טיול קרוב לאחווה הלבנה 28.7-4.8 – לחצו לפרטים

הסרט "החיים הם משל"

לפניכם סרט ובו ציטוטים מתורתו של דנוב על רקע המוזיקה והתנועות של הריקוד הפניאוריתמי ותמונות מהריקודים הנערכים בשבעה האגמים בהרי רילה ומהאגמים עצמם. הסרט נעשה על ידי אנשי האחווה הלבנה

עיקרי התורה של האחווה הלבנה – פטר דנוב

להלן הנושאים השונים המודגשים בתלמודו של דנוב כפי שנאספו וסוכמו על ידי מהמקורות הכתובים הרבים שנחשפתי אליהם, הן הכתבים המקוריים עצמם, והן המחקרים האקדמיים.

אהבה

הדגש העיקרי בתורתו של דנוב זה אהבה. הוא בא ללמד את העולם שיעורים על החיים והמרכזי שביניהם זה אהבה. אהבה מתקשרת לשירות, סבלנות, וחוקים אוניברסליים. לפי דנוב ישנם שלושה סוגים של אהבה: אהבה יצרית, אהבה של הנפש (אנשים אוהבים את ילדיהם לא משנה מה התנהגותם), ואהבה של אלוהים (הוא אוהב את הכל ללא תנאי). דנוב מלמד את סוג האהבה השלישית. מילותיו האחרונות היו: "רק דרך אהבה העולם יתוקן".

התכונה הראשונה של אהבה היא סבלנות, זו דורשת שלושה תכונות בסיסיות: חוכמה, אמת ומעלה. נדיבות היא הצד הפוזיטיבי אקטיבי של האהבה. שני הידיים של האהבה הם סבלנות ונדיבות. מאחורי אשליית האהבה הארצית, התשוקה, חבויה אהבה שמימית שהיא מקור החיים, מים לצמא. ישנם שני חוקים שלפיהם עלינו לחיות: לאהוב את אלוהים ולאהוב את שכננו, אלו נקודות המשען שלפיהם נבנה הבסיס של חיינו, חיי החברה והמשפחה.

האהבה של דנוב היא אהבה נוצרית, ללא גבולות, גם את האויבים, והוא מלמד אותה למול המאורעות הקשים של מלחמות העולם, מלחמות הבלקן, והמאבקים האישיים והחברתיים שהוא מתנסה בהם, זהו הדגש העיקרי של תלמודו, מהותו וליבו. הוא נוהג לפי עיקרון זה כל חייו וזהו גם סוד כוחו. האהבה איננה דואלית, אלא מאחדת בין הניגודים.

דואליות

המוטיב המרכזי המופיע לאורך כל הפרשנות הוא החלוקה בין רוח וחומר, גוף, נפש ורוח. ישנם שני עולמות מקבילים, העולם שלנו הוא עולם פיזי, אך הרוח יכולה לבוא ולשכון בתוכו.

דנוב מפתח את הנושא של כוחות טוב או רע – מלאכים נופלים, שמושכים את האדם לכאן או לכאן, בכדי שאדם יוכל לבנות את עצמו ולכוון את דרכו אל האמונה הנכונה עליו להכיר אותם. הדואליות היא מוטיב בסיסי בחברה, אמנות והדת הבולגרית.

דנוב נוגע במפורש בתפישות גנוסטית של דואליות ושל אפשרות להפוך לילדים של אלוהים, כמו המאמצים (כת גנוסטית מהמאה ה6 לספירה). לפי דבריו אלוהים התגשם תחילה בבנים אנושיים, אך הם הפסיקו ללמוד ממנו ולא שמעו לא, ולכן הוא ציווה על המלאכים ליצור את האדמה ריקה וללא צורה. זהו מוטיב גנוסטי של יצירת האדמה.

התפישה של שני בנים לאלוהים מופיעה אצל דנוב בסיפור יצחק וישמעל: הבן של שרה – יצחק הוא בן הרוח, בעוד שהבן של הגר – ישמעאל הוא בן הבשר. בני אדם הם בנים ללוציפר השולט באדמה, שליט סטורן הוא אב הבשר, רוח אור שנפלה בשל הגאווה ונהייתה אדון החושך. אנחנו עבדים וסובלים בגללו. אלא שאלוהים שלח את רוח, בנו האמיתי, כדי שניוולד מחדש, נטבל בלב שקורא אבא, ונהיה ילדים מאומצים לאלוהים דרך ישוע. בתוכנו יש את בן לוציפר, הגר, והבן השני של אלוהים, ישוע, שרה, ישוע יכול להיוולד בתוכנו והרוח תצטרף אלינו.

משל יצחק וישמעאל הוא משל מקורי של דנוב שנשען על יסודות בוגומילים מובהקים. הדואליות של דנוב היא גם רוחבית ושווה – שני בנים, וגם מדורגת – אלוהים מעל השטן.

דנוב כמו מיסטיקנים רבים לפניו מתאר שני סוגים של הופעת אלוהים, האחד הוא האלוהים הנסתר, המקור, והשני זה האצלות שלו, מה שנקרא בקבלה ה"ספירות". במקרה של דנוב ניתן ללמוד שאלוהים הוא המקור ואילו ישוע הוא האור, ההאצלה שלו. זה מתבטא בשני עמודים שעליהם חיי נצח נשענים והם ישוע ואלוהים. אלוהים הוא ההנחה הגדולה וישוע ההנחה הקטנה וחיי נצח. אלוהים זה מקור הרוח והתנאים, כוחות, חוקים בטבע, שעליהם נשען הסדר הגדול של הדברים, ישוע משמעו בריאה חכמה רוחנית שנאצלת מאלוהים ומכוונת את כל החיים.

אלוהים הוא נסתר. העיקרון הבורא הוא ישוע, אלוהים מופיע דרך ה"אמא" שבוראת, מזינה ומחנכת. את ישוע אנחנו יודעים, בדיוק כשם שאנו רואים שמש נקבית וכדור הארץ נקבי, לא רואים את השמש הזכרית שנמצאת מאחורי השמש שהיא בלתי נראית, בטבע העיקרון הנקבי גלוי, הזכרי נסתר. ישוע הופיע על פני האדמה כדי לגלות לנו את אלוהים.

חיי נצח זאת התנועה הנבונה רוחנית של הנפש. דנוב מסיק לגבי מקור – אלוהים, ועולם האצלות – ישוע (חיי נצח), שזאת התנועה כלפי האלוהים. כולנו צריכים סביבה לחיות, לגדול בה, חיי נצח זאת הסביבה של הנפש, העולם הרוחני.

הנפש התקיימה באלוהים ביליונים של שנים במצב ברכה שמימי לפני שהפכה אינדיבידואלית. נפרדת. היא באה לאדמה כדי ללמוד, לצבור ניסיון, ולהשיג את הנצחיות שלה, להיהפך לאזרח שווה זכויות בשמיים, בזכות.

דנוב מתאר קשר בין עולם פיזי לרוחני בדוגמא של עץ (מזכיר קבלה): השורשים יונקים מהאדמה – פיזי, ואילו הענפים נמצאים בעולם של מלאכים – רוחני, זהו העולם האסטרלי. אלוהים הוא מקור הידע בעולם הרוחני, אבל הקרקע של האדם צריכה להיות מוכנה בכדי שייתן פרי. שני העולמות צריכים לפעול יחדיו. אבל יש פערים ביניהם, הם לא באותו התדר.

דנוב מתאר עצמו כמנסה לתרגם את העולם המלאכי, רוחני, לשפה של העולם הזה. הדואליות במקרה זה מתקרבת לזו של המיסטיקה היהודית והנוצרית. אין לי ספק שדנוב היה בקיא בלימודי המיסטיקה היהודית, ובכלל זה הקבלה.

