מרכז ומזרח מקדוניה (כולל סקופיה)

מקדוניה מורכבת משלושה אזורים, במערב נמצאים גושי ורכסי הרים יפים המשתרעים מאזור האגמים אוחריד ופרספה בדרום, ועד להרי הסאר ושמורת מברובו בצפון, ועמק נהר הטרסקה. על אפשרויות טיול באזור זה כתבתי קודם לכן. במרכז מקדוניה נמצא עמק הוורדר הפורה והפתוח שמתחיל מסקופיה בצפון ועד לעיר גבגליה על גבול יוון בדרום, וממזרח לו נמצא אזור של הרים מיוערים ועמקים הגובר בבולגריה בצד מזרח.

מזרח מקדוניה הוא אחד האזורים הנידחים ביותר בבלקן, רובו כפרים עניים, שכמעט ולא מוכר ולא מתוייר, יש שם עיירות שכוחות-אל ויערות נרחבים, וגם אתרים היסטוריים, החל מאתרים מגליתים עצומים כגון קוסב קמן וקוקינו המופיעים בחלק הראשון של ספר זה, והמשך במנזרים וערים עתיקות. בעבר זה מרכז של נזירות הקשור למנזר רילה הבולגרי.

המסלול שאני מציע של מרכז ומזרח מקדוניה לוקח כשבוע. מתחילים בסקופיה ופונים דרומה לערים של שטיפ וולס, שצריך להקדיש להם ולסביבתם (כולל עמק הבוגומילה) יום אחד, ביום השני ממשיכים לפומפיי של הבלקן סטובי, ולאזור דמיר קפייה וההרים במחוז מריובו הסמוכים, היום השלישי משלימים את הגילוי של קניון דמי קפייה ומבקרים בעיר גבגליה, הר קוזוף הסמוך ואגם דויראן בדרום מזרח מקדוניה. היום החמישי של הטיול מבקרים בסטרומיצה והאתרים הסמוכים אליה, מנזרים, בנסקו המקדונית וממשיכים לעיירה מברובו עמוק בהרים, ביום השישי מגלים את אזור קרטובו, מנזר לסנובו ומסיימים במנזר אוסוגובסקי, ואז חוזרים לסקופיה.

ראו גם – אתרים ומסלול טיול במערב מקדוניה

סקופיה (Skopje)

סקופיה היא עיר הבירה של מקדוניה, שבימים אלה משנה את פניה, משתרעת לאורך נהר הוארדאר, ובליבה מצודה עתיקה, רובע עתיק שנקרא הבזאר האלבני, ומונומנטים לאורך הנהר. היא העיר הגדולה במקדוניה, שמתגוררים בה יותר מחצי מיליון איש, כשבכל מקדוניה יש 2.2 מיליון איש, אפשר להגיד שסקופיה היא מיקרוקוסמוס של מקדוניה, ובתור שכזאת כדאי להקדיש לפחות יומיים לביקור בעיר ובאתרים שלידה.

העיר נוסדה על ידי שבטי האילירים הדרדנים במאה ה-3 לפנה"ס. היא יושבת במיקום אסטרטגי על הנהר וָארְדָאר, על דרך המלך המובילה אל קוסובו ופנים הבלקן מסלוניקי ואזורי החוף, בתקופה הרומית היא נקראה סקופי והייתה ממוקמת כמה ק"מ מערבה מהיכן שהמצודה כיום, בירה של אזור שנקרא חבל הדרדן (Dardan), מצב זה נמשך בתקופה הביזנטית, סקופיה היה מקום מושב בישוף ונבנו בה כנסיות גדולות, אבל רעידת אדמה בתחילת המאה ה-6 החריבה את העיר, והקיסר יוסטניאנוס בנה אותה במיקום חדש היכן שהמצודה של היום.

בתחילת המאה ה-9 סקופיה נכבשת על ידי האימפריה הבולגרית המתרחבת ובסוף אותה מאה צאר סמואל הופך אותה לבירתו למשך 20 שנה (עד 992 שאז הבירה עברה לאוחריד). סקופיה מחליפה ידיים בין בולגרים, ביזנטיים, שליטים עצמאיים וסרבים, ובסוף המאה ה-13 היא נכבשת על ידי האימפריה הסרבית העולה שהופכת אותה לעיר מסחר מרכזית, עד כדי כך שב-1346 צאר סטפן דושן הופך אותה לבירתו ומוכתר בה למלך הסרבים והיוונים. בסוף המאה ה-14 נכבשת סקופיה על ידי העותומאניים ששומרים על מרכזיותה וחשיבותה.

