טיולים בעקבות מריה ומחרוזת הרוזרי (Rosary) בישראל

בברית החדשה ישוע פונה אל אלוהים בתור אבא, והוא אומר על הצלב "אבי בידך אפקיד רוחי", ואלוהים פונה אליו כבן, "זה-בני ידידי אשר רציתי בו" (מתי י"ז, 6). אבל לישוע יש גם אימא, ואימא זו היא אֵם ארצית. מה היה תפקיד האימא בחיים שלו? ולמה בכלל שלבן אלוהים תהיה אם? אלו שאלות שהנצרות התמודדה איתן כבר מראשיתה.

היופי בדת הנוצרית (לטעמי) הוא שאלוהים מונגש לנו בתור אדם, ואיננו רק עיקרון מופשט ומרוחק. ישוע הוא גם אלוהים וגם אדם, ובתור שכזה הוא חייב להיוולד לאם אנושית. היא איננה אישה רגילה, אלא כזו שנועדה לכך כבר מלידתה, ושהצליחה באורח חייה הטהור לעשות תיקון לחטא הקדמון האנושי.

אפשר להאמין ואפשר לא להאמין באלוהותו של ישוע, אבל העובדה היא ששני מיליארד איש מאמינים בכך ברחבי העולם, וזה כשלעצמו מעורר השתאות. אבל אם אנחנו רוצים לנסות ולהבין את חיי ישוע ושליחותו, הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא בעזרתה של מריה, ומכאן חשיבותה. אין ישוע בלי מריה. קיומה אפשר את הופעתו בעולם וחיזק את אנושיותו, ואי אפשר לדמיין את הכנסייה הנוצרית קתולית ללא מריה. היא נותנת לה את הגוון הפלאי ואת המהות הרגשית הנכונה. לכן האפיפיורים השונים במהלך הדורות קידמו את פולחן מריה, ובמיוחד את התרגולת של הרוזרי, שמגיעה לשיא הפופולריות שלה בזמננו.

התופעה של פולחן מריה היא מרתקת, מצד אחד מריה תופסת את מקומה של האלה האֵם הקדומה, האחראית על מחזורי החיים והמוות, ומהצד השני היא דמות אנימה אפלטונית אצל הנזירים ורבים מהמאמינים, וכך היא מיוצגת לעיתים על ידי דמות אם בוגרת, ולעיתים על ידי דמות נערה צעירה. יחד עם זאת, יש בה מסתורין שמקורו בתוך הדת הנוצרית עצמה, ואי אפשר להבין אותו מתוך השוואות עם דתות אחרות או תחומים אחרים. כך או כך, אין כיום עוד דת גדולה שיש בה פולחן כה עמוק של דמות אישה.

המאמרים שבחלק זה של האתר מבקשים להאיר את דמותה וסיפורה של מריה, ואת התפתחות הפולחן שלה, החל מהשפעות של האמונה באלה אם העתיקה, וכלה בדוגמות השונות של הכנסייה. ובהקשר זה הם מרחיבים על תרגולת הרוזרי והתגלויות מריה בארץ ובעולם. בספר שכתבתי שנקרא – מרים גבירתנו של ישראל, אני מציע  מסלול טיול בארץ בעקבות אתרים נוצריים הקשורים ל-20 הרזים של הרוזרי, שהוא מעין מחרוזת אתרים גיאוגרפיים של הרוזרי. זהו מסלול עולי רגל חדש המחייה את הסיפור של ישוע ומריה באופן הרלוונטי לחיים של כל אחד ואחד. המסלול הופך ביקור פשוט במקום לתהליך של למידה, השראה, ואם תרצו גם חניכה, וכל זה נעשה תוך כדי התחברות לארכיטיפ האם הגדולה הנמצא בכולנו (נשים וגברים כאחד) והתייחסות לרזים של הרוזרי כמסגרת בעלת היגיון פנימי.

בישראל יש תופעה של כנסיות שנבנו במטרה להחיות אירוע שהתרחש במקום, ולהשפיע על המבקר בהם בכיוון זה, כנסיות שאין כמותן בשום מקום אחר בעולם. יש הבדל של עולם ומלואו בין ביקור במקום כתייר לבין ביקור במקום מתוך התייחסות לאירועים שהתרחשו בו, למשמעות שלהם, וכחלק ממסלול בעל היגיון פנימי שמוביל להבנה ולהתפתחות. המסלול בעקבות הרוזרי מאפשר ליצור דיאלוג בין האדם לסיפור הנוצרי ובין האדם למקום, תוך כדי שהוא נשען על דיאלוג שכבר קיים בין הסיפור הנוצרי למקום.