המסע הרוחני והתפתחות אישית

לפי דנוב האדם צריך לעבור מחיים בעולם הפיזי לחיים שהדגש בהם הוא העולם הרוחני, בדרך זו דמות אלוהים יכולה לבוא ולשכון בתוכו, אדם יכול להפוך להיות בן אלוהים בעצמו. זאת המטרה שלנו בחיינו, להגיע לחיי נצח וגאולה, עושים זאת דרך פיתוח תכונות מוסריות ותרגול רוחני. ישנו סולם עם כמה שלבים בדרך הרוחנית (דנוב מציין כמה מקומות שבעה שלבים ומתאר אותם), המוביל מהמצב הפיזי למצב המואר, וישנם חמש תכונות שאותם צריך ליישם בכדי להתקדם והם: חוכמה, אהבה ואמת, מעלה וצדק.

דנוב מלמד טכניקות של תרגול רוחני בהתבסס על פסוקי הברית החדשה ובהשתמש בהם, הבנת המשמעות האמיתית מביאה את האדם לשלבים הבאים בהתפתחותו. תורתו של ישוע הייתה עבודה רוחנית ומעשית, ולא אמונה.

דנוב לא בא ללמד דת אלא מדע של החיים, מדע שאנשים שכחו, האחווה הלבנה היא בית ספר המבוסס על ניסיון שמביא ליישום ממשי בכל תחומי החיים. באחווה הלבנה יש ידע מעשי הקשור לעולמות הנסתר.

אדם צריך לעשות מסע בחייו שבו הוא נפטר מקרמה של גלגולים קודמים ומצטרף לזרם התודעה החדש המאפשר לידת ישוע בתוכו, חזרתו של ישוע לעולם באופן פנימי והבאת השלב הבא באבולוציה האנושית.

סבל וצליבה

לפי דנוב סבל זאת אחת הדרכים העיקריות לעבור מחיים בעולם הפיזי לרוחני, כל אחד מאתנו סוחב את הצלב שלו וצריך לקבל זאת באהבה. מהותה של הדרך הרוחנית והחיים זה הקרבה, הצמחים מקריבים עצמם בשבילנו, לתת לנו אפשרות לגדילה.

הצלב הוא הסמל של החומר, דנוב משתמש בסמל הצלב אבל מתמיר אותו לסמלים גבוהים יותר כגון הפנטגרם והעיגול. הצליבה היא תהליך רצוי של מוות ולידה מחדש, דנוב משתמש בסמל והמשל של גרגר החיטה המקריב את עצמו בשמחה למען תזונת האדם. הוא רואה את הצלב והצליבה במשמעות עמוקה ושונה מאחרים. באחד המאמרים שלו הוא ממשיל את הצלב לכינור וקשת, הצליבה היא דבר רצוי, הדרך היחידה לעבור מעולם הפיזי לרוחני, אלא שאנשים בורחים מכך, במקום לבקש זאת ולקבל את התהליך באהבה

המשמעות הגבוהה של החיים היא סבל, אלא שצריך לסבול בשמחה, את הצלב נושאים בלב. כל אחד צריך לשאת את הצלב שלו. ישוע נצלב כל יום מחדש, יש דרך ימנית ודרך שמאלית של מאגיה שחורה, הדרך הלא נכונה היא לבקש סוף לסבל, להתלונן, במעבר בין מצבים יש סבל, צריך לקבל אותו בשמחה.

הצלב הוא בתוכנו, בלב ובמחשבה, צריך לטהר אותם, כל אחד מאתנו הוא צלב חי. צריך להפוך את הצלבים לעיגולים – הסמל של הנצח (ישנם סמלים כאלו ברילה). הצלב הוא הכלי שדרכו נציל את עצמנו.

טיהור ותפילה

בכדי להתחבר לחלקים הרוחניים בתוכנו צריך לנקות את הגוף, המחשבות והנפש מתשוקות, השפעות לא רצויות. ישנו מאבק בעולם בין טוב לרע, בני אור לחושך. הדרך היחידה עבור הטוב לנצח זה באמצעות אהבה וטיהור, מלחמה לא תוביל לשום מקום.

אחד הכלים החשובים ביותר שבעזרתם אפשר לנהל את המאבק – מלחמה זה תפילה. תפילה היא נשימה לנפש המטהרת, המיינד והלב, צריך להתפלל לאל שיטהר ליבנו המכסה על הנפש, הוא כמו אדמה, בתוכו יכולים לגדול מחשבות טובות.

מחשבה וידיעה

מחשבה משלימה את הלב, הדרך הנכונה להגיע לאלוהים זה דרך ידיעה, דנוב מאיר את המחשכים של הידיעה האנושית בנוגע לעולמות הרוח. הנצרות היא מדע החיים.

דנוב מדגיש עבודה של המחשבה – מיינד, זה מקרב אותנו לאמת. ידע. בניגוד ללב אי אפשר לגנוב אותה. צריך לעשות סדר בניירות שלנו. הוא שם את המילים הבאות בפי ישוע: "כאשר אתה יודע בתוך עצמך את אלוהים האחד האמיתי, שהוא הסיבה שלך, היסודות והתנאים, תשיג חיי נצח".

נצרות זה פעולה נכונה של החוקים, סידור של האדם, פילוסופיה המשחררת את הנפש האנושית מדברים שליליים וגורמת למערכת לעבוד נכון. כך משיגים ישועה, כשהמחשבה והלב פועלים נכון התנאים לחיי נצח יופיעו. "שלושה יסודות אלו בחיים, התנאים, הכוחות והחוקים – צריכים להיות מושמים במקומם המתאים". זאת המשמעות של הנצרות – המדע של החיים.

כשכל הברגים והאומים יחוזקו למקומם, המין האנושי יכנס לתקופה חדשה ויגלה את חיי הרוח והנצח. כוחות שמופיעים בזמן הזה יגרמו לתהליך לקרות. אנחנו בפתח אביב רוחני שיתגבר על החטא, מוות, פשע, עם אמונה וידע חיוביים. ירפא חסרונות אנוש. אנחנו בתחילתו של אירוע הנמצא בפתח העידן שיביא את הסביבה הנכונה לנפש, ובסופו של דבר למודעות חדשה שתופיע תחילה בתת מודע, ולאחר מכן למודעות על שתחבר אותנו לעולם המלאכי.

דנוב משרטט את הדרך לידיעת האל: צריך שיהיה לנו מיינד גמיש ומקבל, לחשוב חיובית ומרומם, לדחות מחשבות רעות. ישוע אומר "אני הדרך, האמת והחיים", הדרך זה שיטה, האמת זה המיינד, שבעזרתו אדם לומד להבדיל בין טוב לרע, החיים זה האמנות שבה הוא יוצר את הבגד שהוא לובש.

דנוב היה אדם משכיל בעצמו, ועודד לימוד אקדמי ושלח את תלמידיו הקרובים ביותר להשלים את השכלתם (אייבנהוב לדוגמא). בתוך חומר הלימוד ישנם ניצוצות של אור שאפשר לחלץ אותם רק בדרך של גנוסיס, ידיעה בלתי אמצעית. לפי טונצבה (כתבה דוקטורט על דנוב והאחווה הלבנה) אחד הדגשים החברתיים של דנוב זה ההשכלה, ובכך הוא ממלא חלל בחברה הבולגרית שנטתה לדת ואמונות טפלות. אלא שהשכלה זו מובילה, כמו במקרה שלו, לידיעה מסוג אחר.

האדם השמימי וחיי נצח

דנוב מתאר ארכיטיפ של אדם, המתגלה גם בדמותו של ישוע, אדם רוחני שיכול לבוא ולשכון בתוכנו, אדם שהוא המשלים של האל. לאדם תפקיד מרכזי ביקום, הוא מקשר בין העולמות, בין הפיזי לרוחני, ויכול להגיע לדרגה של מלאכים, שרפים ואף אלוהים.

לפי דבריו האדם נוצר לפני 250 מיליון שנה בעזרת ירידה של רוח האדם לאדמה, והוא עדיין לא השלים את ההתפתחות שלו, וזה יעשה דרך השפעה של גופים שמימיים ופיתוח גופים רוחניים. ישנם סוגי אדם מפותחים יותר ביקום, האדם הוא מיקרוקוסמוס ונמצא ביקום כולו.

