מבוא לטיול בבולגריה

ראו הספר יופיו של הוורד – טיולי תרבות ורוח בבולגריה באתר זה

מתוך הקדמה לספר על בולגריה

נושאי השיחה ברבות מארוחות יום שישי היו, עד לפני כמה שנים, פוליטיקה, ספורט, טלוויזיה (כשהיה רק ערוץ אחד), היום הנושא הפופולארי ביותר ברבים מן הבתים הוא טיולים בעולם. היכן היו המשתתפים בארוחה בפעם האחרונה, לאן הם מתכוננים לנסוע בפעם הבאה, מה שמעו על מקום כזה וכזה, מה כדאי לעשות בארץ זו וזו, מה הפסטיבל האחרון, וכו’.

כולנו מטיילים כל הזמן, ויעדים שעד לא מזמן היו בגדר חלום רחוק, כגון אתיופיה או מונגוליה. היום הם בהישג היד, ולא רק של מוצ’ילרים, אלא גם של פנסיונרים. אלא שמרוב עצים, והחיפוש החדש והמלהיב כל הזמן, לעתים לא רואים את היער. מצלמים את היער מאין ספור זוויות, אבל לאחר הפוסט הנלהב הראשוני בפייסבוק שוכחים את התמונות ועוברים לדבר הבא. ונשאלת השאלה, איך אפשר להפוך את הטיול למקומות אחרים למשמעותי? למרכיב בבניין תפישת עולם, הבנה, תרבות?

המשימה נהיית יותר ויותר קשה עם השנים, מכיוון שהעולם נהיה כפר גלובלי גדול אחד. ובכל מקום שהולכים פוגשים את אותם מאכלים, אותם תנאי מגורים, ואותה מנטליות. כולם רואים את אותן תכניות בטלוויזיה, ולא משנה אם זה “כוכב נולד” בבולגרית או בעברית. כולם מתמודדים עם הטכנולוגיה, ומבלים את זמנם במחשבים ובפלאפונים. ונדמה שכולם במירוץ אחר כסף, מכונית חדשה, להיראות טוב, ולהגשים את עצמך, ולא שזה רע, אלא שהתרבויות נעלמות בדרך וההבדלים בין בני אדם מִטשטשים.

לפני שנים רבות פגשתי אדם שאמר לי שהבעיה בעולם שלנו היא לא רק היעלמות החיות והצמחים, אלא שגם תרבויות אנושיות הופכות לזנים נכחדים, וחבל על העושר של ניסיון וחוויה אנושית שהולכים לאיבוד. זה נתן לי השראה לקרוא לחברת הטיולים שהקמתי “תרבויות עולמי”. ברחבי העולם ישנם עדיין הרבה מקומות שבהם המסורות המקומיות נשמרו, שקצב החיים בהם שונה מזה של המאה ה-21. זאת ועוד, בביקור באתרים עתיקים ניתן להתחבר לאיכויות של תרבויות עברו, להרגיש את העולם דרכם, להתחבר למהותם.

במילים אחרות, טיול לארצות אחרות (וגם בארץ שלנו) יכול להיות חוויה תרבותית ומהותית שמוסיפה לתפישת עולמנו, מכיוון שבני אדם בכל מקום הם דומים ומתמודדים עם אותן בעיות: ארעיות החיים, שמחה ועצב, אהבה וחיפוש. אם אדם בא פתוח, מכיר את הרקע, ויודע מה לחפש, להיכן להגיע, ובמה להתרכז, התרבות שאותה הוא מבקר מגלה עצמה לפניו, והוא מועשר בחוויה אנושית נוספת ושונה מעט מזו שהוא מכיר.

לשם כך נולד הספר הזה, שהוא ראשון בסדרה של ספרים על מקומות בעולם. בכדי להכין אתכם לביקור בבולגריה, ארץ עם מורשת תרבותית עתיקה ומפוארת. ישנם שני דברים שבהם בולגריה תורמת באופן יוצא דופן למורשת האנושית: האחד זה היותה אחד המקומות הראשונים בעולם שבהם התפתחה תרבות אנושית, ושבה הופיעו תרבויות עתיקות ומיוחדות כגון זו של התראקים, והשני הוא היותה המקום שבו נוצרה לראשונה ישות נוצרית סלאבית, הומצא הכתב הקירילי והתפתח סוג מיוחד של נצרות מיסטית, הן בתוך הכנסייה והן מחוצה לה.

