות הרים גבוהים ושלוגיות. הוא התחילה של עמק קרחוני שבמרכזו הכפר פוקה, זהו אזור מדהים ומקסים שנקרא הכתר של איטליה, אזור מקודש מני קדם שנחשב לממלכת השדים אפילו בימי הביניים ונאסרה על הנוצרים כניסה לשטחו. אפשר להגיע לפוקה שבמרכז העמק ברכב ומשם להמשיך ברגל לאגם פילטוס ולפסגות שמסביב.
קניון השאול Gole Dell Infernaccio
קניון מדהים שיוצר נהר הטנה בין שני הרים גבוהים, הקניון מיוער ובו מפלי מים, המקום מזכיר את גן העדן, אך נקרא השאול בגלל העננים שעולים ממנו כל הזמן, ערפילים, אל ההרים שמסביב, וכן בגלל שנחשב לממלכת השדים וכוחות הטבע.
אמנדולה Amandola
עיירת המחוז בצד המזרחי של הפארק, עיירה יפה ובה מרכז עתיק וכמה מלונות נחמדים, בסיס טוב לטיולים באזור.
נורכיה Norcia
עיירת המחוז בצד המערבי של הפארק, עיר חשובה מבחינה דתית מכיוון שהיא מקום הולדתו של בנדיקטוס הקדוש, מייסד הנזירות באיטליה. בסיס טוב ליציאה לטיולים באזור.
אסקולי פיצאנו Ascoli Piceno
בסיס יציאה טוב להרי האפנינים ופארק סביליני, במקום נשמרו מסורות עתיקות של הסיביליה. המלומד גקו מאסקולי cecco dascoli עסק במאגיה ואסטרולוגיה והיה מהראשונים שנרדפו על ידי האינקוויזיציה
המדונה של אומבריה
לא רחוק ממונטפורינו – Montefortini התגלתה הבתולה מרים לנערה רועה לפני 1000 שנה. המקום נהיה אתר עלייה לרגל כדוגמת לורד בצרפת. כיום יש שם כנסייה מרשימה, עם תמונות של הסביליות בימי קדם, לצדי נהר בתוך קניון בהרים. מקום ששווה לבקר בו.
דרום האפנינים
לאקווילה
נמצאת בלב אבורציו ואת הערים הגדולות שבו, המרכז ההיסטורי של האזור, נבנתה כנראה על ידי פרדריך השני, ויש בה השפעות של הרנסנס. אלא שהעיירה נחרבה ברעש אדמה של 2009 וכיום נמצאת בשיפוצים, כולל המוזיאון הלאומי אבורציו בטירה השולטת עליה
בעיירה נמצא קברו של סן ברננדינו בתוך קתדראלת סן ברננדינו, בה חזית יפה מתקופת ובסגנון הרנסנס. הוא היה קדוש של איטליה שהתפרסם בהטפות הנלהבות שלו אותם נשא בכל רחבי הארץ, בהם יצא כנגד פריצות, רוע, אך גם נשים, הומואים ויהודים. מביא לתקופה חשוכה של רדיפות וציד מכשפות, למרות שהיה חבר במסדר הפרנציסקני שדגלו אהבה. היה אחד האישים החשובים והמשפיעים במסדר הזה בסוף המאה ה15 תחילת המאה ה16 והמציא את הסמל של שלוש האותיות ihs בתוך שמש מוזהבת – שלוש האותיות הראשונות בשמו של ישו ביוונית
סנטוריו די סן גבריאל דלה אדולורטה Santuario di San Gabriele Dell'Addolorata
לא רחוק מאקווילה נמצא מקם המוקדש לגבריאל פוסנטי. זהו אחד מ15 אתרי העלייה לרגל הפופולאריים בעולם המקבל מעל שני מיליון עולי רגל כל שנה בעיקר נוער מכל רחבי איטליה מכיוון שהקדוש הקבור במקום – גבריאלה פוסנטי, הוא הפטרון של הנוער האיטלקי. האתר ממוקם על גבעה ליד העיירה איסולה דה גרנד ססו, לרגלי הפסגות הנישאות ביותר של האפנינים בנוף נפלא. במרכזו מבנה כינוס ענק המסוגל להכיל אלפי מבקרים, אולם מרובע ובו במה מרכזית ומסביב לה כסאות המסודרים באולמות הנפרשים בצורת צלב, עבודות אמנות מרשימות כולל חלונות זכוכית צבעונית יפהפיים, בקריפטה מוזיאון המספר את תולדותיו של גבריאלה פוסנטי ומקום קברו, שמעליו פסל משקף מציאות בתוך ארון זכוכית המדמה ארון קבורה. הפסל לבוש ועטור בכל העיטורים ובבגדים שהנער ענד בחייו.