הסולטן מהמט הכובש בונה את גשר האבן על נהר הוורדר, והיהודים מתחילים להגיע עם גירוש ספרד בסוף המאה ה-15, וכך גם ארמנים, טורקים ומיעוטים אחרים, ואילו הנוצרים נדחקים ממעמדם. במאה ה-16 הורסים העותומאניים את כנסיות העיר, אך עדיין השגשוג הכלכלי נמשך והבזאר המקומי מתפתח והופך בינלאומי, ברחבי העיר נבנים חאנים, בתי מרחץ, מרכזים של סופים, מדרסות ומסגדים, וחיים בה בסביבות 50,000 איש שזה הרבה מאד לאותה תקופה. השגשוג מסתיים בעקבות המלחמות וההרס של סוף המאה ה-17. האוסטרים מצליחים לשחרר את סקופיה ב1689 למשך שנה, אבל זה מביא לשריפת טוטלית של העיר, נסיגתה והתמעטות האוכלוסייה ל10.000 איש בלבד. לאחר שנה האוסטרים נסוגים ובעקבות כך העותומאניים רודפים את המורדים המקומיים ומשפדים על גשר האבן את המנהיג שלהם פטר קרפוש (Karposh), כיום יש פסל שלו הנמצא ליד גשר האבן והוא מככב במורשת הנבנית הלאומית כגיבור מקדוני עצמאי.
קצת לפני השריפה יש בסקופיה קהילה יהודית תוססת שחלק ממנה הופך לשבתאי, החבר המפורסם ביותר ביניהם הוא הנביא נתן העזתי, שמת ונקבר בסקופיה ב1680 אבל מקום קבורתו לא ידוע כיום.

במאה ה19 עם הרפורמות של התנזימאט שנתנו זכויות למיעוטים באימפריה העותומאנית, ההתחדשות של סרביה ובולגריה שגם הביאה לגל של פליטים מוסלמים שמצאו בית במקדוניה, ועם ההמצאות של התקופה החדשה החלה סקופיה להתחדש, להתעורר ולהיבנות מחדש. ב1877 היא נבחרה לבירת מחוז (ויליאת) קוסובו. האוכלוסייה הנוצרית מצטרפת לפטריארכיה הבולגרית המתחדשת ונבנים כנסיות ומוסדות חינוך, ראשונה נחנכת כנסיית לידת הבתולה המבורכת ב1835.

ב-1912 שוחררה סקופיה מהשלטון העותמאני על ידי הצבא הסרבי זה לווה בגירוש והרג של מוסלמים טורקים ואלבנים ומחיקה של רבעים שלמים בעיר, סקופיה הפכה לחלק מסרביה ולאחר מכן יוגוסלביה במשך כמעט 80 שנה, עם הפסקות קצרות של כיבוש בולגרי בזמן מלחמות העולם, שהביאו בין השאר להכחדת הקהילה היהודית המפוארת של סקופיה ב1943.

האירוע המכונן מבחינתה של סקופיה היה רעידת האדמה ב1963 שהחריבה את רובה של העיר והרגה יותר מאלף איש, בעקבותיה הייתה התגייסות של כל מחוזות יוגוסלביה ועמי העולם לשקם את העיר, יוגוסלביה של טיטו הייתה מנהיגת העולם השלישי ופופולרית אצל כולם. היפני Kenzō Tange תכנן את העיר החדשה, מוזיאון האמנות החדש מעל המצודה נתרם על ידי ממשלת פולין, ואולם הקונצרטים החדש נבנה בתרומות של 35 מדינות בעיר הסולידריות הבינלאומית, רחובות נקראו על שם המדינות התורמות ומונומנטים הוקמו לנספים, ביניהם שעון תחנת הרכבת הישן שמראה עד היום את הזמן המדויק שבו האדמה רעדה.

ב1992 הפכה מקדוניה למדינה עצמאית, ולאחר שנת 2000 החלה הממשלה המקדונית במפעלי בנייה שאפתניים בסופיה שחלקם נועדו לשחזר את תפארת העבר, בניינים שנהרסו ברעידת האדמה, וציון הקהילה היהודית, וחלקם לעודד את האתוס המקדוני הלאומי עצמאי על ידי בניית מבנים מונומנטאליים בסגנון קלאסי ומודרני ומונומנטים כגון פסלים, כיכרות, שערי ניצחון ועוד.

