אתרים קדושים בדרום מזרח איטליה
המרכז התרבותי והדתי של איטליה בזמנים היסטוריים, הן בפרהיסטוריה והן בימי הביניים המוקדמות – זמנו של פרדריך השני, היה בדרום מזרח איטליה וספיציפית באזור אפוליה. אלא שכיום זהו אזור נידח יחסית, וזה דווקא מסייע לשמר את קסמו. לפניכם פירוט על כמה אתרים באזור זה, וכן בדרך המובילה אליו מרומא, החוצה את הרי האפנינים, מגיעה אל חצי האי גרגרנו, ומשם ממשיכה דרך הצד המזרחי של המגף האיטלקי אל ערי החוף
בכדי להשלים מאמר זה ראו מאמר – אתרים במפרץ נפולי וסביבתו

קסטל דל מונטה (Castel del Monte)
במחוז אפוליה בדרום איטליה יש הרבה אתרי תיירות מרתקים, כגון כפרי טרולים (ארברובלו), ערי בארוק (לצ'ה), כפרים לבנים (אוסטוני) וערי נמל עתיקות (כגון בארי או ברינדיזי), אך אנחנו נעשה את דרכנו אל קסטל דל מונטה (הטירה על ההר), אחד המבנים המרתקים בעולם, שנבנה על ידי פרידריך השני, שליט הקיסרות הרומית הקדושה ודרום איטליה במאה ה-13. קסטל דל מונטה מופיעה על המטבע הקטן (סנט) האירופי והיא אתר מורשת עולמית.
למרות שהיא נקראת "טירה", קסטל דל מונטה איננה מתאימה להגנה וגם לא אידיאלית למגורים, ונשאלת השאלה: לשם מה בנו אותה? יש אומרים שבה שכן הגביע הקדוש, ויש החושבים שהיא העתק של כיפת הסלע (מבחינת הפרופורציות והעקרונות של הבנייה, ולאו דווקא באופן ישיר). צורתה היא של מתומן (אוקטגון) ולו שמונה מגדלים מתומנים בכל זווית. ההסבר המתקבל ביותר על הדעת לגביה הוא שהיא סמלית ומבטאת בממדיה, במיקומה ובצורתה אדריכלות ופרופורציות מקודשות.
המתומן הוא המעבר בין עיגול לריבוע, ומזכיר את כיפת הסלע בירושלים, אותה שחרר פרידריך השני משלטון מוסלמי ב-1230. מספר שנים אחר כך, ב-1240, נבנתה הטירה. בתוך האוקטגון יש חצר גדולה. המבנה עצמו מחולק לשתי קומות גבוהות, שבכל אחת מהן יש שמונה חדרים. בחדרים תקרה גותית מחודדת,[4] ובכניסה אליהם מופיעים אלמנטים יווניים-רומיים. גובה הבניין הוא 25 מטר, צד כל אוקטגון 16.5 מטר והקוטר 56 מטר. אלה הן מידות הדומות מאוד לאלה של כיפת הסלע.
הרעיון של הטירה הוא שבכל שעה ביום היא שטופה בשמש, היוצרת משחקים של אור וצל בחדרי הבניין. במסגרת זו יש תפקיד מרכזי לחלונות ולאור הנכנס דרכם. במקור היו בטירה עמודים ועיטורים עשויים שיש וכן פסלים רבים, אך הם נשדדו. הטירה נעזבה וננטשה, אך שוקמה מחדש בתחילת המאה ה-20. אומברטו אקו, בספרו "שם הוורד", קיבל מטירה זו השראה לטירה בשם אדיפיקיום שהופיעה בספרו. ב-1950 נמצאו במקום שרידים של תרופה מימי הביניים שנועדה לטיפול בסרטן.