מסביב למבנה המרכזי כנסייה ומבנים נוספים שנועדו לשרת את עולי הרגל ואנשי המסדר הפסיוני שאליו גבריאלה השתייך.
הנער גבריאלה פוסנטי נולד באסיזי כילד 11 למשפחה בת 13 נפשות, מגיל צעיר פקדו את המשפחה כל מיני אסונות ואותו בואפן אישי תקופות של מחלות קשות, למרות זאת הוא היה נער עליז, רודף שמלות ותלמיד מחונן אהוב על סביבותיו, בכל פעם שחלה הבטיח לשרת את האל אם יבריא ולא קיים את הבטחותיו לאחר מכן. בגיל 18 לאחר עוד תקופה של מחלה קשה הוא השתתף בתהלוכה דתית בה נישאה איקונה קדושה של מריה, כשזו עברה קרוב אליו הוא שמע בת קול ששואלת אותו איך הוא רוצה לחיות את חייו? החוויה גרמה לו לעשות את הצעד המתבקש ולהצטרף למסדר דתי של הפסיונים, שהדגישו את סבלו ואהבתו של ישו כמודל ודוגמא. לאחר שנתיים של סמינר בהיותו בן 20 עבר עם קבוצה של נערים נוספים כמוהו לעיירה איסולה דה גרנד ססו, הו היו שבעה בחורים אידיאליסטים בהנהגת האב ברנרד. גבריאלה היה תלמיד מצטיין ואהוד על כולם, מעט לאחר מכן התגלו אצלו סימנים של מחלת השחפת שהייתה חשוכת מרפא באותם הזמנים.
למרות המחלה שמר גבריאלה על מצב רוחו הטוב, עליזותו וטוב ליבו, הוא היווה מוקד ומרכז לחבורה הצעירה שהתגייסה לעזרתו, במקום שהם יעודדו אותו הוא עודד אותם, הם התגבשו והתלכדו סביב הטיפול בו וקיבלו השראה מהתנהגותו והתמודדותו. במשך כמה שנים התמודד גבריאלה עם המחלה, כותב מכתבים למכריו וחבריו ובהם הוא מביע את מחשבות, תקוותיו, הרהוריו. ביום האחרון הוא התרומם במיטתו ובהבעת שמחה על פניו קיבל דמות בלתי נראית שנכנסה לחדר. הוא מת כשתמונת מרים חבוקה בזרועתיו.
ארבע שנים לאחר מותו פרסם האב ברנרד – מחנך הקבוצה, ספר על קורות חייו של גבריאלה, בספר הוא טוען שביום האחרון לחייו הוא זכה לביקור של הבתולה. החברים האחרים בקבוצה ספדו לו והללו את תכונותיו ומעלותיו. עם הזמן התחיל להתפתח פולחן אישיות סביבו, במיוחד לאחר שאנשים שבאו לבקר במנזר ועלו לרגל לקברו דיווחו על תופעות ריפוי מופלאות. גבריאלה הוכרז כקדוש ופטרון הנוער האיטלקי, דוגמא לנער שכל שאיפתו לעשות טוב בעולם, ושומר על איכויות נעלות למול צוק העיתים. גבריאלה הוא במידה רבה גרסת רחל המשוררת של הציונות העברית, אלא שבאיטליה הוא עבר תהליך קנוניזציה ולא ננטש על ידי הקהילה. הוא מת ב1862 בגיל 24, שומר על מראהו הצעיר לנצח.