אני מאמין גדול ברעיון של טיול לפי מקומות, יהיו אשר יהיו, המספרים לנו סיפור. שהאדם במהותו נתרם ומוזן רוחנית על ידי חשיפה לרשמים ולמקומות חדשים וקדושים. מעצם היותנו נוודים לקטים במשך רוב שנות הקיום האנושי, זהו חלק מהבריאות הנפשית שלנו. ובנוסף לכך אני מאמין גדול בכך שבמהלך חייו האדם צריך להיחשף לכמה שיותר מסורות רוחניות, התייחסויות לשאלות החיים, אמונות ודתות, בכדי שיוכל לחלץ מהן את ניצוצות האור שמהן הוא יבנה בעצמו את כלי האור האישי שלו, זה שבעזרתו הוא יוכל להתמודד עם מסע החיים האישי שלו.

הנצרות היא הדת הנפוצה ביותר בעולם, ויש בה ניצוצות אור רבים, כמה מהם ניסיתי להביא במסגרת המאמרים שלפניכם, מתוך כוונה שכל אחד ייקח אליו את הדברים המתאימים לו, בשפה שלו ומתוך עולם התייחסויות הרלוונטי לחייו, באופן הנגיש גם למי שמגדיר עצמו כנוצרי מודרני בעל מחשבה פתוחה, וגם לכאלו שאינם נוצרים או חילונים. המאמרים נועדו לתת משמעות פנימית לביקור באתרים בישראל הקשורים לסיפור של מריה וישוע, להיות כלי עזר בידי התיירים הרבים שרוצים להפוך את הביקור שלהם למשמעותי, ולגלות לישראלים פרק לא ידוע בהיסטוריה של ישראל, ומקומות לא מוכרים בארצם.

במסגרת המאמרים בספר חשפתי בפני הקוראים את תרגולת הרוזרי, תוך כדי הוספת אינטרפרטציה אישית שלי בחלק מהמקומות. לפי תפישתי, זאת תרגולת מתפתחת שהופכת את הנצרות לבעלת ערך שונה מזה שהיה לה עד היום. החיפוש הנוצרי במאה ה-21 הוא אחר התחדשות ברוח העידן החדש, ותרגולת הרוזרי בהחלט מציעה דרך בכיוון הזה. היא הופכת את האירועים שהתרחשו בחיים של ישוע ומריה לאלגוריה ולשיעורים בהתפתחות אישית, וכפי שמתאר זאת הרפורמטור הגדול של הכנסייה, יוחנן פאולוס ה-2: המאמין צריך להתבונן ברזים, ולנסות ולהגשים בחייו האישיים את התכונות שהם מלמדים. במילים אחרות, תרגולת הרוזרי מעבירה את הנצרות הקתולית מדת שעיקרה הוא אמונה (כפי שנאמר: אני מאמין כי זה אבסורד), לדת שעיקרה הוא התפתחות והשתפרות, רכישת התכונות הטובות וחיים מוסריים.

אני מקווה שהארתי מקצת מהמשמעות והאפשרות החבויות בתרגולת הזו. לפי תפישתי, כל אחד הוא בן של אלוהים ויכול לעשות את הדרך מההתגשמות (רז הבשורה), ועד לעלייה לשמיים ולהכתרה. ברגע שמפשיטים את תרגולת הרוזרי מהשפה הנוצרית שלה, נוכחים באמיתות האוניברסליות המופיעות דרכה. אלא שקודם לזה עלינו להיכנס לעובי הקורה של האמונות המריאניות

מה זה הרוזרי ואיך התפתחה התרגולת?

הרוזרי (מחרוזת) בנצרות, היא סוג של מדיטציה נוצרית מיסטית המתמקדת באירועים (רזים) השונים שקרו בחייהם של מריה וישוע, תרגולת ההופכת את ההתבוננות בהם לכלי להתפתחות אישי.