אפשר להתחיל את הסיור בסקופיה בטיילת לאורך הנהר, ולאחר מכן לעלות לבזאר, העיר העתיקה והמצודה, ולבסוף לבקר באתרים שנמצאים בהיקף של סקופיה. סקופיה היא עיר מחולקת, מצפון לנהר הוורדר גרה בעיקר אוכלוסייה אלבנית מוסלמית ויש חלקים בעיר העתיקה שנראים ממש כמו עיר עותמאנית, ומדרום לנהר גרה אוכלוסייה נוצרית מקדונית, שמבליטה את זהותה על ידי התקנת צלבים מוארים ענקיים על ההרים, וביניהם צלב  המילניום על הר וודנו שנחשב לגדול בעולם וצופה אל סקופיה מדרום.

בלב העיר זורם נהר הוארדאר ולידו נבנתה טיילת חדשה עם הפסלים מגשר הכביש הראשי גוצ'ה דלצ'ב לרגלי המצודה ומזרחה, ולאורכה שורה של בניינים בגדה הצפונית שהם מוסדות תרבות ודת, מוזיאונים ונקודות עניין. המבנה הקרוב ביותר לגשר ולמצודה ליד הנהר הוא התיאטרון הלאומי, לידו נמצא מוזיאון המאבק המקדוני ומוזיאון השואה היהודי, שהוא אתר חובה לישראלים המבקרים בבלקן והמתעניינים ביהדות ספרד בבלקן. מייד אחר כך לאורך הנהר נמצא גשר האבן ואחריו המוזיאון הארכיאולוגי החדש ובית המשפט לחוקה המקדוני, שניהם בבניינים נאו קלאסיים מרהיבים. אחר בית המשפט נמצאת כיכר האימא תרזה, שסביבה בניינים בסגנון מודרני יוצא דופן: בניין הפילהרמונית החדש ובניין האופרה והבלט שנתרם על ידי 35 מדינות לאחר רעידת האדמה. בתוך הכיכר בניין בצורת רוטנדה קלאסית והוא מקום משרד התובע הראשי של מקדוניה. אם ממשיכים עוד קצת לאורך הנהר וחוצים את הכביש מגיעים לכנסיית הלידה של הבתולה, ולאחריה האקדמיה למדע ואמנות.

גם בצד הדרומי של נהר הוארדאר יש טיילת, אבל האזור הוא בעיקרו מבני מסחר ומשרדים, מלונות ובתי קפה, במרכזו נמצאת כיכר מקדוניה שהיא הכיכר המרכזית והגדולה במערך העיר החדש, בה מזרקה משולבת ואטרקטיבית, פסל גדול של אלכסנדר מוקדון, ושדרה המוליכה אל שער ניצחון ענק. הכיכר היא מקום של תערוכות ואירועים הגובל בנהר. מדרחוב מקדוניה יוצא מהכיכר דרומה ולאחר שני בלוקים מגיע לכיכר האימא תרזה שם יש מעין מוזיאון, כנסייה ומגדל לכבודה. תרזה נולדה בסקופיה למשפחה אלבנית קתולית, כך שכולם יכולים ליהנות ממנה ללא חשש.

מכיכר מקדוניה צפונה ממשיך גשר האבן העתיק על פני הנהר ומשם דרך כיכר למול המוזיאון היהודי אל המזרקה, הפסל והכיכר לכבודות של פיליפוס מוקדון. מהצד המערבי של כיכר זו נמצאת כנסיית סנט דימיטרי מהמאה ה-19 שם התרחש לאחרונה נס גדול כשההילה סביב ראשו של הקדוש באחד הציורים שבבניין החלה לזהור פתאום באור יקרות, ואם אתם לא מאמינים רוצו לראות בעצמכם. ממזרח לכיכר והפסל נמצא החמאם הגדול של דאוט פאשה (Daut Pasha), מונומנט היסטורי מהמאה ה-15 שכיום משמש כמוזיאון לאמנות. אחרי החמאם יש מעבר לאזור הבזאר האלבני שמומלץ לשוטט בין סמטאותיו.

המצודה והעיר העתיקה

בבזאר העתיק ניתן לראות את כנסיית הגואל (St Savior) העתיקה שנבנתה במאה ה16. שם קבור בתוך סרקופג משיש הגיבור הלאומי של מקדוניה גוצ'ה דלצ'ב שהוא גם גיבור בולגרי, בתוך הכנסייה חייבים לראות את האיקונוסטזיס מהמאה ה-19 שנחשב לפסגת אמנות הגילוף בעץ המקדונית ונעשה על ידי אומנים מדבאר, היו רק שלושה איקונוסטזיס כאלו במקדוניה, האחד בסקופיה, השני במנזר יוהאן ביגורסקי והשלישי באוחריד איננו כבר. המנזר נמוך מפני הרחוב מכיוון שזה היה החוק בתקופה העותמאנית, ויש בו חדר תצוגה קטן.