סנטוריו וולטו סנטו Santuario Del Volto Santo
דרומה מהמקום של גבריאל פוסנטי נמצא מקום עלייה לרגל נוסף, במקום זה נמצאת המטפחת של וורוניקה, שעליו הוטבעו פניו של ישו, באופן מפתיע הם דומים מאד לאלו של הבד מטורין. כשישו עלה במעלה הוויא דולורוזה נתנה לו וורוניקה מטפחת לנגב את הזיעה מפניו, אלא שדמותו נטבעה בה ועד היום ניתן לראות את הדמות האמיתית – vero icon של ישו. ביישוב הקטן שנמצא לא רחוק מפסקרה Pescara – בירת מוליזה.
ממערב להרי האפנינים
מונטה קסינו (Monte Cassino)
האתר הראשון הבולט מבחינת הקדושה שבו מדרום לרומא הוא מונטה קסינו. זהו המנזר הראשון שהוקם במערב, בו נכתבה הרגולה של בנדיקטוס, ובנוסף על כך גם אחד מהאתרים היפים והמרשימים באיטליה – מנזר עצום הנמצא על ראש הר גבוה, לצד הדרך הראשית המחברת בין קמפניה לרומא, והנראה מרחוק כמו עיר בצורה. כביש עקלקל מטפס אל ראש ההר, ממנו ניתן לראות נופים מרהיבים. החצרות והסתווים של הבניין הבנוי בסגנון נאו-קלאסי צופים אל הנוף ויש בהם מזרקות ופסלים.
המנזר הנוכחי הוא ברובו מהמאה ה-20. במלחמת העולם השנייה המקום היה מוקד של קרבות ונהרס כמעט לחלוטין. מהמנזר המקורי שהקים בנדיקטוס הקדוש לא נותר דבר, אך הוא נבנה מחדש במתכונתו העתיקה.
במאה ה-8 היה שיתוף פעולה בין המנזר לעיר בנוונטו, בירת הלומברדים הסמוכה. המנזר שימש להם כמעין עיר קודש. לאחר מכן הוא הפך להיות מרכז של מדע, רפואה, השכלה ולמידה במשך כל ימי הביניים, ובמאות ה-11–12 התפתח בו בית ספר לאיור וכתיבה קליגרפית בכתב מיוחד. במונטה קסינו שכנה הספרייה הגדולה באיטליה. ספרים הובאו מכל העולם דרך נמל נאפולי הסמוך. המבנה נבנה מחדש באופן מפואר במאה ה-11, ויש אומרים שהשפיע בכיוון התפתחות האדריכלות הגותית (לאחר מכן נחרב ונבנה מחדש במאה ה-17).
במאה ה-11 היה מנזר מונטה קסינו המרכז התרבותי-חינוכי של איטליה ושל חלקים גדולים מאירופה. הוא נודע במיוחד במדע הרפואה שהתפתח בו ובעקבות כך הוקם בחסותו בית הספר לרפואה הראשון באירופה בבנוונטו הסמוכה. באותו הזמן הפך המנזר להיות בית לתנועת הרפורמות של קלוני באיטליה וזכה לעצמאות ולטריטוריות נרחבות. ראש המנזר דסידריוס (Desiderius) הפך להיות האפיפיור ויקטור השלישי ב-1087.
בתוך מבנה המנזר עצמו אפשר לראות כמה אתרים: בגלריית מודלי ניתן לראות ציורים של נזירים שחיו בכנסייה וציורים מהמסורת הנאו-נאפוליטנית במאות ה-17–18. במוזיאון של המנזר ניתן לראות ממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו באזור החל מהמאה ה-6 לפנה"ס (המנזר ממוקם על מקדש אפולו עתיק), וכן חלק מאוצרות הכנסייה ובמיוחד ספרים מעוטרים מימי הביניים. בין החדרים במנזר נמצא גם חדרו של בנדיקטוס, והקברים של בנדיקטוס וסכולסטיקה. הקתדרלה היפה של המנזר שופצה לפי התוכנית של הכנסייה במאה ה-17.
