קבר רבי מאיר בעל הנס

מאמר זה מתבסס על עבודת התזה שלי – מאפיינים של קדושה במקומות קדושים בישראל. במסגרת עבודת הדוקטורט שאני שוקד כרגע עליה אתעמק בסיפורו של אתר זה והחוויות שהוא מעורר במבקרים. כך שצפו להמשך.

קבר רבי מאיר בעל הנס ממוקם ליד חוף הכנרת בדרומה של טבריה, והוא אחד הקברים החשובים והמפורסמים בארץ־ישראל. לפי נגה קולינס־קריינר, זהו אחד האתרים המבוקרים בארץ וחשוב ליהדות צפון־אפריקה. יום ההילולה של רבי מאיר בעל הנס, שהוא גם יום פטירתו, חל בי"ד באייר, אך מקום הקבר הומה כל השנה באדם.

אבל מה הנס?

רבי מאיר בעל הנס היה תלמידו המובחר של רבי עקיבא ונשא לאישה את ברוריה, בתו של התנא חנינא בן תרדיון, שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות. לפי המסורת, הוא היה גר ומצאצאיו של נירון קיסר. בתלמוד מסופר על נס שנעשה לו – חיילים רומים שרדפו אחריו הוכו בסנוורים; הוא הבטיח לסוהר ששחרר את גיסתו מבית בושת, שבו הוחזקה על ידי הרומאים כעונש, שיינצל אם יאמר "אלהא דמאיר ענני", והבטחתו התקיימה.[1]

האמונה אומרת כי מי שייתן צדקה ויגיד "אלהא דמאיר ענני", מבוקשו יינתן לו. וכך התפתח מסוף המאה התשע־עשרה המנהג לפקוד את הקבר ולתת צדקה תוך כדי אמירת התפילה. הביקור בקבר מועיל לשלום בית, לזיווג ולפריון, לבריאות ולפרנסה. רבים נודרים צדקה, והמהדרים נודרים לשיפוץ ולקיום האתר עצמו. משום כך זהו אחד האתרים הגדולים ביותר ומפואר יחסית לאחרים.[2]

המקום מכיל מאפיינים רבים של קדושה: מדרג בין קודש לחול, סדר בין החלקים השונים שבו, הכיפה שלו יוצאת דופן, בולטת ומתייחסת לסביבה, הוא במיקום מיוחד בטבע, יש בו עמוד עתיק שמהווה ציר העולם, ועוד יותר מכך – סיפור פלאי שהוא ציר העולם ואוריינטציה מסוג אחר. האתר מורכב ויש בו ניסיונות בוסר ראשונים באמנות, הצדיק נותן את ממד האדם ואת המעבר בין תווכים, והביקור בקברו מחייב פעולות של פולחן, בהן כאלו הנקשרות לאש ולמים.

לקבר שתי כיפות. הכיפה הכחולה מציינת את בית הכנסת האשכנזי והכיפה הלבנה – את הספרדי. יחד הם נותנים ממד של דואליות. הכיפה הלבנה היא הקטנה, והיא ניצבת מעל חדר מרובע גדול – בית כנסת שבפינתו בולט מהקיר עמוד גרניט עבה וקצר, מעין אומפאלוס, ארכיטיפ של אבן ומרכז העולם. מתחת חדר זה ומצדו השני של הקיר משתרע אולם ענק ועליו כיפה כחולה גדולה. בפינתו מבנה שיש גדול שגובהו יותר משני מטרים והוא מורכב ממעין עיטור תמוכות נפתחות כפרחים וביניהן המילים "אלהא דמאיר ענני". המבנה המלבני, המסמל כנראה את בית המקדש, משמש מוקד של תפילות ותחינות.

מסביב לשני האולמות עם הכיפות, הצמודים זה לזה, ישנם מבנים רבים נוספים המשמשים לפעילות חברתית, ללימוד, למסחר ולמוסדות צדקה ודת. המתחם הוא כמו עולם מורכב הקיים לעצמו, ואעז ואומר אף גדול מספיק, כדי שיוכל לסמל קוסמולוגיה, לסמל סדר.