גוצה דלצב היה פעיל בתנועה לשחרור מקדוניה מהעותמאניים, הוא התחנך בסופיה ויצא למקדוניה כשליח של הלאומיות הבולגרית מתוך כוונה לקדם מרד שיאפשר את צירוף מחוז מקדוניה למדינה החדשה ברוח מייסדיה לבסקי ובוטוב, אלא שהוא התאכזב מהמונרכיה הבולגרית והחל לפתח את הרעיון של מקדוניה למקדונים, ארץ חדשה רב תרבותית ודתית שפועלת לרווחת כל תושביה. במילים אחרות הוא התנתק מהנרטיב הלאומי הבולגרי והיה מבין הוגי הדעות המובילים בהתפתחות הנרטיב והחלום הלאומי המקדוני, ולמרות זאת הבולגרים רואים בו כגיבור בולגרי ואילו המקדונים כגיבור מקדוני. בשנת 1902 הוא קידם מרד בחלק המקדוני של בולגריה – הרי פירין, ובשנת 1903 את ההכנות למרד לינדן אבל נהרג במפגש עם משטרה עותומאנית כמה חודשים לפני פרוץ המרד.

בגבעה שמעל הכנסייה ממוקם מסגד מוסטפה פאשה מהמאה ה15, ששופץ לאחרונה על ידי ממשלת טורקיה כחלק מתכנית שמירת המורשת העותומאנית בבלקן, למקדוניה קשרים טובים עם טורקיה וחברות טורקיות בנו את שדה התעופה החדש על שם אימא תרזה ליד סקופיה. ואכן המסגד נמצא ליד בניין השגרירות הטורקית, סמוך למסגד נמצא גם המוזיאון הלאומי של מקדוניה ובו מספר חלקים, חלק אחד הוא שחזור של חאן ישן בשם סולי (Suli) חאן ובו נמצא מוזיאון להיסטוריה.

אזור הבזאר של סקופיה הוא מבוך של רחובות עם בניינים עתיקים, חנויות ובתי קפה, זה לא בזאר במובן הים תיכוני, אלא במובן הבלקני, כלומר אזור של חנויות קטנות ובתי מלאכה, חאנים וחמאמים. ואת כל אלו יש בבזאר האלבני בסקופיה כולל שוק סגור (כלומר מקורה), מסגדים, חמאמים, חאנים ואפילו כיכר לכבוד הגיבור האלבני סקנדרברג.

המבנה המרשים ביותר בסקופיה היא המצודה שמתנשאת מעל הנהר והבזאר, עם חומות ומגדלים המוארים בלילה. במצודה שיסודותיה הם מהמאה ה-6 זמן הקיסר הבונה הגדול הביזנטי יוסטניאנוס, נערכו לאחרונה חפירות ארכיאולוגיות והתגלו שרידים של ישוב כבר מהפרהיסטוריה, כמו גם שרידי כנסיות ומבנים מימי הביניים. שי ממנה תצפיות יפות של סקופיה והיא מהווה מקום טיול והליכה לתושבי העיר.

מדרום לסקופיה מתנשא הר וודנו (Vodno) לגובה של מעל 1000 מטר ועל ראשו הצלב הגדול בעולם שמתנשא לגובה 66 מטר נוספים. הצלב בנוי כמו מגדל אייפל ממסגרות של ברזל והוא הוקם לכבוד שנת ה2000 על ידי הכנסיה האורתודוקסית מקדונית בתמיכת הממשלה. לידו יש קומפלקס שלם של מרפסות, גני שעשועים לילדים, ומסעדה, מעלית מעלה את המעוניינים למרפסת תצפית בראשו. אל הצלב מוליך רכבל מרגלי ההר. הוא מואר בלילה וניתן לראות אותו מכל מקום בסקופיה.

הר וודנו הוא מעין הר קדוש של סקופיה מדרום לה, בדומה מעט להר ויטושה בסופיה בולגריה. מצפון לסקופיה יש כפרים אלבנים ומסגדים, אבל בסמוך ועל ההר כמה מנזרים חשובים. המנזר הקדום הוא על שם פנטלמון – קדוש נוצרי מהמאה ה-3 שפופולרי מאד במקדוניה, אולי בגלל שהוא היה רופא. במנזר כנסייה שנבנתה על ידי הביזנטיים במאה ה12 ובה ממיטב הציור מזמן השושלת הקומאנית.

