מסלול גיאורגיה הנוצרית

מסלול זה משלים ומקביל לאתרים במסלול תרבויות עתיקות בגאורגיה, מכיוון שהנוצרים בנו את המקומות הקדושים שלהם על מקום אתרים קדושים פגאניים ואני מציע לשלב בין שניהם. המקום להתחיל בו הוא טביליסי, בירת גאורגיה, מרחק שעתיים טיסה (זולה) מהארץ. עשרים קילומטר ממנה יש את מצחתה, הבירה העתיקה, המקום שאליו הגיעה נינו הקדושה בכדי להפוך את הגאורגים לנוצרים. אם ממשיכים מערבה, בעמק שבין רכס הקווקז להרי הקווקז הנמוך, מגיעים לכותאיסי, הבירה של המערב. שם יש מספר מנזרים וכנסיות חשובות. משם אפשר להמשיך דרומה, דרך הרי הקווקז הנמוך, אל עיר המערות של ורדזיה מתקופת המלכה תמרה, ומשם להמשיך למנזר דוד גרג’ה מדרום לטביליסי ולחבל קאחֶתי.

במסגרת טיול בגיאורגיה אני מציע לבלות שלושה ימים באזור מצחתה – טביליסי, לראות את המנזרים והכנסיות באזור זה, לבקר תוך כדי כך באתרים ההיסטוריים, יום אחד באתרים שבין מצחתה לכותאיסי, כולל האתרים ההיסטוריים של אופליסציחה וקרגליאני, יומיים בכנסיות והמנזרים של אזור כותאיסי ולבקר תוך כדי כך באתרים ההיסטוריים של ואני והר קוומלי, יום אחד בבבורג’ומי ועיר המערות ורדזיה, ולסיים ביומיים במנזרי חבל קאחֶתי ודוד גרג’ה. סך הכל מומלץ להקדיש לטיול 9 ימים.

אין ספק שה”סיפור” של גאורגיה הוא הסיפור הנוצרי. ארץ שבה יש נצרות מיוחדת ומנזרים יפהפיים, הממוקמים במקומות הכי יפים ובולטים בטבע. אי אפשר שלא להתפעל מהאדריכלות הייחודית של מנזרים וכנסיות אלו, כשהדבר הבולט שבהם הוא החרוט המוגבה המתרומם לגבהים מרשימים מעל מרכזם. מעבר לצורה המיוחדת שלהם, ליופיים ולעתיקותם, לכל מקום יש את הסיפור שלו.

טביליסי (Tbilisi)

טביליסי נוסדה על ידי המלך האגדי וחטנג גורגסלי במאה ה-5 לספירה. ארמונו היה במצחתה הסמוכה והוא יצא לצוד. בעודו ביער ראה בז מכה בפסיון ושניהם נופלים לאדמה, כשהתקרב אליהם ראה שהם נפלו למעיין חם וכבר היו מבושלים ומוכנים לארוחה. מכיוון שגאורגי אמיתי מעולם לא אומר לא לארוחה טובה, פתח המלך וחטנג שולחן במקום והחליט להקים שם עיר ולקרוא לה טביליסי (חמים בגאורגית).

יש הרבה מה לראות בטביליסי, כולל מורשת יהודית, מוזיאון לאומי, רבעים עתיקים ושווקים, גלריות ונופים יפים לאורך הנהר, וכמובן הרבה מאוד כנסיות ואתרים נוצריים. במסגרת ספר זה אציין רק ארבע כנסיות המהוות ציון דרך, ואלו הם:

בזיליקת אנצ’יסחטי (Anchiskhati Basilica) – היא העתיקה ביותר בטביליסי, נבנתה במאה ה-6 על ידי המלך דאצ’י שהפך את טביליסי לבירה של כארתלי (איבריה). בתחילה היא הוקדשה לאם האלוהים אבל במאה ה-17 הגיעה אליה אייקון מופלא ובו פרצופו של ישוע ממקום בשם אנצ’י שכיום הוא בטורקיה, והכנסייה שינתה את שמה. מאז המאה ה-5 היא שופצה כמה פעמים, הפנים שלה הוא מהמאה ה-19 והשיפוץ האחרון החיצוני הוא מהמאה ה-20

כנסיית מטקי (Metekhi) – היא היפה בטביליסי ומשתלבת באופן הרמוני עם הסביבה. נמצאת מעל צוק שבגדות הנהר ומדגישה אותו. לפי המסורת היא נוסדה על ידי המלך האגדי וחטנג גורגסלי, אך כנראה שנבנתה מאוחר יותר בתקופת תור הזהב (מאות 11–12)