הרוזרי התגלה לראשונה לדומיניקוס הקדוש (1221–1170), מייסד המסדר הדומיניקני.[1] הוא היה נזיר משכיל ואידיאליסט שהחליט לצאת לדרום צרפת בכדי להתמודד עם הכפירה הקתרית שהתפשטה שם באותה תקופה. דומיניקוס ניסה להחזיר בתשובה את הקתרים אבל הרגיש שהוא בבחינת "קול קורא במדבר".[2] יום אחד, לאחר שכבר כמעט התייאש, הוא התפלל וצם, ואז הופיעה לפניו הבתולה מריה עם שלוש מלכות וחמישים עלמות ונתנה לו את מחרוזת הרוזרי, כשהיא מסבירה לו את התפילות שצריכות להיאמר עם כל חרוז, ואת הרזים שעליהם המאמין צריך למדוט בזמן שהוא מתפלל ומעביר את החרוזים בין אצבעותיו. הרוזרי נועד להיות כלי רוחני רב עוצמה שיעזור להחזיר את הכופרים לאהבת ישוע האמיתי, כלי בדרך לשלמות המאמין.

כמו ברנרד מקלרבו לפניו, האגדה מספרת כי גם בפיו של דומניקוס מריה שמה טיפות חלב משדה החשוף (המסמל את אנושיותו של ישוע). בנוסף, היא נתנה לו את מחרוזת הרוזרי, שהיא כמו חלב רוחני למאמין, ונועדה לעזור לו לגדל את ישוע הפנימי שבתוכו. דומיניקוס הפך את התפילות והמדיטציות של הרוזרי למרכיב בסיסי בחיי המסדר החדש שהוא הקים. כפי שאומר האפיפיור פיוס ה-11: "הרוזרי של מריה היא העיקרון והבסיס שעליו מתבסס המסדר הדומיניקני, במאמציו להפוך את חיי חבריו למושלמים ולהשיג ישועה עבור אחרים".

השד של מריה מסמל את החולשה של ישוע והוא כמו הפצע בצד גופו. בזכות האנושיות שקיבל מהחלב שינק משדי אימו מריה הוא היה מסוגל למות על הצלב. לפי יוחנן פאולוס ה-2, המטרה העיקרית של תרגולת הרוזרי היא להפוך את העולם הפיזי, את ההזנה שאנו מקבלים מבחוץ, לרוחנית. תרגולת הרוזרי מפנה אותנו אל האל שמקיים ומזין הכול. החזרה על התפילות והמחשבה שנלווית אליהן מביאות את המוח למצב מדיטטיבי, קולט, המאפשר להרגיש את תנועת רוח הקודש. היא מעניקה ביטחון ושלווה, ומאפשרת איזון של המערכת האנושית.

מחרוזת הרוזרי מורכבת מחמש קבוצות של עשרה חרוזים, כשבין כל קבוצה וקבוצה יש חרוז בודד. מהמחרוזת יוצא מטה חוט שעליו מושחלים שלושה חרוזים, שאחריהם ולפניהם חרוז בודד. המאמינים הנוצרים אומרים בליבם את תפילת "אווה מריה" עם כל חרוז מקבוצת עשרת החרוזים, וחושבים על אחד מהרזים של חיי ישוע ומריה. הם עוברים בכל פעם על חמש הקבוצות בנות עשרת החרוזים ומודטים על חמישה רזים שונים ששייכים לקבוצה אחת מבין ארבעה סוגי הרזים: עצב, שמחה, הלל ואור. בכל פעם הם מודטים על קבוצה אחרת. תוך כדי החזרה על התפילות מתרחשת התפתחות ברצף החשיבה הקשורה לאירועים השונים בחייהם של ישוע ומריה. האירועים הם רזים המכילים בתוכם מסרים סמויים, ויש להם משמעות נסתרת ונשגבת גם לחייו של המאמין. שיעור וברכה בצדו.

הרעיון המקורי של תפילת הרוזרי היה שבכל בוקר, תוך כדי חזרה בעזרת החרוזים על תפילת "אווה מריה", ימדטו על חמשת הרזים של השמחה, בכל ערב על חמשת הרזים של העצב, ובכל צהרים על חמשת הרזים של ההלל. האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 הוסיף לרוזרי חמישה רזים של אור והציע שיומיים בשבוע ימדטו על רזי השמחה, יומיים על רזי העצב, יומיים על רזי ההלל, ויום אחד על רזי האור, כל תפילה שלוש פעמים ביום. המחרוזת מורכבת כזכור מחמש קבוצות של עשרה חרוזים וביניהן מפריד חרוז אחד. בחרוז הבודד שבין הקבוצות אומרים את תפילת "אבינו שבשמיים", שמהווה מעין הפסקה. החוט שעליו מושחלים שלושת החרוזים ושני החרוזים הבודדים משמש לכניסה לתפילה, כשעל החרוז הבודד אומרים את תפילת "אבינו שבשמיים", ועל כל אחד משלושת החרוזים אומרים את תפילת "אווה מריה".

