התגלות אלוהית – אל חאכם

אל חאכם (985-1021) היה החליף הפטימי השישי והאיסמעילי השש עשרה (עשרה שליטים איסמעילים שלטו לפני הכיבוש של מצרים והקמת קהיר), דמות חשובה אצל האיסמעילים, וגם אצל הבוהרים בהודו (ענף של האיסמעילים), הוא השליט הפטימי הראשון שנולד במצרים, ששלט במשך 26 שנה, מהיותו בן 11 ועד לגיל 36 (היו לו עיניים כחולות עם ניצוצות של צבע זהב אדום), אימו הייתה נכדה של החליף הפטימי הרביעי, ולכן בת אח של אביו – השליט הפטימי החמישי. לפי הדרוזים הוא התגלמות של האלוהים.

בשנת 1005 הוא הקים את בית הידע בקהיר, שהיה מרכז ללימודים אזוטרים של פילוסופיה ואסטרונומיה וגם חדית'. באוניברסיטה הייתה ספריה גדולה יוצאת דופן בהיקפה והיא הייתה פתוחה באופן עקרוני לכולם, האוניברסיטה שימשה מצד אחד מרכז של לימוד והפצת הדת והאמונה האיסמעילית ומצד שני מרכז של השכלה ולימוד של מקצועות חילוניים ורוחניים. אל חכאם עודד את ההשכלה לכולם וקיים שיעורים בארמונו שנקרא ארמון החוכמה,
מבחינה תיאולוגית יצא אל חכם בתקופה זו כנגד הסונים, משנה כמה מהתפילות המוסלמיות בטענה שהם הוספה של הסונים, ומקלל את החליפים הראשונים ובית אומאייה, במקביל הוא החל להפלות ולגזור גזרות כנגד נוצרים ויהודים, אוסר לדוגמא ייצור ושתיית יין באופן גורף.
במקביל לכך החלו גם איזורים דתיים על המוסלמים, כמו איסור הופעת נשים בציבור ללא רעלה, סגירת מקומות בילוי, ועוד.
בשנת 1009 הוא הרס את כנסיית הקבר ומנזרים נוספים בארץ ישראל..
בשנת 1013 הוא הקים את מסגד אל חאכם, ששוקם לאחרונה על ידי קבוצה הבוהרה האיסמעילית מהודו. במרכזו חצר ובה מעין מבנה הנצחה של אל חאכם שמתואר בתור באר – מעיין מאבן אדומה (על רקע רצפת שיש לבנה)
בשנים האחרונות של חייו היה אל חאכם סובלני יותר כלפי הנוצרים, יהודים, אבל החל לצאת כנגד השיעה והאיסמעיליה שהוא היה מייצגה, מפגין חוסר סבלנות כלפי האמונות המקובלות.

במהלך שנות שלטונו הוכרזה הממלכה הפאטימית כאימפריה והצליחה להשתלט על שטחים נוספים בסוריה כולל אזור חלב. אל חאכם יצר קשרים עם שושלת סונג בסין, ספינות מטעמו הפליגו לסין ובחזרה והסכם שיתוף פעולה נחתם בין המדינות. הוא החזיר את הביטחון לקהיר ונקט ביד בלתי מתפשרת כלפי גנבים ושודדים. בזמנו בכל רחבי הממלכה היה ביטחון אזרחי מוחלט. מן הצד השני הוא רדף את הנוצרים והיהודים, גוזר עליהם גזרות, הורס כנסיות, ויש אומרים שגם הכריח אנשים להתאסלם. עד תקופתו הנוצרים חיו ברווחה ובביטחון במצרים ובמזרח התיכון, ואפשר היה לעלות לרגל לירושלים מכל העולם ללא הפרעה, מזמנו מתחילה דומיננטיות מוסלמית במצרים ופגיעה בעולי רגל המביאה למתח בין העולם המוסלמי לנוצרי.