ישנם באתר שלבים שונים בדרך אל הקדושה. ראשית, מגרשי החניה, ולאחר מכן רחבות הכניסה ובהן דוכנים למכירת תשמישי קדושה. דרכי הגישה הן משני צדי האתר, מצפון ומדרום, והן חולפות דרך רחבות גדולות שבהן מתנהלת פעילות ציבורית כגון אכילה ואפילו פעילות דתית. בכניסה לאולמות ישנו חדר נרות שבו מבקשים בקשות ואנשים מקבלים תרומות. האתר הוא אקטיבי ומחייב פעילות של המבקר: תרומה, הדלקת נרות, בקשה, הטמנת פתקים, קריאה לתפילה על ידי המשרתים את המקום.

החלונות באולם הגדול צבעוניים ועליהם ביטוי אסטרולוגי של השבטים. על הקיר החיצוני הפונה לכנרת פסיפס ענק ויפה הקשור לשבטים ולאסטרולוגיה, והוא מהדד את בית הכנסת העתיק חמת טבריה הסמוך ובכך מתכתב עם הסביבה ותורם לקוסמולוגיה שהאתר מייצר.

מרכיב חשוב באתר הוא הקשר לנוף, הכנרת הסמוכה וההר והכיפה הכחולה שמעל הבניין המרכזי, הנראית למרחוק. המיקום יוצא הדופן של המתחם, בשולי העיר, בין ההרים לאגם, ליד המעיינות החמים חמי טבריה, הוא חיבור של ניגודים – הר ומים. הנוף מסביב נפלא ומעורר תחושת קסם, נפלאוּת והדר. נדמה כי המתחם נמצא בקצה העולם, כששלוחת ההר מסתירה את המשך חוף הכנרת למתבונן. ועם זאת, הוא נדמה כמרכז העולם, והדבר מתבטא בכיפה הכחולה, בגודלו יוצא הדופן של המבנה ובמיקום הדומיננטי שלו בנוף, בדיוק במקום מפגש בין המדרונות לחוף, מעט למעלה מזה.

מספר הביקורים במקום נאמד במאתיים אלף איש בשנה. 8% הם תיירים מחו"ל, מספר גדול מאוד בהשוואה למקומות אחרים.[3] זהו גם מקום אשר שוהים בו זמן רב; 35% מהמבקרים שוהים בו יותר משעה.[4] מדובר באחוז גבוה מאוד המצביע על תהליך כלשהו שחווים המבקרים. 22% מהמבקרים במקום הם חרדים ו־29% – דתיים. 15% בלבד הם ממעמד סוציו־אקונומי בינוני ומעלה. מנגד, כמעט מחצית מהמבקרים באתר אינם דתיים. הדבר נובע מהיותו של הקבר מפורסם יחסית בקרב הציבור הלא־דתי.[5]

טענתי היא שקבר רבי מאיר בעל הנס שווה מבחינת מספר המבקרים בו לקבר הרמב"ם, הרחוק קילומטרים אחדים משם, ושווה מבחינת קדושתו לקבר רבי עקיבא בטבריה, אולם בגלל מיקומו, הנוף של סביבתו, צורת המבנה שלו, הגישה אליו והסיפור הקשור בו (נס), הוא מצליח לשבור את האמורפיות ואת ההומוגניות של חולין לא מתבדל וליצור במבקרים בו, המכירים את סיפור הנס והתפילה, תחושה של קדושה, והדבר מתבטא באורך השהות במקום וברגשות המתעוררים במבקרים בו.

העיקרון המארגן של המקום, הבא לידי ביטוי גם באמנות ובאדריכלות, הוא סיפור הנס, המהווה מעבר לממד אחר, חיבור בין מישור פיזי ורוחני. הסיפור נותן לגיטימציה לחוויית האחר לגמרי. אין מקומות רבים בארץ־ ישראל שבו נושא הנס מודגש בצורה כה חזקה. המשפט "אלהא דמאיר ענני" מופיע בכל מקום, והאפשרות של הנס המושג דרך תפילה יוצרת תחושה של סדר בתוך הכאוס היומיומי ומחברת את האדם לאפשרות של השגחה אישית בתוך עולם זר ומתנכר. האבן השקועה בקיר בית הכנסת ומבנה הקבר המוזר בצדו השני של הקיר, באולם הגדול, הם סוג של נס בעצמם, עקבות של היירופאניה. העיקרון המסדר נמצא כאן במידה רבה ברמה המופשטת; ציר האוריינטציה אינו במישור הפיזי אלא בכוונה הפנימית.