חצי האי גרגאנו (Gargano)
בחצי האי גרגאנו יש צוקים נפלאים היורדים אל הים. הפארק הלאומי גרגאנו דומה במקצת לחוף אמאלפי. הרים ירוקים הנושקים למי טורקיז, כפרים וכבישים ציוריים לאורך החופים, ויערות של אלונים ואשורים עתיקים. האתר המרכזי בחצי האי הוא מונטה סנט אנג'לו, הר שעליו עיירה ובה מקדש למלאך מיכאל. זהו אחד האתרים המקודשים הקדומים באירופה והראשון שהוקדש למיכאל. הוא היה אתר עלייה לרגל חשוב במשך אלפי שנים, במיוחד לנורמנים שהשתלטו על דרום איטליה. קראו על קו המלאך מיכאל, קו האנרגיה הראשי של אירופה, במאמר – קו המלאך מיכאל
במרכז חצי האי יש את היער של אומברה Umbra, שנחשב לאחד העתיקים, המגוונים והמכושפים באירופה. זהו אחד האזורים היחידים באיטליה המכוסה ביער טבעי. האלונים שבו היו מפורסמים עוד בימי קדם. ביער יש קרקע שחורה של קומפוסט בעומק 25 ס"מ שיכולה להיווצר רק על ידי קיום רציף של יער במשך אלפי שנים. המגוון הביולוגי לא מוסבר רק על ידי המיקום, וכנראה שיש לו סיבות אחרות. העצים הנפוצים הם אשור ואלון
במערב חצי האי גרגאנו נמצא אתר העלייה לרגל החשוב ביותר בזמן המודרני – סן ג'ובאני רוטונדו, המוקדש ל"איש החדש" של הנצרות הקתולית, הופעה שנייה של פרנציסקוס באיטליה – כומר שנס הסטיגמטה הופיע בבשרו החי ואשר הוביל לתנועת התחדשות בנצרות הקתולית האיטלקית. את התמונה שלו תמצאו בכל חנות מכולת באיטליה – שמו האב פיו (Pio). אך סמלי הדבר, שבצד אחד של חצי האי גרגאנו נמצא המקדש הקתולי החדש ביותר, ומהצד השני, מקום העלייה לרגל העתיק ביותר – מונטה סנט אנג'לו.
סן ג'ובאני רוטונדו (San Giovani Rotondo)
מעיירה מנומנמת הפך המקום ב-30 השנים האחרונות למרכז העלייה לרגל הגדול והחשוב ביותר בדרום איטליה, בו מבקרים מעל שמונה מיליון אנשים בשנה, והכל בזכות הקדוש המודרני האולטימטיבי, האב פיו (Padre Pio, 1887–1968), שלימד עד סוף שנות ה-60 רוח נוצרית חדשה והתפרסם בזכות נס הסטיגמטה שהופיע בגופו (הפצעים שהיו על גופו של ישוע והופיעו בגופו של פרנציסקוס, הופיעו גם בגופו של האב פיו, אלא שאצלו אפשר היה לצלם אותם!).
האב פיו בנה בסן ג'ובאני רוטונדו בית חולים ענק החולש על העיירה, ומסיבה זו ביקש להיקבר בה. במקום הקבר שלו נבנה מבנה אדיר דמוי קונכייה, המסוגל להכיל עשרות אלפי מאמינים. ממנו מוביל מסדרון בצורת ספירלה – ובו פסיפסים מרהיבים על חייו של פרנציסקוס הקדוש מצד אחד וחיי האב פיו מצד שני – אל הקריפטה, שם נמצאת גופתו החנוטה בלב כנסייה מוזהבת.
האב פיו ראה עצמו כממשיך דרכו של פרנציסקוס וכמבשר את דמותו של נוצרי מאמין חדש – ואכן כזה הוא הפך להיות. הוא התחיל חוגי בית בהם לימד את הנצרות לפשוטי העם, קידם חברות במסדר השלישי של הפרנציסקנים (אנשי דת שלא מקיימים נדרי פרישות), קיים דיאלוג עם אנשי חברה, תרבות ופוליטיקה עכשווית, ותרם למטרות צדקה וחברה. מסופר עליו שידע לרפא אנשים, לעשות ניסים, לקרוא מחשבות, אבל יותר מכול – שעבר ניסיונות וחוויות שהביאו להתאחדות אישיותו עם דמותו של ישוע.
ב-2002 הוא הוכר רשמית כקדוש על ידי האפיפיור שעלה לרגל לקברו.