ולס (Veles) ושטיפ (Stip)

ולס היא עיר היסטורית הנמצאת סמוך לערוץ הורדר כשעה נסיעה דרומה מסקופיה. בלב שלמה מגדל שעון, מוזיאון, וכמה רחובות עם בתים עתיקים, מסביב לה ובתוכה הרבה כנסיות וביניהם כנסייה מיוחדת על שם פנטלימון (Panteleimon) הצופה אליה מדרום. מדרום לעיר יש מנזר עתיק מהמאה ה-14 שנקרא סנט דימיטרי (dimitrija) שלאחריו מתחיל נקיק יפה של נהר הוורדר לאורך 10 ק"מ.

כנסיית פנטלימון נבנתה ב1840 על ידי אגודת הבנאים של אנדרייה דמיאנוב ((Andreja Damjanov שהיו קשורים לבונים החופשיים ושילבו מוטיבים של אדריכלות מקודשת בבנייניהם. הבנאים בנו את הכנסייה כך שהיא תרומם את המבקר בה ותגלה את האפשרויות הטמונות באדם להתעדנות והתפתחות, וזה נעשה על ידי חלוקה של החלל, ויצירת תנועה כלפי מעלה ולא רק כלפי המזבח, כשיש גלריה מעל גלריה, ומעבר מעמודים לקשתות, אחד הביטויים של האדריכלות המקודשת הוא באקוסטיקה המיוחדת הקיימת בבניין, ומסיבה זו הוא משמש לעיתים לקונצרטים. אנדריאה תכנן ובנה גם את הכנסייה במנזר אוסוגובסקי ובמנזר קיצ'בו, כמו גם את הקתדרלה בניש סרביה, הקתדרלה בסרייבו, ואת כנסיית אם האלוהים (Bogorodica) בשטיפ הסמוכה.

שעה נסיעה מערבה משטיפ נמצא העמק היפה של בוגומילה (Bogomila) לרגלי רכס Jakupica המתנשא לגבהים של מעל 2500 מטר, מקום זה הוא מרכז של גידול טבק, אבל בעבר היה כנראה מרכז של הזרם הכופר של הבוגומילים שהיה פופולארי במקדוניה במאות 10-11 לספירה.

שעה נסיעה מזרחה מולס נמצאת שטיפ, עיר דומה לולס מבחינת מספר האנשים (בסביבות 50.000 איש) ומבחינת היותה מרכז תעשייה וכלכלה. גם בולס וגם בשטיפ היו קהילות יהודיות עתיקות וחשובות שהושמדו בשואה, אך זו של שטיפ הייתה גדולה ומשמעותית יותר, בלב העיר יש אנדרטה לזכר הנרצחים, ובפאתי העיר בית קברות ובו כתובות בעברית.

מעל העיר שטיפ מתנשאת גבעת ה"צאר" ועליה שרידי מצודה הרוסה, מתחת לה מספר כנסיות עתיקות כמו זו של המלאך מיכאל מהמאה ה-14. בחלק העתיק של העיר הנקרא Novo Selo יש בתי מוזיאון מהתקופה העותומאנית ושוק מכוסה. סמוך אליו נמצא אתר מעיינות חמים בשם Kežovica.

סטובי (Stobi)

העיר העתיקה של סטובי נמצאת במקום מפגש נהרות הוורדר והצרנה (Crna), שהם שני הנהרות הארוכים במקדוניה, הצרנה מתחיל מצפון לפריליפ במרכז מקדוניה וזורם יותר מ200 ק"מ עד שהוא נשפך לנהר הוורדר שעושה כ250 ק"מ עד לאותו מקום. לשני הנהרות מסלולים משתנים, הם מתחילים זרימה בכיוון אחד ומשנים לכיוון אחר, וכך הוורדר מתחיל לזרום צפונה מאזור גוסטיבר ובסקופיה פונה דרומה, ואילו הצרנה מתחיל לזרום דרומה, ואחרי ביטולה פונה מזרחה וצפונה.

כך או כך, מקום מפגש נהרות הוא גם צומת דרכים וגם מקום של אנרגיה, ומסיבה זו ואולי אחרת סטובי הייתה הבירה של מקדוניה בתקופות העתיקות, כבר בזמן הישות הפאנונית לפני הכיבוש המקדוני, ומרכז חשוב בזמן השלטון הרומאי. הקיסרים הרומאים בונים את סטובי מחדש ובאופן מפואר, ובזמן זה אפילו יש בה בית כנסת שנחשב לראשון בבלקן. היא הופכת לעיר עצמאית בירת המחוז מקדוניה, ונשארת בחשיבותה גם בתקופה הביזנטית, נבנים בה כנסיות מפוארות עם פסיפסים יפהפיים. בסוף המאה ה-5 העיר נהרסת בגלל פלישות של הברברים, נבנית מחדש רק בכדי להיהרס שוב ולהינטש במאה ה-6 בגלל רעידת אדמה ופלישות נוספות של האווארים והסלאבים.