קבר רבי מאיר בעל הנס מלמד אותנו שהעיקרון המארגן היוצר תחושה של מקום קדוש יכול להיות גם סיפור או אמונה משותפת, המתייחסת למשהו שנמצא במקום – חפץ מקודש, סוג של טוטם. הקבר והצדיק חשובים אך הסיפור חשוב יותר, והוא מתבטא בצורתו המשונה של הקבר ובעמוד, המרמז גם על קשר לזמן הנס – התקופה הרומית. למעשה, האתר מאורגן סביב התפילה אל הקבר משני צדדיו.

רבי מאיר בעל הנס היה מוצא 150 דרכים להכשיר את השרץ ובזאת הייתה גדולתו

רבי ישראל בעל הפתק

רבי ישראל ישראל דב אודסר חסיד קרלין מטבריה נולד לפני מאה וחמישים שנה, הוא חי בתקופה שבה אסור היה להגיד ברסלב, בישראל היו חמש משפחות של ברסלב והיה אחד רבי ישראל קרדונר שהיה כל החיים שלו בקבר של הרשב"י. הוא היה ילד קטן הישראל והשני הישראל מבוגר, הם נפגשו והתחילו ללמוד ביחד ליקוטי מהר"ן, התנגדות גידלה אותם, הם התחילו להתפתח. רבי ישראל אודסר נשאר לבד, כל טבריה נגדו, הוא היה בישיבת רבי מאיר בעל הנס. בתקופה הזו לא היית מקבל מהכולל כסף אם היית אומר תהילים, מקבל רק דפי גמרא, רבי ישראל יצא נגד השיטה, ואז הוא מצא את הפתק ובו 11 שורות ושם היה כתוב:

מאוד היה קשה לי לרדת אליך
תלמידי היקר, להגיד לך כי נהנתי
מאוד מעבודתך, ועליך אמרתי
האש שלי תוקד עד בוא
המשי.  חזק ואמץ
בעבודתך
נ נח נחמ נחמן מאומן
ובזה אגלה לך סוד והוא:
מלא וגדיש מקו לקו פצפציה – אחד משמותיו של המלאך מטטרון
ובחיזוק עבודה תבינהו וסמן
יז בתמוז יאמרו שאינך מתענה

לקח את הפתק ראה שם הרבה רמזים מרבי נחמן וחשב שרבי נחמן שלח אותו. שם בפעם הראשונה מופיע השם הזה, ויש שם המון רמזים מתוך התורות בברסלב. מאיפה ידעו לכתוב את הדבר הזה, יש שם שלוש שורות מליקוטי מהרן משולבות בפנים, אחד מהם תורת הצוואות, רבי נחמן דיבר שלושה ימים לפני שמת, זה נקרא תורת הצוואות, שם הוא מדבר על משהו מופלא אחת הבעיות הכי קשות היא שאין לכם יכולת להוכיח אחד את השני, זה כתוב בתורה, אבל תמהני אם יש מי שיכול להוכיח בדור הזה. הוא מביא משהו מרבי עקיבא שאומר אותו הדבר, אם יאמר מישהו טול קיסם מבין עיניך אז אפשר להגיד לו טול קורה מתוך ענייך, ולכן תוכחה היא לא מועילה אלא מזיקה, עיקר יניקה של הנשמה זה הריח, כל הנשמה תהלל, ממה הנשמה נהנית, חזל אומר מהריח. רבי נחמן אומר הריח במובן יותר רחב זה אהבת עצמי, היכולת של אדם לאהוב את עצמו משול לריח טוב, אם לא מעשיו באושים.