המטרה של האדם החי בכדור הארץ כיום היא להגיע לחיי נצח, להתחבר לארכיטיפ האדם היקומי ועל ידי כך להתגבר על חוק הקרמה ולהתחבר לחוקיות גבוהה יותר, לעולם של מלאכים, אפשר להגיע לישועה גם ברמה העולמית וגם ברמה האישית. חיי נצח הם אפשרות המופיעה בפסוקי הברית החדשה, לא משהו שאין להשיגו.

האדם הארכיטיפי מתגלם בדמותו של ישוע. ישוע הוא מסתורין ולא נדע אותו עד שיתגשם בתוכנו, יהפוך לבשר מבשרנו. אנחנו נהפכים לישוע, ואז מתגברים על המוות. בדרך צריך ללמוד איך לסבול. יש כאן תפישה של האדם השמיימי שבא לחיות באדם הרוחני, התיאוזיס של הנזירים ההסיכאזיים, או זה שמופיע בספר חנוך של הבוגומילים. דנוב מתייחס רבות לפסוק "הנה האדם" ((Ecce Homo המופיע בברית החדשה בכדי להסביר את המבנה הדואלי של האדם המורכב מחומר ורוח, והאפשרות שלו להפוך לאדם שמימי ולזכות בחיי נצח.

פוזיטיביזם וחיים מוסריים

דנוב מציג תורה קוהרנטית פוזיטיבית מוסרית המעודדת אדם לפעילות, התפתחות, עשיית טוב בעולם, שירות לחברה. בעולם יש שני חוקים: חוק הניגוד שהוא שלילי, וחוק הדומה שהוא מקדם וחיובי. חוק הדומה קשור לביטול העצמי.

ישוע רוצה שנהיה משרתים, ואז האל אוהב אותנו, אם אתה רוצה להיות אדון, אין מקום לשני אדונים ואדם עובר לחוק הניגוד. ישוע הגיע לכאן לבסס חוק הדומה, וזה מייצר את פירות הרוח אותם מתאר פאולוס באגרת אל הגלטיים. דנוב מרחיב לגבי התכונות הנדרשות מהאדם המוסרי:

בעולם האלוהים: אהבה זה האב. שמחה זה האם. שלום זה הבן.
בעולם המלאכים: ארך רוח זה האב. נדיבות, חמלה זה האם. טוב לב זה הבן.
בעולם בני האדם: נאמנות, אמונה זה האב. ענווה זה האם. ריסון עצמי זה הבן.

הצעד הראשון בדרך רוחנית היא שיהיה לך אבא ואמא – אמונה וענווה, וזה הופך אותך לבעל ריסון עצמי, אחרת אתה בן ממזר. אם אדם רוצה להתהלך בין מלאכים הוא צריך סבלנות ונדיבות ואז הוא נהיה חומל. בכדי להיות עם אלוהים אדם צריך קודם כל אהבה, ופועל יוצא שלה: שמחה ושלום.

דנוב מדבר על שלוש תכונות שהם הבסיס לחיים נכונים: אהבה, חוכמה ואמת. ואלו נתמכים על ידי צדק ומעלה.

נצרות היא מדע פוזיטיבי  שמלמד אותנו איך לחיות. נשים וגברים מיישמים אותה באופן שונה. הדרך של הגברים היא להיות אקטיבי באופן פיזי, מנטלי ורוחני, הדרך של הנשים היא יותר פנימית מכיוון שיש להן את המפתח למלכות אלוהים.

חוקים טבעיים (אוניברסליים)

ישנם חוקים אוניברסליים ששולטים ביקום ובחיים, כמו חוק הדואליות, עיקרון החמש ועוד. שני החוקים הבסיסיים החוזרים ומופיעים בתורתו ושולטים על החיים הם חוק הניגוד – הפועל ברמה הפיזית, וחוק הדמיון/האהבה הפועל ברמה הרוחנית.

ברמה אחרת שלהם דנוב מדבר על חוק החיבור וחוק ההכפלה, אהבה מביאה להכפלה כמו במשל של הלחם והדגים. דנוב משתמש באופן מפורש במילה "חוקים".

ישנם שני זרמים ביקום, אחד מלמעלה למטה, והשני מלמטה למעלה, האדם צריך לשים עצמו במקום הזרם העולה.

בנוסף לדואליות דנוב מתייחס הרבה לשילוש ולפנטגרם – המחומש. השילוש מהווה אחד מחוקי היקום, מדובר על זרמי אנרגיה ועל שלוש תכונות באדם: חוכמה, אהבה ואמת. דנוב משתמש בשילוש בהתייחסויות שונות המדברות על דרך רוחנית ומבנה העולמות הלא נראים.

הפנטגרם מייצג חמש השפעות, חמישה צבעים, חמש תכונות של הנפש הפועלות באדם. זהו סמלו של האדם הקשור לחמישה החושים, חמישה הפתחים בראש, חמש האצבעות ועוד.

מעבר לחוקים המספריים דנוב מתייחס הרבה לחוק הקרמה שהוא אחד מהחוקים הבסיסיים השולטים ביקום, אין ספק שבהשפעה מזרחית.

הלימוד של החוקים באחווה הלבנה קשור להיבטים המעשיים שלה הקשורים לאוכל, נשימה, סדר יום ועוד, הנשענים על המדעים האזוטריים המערביים, ולאו דווקא על הנצרות. וניתן למצוא בהם השפעה של תורות מזרחיות, התיאוסופיה ואולי גם האנתרופוסופיה.

אור ועולמות רוחניים

האור הוא מוטיב חוזר בהרצאותיו של דנוב המתבסס על פסוקים בברית החדשה, השמש לה סוגדים בבוקר היא אך סמל של האור הרוחני, מה שהנזירים ההסיכאזיים קראו "האור של הר תבור".

הנפש האנושית שואפת לאור כמו זרע באדמה, הזרע מצמיח עץ נושא פירות שהם מעשים טובים שנובעים ממחשבות ורצונות נכונים. האור מביא בהירות ואהבה, גן עדן הוא בלב ולא בשמיים. מי שמטהר נפשו מסוגל לקבל את האור הרוחני.

השם: אחווה לבנה, מרמז על האור הלבן, הנסתר, שנברא ביום הראשון של הבריאה, וממנו נובעים כל הדברים, אלא שאור זה נשבר לצבעים. דנוב משתמש בחמישה צבעים כדי לאפיין את הקדושה: אדום, כחול, צהוב, לבן וירוק. אחד הספרים המרכזיים והחשובים שלו, שקשור להתגלות שהייתה לו בארבנסי((Arbanasi  ב1905 נקרא עדות קרני הצבע ((Testimony of Color Rays בו הוא מחלק את פסוקי הברית החדשה והישנה לחמשת הצבעים ומתאר אותם כחמש השפעות יקומיות.

אור וצבע מעבר להיותם כוחות בפני עצמם משמשים כדימוי טוב לתאר את העולמות הלא נראים. היקום מורכב מחומר ורוח שלובים זה בזה, העולם הרוחני מורכב משמימי ורוחני, ויש בו מדרג של אנרגיות וישויות כגון כרובים, שרפים, רבי מלאכים ומלאכים. ביקום ובאדם חלקים לא פיזיים שונים: אסטרלי, מנטלי, סיבתי, אטמי, בודהי. גופים אנרגטיים שונים, אדם מסוגל לצאת מגופו ולטייל במרחבים האסטראליים.

בן האור מתעלה מעל הסבל של העולם, מתקשר עם רוחות אור חזקות ומשתמש בשני הצדדים, טוב ורע של החיים להתפתחות הוא מאוזן, שמח ומשדר זאת לעולם

הכרייסט – ישוע

ישוע נתפש על ידי דנוב כזרם, השפעה, חלק מהותי מהאלוהות, ויחד עם זה אדם שהופיע היסטורית. ישוע מדבר דרך דנוב, ומזוהה אתו, הוא ראש היררכיה של ישויות אנרגטיות הנקראת האחווה הלבנה, ישוע מופיע בזמן הזה, אבל לא בצורה פיזית, אלא בצורת אנרגיה של אהבה שמתעוררת בתוך בני האדם, ויחד עם זאת הוא פועל, מנקה ומטהר את העולם.