תפילת "אווה מריה" מורכבת מחיבור המילים שאומר המלאך למריה במהלך הבשורה: "שלום לך מריה, מלאת החסד, אדוני עמך (ברוכה את בנשים)" (לוקס א', 28), עם המילים שאומרת אלישבע למריה כשהיא פוגשת אותה בעין כרם: "ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך, ישוע" (לוקס א', 55). לזה מוסיפים פנייה למריה שתתפלל (תתווך) עבורנו בחיים ולאחר המוות. וכך הנוסח השלם של תפילת "אווה מריה", שעליו חוזרים עם כל חרוז, הוא: "שלום לך מריה, מלאת החסד, אדוני עמך, ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך, ישוע. מריה הקדושה, אם האלוהים, התפללי בעדנו, החוטאים, עתה ובשעת מותנו, אמן."

משמעות המילה "רוזרי" היא זר ורדים או גן ורדים, ומקורה בחלונות הרוזטה שבקתדרלות הגותיות (חלונות גדולים וצבעוניים דמויי פרח בצד מערב). בחלק מהחלונות הופיעו שכבות של עלי כותרת המקרינות כלפי המרכז. בהיקף החלון נמצאו הקדושים, ובאמצעו מופיעה מריה (עם הילד ישוע) כשהיא מחזיקה בידיה ורד. במקרה זה, היא עצמה מתפרשת כגבעול וישוע הוא הפרח, וברמה יותר עמוקה – היא הוורד המיסטי, ובתוכה הדבר היקר בעולם – ישוע. המשמעות של פרשנות זו היא שכפי שמריה קיבלה את מילת אלוהים ברחמה, כך גם כל אחד מאתנו יכול להוליד את ישוע בתוכו. להכיר את אלוהים ואת לב כל הדברים בעצמו – לכך מכוונת עבודת הרוזרי. התרגול של הרוזרי מכניס את המתפלל למצב שדרכו הוא יכול לקבל את האור הרוחני. מריה היא חבצלת השרון, שושנת העמקים, הוורד נטול הקוצים בגן המיסטי שדרכו העולם מתממש כפי שכותב דנטה, הפרח שהוא סמלם של האוהבים. החרוזים הם חלק מכתרה של מריה מלכת השמיים, והם מהווים מעין זרי פרחים.

במאה ה-15 התעצבה תפילת מחרוזת הרוזרי לנוסח שאנו מכירים היום, במקביל לניסוח תפילת "אווה מריה". האיש שידו הייתה במעשה הוא הכומר הדומיניקני אלאנוס דה רופ (Alanus de Rupe) מברטאן שבצרפת (מת ב-1475), שקיבע את הנוסח של הרוזרי ל-150 תפילות "אווה מריה" ביום (50 בכל פעם), 15 תפילות "אבינו שבשמיים" (חמש בכל פעם), ושלושה סוגים של חמישה רזים (שמחה, עצב והלל). ב-1470 הקים דה רופ את האחווה של "התהילים למריה המהוללת"[3], שהפיצה את האמונה בכוח הרוזרי להשיג חסד והגנה ממריה, הוא התחיל למעשה את התרגול והפולחן של הרוזרי כפי שאנחנו מכירים אותו היום.

בעקבות כך הוקמה ב-1475 אחווה ראשונה על שם הרוזרי על ידי יעקב שפרנגר (Sprenger), צייד המכשפות הידוע לשמצה והתרגול של הרוזרי נפוץ במערב אירופה. האפיפיור אלכסנדר ה-6 (אחד המושחתים בתולדות הכנסייה) הוא הראשון שמזכיר את הרוזרי ומאשר את השימוש בה ב-1495. וב-1520 מוכרת רשמית תרגולת הרוזרי כתרגול דתי נוצרי על ידי האפיפיור ליאו ה-10.

יש 150 פרקי תהילים, ולכן הרוזרי המקורי כלל 15 רזים, שבכל אחד מהם חוזרים עשר פעמים על תפילת "אווה מריה" דרך עשרה חרוזים. ובהקשר לתפילה זו: היא מורכבת מחיבור ברכת המלאך גבריאל למריה (בבשורה) וברכת אלישבע למריה (בביקור) ומופיעה כבר במאה ה-7 אצל הביזנטיים, אבל רק במאה ה-11 היא מגיעה כסוג של משפט מלאכי נוצרי למערב על ידי נזיר בשם פטרוס דמיאנוס (Damian). במאה ה-12 התפילה היא כבר הייתה חלק מהקאנון הנוצרי. הפרנציסקנים והדומיניקנים הפיצו ופיתחו את תפילת "אווה מריה" במאה ה-13 כתחליף לתפילות המורכבות, והיא נקראה "התהילים של גבירתנו". ברנרדינו מסיינה הוסיף את המשפט "התפללי עבורנו" במאה ה-15, אבל רק ב-1568 נוספה באופן רשמי לתפילה הבקשה והמשפט "התפללי למעננו החוטאים, עכשיו וביום מותנו" (בתחילה השתמשו בנוסח המקוצר, בלי תפילת הבקשה).