קתדרלת טביליסי סיוני (Tbilisi Sioni) – הייתה מקום מושב הפטריארך הגאורגי והקתדרלה החשובה בגאורגיה עד להקמתה וחניכתה של קתדרלת השילוש הקדוש ב-2004. היא הוקמה בסוף המאה ה-6 אך נחרבה והוקמה מחדש בתור הזהב של המאה ה-13 על ידי המלך דוד הבנאי. כמו מקומות אחרים בגאורגיה היא קרויה על שם הר ציון. חלק מציורי הקיר בכנסייה צוירו על ידי הצייר והגנרל הרוסי גריגורי גגארין (Grigory Gagarin), שהיה חבר של פושקין והוביל את תנועת התחייה הנוצרית בציור הרוסי בסוף המאה ה-19. המוטיבים והסגנון שלהם שונים מהרגיל.

קתדרלת השילוש הקדוש – סמבה (Holy Trinity Cathedral), זוהי הכנסייה הגדולה בגאורגיה ואחת הגדולות ביותר בעולם האורתודוקסי, חלק מקומפלקס חדש שמבטא את החזרה לנצרות, שנבנה ב-1995 ובו גם מקום מושב הפטריארך של גאורגיה.

מצחתה (Mtskheta)

מצחתה היא הבירה ההיסטורית והדתית של גאורגיה הנמצאת 20 ק”מ מטביליסי, באזור כארתלי, במקום מפגש נהרות האראגווי והקורה ועל פרשת הדרכים המחברת את הים השחור לים הכספי. היא נקראת ירושלים השנייה. במקום זה הפכו הגאורגים לנוצרים בשנת 337 לספירה. לפני כן הם עבדו סוג של דת זרתוסתרא והייתה בעיר מצודה לארמזי – האל. מצחתה הייתה בירתה של כארתלי.

האתרים העיקריים של מצחתה הם קתדרלת סווטיצחובלי, מנזר סמטוורו ומנזר הצלב ג’ווארי, אלא שבנוסף אליהם נמצאים בעיירה אתר ביקור ארכיאולוגי, מספר כנסיות נוספות, ואת שרידי היישוב ארמזי והמצודה כמה ק”מ משם. לא רחוק ממצחתה נמצאים מנזר זיו מרווימה ומנזר זדאני.

קתדרלת סווטיצחובלי (Svetitskhoveli) – עמוד חי במצחתה

לפי המסורת זוהי הכנסייה הראשונה שנבנתה בגאורגיה על ידי נינו הקדושה, בעזרת המלך מיריאן במאה ה-4 לספירה. אולם הכנסייה עצמה נבנתה במאה ה-11 על ידי הפטריארך הכלל גאורגי הראשון מלכיצדק הראשון שפעל בזמן איחוד גאורגיה וייסוד הממלכה על ידי בגרט השלישי ובנו גאורגי הראשון. היא עברה מאז מספר שיפוצים.

בלב הכנסייה יש מעין דוכן שבמקום שבו הוא עומד היה עמוד פלאי, הקשור לסיפור הבא: שניים מיהודי מצחתה היו נוכחים בזמן הצליבה, הם קנו את כותנתו של ישוע מחייל ששמר על גולגותא והביאו אותה למצחתה. צידוניה – אחותו של אליעז יצאה לקבל את פניהם בשובם ומתה מצער כשראתה את הכותונת. היא קבורה ביחד עם הכותונת במרכז הכנסייה. במקום בו נקברה צמח עץ ארז. נינו הקדושה כרתה את העץ ועשתה ממנו 7 עמודים. 6 מהם שימשו לבניית הכנסייה ואילו השביעי התרומם באוויר וירד בכוח תפילתה. ממנו יצא שמן קדוש שריפא אנשים ומכאן שמה של הכנסייה – סווטי (עמוד) צחובלי (נותן חיים).

הקתדרלה בנויה בסגנון בזיליקה משולבת בצלב כיפה בסגנון יווני ובו חרוט המתרומם אל על, ששופץ במאה ה-17 ועוטר מבחוץ באבן ירוקה. החרוט והכיפה המתנשאים מושכים את המבקר בתוך החלל כלפי מעלה, כלפי דמותו של ישו. החלונות בגליל הכיפה מכניסים פנימה אור מיסטי, הכיפה גדולה, האקוסטיקה בכנסייה טובה והיא בעלת חלל עצום ומרשים.

החזיתות החיצוניות של הכנסייה מגולפות ומעוצבות להפליא, עם חלונות מאורכים, קישוטי זנב טווס, תגליפים ותחריטים. על הקיר הצפוני יש כתובת מסתורית “היד של Arsukidze עבד אלוהים, לוואי ויסלח לו”. על הקיר המזרחי הוא מוזכר שוב “הכנסייה הקדושה נבנתה בידיו של העבד האומלל Arsukidze תנוח נשמתך בשלום על משכבה, הו מאסטר”. האגדות מספרות שזה הבנאי שבנה את הבניין, ידו נקטעה והוא מת לפני שהשלים את המלאכה.

