עדות קרני הצבע של האור

ב־1912 התרחשה אחת ההתגלויות המעניינות בהיסטוריה. מיסטיקן נוצרי בולגרי בשם פטר דנוב התבודד במשך חודשיים בכפר ארבנסי שבמרכז בולגריה (ליד הבירה העתיקה – וליקו טרנובו), מבלה חלק מזמנו בקריאה בתנ"ך. בזמן הקריאה הוא הבחין שפסוקים מסוימים זוהרים בצבע על־טבעי. הצבעים היו צבעי הקשת, וכל פסוק זהר בצבע אחר. בנוסף לצבעי הקשת, היו מספר פסוקים שזהרו באור לבן.

רבים רואים בתנ"ך כל מיני קודים מוחבאים של אותיות או ידע נסתר. דנוב גילה בתנ"ך את קוד צבעי הקשת וכתב על כך ספר בשם "עדות קרני הצבע של האור". בספר הוא מביא את הפסוקים השונים שהופיעו לפניו בשבעה צבעים שונים. הוא מתייחס לשבעת הצבעים כמייצגים שבע רוחות אלוהיות, בהשפעת חזון יוחנן ותפיסת המיסטיקה הנוצרית ("ואל מלאך קהל סרדיס כתוב כה אמר אשר לו שבע רוחות האלוהים ושבעת הכוכבים…" חזון יוחנן ג' א). שבע הרוחות הן: רוח החיים והאהבה, רוח ההבטחה, רוח החוכמה, רוח הנצח, רוח האמת, רוח הכוח, ורוח החסד. כל אחת מהן מיוצגת, כאמור, על ידי אחד משבעה צבעי הקשת. בנוסף אליהן יש את רוח המשיח – ישוע, שהוא אבי האורות ומיוצג על ידי האור הלבן, או היהלום.

לימים הקים דנוב את "האחווה הלבנה", ארגון אזוטרי שמחייה את מסורת הגנוסטיקה הנוצרית, הקיים עד היום.

המספר שבע מקודש בנצרות: ישנם שבעה חטאים, שבע תכונות טובות, שבעה סקרמנטים ושבעה שלבים בסולם המיסטי המוביל אל האלוהים. אלא שדנוב טען שהקדושה של השבע והחשיבות שלו כמבטא את ההופעה של האור האלוהי בעולם מתחילה בברית הישנה, ומופיעה כבר בספר בראשית, בתיאור הברית שכורת אלוהים בינו לבין הארץ ובתמה של בריאת העולם בשבעה ימים: "ויאמר אלוהים זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם לדורות עולם: את קשתי נתתי בענן והייתה לאות ברית ביני ובין הארץ: והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן:" בראשית ט' יג–יד

דנוב היה איש משכיל ומלומד, שלמד רפואה והיסטוריה במיטב האוניברסיטאות בארצות הברית. בין שאר הדברים שאליהם נחשף הייתה מסורת הקבלה היהודית. אין ספק שדונוב הכיר את משמעות המספר שבע בקבלה כמבטא את הכוחות האנרגטיים של "זעיר אנפין", החלק התחתון של עץ הספירות. לפי הקבלה, כלל הכוחות האלוהיים מורכבים מעשר ספירות, אולם אלו מתחלקות לשתי קבוצות: שלוש העליונות הן "אריך אנפין" ומבטאות את החלקים הגבוהים של האלוהות הקשורים למחשבה, ואילו שבע התחתונות הן "זעיר אנפין" המבטא את הירידה וההופעה של האנרגיה האלוהית בעולם.

בנוסף ליהדות ולנצרות, גם התרבויות הקלאסיות (יוון ורומא) קידשו את המספר שבע. החוקר המובהק של תקופת שיא האימפריה הרומאית (מאות 2–3 לספירה) – פרופסור פרנץ קומונט מבלגיה, טוען שבשיא התפתחות הדת הרומאית הסתכם הפוליתאיזם הפגאני לכדי דת שמש הנשענת על מערכת של שבעה אלים, שזוהו עם שבעה כוחות ששלטו על שבעה תחומים בחיים. שבעת האלים הללו זוהו עם שבעת הכוכבים הנראים נעים בשמיים, והם: שמש, ירח, מרקורי, וונוס, מרס, יופיטר וסאטורן. (מעבר לשבעת כוכבים/אלים אלו, כל שאר הכוכבים קבועים! – הקדמונים לא ידעו על קיומם של כוכבי לכת נוספים שלא נראים בעין בלתי מזוינת, כגון אוראנוס ונפטון, שהחלו להתגלות רק במאה ה־18).