ההופעה של תרגולת הרוזרי באה על רקע של הרנסנס והיחלשותה המוסרית של הכנסייה (שהביאה לרפורמציה בתחילת המאה ה-16). המחשבה מאחורי הפצת תרגולת הרוזרי הייתה להחזיר לכנסייה הגות פנימית, תחושה דתית, כנות ותפילה שזמינה להמונים. בסוף המאה ה-16 מפרסם האפיפיור פיוס ה-5 בולה (מכתב) בשם Consueverunt שמקדמת את השימוש ברוזרי. בעזרת תרגולת הרוזרי מצליח האפיפיור פיוס ה-5 לקבל הדרכה והנחיה ממריה ובעקבות כך ליצור ברית בין המעצמות של איטליה, ספרד וההבסבורגים כנגד האימפריה העות'מאנית. כוחותיהם המשולבים של הנוצרים מצליחים לנצח את העות'מאנים בקרב הימי של לפאנטו ולהציל את אירופה מפלישה וזו הוכחה לכוחה של המחרוזת הקדושה. בזמן הקרב הכנסיות היו פתוחות, והאפיפיור התפלל למריה דרך הרוזרי, ועובדה שזה עבד!

פיוס ה-5 מבסס את הטיעונים לכוחה של הרוזרי על סמכותו של דומיניקוס הקדוש, שכביכול הוא זה שקיבל אותה על ידי הבתולה עצמה במאה ה-13, בהתערבות אלוהית ראשונה מסוגה שבמהלכה מריה נתנה לדומיניקוס את המחרוזת שלה עצמה (כפי שנתנה לתומא המפקפק את האבנט שלה בזמן עלייתה לשמיים). אלא שמבחינה היסטורית אין הוכחה לסיפור הזה, והעקבות הראשונות של שימוש ברוזרי הן רק מהמאה ה-15 עם אלאנוס דה רופ, שייתכן כי הוא זה שהמציא את הסיפור והתרגול.

ישנן אפשרויות וטכניקות שונות לביצוע תפילת הרוזרי. בדרך כלל נוהגים לדמיין את האירועים או להשתמש בתמונות דמיוניות שלהם, צריך לדמיין את האירוע או התמונה בעודך מעביר את החרוזים בין אצבעותיך ואומר את התפילה בליבך. לעיתים נכנסים לפרטי האירוע או התמונה, לעיתים מילה או תחושה משמשות למיקוד, לעיתים מספיק להגיד את המילים ולגעת בחרוזים, וחסד האלוהים יעשה את השאר. באופן מסורתי לא צריך לקנות את מחרוזת הרוזרי, אלא היא צריכה להינתן לאדם או להימצא בחסד האל. לעיתים יש ריח של עלי ורדים בחרוזים. התפישׂה שמאחורי זה היא שיופיו של העולם החומרי מקשר אותנו לאלוהים.

יוחנן פאולוס ה-2 על הרוזרי

יוחנן פאולוס ה-2 היה אפיפיור שנת המילניום (2000) וגם האפיפיור שכיהן לאורך התקופה השנייה הארוכה ביותר – 28 שנה, לאחר פיוס ה-9 (שכיהן 32 שנה באמצע המאה ה-19). הוא היה האפיפיור הראשון מזה 400 שנה שלא היה ממוצא איטלקי, ושפעמיים נפגע מניסיונות להתנקש בחייו, אך שרד באופן פלאי. בתקופתו התמוטט הקומוניזם, ארצות הברית יצרה יחסים עם הוותיקן, והתרחשו ניסים רבים אחרים. הוא ביקר ביותר ממאה ארצות, ביניהן גם בישראל.