הספר מציע שני מסלולים לזה הרוצה לגלות את אוצרותיה של בולגריה: המסלול הראשון בעקבות תרבויות עתיקות, החל מהיישובים הראשונים בעולם, מעבר ממגורים במערות לחיים בכפר תחת כנפי האלָה אם, וכלה בתרבות המופלאה של התראקים, שהתקיימו במקביל ליוון הקלאסית והשאירו אחריהם מקדשים מרשימים. המסלול השני הוא בעקבות בולגריה הנוצרית, החל מהתקופה הרומאית, המשך בהתגבשות כאומה עם הקמת האימפריה הבולגרית השנייה, ימי הזוהר של האימפריה הבולגרית השנייה, והשפל של הכיבוש העותומאני, וכלה במאבק לעצמאות והקמת המדינה הבולגרית החדשה.

כל אחד משני המסלולים הוא מעגלי, ומתרכז בקרוב לעשרים אתרים עיקריים, עליהם מרחיב הספר. לכל אחד משני המסלולים הקדמה מקיפה הנותנת את הרקע ההיסטורי, דתי, תרבותי, תוך פזילה לכיוון של תיאוריות רוחניות אלטרנטיביות, ובסופם יש נספח שמרחיב על נושאים הקשורים אליהן. במסלול הנוצרי זהו מעין מפתח של משמעות צבעים, סמלים, מספרים, אדריכלות ואמנות בכנסיות נוצריות, ובמסלול תרבויות עתיקות זה תיאור של אירועי הפולקלור העיקריים במחזור עונות השנה, שכן המסורת שלהם מקורה בתקופות עתיקות והיא מלמדת אותנו עליהן.

אני מקווה שתיהנו גם מהספר וגם מטיול בבולגריה, ההמלצה שלי היא להימנע מאזורי התיירות של החוף, ולפנות במקום זאת להרים ולערים. העם הבולגרי הוא עם משכיל, אוהב ספר, מקבל אורחים, נוח, שמח בחלקו וידידותי, הארץ מגוונת, יפה, הררית ברובה הגדול, ונעימה. המיוחד בטיול בבולגריה הוא הנינוחות והפולקלור. השלם הוא יותר מסך כל חלקיו.

ספר זה איננו מדריך תיירים במובן הקלאסי, ולא נועד לעזור בעניינים טכניים כמו איזה מלונות מומלצים וכיוצא בזה. לפי תפישת עולמי, התעסקות רבה בנושאים הפרקטיים בשלב מוקדם מדי גורמת לטיולים להיהפך למשימה שאותה צריך לבצע, ולצורך כך נעזרים במערכי האופי והפעולה הרגילים, במקום ליהנות מהחופש ולהתחבר למשהו שונה, אחר. במילים אחרות, יוצאים לבולגריה ובמקום לחוות אותה נמצאים חלק גדול מהזמן באינטרנט בניסיון לחפש מלון זול יותר, השוואות, חישובים כספיים של עלות תועלת, וכיוצא בזה. בולגריה היא ארץ שקל להסתדר בה, ולפעמים שווה לשלם מעט יותר ולא לפגוע בהנאת הטיול, שתלויה בפניוּת שלנו.

ספרי הטיולים ואתרי האינטרנט מלאים בהשוואות והמלצות היכן כדאי לאכול, איפה לקנות, וכו’. הספר שלפניכם נועד קודם כל להכיר לכם את התרבויות שהתקיימו בבולגריה בעבר, ואת הנצרות הבולגרית שהיא עצמאית ומהווה דת לאומית. נסיעה לבולגריה בלי להיכנס לנושא הנצרות היא כמו ביקור בארץ מבלי להבין את הרקע היהודי. נסיעה לבולגריה מבלי לבקר באתרים התראקיים והמגליתיים, היא כמו להיות באנגליה בלי לבקר בסטונהנג’. פרק מיוחד בספר מוקדש לאחווה הלבנה שייסד המורה פטר דנוב, שעימה יש לי קשר אישי של הערכה ואהבה.

