התגלויות מריה בעולם

במשך יותר מאלף שנה ישבה מריה המלכה במרום מושבהּ בשמיים וצפתה מלמעלה על מעשיהם של בני האדם, מתווכת עבור התפילות שלהם, מתערבת אצל בנה לטובתם, ובפעמים נדירות בלבד היא הופיעה בקרב בני אדם: כך קרה במקרה של גרגורי מנזיאנזוס (אחד התיאולוגים הנוצרים החשובים ביותר) במאה ה-4, ופעם זה קרה אפילו בזמן היותה בחיים, כשהיא הופיעה לפני השליח יעקב (ג'יימס) על גבי עמוד בספרד (זאת לא הייתה בדיוק התגלות אלא בילוקיישן – הימצאות בשני מקומות בו זמנית).

וכך, הייצוגים של מריה עד למאה ה-13 היו בעיקר דרך פסלים, שחלקם הובאו מארץ ישראל, כמו הבתולה ממונטסרט (Montserrat) בקטלוניה, או המדונה השחורה מאורופה (Oropa) באיטליה, אבל לרוב לא ראו אותה, לא בגוף, לא בחיזיון וגם כמעט שלא ברוח. אלא שבתחילת המאה ה-13 היא החליטה כנראה לחזור ולהתערב במעשי בני האדם ובחברה, והחלה להופיע ולהתגלות על פני האדמה, אולי בגלל שהציפייה שישוע יחזור לאחר 1,000 שנה לא התממשה ובגלל כישלון מסעות הצלב. אחת ההתגלויות הראשונות שלה הייתה בפני סנט דומיניק ב-1208, ובמסגרתה היא נתנה לו מחרוזת רוזרי ממשית, שהיוותה כלי רב עוצמה של מאבק בכפירה ובחולשות האנושיות והתחברות אליה בעזרת מדיטציה ותפילה.

מאז ועד היום מריה ממשיכה להתערב במעשי בני אדם ולהתגלות בצמתים של ההיסטוריה לאדם כזה או אחר. ההתגלויות של מריה באות בעיקר בכדי לקרוא לתשומת לב לגבי נושא זה או אחר המופיע בבשורה הנוצרית ולכוון את בני האדם לדרך הנכונה. נכון שיש לעיתים גם ניסים שמתלווים להתגלויות, אבל זה לא העיקר. פעמים רבות ההתגלויות קשורות לתפקידה של מריה כמגנה של מקום (למשל גבירתנו של גואדלופה במקסיקו), או לכינוי שלה כבעלת תכונה כזו או אחרת (לדוגמא מלכת הים), ופעמים רבות ההתגלויות התרחשו לפני ילדים, נשים ופשוטי עם.

אחת ההתגלויות החשובות ביותר נקראת "גבירתנו של גואדלופה", והיא התרחשה במקסיקו בשנת 1531. יואן דיאגו (Diego), אינדיאני מקומי, טייל בהרים ולפתע שמע שירה של מלאכים וראה על פסגת גבעה סמוכה גברת קורנת ויפה שבגדיה זוהרים כמו השמש, כשהאבנים והמערות של הגבעה משקפות את הזוהר שלה ונראות כמו זהב טהור. הוא ראה קשת מעל הארץ וצמחי הקקטוס שמסביב נראו כמו יצורים שמימיים, העלים והקוצים שלהם זהרו כזהב. ההתגלות ביקשה ממנו ללכת לבישוף המקומי ולומר לו לבנות כנסייה לכבודה, אבל כשדיאגו פנה אליו הבישוף לא הקשיב לו. בהתגלות נוספת הגברת הבטיחה סימן, ודיאגו צווה לטפס על ההר הקרוב ולהגיע למקום שבו יקטוף ורדים ויביא אותם אליה, זה היה בחודש דצמבר, זמן שבו אין פריחה, אבל האינדיאני מצא במקום פריחה שופעת, קטף פרחים והביא אותם לגברת. היא אספה אותם, הכניסה אותם לגלימתו ושלחה אותו לבישוף. דיאגו פתח את גלימתו בנוכחות הבישוף והפרחים הרבים נפלו ממנה, ולתדהמת שניהם על הגלימה הוטבעה דמותה של הגברת. הבישוף הנרגש האמין בהתגלות של מריה, ציווה לבנות כנסייה לבקשתה והפך את הגלימה הפכה לחפץ קדוש נערץ. התגלות גבירתנו של גואדלופה החזירה את האמונה והכבוד למקסיקנים הילידים והראתה להם שאלוהים לא נטש אותם. הם הפכו אותה לקדושה שלהם, נלחמו תחת הדגל שלה על עצמאותם, ועד היום מיליונים רבים מבקרים במקדשה מדי שנה.