סטובי כיום היא האתר הארכיאולוגי החשוב במקדוניה, ונקראת פומפיי של הבלקן. יש בה תיאטרון רומי, ארמונות ובנייני פאר, אקוודוקט, רחובות ובתי מרחץ, שווקים, כל מה שיש לעיר רומית להציע, ובעיקר כמה בזיליקות מפוארות ופסיפסים מהתקופה הביזנטית. שרידי בית הכנסת הם מהמאות 3-4 ונמצאים מתחת לבזיליקה המרכזית.

עיר חשובה אחרת מהתקופה העתיקה היא  Bylazoraהנמצאת במעלה עמק הוורדר, סמוך לעיר סווטי ניקולה.

דמיר קפייה (Demir Kapija)

משמעות השם דמיר קפייה בטורקית היא "שער הברזל" והכוונה היא לקניון הצר בין קירות הסלע שחוצב נהר הוורדר בדרכו דרומה ליד העיירה דמיר קפייה, עד לאותו המקום הנהר זורם בעמק רחב מאד עם גבעות ומישורים, ולפתע הוא נכנס בין שתי קירות סלע לאורך כמה ק"מ, ואחר כך לעמק בהרים לאורך כמה עשרות ק"מ. במקום זה הוקמה התיישבות אדם קדומה עוד בתקופה הניאוליתית, ומצודה השומרת על המעבר כבר לפני 3000 שנה.

בימי הביניים הייתה על גבעה בסמוך לנהר מצודה שנקראה פרוסק (Prosek) והיא הייתה אף לזמן קצר בירת ישות סלאבית עצמאית בסוף המאה ה-12. היה מי שהציע שהעיר בוצרה על ידי מגדלים, ולכן בייקב פופובה קולה (Popova Kula) שעל הגבעה הצופה אל פרוסק נבנה מגדל בסגנון ימי הביניים שמשמש כמסעדה.

לאחר מלחמת הבלקן הראשונה (1912) צורפו שטחי צפון מקדוניה לסרביה ואחר כך ליוגוסלביה. האזור של עמק הוורדר טוב מאד לגידול יין, ולכן המלך היוגוסלבי אלכסנדר הראשון בנה כאן בית קיץ וייקב שכיום הוא אתר ביקור שנקרא וילה מריה. כיום ממוקם בעיירה מוזיאון היין היחיד במקדוניה, המראה את ההיסטוריה של גידול היין באזור שהיא בת 6000 שנה, וטוען (לחרדתם של הגיאורגים) שלמעשה ביות הגפן ותחילת גידול היין התרחש במקדוניה כבר בפרהיסטוריה.

אזור מריובו (Mariovo)

בין דמיר קפייה ומישור פלגונה (ביטולה ופריליפ), בגבול שבין מקדוניה ויוון, יש אזור יפה בין רכסי הרים בגודל הגליל שנקרא מריובו, בדרומו רכס הרים המגיע לגבהים של 2500 מטר בשם נידג'ה (Nidže), במרכזו ערוץ נהר הסרנה. בצד הדרום מזרחי שלו על הגבול היווני, נמצאת העיירה המתפתחת גבגליה (Gevgelija). החשיבות של העיר הזאת כיום הוא בהיותה מקום קניות והימורים עבור תושבי יוון הבאים לכאן בהמוניהם, וכך הוקמו בה מלונות רבים, שעה נסיעה במעלה ההרים מזרחה מגבגליה מגיעים להר קוזוף (Kožuf) שם יש מרכז סקי חדש המוסיף לאטרקטיביות של האזור.

נהר הסרנה מגיע לדמיר קפיה מעמק פלגוניה וחותר את הקניון הארוך ביותר במקדוניה (יותר מ100 ק"מ), במרכזו אגם מלאכותי של Tikves, לחופי אגם זה נמצא מנזר פולוג (Polog) המוקדש לסנט ג'ורג' שניתן להגיע אליו רק בסירה מהכפר Resava. יש במקום כנסיית מאוזוליאום לנסיך סרבי מהמאה ה14 ובה ציורים שלמים מהתקופה. דרומה יותר על גבול ההרים הגבוהים ורק 50 ק"מ מערבה מביטולה נמצא הכפר זוביץ (Zovič) שהוא אחד הכפרים היפים במקדוניה שסביבו מספר כנסיות ומנזרים ובו בית אתני וגשר אבן יפה ומפורסם מעל בריכת מים בין הסלעים, וגם בית הארחה אתני.

