הדיאגרמה של ירושלים השמימית
הדיאגרמה של ירושלים השמימית הוא מודל של מערך מקודש וגם סידור חברתי אידיאלי שהוצע על ידי ג'ון מישל בהסתמך על מקורות קדומים יותר ומחקר עצמאי שלו. הוא נשען בתיאוריות שלו במידה רבה על אפלטון וגם על הוגה דעות מסוף מהמאה ה19 תחילת המאה ה20 בשם Charles fort שהתמחה בתופעות פאראנורמליות.
החלקים החשובים באפלטון להבנת המבנה של העיר השמימית הם הקנון המצרי של ההרמוניות המופיע בחוקים, קנון ששמר על הארץ והחברה ללא שינוי במשך אלפי שנים ובו מופיעה העיר האסטרולוגית האידיאלית. אפלטון מתייחס ברפובליקה לתוואי השמימי, וטוען שמי שמבין אותו יכול לקיים אותו בליבו, מי שמגיע לכך מעשיר את עצמו וסביבתו, ומי שלא מגיע בכך יכול לראות בחוקים סיבה לאמונה באלוהים, והבנה שהדברים מסתדרים הרבה יותר טוב מכפי שנראה. לפי הרפובליקה העיר האידיאלית צריכה להיות מורכבת מ12 שבטים, וצריכים להיות חברים בה 5040 אנשים. באליאדה והאודיסאה מסופר שהיוונים שצרו על טרויה היו מאורגנים ב12 קבוצות.
ברחבי העולם מופיעים במשך הדורות ועד ממש למאה ה19 ארגון של חברות המורכבות מ12 שבטים סביב מרכז, מקדש, סלע קדוש, שמי שקשור אליו הוא מלך קדוש, זהו ארכיטיפ שעובר בין חברות או מגיעים אליו באופן עצמאי, וביחד איתו יש קוד של מספרים, פרופורציות שמהווה את הדמות החיוניות, הכוללת וההגיונית ביותר של המציאות המהותית. בצורה הגיאומטרית המודל הקוסמולוגי מבוסס על סינתזה של חוקי המספרים 1 ל12, שמתבטאים בצורה הפשוטה ביותר על ידי מעגל שהוא סמל השלמות. הרדיוס של המעגל הזה הוא 5040 שזה הכפלה של המספרים 1.2.3.4.5.6.7 וההיקף של רבע מעגל ברדיוס זה, בין המשווה לזנית הוא 7920 שזה ההכפלה של המספרים 8.9.10.11 (מתוך The Sacred Center, John Michell P.154).
על המעגל שהרדיוס שלו 5040 שמים ריבוע שכל צלע שלו היא 7920, כך שהפינות של הריבוע בולטות מעט מעבר לעיגול. המרחק בין צלע הריבוע בקו המשווה להיקף המעגל שווה במקרה הזה 1080, וזה מהווה רדיוס של מעגל שחציו בתוך העיגול המקורי וחציו בחוץ. ניתן למקם 12 מעגלים באותו הגודל בין פינות הריבוע הבולטות מעבר לעיגול, שלוש בין כל בליטה בכל כיוון, כך שהם יוצרים מעגל עיגולים בהיקף המעגל.
במרכז המעגל הגדול ממקמים עיגול קטן באותו הרדיוס 1080, ואז ניתן לחבר בין מרכז כל אחד מהעיגולים שבהיקף למרכזי שני העיגולים שמצד היקף העיגול שמולו, וכן כל נקודה שבין שני עיגולים על היקף המעגל עם שני נקודות בין שני העיגולים שממול, באופן שיוצר כוכב של 28 קווים בין מרכזי העיגולים ההיקפיים ונקודות המפגש ביניהם, וכך נוצר מראה קליידוסקופי ויפהפיה כוכב עם 28 חודים המחבר את כל הנקודות על פני המעגל החיצוני.