ישנו מדרג של מלאכים – אנרגיות שישוע נמצא בראשם – אבל זה לא ישוע הפיזי אלא אנרגיית הכרייסט. ישוע וכרייסט הם שתי נקודות משען: ישוע זה האדם שסבל על פני האדמה, הנפש האנושית, כרייסט זה האדם שניצח, שמשרת את האל. צריך להיות גם ישוע וגם כרייסט

הכרייסט של דנוב מזכיר במידה רבה את הכרייסט של שטיינר ((Stiener חזרתו של ישוע בזמן הזה תהיה אור פנימי שיזרח "במוחותיהם וליבם של האנשים". בני אדם צריכים ללמוד איך להזין עצמם בדברים הנכונים, לתרגל ריקון המחשבות ונתינת מקום רק לאל, אפילו כמה דקות ביום. להתמלא בישוע.

האוכריסטיה – טקס הלחם והיין

באחווה הלבנה לא מייחסים משמעות רבה לטקס האוכריסטיה (הטקס הנוצרי שהוא הבסיס למיסה, עם לחם ויין), במקום זאת דנוב מעביר את המשמעות שלו לאכילה היומיומית, אנחנו אוכלים כל יום, גרגרי החיטה והצמחים מקריבים עצמם בשבילנו. זה המשמעות של לאכול את בשרו של ישוע. ההרצאה גרגר החיטה מתייחסת לכך במרומז.

גם באופן מעשי, דנוב מדריך את חניכיו איך להכין לחם מיוחד, אותו הם אוכלים במחנה הקיץ שלהם – בית הספר בהרי רילה. החזון שלו הוא לחם בחינם לכולם. בזמן האוכל אומרים ברכה, היין נחשב על ידי דנוב כמטמא את הגוף, בדומה לתפישה הבוגומילית, ולכן לא משתמשים בו בטקסים ובארוחות. מים תופשים את מקום היין כמרכיב של הקדושה, דנוב מקדש מעיינות בהרים ומכוון לשתייה של מימיהם כמביאים ברכה ובריאות.

העולם והכנסייה

לפי דנוב העולם שלנו נמצא במצב לא טוב, נפילה של עץ הדעת, אנשים מבוססים בחלקים הנמוכים שלהם, החברה חומרנית, הכנסייה מעוותת ורחוקה מתורתו של ישוע, אין בה קדושה, והביקורת שלה עליו נובעת מכך.

אלוהים הוא מציאות פנימית, סביבה פנימית שדרכה הנפש יכולה לחזור לחיים המקוריים שלה. כשאדם מאבד את הקשר עם הסביבה הטבעית שלו המשמעות היא מוות, ולכן על הלב והמיינד להיות שני סוכנים שיחברו את הנפש עם הסביבה הטבעית שלה שהיא אלוהים, ואז לא נדע מוות. הכנסייה האמיתית היא הטבע.

דנוב אומר שהכנסייה הרגילה טועה, הבישופ זה הרוח, המקהלה זה הרגשות והרצונות. המקדש זה האדם ולא הבניין), כמו הבוגומילים הוא יוצא נגד מבנה הכנסייה הרגיל, הם לא יודעים את המשמעות האמיתית של הנצרות שהיא רכישת חיים חדשים, ידע, כוח, אצילות, חיי רוח.

דנוב הוא מבקר חריף של החברה והלאומיות הבולגרית בראשית דרכו, עד כדי כך שבמלחמת העולם הראשונה הוא מושם במעצר בית לאחר שמטיף כנגד המעורבות של בולגריה במלחמה. הוא טוען שהמנהיגים הלאומיים לא מוכשרים להנהיג את עמם.

מורה ואחווה

לפי דנוב המורה האמיתי הוא ישוע, אין מורים ארציים, הוא רק מעביר את דבריו של ישוע, העבודה הנכונה היא בין האחים והאחיות, כפי שהיה בכנסייה הנוצרית הקדומה, במטרה לחדש את מסורת האחריות הדדית והמשימה משותפת.

דנוב מגבש הוראתו סביב שלושה מושגים: אהבה, חוכמה ואמת. אלו מכוונים לדברים הבאים:
1 לעורר את הנפש האנושית לחיים שמימיים וליצור את הגוף הרוחני של האדם.
2 ללמד את דרך החיים הרוחנית ולתת את האינפורמציה הנחוצה על היקום, לגלות בהדרגה את האמת הגדולה של החיים והידע הקדוש של המבנים, תפקודים ומטרות של האבולוציה הקוסמית.
3 לשחרר את הנפש האנושית מאשליות הקיום החומרי ולחשוף את העתיד המזהיר של החיים במודעות גבוהה.

האחווה הלבנה קיימת מתחילת הבריאה, ישויות של אור שהדריכו את המין האנושי במהלך ההיסטוריה ובראשם הכרייסט – ישוע. כל המורים הגדולים וכל התורות קשורות אליהם. הם יצרו את כל בתי הספר האזוטריים במהלך ההיסטוריה וניתן למצוא את עקבותיהם וחוכמתם בכל הדתות והתרבויות, ואכן השם של האחווה בתחילה היה ה"שלשלת".

המושלמים

דנוב מתייחס לעשרת הדברות כמו אל תרצח ומרחיב את משמעותם אף מעבר למה שהרחיב ישוע, "לא להרוג" משמעו לא להרוג את הכוונה הטובה של האחר, את ההרגשה והתשוקה, לא להרוס אמונה של אחר. הסימנים של אדם הורג הם חוסר שביעות רצון, חמיצות, כעס, חוסר סיפוק.

דנוב מרחיב על "לא לגנוב", אסור לגנוב מחשבות ורצונות טובים של אדם, אהבות, אנרגיות. וגם על "אל תישא עדות שווא", אם אדם מקבל מחווה הוא צריך להחזיר באותו מטבע.

המשמעות האמיתית של "כבד את אביך ואת אימך" – הנפש זה האם והרוח זה האבא, הגוף הוא ילד הנפש והרוח. האב והאם הם בתוך האדם.

המשך המצווה הזאת לפי מתי הוא "ואהבת לרעך כמוך". דנוב אומר שהרע (השכן) של האדם זה המחשבות והרצונות הטובות שלו, לאהוב את רעך משמעו לשתול בגן את הפירות הטובים ביותר.משמעות המשפט היא לתת את כל מה שיש לך לעניים, לשרת את העולם, בצורה מכובדת ואמיתית, בלי להכריח אף אחד, להיות אמיתי לנפש ולרוח שלנו, להשתחרר ממחשבות שליליות. כאנשים הם רעים זה בגלל חיים קודמים שלהם, הם צריכים לשרוף את הקרמה.

לפי דנוב מעבר על המצוות מנתק את הקשר שלנו עם אלוהים ויכול לגרום לנו להיות חולים.

ובכן מה הדרך?
היא רק למושלמים ((perfect, יש כאן רמיזה לתורה של הבוגומילים.

עץ החיים ועץ הדעת

כמו רבים לפניו דנוב משתמש במשל ובדוגמא של עץ הדעת ועץ החיים, ובעצים באופן כללי. עץ החיים זה השאיפה של הטבע אל האלוהי, לנשגב, למעלה. עץ הדעת זה התנועה למטה. בעולם יש שני חלקים, אחד שואף למעלה, רוחני וטהור, השני מושך כלפי מטה, זמני וארצי, התכחשות לעולם היא לחלק הארצי. אנחנו קשורים בחבלים דקים לעולם הארצי אותם צריך לנתק.

ישוע הזיז את המין האנושי אל הזרם העולה, וזה נקרא התחייה. רוח הקודש – זה התורה של התפתחות אנושית הרמת האדם. ישועת האדם.