בתוך הכנסייה פרסקאות עתיקות מימי הביניים ובהם ציורים של גלגל המזלות המוכיחים את חשיבות האסטרולוגיה לנצרות הגאורגית בימי הביניים. זה היה אחד הנושאים שנלמדו באקדמיה בגלאתי ובמוסדות לימוד אחרים. בנוסף לציורים יש גם איקונות רבות ותגליפים על הקירות, בהם בולט מוטיב הגפן והיין האופייני לכנסיות גאורגיות (הצלב של נינו הוא צלב שריגי הגפן).

בכניסה לכנסייה מצד ימין יש אגן טבילה מהמאה ה-4 לספירה. לפי האגדה זהו האגן בו נטבלו המלך מיריאן והמלכה ננה. בצד הדרומי של הכנסייה יש מבנה אבן קטן שאמור להיות העתק של כנסיית הקבר בירושלים, להעביר את קדושת המקום לגאורגיה ולהפוך אותה למקום השני בקדושתו בעולם. המבנה נבנה בסוף המאה ה-13 תקופתה של תמרה, בזמן שהייתה נוכחות גאורגית ניכרת בירושלים. סמוך למבנה קברה של צידוניה הקדושה ושרידים של העמוד הקדוש והגלימה של ישוע. ישנם קברים רבים של מלכים ואישים חשובים גאורגים בכנסייה, ביניהם קברו של ארקלה השני (מלך מהמאה ה-18), חטנג גורגסלי (מלך מהמאה ה-5 מייסד טביליסי), ומלכים רבים נוספים, בעיקר מהמאות 13–18.

הכנסייה היא מקום מושב הפטריארך של גאורגיה, מסביב לה חצר גדולה וחומת הגנה שנבנתה במאה ה-18, ומחוצה לה נמצאת העיירה מצחתה שכיום היא עיירת תיירות משוחזרת עתיקה, במקום מפגש נהרות הקורה והאראגווי. על המתחם הקדוש צופה, מעל ראש גבעה בצד השני של הנהר, מנזר הצלב העתיק. בחלק אחר של מצחתה נמצא מנזר סמטוורו שקשור לקתדרלה זו.

מנזר סמטוורו (Samtavro)

הקומפלקס מכיל בתוכו את כנסיית ההשתנות של סמטוורו ואת מנזר הנשים של נינו הקדושה, והוא הוקם במאה ה-4 לספירה על ידי המלך מיריאן, במקביל וכמשלים לקתדרלת סווטיצחובלי הסמוכה. אך נבנה מחדש על ידי הפטריארך מלכיצדק (כמו הקתדרלה) במאה ה-11 בזמנו של המלך גאורגי הראשון.

השם סמטוורו משמעו – מקום מושב השליט. בתוך הכנסייה נמצא מקום קברו של המלך מיריאן ואשתו ננה. בחצר הכנסייה נמצא קברו של אחד מהקדושים הגאורגים בני זמננו Gabriel Urgebadze (מת ב 1995), שהיה ידוע בתור עושה פלאים, מרפא ונביא. הקבר משמש מוקד עלייה לרגל הכיפה שופצה במאה ה-13, אז גם נבנה האיקונוסטסיס מאבן, וציורי הפרסקאות הם מהמאה ה-17. כנסייה קטנה בכניסה למתחם נבנתה על ידי נינו הקדושה עם התנצרות המלך והממלכה.

מנזר הצלב ג’ווארי (Jvari)

כשמצחתה הייתה הבירה של גאורגיה (כארתלי) הפגאנית, זה היה מקום המקדש לארמזי. שם היה פסל שלו, ואליו נינו הקדושה עשתה פעמיה בכדי לשכנע אל הכארתוולים להתנצר. כשהיא דיברה אליהם יפה זה לא עזר, ורק כשאלוהים שלח ברק משמים והכה את הפסל, הם הבינו שכדאי לשמוע לה. נינו העמידה עם הגיעה למקום את צלב הגפן שהוא סמלה (צלב משריגי גפן עבים נטויים), כדי שכולם יוכלו לראות את האל החדש מהעיר שלמרגלות הגבעה. שרידים מהצלב הזה נמצאים עד היום בכנסייה היפה שנבנתה במקום במאה ה-6, שהיא אחת הדוגמאות היפות ביותר של שילוב ארכיטקטורה עם טבע (המבנה המחודד כמו ממשיך ומדגיש את הגבעה שהוא בקצה שלה), ומקרה יחיד במינו של מבנה שנשאר שלם מזמן הקמתו ונתן את השראתו למבנים שיבואו אחריו.