במאה ה-16 קצב ההתגלויות של מריה גובר והיא מתחילה להתגלות גם בפני קבוצות של אנשים. היא באה ללמד, לטפח, לדאוג לאנשים, לעזור להם, להחליק את הקשיים ולרפא את הפצעים, לתת תקווה ומשמעות. לחבר אותם באופן העמוק ביותר אל הסיפור הנוצרי כדי שירגישו שגם להם יש חלק בו, שיש להם אימא, ושהם לא לבד. אלא שבנוסף לכך מריה גם מתערבת בפוליטיקה ובמאבק של הנוצרים מול קבוצות עוינות שונות.

מריה הייתה פעילה בחיזוק הקתוליות בפולין וליטא למול השכנים האורתודוקסים והפרוטסטנטים, ופעילה מאוד בעזרה למאבק של הנוצרים בעות'מאנים ובהגנה על אירופה. היא התגלתה לפני האפיפיור במהלך ההכנות לקרב של לפנטו במאה ה-16, הקרב הימי המכריע על עתידה של אירופה, והדריכה אותו איך לבנות קואליציה של פולין, ונציה וספרד בהנהגתו ומה לעשות בכדי שהצבא יהיה מוכן. העות'מאנים, ששלטו עד אז בים התיכון, איימו לפלוש לאיטליה, אבל בעקבות התערבותה הם הפסידו בקרב והאיום הוסר. מריה התגלתה גם במהלך המצור העות'מאני על וינה ועזרה לנוצרים לנצח, וגם במהלך הקרב על הונגריה עשרים שנה לאחר מכן.

במאה ה-19 יש כמה התגלויות חשובת של מריה בצרפת, כשרובן קשורות לדרך הרוחנית הנוצרית: ב-1830 התגלתה מריה לפני הנזירה קתרין לאבור (Labour) בפריז, כשהיא עומדת מולה, שתי ידיה פשוטות קדימה וקרני אור יוצאות מהן, ומסביב לה כתוב: "הו מרים שהתעברה ללא חטא, התפללי עבורנו כשאנו פונים אלייך בצרתנו". מריה ביקשה מהנזירה לטבוע עבורה מטבע מזהב (מדליון) שבו תהיה כתובה הכתובת הנ"ל. הנזירה ביקשה רשות מאם המנזר שלה והכינה את המדליון, שהפך להיות פופולארי מאוד. על המדליון נטבעה מצד אחד דמותה של מריה עומדת על העולם, פושטת ידיה כשעל אצבעותיה טבעות עם אבני חן המפיצות קרני אור, ומהצד השני האות M המסמלת את מריה כשמעליה הצלב ומתחתיה שני לבבות, האחד של מריה והשני של ישוע, זה של ישוע עטוף בכתר קוצים, וזה של מריה דקור בחרב ((Stabat Mater. בזכותה של מריה מביא המדליון ברכה למי שעונד אותו, מכין אותו לקבלת החסד, ובמקרים נדירים גם להתגלות.

ב-1846 מתגלה מריה בהרים שמעל העיירה לה סלט ( (La Saletteשבאלפים לפני שני ילדים, ומעבירה דרכם מסר למאמינים הקתולים שעליהם לזכור את השבת ולא לשאת את שם ה' לשווא. מתברר שמריה זוכרת את מורשת אבותיה היהודים. היא הופיעה מוקפת באור ופרחי ורדים, אלא שהילדים לא הלכו בדרכה וחיו חיי עולם.