אל חאכם תמך בהטפה האיסמעילית (דעווה) וארגן אותה, מקדם במיוחד את ההטפה באיראן ועיראק. הפילוסוף האיסמעלי והמטיף בעל ההשפעה החשובה ביותר היה Hamid al-Din al-Kirmani הוא הביא לידי קבלת הדרך האיסמעילית על ידי שליט מוסול, הרעיון היה לקעקע את יסודות המדינה העבאסית ולהשתלט על כל העולם המוסלמי, אלא שאל קירמני יצא כנגד האמונה באל חאכם כאלוהי, ונגד המאמינים הדרוזים. הוא לימד איך להגיע לשלוות נפש (הספר החשוב שלו נקרא "שקט נפשי") וחיי נצח של המחשבה בתוך עולם משתנה וחולף, ונפטר באותה שנה שבה אל חאכם נעלם.

ב1017 הוכר אל חאכם על ידי חסידיו כנביא, אימאם הדור, התגלמות השכל הכולל, אלא שהיו כאלו שטענו שהוא התגלמות האלוהים עצמו. בארבע שנים האחרונות לחייו (לפני שנעלם), הוא התקין תקנות משונות שמתפרשות עלי ידי הדרוזים כאלגוריים, כגון עבודה בלילה ושינה ביום, איסור על אכילת מלוחיה, איסור על סנדלרים להכין נעלי נשים, ועוד.
בשנים אלו הוא עסק יותר ויותר בהתקדשות, כשהוא מבלה תקופות ארוכות בהתבודדות וסיגוף. במסגרת זו הוא היה מבלה זמנים בגבעות Mokattam ליד קהיר (אזור של כנסיות קופטיות), בשנת 1021 באחד הביקורים הליליים שלו בגבעות הוא נעלם, ולמחרת בבוקר מצאו רק את חמורו ובגדיו (עם כתמי דם).

לפי האמונה הדרוזית אלוהים הוא עליון, טרנסנדנטי, מעל התפישה, אי אפשר להגדיר אותו בשם, אי אפשר לתת לו גבולות, הוא אחד ויחיד והכל כלול בו, ומכיוון שהכל כלול בו, כל הגדרה שלו חוטאת למהותו וכל ניסיון להבין אותו נדון מראש לכישלון, אך אלוהים הוא גם רב חסד ובכדי לגלות עצמו לבני האדם הוא התגלם בדמות בן אדם שבעים ושתיים פעמים, והפעם האחרונה הייתה בדמותו של החליף הפאטימי החמישי (לפי הדרוזים) – אל חאכם באמר אללה.
ומדוע הופיע האלוהים בדמות אדם דווקא?
מכיוון שהאדם הוא היצור הגבוה ביותר בבריאה.

התגבשות הדת הדרוזית

בימי חייו של אל חאכם היו שני מטיפי דת עיקריים (שפעלו במיוחד בארבע שנים אחרונות של שלטונו לפני העלמותו): אל דרזי וחמזה איבן עלי (985-1021).

אל דרזי היה דאי (מטיף) ממוצא פרסי שטען כי אל חאכם מגלה מה שאבותיו הסתירו. הוא כתב ספר על אלוהותו של אל חאכם והיה מקורב אצלו. בזמן החליפים הפטימים הקודמים לאל חאכם היו קבוצות משיחיות קיצוניות שניסו להאליל חליף כזה או אחר, היו שטענו שיש תורה נסתרת הנשמרת בין החליפים על רום מעמדם, ובנוסף לכך שהופעתו של קאים  או המהדי בדמות החליף מתירה מצוות ואיסורים.