מסלול הטיול הרוחני לבולגריה העתיקה

המסלול שאני מציע בעקבות אתרי בולגריה העתיקה הוא מעגלי ועובר דרך אזורי ההרים החשובים של מדינה יפה זו. הוא מתחיל במרכזים האנרגטיים של הרי רילה, הלב הפועם של בולגריה, מקום שבעת האגמים ופסגת המוסלה, ממשיך למזרח הרי הבלקן, הפינה הצפון מזרחית של בולגריה, שם נמצאת מערת מגורה עם ציורי הסלע העתיקים באירופה, וכן אזור גבעות חול מסתוריות בשם בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק (Belogradchik). לאחר מכן מבקר המסלול בהרי הבלקן המרכזיים ובאתרים נפלאים במישור שמצפון להם, הגולש אל הדנובה. משם עובר המסלול אל עמק המלכים התראקי, שנקרא גם עמק הוורדים – מקום שם מגדלים כיום את רוב הוורדים לתעשייה בעולם – מציץ אל אזורי החוף של בולגריה, וַארנה וסוזופול, ומשם עולה לאזור לא מוכר של הרי הסטרנדז’ה, שם נשמרו המסורות העתיקות, והמשכו הרי סאקר, שם התגלו הדולמנים המרשימים ביותר.

לאחר מכן מגיע תורם של הרי הרודופי הנהדרים, ההרים הקדושים לתראקים וקודמיהם. מתחילים במזרח הרי הרודופי, מקום שם יש מתחמים מגליתיים אדירים ובראשם פרפריקון וטטול, נישות מסתוריות חצובות במרומי הצוקים, וכן מערות בצורת וָגִינָה. משם ממשיכים לאזור הקניונים והכפרים היפים של מרכז ומערב הרי הרודופי, יורדים לפלובדיב, שנחשבת לעיר העתיקה ביותר באירופה, ומסיימים בסופיה, במוזיאון הלאומי שמסכם את הטיול ונושא התרבויות העתיקות של בולגריה בצורה יפה.

אם נפרוט זאת לשמות, הרי שאלה הם האתרים העיקריים שמהם המסלול מורכב ובהם מומלץ להתמקד: שבעת האגמים, הר המוסלה, גבעות בֵּלוֹגְרָאדְצִ’יק, מערת מגורה, מערת לפיניצה, קברים תראקיים ומוזיאון בקזלנק, קבר תראקי בסטרוסל, שער האדמה בבוזובגרד, התל של קרנובו, קבר תרקי וחומות מגליתיות בשוושטרי, אתר מגליתי בגליק טש, מקדש בסתת בהרי הסטרנדז’ה, מעגל אבנים במישוקבה ניבה, דולמנים בהרי סקאר, קבר תראקי באלכסנדרובו, מקדש דיוניסוס ועיר עתיקה פרפריקון, אתר טטול, מצפה כוכבים הרמן קאיה, מצפה אסטרונומי וסלע הידע בלינטש, קניוני הטריגרד ויגודינה, פרצוף בסלע בגרדישטה, שבע גבעות פלובדיב, מוזיאונים בסופיה.

הבלקן בכלל ובולגריה בפרט נחשבים למקום שבו החלה התרבות האנושית והוקמו לראשונה כפרי אדם חקלאיים. זה היה זמנה של האֵלָה, תור זהב של אלפי שנה בו לא היו מלחמות, אנשים חיו בהרמוניה עם הטבע ונהנו משוויון, רווחה, וחיים רוחניים עשירים. בבולגריה נמצאו כפרי אדם קדומים שבהם התחילו לראשונה לבנות בתים ולגדל חקלאות. בכל האתרים הללו נמצאו עשרות אלפי פסלונים של אלות בצורות שונות.

מה שנשאר מתקופה זו הם בעיקר האתרים הדתיים. הפולחן התקיים במקומות יוצאי דופן בטבע, שעוצבו ושונו על ידי בני אדם – אתרים מגליתיים, מעגלי אבנים, אבנים עומדות, דולמנים. בבולגריה יש הרבה מאד מגליתים נפלאים, כגון בגליקטש ובלינטש שלא מוכרים כמעט, ולא נופלים ביופיים והדרם מסטונהנג’ באנגליה או ממעגלי האבנים של צרפת. מעגלי אבנים עתיקים, סידורי אבנים מקודשות, ומקומות בהם הסלעים יוצרים צורות מיוחדות, שהרבה פעמים מתייחסות לגרמי השמיים ולזריחת השמש והכוכבים בימים מסוימים בשנה. סלע בכלל וגיבוב של סלעים בפרט ייצג אלוהות, ויש אומרים שהיה מקלט לאנרגיה.