לפי ג'ון מישל הריבוע הוא הסמל הגיאומטרי של חומר, הגיון אנושי וסביבה מלאכותית מעשי ידי אדם, בניגוד לעיגול השמימי והאינסופי שהוא המעגל ההיקפי, בתוך הריבוע אפשר ליצור עיגול פנימי הנשען על הריבוע (הקוטר שלו צלע הריבוע) והוא מייצג את כדור הארץ האידיאלי. במקרה זה הקוטר של העיגול הפנימי יהיה 7920 שזה המרחק במילין של קוטר כדור הארץ באזור קו המשווה. ומכאן שהשימוש במייל מקורו במידות מקודשות עתיקות המתייחסות למידות כדור הארץ. הקוטר של העיגולים הקטנים בדיאגרמה הוא 2160 (פעמיים רדיוס 1080) שזה הקוטר של הירח, וגם מספר השנים של עידן אסטרולוגי.
הדיאגרמה מייצגת את העיר השמימית, הנקודה במרכז היא ציר העולם בתוך הטירה והשליט, עיגול הירח שמסביב לה הוא העיר, שטח המעגל החיצוני הוא האזורים המיושבים של האדמה, בתוך היקף המעגל החיצוני נמצא האזור שהעיר צריכה לצרכי קיום חקלאי, מסביב למעגל החיצוני שהיקפו 31680 ישנם גבעות עם מקדשים הסובבים את האזור המיושב.
הדיאגרמה משלבת כל סדר מספרי וגיאומטרי ומבטאת את פרופורציות ההרמוניות והחוקים של המוזיקה. זה הדמות הכוללת של הבריאה, בתוכה יש את לוח השנה, החודשים והשנים של השנה הגדולה (האסטרולוגית). 12 העיגולים החיצוניים מציינים את 12 האלים של הזודיאק, 12 סוגי אישיות, 12 גזעים אנושיים. העיר המקודשת מבטאת את היחסים הנכונים בין השליט לנשלטים, בין האינטלקט והיצרים, האנושות והאלוהויות, הדיאגרמה היא המודל שלפיו מקדשים נבנו, מתחמים מקודשים וממלכות תוכננו, קשרים פוליטיים וחברתיים התבססו, זה המודל של גן עדן ארצי או האדם השלם (מישל, עמ 157)
הדיאגרמה היא דוגמא נפלאה של מורכבות פרקטלית, כשהנקודה במרכז היא מרכז מחבר, החוק השולט על כוליות הקיום וחיבור לממדים אחרים, הנקודה מכפיפה את הזמני לנצחי, את האשליה למציאות, את החומר לרוח, את המרכיבים הבסיסיים לשליט הטבעי שלהם שהוא מיינד מרוכז אלוהים, זה הדמות האידיאלית של צדק, קוסמולוגיה מרוכזת אלוהים.
הדוגמאות הראשונות לחברות הבנויות לפי מודל זה מופיעות באלף השני לפנה"ס, מהודו ועד מצרים ויוון, וגם עם הופעתם ההיסטורית של שבטי ישראל, המספרים המופיעים בדיאגרמה מתבטאים ב108 החרוזים של ההינדים או הבודהיסטים, 1080—משפטים בריג וודה, 10800 שנים ביוגה קאלי ההינדי, מספר הניתן גם על ידי הרקליטוס כזמן קיום תרבויות, לפני מעבר לשלב אחר (לפי מתכות). הניסיון האחרון ליצור חברה כזו היה במדגסקר במאה ה19, סביב המרכז של שבט ההובה Hova והבירה שלו Antananarivo.
המספר 1080 מסמל את התת מודע (ירח), הגנוסטים קראו למספר זה – רוח הקודש, והתיחסו לגימטריה שלו (המדע הקדוש), ולעומת זאת המספר 666 מסמל את השמש והפאר הארצי. חיבור שני המספרים נותן 1746, שהוא מספר קדוש נוסף המופיע בברית החדשה כ"גרגר חרדל". המספר 3168 שהוא היקפו של המעגל החיצוני המקורי וגם של הריבוע שמשתלב בו, מסמל את ישוע.