אל דרזי כתב לקאדי של קהיר מכתב בשמו של "אל חאכם, הרחמן והרחום" על משקל "אלוהים הרחמן והרחום". זה עורר תרעומת ומהומה וגרם בסופו של דבר למותו של אל דרזי וחסידיו, הסיפור ההיסטורי לא ברור ויש לו כמה גרסאות. רוב המקורות אומרים שהוא נהרג בקהיר על ידי החיילים התורכים שכעסו על כפירתו וחילול הקודש של דבריו במסגד, יש מקורות שטוענים שהוא נשלח על ידי אל חאכם לאזור החרמון שם פעל בקרב האוכלוסייה המקומית, התיר אסורים, כולל שתייה וניאוף, ופגיעה באחרים.
כך או כך שליחים הגיעו למסגד הגדול עם דרישה – מכתב להכיר באלוהותו של אל חאכם, והם נהרגו על ידי הקהל בהמרצת הקאדי, החיילים במקום יצאו להרוג את אל דרזי עצמו, ולפי גרסה אחרת את חמזה שמצא מקלט אצל אל חאכם. שיצא בפעולות גמול, הייתה מעין התקוממות עממית שהביאה להרג השליחים. יש טענות שאל דרזי ברח לאזור החרמון והוא קבור ליד וואדי תים. לפי הכותב דרזי לא הטיף למתירנות, זאת טענה לא מבוססת

עם היעלמותו של אל דרזי הפך חמזה למטיף העיקרי והוא זה שלמעשה עיצב את הדת הדרוזית. הוא חידש שני דברים עיקריים, האחד הוא הכרה באלוהות של אל חאכם ובדת התווחיד שהיא מעבר לשיעה ולסונה, והשני זה שלילת האיסלאם והדתות האחרות כהתגלות חלקית ומטעה.

כינויו של חמזה היה גם אל האדי, המאמינים שלו נהגו להיפגש עם אל חאכם בכל יום. בתחילה הוא אימץ את התורות של אל דרזי, כך שהיו למעשה שתי קבוצות. הם הצליחו למשוך אחריהם רבים מן האיסמעילים המשיחיים. הם לימדו את התורה החדשה. זה השפיע על אל חאכם להאמין באלוהותו ולעזוב את מצוות האסלאם.

ההיסטוריונים מציגים מספר גרסאות לגבי התנהגותו של אל חאכם, יש כאלו שאומרים שהוא לא קיבל את ההטפות על אלוהותו. ויש אומרים שהוא קיבל אותם ולכן התנהג בצורה מוזרה, כך או כך בארבע שנים האחרונות של שלטונו הוא תמך בקבוצות שטענו לאלוהותו.

היה יום שנקרא היום של al kaina שבו הותקפו 500 חסידים של חמזה וארבעים מהם נהרגו, חמזה בא תחת מצור בביתו עם 12 מהחברים, אבל התוקפים לא הצליחו לפרוץ את הדלת, הם שרפו את הדלת החיצונית ולא הצליחו לשרוף את הדלת הפנימית. המסגד של חמזה הותקף, החסידים נחלצו רק בעזרתו של אל חאכם.

הודגסון טוען שאל דרזי סטה מהלימוד האיסמעילי בשני דברים, האחד זה ההאלהה של הטאוויל (פירוש אלגורי) והמייצג שלו האימאם, על פני הטנזיל (פירוש חיצוני) והמייצג שלו הנביא. והאמונה שנובעת מכך כי האימאם של הזמן אל חאכם הוא ההתגשמות של השכל הכולל והוא נעלה על הנביא מוחמד. לעומתו חמזה טוען שאל חאכם הוא התגלמות האלוהות עצמה. והוא עצמו האימאם והמוביל של הקהילה (השכל הכולל). חמזה הוא זה שהוציא את הדרוזים מחיק האסלאם. בכך שהוא מכיר באלוהותו של אל חאכם וטוען לשקר של השריעה. שני הדברים הללו הם הבסיס שעליו חמזה בנה את הדת החדשה שלו.