תחילת ההיסטוריה הרשמית של הבלקן קשורה להופעת העם ההודו-אירופאי התראקי לפני כארבעת אלפים שנה. הם הקימו ממלכות, זיהו והוסיפו על האתרים המקודשים בטבע, ולימים, אולי בהשפעת התרבות היוונית או המצרית, הקימו מקדשים ואתרים הבנויים במקומות שונים בבולגריה, כך שכיום יש שפע של אתרים המיוחסים לתקופה התראקית, שהחלו להתגלות החל משנות ה-80 בהנהגתו של אינדיאנה ג’ונס הבולגרי – הארכיאולוג קיטוב.

אתרי תרבות האֵלָה והיישוב הקדום נמצאים בעיקר במישור התראקי. המגליתים נמצאים לאורך החוף ובהרי מזרח הרודופי, סאקר והסטרנדז’ה. האתרים התראקיים נמצאים בכל רחבי בולגריה, אך בעיקר בהרי הרודופי והבלקן.

קצת יותר על הגיאוגרפיה של בולגריה

הלב של בולגריה הוא המישור התראקי, הכלוא בין שלשלת הרי הבלקן מצפון והרי רודופי מדרום. זה היה אחד מאסמי התבואה החשובים של האימפריה הרומאית, אזור חקלאי עשיר בגודל מדינת ישראל, בו נמצאות הערים הגדולות – סופיה בקצהו ופלובדיב בליבו. בקצה המערבי שלו שוכן הנמל של בורגס וקו החוף של הים השחור.

צפון בולגריה הינו אזור של מישורים וגבעות שרוחבו כמאה קילומטרים, המשתפל מפסגות הרי הבלקן אל הדנובה. באזור אתרים היסטוריים מעניינים וחשובים, אך כיום הוא די נידח. לעומתו, חוף הים השחור הפך לאתר נופש פופולארי לישראלים בשנים האחרונות. במרכזו הערים וַארנה ובורגס.

אלא שהאזורים המעניינים בבולגריה, לפי דעתי, הם רכסי ההרים. בבולגריה יש חמישה רכסי הרים נישאים, שכל אחד מהם הוא אזור תרבותי ונופי נפרד. בכל אחד מהם יש תלבושות, פולקלור, מוזיקה וריקוד שונים, מסורת היסטורית וגאווה מקומית. הגדול והשונה מהשאר הוא רכס הרי רודופי, המפריד את בולגריה מיוון. הארוך והמיושב מכולם הוא רכס הרי הבלקן הנקרא ‘ההר הטוב’, וסביבו התפתחה הלאומיות והתרבות. הגבוהים והמרשימים ביותר מבחינת הנוף הם הרי רילה ופירין, המגיעים לגבהים של שלושת אלפים מטר. ליד סופיה יש רכס הרים לא גדול שנקרא ויטושה, אך מתנשא לגובה 2200 מטר ומשמש כריאה הירוקה של העיר. אלה הם חמשת רכסי ההרים הידועים, אליהם יש להוסיף את הרי הסטרנדז’ה וסקאר היפים, הנמצאים בדרום מזרח על הגבול עם טורקיה.

הקדמה למסלול בולגריה הנוצרית

הנצרות בבלקן, כמו גם במקומות אחרים בעולם, קשורה בלאומיות ובתרבות המקומית. זו נצרות בעלת מאפיינים ייחודים, השונים ממקומות אחרים בעולם. היא קרובה יותר ברוחה לתורה המיסטית של הגנוסטים – כתות פורשות בנצרות, המדגישות ידיעה בלתי אמצעית של האל. מסורות ההסיכאזם (הירגעות – טכניקות של מדיטציה ונשימות כמו ביוגה, הקיימות בתוך הנצרות האורתודוקסית) שהתפתחו בהר אתוס, מצאו כאן בית, וכך גם כתות פורשות כמו הבוגומילים. ישוע נתפש כביטוי של האור האלוהי, הלוגוס, ולא כאדם בשר ודם. הדגש בדת הוא על התחייה והחיים ולא על החטא והצליבה. האדם נתפש כמסוגל להפוך ליותר ממה שהוא, להעפיל בסולם מיסטי אל האל, ולא כמי שנמצא בשפל וזקוק לחסד אלוהי. קוראים לזה “תיאוזיס” – הפיכת האדם לאל.

