אתרים קדושים בדרום מזרח איטליה

המרכז התרבותי והדתי של איטליה בזמנים היסטוריים, הן בפרהיסטוריה והן בימי הביניים המוקדמות – זמנו של פרדריך השני, היה בדרום מזרח איטליה וספיציפית באזור אפוליה. אלא שכיום זהו אזור נידח יחסית, וזה דווקא מסייע לשמר את קסמו. לפניכם פירוט על כמה אתרים באזור זה, וכן בדרך המובילה אליו מרומא, החוצה את הרי האפנינים, מגיעה אל חצי האי גרגרנו, ומשם ממשיכה דרך הצד המזרחי של המגף האיטלקי אל ערי החוף

בכדי להשלים מאמר זה ראו מאמר – אתרים במפרץ נפולי וסביבתו

קסטל דל מונטה (Castel del Monte)

חצי האי גרגאנו (Gargano)

בחצי האי גרגאנו יש צוקים נפלאים היורדים אל הים. הפארק הלאומי גרגאנו דומה במקצת לחוף אמאלפי. הרים ירוקים הנושקים למי טורקיז, כפרים וכבישים ציוריים לאורך החופים, ויערות של אלונים ואשורים עתיקים. האתר המרכזי בחצי האי הוא מונטה סנט אנג'לו, הר שעליו עיירה ובה מקדש למלאך מיכאל. זהו אחד האתרים המקודשים הקדומים באירופה והראשון שהוקדש למיכאל. הוא היה אתר עלייה לרגל חשוב במשך אלפי שנים, במיוחד לנורמנים שהשתלטו על דרום איטליה. קראו על קו המלאך מיכאל, קו האנרגיה הראשי של אירופה, במאמר – קו המלאך מיכאל

סן ג'ובאני רוטונדו (San Giovani Rotondo)

מעיירה מנומנמת הפך המקום ב-30 השנים האחרונות למרכז העלייה לרגל הגדול והחשוב ביותר בדרום איטליה, בו מבקרים מעל שמונה מיליון אנשים בשנה, והכל בזכות הקדוש המודרני האולטימטיבי, האב פיו (Padre Pio, 1887–1968), שלימד עד סוף שנות ה-60 רוח נוצרית חדשה והתפרסם בזכות נס הסטיגמטה שהופיע בגופו (הפצעים שהיו על גופו של ישוע והופיעו בגופו של פרנציסקוס, הופיעו גם בגופו של האב פיו, אלא שאצלו אפשר היה לצלם אותם!).

האב פיו בנה בסן ג'ובאני רוטונדו בית חולים ענק החולש על העיירה, ומסיבה זו ביקש להיקבר בה. במקום הקבר שלו נבנה מבנה אדיר דמוי קונכייה, המסוגל להכיל עשרות אלפי מאמינים. ממנו מוביל מסדרון בצורת ספירלה – ובו פסיפסים מרהיבים על חייו של פרנציסקוס הקדוש מצד אחד וחיי האב פיו מצד שני – אל הקריפטה, שם נמצאת גופתו החנוטה בלב כנסייה מוזהבת.

האב פיו ראה עצמו כממשיך דרכו של פרנציסקוס וכמבשר את דמותו של נוצרי מאמין חדש – ואכן כזה הוא הפך להיות. הוא התחיל חוגי בית בהם לימד את הנצרות לפשוטי העם, קידם חברות במסדר השלישי של הפרנציסקנים (אנשי דת שלא מקיימים נדרי פרישות), קיים דיאלוג עם אנשי חברה, תרבות ופוליטיקה עכשווית, ותרם למטרות צדקה וחברה. מסופר עליו שידע לרפא אנשים, לעשות ניסים, לקרוא מחשבות, אבל יותר מכול – שעבר ניסיונות וחוויות שהביאו להתאחדות אישיותו עם דמותו של ישוע.

ב-2002 הוא הוכר רשמית כקדוש על ידי האפיפיור שעלה לרגל לקברו.

מונטה סנט אנג'לו (Monte Saint Angelo)

תרבות האלה הקדומה

אזור אפוליה היה אחד האזורים המיושבים הראשונים באיטליה, וכבר לפני 8000 שנה הגיעו אליו חקלאים ממזרח הים התיכון והקימו יישובים. היישוב הניאוליתי הגדול באירופה נקרא Passo di Corvo והוא נמצא כמה ק"מ מצפון לעיר פוג'יה (Foggia). מצאו שם כפר עם יותר מ-100 בנים גדולים שנמצאים על משטח מוגבה שמסביבו חפיר בנוי חצי עגול בסגנון ירח, כשהיישוב כולו מוקף בחפיר. החפיר לא עמוק ולא רחב ואין לו כנראה מטרה מעשית, אלא טקסית. האזורים של אפוליה הם הפוריים ביותר באיטליה והיישוב התקיים מחקלאות ובעלי חיים. נמצאו שם פסלונים של נשים עם סמלים של תרבות האלה (האות M מתחת לשדיים) כפי שמתארת מריה גימבוטאס, ופנים שנראה שמבטאות מסעות טראנס שמאניים