הצלב המשיך לעמוד על הגבעה גם לאחר זמנה של נינו ומשך אליו עולי רגל רבים שבאו לקבל ממנו ברכה ולהירפא. בסוף המאה ה-6 נבנתה כנסייה בכדי להכיל אותם ואת השרידים הקדושים. סיפור הקמת הכנסייה והאנשים הקשורים לכך נחרט בתגליפים ובכתב על הקירות החיצוניים של המבנה. לבניין צורת צלב עם ארבעה אפסיסים ושלוחות שנפגשים בכיפה המרכזית. הצורה מסמלת מעבר מארבע לאחד, משלטון עולם החומר שאותו הצלב מסמל, לעולם הרוחני, מהנהגת הישר להנהגת העיגול. הכיפה נשענת על הקירות ולא על עמודים, וכך נוצרת הרגשה של חלל גדול יותר. על הקירות תבליטים שניכרת בהם השפעה סאסאנית וביזנטית. מהציורים המקוריים לא נשאר הרבה. הגאורגים טוענים שזו הכנסייה הראשונה בקווקז בסגנות ארבעת האפסיסים, בעוד שארמנים טוענים לקדימות כנסיות מסוג זה באצ’מיאדזין שבארמניה (ראו חלק על ארמניה).

המנזר נבנה במקביל למנזר המצלבה בירושלים (ליד הכנסת). לפי האגדה הגאורגית המלך מיריאן ביקר בירושלים וקיבל מהקיסר קונסטנטינוס הגדול במתנה את עמק המצלבה, שם הוא בנה כנסייה שלימים הפכה למנזר. מנזר המצלבה הפך למרכז לימוד ועלייה לרגל גאורגי חשוב במאה ה-11, והוקם מחדש על ידי המלך בגרט הרביעי ואמו. הקשר של מנזר הצלב בג’ווארי למנזר המצלבה בירושלים הוא חלק מתהליך העברת הקדושה מירושלים למצחתה (ירושלים השנייה) שהתרחש בזמן הממלכה הגאורגית העתיקה, ובמיוחד בימי הביניים – תור הזהב.

מנזר שיו-מר’ווימה (Shio-Mgvime)

המנזר נמצא בפתח קניון צר, בגדה הצפונית של עמק הקורה, כ-10 ק”מ ממצחתה, ושימש כמקום ההתבודדות של העיר, כפי שמדבר יהודה ומנזר מרסבא היו מקום ההתבודדות של ירושלים. משמעות השם היא “המערה של שיו”. הוא היה אחד מ-13 האבות האשורים – סורים שהגיעו לגאורגיה במאה ה-6. בסוף חייו בחר לחיות בהתבודדות, לפי מסורת הסגפנות של הנזירות הסורית, במערה עמוקה ליד מצחתה. ואכן המבנה הראשון שבמקום הוא מהמאה השישית וניתן לראות את מערות הנזירים המתבודדים בצוקים שמסביב. הכנסייה המרכזית של המקום לכבוד “אם האלוהים” נבנתה על ידי המלך דוד הבנאי במאה ה-12, שבנה גם רפרקטוריום (חדר אוכל לנזירים). זה היה המרכז הנזירי הגדול בגאורגיה שמנה כ-2,000 נזירים בשיאו. הכנסייה שופצה כבזיליקה במאה ה-17. על גבעה סמוכה יש קפלה עם ציורים מקוריים מהמאה ה-12. כיום זהו מנזר פעיל ואתר תיירות ועלייה לרגל.

מנזר זדאני (Zedazeni)

על גבעה הצופה לנהר האראגווי על הר זדאני, כמה ק”מ צפון מזרחית למצחתה, נמצא מנזר זדאני שנוסד על ידי אחד מ-13 האבות הסוריים שהגיעו לגאורגיה במאה ה-6. במקום היה מקדש לאלת הפוריות זדאני ויש בו מעיין קדוש ובריכה שבה המאמינים טובלים עד היום. כיום המנזר לא פעיל, לאחר שנהרס על ידי הפרסים במאה ה-17.

כנסיית אטניס ציון (Atenis Sioni)

נמצאת כ-10 ק”מ מהעיר גורי במיקום נפלא על צלע הר בפתח ערוץ, הכנסייה נבנתה במאה ה-7 והיא דוגמא לאדריכלות מוקדמת גאורגית של כנסייה ובמרכזה 4 אפסיסים ומעליהם כיפה. יש בה תגליפים ותחריטים של כתב גאורגי קדום ואולי ההופעה הקדומה ביותר שלו. בנוסף על כך הכנסייה שופצה במאה ה-11 ויש בה את ציורי הקיר היפים ביותר בתקופה זו. השם ציון קשור להר ציון, ואטניס הוא שמו של הכפר הקרוב.