ב-1858 מתגלה מריה לפני ילדה בת 14, בת של הטוחן המקומי בעיירה לורד שמצפון להרי הפירנאים, אזור שבו לפי האגדה התבודדה מריה מגדלנה. מריה מתגלה לפני הילדה 18 פעמים ומעבירה דרכה מסר לאנושות על החשיבות של תפילה, אמונה וחזרה בתשובה. הילדה גדלה להיות נזירה והמסר עבר לשאר העולם. המקום הפך לאתר עלייה לרגל חשוב שאליו מגיעים חמישה מיליון איש בשנה.

אחת ההתגלויות המרשימות ביותר של מריה הייתה בכפר פונטמיין ((Pontmain שבצרפת בעיצומה של המלחמה הצרפתית פרוסית בינואר 1871. זה היה כבר לאחר חצי שנה של לחימה והצרפתים היו במצב רע, שני שליש מהארץ נכבשו וצבא פרוסי עלה על פריז. אלא שאז הבתולה התערבה: היא הופיעה לבושה שמלת כוכבים לפני ילדי הכפר הקטן ואמרה להם שבנה מרשה שיגעו בו, היא קראה להם להתפלל והבטיחה שאלוהים ישמע. קהל גדול התאסף, ובעוד שהמבוגרים לא הצליחו לראות את מריה, וכל שראו היה שלושה כוכבים, הילדים ראו אותה עם צלב אדום גדול ושני צלבים לבנים על כתפיה. היא שרה עם הקהל שירת אווה מריה. בזמן שכל זה קרה הצבא הגרמני, שהיה במרחק כמה ק"מ משם בדרכו לפריז, עצר את התקדמותו באופן מפתיע, הגנרל וון שמידט אמר למחרת שנוכחות לא נראית של המדונה לא אפשרה לו להתקדם, וצרפת ניצלה. האנשים קראו למדונה "גבירתנו של התקווה", וכל החיילים והמגויסים של הכפר חזרו בריאים ושלמים בתום המלחמה, שבוע לאחר ההתגלות.

אבל לא תמיד ההתגלויות של מריה הצליחו לעצור את המלחמות. ב-1933, בימי עליית היטלר לשלטון בגרמניה, התגלתה מריה לפני נערה בבלגיה הסמוכה וסיפרה לה שהיא אימם של כל העמים, ומטרת בואה היא להקל על הסבל. ההתגלות נתפשה כנבואה לפרוץ מלחמת העולם השנייה ונועדה להביא את התרופה למחלה המתפתחת, אך זה לא הצליח. גם בישראל התגלתה מריה כמה פעמים במטרה לעצור את המלחמות, כפי שתראו בהמשך, וגם כאן זה לא עלה בידה, אבל אסור לנו לשכוח שהפרי של הכתרת מריה הוא התמדה, ויש לקוות שבסופו של דבר בזכות ההתמדה שלה היא תצליח והשלום יחזור לעולם.

ההתגלות של פטימה

אחת ההתגלויות החשובות ביותר של מריה, שרלוונטית במיוחד לזמן הזה, היא לשלושה ילדים בפטימה שבפורטוגל ב-1917, ימי סוף מלחמת העולם הראשונה. מריה קוראת לעצמה "גבירתנו של הרוזרי", ובהתגלות היא נראית עומדת מעל כדור הארץ כשמתחתיו נהרות של אש שבהם מתענים החוטאים, לבושה לבן כשכפות ידיה בתנוחת תפילה סביב שרשרת רוזרי. במסגרת ההתגלות הזו היא הופיעה לפני הילדים אחת לשבועיים במשך חצי שנה, כשבפעם האחרונה הגיעו למקום המפגש איתה אלפי אנשים מהכפרים הסמוכים ששמע ההתגלויות הגיע לאוזניהם. והם לא מתאכזבים, בשמיים מתרחש מעשה שמש בגבעון דום, השמש רוקדת ומרמזת על אסונות אפוקליפטיים קוסמיים שעשויים לקרות למין האנושי אם לא ייטיב דרכיו.