הספר הראשי של הדת הדרוזית נקרא אגרות החוכמה, ויש בו שישה כרכים, שני הראשונים הם אגרות של חמזה, ארבעה האחרים הם של בהא א דין וכן של אל תמימי al tmimi  שבהא א דין ערך. בתוך האגרות נמצא את הקוסמולוגיה הדרוזית.

לפי האגרות, בין ההופעה של החודוד (העקרונות הקוסמיים הדרוזים) ובריאת האדם עברו 343 מיליון שנה. שבהם היו סוגים שונים של יצורים שהתקיימו ואולי אלוהים הופיע בפניהם. אלא שהאגרות עוסקות בתקופה שלאחר בריאת האדם. אלוהים הכיל בתוך עצמו טבע אלוהי וטבע אנושי lahut and nasut ולכן יכל להופיע דרך בני אדם, זה קברה במספר מקרים שבהם האדם הוא מעין קליפה לאלוהות. בתחילת ההיסטוריה האנושית הופיע אלוהים באל בר   al barביחד עם האלוהות מופיעים גם היסודות (חודוד) האחרים וכך העקל (השכל הכולל) הופיע באדם, אלא שבגלל חטא גן העדן האלוהות נעלמה, הסתתרה..

ההתגלות הבאה שחמזה מזכיר של אלוהים באדם היא באל קאין al qain החליף הפטימי השני. בזמן של מוחמד העקל (השכל הכולל) היה סלמן אל פרסי, האגרות לא מסתכלות בצורה פוזיטיבית על מוחמד ועלי, בניגוד לתורה הפאטימית. ואפילו מייחסים את הופעתם לחודוד הנגטיביים (עמ 60). החוקים הדתיים השונים ובכלל זה השריעה המוסלמית הם עונש שניתן לבני אדם בגלל חטאיהם (מזכיר את התורה הגנוסטית), אל חכאם מבטל עונש זה.

חמזה תוקף את הנביאים שלא העבירו את הידע כמו שצריך, ובמיוחד מוחמד שקיבל את הידע שלו מסלמן אבל גם הוא וגם עלי לא העבירו אותו כמו שצריך וסטו מדרך התוואחיד. גם הפירוש החיצוני וגם הפירוש הפנימי של הקוראן טועים, שתי השריעות לא נכונות, והיחיד שנכון זה דרך התוואחיד.

הוא יוצא נגד השריעה והעיוות של הדת על ידי הנביאים – הנטיק. האסלאם הוא כפירה והאיסמעיליות פולתאיזם. זהיר ובטין. אלוהים העניש את בני האדם על חוסר הציות שלהם על ידי כך שנתן להם את השריעה, חוקי הדת הטרחניים. חמזה נותן לנשים שוויון מלא.

לפי חמזה המוסלמים יהיו לבני חסות בבוא היום. ויחד עם זאת הקוראן וכתבי הקודש האחרים נחשבים לקדושים, בעלי השראה אלוהית. אל תמימי מוסיף שאלוהים התגלה גם דרך abu zakariyya, alya and al mail ושהעקל בזמן מוחמד היה אבו טאלב (דודו ופטרונו של מוחמד).

לפי אל קירמני, אל חאכים ולא ישוע הוא זה שמנובא בישעיהו, רוכב על חמור לבן, הוא המשיח, ההתגלות האנושית של אלוהים. בקוראן, התנ"ך והברית החדשה יש הרבה רמזים לבואו של אל חאכם. הוא האימאם האחרון ומלכותו היא מלכות צדק עלי אדמות שלא תחזור עד סוף הימים, למעשה הוא מעבר למערכת של החודוד והאימאמים, וחמזה הוא האימאם האחרון.

האמונה הדרוזית

הדרך הדרוזית מבוססת על אמת וצדק ללא טקסי פולחן, תפילה, צום צדקה או עלייה לרגל. הדת החדשה מבוססת על ייחוד האל, שכר ושלמות גמורה שבהם זוכה הנפש הטהורה. הדת החדשה היא דת שכלתנית, המבוססת על ההיגיון (הגיון מטאפיזי), דת מסתורין שלא ניתן לרדת לעומקו, וכל שנותר הוא להאמין בהתגלות ובמבשריה.