דיאגרמה נוספת הנבנית מעיגול עם רדיוס 5040 היא של עין הבריאה (העין של אלוהים). את העיגול עוטפים בוסיקה פיסקיס Vesica שהאורך שלה הוא 17460 (פעמיים הרדיוס ושורש שלוש), ומגיעים למספר שהוא שילוב של מספרי השמש והירח. זה מסביר את הסימבוליות הדואלית של עינו של רע ועינו של הורוס, שתי עיניים משלימות במאגיה המצרית העתיקה. מכיוון שהמספר אורך העין (הוסיכה פיסיס) משלב מספרים של שמש וירח, הרי שזה מאפשר שני עיניים של רע, האחד של שמש והשני של ירח באותה דיאגרמה אך בכיוונים הפוכים.
אם נמשיך ונפתח את הדיאגרמה הזו, הרי שהעין של הוסיכה עטופה בריבוע שהוא עצמו עטוף בעיגול. ההיקף של המעגל החיצוני הוא כל המספרים 1-12 מוכפלים. זה העין של אלוהים, התבנית של היקום. המספר 12 הוא המספר של מחשבת הבורא, מבטא את היחסים בתוך היקום האידיאלי. הנקודה בתוך הדיאגרמה היא ההתגלות של הסודות והסדר ההרמוני האלוהי, המתבטאת במיתולוגיות הבריאה של העמים השונים.
שתי הדיאגרמות גורמות לרצון לעצב את החברה בדמותן, וזה נעשה על ידי המלך הקדוש הראשון נותן החוקים. הוא המקביל למלך פילוסוף של אפלטון, זה יכול להופיע דרך אדם בודד או חבורה (אגודה), אחד הסמלים של שליט זה הוא הגביע הקדוש, והסמל של הדיאגרמה זה השולחן העגול. מכיוון שמדובר במספרים, כל מוח חושב יכול להגיע לתגלית של הדיאגרמה הזו על בסיס התכונות המספריות המיוחדות שלה, וזה מביא לאנרגיה של גילוי המאפשרת מודל לסידור מחדש של ענייני אדם, וכך במיתולוגיה אלוהים מגלה תחילה את הסודות של הידע למוארים, שנהיים המחוקקים והמלכים הראשונים.
השליט פילוסוף מקים ומעצב ארץ בשלטון אלוהי, הוא מביא למחשבה מאוזנת ומרוכזת, התחדשות תרבותית ורוחנית, ההתגלות מביאה את האדם המתאים בזמן המתאים לחדש את העולם, ואז נוצרת אומה המאורגנת קוסמולוגית. התכונות של ההתגלות דומים מכיוון שהם ארכיטיפים ומבוססים בעיקר על מספרים (וגם צורות הנובעות מהם). המספר הוא הפרדיגמה הראשונה, הצורה הטהורה והמופשטת של המחשבה וההיגיון האלוהי, הקובעת את יחסינו עם כל הדברים, המספר הוא הביטוי האידיאלי של היקום האידיאלי, וכך נמצא גם בקבלה את הספירות כמפתח להבנת העולם.
בעקבות ההתגלות האומה מתחילה להיבנות מהמרכז לארבע כיוונים – רבעים, ומשם ל12 שבטים, כשאחד מ12 האלים או המזלות האסטרולוגיים שולט על כל שבט. בנוסף לכך נוצר מעגל של פסטיבלים על פני חודשי השנה שבו כולם משתתפים, הכולל עלייה לרגל למרכז הלאומי מדי שנה. מערך מעין זה מופיע במיתולוגיה הסקנדינבית ובארגון של איסלנד, איי פארו, וגם בארגון הקלטי של אירלנד, במקרה היווני זה יכול להיות מועצה של 12 שבטים כמו ביוון או רומא.
