הקדמה לטיול במונטנגרו והצעה למסלול

המיוחד במונטנגרו הוא הטבע הנפלא שלה, שילוב של הרים וים וקניונים אדירים, הטיול בעקבות מנזרים וכנסיות מביא אותנו למקומות הכי יפים בטבע, מכיוון שהתפישה של הנצרות הסרבית אורתודוקסית הייתה שאלוהים נמצא ביופי ובעולם, בניגוד לקתולים שהתכחשו אל הטבע. ולכן זהו מעין חוט מקשר המאפשר לנו להגיע למקומות הכי יפים תוך כדי התייחסות להיסטוריה, אמנות ומורשת מקומית. עד לפני 150 שנה הדת הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים במונטנגרו ובבלקן, החינוך, פולקלור, מחזורי החקלאות, אמנות ושלטון כולם היו קשורים אליה

המסלול שהוצע במונטנגרו הוא מעגלי ומבוסס על הדרכים הצפוניות והדרומיות המחברות את הרמות של סרביה דרך ההרים של מונטנגרו אל הים. אם נלך לפי תוואי הדרך הדרומית הרי שממנזר מילישבה בסרביה והעיר פריופוליי עוברים את הגבול למונטנגרו ומגיעים לעיר בראן והאזורים של אגם פלאב היפים שם לנים את הלילה הראשון במונטנגרו, לאחר מכן ממשיכים לפודגוריצה דרך קולשין ומנזר מוראצה, מבקרים בפודגוריצה והסביבה כולל אגם שקודרה הסמוך אליה שבו יש שרידים של מנזרים על איים שעליהם לא הרחבנו בספר זה, ועוברים במנהרה לאזור החוף כשאפשר ללון בבודווה או במפרץ קוטור.

ביום למחרת מטפסים אל מרומי הר לובצ'ן לבקר בבירה העתיקה צטיניה ואתרי ההר השחור, ובזמן שנשאר מגלים את מפרץ קוטור ואתריו, אפשר גם בערב, ביום הרביעי של השהות במונטנגרו צריך להיות מוקדש כולו לעיר קוטור ולערים שמסביב למפרץ, אפשר כמובן לבלות שם יומיים שלושה, אבל חייבים לפחות יום אחד כולל הפלגה לאי הסלעים וביקור במנזר סבינה בהרצג נובי, ביום החמישי לשהות במונטנגרו יוצאים ליום טיול אל הריביירה המונטנגרית, קו החוף היפה מבודווה לאולצ'ין וחוזרים למפרץ לעת ערב (אפשר כמובן להאריך את הגיחה הזו ליומיים).

אם נלך על התכנית המינימלית אזי אנחנו ישנים במפרץ קוטור במשך שלושה לילות. ביום השישי לשהות במונטגרו נוסעים למנזר אוסטרוג, ומשם לעמק הפיווה ומנזר פיווה ומגיעים לעת ערב לזבליאק, יום לאחר מכן מגלים את אזור הרי דורמיטור ואם אפשר עושים רפטינג בקניון הטארה, וביום השמיני עוברים את הגשר לכיוון פלייבליה ומסיימים את הביקור במונטנגרו במנזר השילוש.

כדאי להוסיף בהקשר של הטיול במונטגרו שיש שני אתרים בארצות סמכות שאפשר להגיד שהם בתחום התרבותי והתיירותי של מונטנגור, האתר הראשון הוא העיר טרבינייה בבוסניה הנמצאת 40 ק"מ צפונה מהרצג נובי מחוברת אליה בכביש טוב. עיירה זו נמצאת בתחום התרבותי של העולם האורתודוקסי הסרבי ואי אפשר להפריד אותה מרשת המנזרים והאתרים הדתיים הסרבים, יש בה הרבה מנזרים, מושב בישוף, וגשר עותומאני שנחשב ליפה בבלקן. ליד העיירה נמצא מנזר Tvrdoš החשוב מהמאה ה-15, שהוא מקום מושב המטרופולין הסרבי אורתודוקסי של בוסניה הרצגובינה.