ישנם אנשים עם תדרים מוארים וכאלו עם תדרים חשוכים, כשישוע מת האדמה הוחשכה, הוא ירד לשאול ולימד שם, גם אנחנו בשאול. התדר של ישוע נכנס בכל מקום ויעזור לנו לעלות למעלה. העץ שורשיו בקרקע וענפיו בשמיים, הוא עוזר לעשות את המעבר מהארץ לשמיים, ונותן פרי

העידן החדש

מרכיב מרכזי בתלמודו של דנוב הוא התייחסות לעידן החדש שמתחיל לפי דבריו ב1914. יש בתורת האחווה מרכיב נבואי חזוני אבל לא בהכרח אפוקליפטי, דנוב מפרש את נבואות האפוקליפסה בברית החדשה בצורה מרוככת ואיננו נביא זעם, אלא מטיף לאהבה ותקווה ברוח היואכיזם הפרנציסקני מהמאה ה13. הוא מאמין שהעידן החדש הוא זמן שבו הרוח תשלוט בעולם ואנשים יעברו התפתחות של המוח וחלקים רוחניים, זה יביא למהומה והרס מהצד האחד, ולתחילת הגאולה והחזרה למצב המואר הראשוני של האדם מהצד השני.

העידן הזה הוא צעד ראשון לקראת מודעות קולקטיבית גבוהה, הביטוי של זה הוא שאנשים יחיו למען הכלל, ולא למען עצמם, יתגברו על האגו. זאת תהיה התכונה של התקופה השישית שיובילו הסלאבים הידועים בהקרבה העצמית שלהם, מה שישלוט זה האהבה.

פריצת מלחמת העולם הראשונה ב1914 כמו הוכיחה את נבואותיו של דנוב והטפותיו כנגד השתתפות בולגריה במלחמה התגלו כנכונות והביאו לחיזוק התמיכה בו והערכתו גם על ידי גורמי ממשל וממסד רשמיים בתקופה שלאחר מכן ומסבירים את השפעתו על המלך במלחמת העולם השנייה (הוא גרם למלך לעצור את גירוש היהודים).

היבטים מעשיים של התורה

האחווה הלבנה מאופיינת בכך שהיא בית ספר אזוטרי מעשי שבו מלמדים פרקטיקות יישומיות לכל תחומי החיים, החל מרפואה וכלה בגידול ילדים. הכלים שבהם משתמשים להתפתחות אישית הם : תפילות, מדיטציות, חזרות, שימוש במקורות – ברית חדשה, כדרך להתחבר לאלוהים.

הכלים שבעזרתם עובד האדם על עצמו הם: התבוננות עצמית וניתוח עצמי, בקרה עצמית. כיוון של מחשבות, רגשות, פיתוח איכויות, תכונות טובות. יצירת קשר בין גוף ונפש והחלקים השונים של הנפש והגוף, תנועה, מילה, מוזיקה, יציאה לטבע.

הריקוד הפניאוריתמי הוא תרגולת מרכזית בעבודה הפנימית וגם בעבודה החיצונית הקשורה להרמוניה בין אנשים ובחברה, עזרה הדדית ותמיכה.

הספרות על האחווה הלבנה עשירה בתרגולים שונים והנחיות בתחום המזון, נשימה, מחשבה, ריפוי ועוד.

תפילת אבינו שבשמיים

תפילה זאת (אבינו שבשמיים,  מתי פרק ו' 9-10) הייתה מרכזית אצל הבוגומילים (וקבוצות גנוסטיות אחרות כגון המסליאנים) שחזרו עליה שמונה פעמים ביום. וראו רק בה אמת מוחלטת, היא אומצה ומשמשת ככלי מדיטציה מרכזי במסורת התיאוזיס וההסיכאזם הנוצרית. רבים מהמיסטיקנים הנוצרים התייחסו אליה ונתנו לה פרשנות משל עצמם, ומעניין לבדוק את התייחסותו של דנוב אליה. וכך הוא אומר:

הפסוק מתחלק לשלושה: ראשית עלינו לקדש שם אלוהים בהתייחסות לגוף, שנית לרצות את ביאת מלכות אלוהים שמתייחסת ללב, ושלישית למלא רצון אלוהים שמתייחס למיינד.

רק אנשים שמודעים לעצמם יכולים ללכת בעקבות האל. יש מצב גבוה יותר של מודעות על, צריך להבין תחילה את שם אלוהים – יתקדש שמך, לפתוח עצמנו אליו לסדר את הלב, הגוף והמחשבה, ולשמור את שם האל טהור בלב.

דנוב לימד טכניקה של נשימה המתלווה לתפילת אבינו שבשמיים, הטכניקה מזכירה את טכניקות ההיסכייה של הנזירים בהר אתוס.
נשימה פנימה – מלווה בפסוק: "לוואי ששם אלוהים יתקדש בתוכי".
עצירת הנשימה – מלווה בפסוק: "לוואי שממלכת אלוהים וצדקתו ישלטו בי".
נשיפה – מלווה בפסוק: "לוואי שרצון אלוהים ייעשה".

הרצאות של דנוב

כל יום ראשון במשך שנים רבות, נתן דנוב הרצאות לקהילה, אלו נכתבו בכמה ספרים כגון "גרגר חיטה", או "מאה שנים", את ההרצאות הוא היה מתחיל תמיד בפסוק מהברית החדשה (ולעיתים גם מהברית הישנה) אלא שהוא היה נותן לפסוקים פרשנות משל עצמו, בונה עליהם שיעור, שבו הוא מפליג למחוזות רחוקים ולרוב לא קשורים ולעיתים הפוכים מהמשמעות הרגילה או שונים ממנה, אבל נקודת המוצא של השיעורים הייתה פסוק שיש להניח שרוב מוחלט של האנשים בקהל הכיר. וכך דנוב בונה מבנה חדש של הבנה בהשתמש בלבנים קיימות, ידועות ועתיקות, וזו גאוניותו וגדולתו.
לפניכם סיכומים של הרצאותיו במשך כמה שנים משנת 1912 ועד שנת 1917 כפי שהם מופיעים בספר "המורה" של הארי קאר. כל הרצאה מתחילה עם ציטוט, נושא ההרצאה, ולעיתים יש בה כמה ציטוטים ונוסחים שונים

השיעורים שניתנו עד 1919 היו במסגרת הקבוצה נקראה ה"שלשלת" מרמזת על שלשלת של מסירה של ידע רוחני עתיק. ב1919 שונה השם לאחווה הלבנה.

הרצאה 18.3.1912 תפקיד המורה

יוחנן יג' פסוק 13 "אתם קוראים לי רבי ואדון; יפה אתם עושים, שכן אני הוא."

זהו פרק שבו ישוע רוחץ לתלמידים את הרגלים, נותן דוגמא לכך שהם צריכים לרחוץ אחד לשני, פרק בו יהודה בוגד בו

דנוב משתמש בפסוק הזה להסביר חשיבות של מורה, מדבר על תפקיד רוע בתהליכי הרס ועל אהבה כדבר העיקרי בדרך המובילה לטוב והצורך לשרת אחרים, על יהודה איש קריות כהשפעה החיה בתוך האנשים. הוא מבקש מאנשים לחשוב על הדברים, מחשבות מטהרות

יש חמישה שלבים בדרך המקבילים לחמישה הרים

ישוע הוא הכוח האלכימי המאפשר לעשות את המסע ולעבור את המבחנים.