הכנסיות שהתפתחו בבלקן – בראשן הכנסייה הבולגרית, לאחר מכן הכנסייה הסרבית וזו של מונטנגרו, ולבסוף הכנסיות המקדונית והאלבנית – הן כנסיות עצמאיות עם מסורת רוחנית, שפה וקדושים משל עצמן. בנוסף אליהן התקיימו בבלקן כתות מיסטיות, שחלקן קיימות עד היום, שבהן פירשו בצורה אחרת לגמרי את תורתו של ישוע. מסע בבלקן בעקבות הנצרות האורתודוקסית המיסטית והכתות הפורשות, יכול להאיר באופן מעמיק ואחר את הבשורה הנוצרית.

אלא שעל-מנת שנוכל לחוות היבט תרבותי ודתי-נוצרי זה של הבלקן, עלינו כישראלים וכיהודים להתגבר על כמה מחסומים: ראשית, עלינו להתגבר על הרתיעה הטבעית והמובנת שיש לחלק מאתנו מעיסוק בנצרות – רתיעה הנובעת מהיסטוריה של רדיפת היהודים על ידי הנוצרים. זהו פרק עצוב בהיסטוריה, אך זו עובדה שלא ניתן לשנותה. לנצרות של היום אין כמעט קשר לאירועי העבר, ובוודאי שכך באזור הבלקן, שבו הכנסייה הבולגרית, למשל, מילאה תפקיד מרכזי בהצלת יהודי בולגריה בשואה.

שנית, עלינו להתגבר על התפישה של הנצרות כדת שטחית ונטולת ערך. עלינו להכיר בכך שלפנינו דת בעלת תרבות עשירת רבדים, ובארצות שבהן נבקר, שומה עלינו להתוודע לעולם עשיר זה, כדי להפיק את מלוא התועלת וההנאה מביקורנו.

שלישית, עלינו להתגבר על הנטייה לראות את הכול באותה מסגרת, בבחינת “ראית כנסייה או מנזר אחד – ראית את כולם!” לכל ארץ יש הנצרות המיוחדת לה, האמנות המיוחדת לה, הכנסיות והמנזרים המיוחדים לה והסיפור הייחודי שלה.

במידה ונתגבר על המחסומים, תתאפשר לנו הכרה אמיתית ומעמיקה עם תרבויות ודתות הבלקן ואפשרות להכיר תרבות חיים והשקפת עולם אחרת, של התושבים בארצות שבהן נבקר. תינתן לנו הזדמנות להתוודע לעולם תרבותי ורוחני עשיר שיוכל לתת לנו השראה ולשמש אותנו בהמשך דרכנו, וכן תתאפשר לנו יתר הבנה של הנצרות ותרבותה העשירה והמורכבת, ואעז ואומר שאף נוכל להגיע לפיוס עימה.

אלא שראשית דבר עלינו להבין את הרקע לעליית הנצרות – והוא קיום האימפריה הרומאית, שהביאה תקופת שגשוג ושלום לבלקן.

המסלול בעקבות בולגריה הנוצרית מכסה תקופה של קרוב לאלפיים שנה, מהכיבוש הרומאי ועד סוף התקופה העותומאנית. במרכזה של תקופה זו נמצא סיפור היווצרות וגיבוש האומה הבולגרית הקשור לקבלת הנצרות על ידה, התפתחות וקיום האימפריה הבולגרית הראשונה והשנייה.

מסלול בולגריה הנוצרית

המסלול שאני מציע בעקבות בולגריה הנוצרית מכסה טווח זמן של קרוב לאלפיים שנה, החל מהכיבוש הרומאי של תראקיה במאה ה-1 לפנה”ס, הקמת ערים ומערכת דרכים, הפיכת האימפריה לנוצרית, המשך בהגעת הסלאבים והקמת האימפריה הבולגרית הראשונה, ולאחריה האימפריה הבולגרית השנייה, וכלה בחמש מאות שנות כיבוש עותומאני והמאבק לעצמאות. זהו הזמן ההיסטורי שבו המרכיב הבולט ביותר זה הופעת הנצרות, התגבשותה כדת לאומית בעלת כנסייה עצמאית, ותפקידה כשומרת הגחלת של הלאומיות והתרבות בשנות החושך הארוכות.