אתר התיירות השני שאפשר לחבר אותו לטיול במונטנגרו הוא הרבה יותר מפורסם ומשמעותי מטרבינייה וזאת העיר דוברובניק, שרק עליה אפשר לכתוב ספר נפרד. היא הייתה רפובליקה ימית עצמאית, המתחרה של וונציה על המסחר בים האדריאטי, עיר שחרתה על דגלה את סיסמת החירות ופיתחה עולם משל עצמה. אפשר להגיד שערי החוף של מוטנגרו ומפרץ קוטור היו בתחום ההשפעה של דוברובניק לא פחות מאשר וונציה, ומפני הקרבה למונטנגרו (שעה נסיעה), אפשר לכלול את דוברובניק באותו הטיול, אבל בכדי לגלות את צפונותיה צריך להקדיש אליה לטעמי לפחות יומיים. הנצרות בדוברובניק היא קתולית ברובה ויש לה מסורת של אמנות ואדריכלות, היסטוריה ותרבות, תיאולוגיה ופילוסופיה דתית שונה מזו של הנצרות הסרבית אורתודוקסית, עולם של קדושים, טקסים ומוסדות (מסדרים) אחר.

קראו מאמר – אתרים באזור החוף של מונטנגרו

אזורי ההרים ופנים הארץ

הדרך הראשית מסרביה למונטנגרו עוברת דרך עמק נהר הלים עליו כתבנו קודם לכן באזור שנקרא בעבר הסנג'ק. העיירה הראשונה שאליה מגיעים נקראת ביילו פולה (Bijelo Polje), בתוכה יש כנסייה עם שני מגדלים גבוהים על שם פטר ופאולוס שנבנתה בזמן שושלת נאמניה. בכנסיה זו נכתב ספר התנ"ך הסרבי הקדום ביותר לבקשתו של מירוסלב אחיו של סטפן נמאניה (והוא נקרא תנ"ך מירוסלב), מביילו פולה יש דרך אחת הממשיכה צפונה לעמק נהר הטארה ולאזורי ההרים, ודרך שנייה במעלה נהר הלים אל העיר בראן (Brane) שבה נפגוש את המנזר הראשון.

מנזר עמודי ג'ורג (Đurđevi Stupovi)

בתקופת שושלת נאמניה היו שני מנזרים שנקראו עמודי ג'ורג', האחד גדול וסמוך לראס הבירה, והשני קצת יותר קטן ונמצא ליד העיר בראן, שאז נקראה בודימליה (Budimlja) ואותה בנה בן אחיו של סטפן נמאניה. המנזר הוא מקום מושב הבישוף האחראי על אזורי ההרים של מונטנגורו, אפרכיה (אזור) בודמילה ניקשיץ. בעיקרון מונטנגרו מבחינת הכנסייה מחולקת לשני מחוזות, האחד הוא בודמילה ניקשיץ והוא כולל כ60% מהארץ, והשני הוא מחוז צטיניה שהוא הרבה יותר גדול מבחינת אוכלוסייה וחשוב ובראשו עומד פטריארך, אבל הוא אחראי רק על 40% מהארץ, אזורי החוף וההר השחור וחלק מההרים בדרום. אפשר להבין מכך שלפחות מבחינה היסטורית וסמלית מנזר עמודי ג'ורג' חשוב.

נמצא על גבעה בקצה העיר בראן, מבנה הכנסייה העתיק בנוי משני חלקים, הכנסייה עצמה עם כיפה באמצעה, ונרתקס ומעליו מגדל (בעבר היו כנראה שני מגדלים), הבניין נהרס ונבנה מחדש רק במאה ה-20. ליד הכנסייה הישנה יש מבנה נזירים ומשרדים של המחוז הכנסייתי, חלק מהפרסקאות המקוריות מזמן שושלת נאמניה נשמר.