בנוונטו (Benevento)
נמשיך בדרכי ההרים לבנוונטו. לפי האגדה העיר נוסדה על ידי דיומדס, אחד מגיבורי מלחמת טרויה. היא הייתה בירת הסאמניטים (עם איטלקי שנאבק ברומאים) ולאחר מכן עיר רומאית חשובה. העיר נמצאת על הוויָה אפּיה (Via Appia – הדרך הרומאית העיקרית המחברת בין קמפניה לרומא) והיא אזור חשוב לגידול יין. במאה ה-8 לספירה הפכה בנוונטו לבירת הלומברדים הדרומיים, שקשרו את גורלם עם מנזר מונטה קסינו. במאות שלאחר מכן התמידה העיר בתפקידה כבירת המחוז, ובמאה ה-11 נפתח בה בית ספר לרפואה בחסות המנזר. יש כנראה משהו שמחבר בין בנוונטו לרפואה, מכיוון שהקדוש המודרני הראשון שהוכר על ידי האפיפיורים בזמן הזה הוא רופא מבנוונטו בשם ג'וזפה מוסקאטי (Giuseppe Moscati), הקדוש שפעל בתחילת המאה ה-20.
הסיבה העיקרית לביקור בבנוונטו היא כנסיית איה סופיה מהמאה ה-8, המוקדשת ל"חוכמה הקדושה", והיא אתר מורשת עולמי והדוגמא הטובה יותר של אדריכלות כנסיות לומברדית. הכנסייה נבנתה כחיקוי (חיוור) של כנסיית איה סופיה בקונסטנטינופול. המבנה הינו רדיאלי. בחזיתה יש אובליסק שנלקח ממקדש איסיס הרומאי שהיה במקום (בבנוונטו יש שרידים רומאיים מרשימים, כולל קשת ניצחון של טריאנוס ותיאטרון שמשמש להופעות עד היום).
הכנסייה נהרסה, נבנתה מחדש ושופצה לפי התוכנית המקורית. יש בה מעט פרסקאות מהתקופה העתיקה. סמוך אליה נמצא מנזר בנדיקטיני עתיק שבו ניתן לראות את הקלויסטר היפה מהמאה ה-12 ולידו המוזיאון של סאמניום, שבו ממצאים מתקופות שונות של האזור. בהמשך הרחוב יש מוזיאון מכשפות Janua – Witch museum, ובסמוך את קשת טריאנוס ואתרים נוספים
לפי התיאולוגיה והמיסטיקה הנוצרית ישנו עולם של אנרגיות בינינו לבין האלוהים, או מנקודת מבט אחרת, אלוהים בורא מעצמו עולם של האצָלות (כמו בקבלה) שמהן נוצר העולם. מבין האנרגיות הללו, החשובה ביותר היא זו של הלוגוס, המתגשם בדמותו של ישוע. מכיוון שהלוגוס הוא ישות בוראת, נהגו לזהות אותו או אותה עם סופיה – החוכמה, שהיא נשית במהותה. כך החל פולחן החוכמה בנצרות הקדומה, שהגיע לשיא בהקדשת כנסיות כגון האגיה סופיה בקונסטנטינופול לכבודה.
זאת ועוד, בנצרות המוקדמת התפתחה אגדה על קיום אישה קדושה בשם סופיה, שחיה באיטליה במאה השנייה, ולה שלוש בנות בשם תקווה, אמונה וצדקה (שלוש התכונות שמוזכרות במכתב השני אל הקורינתיים פרק יג' – על האהבה). ארבע הנשים הוצאו להורג בשל אמונתן. הקדושות הללו זכו להכרה דווקא בנצרות האורתודוקסית ולא בקתולית, אולי בגלל הרצון של הקתוליות להבדיל עצמה מהעולם האורתודוקסי. כך או כך, יש יותר כנסיות המוקדשות לחוכמה הקדושה במזרח מאשר במערב, בנוונטו היא היוצא מן הכלל בעניין זה.