שעה וחצי נסיעה דרומה משם לכיוון העיר בארי נמצאו כמה דולמנים, שכמה מהידועים שביניהם הם הדולמן Dolmen of Chianca וכמה ק"מ ממנו Dolmen dei Paladini וגם Dolmen del Postino. קצת יותר דרומה משם נמצאים הדולמנים והמבנים העתיקים של San Silvestro. במילים אחרות יש מצפון לבארי שדה דולמנים אחד הגדולים והמרשימים באירופה והשאלה היא למתי הוא מתוארך. לפי הארכיאולוגים רוב הדולמנים מתקופת הברונזה לפני 4000 שנה. אבל התיארוך הוא לא מדויק.

בחלק הדרומי ביותר של אפוליה, מדרום ללצ'ה בקצה העקב של המגף, נמצא הגן המגליתי של איטליה באזור העיירה Giurdignano. יש שם דולמנים ומנהירים, מגליתים נוספים המיוחסים לתקופה הניאוליתית. מהתקופה הזו ישנן גם ערימות אבנים עצומות שמגיעות לגובה 10–15 מטר, לעיתים בצורת קונוס ונקראים Specchie.

התרבות הדאונית של האילירים

לפני 3000-4000 שנה, במסגרת הנדידות של ההודו־אירופאים, הגיעו לאפוליה מתיישבים חדשים בשם דאונים Daunians שלפי כל העדויות הגנטיות והאחרות הם קרובים של האילירים מקרואטיה ומונטנגרו, והקימו תרבות חדשה שהחליפה את התרבות המטריארכלית הקדומה. בעיקרון באפוליה היו שלוש קבוצות של שבטים איליריים, כשהדאונים מתרכזים בחצי האי גרגרנו ושומרים על מאפיינים ייחודיים. הם שמרו על המאפיינים הללו עד הכיבוש על ידי הרומאים, ויש הטוענים שהם היו דומים בתרבות שלהם לליבורנים מהצד השני של האדריאטי שיש הטוענים שהם היו תרבות מטריארכלית.

לפי פרתניוס מניקאה (מאה 1 לפנה"ס) המלך הראשון של הדאונים היה קלכוס (Calchus / Kalkhos), והוא התאהב במכשפה קירקה שמוכרת מהאודיסאה ושבזרועותיה אודיסוס בילה שנה של תענוגות במקום לחזור לאיתקה ביתו. אלא שקירקה לא שעתה לחיזוריו ומשזה לא הפסיק הפכה אותו לחזיר, ורק התערבות ואיום של נתיניו שכנע אותה להפוך אותו לאדם חזרה. מעניין לציין שהבן שלה מאודיסוס טלגונוס (Telegonus) הקים את טוסקולום אחת מערי לטינום – בצד השני של איטליה, כנראה שהיה הייתה דמות חשובה בימים ההם והמקום שנקשר אליה מבחינה גיאוגרפית הוא ההר מונטה צ'ירצ'או (Monte Circeo) הנמצא שעה דרומה משדה התעופה של רומא.

על הליבורנים אומר היווני פסאודו־סקילקס (כנראה מאה 4 לפנה"ס): “אלה נשלטים בידי נשים. נשותיהם של הגברים החופשיים מקיימות יחסים עם עבדיהן ועם גברים מן הארצות השכנות.” מופיע ב־Periplous סעיף 21, בתיאור ארץ הליבורנים על חוף האדריאטי. ואילו ניקולאוס מדמשק (ההיסטוריון של הורדוס) אומר שהם מגדלים את הילדים ביחד עד גיל מסוים, אולי בגלל החירות המינית לא ידעו מי הוא האבא, ורק בגיל שש כשהילד גדל הוא היה בוחר את אביו לפי הדמיון.

הדאונים השאירו אחריהם ממצא מיוחד והוא סטלות אבן דקות ומעוטרות ששימשו כמצבות קבורה ואולי גם פולחן, הגובה שלהן חצי מטר עד מטר וחצי והן חרוטות משני הצדדים, בדרך כלל עם מסגרת קישוטית מסביב, נמצאו כמה מאות כאלו, רובן של נשים ורק מיעוטן של גברים. על הסטלות יש דמויות סמליות של בני אדם וגם אירועים, טקסים ויצורים מיתולוגיים, הדבר המעניין הוא שרק הנשים מקושטות בכתובות קעקוע על הזרועות ויש להן סינורים מעוטרים, לפי אחת הפרשנויות[1] זה היה סמל לטקסי מעבר של קבלת המחזור, כלומר אישה שהפכה לאישה קודשה וזה התבטא בקעקועים על הזרועות ולבוש טקסי, הנשים היו כוהנות ולא הגברים, מכיוון שרק בסטלות שלהן מופיעים טקסים דתיים. אחד העיסוקים שלהן היה אריגה וזה נחשב כנראה למלאכה מקודשת. לפי הממצאים הארכיאולוגיים החברה הייתה שוויונית ברובה, אבל כשיש לנו יחידים שמתבלטים ביותר בקבורה אלו לרוב נשים.