מריה באה להזהיר את המין האנושי מפני המאה שתבוא אחר כך, היא מזהירה מפני מלחמת העולם השנייה, המגפה של השפעת הספרדית (שבמהלכה נפטרים שניים מהילדים שזכו לחיזיון מתוך שלושה), המלחמה הקרה, ועוד. מריה מעבירה לילדים שלושה ספרי נבואה, והם נותנים אותם לכנסייה. את הספר השלישי מריה מצווה לשמור בסוד עד לשנות ה-60, שאז על האפיפיור בלבד לקרוא בו, ויש המספרים שכשהאפיפיור סיים לקרוא בו הוא בכה, לא ברור אם מעצב או משמחה. כך או כך, אין ספק שאנחנו בימים משונים שלא היו כמותם וצריך שאימא תדאג לנו.

בשנת 1978 ממונה יוחנן פאולוס ה-2 לאפיפיור, והוא קורא את נבואות פטימה ופועל לפיהן, ובעקבות כך הוא מקדש את המאבק בקומוניזם הרוסי. בזכות היותו סלאבי ופולני יש לביקורים שלו בפולין שמעבר למסך הברזל השפעה מהדהדת, הם גורמים להתחזקות האמונה הנוצרית המהווה משקל נגד לקומוניזם. יש אומרים שזה הביא בסופו של דבר לנפילת הגוש הקומוניסטי, וממשיכים וטוענים כי ההופעה בפטימה הייתה אזהרה כנגד הקומוניזם, וכך אמרה הבתולה: "אבוא ואבקש את קידושה של רוסיה לליבי ללא הרבב… אם הבקשות שלי יישמעו רוסיה תחזור בתשובה ויהיה שלום, ואם לא, היא תפיץ את הטרור שלה בעולם כולו, מקדמת מלחמות ורודפת את הכנסייה… אבל בסוף הלב הטהור שלי ינצח".

יוחנן פאולוס ה-2 החשיב עצמו כשליח של הבתולה מפטימה. בשנת 1981 נשלח מתנקש (יש אומרים על ידי הקג"ב) לירות בו והצליח לפצוע אותו באורח קשה (וזה היה ראשון מבין שני ניסיונות התנקשות). האפיפיור האמין שמריה היא זו שהגנה עליו ממוות וסיפר שברגע ההתנקשות הייתה לו התגלות שבמהלכה היא הזיזה אותו הצידה כדי שהכדור יפספס את ליבו. בעקבות ההתגלות והחשיבות הרבה שהוא ייחס לפולחן ולתורות המריאניות, מוסיף יוחנן פאולוס ה-2 עם השנים (היה בתפקידו 28 שנה) חמישה רזים לתרגול של הרוזרי, והם הרזים של האור. כמו כן, הוא מוסיף לסמלו את האותM  הבאה לציין את מריה, ועולה לרגל לפטימה שבפורטוגל מדי שנה.

התגלויות מריה בישראל

עד כה ראינו שהחל מהמאה ה-13 החלה מריה להתערב במאורעות העולם דרך התגלויות לאנשים בודדים ולאחר מכן לקבוצות, שבמהלכן היא ניסתה לכוון את האנושות לכיוון הרוחני, להעביר מסרים, להדריך ולעודד, וגם להביא שלום עולמי ולהגן על בני האדם. מריה שימשה בתפקיד מתווכת ומכוונת הרבה לפני כן וכבר בזמן שישוע היה חי, אבל מהמאה ה-13 היא מתחילה להתערב באירועים הפוליטיים וההיסטוריים, ולא פוחדת "ללכלך את ידיה" בהגנה על הנוצרים והנצרות ובניסיון למנוע מלחמות.