מטיפי הדת החדשה טענו שהתקופה החדשה וההתגלות בדמותו של אל חאכם, מבטלים את מצוות הקוראן והאסלאם הישנות ובמקומן יש מצוות חדשות:
במקום התפילה צריך לדבר אמת
במקום הצדקה צריך לשמור אחד על השני – אחוות אחים.
במקום הצום צריך לזנוח את האמונות הישנות המבטלות את קיום האל.
במקום העלייה לרגל למכה צריך להיטהר מכפירה ולהתרחק מהכופרים.
במקום העדות "השהאדה" צריך לייחד את האל כל הזמן.
במקום מלחמת קודש "ג'יהאד" צריך להסכים עם רצון האל.
במקום נאמנות לעלי ולצאצאיו "ולאיה" צריך להיכנע לרצון האל ולצוויו.
התכונות שיש להתרחק מהם כוללות: שקר, ניאוף, גניבה, זלילה, קנאה, רכילות.
התכונות המשובחות כוללות: דיבור אמת, טוהר מידות, אמינות, הסתפקות במועט, אהבה, צניעות, חוכמה.

חמשת העקרונות שלפיהם נברא העולם

לפי הדרוזים כשאלוהים ברא את העולם, הוא ברא תחילה את סיבת הסיבות, שנוצרה כדי לייחד את האל ולעבוד אותו. סיבת הסיבות היא השכל הכולל. השכל הכולל, בהיותו קרוב לאלוהים, ויחיד בעולם, ראה את עצמו כמושלם וכטהור ופיתח אהבה עצמית שהפריע לתפקודו, בכדי להעניש אותו, או אולי להחזירו למסלול, יצר אלוהים את השטן. השטן הוא הניגודיות שבכל דבר, הטוב והרע, הרווח וההפסד, השטן הוא זה שגורם לנו להכיר במגבלות, הוא החומר, אם תרצו.
בעקבות יצירת השטן ניעור השכל הכולל מהאשליה שבה היה שרוי, התחרט על מעשיו, וביקש עזרה מהאלוהים, עזרה זו ניתנה לו בדמות יצירת הנפש הכוללת, שהיא הטבע הרוחני של העולם.

לפי הדת החדשה העולם נברא בצורה של חמש האצלות:
ראשית דבר היה את השכל הכולל, שהוא כולו מאורו של האל, האור הראשוני, האור על גבי אור של הסופים, הזוהר של הקבלה. ממנו נוצרו כל שאר הדברים. "אלוהים יצר מאורו הנוצץ צורה טהורה ומושלמת שהיא הרצון האלוהי וחומר היסוד לכל דבר , וקרא לצורה הזאת בשם שכל, והיה השכל שלם בתוכנו וביכולתו מושלם בצורה ובמעשה…" חמזה בן עלי. השכל הכולל הוא צורה מושלמת וטהורה הנמצאת בכל מקום ובכל זמן.

השכל הכולל נוצר בכדי לעבוד את האלוהים, אך הוא חטא בחטא הגאווה, כתוצאה מחטא זה נוצר אל צד – השטן, הנקרא גם הניגוד אצל הדרוזים, הניגוד חשף את מגבלותיו של השכל, ואז הבין סוף, סוף השכל שהוא לא חכם כזה גדול ושהוא צריך, כמו כל אחד אחר, עזרה, ועזרה זו ניתנה לו בצורת יצירת אל נפס אל כוליה – הנפש הכוללת, שהיא הטבע הרוחני של העולם מקור החיים והפעולה בו. החיים הפכו להיות לממשיים , אפשריים, ולא רק אינטלקטואליים, אפלטוניים. גם לנפש הכוללת גם מתנגד בשם אל נד – אנטגוניסט. מבחינת הדרוזים הנפש הכוללת מסמלת את האימא הגדולה, את הטבע האימהי בעולם ואילו השכל הכולל מסמל את האב הגדול, את הטבע הגברי בעולם. השכל הוא סיבת מהותו של העולם שהיא ייחוד האל, ואילו הנפש היא המהות – הטבע בלבד, השכל מסמל את הרצון האלוהי בעוד שהנפש מסמלת את ההחלטה האלוהית שנובעת מהרצון, השכל הוא אידיאה – רעיון, הנפש היא הדרך לביצוע הפעולה.

