מסלול מריה מגדלנה בצרפת
בצרפת יש מסלול של אתרים המיוחסים למריה מגדלנה, המתחיל מהמקום שאליו הגיעה באופן פלאי בסירה מארץ ישראל (ללא משוט או מפרש), ביחד עם שתי מריות נוספות, לזרוס ושרה הקדושה, ומסתיים במקום שבו היא התבודדה לקראת סוף חייה, ובמקום שבו מתה ונקברה.
המסלול, שרואים אותו בבאנר למעלה, מתחיל במקום שנקרא מרי דה לה מאר ומסתיים במצוקי סנט באומן ובקתדרלה בסן מקסימין. לפני שנתאר חלק מהאתרים, להלן כמה מילים על מריה מגדלנה והמסורות הרוחניות הקשורות אליה.
המסורת על הופעתה ונדודיה של מרים המגדלית בצרפת נמצאת בספר שהופיע במאה ה-13 ונקרא מקראת הזהב, אשר הייתה לו השפעה רבה.
מרים המגדלית
מרים המגדלית מופיעה לראשונה בברית החדשה בלוקס כאישה שישוע טיהר משבעה שדים. לאחר מכן היא מופיעה ביוחנן, מרקוס ומתי כאישה הנוכחת בזמן הצליבה, בזמן הקבורה וכמבקרת בקבר לאחר המוות. האזכורים שלה באירועים אלו מלמדים שהייתה תלמידה קרובה של ישוע, ואולי אף היו ביניהם יחסים אינטימיים. ביוחנן מרים קוראת לישוע "רבוני" – שם לבעל, וישוע עונה לה "אל תגעי בי", כלומר היא הייתה נוגעת בו.
יש המקשרים את דמותה של מרים המגדלית למרים, אחותה של מרתה מבית עניה, שסכה את רגליו של ישוע בשמן המור בזמן השבוע הקדוש, ישבה למרגלותיו וניגבה את השמן בשערותיה הפזורות – סמל לאישה נשואה (נשים לא נשואות נהגו לאסוף את שיערן).
בנוסף לברית החדשה, ישנם ספרים חיצוניים, ובמיוחד הבשורה על פי מרים והבשורה על פי פיליפ (ראו בהמשך), המספרים כי היא הייתה תלמידתו הקרובה של ישוע, שהעביר לה את תורת הסוד, וכי הוא היה מנשק אותה על פיה. כמו כן, ישנן מסורות שונות לגבי קורותיה לאחר הצליבה, ובמיוחד בצרפת, שם מאמינים שהיא הגיעה והפיצה את הנצרות, התבודדה במערה בהרים, ומתה ונקברה באדמת ארצם.
"אחרי השבת, עם עלות השחר של יום ראשון, באו מרים המגדלית ומרים האחרת לראות את הקבר. לפתע הייתה רעידת אדמה חזקה, כי מלאך יהוה ירד מן השמים, ניגש וגלל את האבן מן הפתח וישב עליה. מראהו היה כברק ולבושו לבן כשלג, ומפחדו נבהלו השומרים והיו כמתים. אמר המלאך אל הנשים: 'אל תפחדנה אתן. אני יודע כי את ישוע שנצלב אתן מחפשות. הוא איננו כאן, שהרי קם לתחייה כפי שאמר. באנה וראינה את המקום ששכב בו. לכנה מהר והגדנה לתלמידיו: 'הוא קם מן המתים והנה הוא הולך לפניכם לגליל. שם תראו אותו, הנה אמרתי לכן'".
הן עזבו מהר את הקבר ביראה ובשמחה גדולה, ורצו להודיע לתלמידיו. פתאום פגש אותן ישוע ואמר: 'שלום לכן'. הן ניגשו אליו, אחזו ברגליו והשתחוו לו. אמר להן ישוע: 'אל תפחדנה, לכנה והגדנה לאחי שילכו לגליל ושם יראוני'" (מתי כ"ח, 1-10).