כ10 ק"מ משם נמצא הכפר היפה והחצי הנטוש Gradešnica, שבו יש את כנסיית סנט ניקולה או סנט דימיטרי העתיקה מהמאה ה14 של סנט דימיטרי ובה ציורים מתקופה זו. בכפר יש מספר בתי הארחה, חדר מוזיאון אתני קטן, ולידו מנזר מקומי לאליהו.

סטרומיצה (Strumica)

סטרומיצה היא עיר עתיקה וחשובה בדרום מזרח מקדוניה במרכזו של עמק פורה המוביל אל המישורים של צפון יוון ובולגריה, ולכן הייתה אתר התיישבות מרכזי עוד מהתקופות הקלאסיות ואף לפני כן. במקום יש מצודה ענקית החולשת על העיר מהר שמעליה, מדובר במצודה ששרידיה הם מימי הצאר סמואל, והיא הייתה אחד המאחזים החשובים שלו. אי אפשר להגיע אל המצודה מהעיר, אבל ניתן להגיע לבית קפה הצופה אל העיר מחצי גובה ההר, בשם Loven Dom, ומשם ללכת ברגל למצודה. מאותו בית קפה יש גם שביל המוביל אל מנזר סנט אליהו, הנמצא בהרים ממערב לעיר, במרחק 4 ק"מ. הרבה מהמנזרים בבלקן, במיוחד במקומות גבוהים, נקראים על שם אליהו הנביא, שנחשב למודל הראשון של חיי נזיר, כפי שמופיע בתנ"ך: הוא עזב את ביתו, פנה מזרחה, עבר את הנהר, וחי לגדות הנחל, מחכה שהעורבים יאכילו אותו.

כ-5 ק"מ מצפון מערב לעיר נמצא מנזר וודוקה ((Vodoca, שם יושב הבישוף של האזור. את המנזר בנה צאר סמואל, אבל הוא ממקום על שרידי בזיליקה ביזנטית מהמאה ה-7 (בדומה למנזר סנט פנטלימון באוחריד), חלקים מהכנסייה ומספר ציורים נדירים הם מתקופה זו, אבל הרוב מתקופות מאוחרות יותר (מאות 12-14) ועבר שיפוצים במשך השנים. זהו מנזר פעיל שיש בו בית הארחה והוא החשוב ביותר במזרח מקדוניה

חצי שעה מדרום לסטרומיצה בדרום מזרח מקדוניה נמצא אגם גדול בשם דויראן ((Dojran שמחולק בין יוון ומקדוניה, זהו גן עדן לציפורים, ובעבר הייתה לחופי האגם עיירה עותומאנית ויישובים עתיקים. ממזרח לסטרומיצה יש בקעה פוריה שממשיכה לתוך בולגריה, ומדרום לה רכס הרים גבוה וחד בשם בלשיצה (Belasica) המבדיל בין מקדוניה ובולגריה ליוון ומגיע לגובה של מעל 2000 מטר. מצפון לרכס זה יש מספר כפרים ומפלי מים בשטח מקדוניה, ביניהם הכפר בנסקו המקדוני שבו יש גם שרידים של מרחצאות חמים רומאים.

ברובו (Berovo)

מסטרומיצה עול דרך אל ההרים שבמזרח מקדוניה שבמרכזם העיירה ברובו. זוהי עיירה מנומנמת בקצה עמק פורה שגובהו תשע מאות מטר ולכן יש בה מזג אוויר טוב בקיץ. בעיירה עצמה מדרחוב מנומנם ומוזיאון שסגור בדרך כלל, אבל מה שמעניין בה הם שני מנזרים הנמצאים בצדה המזרחי: האחד זה מנזר המלאך מיכאל, שנבנה במאה ה-19 כמרכז להפצת התרבות המתחדשת של מקדוניה. המנזר מוחזק על ידי נזירות והוא נמצא ליד מלון מונסטיר היפה. קצת הלאה משם, חמש מאות מטרים במעלה הכביש, חוצים את הנחל בגשר ומגיעים למנזר נוסף על שם הנביא אליהו, הפעם של נזירים.

מרחק 15 ק"מ נסיעה מבֶּרובו נמצא אגם ברובו היפה בין יערות בהרים, שמסביבו מספר בתי הארחה ומלון חמישה כוכבים טוב, ומכאן והלאה יש רק יערות וחוות כבשים.