הנפש והשכל התחרטו על מעשיהם וביקשו עזרה מאלוהים, שיצר בתגובה את המילה, והמילה, מבלי לחכות לטעות שתעשה, למדה מלקחיהם של שני קודמיה וביקשה, מראש, מהאל, ליצור עבורה עזר כנגד האנטגוניזם והניגודיות, כך נוצרו החוכמה המעודנת, הנקראת גם המקדים, והמאחר – זה שבא אחרי, הנקרא אל תאלי.

השכל הכולל – אל עקל, הנפש הכוללת – אל נפס, המילה – אל כלמה, המקדים – אל סאבק, והמאחר – אל תאלי, הם היסודות הקוסמיים – חודוד של היקום, כל אחד מהם קשור לאחד מחמשת הצבעים המופיעים בדגל הדרוזי, כל אחד מהם קשור לאחת התכונות המלווה את אותם צבעים, ודמות המיוצגת על ידי אותו צבע, כל אחד מהם התגלם במהלך ההיסטוריה על ידי אנשים, והפעם האחרונה שחמישתם הופיעו ביחד היה בתקופתו של החליף אל חאכם.
חמזה אבן עלי – המבשר של הדת הדרוזית הוא התגלמות השכל הכולל שצבעו ירוק והוא קשור גם לנביא שועיב, לטבע ולתקווה, שלושה עוזריו אחריו – אבו איברהים הוא התגלמות הנפש הכוללת שצבעה אדום והוא קשור גם לנביא אליהו, ללב ולאהבה, אבו עבד אללה הוא התגלמות המקדים, שצבעו צהוב והוא קשור גם לנביא יעפורי (ממלווי מוחמד), ולשמש וחיטה, ואבו אל חיר הוא התגלמות המילה שצבעה  כחול והוא קשור גם לנביא זבולון, מים ושמיים. העוזר הרביעי של חמזה, זה שירש אותו כמנהיג התנועה אחריו , הלא הוא בהא א דין, הוא התגלמות המאחר שצבעו לבן והוא קשור גם לאפלטון, שלום וטוהר.

חמשת היסודות הקוסמיים הם שלב מעבר בן האלוהי לארצי, עולמות שונים של אידיאות שנמצאות בן מקור הדברים לדברים עצמם, קצת כמו הספירות בקבלה היהודית, ואכן, דרך היסוד החמישי, אל תאלי, ברא אלוהים את הנשמות כולם ואת היקום כולו, בתחילה את האטמוספרה, ואחר כך את ארבע היסודות, ובעקבותיהם את המינרלים, הצמחים, והחיות. הנשמות לבשו צורת גוף אדם, שהוא אמצעי בשבילם לביטוי ולפעולה.

מספר הנשמות בעולם קבוע, וכשמת גוף אחד הם עוברים באותו הרגע לגוף אחר שנולד באותו היום. הדרוזים מאמינים שחלק מהנשמות נועד לטוב וחלק לרע, גזרה קדומה שולטת בהם, שערי הדת הדרוזית נסגרו למצטרפים חדשים במאה ה11, אך הדרוזים מאמינים, יחד עם זאת, שרבע מאוכלוסיית העולם, בשורשי נשמתם, הם דרוזים.