מחוץ לעיר בפתח קניון הלים נמצא מנזר סודיקובה הקטן והיפה (Sudikova), בעבר זה היה מרכז גדול וחשוב של למדנות, העתקת ספרים, ציור, וכנראה שגם ריפוי, האגדות מספרות שהמלך סטפן דאקני שעוור על ידי אביו התרפא במקום, למעשה היה כאן בית ספר לספרות וציור, ולכל אורך נהר הלים היו מנזרים, מכיוון שהוא נחשב ל"ירדן" של סרביה. אבל במאה ה-18 העותומאניים הרסו את המקום, ורק לאחרונה הוקם מבנה כנסייה קטן ובית נזירים במקום שממנו יצא פעם אור גדול.

אם ממשיכים מבראן במעלה נהר הלים מגיעים לאזור אגם פלאב היפה, לא רחוק מגבול אלבניה, אלו האזורים הכי פחות מוכרים של מונטנגרו אבל גם הכי גבוהים ופראיים, ויש בהם הרבה מסלולי טבע נפלאים, האוכלוסייה האלבנית באזורים אלו היא קתולית אלבנית ברובה ומורכב משבטי הרים. אפשרות אחרת היא לעזוב את עמק נהר הלים ולנסוע מבראן דרומה לכיוון קוסובו והפטריארכיה בפג'ה, כשבדרך עוברים על פני העיירה רוזייה (Rozaje) ומקורות נהר האיבר.

מנזר השילוש בפלייבליה (Pljevlja)

פלייבלה ממוקמת בצפון מונטנגרו סמוך למשולש הגבולות עם בוסניה וסרביה, יש אליה כביש ישיר מפרייפולי בסרביה מרחק 40 דקות שהוא הכניסה היבשתית השנייה למונטנגרו מסרביה, ועם התקנת הגשר הגדול על קניון הטארה אפשר להמשיך בו דרך זבליאק ושמורת הרי דורמיטור אל ניקשיץ ומשם למפרץ קוטור, באזור העיר התיישבו אנשים כבר מהפרהיסטוריה, וכך הוקם בפאתיה בתקופת שושלת נאמניה מנזר השילוש החשוב.

המנזר של השילוש הוא לוורה, כלומר יש מרכז ומסביב בהרים מקומות התבודדות של נזירים הקשורים אליו, המנזר עלה לגדולה בתקופה העותומנית ונבנה מחדש בסוף המאה ה-16 כחלק מתחייה דתית סרבית, ובניגוד לשאר מנזרי מונטנגרו הוא קשור לאפרכיה (מחוז) של מילישבה, הבניין המרכזי והכנסייה גדולים, אוצר הכנסייה נחשב לעשיר ביותר בסרביה ויש בו גם פריטים של פולקלור שנתרמו למוזיאון לפולקלור המקומי בפלייבליה.

המנזר היה מרכז של השכלה וחינוך במאות 17-18 ושמר על הגחלת של הלאומיות והתרבות הסרבית מוטנגרית בארץ כולה, נכתבו והועתקו בו ספרים רבים ויש בו ספרייה חשובה, ידו השמאלית והמטה של סנט סאבא נשמרים בו.

שמורת דורמיטור (Durmitor) וקניון הטארה (Tara)

מסרביה ופנים הבלקן ישנם שתי דרכים עיקריות אל החוף האחת דרך עמק נהר הלים ועמק נהר המוראצ'ה מגיעה לפודגוריצה ומשם למפרץ קוטור. השנייה מצפון דרך פלייבליה הגשר על נהר הטארה, שמורת זבליאק, ניקשיץ ומגיעה אל מפרץ קוטור מצפון. הדרך השנייה התאפשרה בעקבות הקמת הגשר על ערוץ הטארה, וזה לא היה פרויקט פשוט מכיוון שקניון הטארה הוא העמוק ביותר באירופה ואומרים שהוא שני לגרנד קניון, הפרשי הגובה בין תחתית הקניון להרים שמהווים את גדותיו הם 1300 מטר.