בקתדרלה של העיר ניתן לראות פסל של אחד הקדושים החדשים של איטליה, רופא ופרופסור לביוכימיה בשם ג'וזפה מוסקאטי שנזכר לעיל, לפי האגדות הוא עצר מגפת כולרה בנאפולי הסמוכה, הציל יושבי בית חולים מהתפרצות הר הווזוב, ידע לאבחן אנשים רק מתוך הסתכלות, וריפא באופן ניסי בחייו וגם אחרי מותו. הוא היה נוצרי אדוק שראה בעבודתו שליחות של האל והשתתף כל יום במיסה. הרופא הזה הוא דוגמא להתפתחות של קדוש, וזה מאפשר להבין איך נוצרו קדושים בימי קדם. איטליה היא עדיין מדינה דתית, ובמאה שנים האחרונות יש תהליך של יצירת קדושים חדשים מודרניים כמו האב פיו, שעליו יסופר בהמשך.
המיסטריות של איסיס
הדת המצרית העתיקה מספרת על מותו של אוסיריס, האל שנרצח, ניצח את המוות וקם לתחייה, אלא שקימה זו לתחייה קרתה בעזרתה של איסיס אשתו, שאספה את חלקיו המבותרים מרחבי ארץ הנילוס , חיברה אותם בעזרת נוסחאות קסם, חיפשה את גופתו המוצנעת בביבלוס ומצאה אותה טמונה בתוך עמוד עץ ארז בארמון המלך, וכן הלאה. איסיס היא קוסמת, מרפאה, מביאת חיים. ההמנונים לכבודה מספרים את סיפור גאות הנילוס והמקדש הראשי שלה היה באלפנטיין שבאסואן.
פולחן איסיס הגיע לרומא במאה ה1 לפני הספירה ונהיה פופולארי מאד. הוא כלל חגים ציבוריים, טקסים סודיים של איניציאציה ופולחן יומיומי שמובא לנו בעדותיהם של כותבים רומאים. החג החשוב הראשון של איסיס כלל השטה של סירות, שסימלו סירות שמש, חוצות את המים שבשמיים בדרך אל השמש ותחייה מחדש.
החניך עובר תהליך של גאולה, מוות לידה מחדש, יורד לשאול, חוצה את ארבעת היסודות הקוסמים, רואה את השמש זורחת בלילה בעולם התת קרקעי, מתקרב לאלים השונים, ומזדהה עם אוסיריס והורוס הזורחים עם בוקר. האלהתו של החניך היא מעשה ידי האלה. הרבה מהתכונות של האיקונוגרפיה הנוצרית של מריה הושאלו מאיסיס, האלה היא כיסא הכבוד של האל המחזיקה את החניך, האל, בזרועותיה. מולידה אותו מחדש.
בזיליקה דלה אדולורטה די קסטלפטרוסו (Minore dell'Addolorata di Castelpetroso)
לא רחוק מבנוונטו ומונטה קסינו, בלב ההרים, נמצאת בזיליקה נפלאה חדשה הקשורה לפולחן מריה. וסיפור שהיה כך היה: ב-1888 רעו שני רועים את עדריהם ליד הכפר קסטלפטרוסו בלב האפנינים (לא רחוק מהדרך הראשית החוצה אותם ממערב למזרח), כשלפתע נעלמה אחת הכבשות. הרועים התפצלו כדי למצוא אותה, ואחד מהם מצא אותה בפתח מערה, אלא שלתדהמתו, כשהתקרב למערה ראה אור שיוצא ממנה והיה לו חיזיון של מריה הניצבת בכאב רב מתחת לצלב של ישוע. חברו שנקרא למקום זכה גם הוא לאותו חיזיון, ואפילו הבישוף של האזור, שהגיע למקום מספר חודשים לאחר מכן, זכה לחיזיון הנכסף. המקום הפך להיות אתר עלייה לרגל מקודש.
ב-1975 נבנתה במקום בזיליקה נפלאה בסגנון נאו-גותי, עם הרבה סמליות הקשורה למריה ועם עבודות אמנות יפהפיות. היום עולים לרגל למקום יותר ממיליון איש כל שנה לציון הופעתה של מריה, כולל אפיפיורים. המקום נמצא לא רחוק מהיישוב איסרניה (Isernia).
הערות
[1] הוא זה שתכנן והתחיל בבניית בזילקה של פטרוס בוותיקן, בזמנו של האפיפיור יוליוס השני.
[2] מכאן נובעים סיפורי המכשפות, כפי שהראתה מרגרט מארי במחקריה.