מעניין לציין שחמשת צבעים אלו דומים לחמשת הצבעים שאצל הסינים מסמלים את חמשת היסודות: עץ , מתכת, מים , אויר, אש. חמישה צבעים אלו מופיעים כמייצגים של חמשת מרכזי האנרגיה בגוף האנושי בתורות של גורדייף ושל האימן, ולכל אחד מהצבעים יש תנועות וצלילים ההולכים אתו, עם האנרגיה שלו. חמישה הצבעים של הדגל הדרוזי מופיעים גם בתורות אזוטריות אחרות כמייצגים חמישה כוחות בסיסיים ביקום, ואפילו אצל שבט הזולו באפריקה.

בארץ יש מקומות קדושים שונים הקשורים לדרוזים, כל מקום מוקדש לנביא או לאחד מחמשת מבשרי הדת, או לחילופין לאחד הצבעים, וניתן למצוא על הקברים השונים פרוכות בצבעים אחרים: בנבי שועיב הפרוכת היא בצבע ירוק, בנבי יעפורי – ליד מגדל שמס הפרוכת היא בצבע צהוב, בנבי אל חאדר בכפר יסיף הפרוכת היא בצבע אדום. בנבי סבלאן הפרוכת היא בצבע כחול, בבית ג'אן הפרוכת היא בצבע הלבן.

הדרוזים חוגגים חגים נפרדים לכל אחד מחמשת הצבעים: החג המרכזי הוא החג הירוק לכבודו של נבי שועיב בחיטין ב25 באפריל. ב25 בינואר חוגגים את החג האדום במקאם אל חדר בכפר יאסיף. ב25 באוגוסט חוגגים את החג הצהוב בנבי יאפורי בגולן. ב10 בספטמבר חוגגים את החג הכחול בנבי סבלאן, וב25 ביולי את החג הלבן בבית ג'אן במקאם בהא אלדין

האמונה הפטימית איסמעילית

הדת הדרוזית שואבת את השראתה מהפילוסופיה, המיסטיקה והתיאולוגיה של האימפריה הפטימית שהייתה ניסיון לממש שלטון שיעי איסמעילי. להלן כמה מהתורות שלהם:

ההיסטוריה היא מחזורית, מתחיל כל פעם על ידי נביא natiq, המציג חוק חדש – שריעה, שמיושם על ידי זה שבא אחריו שנקרא wasi המלמד את התורה כלפי חוץ ומביא את המשמעות הפנימית של החוק, ויורשיו שהם שבעה אימאמים asas.

במהלך ההיסטוריה היו שבעה נביאים שהם נוח, אברהם, משה, ישוע, מוחמד, עלי, והנביא האחרון שהוא הנכד של ג'אפר צדיק – מוחמד בן איסמעיל, שנתפש כדמות משיחית שתחזור בסוף הזמן כמהדי (קאים), המהדי משלב בדמותו את דמות הנביא והיורש שלו, בינתיים הוא מתחבא בבזינטיון אבל הוא יחזור ויביא איתו שריעה שתבטל את הקודמת.

האיסמעילים מדגישים את ההבדל בין זהיר לבאטין, ידע חיצוני ופנימי. לכל המצוות יש משמעות פנימית, ורק היא זו שמביאה לגאולה. מי שהולך אחר החיצוני נופל לטעות וזה חלק מהעונש שאלוהים מחיל על בני אדם מכיוון שלא שמעו לו והכירו בו. פירוש אלגורי נקרא טאוויל ta’wil הפירוש החיצוני של החוק נקרא טנזיל tanzil.

ישנו ספר מימי החליף הפטימי הרביעי אל מועיז al muizz שבו מתוארת הקוסמולוגיה הפטימית. אלוהים בורא מתוך האור שלו ישות בשם קוניkuni  וזו בוראת את קדר Qadar, ואז קוני בורא שבעה קרוביאה karubiyya וקדר בורא שנים עשר רוחניאה ruhaniyya. הרוחניאה הם מתווכים בין קדר ובין הנטיק (הנביאים) והקדושים הוולי walis.