כשאדם מערבב את המעשים הרעים של אדם אחר הוא מעלה את הריח הרע והנשמה מתנתקת, ולכן תדעו לכם שאין יותר תוכחה, אל תעיזו לומר אחד לשני, לא עשיתם טוב, ממי אנחנו כן יכולים לקבל תוכחה, רק ממי שאוהב אותנו באמת, המהלך הוא הפוך, להגיע לתדר של האדם, לניגון שלו, לפני שאתה יודע להתחבר לזה אתה לא יכול להגיד עליו דברים רעים, לכן צאו למסע לחיפוש הניגון הפנימי שלכם. שם בתוך התורה זה מסתתר, בוא נסתכל על הנביאים כשהקדוש ברוך הוא שולח את הושע הוא אומר לו הרם כשופר קולך ואודיע לעמי פשעם, יש שם כפול שלוש רבוע, ואומר לו ככה תודיע לעמי פשעם. המנעד הפנימי הוא 1 12 123 1234, כל התורה מדברת על זה, בפתק היה את הסוד וגם את השם. יש ספר אחר של רבי נחמן ששם הוא אומר שהשם הוא הנפש, אבל ככל שהאדם מצליח להאיר את אותיות שמו, כך השם שלו הופך יותר יקר ומאיר. עכשיו יוצאים למסע לשם של האדם. הפתק הזה הוא פלאי, לא יכול להיות שילד מטבריה כתב את זה. ליקוטי מהרן עדיין לא הגיעו לארץ ישראל.

עבר לירושלים אחרי הפתק והיה יהודי פשוט, ואז נכנס לבית אבות, ואז בגיל 95 הוא פגש את אהרון פץ. סיפר לו על הפתק ואהרון הבריח אותו מבית האבות והם יצאו למסע של עשר שנים עד גיל מאה ושש והוא הסתובב בעולם עם הפתק. משנת 85 בערך. מאז שהוא נפטר הברסלבים הגיעו. הולכים לקבר שלו, יש אנשים בקבר שלו, ישנים על הרצפה. הוגה הדעות של הננח זה יובל דיין. הילולה ביח' תשרי, הם חושבים שהוא משיח, השיטה היא ערבוב של בודהיזם ונצרות ויהדות. דמות הצדיק בננח זה כמו ישוע. רבי נחמן אמר אל תשנו דבר משולחן ערוך. כל הצדיקים יש ממי הוא קיבל, הוא לא אמר שאף אחד לימד אותו, זה רק משה רבנו. יש את סיפור הלחם הפורסם, כשרבי נחמן סיים לספר אותו היה בכרכרה עם 4 תלמידים, והוא ציווה שיספרו את זה רק לחסיד ברסלב אמיתי. מספרים לך רק כשאתה נכנס למעגל הפנימי

יש הרצאה מעניינת באינטרנט שרבי נחמן קם בבוקר ועשה כוונה של ברכת המזון. בא הקדוש ברוך הוא בלילה ואמר לו שהוא רוצה לגלות לו את סוד מוציא לחם מהארץ, אבל קודם הוא צריך להיות נקי, שלשל עד הסוף, ואז הוא בירך את הכוונה שבהעל שם טוב לימד אותו ואז ראה שהלחם זה בכלל אותיות, שמע קריאות שופר ודרך זה את מעמד הר סיני, חווה את מעמד הר סיני, ראה שכל העולם מחולק לאותיות. נשמר בסוד מאות שנים, ולא סיפר אותו בחוץ, אתה לא יכול לספר במעמד הר סיני כי מה זה אומר עליך, הוא קיבל מהקדוש ברוך הוא את עשרת הדברות, זה סיפור מגלה משיח, רבי נחמן הוא משיח, הוא החביא את זה, אל תזוזו מסעיף אחד בשולחן ערוך, המתח הוא בלתי אפשרי, הוא רוצה שתהיה מהפכן ודוס בו זמני.

התלמידים הם כבר לא שומרי מצוות. נ נח ננח מאומן זה כבר הכל, לא צריך שום דבר נוסף. רבי ישראל אודסר. הוא מייצג יהדות חדשה.

יש שם אנשים הכי מוזרים בעולם. אם כבר הולכים להר המנוחות שלמה קרליבך קבור למעלה, הוא משהו מיוחד. הוא היחיד בעולם שרבי ישראל אודסר אמר עליו שהוא חסיד עם לב נשבר. הוא ברסלב בכל רמח איבריו.