ליד מונטה סנט אנג'לו יש עיירה בשם מטינאטה (Mattinata) ומעליה מתנשא הר קדוש, שהוא בעצם תחילתו של הר מונטה סנט אנג'לו. בהר זה יש שדה קבורה מקודש לתרבות הדאונית ובו כמה מאות קברים חצובים באבן, בשדה זה נמצאו כמה סטלות ובעיקרון זה היה האזור שממנו חצבו את לוחות השיש לסטלות בשאר המקומות. דרך קדושה הובילה מהים לראש ההר הקדוש. אוסף הסטלות הגדול והחשוב ביותר נמצא כיום במוזיאון הארכיאולוגי בעיר הסמוכה Manfredonia.

[1] Norman, C. (2016). Daunian women: Costume and actions commemorated in stone. In S. L. Budin & J. M. Turfa (Eds.), Women in antiquity: Real women across the ancient world (pp. 865–876). Routledge.

ערי טרולים אלברובולו Alberobello

עיירה שמפורסמת בזכות בתי הטרולי שבה, אלו נבנו החל מימי הביניים מסיבות שלא ברורות עדיין, כנראה כלכליות אדמיניסטרטיביות (מיסים), הבתים בנויים בבנייה יבשה, ללא מלט, וניתן לפרק ולהרכיב אותם בקלות. ישנם אלפי בתים מהסוג הזה בלב העיירה, שריד לימי עבר, והם מקושטים בסמלים דתיים ונותנים אווירה של אגדות, ניתן ללון בהם ורבים משמשים לתיירות.

ערי בארוק לצה Lecce

הייתה בירת חצי האי סלנטין, שהוא העקב של המגף, עדיין כזאת כיום, עיר גדולה של 100.000 איש, אך במרכז חלק עתיק בסגנון בארוק מופלא, שנבנה החל מהמאה ה16, בעיקר עם הגעת הספרדים לאזור. הבארוק הוא סגנון אדריכלי ואמנותי שהתפתח כתגובה לרפורמציה והרנסנס, בניגוד לרנסנס המאוזן והמאופק, השם את האדם, הסימטריה וההרמוניה, במרכז, מטרת הבארוק לעורר את הרגש, להעלות את הרגש הדתי, גם בצורתו הקיצונית. לשם כך יש קישוטים, פסלים ותמונות המייצגים את ההדר השמימי במלוא התגלמותו.
הכנסייה המפורסמת בלצה היא סנטה קרוצה, אבל גם בשאר העיר נמצא מבנים מרשימים, ובמיוחד בדואמו והכיכר שלידו. מתחת לעיר הבארוק ישנם שרידים רומאים, ליד כנסיית סנטה קרוצה פתחו לאחרונה מוזיאון זיכרון לרובע היהודי ובית כנסת שהתקיים שם לפני גירוש ספרד (מומלץ).
קוראים ללצה פירנצה של הדרום, ויש בזה משהו.

ערים לבנות ברמת מורגה

לוקורוטנדו  Locorotando
אחת מהערים הלבנות בסגנון אנדלוסי יווני המעטרות את רמת המורגה. צורתה עגולה ומכאן השם רוטנדה. היא נמצאת לא רחוק מאלברובולו וכדאי לשלב אותה בביקור במקום. מפורסמת ביינות שלה, סמטאות ציוריות וכנסייה מרכזית יפה.

אוסטוני Ostuni

עיירה לבנה גדולה הנמצאת בגבול רמת המורגה, צופה על עמק החוף והים, שימשה בימים עתיקים כמקום מפלט משודדי הים, עיר עתיקה עם סמטאות ציוריות, באזור היו תושבי מערות קדומים ושרידים ניתן למצוא במוזיאון המקומי הארכיאולוגי, ניתן לראות את הכנסייה והמנזר בראש הגבעה, וכן את המנזר הפרנציסקני הגדול בכיכר המרכזית למרגלות הגבעה העתיקה. בעיר פארקים יפים ציבוריים וחיים ערים.