קתדרלת הדורמיציון של מנגליסי (Manglisi Holy Dormition)

הקיסר קונסטנטינוס נתן במתנה לעם הגאורגי חלקים מהצלב האמיתי במאה ה-4 והם הובאו לגאורגיה ואוכסנו בכנסייה שנבנתה במיוחד לכבודם במנגליסי. הנמצאת בהרים 60 ק”מ מערבה מטיביליסי. הכנסייה נבנתה מחדש בתחילת המאה ה-7, אבל זה לא עזר מכיוון שהיוונים לקחו את שרידי הצלב בחזרה. כך או כך המקום המשיך לתפקד כמקום קדוש ושופץ בתחילת המאה ה-11 לצורתו הנוכחית. כיום נמצאים בו חלק מאוצרות הכנסייה הגאורגית והוא אתר עלייה לרגל ומקום יפה לביקורים

קתדרלת בגרטי (Bagrati)

העיר החשובה ביותר במערב גאורגיה היא כותאיסי, שמבחינה היסטורית הייתה בירת ממלכת קולכיס ההיסטורית והאגדית. עיר זו היא בירת חבל ארץ אימרתי בו חיים מיליון איש. באופן כללי גאורגיה נחלקת לשניים: המערב שגובל בים השחור ומנוקז על ידי נהר הריוני ויובליו, המזרח והמרכז שפונים כלפי הים הכספי ומנוקזים על ידי נהר הקורה ויובליו. כותאיסי, כאמור, היא בירת המערב. ומאז ומעולם הייתה מרכז חשוב של תרבות ושלטון. בתקופת תור הזהב המלכים הגאורגים בנו בה ובסביבתה מונומנטים מרשימים, ובראש ובראשונה מנזר גלאתי וקתדרלת בגרטי. המלכים של השושלת שאיחדה את גאורגיה הגיעו מהמערב וכותאיסי הייתה העיר שלהם. יתרה מזאת, כותאיסי הייתה בירת גאורגיה המאוחדת עד 1122 (זמן כיבוש טביליסי על ידי דוד הבנאי).

קתדרלת בגרטי היא אחד מהמונומנטים היפים והבולטים בגאורגיה. הקתדרלה שולטת על הנוף של העיר כותאיסי, נמצאת על הר הבולט לתוך נהר וצופה אל העיר, היא מעצימה את הנוף ומשתלבת אתו, כמיטב המסורת הגאורגית. הקתדרלה נבנתה על ידי בגרט השלישי לציון איחוד גאורגיה וייסוד המלוכה העצמאית, וככנסיית האם של השושלת הבגרטיונית. זאת הייתה פסגת יצירתו של בגרט. מבנה ענק, מורכב, שמתנשא לגובה רב, עם מערכת כיפות וגגות, שבליבה צורת צלב עם כיפה מסורתית. על החזיתות תגליפים רבים ובהם יצורים מיתולוגים, דמויות, חיות ופרחים, בין התגליפים יעקוב נאבק עם המלאך, שני ראשי אדם פונים זה אל זה ובנאי מחזיק אבן בידיים מורמות. על הקירות עשר כתובות הקדשה.

המודל של הכנסייה הוא כנסיות אבודות מהמאות 9–10 באזור טאו בדרום ארמניה, שכיום הוא בתחומי טורקיה. הקתדרלה נקראה “דורמיציון” על שם התרדמה של מריה. היא נפגעה בזמן הכיבוש העותומאני במאה ה-17 ולאחרונה עברה מאמצי שחזור ושיקום, זהו אתר תיירות חשוב.

מנזר גלאתי (Gelati)

דוד הבנאי, המלך הגיאורגי הגדול ביותר בימי הביניים, בנה את מנזר שישמש כאקדמיה ללימודים גבוהים, ואכן, המקום נחשב ל”אתונה של זמנו”. למדו בו תיאולוגיה, אסטרונומיה, גיאומטריה, מוזיקה, שפות, ציור ועוד. דוד קבור בפתחו. במנזר ציורים מהמאה ה-12–17, והיה בו בית ספר של ציור מיניאטורות וכתיבת ספרים. יש בו עבודות פסיפס מוזהבות ותגליפים מרשימים. עד המאה ה-19 שכן בו האייקון המפורסם ביותר בגאורגיה, אייקון ענק משולש (triptych) שהוא מעשה פסיפס של יהלומים, מתכות יקרות ואמאייל (רוחב האייקון יותר מ-2 מטר וגובהו 1.4).