"אחרי שאמרה זאת, פנתה לאחור וראתה את ישוע עומד, אך לא ידעה כי הוא ישוע. שאל אותה ישוע: 'אישה, למה את בוכה? את מי את מחפשת?' הואיל וחשבה שהוא שומר הגן, אמרה לו: 'אדון, אם אתה העברת אותו, אמר נא לי איפה שמת אותו ואני אקח אותו'".
אמר לה ישוע: 'מרים!' אז פנתה ואמרה לו: 'רבי!' אמר לה ישוע: 'אל תגעי בי, כי עדיין לא עליתי אל האב, אולם לכי אל אחי והגידי להם: 'אני עולה אל אבי ואביכם, אל אלוהי ואלוהיכם'" (יוחנן כ', 14-17).
מדונה שחורה
העולם שלנו הוא עולם של דואליות, שבו יש רוחני וגשמי, אידיאי ויצרי. אם מריה, אימו של ישוע, אמורה להיות האם הגדולה, הרי שהיא חייבת להכיל את הניגודים הללו בתוכה, כשם שהאלוהות הנשית של תרבות האלה הייתה אחראית גם על הלידה וגם על המוות, גם על הארץ וגם על השמיים. היא הייתה גם ילדה, גם אישה – בת זוג וגם זקנה.
האמא מזינה ונותנת חיים, אבל גם מעכבת ומגבילה, וצריך להשתחרר מהשפעתה – או יותר נכון, לצאת לעצמאות. ואת זה עוזרת לעשות האישה – בת הזוג, המאהבת, שבכוח התשוקה והאהבה מסוגלת לשנות את הגבר ולהפוך אותו מילד לגבר. במילים אחרות, גם לצדדים ה"שחורים" של הנשיות הקדושה – הצדדים היצריים ולעיתים אף ההרסניים – יש תפקיד חשוב, כי הם מאפשרים חיים, ודרכם אפשר להגיע ללבן. אין אור בלי חושך.
ההאדרה של מריה על ידי הנצרות, הפיכתה לדמות אלוהית, אימוץ דוגמות כגון ההיריון ללא רבב והבתולין לפני ואחרי, הפכו אותה לדמות אם חד-צדדית. ניתן לומר שהיא הפכה לדמות לבנה, אידיאית, רוחנית מדי, ולכן לא הייתה מסוגלת למלא את תפקידה כאם הגדולה. כתוצאה מכך התעורר הצורך בדמות נשית שתהיה קשורה יותר לארוס, לתשוקה, לאדמה, ולכוח החיים. כך הפכה מרים להיות לא רק מלכת שמיים, אלא גם מדונה שמעורבת בענייני הארץ – מדונה שחורה.
המושג הזה נעזר בספר שיר השירים שבתנ"ך, אשר בזכות פרשנים נוצרים חשובים מהמאה ה-12 – ונזכיר כאן את דמותו של ברנרד מקלרוו – נתפש כטקסט מיסטי שיש להבינו באופן אלגורי, ואז הוא הופך למהותי לדרך הדתית הנוצרית. בשיר השירים הגיבורה היא "שחורה ונאווה", וכך התפתח המושג מדונה שחורה. העלמה משיר השירים, כמו גם עלמות אחרות בתנ"ך, נתפשו כפרפיגורציה של מרים.
מרים, בהופעתה כמדונה שחורה, הפכה לדמות מסתורית, השונה לרוב מדמותה הרגילה. החל מהמאה ה-12 מופיעות מדונות שחורות רבות, בעיקר בפסלים (שחלקם נחשבים עתיקים יותר), ובשלב מאוחר יותר גם בהתגלויות של מרים.
בצרפת יש לפסלי המדונה השחורה משמעות יתרה, עקב החשיבות הרבה שיש לדמותה של מריה מגדלנה. אין זה אומר שהמדונה השחורה היא הופעה של מריה מגדלנה, אלא שהנוכחות של דמות מריה מגדלנה בתודעה הנוצרית הלאומית מעצימה את ההיבטים ה"שחורים" של דמות מרים כמדונה השחורה.