מונטה סנט אנג'לו (Monte Saint Angelo)
האתר של מונטה סנט אנג'לו נמצא על קו האנרגיה הראשי של אירופה, הקרוי על שם המלאך מיכאל. קו זה מחבר את הכרמל עם דלפי, רודוס ואתונה ביוון, פירנצה באיטליה, פריז בצרפת, מונט סן מישל בצרפת, הר סנט מיכאל באנגליה, האי סקליג מייקל באירלנד ועוד. לאורכו נמצאים האתרים העיקריים באירופה שבהם הופיע המלאך מיכאל בימי הביניים. מרתקת העובדה שכל האתרים מסודרים על אותו קו, אף כי בזמן התקדשותם לא ידעו הקדמונים שהם נמצאים על אותו הקו, וההסתברות הסטטיסטית לכך שואפת לאפס.
במאה ה-5 סבלה איטליה מפלישות של שבטים גרמניים ברבריים, מהתפשטות של כנופיות שודדים וממחלות. החיים היו חסרי ביטחון פיזי וכלכלי. אלא שהאוכלוסייה החרדה זכתה לסיוע לא צפוי בדמות המלאך מיכאל, שהתגלה לראשונה מזה זמן רב לפני בני אדם, במערה בראש הר בחצי האי גרגאנו. במקום שבו התרחשה ההתגלות נבנה אתר עלייה לרגל גדול וחשוב. האתר נמצא כיום בלב העיירה הציורית מונטה סנט אנג'לו, הממוקמת על ההר המתנשא לגובה של 900 מטרים וצופה אל הים (קצת בדומה לכרמל).
סיפור שהיה כך היה: הבישוף של סינופטו, עיר חוף בדרום חצי האי גרגאנו, לרגלי הר מונטה סנט אנג'לו, עלה להר הצופה אל העיר בכדי לבקש מאלוהים עזרה אל מול האיומים הצבאיים המתקרבים. הוא נכנס למערה ושם הופיע לפניו המלאך מיכאל שלוש פעמים, חיזק את רוחו ואת רוח צאן מרעיתו כנגד פלישות הברברים ותמך ביצירת תרבות נוצרית חדשה. זאת ועוד, בזמן הקרב עם הפולשים הפגאניים הופיע המלאך וחרב אור בידו, ועזר לנצח אותם (יש אומרים שהמלחמה הייתה עם היוונים הביזנטיים).
יש הטוענים לסיפור מעט שונה, שבו היו שלוש התגלויות שונות של המלאך החל מ-490 לספירה: בפעם הראשונה היה זה רועה שאיבד את הפרה שלו וראה אותה מרחוק בפתח מערה. הוא ירה לעברה חץ, אך כוח לא נראה הסיט את החץ ממסלולו וכשהתקרב למקום ראה אור יוצא מהמערה.
שנתיים אחר כך, בזמן מצור על סינופטו, ששרידיה נמצאים היום ליד העיר מלפנדרה לרגלי ההר, הופיע המלאך מיכאל לפני בישוף העיר והציע לו לא לפחד אלא לתקוף את הצרים בהפתעה, וכך היה. לאחר הניצחון המלאך הופיע שוב לפני הבישוף והוביל אותו ואת צאן מרעיתו אל המערה שבהר שליד העיר, מקום שם נראה האור על ידי הרועה. כשהבישוף ביקש מהמלאך לבנות מזבח לכבודו במקום, הוא ענה, "בניתי כבר את המזבח בעצמי" – וזה הפך למוטו של המקום.
כך או כך, המקום הפך לאחד משבעה אתרים המקודשים ללומברדים, ולמעשה לקדוש ביותר מביניהם. במתחם קבורים חלק מהמלכים שלהם (כמו המלך ליותפראנד במאה ה-8). הנורמנים אימצו את המקום, שהפך להיות אתר העלייה לרגל החשוב ביותר בימי הביניים. הצלבנים הנורמניים שיצאו לישראל בזמן מסעי הצלב, נהגו לפקוד קודם לכן את ההר שבו הופיע המלאך, הנמצא סמוך לחוף הים. במקום התפתחה עיירה קטנה ונבנתה מצודה הקיימת עד היום. מסביב למערה נבנו על ידי שליטים כגון פרידריך השני ושארל מאנז'ו בנייני קתדרלה מפוארת, מגדל פעמונים, מנזר ומגורי נזירים.