במקרה הישראלי זהו הסידור של 12 שבטי ישראל מסביב לאוהל מועד והמשכן בזמן החניה במדבר. כשהגיעו לארץ ישראל יש להניח שניסו לשחזר סידור מקודש זה עם הקמת המקדש בסביבה שמסביב לירושלים. העמק של ירושלים נבחר כמקום המקדש בין השאר מפני שההרים מסביב לאגן הקדוש יוצרים דמות עיגול שהוא המעגל ההיקפי של הדיאגרמה הקדושה, ולכן נצפה למצוא בראשי ההרים המהווים את היקף העיגול מקדשי פסגה ומתחמים המייצגים את 12 השבטים, או לפחות את הירח והכוכבים הסובבים את המרכז המחבר המקודש, המסומל על ידי המקדש ואבן השתייה.
במאמרים אחרים עמדתי על הגיאוגרפיה המקודשת של ירושלים ועל המבנה הגיאולוגי המיוחד שלה היוצר תוואי מכתש טופוגרפי, גביע, קערה, שאין כמותה בשום מקום אחר בשדרת ההר, ומה שמעט מזכיר את הצורה הזו הוא המבנה של העיר חברון, או לחילופין העמק של שילה, מקום המשכן במשך 360 שנה, לפני שעבר למצפה וירושלים.
בנוסף לצורה המעוגלת של ההרים מסביב לירושלים, וכבר נאמר ירושלים הרים סביב לה, צורה שהודגשה גם בימים אלו על ידי מתכנני העיר בתקופת המנדט ולאחריה, שהדגישו את מרכזיות האגן הקדוש, ובנו הרבה מהמבנים הציבוריים והבולטים תוך כדי שהם צופים אליו מהגבעות שמסביב. הודגש גם כי יש בטופוגרפיה המקודשת של ירושלים קו אוריינטציה המחבר בין שלושת האתרים הקדושים ביותר שלה: כנסיית הקבר, כיפת הסלע בהר הבית, ופסגת הר הזיתים, הנמצא על ציר מזרח מערב, ציר זריחת השמש. וכך נוצר בירושלים חיבור של עיגול האדמה וקו ישר של האתרים הקדושים וזריחת השמש בימי השוויון
הקו שמחבר את האתרים הקדושים על ציר מזרח מערב נקרא הקו המשיחי, ויש רואים בו גם קו אנרגטי. בשנות ה90 של המאה ה20 גילו החוקרים ג'ון מישל ויצחק חיות מן שמערך הרחובות של ירושלים מתייחס לקו זה, ובנוסף לכך יוצר רשת גיאומטרית המתייחסת לכיפת הסלע וכנסיית הקבר באופן שכל העיר העתיקה עצמה היא מתחם מקודש מסודר ומובנה. חיות מן ניסה להתייחס בדיאגרמות שלו לכיוונים של הדיאגרמה בהקשר של ירושלים, אבל הוא לא התבונן למערך הגיאוגרפי של האגן הקדוש מעבר לחומות העיר העתיקה, ולמרות הזיהוי של הקו המשיחי עם פסגת הר הזיתים הוא לא ניסה עד כמה שידוע לי לבדוק את התאמת הדיאגרמה של ירושלים השמימית שגילה גון מישל בגלסטונברי ובסטונהנג, לטופוגרפיה של האגן הקדוש.