התוצאה של התהליך היא שחרור מחוק הקרמה. התהליך של ישוע משחרר מכבלי הקרמה

הרצאה 1.4.1912 סבל וחזרת ישוע

יוחנן יב' פסוקים 9-11 "וַיִּשְׁמְעוּ עַם־רַב בִּיהוּדָה כִּי־הוּא שָׁם וַיָּבֹאוּ לֹא־בַעֲבוּר יֵשׁוּעַ לְבַדּוֹ כִּי גַם־לִרְאוֹת אֶת־לַעְזָר אֲשֶׁר הֱעִירוֹ מֵעִם הַמֵּתִים׃  וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִתְיָעָצוּ לַהֲרֹג אֶת־לַעְזָר׃  כִּי בִגְלָלוֹ בָּאוּ שָׁמָּה רַבִּים מִן־הַיְּהוּדִים וַיַּאֲמִינוּ בְּיֵשׁוּעַ"

המאמינים צריכים לסבול בעולם, שעדיין לא מוכן, כשאדם לא בהרמוניה עם מחשבות החברה שבה הוא חי ישנה כבדות בראש, כשאדם לא בהרמוניה עם האהבה של אלו שסביבו ישנה כבדות בחזה, כשאדם לא בהרמוניה עם הרצונות של אלו שסביבו ישנה כבדות בבטן.

דנוב טוען שישוע כבר קרוב לבולגריה ויגיע תוך שנה ההגעה שלו תורגש באופן פיזי, הוא יטהר את העולם. דנוב מקבל על עצמו את רצון אלוהים, אם גם התלמידים צריכים להיות מוכנים לקחת על עצמם המחויבות הזו, הוא יתן להם יד ויוביל אותם לחוף מבטחים.

הרצאה 15.4.1912 למלא רצון האלוהים

מיכה ו' פסוק 7 "ואויבי איש אנשי בית".

בברית החדש ישוע אומר שלא בא להביא שלום, אלא קושי, הוא מטיל משימה על השליחים ואומר להם ממה להיזהר

דנוב מתחיל את הפרשנות באומר שלפסוק זה משמעות פנימית וישימה, האויבים הם בתוכנו. הקולות שאומרים לנו לחיות כמו האחרים. מקומות הנוחות שהם ה"בית". אטמוספרה רוחנית רעה היא הבעיה של האדם, וזה אויבי הבית. אדם צריך למלא את רצון האלוהים, ולא את רצונו.

הוא אומר שהאדם השמימי צריך לבוא ולחיות בתוך האדם הארצי, כמו התפישה הקבלית של אדם קדום לכל קדומים, ארכיטיפ אדם

הרצאה 16.9.1912 נשא את הצלב יחד איתי

לוקס יד' פסוק 27  "מי שאינו נושא את צלבו ואינו בא אחרי איננו יכול להיות תלמידי"

המורה קרא למעשה את כל הפרק. גם בדרשה של דנוב על המלח (1917) יש התייחסות לפסוק האחרון בפרק זה על המלח

דנוב בפרשנותו אומר שהמשמעות הגבוה של החיים היא סבל, אלא שצריך לסבול בשמחה, את הצלב נושאים בלב. כל אחד צריך לשאת את הצלב שלו. האוצר הוא בשמיים ולא באדמה.

הפסוק אומר שכל מה שלא הושג במאמץ לא שווה. ישוע נצלב כל יום מחדש, יש דרך ימנית ודרך שמאלית של מאגיה שחורה, הדרך הלא נכונה היא לבקש סוף לסבל, להתלונן, במעבר בין מצבים יש סבל, צריך לקבל אותו בשמחה.

דנוב אומר שישוע הוא מסתורין ולא נדע אותו עד שיתגשם בתוכנו, יהפוך לבשר מבשרנו. יש כאן תפישה של האדם השמימי שבא לחיות באדם הרוחני, אנחנו נהפכים לישוע, תיאוזיס, ואז מתגברים על המוות. בדרך צריך ללמוד איך לסבול

הרצאה 28.10.1912 גורל, ציות וצדק נצחי

מתי יח' פסוק 20 "כי בכל-מקום אשר יאספו שנים או שלשה בשמי שם אני בתוכם"
המורה קרא כל הפרק

דנוב מפרש את השניים או השלושה כמרכיבים אלכימיים: השניים הם חושך ואור, הטוב והרע, אמת ושקר. אדם צריך לקבל את הכל בשמחה, אין רע באלוהים. הדרך היא ציות, לדפוק והדלת תיפתח.

הרצאה 11.8.13 תמיד להיות עם האל

אגרת יהודה א' פסוקים 20-12  ”ואתם חביבי הבנו באמונתכם הנעלה על-כל בקדושתה והתפללו ברוח הקדש: ושמרתם את-נפשתיכם באהבת אלהים וחיכיתם לרחמי אדנינו ישוע המשיח לחיי עולם"

הפסוק מדבר על איך לבנות עצמך לאמונה, אהבת האל, חסד ישוע. דנוב מתרגם זאת כתהליך של טיהור הלב והמחשבה (מזכיר את הקתרים), אי אפשר לעשות זאת לבד, רק בעזרת האל, תלמיד יכול לעשות זאת עם מורה רק כשהוא שומר על קשר קבוע אתו. אהבה מביאה להקרבה עצמית, זה מביא להתפתחות במחשבה ולהארה במיינד.

דנוב מפתח את הנושא של כוחות טוב או רע – מלאכים נופלים, שמושכים את האדם לכאן או לכאן, בכדי לבנות את עצמנו באמונה צריך להכיר אותם. הוא מתייחס גם לאירועי הזמן וטוען שכוחות הרע הם שגרמו לבולגרים להתחיל במלחמת הבלקן השנייה. מייעץ לא להיצמד למחשבה אחת ולהיות מוכן לעשות הכל להגשים אותה, מכיוון שיהיו בה גם טוב וגם רע.

הוא קורא פרק יג' מאגרת פאולוס לקורינתיים, וטוען ששם יש את איכויות האהבה. המרכיב שהשומעים צריכים בזמן הזה. אם אלוהים איתם אזי לא איבדו דבר (במלחמה).

הרצאה 15.11.13 לפתח את לבנו עם אור רוחני

יוחנן יב' פסוק 35-36  "הִתְהַלְּכוּ בְּעוֹד לָכֶם הָאוֹר פֶּן־יְשׁוּפְכֶם חֹשֶׁךְ וְהַהֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ לֹא יֵדַע אָנָה הוּא הֹלֵךְ׃  בְּעוֹד לָכֶם הָאוֹר הַאֲמִינוּ בָאוֹר לְמַעַן תִּהְיוּ בְּנֵי הָאוֹר"

מה הפירוש של להיות בני אור? להתהלך באור?

דנוב מדבר על אור רוחני. מי שמטהר נפשו מסוגל לקבל את האור הרוחני. הנפש האנושית שואפת לאור כמו זרע באדמה, הזרע מצמיח עץ נושא פירות שהם מעשים טובים שנובעים ממחשבות ורצונות נכונים.
האור מביא בהירות ואהבה, גן עדן הוא בלב ולא בשמיים

דנוב דבר על חוק ההכפלה שהוא החוק השולט בעולם הרוחני, בעוד שבעולם הפיזי שולט חוק ההוספה. בהכפלה צריך מיינד, צריך גם להשתלט בעזרת המיינד על השטן ולהשתמש בו, לקחת ממנו חזרה את מה שהוא גנב מהאנושות, דנוב מזכיר גלגול נשמות בגרסה ההודית: חיות רוצות להיות בן אדם, בני אדם מלאכים, לא יהיה גמול על פני האדמה, אלא עלינו לשאוף לאור הרוחני

הרצאה 22.11.13 לפתח עצמנו עם אלוהים

אגרת אל הרומים יב' פסוק 12 "גילו בתקוה. היו סבלנים בצרה. התמידו בתפילה".

דנוב משתמש בפסוק הזה לתאר את מצב ההתפתחות האפשרית של האדם.
תקווה באה מאלוהים, היא האם התומכת, צריך לבנות תחילה בסיס איתן הבנוי על פעולות טובות, ולשים בתוכו בעזרת אינטליגנציה וחוכמה את מנורת האמת. כל דבר בטבע נותן שיעור, וכל עוד השמש בשמיים יש תקווה. סבלנות צריך בצער, צריך ללמוד איך לשמור על מקדש הגוף. יש סוג של צער אצילי שמטהר ולאחריו זורחת השמש.