המבנה הקיים כיום הוקם ברובו על ידי שארל הראשון מנאפולי, בנו של לואי השביעי מצרפת, ואח של לואי ה-9. בתחילה הוא היה מלך סיציליה, אך כשזו נקרעה משאר איטליה ב-1282 הוא הפך להיות למלך נאפולי הראשון ולשליט דרום איטליה.
בכניסה למקום יש חזית רומנסקית ובה דלתות ברונזה מהמאה ה-11 ועליהן 24 ציורים של המלאך. משם יורדות מדרגות קדושות מפותלות ורחבות אל המערה העתיקה שבתוכה נמצא אולם תפילה. מסביב יש אולמות וחדרים נוספים לתפילה ולמפגשים וכן מוזיאון קטן של אוצרות המקום, ואולם עם ציורים של המלאך שצוירו על ידי ילדים.
תרבות האלה הקדומה
אזור אפוליה היה אחד האזורים המיושבים הראשונים באיטליה, וכבר לפני 8000 שנה הגיעו אליו חקלאים ממזרח הים התיכון והקימו יישובים. היישוב הניאוליתי הגדול באירופה נקרא Passo di Corvo והוא נמצא כמה ק"מ מצפון לעיר פוג'יה (Foggia). מצאו שם כפר עם יותר מ-100 בנים גדולים שנמצאים על משטח מוגבה שמסביבו חפיר בנוי חצי עגול בסגנון ירח, כשהיישוב כולו מוקף בחפיר. החפיר לא עמוק ולא רחב ואין לו כנראה מטרה מעשית, אלא טקסית. האזורים של אפוליה הם הפוריים ביותר באיטליה והיישוב התקיים מחקלאות ובעלי חיים. נמצאו שם פסלונים של נשים עם סמלים של תרבות האלה (האות M מתחת לשדיים) כפי שמתארת מריה גימבוטאס, ופנים שנראה שמבטאות מסעות טראנס שמאניים
שעה וחצי נסיעה דרומה משם לכיוון העיר בארי נמצאו כמה דולמנים, שכמה מהידועים שביניהם הם הדולמן Dolmen of Chianca וכמה ק"מ ממנו Dolmen dei Paladini וגם Dolmen del Postino. קצת יותר דרומה משם נמצאים הדולמנים והמבנים העתיקים של San Silvestro. במילים אחרות יש מצפון לבארי שדה דולמנים אחד הגדולים והמרשימים באירופה והשאלה היא למתי הוא מתוארך. לפי הארכיאולוגים רוב הדולמנים מתקופת הברונזה לפני 4000 שנה. אבל התיארוך הוא לא מדויק.
בחלק הדרומי ביותר של אפוליה, מדרום ללצ'ה בקצה העקב של המגף, נמצא הגן המגליתי של איטליה באזור העיירה Giurdignano. יש שם דולמנים ומנהירים, מגליתים נוספים המיוחסים לתקופה הניאוליתית. מהתקופה הזו ישנן גם ערימות אבנים עצומות שמגיעות לגובה 10–15 מטר, לעיתים בצורת קונוס ונקראים Specchie.
התרבות הדאונית של האילירים
לפני 3000-4000 שנה, במסגרת הנדידות של ההודו־אירופאים, הגיעו לאפוליה מתיישבים חדשים בשם דאונים Daunians שלפי כל העדויות הגנטיות והאחרות הם קרובים של האילירים מקרואטיה ומונטנגרו, והקימו תרבות חדשה שהחליפה את התרבות המטריארכלית הקדומה. בעיקרון באפוליה היו שלוש קבוצות של שבטים איליריים, כשהדאונים מתרכזים בחצי האי גרגרנו ושומרים על מאפיינים ייחודיים. הם שמרו על המאפיינים הללו עד הכיבוש על ידי הרומאים, ויש הטוענים שהם היו דומים בתרבות שלהם לליבורנים מהצד השני של האדריאטי שיש הטוענים שהם היו תרבות מטריארכלית.