דת השמש, שהשתלטה על האימפריה הרומית, התייחסה למבנה שבעת כוחות אלוהיים אלו, והדבר בא לידי ביטוי בשמות ימי השבוע: כל יום יוחס לאחד האלים ונקרא על שמו. ניתן לראות זאת בשפה הצרפתית: Lundi – היום של הירח, יום שני. Mardi – היום של מרס, יום שלישי. Mercredi – היום של מרקורי, יום רביעי. Jeudi – היום של יופיטר, יום חמישי. Vendredi – היום של וונוס, יום שישי. Samedi – היום של סאטורן, יום שבת. Dimanche – היום של השמש, יום ראשון!

הקשר בין שמות הכוכבים וימי השבוע מרמז על סיפור הבריאה התנכ"י, שבו ברא אלוהים את העולם בשבעה ימים. דבר זה בא לידי ביטוי אף במסורת היהודית: יוספוס פלאביוס, למשל, טוען ששבעת הקנים של המנורה בבית המקדש, הסמל היהודי החשוב ביותר בימי קדם, מייצגים את שבעת הכוכבים שנעים בשמיים, שהם כל האור שבעולם, והם קשורים לשבעת ימי הבריאה. המספר שבע בבתי ספר אזוטריים של ימי קדם היה קשור גם לשבעת הצלילים המוזיקליים ולשבעת סוגי המתכות של האלכימיה.

"האחווה הלבנה," שייסד דנוב בתחילת המאה ה־20, הפכה להיות האגודה האזוטרית החשובה בבולגריה ואחת החשובות בעולם. עשרות אלפי תלמידים התקבצו סביב תורתו ואף הקימו שכונה בסופיה. בין התלמידים היו הרב דניאל ציון – רבה של קהילת סופיה, וחוגים המקורבים למלך; יש האומרים שאף המלך בוריס עצמו היה מחסידיו. לדנוב הייתה השפעה מכרעת בסיפור הצלת יהודי בולגריה (כפי שמופיע בספרו של מיכאל בר־זהר – "הרכבות יצאו ריקות"). בזמן שהמלך הבולגרי נתן את הפקודות לגירוש היהודים ו"נעלם," ידע דנוב איך למצוא אותו ולשכנע אותו לבטל את פקודת הגירוש.

ברחבי העולם הוכר דנוב כמורה רוחני מואר וזכה לברכתם ועידודם של מורים רוחניים נוספים כגון רודולף שטיינר וקרישנמורטי.

לאחר כיבוש בולגריה על ידי הקומוניסטים נפטר דנוב, וה"אחווה הלבנה" הוצאה מחוץ לחוק, לא לפני ששלחה שלוחות לצרפת ומקומות אחרים בעולם. בצרפת הוקמה, על ידי תלמידו של דנוב – מיכאל אוהרם איבנהוב, האחווה הלבנה האוניברסלית, שהעמידה תלמידים לרוב, ביניהם עשרות ישראלים. איבנהוב המשיך ללמד ולהנהיג את התנועה עד פטירתו בשנת 1986. בין תלמידיו הידועים בתחום הספרות ניתן למצוא את המשורר והמחזאי פרופסור אוריאל זוהר והמשוררת אביבה אור־שלום (אחת הדמויות הבולטות בארץ שהושפעה מתורתו של דנוב הוא הסופר והפילוסוף שלמה קאלו).

לאחר התמוטטות הקומוניזם בבולגריה (שנת 1991) התחדשה פעילות האחווה, ששיאה הוא במפגש השנתי בחודש אוגוסט במרומי ההרים הגבוהים בבלקן – הרי רילה. במסגרת מפגש זה גרים החסידים בתנאי שדה (אוהלים) באזור שבעת האגמים ויוצאים כל בוקר לקדם פני הזריחה ממרומי הר גבוה. השמש הזורחת מתקבלת בשתיקה, תפילה, הגות וקריאת פסוקים מספריו של דנוב. לאחר מכן הם אוכלים ארוחת בוקר צמחונית במטבח המשותף ועולים למרומי פסגה גבוהה אחרת כדי לבצע את טקסי הריקודים והמוזיקה שחיבר דונוב.