העם הבולגרי הוא אחד העמים העתיקים באירופה, עם רצף תרבותי של 1,300 שנה, החל מהקמת האימפריה הבולגרית הראשונה בסוף המאה ה-7 לספירה ועד ימינו. אין עוד עמים רבים שהתגבשו כה מוקדם ושמרו על שפתם, דתם והמסורת הלאומית שלהם. האנגלים התגבשו לעם רק עם הכיבוש הנורמני במאה ה-11, הגרמנים והאיטלקים רק במאה ה-19, עם אביב העמים. אלא שהרצף התרבותי והלאומי הופרע עם הכיבוש העותומאני בסוף המאה ה-14, שהשמיד את האצולה המקומית, הרס את הערים והמבצרים, ולא אפשר תרבות עירונית נוצרית כפי שהתפתחה באירופה, מסיבה זו איננו יכולים לטייל בבולגריה כפי שאנו מטיילים באיטליה, אנגליה וצרפת, שם אפשר ליהנות מערי ימי הביניים, שנשארו כמו שהן. בנוסף על כך, בולגריה לא חוותה את הרנסאנס, הבארוק, תקופת ההשכלה, ורק ב-1878 עם קבלת העצמאות היא מתעוררת ומגלה את עצמה מחדש. אבל זה לא אומר שאין מה לראות.

הלאומיות והתרבות הבולגרית קשורות בטבורן לכנסייה הבולגרית האורתודוקסית. מסלול בולגריה הנוצרית מבקר באתרים היסטוריים מרשימים, שרידי ערים גדולות, קתדרלות ומבצרים, נחשף לממלכות עבר שהגיעו לרמה גבוה של אמנות ואדריכלות, מכיר את הנצרות המיוחדת של הזרם האורתודוקסי בכלל ובולגריה בפרט, הממשיכה את מסורת המסתורין ההלני וזה של התראקים. לומד פרק לא מוכר בהיסטוריה של אירופה והעולם, מכיר את בולגריה כמיקרוקוסמוס של הבלקן, ארץ מעבר בין מזרח ומערב, דרום וצפון, שכולם עוברים דרכה: רומאים, יוונים, ביזנטיים, סלאבים, עותומאניים, יהודים, צלבנים. וחווה עם מיוחד ומורשת תרבותית דתית עשירה.

בבולגריה כמאה ושישים מנזרים ועוד כנסיות רבות. כמה מהם גדולים ועתיקים. מסלול בולגריה הנוצרית מתחיל במנזר החשוב ביותר – רילסקי, המתחבא בעמק יפה בהרי רילה. מצדם השני של ההרים נמצאים שבעת האגמים, המקודשים לאחווה הלבנה (ראו במסלול תרבויות עתיקות).[1] מהרי רילה ממשיכים להרי הבלקן ומבקרים את העיירות שלרגליהם, כולל מנזר טרויאן, שהוא השלישי בגודלו בבולגריה.[2]

לאחר מכן, המסלול ייקח אותנו למקומות ההיסטוריים החשובים מצפון להרי הבלקן, ובראש ובראשונה וליקו טרנובו, עיר מבצר מרשימה שהייתה הבירה של בולגריה בתקופת הממלכה השנייה. לא רחוק מווילנקו טרנבו נמצאים מנזרי דריאנובו ופראובראזנסקי. ומצפון לה, לא רחוק מהדנובה בעמק נהר הלום, אזור של מנזרים מרשימים חצובים בסלע ומצודות עתיקות.

במזרח הרי הבלקן נמצאים האתרים החשובים ביותר של האימפריה הבולגרית הראשונה. ובראש ובראשונה הערים פליסקה ופרלסב שהיו בירת האימפריה וכיום הם אתרים ארכיאולוגים, הסוס ממדרה ועוד.

המסלול פונה דרומה אל המישור התראקי ומבקר באתרים החשובים והיפים ביותר מהתקופה הרומאית, הערים היסאר, סטרה זגורה ופלובדיב – רומא של הבלקן. הוא ממשיך להרי רודופי למנזר החשוב של בצקובו ומצודת אסנובגרד, עובר מערבה לאזור הרי פירין ומרחיב עליהם. דרומה מזרחה להם ישנו אזור של גבעות חול מסתוריות שבמרכזו העיירה מלניק ולידה מנזר עתיק, לידו מסלולי טיול בטבע בנוף של מצוקי חול טבעי מוזרים ויפהפיים, במיוחד לאור שקיעה.