קניון הטארה נחשב למסלול הרפטינג היפה ביותר באירופה ולא בכדי, יש כמה מקומות שבהם אפשר לרדת לקניון שאורכו מעל 80 ק"מ, מהצד המערבי שלו נמצא גוש הרי דורמיטור ובו מסלולי הליכה, אתרי סקי, אגמים אלפינים שהמפורסם ביניהם הוא האגם השחור. מצפון וממזרח להרים יש רמה גבוהה שהיא מעין טיבט של מונטנגרו, יש בה קפלות נוצריות, שרידים מתרבויות עתיקות וגם שדה של סטלצ'ק, מונומנטים מאבני ענק מסתוריות של הבוגומילים (זרם נוצרי גנוסטי שהתבסס בבלקן) מימי הביניים, ליד אגם ריבלייה (Riblije).

מצדם המערבי של ההרים נמצא קניון הפיווה שכיום הוא אגם מלאכותי גדול ויפה הנראה כמו פיורד, ויש דרך הרים יפה היורדת אליו, בתוכו נמצא אחד המנזרים החשובים והיפים במונטנגורו. הדרך הראשית יורדת מזבליאק, שהיא עיירת ההרים הראשית, מרכז של תיירות וסקי, אל ניקשיץ שנמצאת בקצה עמק הזטה בלב של מונטנגרו. דרומה מניקשיץ נמצא מנזר אוסטרוג שנחשב ליפה והקדוש ביותר בסרביה, מערבה יוצאת דרך כלפי העיר הסרבית טרבינייה (Trebinje) בדרום בוסניה שהייתה בעבר וגם כיום מרכז דתי חשוב, מושב של בישוף. באמצע הדרך לטרבינייה יש פיצול לדרך חדשה ויפה היורדת מצפון אל מפרץ קוטור.

מנזר פיווה (Piva)

מנזר פיווה נוסד בסוף המאה ה-16 כחלק מהתחייה הדתית הסרבית בזמנו של הווזיר העליון פאשה סוקולביץ, הקמת המנזר הייתה המפעל הדתי הגדול והחשוב במונטנגרו באותה תקופה והוא הוקם כמרכז של לימוד ותרבות בהרים, כשמי שתורם לו הם הסרבים בבוסניה והפטריארכיה בפג'ה, במהלך השנים שלאחר הקמתו עיטרו אותו מיטב הציירים הסרבים, כגון Strahinja of Budimlje, ו Zograf Longin.

המנזר הוקם ליד מקורות נהר הפיווה, אבל כשהקימו את הסכר הגדול והאגם הציף את העמק הוא הוזז למקומו הנוכחי. נהר הפיווה מתחבר עם נהר הטארה בגבול שבין מונטנגרו לבוסניה ויש באזור מקבץ של בקתות הארחה כפריות שעוסקות ברפטינג וטיולים באזור. משם הנהר המשותף מקבל את השם "דרינה" וממשיך במהלכו בין ההרים עד לווישנגרד ולגשר על נהר הדרינה.

מנזר אוסטרוג (Ostrog)

מנזר אוסטרוג הוא האתר הקדוש ביותר ואולי המרשים ביותר במונטנגרו, קובץ של מבני מנזר וכנסיות שחלקן תלוי על הצוקים ממש, קירות אבן אדירים בגובה מאות מטרים הצופים על עמק הזה. דרך צרה תלויה מעל צוקים מובילה אל המנזר, אבל הקדוש המגן על המנזר דואג שאף אחד לא יפול ממנה ושלא תהיה תאונה אחת בדרך הגישה המסוכנת. קדוש זה הוא הארכיבישוף וסיליה אוסטרוסק (Vasilije Ostrošk), שהגיע מבוסניה למצוא מקלט בין חגווי הסלע, הוא היה איש צדיק תמים, אבל התפרסם בעיקר לאחר מותו ב-1671 כשפתחו את קברו שבע שנים אחר כך ראו שהגופה שלמה ויש עדיין דם בוורידים, סימן מובהק לקדוש שהחיים מסרבים לעזוב אותו, גם לאחר מאות שנים כשפתחו את הקבר הגופה הייתה שלמה, וכך הוא מקרין מקדושתו על המקום.