האקדמיה בגלאתי הייתה מרכז לרשת של מרכזי לימוד גאורגים הפזורים בכל רחבי העולם כגון: מנזר איוורון בהר אתוס, מנזר עמק המצלבה בירושלים, מנזר מנגנה בקונסטנטינופול, ועוד. פעלו במקום מלומדים כגון הפילוסוף, המשורר, המדען והמיסטיקן מהמאה ה-12 Ioane Petritsi שהתפרסם בתרגום כתבים של המיסטיקן, פילוסוף ומתמטיקאי נאו פלטוני פרוקלוס[1] מהמאה ה-5. הוא תרגם גם את אריסטו ואחרים, כתב ספרות דתית, שירה והגות מקורית ונחשב ל”רמב”ם” של גאורגיה[2]. מלומד אחר שפעל בגלאתי באותה תקופה הוא Arsen of Iqalto שכתב בעיקר ספרות דתית, היה מתרגם, קליגרף וסופר. את החינוך שלו הוא רכש במנזר מנגנה בקונסטנטינופול ובמנזרי ההר השחור ליד אנטיוכיה, שם הוא למד מפי אפרים הקטן. ארסן הגיע לגאורגיה לפי בקשתו של דוד הבנאי לפתוח אקדמיה בגאורגיה והביא אתו את הידע של דיוניסוס המתחזה, אפרים הסורי, יוחנן מדמשק, ודמויות חשובות אחרות בהתפתחות המיסטיקה הנוצרית המזרחית, ואת הפילוסופיה הביזנטית.[3]

הקומפלקס של גלאתי מורכב מכמה מבנים ונמצא על גבעה מיוערת שהיא מעין הר קדוש, המשקיף אל ההרים שמצפון ועל כותאיסי מדרום. האדריכלות מאופיינת בקשתות המשקפים את ההרים שנראים באופק ובאבן חלקה שמחזירה את קרני השמש. הוא נמצא סמוך לקניון הטסקאלציטלה (Tskaltsitela), כשמונה ק”מ משם נמצא מנזר המרטירים של מוטסאמטה (Motsameta), שהוקם במאה ה-11 על ידי בגרט הרביעי. לפי האגדה האחים דויד וקונסטנטין ממשפחת ארגווטי מרדו בערבים במאה ה-8 ולכן הוצאו להורג במקום, גופותיהם נזרקו לנהר שנהיה מאז אדום (המים בקניון אדומים), אלא שאריות לקחו את שרידי גופותיהם לגבעת גלאתי, כך ששלושת המקומות קשורים ביניהם במיתולוגיה וגיאוגרפיה מקודשת, ויש אומרים שקיימות מנהרות חשאיות המחברות את שני המנזרים.

מנזר טימוטשובני (Timotesubani)

המנזר נמצא ליד בורג’ומי. ובו ציורי הקיר היפים ביותר מימי הביניים בגאורגיה, מהמאות 12 ו-13, זמנה של המלכה תמרה. בצד הדרומי של הכנסייה יש ציור של השאול, כמו בהרבה כנסיות אחרות, אלא שכאן מופיעה גם דמות ישוע בתוכו, משל לכך שתהיה ישועה גם לחוטאים, הדגש איננו על עונש וייסורים, אלא על גאולה. האנשים שציירו כאן היו מבית ספר שצייר גם בורדזיה ובמקומות אחרים בגאורגיה. הדמויות מאורכות ויש זרימה וטבעיות בתנועות שלהם, ולא קיפאון כפי שקיים במסורת הביזנטית. בכיפה ציורים של 12 נביאים, החל ממשה, ושל 12 שליחים. על הקירות ציורים מחייה של מרים לפי האוונגליון של ג’יימס, וכן של 12 החגים לכבודה.

עיר המערות ורדזיה (vardzia)

עיר מערות מופלאה בקניון של נהר הקורה באזור סאמצחה גאוואחתי, שנבנתה על ידי תמרה. יש אומרים שממרפסת המנזר נשאה תמרה נאום ל-80,000 חיילים לפני הקרב המכריע עם הסלג’וקים. היא הקימה מתחם מערות שהייה בתחילה מנזר במצוק סלע, והפך לעיר בת 13 קומות ובמרכזה כנסייה. בעיר גרו 50,000 איש והיא הייתה מוחבאת לחלוטין בתוך ההר, עד שהגיעה רעידת אדמה, שהורידה חלק מההר וחשפה את מערך המבנים המופלא

קשה להאמין שדבר כזה נבנה, וקשה להבין למה. כמו גם איך האירו את החללים החשוכים, וקיימו חיים בתוכם. אלא אם כן לוקחים בחשבון את מסורת חפירת ערים תת-קרקעיות שהתקיימה באזור זה של העולם וברמה האנטולית (קפדוקיה) עוד מהפרהיסטוריה. כמו גם את מסורת חציבת המנזרים בסלע. המקום נועד להיות מעין מצודת מקלט לעם הגאורגי בעת צרה, כמו בסרט “שר הטבעות” (Helm Creek של הרוהינים). ואכן המונגולים שפלשו לאזור כמה עשרות שנים לאחר מכן לא גילו אותו.