"התמידו בתפילה" תפילה היא נשימה לנפש המטהרת המיינד והלב , צריך להתפלל לאל שיטהר ליבנו, המכסה על הנפש, הוא כמו אדמה, בתוכו יכולים לגדול מחשבות טובות. ישנם שני קוצרים טוב ורע, ושני יבולים: פרחים וקוצים. לב בריא מטהר התשוקות, כשם שנשימה מטהרת המחשבות.

פאולוס אומר לנו לשמור על בריאות הגוף, לב טוב, לפתח המחשבה, לכבד את הנפש ולקדש את הרוח. ישוע רוצה שיהיה לנו גוף בריא, לב טוב, מחשבות ותשוקות טהורות, ומיינד מואר.

הרצאה 22.12.13 מילדים של לוציפר לילדים של אלוהים

אגרת שאול אל הגלתיים ד' פסוקים 1-7 "הריני אומר זאת: כל עוד היורש קטין אין הוא שונה מעבד, אף כי הוא אדון כל הנחלה. ואולם הוא נתון למרות של אפוטרופוסים ואנשים המפקדים על הבית עד למועד שקבע אביו. כן גם אנחנו, בעת היותנו קטינים – היינו משעבדים ליסודות העולם. אבל כאשר מלאה העת שלח אלוהים את בנו, ילוד אישה וכפוף לתורה, לפדות את הכפופים לתורה כדי שנקבל את מעמד הבנים. וכיון שאתם בנים, אלוהים נתן בלבבכם את רוח בנו הקוראת "אבא, אבינו". לפיכך אינך עבד עוד, כי אם בן; ואם בן, אזי גם יורש מטעם אלוהים".
דנוב קורא את כל הפרק

הוא נוגע כאן בתפישה גנוסטית של דואליות ואפשרות להפוך לילדים של אלוהים, כמו המאמצים במאה ה6 לספירה. אלוהים בתחילה התגשם בבנים אנושיים, אך הם הפסיקו ללמוד ממנו ולא שמעו לא, ולכן אלוהים ציווה על המלאכים ליצור את האדמה. הבן של שרה הוא בן הרוח, בעוד שהבן של הגר הוא בן הבשר. בני אדם הם בנים ללוציפר השולט באדמה, שליט סטורן הוא אב הבשר, רוח אור שנפלה בגלל הגאווה ונהייתה אדון החושך. אנחנו עבדים וסובלים בגללו.

אלוהים שלח את רוח בנו, כדי שניוולד מחדש, נטבל בלב שקורא אבא, ונהיה ילדים מאומצים לאלוהים דרך ישוע. בתוכנו יש את בן לוציפר – הגר, והבן השני של אלוהים – שרה, ישוע יכול להיוולד בתוכנו והרוח תצטרף.
זה מזכיר את התפישה הבלקנית של שני בנים לאלוהים, שטנאל ומיכאל

הרצאה 6.1.14 הדרך הצרה של ההתפתחות

יוחנן פרק יב' פסוקים 35-36 "הִתְהַלְּכוּ בְּעוֹד לָכֶם הָאוֹר פֶּן־יְשׁוּפְכֶם חֹשֶׁךְ וְהַהֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ לֹא יֵדַע אָנָה הוּא הֹלֵךְ׃ בְּעוֹד לָכֶם הָאוֹר הַאֲמִינוּ בָאוֹר לְמַעַן תִּהְיוּ בְּנֵי הָאוֹר"
דנוב מתייחס לאותו פסוק גם שנה קודם לכן ב15.11.13

הפסוק מדגיש את החשיבות של בני אור. הוא מתייחס לאור רוחני שהוא מזון לנפש כמו אור פיזי לגוף, גדילה והתפתחות של הגוף והנפש קשורים לאור כזה או אחר. אור השמש שונה מהשמש, כשם שאור רוחני שונה מאלוהים. דנוב מפתח את דימוי האור.

נפש היא כמו צמח המכה שורש בלב שהוא האדמה, רצונות ומחשבות הם המיצים שמזינים את הנפש ומאפשרים לה לתת פירות של טוב דרך פעולות.
בן אור מתעלה מעל הסבל של העולם, מתקשר עם רוחות אור חזקות ומשתמש בשני הצדדים – טוב ורע של החיים להתפתחות. הוא מאוזן, שמח ומשדר זאת לעולם, הוא משתמש בהכפלה במקום חיבור וחיסור

הרצאה חשובה 9.3.1914 תחילת העידן החדש

דנוב קרא כמה קטעים הקשורים לתחייה של ישוע בכל ארבע הבשורות: מתי כח', מרקוס טז' פסוקים 12-20, לוקס כד' פסוקים 13-53, יוחנן כא'
במסגרת ההרצאה לומדים את הפרקים השונים, מתייחסים לכל מגוון הציטוטים בנושא התחייה[1].

דנוב מייחס את התחייה ליום של הפגישה מכיוון שבו מתחיל העידן החדש. ישנה פגישה מקבילה בשמיים שבה שולחים ברכות (התאריך הנוסף לפי הלוח הבולגרי הישן הוא 22.3.14 לוח יוליאני ששונה רק ב1918)

ישוע רוצה להחיות שלושה דברים בנו, את הבטן שמייצרת מיצים חיוניים לחיים, את הנפש שהיא מלכת הגוף ואת הרוח שמייצרת סוגי מחשבות. הוא ירד משמיים עם הרוחות, הם יתקנו את מה שניתן לסדר מחדש או שיהרסו את מה שמקולקל ויתחילו מחדש, לא צריך לפחד מזה.
הזמן החדש מתחיל בעולם הרוחני (ספיריטואליזציה), מעתה המאמינים ייוושעו על ידי אמונה ולא על ידי חרטה, הכיוון פוזיטיבי, ישוע יופיע שוב ויעזור. הוא ילמד, יראה טעויות, יבדוק את המחברות.
הגוף האמיתי בונה עצמו מתחת לגוף הפיזי, אנחנו צריכים לבנות בחיינו גוף רוחני נוסף שיישאר לאחר המוות.

תלמוד חדש
מכאן והלאה מתחיל הספר הראשון של שיעורי המורה Power and Llife Volume One . זה שלב חדש בהוראה שמקביל לעידן החדש בעולם.
התלמוד החדש מעורר בהדרגה את השאיפה לשלמות הנמצאת בכל נפש אנושית, וכך הדימוי הארכיטיפי של המילה עצמה יתגלה בכל (הרצאת) יום ראשון כטוהר מוסרי ופנייה משתוקקת אל החיפוש אחר הגבוה[2].

דנוב מגבש הוראתו סביב שלושה מושגים: אהבה, חוכמה ואמת. אלו מכוונים לשלוש מטרות/כיוונים המופיעים בהרצאות:
1 לעורר את הנפש האנושית לחיים שמימיים וליצור את הגוף הרוחני של האדם,
2 ללמד את דרך החיים הרוחנית ולתת את האינפורמציה הנחוצה על היקום, לגלות בהדרגה את האמת הגדולה של החיים והידע הקדוש של המבנים, תפקודים ומטרות של האבולוציה הקוסמית,
3 לשחרר את הנפש האנושים מאשליות הקיום החומרי ולחשוף את העתיד המזהיר של החיים במודעות.

הרצאה 16.3.1914 ראה האדם! הבן אדם האמיתי

יוחנן יט' פסוק 5  "יָצָא יֵשׁוּעַ לָבוּשׁ גְּלִימַת הָאַרְגָּמָן וְעַל רֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת הַקּוֹצִים. "הִנֵּה הָאִישׁ!" אָמַר לָהֶם פִּילָטוֹס"  המורה קרא את כל הפרק.