אנשים מכל הדתות, מוסלמים, קתולים ואורתודוקסים באים אל המנזר בכדי להיעזר בחסדי הקדוש, הם משאירים פתקים בסלע, מספרים על חזיונות וניסים שקורים להם, ומחפשים רפואה ומזור.

למנזר יש שני חלקים, בחלק התחתון יש מספר מבנים וחצרות: כנסייה מהמאה ה-19, אגף מגורי נזירים ובית הארחה כמו שיש בהרבה ממנזרי הבלקן, ומנזר נוסף שנבנה ב-2004. מהאזור התחתון מוביל כביש מתפתל באורך 3 ק"מ אל קיר הסלע שם נמצא חלק המנזר העליון, רבים מעולי הרגל עושים את הדרך הזאת יחפים. בקומפלקס העליון ישנם שתי כנסיות עם ציורים נפלאים מהמאה ה-17, אחת מהם היא כנסיית מערה בה נמצאים שרידיו של הקדוש אוסטרוג, לפניה גדל על הסלעים גפן גדול ללא אדמה, וזה אחד הניסים של המקום. נס אחר הוא מעיין קדוש. בחלק העליון החצוב בסלע חללים, מנהרות וחדרים, בהם קפלות כוכי תפילה,יש כמה קומות שעולים אליהם במדרגות ומעליהם מעין מצודה.

מנזר מוראצ'ה (Moraca)

הדרך הראשונה שמובילה מסרביה ללב מונטנגרו היא הדרך הצפונית המתחילה בפלייבליה ומנזר השילוש, עוברת על גשר קניון הטארה בדרך אל שמורת דורמיטור ומשם למנזר פיווה, ומשם דרך ניקשיץ למנזר אוסטרוג, הדרך השנייה היא הדרומית שעוקבת אחר ערוך נהר הלים עד לביילו פולה ומשם עוברת במעברי ההרים לעיירת הסקי והנופש של קולאשין (Kolašin) הנמצאת לא רחוק מיער הגשם והאגם היפה של שמורת ביוגרדסקה גורה (Biogradska Gora), ומשם דרך מעבר נוסף אל עמק נהר המוראצ'ה שהוא המעבר הטבעי על אזורי החוף והעמקים הפנימיים של מונטנגרו. זאת היא הדרך ההיסטורית, לאורכה בסמוך לקניון נפלא נמצא אחד המנזרים החשובים בבלקן והוא מנזר מוראצ'ה.

מנזר מוראצ'ה נבנה במאה ה-13 על ידי בן אח של סטפן נמאניה – סטפן ווקנוביץ, שליט דוקליה. המנזר נמצא ליד מפל והחלק הכי יפה של קניון, המסורת הבלקנית היא לבנות את המנזרים במקום הכי יפה בטבע, כי שם אפשר להרגיש את האלוהים. המנזר נפגע על ידי העותומאניים ונבנה מחדש כחלק מהתחייה הסרבית בימי הווזיר פאשה סוקולוביץ בסוף המאה ה-16. יש בו 12 ציורי קיר של אליהו הנביא מהמאה ה-13 בסגנון רסקה הקדום והיפה, ועוד הרבה ציורי קיר נפלאים מהמאות ה-16 וה-17 ובהם דמויות מוארכות שנראות לא מהעולם הזה, עם עיניים גדולות. כמו שאר מנזרי הבלקן המנזר הוא מתחם גדול יחסית ומגודר עם מבנים לנזירים ועוברי אורח, והוא אתר ביקור פופולארי על הדרך הראשית ממונטנגרו לסרביה, כשעה נסיעה מפודגוריצה.