מבחינת היקום יש מקביל בין כל דבר רוחני לפיזי, וכך קוני מקביל לשמש, קדר לירח, חמישה מתווכים בין קוני לקדר הם חמש הפלנטות, שבעה הקרוביאה הם שבעה הרקיעים ושני עשר הרוחניאה הם שנים עשר המזלות. הרוחניאה משפיעים על האימאמים.

האיסמעיליות הושפעה מפילוסופיה הנאופלטונית, וכך הכותבים שלהם משתמשים באניאדות של פלוטינוס, ו"מרכיבים של תאולוגיה" של פרוקלוס Proclus. איבן סינא (שהיה איסמעילי) ואל פראבי al farabi מלמדים שיש עשר עוקול uqul האצלות שנובעות אחד מזה שמעליו (כמו בקבלה), העקל העשירי הוא המקור של העולם, הם נקראים גם חודוד עולווייה hudud ulwiyya. יש הקבלה בין הכוחות השמיימיים להופעות ארציות של אנשים ועשר החודוד השמיימיים הם הנטיק (הנביא הנסתר) האסס (הנביא הגלוי) שבעה האימאמים והמהדי.

כשהתחילה האימפריה הפאטימית היה צריך למצוא הסבר לקיומם של אימאים נוספים לאלו שבשיטה המסורתית של שבעה נביאים – נטיקים, כשלכל אחד מהם שבעה אימאמים, מכיוון שהשליטים הפטימים ראו עצמם אימאמים המולכים בחסד אלוהי, והם היו יותר משבעה דורות מאז מוחמד בן איסמעיל. ואז החלו תיאוריות על כך שמוחמד בן איסמעיל צריך לגלות עצמו דרך 18 מפרשים עד השליט הפטימי האחרון וכן הלאה. זה הביא לנסיגת הציפייה המשיחית המיידית.

לדת האיסמעילית היו שליחים, והיה ראש השליחים שנקרא גם באב (שער), הוא היה המפקח על השליחים שהיו צריכים לעמוד בסטנדרטים מוסריים גבוהים, התפתח מנהג של שיעורים – דרשות כל שבוע, צריך לזכור שאוניברסיטת אל אזהר הוקמה על ידי הפטימים. נדמה כאילו המבנה של מצרים העתיקה מחלחל לתוך התנועה הפטימית ובתוך זה שליט – אימאם אלוהי, והתעסקות במבנה עולמות אלוהיים ומעשה הבריאה, פרשנות אזוטרית ומערכת של הפצת הדת. מהדרשות התפתחה ספרות.

היורשים של האסלאם הפטימי הם קבוצה שנקראת Ismaili bohras שנמצאת בעיקר בהודו, לפי דעתי הם שיפצו את הקבר של אל חאכם בקהיר.

לאחר היעלמות אל חאכם

השתרשות הדת הדרוזית החלה באזור ואדי א תים שבחרמון, יש אומרים שבאזור זה היו  שבטים שמקורם בפרס שהוגלו לשם על ידי האימפריה הביזנטית. שבטים אלו היו קרובים בתפישתם לדת הדרוזית מכיוון שהם היו בעלי רקע איסמעילי שיעי. ואכן באזור הבניאס אנו יודעים שהייתה מצודה של החששיון, כת איסמעיליה שיעית קנאית שהונהגה על ידי הזקן מההר ממבצרו בהר אלמות בפרס החל מהמאה ה11 לספירה.

החלוקה לעקל וגהאל מלומדים ובורים התרחשה לאחר ימי חמזה, אז גם נסגרה ההטפה והחלה ההסתרה – טקיה. בכדי להיות עקל היה צריך תהליך של חניכה. התפתחה האמונה שיש קהילה דומה בסין (אולי הבודהיזם הטיבטי). המייחדים הם אנשים של הרחמה rhama.