לפי דעתי יש סיבה נוספת, מעבר לצבאית, לחפירה בסלע, שהרי יכלו לבצר הר בלתי נכבש כפי שהיה בממלכה הגאורגית המוקדמת של טאו, מעין מצדה, כמקום מגן אחרון. החפירה בסלע נחשבה בזרמים מסוימים של הנצרות כהתחברות למקור האלוהי, שהרי הגופה נטמנת באדמה וחוזרת אל כור מחצבתה, והסלע מסמל את הנצח, העולם שמעבר. ואכן בלב המתחם של ורדזיה יש כנסייה שבנתה תמרה בכדי להכיל את האייקון של מריה, והיא נקראת על שם העלייה לשמיים או התרדמה. בכנסייה זו ציורים חשובים מתור הזהב. במילים אחרות המקום היה מקודש למריה, שבזכותה תמרה זכתה בניצחונותיה על המוסלמים, והחפירה בעצמה היה מעין יצירת מקדש רחם בו נולדים מחדש לעולם שמעבר, לכבודה.

הקומפלקס של ורדזיה לא קיים בפני עצמו, שהרי צריך היה להאכיל ולהשקות מספר כה רב של אנשים. ולכן בנוסף למאות האולמות, החדרים, המעברים, ובהם אולם למלכה, כנסייה, חדר קבלת קהל, בית מרקחת ועוד. היו גם מערכות מים וביוב, ובעמק שמסביב מערכת טרסות והשקיה מתקדמת שאפשרה קיום חקלאות שלחין. ליד ורדזיה יש קומפלקס מערות נוסף בשם וואני, שנבנה גם הוא, או הורחב, על ידי תמרה. העיר נמצאת על הגבול עם טורקיה. המיקום נבחר מפני הקשר המתפתח של גאורגיה עם האימפריה של טברזון במערב. בשנת 1283 רעידת אדמה הפילה חלק גדול מההר, השמידה יותר מחצי מהעיר וחשפה את הפלא לעיני העולם.

מנזרי דוד גרג’ה (David Gareja monastery complex)

זהו קומפלקס של מנזרים, אולי החשוב בגאורגיה, מקבץ של מנזרים שחלקם חצובים בסלע, שהראשון שבהם הוקם על ידי דוד גרג’י, אחד מ-13 הנזירים הסוריים שהגיעו לגאורגיה במאה ה-, בכדי לחזק ולבסס את האמונה הנוצרית, ועל ידי שניים מתלמידיו. המנזר נמצא 70 ק”מ מדרום מזרח לטביליסי, על גבול אזרבייג’ן, באזור שהוא חצי מדברי. הוא נוסד בתחילה בתור “לוורה” (שילוב של מנזר מתבודדים וקהילה שהיה נפוץ במדבריות סוריה וישראל). לפי האגדה דויד הביא לכאן אבן מירושלים, שהעבירה למקום שליש מקדושתה של העיר. הרבה ניסים התרחשו במקום, בין השאר מעיין פרץ מהסלע בעקבות תפילותיו המתמידות של דויד והתברר שלמים שלו כוח מרפא. המתחם הורחב על ידי תלמידיו, ואומץ במאה ה-9 על ידי השושלת הבגרטיונית שתמכה בו. הקדוש המפורסם ביותר מתקופה זו הוא אילריון כארתוולי (Ilarion Kartveli). בתקופת תור הזהב המתחם הגיע לשיא, התפתח בו בית ספר לציור ייחודי והוקמו מנזרים נוספים. המלך דוד הבנאי הפך את המנזר לאדמה מלכותית, ובנו פרש לשם לשנים אחדות. המקום סבל מהרס בפלישות המונגולים של המאה ה13 ואלו של תימור לנג במאה ה14, נקלע למצוקה וננטש בזמן השלטון הפרסי, ולהבדיל הרוסי קומוניסטי, אך כיום הוא פעיל וקם לתחייה מחדש.

לפי האגדה, כל נזיר שביקש להצטרף לקהילה התבקש לחצוב חדר בסלע ולחיות שם בבידוד למשך תקופת מבחן של שנתיים. לאחר מכן רבים מהם הקימו מנזרים נוספים, כך שעד היום התגלו 12–19 מנזרים מתקופות שונות באזור (תלוי איך סופרים), כמה מהם בצד הגבול של אזרבייג’ן.