מנזר לסנובו (Lesnovo)

בצפון מזרח מקדוניה מתנשא גוש ההרים של אוסוגובסקי שמסביבו כמה מנזרים חשובים שהקימו תלמידיו של איוון רילסקי, מייסד הנזירות הבולגרית במאה ה-10. גבריאל מלסנובו היה בן זמנו של רילסקי[1], ולפי האגדה הוא ותלמידיו הקימו את מנזר לסנובו, אלא שהמבנה עצמו הוקם במאה ה-14 על ידי אציל סרבי בשירותו של המלך סטפן דושאן, ויש בו ציורים חשובים מהתקופה הזו, הוא מוקדש למלאך מיכאל הפטרון של משפחת המלכים הסרבית נמאניה. הוא שופץ במאה ה-16, כשהמשפחות העשירות של קרטובו הסמוכה תורמות לשיפוצו ותחזוקתו ויש בו מקום לפרק זמן מסויים מושב בישוף של כל האזור.

המנזר נמצא בתוך מכתש געשי ויש סביבו מערות התבודדות של נזירים, הוא שופץ במאה ה19, כולל עבודות עץ חשובות של אמני דבאר. בתוכו יש עץ תות עתיק בן 600 שנה.

קרטובו (Kratovo)

קרטובו היא עיירה מקדונית ששמרה על צביונה העתיקה ונמצאת במקום מעניין במיוחד, בתוך לוע הר געש עתיק, ומכאן שמה: קרטובו, מן המילה האנגלית למכתש Crater. כבר מהזמן העתיקה היא הייתה ידועה כעיירת כורים במקום עפרות ברזל רבות. כל האזור כולו היה אזור התיישבות מלפני אלפי שנה והוא מלא באתרים מגליתים רבים. העיר נמצאת על מקום מפגש נחלים היוצרים קניונים צרים שחורצים אותה וחלקיה מחוברים על ידי גשרים מרהיבים עתיקים.

בתוך העיירה ששמרה על המראה העתיק שלה ישנם שישה מגדלים מימי הביניים ששרדו. המגדלים שימשו להגנה והיו מחוברים ביניהם ברשת של מנהרות. בנוסף לכך, הבתים העתיקים בנויים בבניית בוץ ייחודית. בקיצור, סיבוב רגלי של שעה בסמטאות של קרטובו הוא חוויה מרנינה. אפשר לסיים אותה בביקור במדרחוב שבמרכז, לידו נמצא מרכז ציורי אבן עתיקים, מעין בית מוזיאון המנוהל על ידי סטפנג'ה, ששמח תמיד לארח ישראלים. בכניסה לקרטובו שני עצי אורן עתיקים בני שש מאות שנה, ענקיים, המשמשים כסמלה של העיר.

מנזר אוסוגוב (Osogovski)

שלושה קילומטר מהעיירה קריבה פנלקה Kriva Palanka)) ועשרה קילומטר מהגבול הבולגרי, נמצא אחד המנזרים היפים במקדוניה, מוקדש לקדוש אוסוגוב שהגיע להר אוסוגוב להתבודדות במאה ה-11. הוא היה תלמידו של ריילי מבולגריה וחיפש מקום טוב להתבודדות ובחזון נגלה לו אזור הר אוסגוב, שם התבודד כל חייו. בסוף חייו התגלה לכמה ציידים בהר שהמשיכו להעריץ אותו אחרי מותו, אבל עיקר פעילותו היה לאחר מותו עת הוסיף להופיע מפעם לפעם לנזירים שחיו במקום בחלום, גילה להם היכן קברו וציווה עליהם להעביר עצמותיו למנזר, שם הם עד היום.

המנזר היה מאז ומתמיד מרכז נזירות מקדונית. ויש בו קומפלקס גדול מאוד של כנסייה שנבנתה במאה ה-19 עם 12 כיפות, כנסייה עתיקה יותר מהמאה ה-13 בסגנון מוראבה הסרבי, ומבני ציבור גדולים שחלק מהם זו אכסניה שבה אפשר לישון. המנזר ממוקם בצלע הר בין יערות ומעיינות מים זורמים, מקום מקסים ומדהים עם שקיעות יפהפיות.

[1] חבר נוסף שלהם היה הקדוש Prohor of Pčinja שלכבודו הוקם מנזר Prohor Pčinjski בסמוך למשולש הגבולות סרביה, מקדוניה ובולגריה, לרגלי הר Kozjak