מסיבה זו מריה הופכת למגינה ופטרונית של הארצות השונות, היא מופיעה במסגרת ההתגלויות שלה ברחבי העולם בדמויות נשים מקומיות ומדברת את השפה המקומית, עונה על הצרכים התרבותיים והנפשיים של העמים השונים, ומחזקת את הגאווה הלאומית והזהות הדתית. וכך כל עם פיתח את דמות מריה שלו. ויחד עם זאת, כנראה שבליבה של מריה נשמרה פינה חמה לארץ שבה היא נולדה וגדלה, ולכן היא התגלתה כמה פעמים לפני מספר אנשים בארץ ישראל, ובמיוחד עם ההתעוררות המחודשת של הארץ במאה ה-19 והחזרה של הנוכחות הקתולית אליה. מריה מנסה להשפיע על המאורעות ולהביא אחווה ושלום בין כל הקבוצות והדתות השונות שחיות כאן.

חשוב לזכור שבתחילת המאה ה-19 הייתה ישראל מחוז נידח של האימפריה העות'מאנית, שבו חיים פחות מ-300,000 איש, ואין בו אפילו דרכים סלולות. אבל אז הארץ התחילה להתעורר, להתפתח ולגדול. המעצמות האירופאיות החלו להתעניין בארץ ישראל וקיבלו זכויות והכנסייה הקתולית הורשתה להקים כנסיות, מוסדות עזרה לנזקקים, ואת הפטריארכיה שלה בירושלים. ישנן כמה התגלויות של מריה שקשורות לתקופה הזו, והן מוכרות לישראלים בודדים בלבד. עליהן אספר בחלק האחרון של הספר שלפניכם.

ב-1842 מתגלה מריה לפני יהודי ממשפחת בנקאים עשירה בשם אלפונס רטיסבון בפריז, וזה גורם לו לעבור לישראל ולהקדיש את חייו לשירות האנושות והנוצרים בארץ ישראל בברכתה והנחייתה של מריה. בעקבות ההתגלויות שהיו לו הוא מקים את מסדר האחיות ציון, בונה מוסדות ליתומים ויתומות בירושלים, ועוזר להקמת מוסדות נוצריים וכנסיות.

ב-1846, שנת התגלותה של מריה בעיירה לה סלט שבאלפים הצרפתיים, נולדת בישראל ילדה בשם מרים בוארדי. 12 שנה אחר כך, ב-1858, היא שנת ההתגלות של מריה בלורד, מתגלה מריה באלכסנדריה לפני אותה מרים בוארדי בכדי להציל אותה ממוות, בזמן שהיא שוכבת מדממת ונטושה באחת מסמטאות העיר. לימים תחזיר מרים בוארדי את המסדר הכרמליתי לישראל. זהו מסדר של נזירות שהתחילה את פעילותו תרזה מאווילה, קדושה נוצרית חשובה ודוקטור של הכנסייה מהמאה ה-16 בספרד שזכתה בהתגלויות של מריה בעצמה. הקשר הנשי נשמר לאורך הדורות ומתחזק. מרים בוארדי המשיכה לקבל הדרכה ולזכות בהתגלויות של מריה במשך עשרים שנה, עד יום מותה.

ב-1874 נערה ערביה בשם מרי אלפונסין מירושלים מתחילה לזכות בהתגלויות של מריה שנמשכות 53 שנה, הראשונה שבהן מתרחשת בזמן שהיא משרתת בתור נזירה בבית לחם, שם כידוע מריה הולידה את ישוע.

ב-1954 מריה מתגלה בפני מאות אנשים בעיר העתיקה בירושלים. ויש דיווחים לא מאושרים על התגלויות שלה בבית סחור גם בשנות ה-80.

מה שמריה מנסה לעשות דרך ההתגלויות שלה במהלך המאה ה-19, לפי הבנתי, הוא לגרום לבני ובנות הארץ הזו לפעול למען אנשיה, לקחת אחריות. ראשית בהתגלות שלה לפני אלפונס רטיסבון, לאחר מכן דרך מרים בוארדי, שהיא בת הארץ המביאה לכאן נזירות ממנזר בינלאומי בצרפת בכדי שיקימו מנזרים בבית לחם ובמקומות אחרים שבהם תוכלנה הבנות הצעירות להתחנך, ולבסוף דרך מרי אלפונסין, שמקימה מסדר ראשון מסוגו של נשים ערביות בהשראת ההתגלויות שהיא מקבלת. ואכן, בעידודה של מריה הנצרות הקתולית מתחזקת ומתבססת.