לפי פרתניוס מניקאה (מאה 1 לפנה"ס) המלך הראשון של הדאונים היה קלכוס (Calchus / Kalkhos), והוא התאהב במכשפה קירקה שמוכרת מהאודיסאה ושבזרועותיה אודיסוס בילה שנה של תענוגות במקום לחזור לאיתקה ביתו. אלא שקירקה לא שעתה לחיזוריו ומשזה לא הפסיק הפכה אותו לחזיר, ורק התערבות ואיום של נתיניו שכנע אותה להפוך אותו לאדם חזרה. מעניין לציין שהבן שלה מאודיסוס טלגונוס (Telegonus) הקים את טוסקולום אחת מערי לטינום – בצד השני של איטליה, כנראה שהיה הייתה דמות חשובה בימים ההם והמקום שנקשר אליה מבחינה גיאוגרפית הוא ההר מונטה צ'ירצ'או (Monte Circeo) הנמצא שעה דרומה משדה התעופה של רומא.
על הליבורנים אומר היווני פסאודו־סקילקס (כנראה מאה 4 לפנה"ס): “אלה נשלטים בידי נשים. נשותיהם של הגברים החופשיים מקיימות יחסים עם עבדיהן ועם גברים מן הארצות השכנות.” מופיע ב־Periplous סעיף 21, בתיאור ארץ הליבורנים על חוף האדריאטי. ואילו ניקולאוס מדמשק (ההיסטוריון של הורדוס) אומר שהם מגדלים את הילדים ביחד עד גיל מסוים, אולי בגלל החירות המינית לא ידעו מי הוא האבא, ורק בגיל שש כשהילד גדל הוא היה בוחר את אביו לפי הדמיון.
הדאונים השאירו אחריהם ממצא מיוחד והוא סטלות אבן דקות ומעוטרות ששימשו כמצבות קבורה ואולי גם פולחן, הגובה שלהן חצי מטר עד מטר וחצי והן חרוטות משני הצדדים, בדרך כלל עם מסגרת קישוטית מסביב, נמצאו כמה מאות כאלו, רובן של נשים ורק מיעוטן של גברים. על הסטלות יש דמויות סמליות של בני אדם וגם אירועים, טקסים ויצורים מיתולוגיים, הדבר המעניין הוא שרק הנשים מקושטות בכתובות קעקוע על הזרועות ויש להן סינורים מעוטרים, לפי אחת הפרשנויות[1] זה היה סמל לטקסי מעבר של קבלת המחזור, כלומר אישה שהפכה לאישה קודשה וזה התבטא בקעקועים על הזרועות ולבוש טקסי, הנשים היו כוהנות ולא הגברים, מכיוון שרק בסטלות שלהן מופיעים טקסים דתיים. אחד העיסוקים שלהן היה אריגה וזה נחשב כנראה למלאכה מקודשת. לפי הממצאים הארכיאולוגיים החברה הייתה שוויונית ברובה, אבל כשיש לנו יחידים שמתבלטים ביותר בקבורה אלו לרוב נשים.
ליד מונטה סנט אנג'לו יש עיירה בשם מטינאטה (Mattinata) ומעליה מתנשא הר קדוש, שהוא בעצם תחילתו של הר מונטה סנט אנג'לו. בהר זה יש שדה קבורה מקודש לתרבות הדאונית ובו כמה מאות קברים חצובים באבן, בשדה זה נמצאו כמה סטלות ובעיקרון זה היה האזור שממנו חצבו את לוחות השיש לסטלות בשאר המקומות. דרך קדושה הובילה מהים לראש ההר הקדוש. אוסף הסטלות הגדול והחשוב ביותר נמצא כיום במוזיאון הארכיאולוגי בעיר הסמוכה Manfredonia.
[1] Norman, C. (2016). Daunian women: Costume and actions commemorated in stone. In S. L. Budin & J. M. Turfa (Eds.), Women in antiquity: Real women across the ancient world (pp. 865–876). Routledge.