אודסר בהר המנוחות בחלקת החסידים. הדריך אותו שנים בחלום. הרעיון שלו היה מאד פשוט, רבי נחמן אמר עיקר היהדות בפשיטות בחוכמות אין צריכים כלל, רבי ישראל לקח את זה לחיצון, תנסה לפשט את הדברים. יהדות של פעם. הוא היה מדבר רבי נחמן, יש לנו רק שלושה ציטוטים שהם שלו באופן פרטי, אבל יום אחד שזר נשיא המדינה ,היה להם מקום בטבריה, היה בסיבוב בצפון והיה גשם זלעפות ונכנסו לרבי שמעון בר יוחאי ושמעו יהודי בוכה, שזר שלח את הנהג והלכו לדבר איתו, הם התחברו ונהיו חברים הכי טובים בעולם, הכיר לו את יצחק בן צבי. מרטין בובר, רבי ישראל כתב לו מכתב, שזר התלהב מהמכתב, התחילו חלופת מכתבים, ראו את המכתבים התלמידים הראשונים והם הוציאו ספר שנקרא אב"י הנחל ישראל ברודסר. וזה חלופת המכתבים שלהם,

יובל לקח את כל המכתבים שהיו וערך מחדש והוציא את הספר מחדש אב"י הנחל. יש שם את המשנה של רבי ישראל, הוא מספר תורות של רבי נחמן, אבל בדרך ידידודית. אין לו תורה. בעשר שנים האחרונות הגיעו המון חסידים צרפתים. יש להם סממנים של קבלה, צדיק, הם הקליטו אותו שעות של קלטות, היה צריך לייצר מהלך, יפוצו מעיינותיך החוצה, שיהיה בכל בית ספר, תפיצו את הספרים זאת הייתה הצוואה שלו, הוריש את כל הכסף להדפיס ספרים ולתת לעם ישראל.

היה צריך להפיץ את הכל ואז כתב מיתוס, רבי ישראל אומר בקלטות העיקר לקרוא בספרים ולקיימם, יובל לוקח את הדבר הזה, ואומר מה זה ללמוד את הספרים ולקיימם, זה בשני מובנים, הוא בנה תורות שלמות סביבו. בקלטות הוא אומר דברים לא ברורים שפירשו לשני הכיוונים.

היה תקופה שהוא רצה להביא את העצמות של רבי נחמן לישראל, אבל חסידי ברסלב לא הסכימו, אבל למה הוא יהודי? ואז הוא אמר אתם יודעים מה לא צריך והתחיל לרמוז שאומן נגמר, ניבא נבואות, מבחינתם השורות הללו מרמזות על זה שהוא המשיח והוא הגלגול, ולכן מבטלים, עד כדי כך שהיום בננח אומרים שרבי ישראל כתב את שולחן ערוך… מבחינתם הם מזלזלים בכולם.

בננח, מי שארגן אותם זה קרן רבי ישראל אודסר, הצוואה שהוא השאיר והנכד שלו ינהל את הכל, הרב אברמוביץ, יצר את הוואנים המסתובבים ברחובות, אחרי חמש שנים הוא נקרא למשרד בירושלים, ואמר שיש בעיה עם הילדים, החרדים לא מוכנים לקבל אותם. הקהילה מפוזרת באל עד כפר סבא, אמר לו תעבור לבית שמש ובו נקים סביבך קהילה, ועברו תוך כמה חודשים קרוב לשישים משפחות, וזאת הייתה הקהילה הראשונה, בנו להם תלמודי תורה. ויש היום אלפי אודסרים. הם במקום יחסית טוב באמונהה שלהם. הקים בית כנסת.

[1] בבלי, עבודה זרה י"ח, ע"א.
[2] קולינס־קריינר, המאפיינים והפוטנציאל התיירותי של עלייה לרגל לקברי צדיקים, עמ' 41.
[3] פי ארבעה מהממוצע, בעיקר בגלל ריבוי התיירות היהודית מצרפת ומצפון־אפריקה.
[4] שם, עמ' 138.
[5] שם, עמ' 87.