יוחנן פאולוס ה-2 היה אחד האפיפיורים הגדולים ביותר שקידמו את פולחן מריה. לפי דבריו, כפי שהתפרסמו באיגרת Redemptoris Mater, למריה יש שני תפקידים עיקריים: ראשית, היא המתווכת עבור המין האנושי: "וכך מתקיים התיווך: מריה ממקמת עצמה בין בנה והאנושות במציאות של רצונותיהם, צרכיהם וסבלם. היא שמה עצמה 'באמצע', כלומר היא פועלת כמתווכת מבפנים ולא כמישהו מבחוץ, אבל במקום שלה כאם. היא יודעת שכך היא יכולה להראות לבנה את הצרכים של המין האנושי, ולמעשה יש לה את הזכות לעשות זאת. וכך לתיווך שלה יש אופי של שתדלנות, מריה משתדלת (מתערבת) למען המין האנושי". ושנית, היא המודל של דרך האמונה הנוצרית ואם הכנסייה: "מריה חובקת כל אחד ואחד בכנסייה, ומאמצת כל אחד ואחד דרך הכנסייה. במובן זה מריה, אם הכנסייה, היא גם מודל הכנסייה".

יוחנן פאולוס ה-2 מסתמך על לואי ממונפורט (Louis de Montfort), קדוש צרפתי (מת ב-1716) שלימד כי אפשר לקדש את ישוע דרך מריה, ומספר שלקח לו זמן להבין שהוא לא יכול להפריד את השילוש הקדוש מדמותה של מריה. הוא הושפע מאוד מספרו The Secret of the Rosary, בו מסביר לואי איך למדוט על הרוזרי בעזרת כוונה טהורה ותשומת לב, ואיך לסנן הפרעות ולפעול מתוך יראת כבוד.

יוחנן פאולוס ה-2 פיתח את תורתו של לואי ממונפורט והוסיף עליה.[4] הוא היה אפיפיור מחדש, במיוחד בהקשר של פולחן מריה, והפופולריות הרבה שלו אפשרה לו לחדש תפילות ומנהגים בפולחן הנוצרי. באוקטובר 2002 הוא כתב מכתב אפוסטולי שנקראRosarium Virginis Mariae  על הרוזרי של הבתולה מריה ובו הוא ממליץ להוסיף לרוזרי חמישה רזים, הם רזי האור. לפי יוחנן פאולוס ה-2 החשיבות של הרוזרי היא בכך שהתפילה משמשת להתבוננות, הרהור ומדיטציה, בדומה לתפילת ישוע (ההסיכאזם) בכנסייה האורתודוקסית. הוא מקשר בין שתי התפילות, וחושב שצריך לחזק את התפילה הזו למול זרמי העידן החדש והתורות המזרחיות.

מריה מתבוננת בישוע מגיל קטן, וזו הרוזרי, ההתבוננות, צריך לראות את ישוע דרך עיניה של מריה. מריה אצרה את הזיכרונות מחיי ישוע בליבה, ולכן התפילה היא הרהור, זיכרון, מחשבה ללא הפסקה, שבמסגרתה חיים את הרגעים בחייו של ישוע. המצטרף לכנסייה הנוצרית הופך להיות חלק מגופו המיסטי של ישוע, זהו גוף חי, אך נטול מחשבה עדיין, והרוזרי הוא חיבור למחשבה של ישוע. התפילה היא הגוף, והמדיטציה של הרוזרי היא הרוח המחייה את הגוף. אנו מתבוננים דרך עיניה של מריה בפרצופו הזורח של ישוע, וקולטים את מהותו. העניין הוא לא מה הוא לימד אלא מי הוא. דרך הרוזרי אנחנו נהיים מעין חברים לישוע ומריה.

לפי יוחנן פאולוס ה-2, החיים של הנוצרי באלף ה-3 יהיו תלויים ביכולת להגיע להבנה שלמה של המסתורין של אלוהים וישוע, מסתורין שבתוכם קיימים אוצרות של ידע וחוכמה. "ההבנה השלמה, של ידיעת סוד האלוהים, המשיח" (אל הקולוסים ב', 2). הרוזרי מאפשר "להתחזק על-ידי רוחו באדם הפנימי שלכם, כדי שישכן המשיח בלבבכם על-ידי האמונה ותהיו משרשים ומייסדים באהבה, כך תוכלו להבין יחד עם כל הקדושים מה הרחב והאורך והגובה והעומק, ולדעת את אהבת המשיח הנשגבה מדעת, למען תמלאו בכל מלוא האלהים" (אל האפסיים ג', 16-19).