השם "הדיאגרמה של ירושלים השמימית נובע מפסוקים בחזון יוחנן פרק כא 10-17 "ויקחני ברוח על-הר גדול וגבה ויראני העיר הקדושה ירושלים הגדולה ירדת מן-השמים מאת האלהים. ועליה כבוד אלהים ואור נגהה כאבן יקרה מאד כאבן ישפה המבהקת כעין הקרח. ולה חומה גדולה וגבהה ושנים עשר שערים לה ועל-השערים שנים עשר מלאכים ושמות כתובים עליהם והם שמות שנים-עשר שבטי בני ישראל. שערים שלשה ממזרח שערים שלשה מצפון שערים שלשה מנגב ושערים שלשה ממערב. ולחומת העיר שנים עשר מוסדות ועליהם שנים עשר שמות לשנים עשר שליחי השה. וביד המדבר אלי קנה זהב למד את-העיר ואת-שעריה ואת חומתה. ומושב העיר מרבע וארכה כרחבה וימד את-העיר בקנה המדה שנים עשר אלף ריס ארכה ורחבה וקומתה מדה אחת להם. וימד את-חומתה מאה וארבעים וארבע אמות במדת איש אשר-היא מדת המלאך". אבל זוהי כמובן דיאגרמה עתיקה יותר.
האיש שבחר בירושלים כבירתו וכמקום להקים בו מקדש קבע לאלוהים הוא דוד, הוא הכין את המקום והחומרים למקדש, אבל מי שבנה אותו בסופו של דבר היה בנו שלמה, יש להניח שדוד ושלמה התייחסו גם לסביבה של ירושלים, והקימו מסביב לעיר מונומנטים קדושים, כמנהג הקמת הבירה הקדושה במקומות אחרים בימי קדם, וכך אחנתון 400 שנה קודם לכן המחפש מקום להקים בו את בירתו, בוחר בתל אל עמרנה הנמצאת על עמק בתוך חצי עיגול של צוקים, מקדש את היקף הצוקים (מעגל) שמסביב, בונה שם קברים, מקדשים, ואף את מקום קברו. וקובע גם מקדשים ואסטלות מסביב לאזור המקודש המקיף את הבירה.
הפסגה הגבוהה ביותר בתוך עיגול ההרים המקיף את ירושלים היא זו של הגבעה הצרפתית מצפון לירושלים. במקום זה יש שני מיכלי (מגדלי) מים גדולים ענקיים מבטון, והם נמצאים 2.7 ק"מ צפונית לכיפת הסלע, והנה בין שתי המיכלים ישנו מבנה עתיק גדול מימי בית ראשון יחיד במינו, אורכו 18 מטר, רוחבו יותר מ13 מטר, והוא מורכב מחצר פתוחה מוקפת חדרים (בסגנון בית ישראלי), הקירות עבים והכתובת שבמקום מספרת לנו שזהו מצד מתקופת בית ראשון שנועד כנראה להגן על דרך ההר מצפון לירושלים. אלא שהמבנה בנוי מאבני צור ענקיות שאינם בסביבה, ולא מאבני גיר כפי כל שאר הבניינים והביצורים של ירושלים, וזה מעלה מספר שאלות: למה בנו מאבני צור? ומהיכן הביאו אותן? ייתכן כי המבנה מאבני צור הוא חלק מהמערך המקודש שנבנה מסביב לעיר הקדושה, בימי דוד ושלמה או אולי לאחר מכן
אבן צור נחשבה כבר מימי קדם לאבן קדושה מכיוון שבעזרתה היו מדליקים אש, ובנוסף לכך היא שימשה להכנת כלים, וכך אזורים של אבני צור משובחות כגון זה של הר כרכום בנגב, הפכו למקום קדוש שעולים אליו לרגל, גם כדי לאסוף אבנים בתקופת הפליאוליתית והנאוליתית. הצור קשור ליסוד האש, על כל מה שמשתמע מכך, והוא זוהה עם האש הקדושה שבערה במערה, בבתים ובמקדשים. בנוסף לכך צור שימש להגנה מאגית ורוחנית, ולעיתים גם בתכשיטים ובבנייה. בימי התנ"ך השתמשו בסכיני צור לברית מילה, והאבן נתפשה כסמל לעוצמה, בישעיהו פרק נ"ד פסוק 12 מופיע המשפט הבא: ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח, וכל גבולך לאבני חפץ". אבני אקדח הם אבני צור, וייתכן כי המיקום האידיאלי שלהם בשערים הביא לשימוש באבני צור בבניין שמבחינת המרחב הגדול יותר של העיר הקדושה נתפש כשער אליה.