ב-1917 נכבשת ארץ ישראל לראשונה מזה 600 שנה על ידי הנוצרים (הבריטים) והפעילות של מריה בישראל מתגברת, ובכלל זה דרך התגלויות. ב-1919 הופך איטלקי צעיר בשם ברלוצ'י לאחראי מטעם הוותיקן על בניית כנסיות בישראל, הוא מתמיד בתפקיד זה עד 1958, זוכה להשראה ואולי גם להתגלויות של מריה, ובונה את הכנסיות היפות והמרשימות בארץ, כשבחלק גדול מהן מופיעות הדוקטרינות המריאניות.

בשנת 1927 מכריז הפטריארך הקתולי ברלסינה על מריה כ"גבירתנו של פלסטין" ומכונן את החג לכבודה. כנסיות לכבוד גבירתנו של פלסטין מוקמות במקומות שונים בארץ (למשל בדיר רפאעת ליד בית שמש). תהלוכות לכבודה של מריה מתקיימות בערים השונות, ובמיוחד בחיפה. מריה רוצה להביא להרמוניה בין שלוש הדתות ושני העמים בארץ שבה נולדה, אבל זה לא מצליח וב-1947 פורצת מלחמת השחרור והסכסוך המדמם בין הערבים והיהודים מתעמק.

אבל מריה לא מתייאשת. ב-1954 היא מתגלה מספר פעמים בפני מאות אנשים במתחם הקופטי של סנט אנטוני הסמוך לכנסיית הקבר בעיר העתיקה, היא באה להשכין שלום בין יהודים וערבים ולהחזיר את הסדר לעולם לאחר האסון של הנוצרים הערבים במלחמת השחרור. כשגם זה לא עוזר, היא מתגלה שוב ב-1983 לפני אנשים רבים בהתגלות שלא אושרה עדיין כאותנטית על ידי הוותיקן, בבית סחור בגדה המערבית, ארבע שנים לפני תחילת האינתיפאדה.

ייתכן שמריה מנסה להעביר לנו מסר גם כיום, ואולי היא מתגלה ברגע זה לפני ילד או ילדה אי שם ברחבי הארץ. אלא שמפני התרבות הרועשת שבה אנחנו חיים קשה לי להאמין שמישהו יוכל לקבל כיום התגלות מעין זו, כפי שהיה בדורות קודמים. מן הסתם החדשות על ההתגלות ייבלעו בתוך הרעש הכללי ועודף הגירויים שאנחנו נתונים להם, כמו גם בתוך הסופרמרקט הרוחני והרעיוני שבו כביכול הכל אפשרי, אך למעשה לא קורה דבר.

אם מריה רוצה להעביר מסר למין האנושי בימים אלו היא תצטרך למצוא דרכים אחרות (ואני לא רוצה להגיד ווטסאפ או אינסטגרם כי זה לא לכבודה). אני גם לא בטוח שניסים הם הדרך הנכונה לעת הזו, אבל אני כן בטוח שהיא תמצא את הדרך ללבבות המאמינים, כפי שעשתה בעבר. לכל אחד יש ארכיטיפ של אימא גדולה הדואגת לו בליבו, ומבחינה זו לא השתנה דבר.

בפרקים הבאים נספר יותר בפרוטרוט על חמישה מהאנשים שבפניהם מריה התגלתה בצורה כזו או אחרת, ואיך זה גרם להם לפעול למען ארץ ישראל, כמו גם לקראת הגשמת ייעודם בעולם.