בספר שחיברו תלמידיו של דנוב, הנקרא "עדות קרני הצבע של האור," מכוונים את התלמידים לקרוא בכל יום פסוקים מהתנ"ך הקשורים לאחד משבעת הצבעים של הקשת. כל יום "נצבע" בצבע הקשור לכוכב שאליו הוא שייך. להלן כמה דוגמאות של פסוקים מהתנ"ך הקשורים, לפי דנוב, לשלושה מצבעי הקשת, ולכוכבים התואמים אותם, וההשפעה/הרוח שהם מייצגים.

האור האדום – רוח האהבה – יום שלישי – כוכב מרס

• "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים ב' א)
• "ודגלו עלי אהבה" (שיר השירים ב' ד)
• "ואהבת את יהוה אלוהיך…" (דברים יא' א)
• "נישא לבבנו אל כפים אל־אל בשמים" (איכה ג' מא)
• "מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי" (ירמיהו ח' יח)
• "צרות לבבי הרחיבו ממצוקותי הוציאני" (תהילים כה' יז)
• "מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך" (ישעיה מג' ד)

האור הצהוב – רוח החוכמה – יום ראשון – כוכב שמש

• "ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה…" (ישעיהו יא' א)
• "תחילת חכמה יראת יהוה ודעת קדשים בינה" (משלי ט' יא)
• "החכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה" (איוב כח' יב)
• "כי אתה תאיר נרי יהוה אלהי יגיה חשכי" (תהילים יח' כח)
• "ויבן וידבר עמי ויאמר דניאל עתה יצאת להשכילך בינה" (דניאל ט' כב)
• "וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב" (תהילים קז' ז)
• "אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך" (ישעיהו נח' ח)

האור הכחול – רוח האמת – יום חמישי – כוכב יופיטר

• "ראש דברך אמת ולעולם כל משפטי צדק" (תהילים קיט' קס)
• "ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו" (ישעיה ב' ג)
• "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום" (משלי ג' יז)
• "כי מה טובו ומה יופיו" (זכריה ט' יז)
• "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דברים לב' ד)
• "הורני יהוה דרכך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך" (תהילים פו' יא)
• "הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים: ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ" (ישעיה נד' יא-יב)

בהקשר הכללי של כל צבעי הקשת וחשיבות האור האלוהי, מצטט דונוב בספרו מספר רב של פסוקים תנ"כיים, ביניהם:

• "וישב המלאך הדבר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו: ויאמר אלי מה אתה ראה ויאמר ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה" (זכריה ד' א-ב)
• "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש יהוה את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא" (ישעיה ל' כו)
• "קומי אורי כי בא אורך וכבוד יהוה עליך זרח" (ישעיה ס' א)
• "כי על האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבע עיניים הנני מפתח פתוחה נאם יהוה צבאות ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד" (זכריה ג' ט')

מעניין לציין שבזמן מתן תורה התבלבלו החושים של בני ישראל, ככתוב: "וכל העם רואים את הקולות". ואף בפסיכולוגיה המודרנית מוכרת תופעה הנקראת "סינסתזיה", שבה עם הקריאה של מילים ואותיות מסוימות נראים צבעים.

התפיסה המיסטית טוענת שמאחורי עולם התופעות ישנו עולם של אנרגיות, כוחות אלוהיים. עולם המילים מנסה לתאר מציאות נסתרת זו ולעולם הוא רק מתקרב אליה ולא מצליח לבטא אותה בשלמותה. ההתייחסות לצבעים, כמו גם לצלילים, נותנת ממד נוסף להבנת עולם זה.

ובנימה אישית: ההשתתפות בטקסי "האחווה הלבנה" במרומי הרי רילה חיברה אותי מחדש לקריאה בתנ"ך ולכל מה שקשור לכך. על רקע השלוגיות, האגמים הצלולים, ערפל הבוקר, המוזיקה והריקודים של אנשי "האחווה הלבנה", נשמע ונראה התנ"ך הרבה יותר מיסטי וקשור לחיי. הפסוקים השונים שהוקראו במרומי ההרים קיבלו משמעות נוספת, בהירה ויפה. המשקפיים שדרכם הסתכלתי על המילים צבעו אותם בשלל צבעי הקשת. אהבה, חוכמה ואמת הפכו להיות חוויות חושיות, ולא רק רעיונות מופשטים ומרוחקים. חוויית מתן תורה והתבלבלות החושים כמו קמה לתחייה מחדש בעיני רוחי כתוצאה מקריאת התורה על ידי אחווה אזוטרית נוצרית במרומי הרים נישאים בארץ אחרת.