פודגוריצה (Podgorica)

בירת מונטנגרו היא עיר גדולה יחסית עם 200,000 תושבים, נמצאת בעמק נהר הזטה, לא רחוק מאגם שקודרה והגבול עם אלבניה. פודגוריצה היא הבירה הכלכלית, תרבותית ופוליטית של מונטנגרו, לא רחוק ממנה (3 ק"מ) היה ישוב רומאי גדול בשם דוקליה שהתקיים עד המאה ה-6, בימי הביניים הוקמה העיר שגדלה והתרחבה בתקופת העותומאניים (חלקים נשמרו ברובע העתיק), והפכה לגדולה בזמן יוגוסלביה, אז נקראה טיטוגרד.

פודגוריצה היא עיר מודרנית, שנבנתה מחדש לאחר שרוב העיר הוחרבה בהפצצות מלחמת העולם השנייה, בקיץ יש אליה טיסות שכר והיא יכולה להוות מרכז שממנו יוצאים לטיולים במונטנגרו. רוב האתרים היפים נמצאים במרחק שעה או שעתיים נסיעה, אם זה אזור החוף  או אזורי ההרים, העיר עצמה נעימה ויש בה מבחר בתי קפה, מלונות, בתי הארחה ופעילויות.

בפודגוריצה מספר כנסיות, הקדומה היא סנט גורג מהמאה ה-11, אבל הראשית והחשובה ביותר במונטנגרו שהושלמה רק ב-2013 היא כנסיית התחייה של ישוע, מקדש מודרני של שיש המושפע באדריכלות שלו מהקתדרלה של קוטור. בתוכה יש מוזאיקות מזהב וציורי קיר נהדרים, רצפת שיש גיאומטרית, ותחושה מיוחדת שנובעת מסודות הטמונים בארכיטקטורה ובאמנות וממשחקי האור והצל. החלקים החיצוניים של הכנסייה מכוסים בחלקם התחתון באבנים גדולות וזה מדמה את מבנה המצודות האיליריות הקדומות, בכניסה של הכנסייה שני מגדלים משני הצדדים וביניהם קשת ענקית עם מדליונים ומתחתיה ציור קיר של ישוע מחלץ את אדם וחוה מהשאול, נדמה כאילו הארכיטקטים נתנו דרור לדמיונם ברוח הקתדרלות הגותיות של ימי הביניים, וזה מתבטא גם בתגליפי אבן רבים על נושאים שונים ביניהם תנ"כיים ולאומיים, בפסיפסים, בדלתות הברונזה, ובגן המקיף את הבניין ובו מספר פסלים.

בשכונות החיצוניות של פודגוריצה נמצא את מנזר דייבבה ((Dajbabe מסוף המאה ה-19. הוא ממקום מעל מערכת של מנהרות בצורת צלב, שיש אומרים שהיו קטקומבות קדומות, ושזהו אתר הפולחן הנוצרי הקדום במונטנגרו.

צטיניה (Centije)