מנזר אלאוורדי (Alaverdi Monastery)

קאחֶתי הוא חבל הארץ המזרחי של גאורגיה ששאף באופן היסטורי לעצמאות מהמרכז בכארתלי. במאות השנים (מאות 14–18) שתחת הכיבוש הזר של גאורגיה, היה חבל קאחֶתי תחת השפעה פרסית וזכה לעצמאות דה-פקטו ולפריחה תחת שלטון שליטים מקומיים, שחלקם התאסלמו כלפי חוץ. חבלי גאורגיה שהיו תחת השלטון הפרסי זכו באופן יחסי ליותר חופש ועצמאות מאשר אלה שתחת מרחב ההשפעה העותומאני, ולכן נמצא בקאחֶתי מנזרים רבים וחשובים ששופצו בתקופה זו. באופן כללי, קאחֶתי הוא חבל ארץ פורה שמצטיין בגידול יין.

מנזר אלאוורדי הוא המבנה הכנסייתי הגדול בקאחֶתי עם כיפת הצילינדר הגבוהה ביותר בגאורגיה (55 מטר). הוא נבנה במאה ה-6 על ידי אלאוורדי, אחד מ-13 האבות הסוריים שהגיע למקום מאנטיוכיה, במקום של מקדש פגאני לאלוהי הירח, אך המבנה הנוכחי הוא ברובו מהמאה ה-11 ונבנה על ידי מלך קאחֶתי קוויריקה השלישי הגדול, ששילב בקתדרלה העצומה ידע של אדריכלות מקודשת, השפעה של חללים ומודולים.

מנזר בודבה (Bodbe Monastery)

המקום הקדוש ביותר בקאחֶתי הוא מקום קברה של נינו הקדושה, המהווה אתר עלייה לרגל. המנזר הוקם במאה ה-9 כחלק מפרסום עלילותיה וספרה. לפי האגדה, לשם היא פרשה בשנותיה האחרונות עם תלמידותיה. המנזר שנמצא בקאחֶתי שימש כמקום הכתרה של מלכי אזור זה. במאה ה-19 המנזר שופץ על ידי הרוסים. את הציורים בקפלה שבה נמצאים שרידי נינו הקדושה צייר מיכאיל סאבינין (Mikhail Sabinin), אחד הציירים הדתיים הבולטים של סוף המאה ה-19, שפעל רבות לאיסוף מסורת הקדושה הגאורגית לאורך הדורות (המקביל הגאורגי של משפחת רוריך הרוסית).

מסלול נצרות גאורגיה – סיכום

בניגוד למערב אירופה, הנצרות בגאורגיה היא נצרות לאומית, ואי אפשר להכיר ולהבין את הארץ והעם בלעדיה. הכנסיות הנוצריות הוקמו לרוב על גבי מקדשים פגאניים, ונמצאות במקומות הכי יפים בטבע. הגאורגים רואים את אלוהים בטבע, ואת ארצם כמתנה. במנזרים יש אוצרות אמנות, תרבות, ובדרך כלל גם את היין הכי טוב, מוצרי מלאכת יד ותוצרת חקלאית. שם תפגשו את העם האמיתי, שישמח לבואכם, ותרגישו את הקשר של הגאורגים לישראל וירושלים.

מסלול נצרות גאורגיה יכול להיות שלד לטיול כללי בארץ יפה זו, מעין חוט מחבר בין האזורים השונים, הרוקם את הסיפור של גאורגיה למארג אחד. אפשר ורצוי לשלב במסלול זה אתרים ממסלול תרבויות עתיקות, כמו גם ביקורים בערים וביישובים, מסלולי טבע, הופעות פולקלור ומבחר אטרקציות שיש לגאורגיה להציע, החל מג’יפים בהרים וכלה במעיינות חמים.

הערות

[1] פירש את אפלטון וכתב שני ספרים ידועים: יסודות התיאולוגיה, והתיאולוגיה האפלטונית

[2] הוא התגלה מחדש על ידי הפטריארך הגאורגי אנטון הראשון במאה ה-18, שהיה גם הוא נזיר בגלאתי והתחיל רנסנס תרבותי חברתי גאורגי

[3] בנוסף להקמת האקדמיה בגלאתי הוא הקים אקדמיה נוספת במנזר  Ikalto בקאחֶתי, שם למד גם רוסטבלי. הקוריקולום כלל לימודי אסטרונומיה, פילוסופיה, גיאוגרפיה, גאומטריה, רטוריקה וגם מקצועות מעשיים כגון חקלאות, גידול יין, עיבוד מתכות ושירה.