במאה ה-12 מתחילים לקרוא למרים "מדונה". זה קורה בד בבד עם התפתחות שירת הטרובדורים, אידיאל האהבה החצרונית, וכן עם התפתחות האמנות – הפיסול, הציור והאדריכלות – המדגישים את היופי הארצי (הסגנון הגותי). מרים הופכת להיות כמעט בת זוג לישוע, מאהבת ולא אימא. בתקופה זו הנישואין הופכים לאחד משבעת הסקרמנטים של הכנסייה, ויש בכך מעין קידוש וקידום של אפשרות האהבה בין נשים לגברים.
מרים בבשורות החיצוניות
לפי הבשורה על פי מריה מגדלנה, ספר גנוסטי מהמאה ה-2 לספירה, ישוע נהג לנשק אותה על פיה ולגלות לה את סודות הדרך הרוחנית, והיא הייתה התלמידה החביבה עליו ביותר. הנשיקה על הפה נחשבה בימי קדם לדרך להעברת ה"פנאומה" – הרוחניות – ממורה למורה שבא אחריו. הספר הוא דיאלוג בין ישוע ותלמידיו, ובמיוחד עם מריה. כתוצאה מכך מריה מסבירה לתלמידים כיצד ניתן להשתמש בחזיונות במסגרת המסע הרוחני, מפעילים את המיינד ועולים דרך ארבעה רקיעים. היכן שהמחשבה נמצאת, שם יש אוצר. ישוע הוא מורה מואר שמעביר ידע לאנושות דרך מריה.
גם בבשורה על פי פיליפ מסופר שישוע היה מנשק את מריה על פיה. בבשורה זו מסופר על חמישה מסתורין נוצרים, שהגדול שבהם הוא מסתורין חדר הכלולות – הנישואים המיסטיים בין הנשמה לאלוהים, שאלגוריה להם היא האהבה שמופיעה בין השאר בשיר השירים. האיחוד שאליו האדם שואף הוא עם תאום רוחני, אך ברמה אחרת זה גם חיבור בין גבר ואישה שמעביר את "זרע האור" של האנשים הנבחרים. מסתורין חדר הכלולות לא נועד לכולם, אלא רק לנשמות משוחררות ומוארות.
מריה מגדלנה מגיעה לצרפת?
לפי הספרים של ימי הביניים, הסיפורים והציורים שנמצאו באתרים שונים בצרפת, אל החוף הצרפתי במרי דה לה מאר הגיעו בסירה שלוש מריות, אותן שלוש שהיו נוכחות בצליבה ובתחייה. אך מיהן אותן שלוש "מריות"?
הבשורות לגבי שלוש המריות הנוכחות בצליבה ובתחייה אינן אחידות. אחת המרים האפשריות היא מרים סלומה, אמם של יעקב ויוחנן בני זבדי, התלמידים הקרובים לישוע מלבד פטרוס, ולכן גם אשתו של זבדי – שלא ברור מיהו. מרים סלומה היא נושאת המור. יש הטוענים שהיא הייתה אחותה של מרים, אם ישוע. בהבשורה על פי תומא מוזכרות מרים וסלומה. לפי מסורות אתיופיות, היא ליוותה את מרים והמשפחה הקדושה למצרים. מרים סלומה מופיעה בלוקס כנוכחת בצליבה ובתחייה, אלא שביוחנן מחליפה אותה מרים אחרת כאחת משלוש המרים – היא מרים, אשתו של קלופס, ושרידיה נמצאים במרי דה לה מאר.
מרים מבית עניה היא אחותו של אלעזר, שאותו החיו מהמתים, ואחותה של מרתה. היא כנראה זו שיושבת לרגליו של ישוע לשמוע את דבריו בעוד אחותה טורחת במטבח, סכה את רגליו בשמן ומנגבת אותן בשערה (יש המזהים אותה עם מרים המגדלית). היא נקראת נושאת המור. לאחר סקילת סטפנוס היא נמלטת עם אחיה אלעזר ועם מרים המגדלית. יש האומרים שהם הגיעו באונייה לצרפת, למרי דה לה מאר, אך גרסה אחרת אומרת שיחד עם שתי המרים הגיעה גם מרים קלופס (עם או בלי אלעזר).