כך או כך, הקירות של המבנה המרשים מאבני צור ענקיות מתנשאים לגובה שני מטר והוא מוקף בפארק מטופח, יש בו ספסלים וגם מסביבו, וניתן לגעת באבנים המיוחדות ולחוש את העוצמה שבהן. המיקום שלו מצפון לסלע השתייה מעורר מחשבות והשעות נוספות לגבי תפקיד ה"מצד", ומה שאני הולך להציע הוא לא מסקנות סופיות, אלא בגדר הצעות ונקודות למחשבה בלבד.
בכל מעגל אבנים יש אבן אחת שונה מכל השאר שפותחת אותו מבחינה אנרגטית, וכך במעגל האבנים של Boscawen-un stone בקצה האדמה בקורנוול יש 19 אבנים ואחת מהן היא אבן צור שפותחת אנרגטית את המעגל, ב10 האבנים העומדות בגזר יש אבן אחת שהובאה ממרחק (ירושלים) והיא שונה מכל השאר, וכן הלאה. אם היה מערך של מבנים הקדור לדיאגרמה המקודשת מסביב לירושלים, אתרים קדושים, הרי שזה שמצפון המדויק, ראוי לו שיהיה בנוי מחומרים אחרים, שיפתח אנרגטית את המעגל, ולכן המבנה בגבעה הצרפתית בנוי מאבני צור ולא מאבני גיר קשות מקומיות. הסיבה היא לא רק מעשית (הצור חזק), אלא גם מאגית.
הצפון הוא אזור הכוכבים הקבועים הנקשר עם הנצח, הצפון במקרה זה הוא גם מקום עיר הכוהנים נוב, בה שכן המשכן לאחר הרס שילה. ואכן הגבעה הצרפתית נמצאת על הקו המחבר את ירושלים עם שילה. המבנה שנמצא על פסגת הגבעה הצרפתית מכוון על ציר מזרח מערב, עם הטייה קלה לדרום מזרח, כלומר הוא נמצא על ציר הזריחה של השמש ביום הארוך בשנה, לציר זה יש חשיבות בטופוגרפיה המקודשת של ירושלים, הוא קשור גם להצצת השמש מדרום לכתף של הר הזיתים ביום הארוך בשנה.
אם המבנה שבגבעה הצרפתית הוא אכן חלק מהדיאגרמה של ירושלים השמימית, הרי שלמרחק שלו מסלע השתייה (המרכז המקודש) יש משמעות, ולכן הבדיקה הבאה הייתה לראות מה נמצא באותו מרחק מדרום לבית המקדש, ומה שנמצא באותו מרחק בדיוק הוא ההר של ארמון הנציב, ההר הבולט מדרום לירושלים, כלומר המקדש נבנה באמצע הדרך בין ארמון הנציב לפסגת הגבעה הצרפתית, שתי הפסגות הבולטות והגבוהות מצפון ומדרום, וממערב לפסגת הר הזיתים שהיא הפסגה הבולטת ביותר השולטת על העיר, היא קרובה יותר לעיר העתיקה (900) מטר, שליש מהמרחק של הגבעה הצרפתית וארמון הנציב, ולכן יש לה חשיבות רבה בטופוגרפיה המקודשת של העיר והדרמה הקוסמית שהתרחשה כל יום עם הזריחה בבית המקדש.