ערי טרולים אלברובולו Alberobello
עיירה שמפורסמת בזכות בתי הטרולי שבה, אלו נבנו החל מימי הביניים מסיבות שלא ברורות עדיין, כנראה כלכליות אדמיניסטרטיביות (מיסים), הבתים בנויים בבנייה יבשה, ללא מלט, וניתן לפרק ולהרכיב אותם בקלות. ישנם אלפי בתים מהסוג הזה בלב העיירה, שריד לימי עבר, והם מקושטים בסמלים דתיים ונותנים אווירה של אגדות, ניתן ללון בהם ורבים משמשים לתיירות.
ערי בארוק לצה Lecce
הייתה בירת חצי האי סלנטין, שהוא העקב של המגף, עדיין כזאת כיום, עיר גדולה של 100.000 איש, אך במרכז חלק עתיק בסגנון בארוק מופלא, שנבנה החל מהמאה ה16, בעיקר עם הגעת הספרדים לאזור. הבארוק הוא סגנון אדריכלי ואמנותי שהתפתח כתגובה לרפורמציה והרנסנס, בניגוד לרנסנס המאוזן והמאופק, השם את האדם, הסימטריה וההרמוניה, במרכז, מטרת הבארוק לעורר את הרגש, להעלות את הרגש הדתי, גם בצורתו הקיצונית. לשם כך יש קישוטים, פסלים ותמונות המייצגים את ההדר השמימי במלוא התגלמותו.
הכנסייה המפורסמת בלצה היא סנטה קרוצה, אבל גם בשאר העיר נמצא מבנים מרשימים, ובמיוחד בדואמו והכיכר שלידו. מתחת לעיר הבארוק ישנם שרידים רומאים, ליד כנסיית סנטה קרוצה פתחו לאחרונה מוזיאון זיכרון לרובע היהודי ובית כנסת שהתקיים שם לפני גירוש ספרד (מומלץ).
קוראים ללצה פירנצה של הדרום, ויש בזה משהו.
ערים לבנות ברמת מורגה
לוקורוטנדו Locorotando
אחת מהערים הלבנות בסגנון אנדלוסי יווני המעטרות את רמת המורגה. צורתה עגולה ומכאן השם רוטנדה. היא נמצאת לא רחוק מאלברובולו וכדאי לשלב אותה בביקור במקום. מפורסמת ביינות שלה, סמטאות ציוריות וכנסייה מרכזית יפה.
אוסטוני Ostuni
עיירה לבנה גדולה הנמצאת בגבול רמת המורגה, צופה על עמק החוף והים, שימשה בימים עתיקים כמקום מפלט משודדי הים, עיר עתיקה עם סמטאות ציוריות, באזור היו תושבי מערות קדומים ושרידים ניתן למצוא במוזיאון המקומי הארכיאולוגי, ניתן לראות את הכנסייה והמנזר בראש הגבעה, וכן את המנזר הפרנציסקני הגדול בכיכר המרכזית למרגלות הגבעה העתיקה. בעיר פארקים יפים ציבוריים וחיים ערים.
ערי חוף של אפוליה
ברנדיסי Brindisi
היא השער של איטליה לדרום, יוון, הים התיכון, הוויא אפיה הרומאית הובילה מרומא ועד ברנדיסי, ומשם בספינות לכל רחבי אגן הים התיכון. יש שם עמוד דרך רומאי המציין את סוף הוויא אפיה, והיא הייתה נמל רומאי חשוב.
הצלבנים עברו דרך ברנדיסי בדרכם לארץ ישראל, נמצא במקום שתי כנסיות עגולות של המסדר הטמפלרי שעסק בהובלת הנוסעים בימים.
פרדריך השני שליט פוליה בנה כאן מבצר גדול והפך אותה לאחד מרכזי שלטונו.
הספרדים שהשתלטו על דרום איטליה השתמשו במקום כעמדת גבול קדמית כנגד העותומאניים. במלחמת העולם השנייה המוני פליטים יהודים התרכזו בדרום איטליה וברנדיסי בדרכם להעפלה ועליה לארץ ישראל.