אלעזר נחשב על ידי שטיינר לאדם הראשון שעבר חניכה בדרך החדשה, והוא התלמיד הקרוב לישוע – יוחנן. ברור שיוחנן בסוף חייו עבר לאי היווני פטמוס, ולכן זה הגיוני שגם תלמידים אחרים נדדו למקומות שונים באימפריה.
לפי ציור הנמצא בכנסיית מריה המגדלית הרוסית (כנסיית הבצלים) בירושלים, מרים המגדלית הופיעה לפני הקיסר טיבריוס באפסוס וניסתה לשכנע אותו להפוך לנוצרי. כשהוא לא האמין, הביצה שהחזיק בידו (וניתנה לו כמנחה) הפכה לאדומה. הרוסים מאמינים כי שרידיה של מרים המגדלית לא נמצאים בצרפת, אלא דווקא בכנסייה שלהם בירושלים.
הקתדרלה במרי דה לא מאר
מרי דה לה מאר היא עיירה יפה בתוך לגונות לחופי הים התיכון, במקום שבו נהר הרון הנשפך לים יוצר דלתא מרשימה. הלגונות שימשו בעבר להפקת מלח, ויש בהן הרבה ציפורים. האזור מאופיין גם בגידול סוסים מקומיים לבנים, שאותם ניתן לראות בכל מקום, ובבתים לבנים שמזכירים מעט סגנון כפרי יווני.
במרכז העיירה ניצבת קתדרלה עתיקה גדולה, וסביבה כמה בניינים נוספים השייכים לגופים הקשורים לפולחן מריה מגדלנה. הקתדרלה, בסגנון גותי-רומנסקי, החלה להיבנות במאה ה-9 ונבנתה מחדש בצורתה הנוכחית במאה ה-12, אז נקראה לראשונה על שם מריה מהים. הכנסייה שימשה במידה רבה גם כהגנה מפני פלישות של שודדי ים.
בתוכה יש באר, שהייתה מקודשת כנראה על ידי הגאלים ואולי אף קודם לכן. המקום היה כנראה מקדש לארטמיס ולמיתרה בתקופה הרומאית, ובאחד מקירות הבניין מציגים אבן לבנה עתיקה עם שני חריצים מהתקופה הזו. במאה ה-15 התגלו בה שרידיהן של מריה קלופס ומריה סלומה, שהגיעו יחד עם מריה מגדלנה לצרפת, ובמאה ה-19 התחדשה המסורת של עלייה המונית לרגל למקום.
האפסיס היפה של הכנסייה הוא עתיק, ובולטים בו שמונה עמודים עם כותרות נפלאות (ראו בתמונה). מתחת לאפסיס נמצאת הקריפטה, ובה מזבחות, חפצים ותמונות הקשורים לפולחן מריה. בולט במיוחד פסל של אישה שחורה, שאינה אחת משלוש המריות, אלא ייצוג של סנט שרה, הקדושה של הצוענים, הקשורה למקום. לכן, הוא הפך למוקד עלייה לרגל מרכזי של הצוענים מרחבי צרפת ואירופה. שרה הייתה משרתת של אחת המריות, ושמה בצוענית מערב את המילה "קאלי"Sara La Kali – דבר המצביע על קשר לאלה ההודית קאלי.
בקירות הצדדיים של הכנסייה יש ויטרינות המכילות תמונות, צילומים, חפצים וכתובות הקדשה הקשורות לפולחן מריה מגדלנה. הכנסייה מלאה בפסלים, תמונות וחפצים – שחלקם מודרניים, הקדושה המתקשרת עבור בני אדם, מרפאת, מכוונת ומייעצת.
גרוטו סנט באומן
אל הצוק הנישא של Sainte-Baume הגיעו במאה ה-9 לספירה מריה מגדלנה, לזרוס וסנט מקסימוס, אחד משבעים התלמידים של ישוע. לאחר מסע ארוך ברחבי דרום צרפת (ראו מפה), שבמהלכו הפיצה מריה מגדלנה את הנצרות, לימדה את תורתו של ישוע, חוללה ניסים וניצרה המונים, הגיע זמנה להיות עם אלוהים לבדה. היא פרשה בשנותיה האחרונות להתבודד בנקיק סלע באחד המקומות היפים בצרפת – צוק סלע ארוך, גבוה ומרשים, המתנשא מעל ההרים והגבעות המשתפלות אל החוף הדרום-מערבי.