אם נפרוט זאת לשמות, הרי שאלה הם האתרים העיקריים שמהם המסלול מורכב ובהם מומלץ להתמקד: מנזר רילה, פליסקה, פרסלב, שומן, וליקו טרנובו, מנזר טרויאן, קלופר, פלבן, מנזר איוואנובו, רוסה, סיליסטרה, פלובדיב, מנזר בצ’קבו, יער הצלב, בנסקו, רופיטה, ויטושה, כנסיות בסופיה.

מסלול בולגריה הנוצרית מסתיים בסופיה, בירת בולגריה, הקרויה על שם כנסיית איה סופיה, הנמצאת במרכזה. מדובר בכנסייה האורתודוקסית העתיקה בבולגריה, שנבנתה במאה השישית. לידה נמצאת קתדרלת אלכסנדר נייבסקי, עצומה ומרשימה, שנבנתה לזכרם של מאתיים אלף חיילים רוסיים שנהרגו בקרב לשחרור בולגריה מידי העותומאניים. בכנסייה מוצג אוסף האיקונות הגדול והמרשים ביותר בבולגריה. כנסיות נוספות השוות ביקור בסופיה הם קתדרלת סבטה נדליה, הכנסייה הרוסית על שם ניקולאי הקדוש, כנסיית גיאורגיוס הקדוש וכנסיית סבטה פטקה סאמארדז’יסקה. בפרברי סופיה נמצאת כנסיית בויאנה ובה ציורי קיר מהמאה ה-13, שהם מהדוגמאות היפות ביותר לאמנות הבולגרית של ימי הביניים.

מיהו בולגרי?

הבולגרים טוענים שהם המשך של התושבים התראקיים המקוריים של האזור, שהתערבבו עם מתיישבים סלאבים שהביאו עימם תרבות ושפה חדשה, ושבט טורקי שארגן אותם למדינה במאה ה-7 לספירה. לפי דנוב, המילה בלגרי משמעה לעשות טוב. לבולגרים שלושה אִפיונים חשובים: מהתראקים הם קיבלו את המשיכה למיסטיקה, מהבולגרים הטורקים את כושר הלחימה, האומץ והנחישות, ומהסלאבים – את הסבלנות והערבות ההדדית, יכולת הנתינה וההקרבה.

העם הבולגרי בפרט, והסלאבים בכלל, בשלים להיות נושאי הדגל של ההתפתחות האנושית העכשווית בכיוון דת חדשה ואוניברסלית של אהבה, חוכמה ואמת. הבולגרים הוכנו לכך במשך אלפי שנה דרך האורפיזם הקלאסי, והלימוד של קיריל ומתודיוס והבוגומילים בימי הביניים.

לבולגרים רצף תרבותי ולאומי של 1,300 שנה, דבר נדיר מאד בהיסטוריה של אומות העולם. יש עמים עתיקים מהם כמו היוונים, אך הם השתנו במהלך ההיסטוריה. הבולגרים הם היו תחת כיבוש במשך שנים רבות, אך הפולקלור, השפה, הדת והתרבות נשמרו.

מעל 80% מתושבי בולגריה הם בולגרים, אך יש גם אחרים, ואלה הם:

הפומאקים (pomak)

הפומאקים הם סלאבים בולגרים שהפכו למוסלמים וחיים בעיקר בהרי הרודופי, שם יש אזורים שבהם הם מהווים רוב. הם מונים כ-250,000 איש, ויש להם דיאלקט בולגרי משל עצמם. לפי גרסת הבולגרים הם הפכו להיות מוסלמים בלחץ השלטונות העותומאניים, ולכן היו ניסיונות ניצור כפויים בשנות ה-80 של המאה ה-20. כיום הם מפתחים זהות נפרדת המבוססת על נרטיב שלפיו הם המשך של התראקים הקדומים או הבוגומילים. בסוף המאה ה-19 הייתה לאזור הרודופי עצמאות קצרה שהובלה על ידי הפומאקים. בהרי רודופי יש מסורות ייחודיות של שירה, מוזיקה ופולקלור, כמו למשל השימוש בחמת החלילים הגדול.