לפי יוחנן פאולוס ה-2, בישוע יש את האמת לגבי חיי אדם, במסתורין של המילה שהופכת לגוף יש את המסתורין של האדם. וברוזרי יש את הרוזרי הריתמוס של חיי אנוש. דרך המדיטציה של הרוזרי המאמינים מקבלים מושג על האדם האמיתי: כשהם חושבים על הבשורה הם מבינים את הקדושה של החיים, כשהם חושבים על הרזים של השמחה הם מעריכים את חיי המשפחה, כשהם חושבים על הרזים של האור הם מבינים כיצד הם יכולים לעשות טוב בעולם, כשהם חושבים על רזי העצב הם מקבלים כוח לשאת את ייסורי הגאולה, וכשהם חושבים על רזי התפארת (ההלל) הם מבינים לאן אפשר להגיע ומהי המטרה. מהי הקריאה שנקבל אם נרשה לעצמנו להירפא ולהיות מודרכים על ידי רוח הקודש.

באותו הזמן, להתפלל לרוזרי משמעו גם להפקיד את הצרות שלנו אצל ישוע ומריה, כפי שכתוב בתהילים (נ"ה, 23): "השלך על יהוה יהבך והוא יכלכלך לא יתן לעולם מוט לצדיק". הרוזרי מסנכרן את ריתמוס חיי האדם עם ריתמוס חיי האלוהים.

יוחנן פאולוס ה-2 מציע להכריז על כל רז בזמן התרגול, ואולי להשתמש באיקונה. השימוש באמצעים חזותיים ופיזיים עוזר לריכוז, מפני שזו במובן מסוים ההתגשמות. אפשר גם להביא ציטטות מהברית החדשה, זאת מילת האלוהים. חשוב גם לתת רגעים של שקט בכדי לעכל ולהרהר על הדברים. הוא מציע שהרוזרי תהיה תרגולת שתשלים את תרגולת תפילת השעות (Divine Office), ושאפשר שגם אנשים פשוטים, וביניהם גם ילדים, יתרגלו את התפילות הללו, ולא רק אנשי דת במשרה מלאה.

מעניין לציין כי לפי יוחנן פאולוס ה-2 הרוזרי הוא קריאה לשלום, במיוחד בישראל, ארצו של ישוע. לפי שיטתו, התרגול של הרוזרי יעזור להביא שלום, הוא גם יעזור לחיי המשפחה, שהם חיוניים לקיום החברה. ישוע אמר לאימו לפני מותו "ראי, זה בנך", והוא התכוון לכל האנושות, ומאז היא האם של כולנו, עוזרת לנו.

כדאי להוסיף בהקשר זה שיוחנן פאולוס ה-2 כתב ספר שנקרא "לחצות את סף התקווה", שבו הוא פותח מקצת מהסודות של הנצרות הקתולית. הוא גם חידש אתר אינטרנט של הוותיקן, הקים שני ערוצי טלוויזיה ורדיו, והכריז על קדושים רבים ברחבי העולם, כמו למשל הכרזה על מרים בוארדי מישראל כמבורכת. המוטו של יוחנן פאולוס ה-2 היה: "כולי שלך אני, הו מרים".[5]

הרוזרי החי בארץ ישראל

הרזים הקשורים ברוזרי קרו כולם במקומות ספציפיים בישראל, ולימים הוקמו במקומות הללו כנסיות שהושפעו מהתפישה של הרוזרי לגבי מהות ומשמעות הרז שהתרחש במקום. כלומר במקום שבו התרחש רז הבשורה, הוקמה כנסייה שמבטאת את ההבנה העמוקה של רז זה. ובמקום שבו התרחש רז הביקור, הוקמה כנסייה אחרת המבטאת את הרז הזה, וכן הלאה. וכך אפשר היום לערוך מסע בארץ בעקבות הרזים השונים, בדיוק כפי שבאיטליה הוקמו מסלולי קפלות שבהם הוצגו הרזים השונים בפיסול ובציור (ההרים הקדושים בצפון איטליה), אלא שבארץ אלו המקומות האמיתיים, בגודל אמיתי וחי.

במאמרים שבחלק זה אספר על כל אחד מהרזים של הרוזרי, אביא ציטוטים לגביו מהברית החדשה, אסביר את מהותו וחשיבותו. בנוסף לכך אתייחס למבנים ולמקומות הקשורים לכל אחד מעשרים הרזים של הרוזרי בארץ, מתוך כוונה שתיאור זה יאפשר למי שמעוניין בכך לצאת למעין מסע עלייה לרגל בישראל בעקבות הרוזרי. אני מאמין שדרך החשיפה למקומות ולכנסיות שנבנו בהם יוכל העולה לרגל להעשיר את הבנת הרוזרי והרזים השונים, ושלאחר השלמת המסע תתקבל תמונה שלמה ועשירה של הסיפור הנוצרי ומשמעותו האישית לחיים של כל אחד ואחת.