בעיר מוזיאון מעניין מוצלח ונמל פעיל גדול.
מונופולי Monipoli
אחת מערי החוף היפות של פוליה, מבצר עתיק, סמטאות, לכודים בתוך נמל גדול ובו אניות מודרניות. ניתן לטייל בין הסמטאות היפות, לאכול דגים, כנסייה על שם מרים אמלפיטה (מאמלפי), שרידים נורמניים, ספרדים ואחרים.
פוליגאנו דה מאר Poligano a mare
אחת מערי החוף היפות ביותר באיטליה, עיר עתיקה נישאת מעל צוקים ומפרץ דמוי פיורד חודר ליבשה, מוקפת חומה וגנים, מתחת לצוקים מערות ימיות יפהפיות, הכנסייה המרכזית בסגנון רנסנס, עבר עשיר הכולל שרידים ספרדים, נורמנים, ואף יוונים ורומאים.
בארי Bari
אחד מנמלי הים הגדולים והחשובים בדרום איטליה, עיר עתיקה עם היסטוריה מעניינת, מפורסמת במיוחד בכנסייה סנט ניקולה הקדוש, שהוא סנטה קלאוס.
אזור בזיליקטה
זהו מחוז בדרום איטליה המונה כ600.000 איש ומשתרע על שטח בגודל חצי מדינת ישראל. בתוכו יש את עיר המערות מאטרה, העיר ההיסטורית מלפי, שהייתה בירת ממלכת סיצילה במאה ה12, ופארק לאומי יפה של הרי האפנינים הדרומיים. בבזיליקטה שרידים רבים של האדם הקדמון והיישובים הקדומים באיטליה, האזור מתאים למגורי מערות.
בתקופה העתיקה חיו בבזיליקטה עם הלוקאני, ששמו נגזר מ"חורשה קדושה". ישובים יוונים נבנו כאן החל מהמאה ה8 לפנה"ס. במאה ה19 נודע האזור כמקום כנופיות שודדים שנלחמו כנגד בעלי האדמות בעידוד הכנסייה. הבירה היא פוזגה, עיר עתיקה שכיום מנומנמת.
עיר המערות מָאטֶרָה (Matera)
עיר המערות מאטֶרה היא אחד היישובים העתיקים והמעניינים באיטליה. המחוז שבו היא נמצאת, הנקרא בזיליקטה (Basilicata) מתאים למגורי מערות ונמצאו בו שרידים רבים של האדם הקדמון וראשית התיישבות האדם באיטליה. בתקופה ההיסטורית חיו בבזיליקטה בני עם הלוקאנים, ששמם נגזר מ"חורשה קדושה", והם אלה שהתיישבו בפסטום. יישובים יווניים נבנו כאן החל מהמאה ה-8 לפנה"ס.
מָאטֶרָה הייתה בירת בזיליקטה עד לתחילת המאה ה-19 ונחשבת לאחד ממקומות היישוב העתיקים בעולם. המקום היה מיושב כבר לפני 12,000 שנה, בסוף התקופה הפליאוליתית, על ידי ציידים-לקטים שחיו במערות בקירות שני הקניונים שסוגרים על העיר.
כיום מאטֶרה מחולקת לשכונות הנקראות סאסי, המאופיינות בבנייה המיוחדת של בתי מערות, שחלקם פתוחים לביקורים. סגנון וצורת בתי המערות לא השתנו באופן מהותי מאז תקופת האבן והם משקפים את התפתחות סביבת המגורים של האדם והשינוי הגדול שקרה במעבר ממערות לבתים. השכונות נמצאות על גדות הקניונים. הרומאים הקימו עיר במאטֶרה במאה ה-3 לפנה"ס. בימי הביניים נזירים התיישבו באזור והוקמו כנסיות ומערות תפילה, ביניהן קתדרלת מאטֶרה מהמאה ה-13.

איטליה המקודשת
- בחר אפשרויות למוצר זה יש מספר סוגים. ניתן לבחור את האפשרויות בעמוד המוצר