אם הר הזיתים נמצא ממזרח לאבן השתייה, המבנה בגבעה הצרפתית 2.7 ק"מ צפונה וארמון הנציב 2.7 ק"מ דרומה, נשאלה השאלה מה נמצא 2.7 ק"מ מערבה? למרבה ההפתעה מה שנמצא שם במיקום מדויק הוא מבנה הכנסת הישראלית. זה כאילו יד מתכנן אלוהי באה ומיקמה את מקור הכוח של מדינה ישראל דווקא שם באופן שיוכל לקבל את האנרגיה שלו מהמקום המקודש של העיר, העם והדת, הוא מקום בית המקדש. בדיוק כפי שגון מישל טוען, כי הדיאגרמה המקודשת פועלת להופיע גם דרך התת מודע של מתכנני הערים והמקומות הקדושים, וכי יד המכוונת שלה פועלת בדרכים סינכרוניות ונסתרות
בעבודת הדוקטורט שלי על מקומות קדושים בישראל גיליתי להפתעתי כי שטח הרחבה החדשה של הכותל שהוקמה לאחר מלחמת ששת הימים, זהה בגודלה באופן מפתיע ומדויק למידות העזרה בבית המקדש, מידות שנבעו ממידות העזרה במשכן, החשיבות של העזרה הייתה רבה כי בה שכנה השכינה, השטח המקודש כלל גם אותה ולא רק את הבית, ולכן המידות היו צריכות להיות מדויקות ובעלות משמעות, הקמת רחבת הכותל החדשה במידות אלו, גם אם לא במכוון, נותנת כוח למקום מבחינה אנרגטית, לפי עקרונות המאגיה של דומה מושך דומה וחוקי הסינכרוניות, וגם אם לא מאמינים בכך הרי שצירוף המקרים הוא מרתק ומעורר מחשבה
הפתעה בדיאגרמה הקדושה
בדיקה של אתרים אחרים בירושלים באותו הרדיוס כמו המבנה של הגבעה הצרפתית גילה דבר מפתיע ומדהים כאחד. מתברר כי הכנסת הישראלית (וכך גם כל המבנים הסמוכים אליה: מוזיאון ישראל, משרדי הממשלה, הספרייה הלאומית החדשה), ממוקמים באופן פלאי על הציר המשיחי, קו האנרגיה העיקרי של ירושלים המתמשך בכיוון מזרח מערב ומחבר את כל המקומות הכי קדושים של העיר: הר הזיתים, הר הבית, כנסיית הקבר, ועתה גם הכנסת. כאילו יד נעלמה מיקמה את הכנסת שם, וגם מתכנן הערים הטוב ביותר לא יכול היה לבחור מיקום יותר טוב, במיוחד בהתחשב בכך שמיקום השלטון הארצי הקודם בתקופת הבריטים (ארמון הנציב), היה באותו מרחק מסלע השתייה (2.7 ק"מ) בזווית של 90 מעלות לקו של הכנסת, בכיוון דרום במקום מערב.
והשאלה הנשאלת היא מה יש 2.7 ק"מ מזרח לסלע השתייה, כרגע אין שם דבר פרט לשכונות פלסטינאיות של מזרח העיר בין הר הזיתים למעלה אדומים, בעבר ייתכן שזה היה מיקום היישוב "בחורים" אליו נמלט דוד לאחר מרד אבשלום. אולם אם יבוא היום ויגיע השלום המיוחל, והפלסטינאים ירצו להקים לעצמם פרלמנט, מקום מושב שלטון משל עצמם, ההמלצה שלי תהיה להקים אותו במיקום זה, ועל ידי כך להשלים את המערך המקודש של ירושלים שבו יש איזון והרמוניה בין כל החלקים.
מעניין לציין כי במרכז החדש הנבנה בימים אלו בעכו, של מסדר סופי מוסלמי (הזרם המיסטי באיסלאם) בשם שאזליה יאשרוטיה, יש בחדר של השייח המייסד (המורה המואר), שנחשב לאחד החדרים החשובים והקדושים שבמתחם, דיאגרמה גדולה מפסיפס המתפרשת על פני כל רצפת החדר, והיא שמזכירה מאד בצורתה את הדיאגרמה של ירושלים השמימית, הדיאגרמה (הנראית בתמונה) נעשתה במצוות השייח הנוכחי ומשמשת למדיטציה וגם כסמל למציאות האלוהית.