אלפונס רטיסבון

הכל התחיל ב-1842, כשאלפונס רטיסבון הצעיר, בן למשפחה של יהודים בנקאים עשירה, נענה לבקשת חברו הנוצרי ואחיו תיאודור, שהתנצר כמה שנים קודם לכן, ולמרות שלא האמין בסיפור הנוצרי הסכים לענוד על צווארו לניסיון של כמה ימים את מדליית הפלא של קתרין לאבור (שעליה סיפרנו בפרק על התגלויות מריה). למרבה הפתעתו ותדהמתו, כשנכנס לכנסיית אנדריאס הקדוש ברומא ב-20.1.1842 מריה התגלתה לפניו. באותו הרגע, כפי שהוא מתאר זאת, הוא זכה להארה, התמלא בידע שמיימי והבין את מטרת וכיוון חייו מכאן והלאה. ההתגלות הזו נקראת "גבירתנו של ציון".

ייתכן שמריה החליטה בשלב הזה לדאוג לבני עמה וארצה, וראתה ברטיסבון כלי שרת למטרתה ולכן התגלתה לפניו. שנה לאחר ההתגלות הוא הקים ביחד עם אחיו את המסדר של האחיות ציון, וארבע שנים לאחר מכן הוסמך ככומר והצטרף למסדר הישועי. יש להניח שהוא המשיך להיות בקשר עם מריה בצורה כזו או אחרת, ובעקבות כך הוא עזב את הישועים ועבר לישראל ביחד עם מסדר האחיות ציון ב-1855, כשהוא מחליט להקדיש את חייו להקמת מוסדות חסד, דת, כנסיות ומנזרים בארץ ישראל.

דבר ראשון הוא ביקש להקים בית ספר צרפתי לילדי ירושלים הנוצרים, ולצורך כך הוא חיפש מקום הקשור לסבלו של ישוע. בסופו של דבר הוא הצליח לרכוש את קשת ה"אקה הומו" וסביבתה הנמצאים בתחילת הוויה דולורוזה (שהיו עיי חורבות), וב-1856 בנה במקום כנסייה ומנזר, בית יתומות ובית ספר, שהפכו לימים לכנסיית האם של מסדר האחיות ציון (המופיע בפרק על רז המציאה במקדש). במקביל לכך הוא החל לבנות את מנזר רטיסבון ברחוב שמואל הנגיד בירושלים, שנחנך ב-1860 כבית ספר ובית יתומים לבנים, ואת המנזר בעין כרם שנחנך ב-1961 כבית ליתומות מרוניות, אליו הוא עבר לגור במשך חלק מהזמן.

מנזר האחיות ציון בעין כרם נמצא בקצה הגבעה של הכפר היפה, זהו מתחם גדול מוקף חומת אבן ובו גנים, אכסניה ומבני מנזר. בלב המתחם נמצא בית קטן שהיה ביתו של רטיסבון וכיום משמש מעין מוזיאון לדמותו ומפעלו. בתוכו ניתן לראות את שרשרת הרוזרי שלו, מיטתו, בגדיו וספר התפילה האישי שלו. רטיסבון נפטר ב-1884, ועל מצבתו בבית הקברות של המתחם  כתוב "הו מרים, זכרי את ילדך שנכבש באהבתך המתוקה והמהוללת", ויש שם פסל של מריה כפי שנגלתה לו בחיזיון, כשידיה פשוטות ומקרינות אור ורגליה רומסות את נחש הרוע.

בנוסף למוסדות החסד היה רטיסבון שותף בסוף חייו בתכנון ותחילת הבנייה של מנזר סנט אטיין ובית הספר למקרא הצרפתי במזרח ירושלים. אם כן, במחצית השנייה של המאה ה-19 היה רטיסבון מהדמויות המשפיעות והתורמות ביותר להקמת מוסדות חסד ובמיוחד עזרה לנוער במצוקה בירושלים, וכן פעיל בהקמת מנזרים ומוסדות נוצריים. האם הגדולה מריה דאגה וטיפלה דרך רטיסבון בילדים העזובים של ירושלים, ומזמן זה והלאה היא מתחילה להיות פעילה מאוד בחיי האנשים הגרים בישראל.