טורקים (Turks)

בבולגריה חי מיעוט טורקי גדול, שלעתים מבלבלים אותו עם הפומאקים. הטורקים מדברים טורקית, חיים בכפרים משלהם, בעיקר בדרום מזרח המדינה, אך גם בעמק הוורדים ובמקומות אחרים. יש כיום מאמץ של ממשלת טורקיה לשמר את האתרים של האימפריה העותומאנית, בבלקן בכלל ובבולגריה בפרט.

העם הוולאכי (Vlachs)

זהו שם כללי לקבוצות דוברי שפה קרובה ללטינית בדרום הבלקן: יוון, אלבניה, מקדוניה, בולגריה וסרביה. לפי אחת התיאוריות אלה אנשים שהגיעו מרומניה הלטינית ממוצא דאקי, ואילו לפי אחרים, הוולאכים הם הוכחה להישארות תרבות ויסודות מתראקיה או איליריה הרומאיות. כיום הוולאכים הם בעיקר רועים באזורים הגבוהים של הבלקן המדברים שפה דומה לרומנית, הם נקראים גם ארומנים ומונים כמיליון איש, החיים בעיקר ביוון, אלבניה, מקדוניה ומערב בולגריה. אופייני לוולאכים לעסוק ברעייה דו-עונתית. בקיץ הם עולים עם העדרים לכפרים שלהם בהרים הגבוהים ובחורף יורדים לעמקים.

לארומנים לא הייתה תודעה לאומית משל עצמם עד המאה ה-19. השכבות המשכילות הצטרפו לעמים המקומיים, ומי ששמר על השפה והתרבות היו האנשים הפשוטים בהרים. עם קבלת עצמאותה, רומניה החלה תנועה הקוראת לנאמנות לכנסייה והרעיון הרומני. עד אז הוולאכים היו יוונים אורתודוקסים. האזור שממזרח למטאורה שביוון הוא המיושב ביותר במיעוט זה.

העם הסרקטסני (Karakachani/Sarakatsani)

זהו עם של רועים ממוצא יווני שנפוצים בארצות הבלקן, כולל בולגריה. לפי השפה שלהם הם נחשבים לטהורים שבכל היוונים, בעבר היו נודדים בין קיץ בהרים וחורף בעמקים, כשהיום של סנט ג’ורג’ מסמל את תחילת הנדידה בסוף החורף אל ההרים והיום של סנט דימיטרי מסמל את תחילת הנדידה בסוף הקיץ אל העמקים. יש לציין שסנט ג’ורג’ קשור למקומות גבוהים, ואילו סנט דימיטרי הוא הקדוש המגן על סלוניקי.

הסרקטסני מומחים ברפואה עממית, יש להם אמנות ייחודית בבגדים ופיסול המזכירה במקצת את יוון לפני התקופה הקלאסית, יש טוענים שהם צאצאים של השבטים הדוריים. לעומתם יש אחרים האומרים שהם התחילו לנדוד רק בעקבות הלחץ של הטורקים, ומקור השם מבטא את המילים פליט או שחור בטורקית.

כיום ישנם כ-100,000 בני האם הסרקטסני ברחבי הבלקן, חלקם הגדול בהרי הפינדוס ביוון, ואילו כחמשת אלפים או יותר בבולגריה. הבולגרים טוענים שהם תראקים קדומים שעברו תהליך הלניזציה ולא התערבבו בסלאבים הפולשים.

הצוענים (Gypsy)

מיעוטים גדולים מאד של צוענים חיים בבלקן, איש לא יודע את מספרם המדויק. לפי האגדה הם הגיעו ממצרים, ולכן השם. אך כנראה שהגיעו מהודו, בדרך כלל הצוענים לא משתלבים בחברות המקומיות ויש להם תרבות ושפה משל עצמם. הם חיים בשולי החברה ולא הופכים לחלק משוק העבודה המקומי. חלקם מוסלמים וחלקם נוצרים, אך לרוב הם שומרים על האמונות הפגאניות מיסטיות שלהם. בבולגריה הם נקראים בני “רומה” (Roma) ומונים קרוב לחצי מיליון איש.

[1] אפשר להספיק את שני האתרים ביום מאומץ, או ביומיים, הכוללים הליכה רגלית בטבע המופלא בין ההרים וביקור באתרים נוספים בסביבה.
[2] ברבים מן המנזרים הגדולים יש חדרי הארחה בהם אפשר ללון, וזאת חוויה בפני עצמה.