ערי חוף של אפוליה

ברנדיסי Brindisi

היא השער של איטליה לדרום, יוון, הים התיכון, הוויא אפיה הרומאית הובילה מרומא ועד ברנדיסי, ומשם בספינות לכל רחבי אגן הים התיכון. יש שם עמוד דרך רומאי המציין את סוף הוויא אפיה, והיא הייתה נמל רומאי חשוב.
הצלבנים עברו דרך ברנדיסי בדרכם לארץ ישראל, נמצא במקום שתי כנסיות עגולות של המסדר הטמפלרי שעסק בהובלת הנוסעים בימים.
פרדריך השני שליט פוליה בנה כאן מבצר גדול והפך אותה לאחד מרכזי שלטונו.
הספרדים שהשתלטו על דרום איטליה השתמשו במקום כעמדת גבול קדמית כנגד העותומאניים. במלחמת העולם השנייה המוני פליטים יהודים התרכזו בדרום איטליה וברנדיסי בדרכם להעפלה ועליה לארץ ישראל.
בעיר מוזיאון מעניין מוצלח ונמל פעיל גדול.

מונופולי Monipoli

אחת מערי החוף היפות של פוליה, מבצר עתיק, סמטאות, לכודים בתוך נמל גדול ובו אניות מודרניות. ניתן לטייל בין הסמטאות היפות, לאכול דגים, כנסייה  על שם מרים אמלפיטה (מאמלפי), שרידים נורמניים, ספרדים ואחרים.

פוליגאנו דה מאר Poligano a mare

אחת מערי החוף היפות ביותר באיטליה, עיר עתיקה נישאת מעל צוקים ומפרץ דמוי פיורד חודר ליבשה, מוקפת חומה וגנים, מתחת לצוקים מערות ימיות יפהפיות, הכנסייה המרכזית בסגנון רנסנס, עבר עשיר הכולל שרידים ספרדים, נורמנים, ואף יוונים ורומאים.

בארי Bari

אחד מנמלי הים הגדולים והחשובים בדרום איטליה, עיר עתיקה עם היסטוריה מעניינת, מפורסמת במיוחד בכנסייה סנט ניקולה הקדוש, שהוא סנטה קלאוס.

אזור בזיליקטה

זהו מחוז בדרום איטליה המונה כ600.000 איש ומשתרע על שטח בגודל חצי מדינת ישראל. בתוכו יש את עיר המערות מאטרה, העיר ההיסטורית מלפי, שהייתה בירת ממלכת סיצילה במאה ה12, ופארק לאומי יפה של הרי האפנינים הדרומיים. בבזיליקטה שרידים רבים של האדם הקדמון והיישובים הקדומים באיטליה, האזור מתאים למגורי מערות.
בתקופה העתיקה חיו בבזיליקטה עם הלוקאני, ששמו נגזר מ"חורשה קדושה". ישובים יוונים נבנו כאן החל מהמאה ה8 לפנה"ס. במאה ה19 נודע האזור כמקום כנופיות שודדים שנלחמו כנגד בעלי האדמות בעידוד הכנסייה. הבירה היא פוזגה, עיר עתיקה שכיום מנומנמת.

עיר המערות מָאטֶרָה  (Matera)

עיר המערות מאטֶרה היא אחד היישובים העתיקים והמעניינים באיטליה. המחוז שבו היא נמצאת, הנקרא בזיליקטה (Basilicata) מתאים למגורי מערות ונמצאו בו שרידים רבים של האדם הקדמון וראשית התיישבות האדם באיטליה. בתקופה ההיסטורית חיו בבזיליקטה בני עם הלוקאנים, ששמם נגזר מ"חורשה קדושה", והם אלה שהתיישבו בפסטום. יישובים יווניים נבנו כאן החל מהמאה ה-8 לפנה"ס.

מָאטֶרָה הייתה בירת בזיליקטה עד לתחילת המאה ה-19 ונחשבת לאחד ממקומות היישוב העתיקים בעולם. המקום היה מיושב כבר לפני 12,000 שנה, בסוף התקופה הפליאוליתית, על ידי ציידים-לקטים שחיו במערות בקירות שני הקניונים שסוגרים על העיר.

כיום מאטֶרה מחולקת לשכונות הנקראות סאסי, המאופיינות בבנייה המיוחדת של בתי מערות, שחלקם פתוחים לביקורים. סגנון וצורת בתי המערות לא השתנו באופן מהותי מאז תקופת האבן והם משקפים את התפתחות סביבת המגורים של האדם והשינוי הגדול שקרה במעבר ממערות לבתים. השכונות נמצאות על גדות הקניונים. הרומאים הקימו עיר במאטֶרה במאה ה-3 לפנה"ס. בימי הביניים נזירים התיישבו באזור והוקמו כנסיות ומערות תפילה, ביניהן קתדרלת מאטֶרה מהמאה ה-13.