התגלויות מרים למרי אלפונסין ומרים בוארדי

קראו מאמר על ההתגלויות של מריה למרי אלפונסין ומרים בוארדי

התגלות  בירושלים 1954

ביולי 1954 התגברה המתיחות בין ישראל למצרים בעקבות ההסכמה הבריטית לפנות את תעלת סואץ ולהעביר אותה לידי המצרים, וזאת בהמשך למתיחות הגבוהה בין סוריה לישראל ותקריות האש מראשית שנות ה-50. היה ברור לכול שבמקום להתכנס לעבר הסכמי שלום ופתרון בעיית הפליטים כעבור שש שנים ממלחמת השחרור, האזור מתדרדר לקונפליקט נוסף. באותו החודש היו שתי התגלויות של מריה, מרחק שבועיים זו מזו, במתחם הקופטי על שם סנט אנטוניוס בירושלים, שהיה אז, כמו כל העיר העתיקה, בשלטון ירדן. יש חושבים שהיא התגלתה בכדי לנסות ולהביא שלום בין יהודים וערבים.

המתחם הקופטי הוא חצר גדולה בסמוך לכנסיית הקבר, ובתוכה מנזר וכנסייה על שם סנט אנטוניוס מייסד הנזירות במצרים. יש בו בית ספר לילדים, מבני מגורים, והוא מקום מושב הפטריארך הקופטי. ב-18.7.1954, יום שני בבוקר, הבחינו ילדי כיתה ה' במתחם הזה במריה מרחפת באוויר מחוץ לחלון הכיתה. המורים לא יכלו לראות את המראה וגערו בילדים, ואז מריה הופיעה בתוך הכיתה עצמה למשך כמה דקות, כשדמותה זוהרת ושקופה בצבעי לבן וכחול. היא ניצבה ליד הקיר, והעוצמה של האור שבקע ממנה התגברה, עד שבסופו של דבר גם כמה מהמבוגרים הצליחו לראות אותה, והשמועה על הנס עשתה לה כנפיים בכל רחבי העיר. לימים הארכיבישוף של ירושלים יעקובוס הפך את החדר לכנסייה, ובה פרסקאות ואיקונות של מריה. ועד היום נערכות בכל יום שני בבוקר תפילות במקום לכבוד האירוע.

בימים שלאחר מכן הגיעו אנשים רבים להתפלל בכנסייה של סנט אנטוניוס הסמוכה. שבוע לאחר מכן, בזמן תפילת ערבית של ה-15.7.1954, נכחו בכנסייה מעל 300 איש, כולל מוסלמים, ולפתע הייתה התרגשות גדולה, מריה נראתה מרחפת מעל האנשים או עוברת ביניהם. הכומר עצר את התפילה נדהם, קרני אור צבעוניות יצאו מהבתולה ועטפו את האנשים בניצוצות צבעוניים, משתקפים מהקירות. ההתגלות נמשכה 15 דקות, עד שלבסוף דמותה של מריה התפוגגה, ונשאר רק מתאר אור כחול לבן.

להתגלות זו של מריה יש משמעות חשובה, הן מכיוון שהיא התרחשה ליד מקום הצליבה של ישוע, שבה היא הייתה נוכחת, והן מכיוון שחזו בה אנשים רבים מפני שבמשך הזמן הרב יחסית של ההתגלות נכנסו לכנסייה אנשים נוספים שהוזעקו למקום מהמבנים הסמוכים. מעניין לציין שב-2.4.1968 הופיעה מריה בשכונת זייתון שבקהיר בפני קהל רב, וכי המצרים פירשו זאת כנחמה על התבוסה שלהם במלחמת ששת הימים. מתברר שמריה מופיעה באזורי קונפליקט בכדי לנסות ולהשפיע לטובה על מצב העניינים, וכך היא הופיעה גם בבוסניה ב-1981, עשר שנים לפני פרוץ מלחמת האזרחים שם, וכן במקומות אחרים בעולם.