צטיניה היא בירתה העתיקה של מונטנגרו הנמצאת בין סלעיו של ההר השחור, במקום בלתי נגיש ולכן היה קל להגן עליה. השליט של זטה (מחוז מונטנגרו) בסוף המאה ה-15 העביר לכאן את בירתו מאגם שקודרה ונעזר בערי החוף הסמוכות בכדי להיאבק בעותומאניים. לצטיניה חשיבות עצומה בעיני אנשי מונטנגרו והיא שימשה כעיר החשובה במדינה במשך הדורות, בסוף המאה ה-17 נוסדה שושלת פטרוביץ בהנהגת הארכיבישוף דנילו והוא בנה מחדש את מנזר צטיניה שהיה ונשאר מקום מושב הארכיבישוף של מונטנגרו, המנהיג הדתי (ובעבר גם הפוליטי) של המדינה הקטנה. השליט המונטנגרי הגדול פטר השני נייגוש, שהוא גם המשורר והסופר הלאומי, הפך את צטיניה במהלך שנות שלטונו (1830-1851) למרכז של תרבות, חינוך ושלטון משגשג. צטיניה המשיכה להתפתח בזמנם של הנסיך דנילו הראשון (1851-1860) והמלך ניקולא הראשון ששלט במשך 50 שנה (1860-1910), החל מהמאה ה-19 כמעט לכל המעצמות האירופאיות היו שגרירויות בצטיניה שבנו בתים מפוארים. לאחר מלחמת העולם הראשונה והקמת ממלכת יוגוסלביה עברו מוסדות התרבות והשלטון לפודגוריצה שהפכה בינתיים לעיר הגדולה במדינה, וצטיניה ירדה ממעמדה, אבל היא הייתה ונשארה המרכז בליבם של המונטנגרים, כיום זו עיר תיירות מפתיעה בלב ההרים שניתן לראות בה את ארמונות המלך, מוזיאונים יפים, כנסיות ומבני ציבור.

המקום הכי חשוב וקדוש בציטיניה ובמונטנגרו כולה הוא מנזר צטיניה, נמצא בקצה העיר לרגלי גבעה. מדובר במבנה מרשים ארוך ורחב הנשען בגבו על ההר ומפנה את מרפסותיו וחומותיו אל העיר. מאחורי החומות יש עיר שלמה שכוללת את בית הדפוס הראשון בבלקן, משרדי הארכיבישופות, מגורי הנזירים, כנסיית המנזר, במנזר אוצרות רבים ביניהם הכתר של המלך הסרבי סטפן דקנסקי (שבנה את מנזר דקאני בקוסובו), תמונה אמיתית של מרים שצוירה בזמן שהיא חיה על ידי לוקס, ידו הימנית של לא אחר מאשר יוחנן המטביל, שהובאה לכאן על ידי המסדר ההוספיטלרי, כתבים עתיקים, עבודות אמנות, חלקים מהצלב האמיתי, ועוד. קבורים בו אנשים חשובים להיסטוריה המונטנגרית כגון השליט הפופולרי ביותר מבין שושלת פטרוביץ, הקדוש פטר הראשון (בתא שבו התבודד) וגם שרידיו של פטר השני נייגוש, אלא שאלו הועברו ב-1974 למאוזוליאום מרשים בראשו של הר לובצ'ן הסמוך.

הר לובצ'ן (Lovcen)

הר לובצ'ן מתנשא מעל הפיורד של קוטור לגובה 1750 מטר ונקרא גם ההר השחור. סביבו ובעזרתו ניהלו המונטנגרים את המאבק הלאומי והדתי לעצמאות. בשל נתוני ההגנה המעולים שלו והיותו מעין מצודה טבעית, למרגלותיו הוקמה הבירה העתיקה צטיניה ומהצד השני שלו נמצא הכפר נייגוש מקום מוצאה של שושלת פטרוביץ.

על ראש ההר נקבר גדול המשוררים המונטנגרים והשליט האגדי פטר השני פטרוביץ נווגוס – נייגוש. הוא עצמו ביקש להיקבר במקום הזה, אבל הקפלה המקורית נהרסה וב-1974 נחנך מונומנט גדול ומרשים הנשקף על נוף מרשים עוד יותר שאותו תכנן הפסל הקרואטי Ivan Meštrović. בכניסה אליו יש שני פסלים של שתי קריאטידות (נשים המחזיקות סלי פרחים על ראשן בסגנון יווני) שמייצגים אולי את האם והבת המונטנגרית. אחריהם יש פסל של נייגוש עצמו ומאחוריו נשר הפורש כנפיו. לאחר מכן נכנסים למאוזוליאום עצמו שבו יש קריפטה עם ציור הקבר ופסיפס זהב, ניתן להגיע אל המאוזוליאום במכונית דרך הפרק הלאומי לובצ'ן, הדרך יוצאת מצטיניה.