ההר הנישא עם צוק הסלע המרשים היה אתר קדוש עוד בימי קדם, ונקשר לעיר מרסיי, הרחוקה ממנו כמה עשרות ק"מ. ג'ון קסיאן, מאבות המדבר המצרי, הקים שם מנזר במאה ה-5, וכנראה שכבר מאז התפתחה האמונה בהגעת מריה מגדלנה למקום. אמונה זו הפכה לעממית במאה ה-13, עם פרסום הספר מקראת הזהב, המספר את תולדותיה בצרפת ואת מציאת שרידי גופתה וגולגולתה בסן מקסימין הסמוכה. מאז הפך המקום לאתר עלייה לרגל פופולרי וחשוב.
אל המערה התלויה על הצוק ניתן להגיע רק ברגל, בהליכה ובטיפוס דרך יער, שפעם כנראה היה קדוש (לגאלים). נקודת היציאה היא בית הארחה של נזירות בעמק, המוקדש למריה מגדלנה. בתוך המבנה הגדול, שנראה כמו מנזר, יש חדר עם תערוכה על קורותיה. משם יוצאים שבילי ההליכה.
קבורת מרים בסן מקסימין
לאחר המסע הארוך שלה בצרפת וההתבודדות בנקיק הסלע בסנט באומן, הגיעה מרים לקפלה בעיר הסמוכה סן מקסימין Maximin. שם נמשחה לפני מותה על ידי הקדוש סנט מקסימין, ונקברה בקתדרלה שלו, שבה מציגים את גולגולתה עד היום. עם זאת, גולגולת זו התגלתה רק בסוף המאה ה-13 בדרך פלאית.
המקום המקורי שנחשב למקום קבורתה של מרים הוא מנזר Vézelay Abbey. כבר במאה ה-11 התגלתה במרתף הבניין גופה של מי שזוהתה כמרים המגדלית. השרידים הקדושים הוצגו לכולם ואף הובאו לפני מלכי צרפת, מה שתרם לפופולריות של המקום. אתר זה נבחר על ידי ברנרד מקלרוו להיות מקום ההטפה ליציאה למסע הצלב השני, ועל ידי ריצ'רד לב הארי ופיליפ השני אוגוסטוס כמקום ההכנה למסע הצלב השלישי. במאה ה-12 נבנתה בווזליי קתדרלה מפוארת, שהיא כיום אתר מורשת עולמית.
מדוע בחרו אותם אנשים חשובים בווזליי כמקום הסמלי הקשור למסעי הצלב? האם זה קשור לתכונת החזרה בתשובה של מריה מגדלנה? ואולי מסיבות אחרות? כך או כך, עם גילוי השרידים הקדושים בסן מקסימין, ירדה חשיבותה של ווזליי, ופולחן מרים כוון למקום זה, שנמצא לא רחוק מהגרוטו שבצוק הסלע המרשים.
שארל השני מאנג'ו החל לבנות את הקתדרלה הגותית המפוארת בסוף המאה ה-13, והיא הושלמה במאות שלאחר מכן, אך חזיתה נותרה חסרה. במרכז הקתדרלה נמצאת קריפטה, ובה ניתן לראות סרקופגים רומיים, הנחשבים בשל סמלים שעליהם לסרקופגים של קדושים נוצרים. אך הדבר המרשים ביותר הוא חלון זכוכית, חסום בשבכת ברזל עבה, שבתוכו ויטרינה ובה פסל מוזהב של מלאכים הנושאים ראש עם כתר חלול, ובתוכו גולגולתה של מרים המגדלית – עדות לכך שהיופי אינו נשאר לנצח.
הקתדרלה מכילה ציורים, פסלים, תחריטים ועבודות עץ נפלאות, כולל מושבי המקהלה העתיקים, וכן חלונות צבעוניים מרהיבים, כמיטב המסורת הגותית.
ראו עוד מאמרים על מסורות רוחניות בצרפת (לחצו לקישור)