במאמרים שבחלק זה תמצאו התייחסות ראשונה מסוגה בעברית לתפילת (תרגולת) הרוזרי, להתפתחותה, משמעותה והקשריה. וכן למקומות בארץ הקשורים לעשרים הרזים (אירועים) שהיא מתייחסת אליהם, שבחלקם הגדול נבנו כנסיות מרתקות המנציחות את האירוע המסוים ומתייחסות למשמעות הנסתרת שלו. התייחסות לרוזרי בהקשר של האמונה המריאנית והקשר של הרזים למקומות שונים בארץ. המאמרים מציעים מעין מסלול עלייה לרגל (אם תרצו אפשר לקרוא לכך טיול) בעקבות הרוזרי למקומות מיוחדים ולכנסיות מופלאות בישראל. זוהי מעין מחרוזת טיולית בגיאוגרפיה המקודשת המורכבת ממקומות קדושים המתייחסים לרוזרי.

הרעיון שעומד מאחורי המסלול בעקבות הרוזרי הוא טיול בעקבות אתרים נוצריים בישראל הקשורים למריה (דמות האם הגדולה), ומפתח להבנה אלגורית מיסטית של האירועים החשובים ביותר בחיי ישוע ומריה שיכול לשמש את בני כל הדתות והאמונות. כמובן שלמסלול מעין זה יש ערך רב יותר לבני הדת הנוצרית, ובמיוחד כאלו שמאמינים בדוקטרינות המריאניות, כפי שקיים במקומות שונים באיטליה, שם נוצר החל מהמאה ה-16 מסלול של קפלות שמשמש מוקד לעלייה לרגל, כשבכל אחת מהן יש ייצוג של אחד מרזי הרוזרי בפיסול וציור (ההרים הקדושים של צפון איטליה).[1] אלא שישראל היא המקום היחיד בעולם שבו ניתן ליצור מסלול  שיכלול את האתרים האמיתיים ולא רק ייצוג שלהם. כיום נפוצה מאוד העלייה לרגל הנוצרית לאתרים מריאניים ברחבי העולם, ומשום מה דווקא בארץ שבה נולדה, גדלה ומתה מריה, התחום הזה לא מפותח.

בנוסף להתייחסויות נרחבות למחרוזת הרוזרי החיה והמסורתית, תמצאו במאמרים שבחלק זה הרחבה על התפישות המריאניות, האמונה במריה כאם האלוהים בנצרות, תחליף של האם הגדולה, וכן גילוי ראשון מסוגו של סיפור התגלויות מריה בישראל ובעולם. המאמרים קשורים לספר – מריה גבירתנו של ישראל שפורסם לאחרונה כחלק מסדרה של ספרים על מסורות רוחניות בישראל, ראו בחלק של הספרים

קריאה מהנה

הערות[1] הוא נולד בקאלרואגה בצפון ספרד. אימו שהייתה עקרה עלתה לרגל למנזר סילוס (Silos) ושם חלמה שכלב קופץ מרחמה ובפיו לפיד והאש מהלפיד מתפשטת על פני כל העולם. השם דומיניקוס משמעו "כלב האל".

[2] בשנת 1206 הוא הקים מנזר קטן בכפר דרום צרפתי בשם פְּרוּילה (Prouille) עבור כמה נשים אצילות שעזבו את האמונה הקתרית וחזרו בהשפעתו לקתוליות, כתב עבורן תקנון והפך את המקום למרכז הטפה לאמונה הקתולית.

[3] תהילים היו החלק המרכזי בסדר התפילה היומית במנזרים (Divine Office), שמתקיימת שבע פעמים ביום במועדים קבועים.

[4]  הוא מזכיר כמקורות ההשראה שלו גם את פפה פיו, (Papa Pio) שאותו הוא קידש. ואת ברטולו לונגו (Longo), שבנה כנסייה בפומפיי והיה חבר במסדר הקבר הקדוש (נפטר ב-1926).

[5]  בנוסף לכך, הוא הציע לשנות חלק מתחנות דרך הצלב המסורתיות, כך שיסתמכו יותר על הטקסט של הברית החדשה ופחות על מסורות מאוחרות שאין להן סימוכין מקראיים. בכל כנסייה קתולית מופיעות 14 תחנות שמייצגות את דרך הייסורים של ישוע, כפי שמופיע בוויה דולורוזה בירושלים.

[1]  ראו הספר "איטליה המקודשת", זאב בן אריה, 2019.