כדי להיות אדם אמיתי צריך ארבעה דברים: עושר (הכוונה לקרקע), כוח, ידע ומעלה. ישוע מראה לנו איך להיות אדם אמיתי. הדוגמא היא גרגר של חיטה, זאת אלגוריה. דנוב טעון שהוא הקריא את פרק יט' של יוחנן כדי שידעו איזה דברים ישוע הביא לצלב. מעלה זה בראש, ידע בצד שמאל, כוח בצד ימין ועושר (קרקע) ברגליים, וכך נוצר אדם צלוב הממוסמר לצלב בידיים והרגליים, כך שכל הנוזלים עולים לראש – מעלה.

דנוב מביא דימוי אלגורי חזק: אלוהים רוצה לעבוד על הבן אדם, אבל זה חסר מנוחה מתרוצץ אנא ואנא, אז אלוהים ממסמר אותו לצלב, כדי שיהיה שקט והעבודה תוכל להתרחש. בכדי לעבור את התהליך צריך אמונה, זו ברכה, אנחנו צריכים להישאר טבעיים לעצמנו.

לישוע הייתה יכולת להשתחרר מהצלב, אבל הוא עלה עליו מרצון (תפישה בלקנית נפוצה). הסבל הוא זיכוך, תוצאה של טעויות קודמות שלנו ואפשרות להשתחרר מהם.

דנוב מתייחס לנזירים ולנצרות, ואומר שגם אם אתה עוזב את העולם, הוא יכול להיות איתך במחשבותיך, המשמעות האמיתית של וויתור על העולם היא לתת לאחרים להיות חופשיים. אלוהים לא דוחף אותנו לוותר על דברים, אלא זה צריך לבוא מעצמנו.

ישו אמר ביוחנן יד' פסוק 15 "אם-אהבתם אתי את-מצוותי תשמרו"

אלוהים לא בשמיים אלא בתוככם, כשאתם סובלים. כשאנו סובלים, אלוהים סובל.
הרעיון שאנו צריכים להיות כמו האל צריך לחלחל עמוק למודעותנו. ישוע קם לתחייה בתוכנו, אנחנו צריכים להשתמש בכוח שלנו להרים אחרים, העולם הזה הוא הכנה לעולם השמיימי.

צריך פילוסופיית חיים פוזיטיבית, לא לקבל את מה שהאל נותן, כי אם לא תזרע מה תקצור.
דנוב מציע מזמן זה והלאה להתחבר לכל האנשים בכדור הארץ דרך המחשבות והלבבות, אחדות היא כוח, ואז תבוא מלכות אלוהים. לעולם אין כוח על הנפש שלנו שהיא תחת שלטון אלוהים

פילטוס אומר להמון "הנה האיש", אבל הם קוראים "צלוב אותו", פילטוס אומר להם "אבל תאבדו אותו".  דנוב מקביל את הדברים לזמנו, ישוע עומד לפני האנשים כיום (הוא לא מבהיר אם מתכוון לעצמו או באופן אלגורי), ודנוב אומר "ראו את האדם שאתם מחפשים, זה שיכול להביא שלום ללבבכם, להביא לכם מחשבות טובות, בריאות ומעמד חברתי, שיכול לרומם אתכם, להראות לכם את הדרך לטיהור מחשבותיכם". אבל אתם מפקפקים, מכיוון שאתם נמצאים בחשיכה, צריך להאיר את החשיכה עם הנרות שיש לכם. ולגלות את המציאות השמיימית הנמצאת שם.

הרע נמצא בלב אנשים, דנוב רוצה לטהר את הלבבות. העולם סובל מדיסהרמוניה, האור יבוא בצורה הדרגתית ושקטה, כפי שהבין אליהו במסעו למדבר סיני, ישוע הוא אהבה, נמצא בתוכנו. חייבים לאהוב, זה החוק, צריך לאפשר לישוע להיכנס לתוכנו, האם תקבלו אותו או תצלבו (לא ברור אם הוא מתייחס לעצמו או שזו אלגוריה), אם תקבלו תבוא עליכם ברכה האור יהיה אתכם ותהיו שלמים.

דנוב מתייחס ליוחנן יד' פסוק 23 "ויען ישוע ויאמר אליו איש כי יאהבני ישמר את-דברי ואבי יאהב אתו ונבואה אליו ונשים מעונתנו אצלו"

הרצאה 20.4.1914 הרוח מגשימה עצמה לכל נפש

אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים יב' פסוק 7, "ולכל איש נתנת התגלות הרוח כדי להועיל".
דנוב קרא את כל הפרק

המושג מתנות הרוח חשוב מאד במיסטיקה המערבית נוצרית של הזמן החדש.
דנוב מנסה בפרשנות לתת הסבר של מה זה הרוח. אפשר להבין את הרוח דרך התגשמותה כמו שאת השמש דרך אור השמש. האור זאת הרוח המגיעה מהשמש, נוגעת בחיינו, אך השמש עצמה הרבה יותר גבוהה, אם השמש הייתה מגיעה זה היה יותר מדי. כך אלוהים לא יכול להגיע ושולח את הרוח, שהיא אור. זה כוח יוצר שבונה את כל שבתוכנו, כוח חכם, מקור החוקים הטבעיים. הרוח מתקשרת עם נשמתנו, ואפשר להכיר אותה דרך השינוי בנשמתנו. הנפש מוארת מהרוח שמופיע מתוכנו. זה מה שמבדיל אותנו מחיות. הכול בעולם מכוסה בשכבות, מתחת להם נמצאת הרוח אבל לא רואים אותה.

פאולוס מסביר מה צריך להיות היחס בין אדם לרוח. הרוח ואלוהים צריכים להיות ראשונים בסדר העדיפות, אחר כך הנפש החכמה, אחר כך החברה ולבסוף האני. זה הסדר הנכון של הדברים. הורידו את תרמיל הגב והתחברו לרוח. לא לנסות לחבר רע וטוב לבד בתוכך, זה בלתי אפשרי, אלא רק דרך ידיעת הרוח.

הרצאה 27.4.14 מתנות שמימיות: המשל של היכולות

מתי כה' פסוק 15 "וייתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל-איש לפי יכולתו וימהר וייסע משם".

זהו משל שדנוב מפתח אותו למשהו אחר לגמרי. לדוגמא, המספרים של הכיכרות ביחד זה שמונה. דנוב טוען שאנחנו ביום השמיני, זה יום העבודה, שבוע חדש. כשישוע מלמד משהו יש ברקע מחשבתו את החוק האלוהי. המספרים הם לא מקריים.
ישנם שלושה סוגים של אנשים, אלו של החמש, אלו של השניים ואלו של האחד. האחד חיים לעצמם. השניים זה גבר ואישה שהתחתנו, הולידו ילדים (אלו השניים הנוספים), או אדם שחי למען החברה ומשמר אותה.
אנשי החמש הם אלו שיש להם משהו נוסף, זה קשור לחמישה החושים, שאותם הם פתחו כיאות ולכן הם מבינים את הטבע, אלוהים, סיבות הדברים, והם המורים של העולם, חיים למען האנושות.

דנוב משחק מעט עם המספרים כדי להראות את הכוונה הנסתרת של ישוע בסיפור. זה שיש לו חמישה יכולות מקבל חמישה נוספים, זה שיש לו שניים מקבל שניים, והאחד נשאר באחד, ביחד זה נותן חמישה עשר, אם מורידים מזה את החיבור של המספרים שהוא שמונה מקבלים שבע שזה מספר המנוחה. המסר החבוי בסיפור לפי דנוב הוא החוק שמנוחה יכולה לבוא רק לאחר עבודה קשה, היות ששמונה זה מספר העבודה, אלוהים שם אותנו בעולם כדי שנעבוד בשבילו, רק לאחר שניטע את כל הכרם נוכל לנוח.

הוא מסביר את משמעות המילים "לכל איש לפי יכולתו", כל אדם צריך לקבל את החוזקה והחולשה שלו. למעט אנשים יש חמישה כיכרות. אבל אפשר להתחיל בלהפוך את השניים לארבע. המספר ארבע לפי דנוב מסמל את התהליך האלוהי שדרכו המחשבות והרצונות מזדקקים. שני הכיכרות שיש לנו ושאיתם אפשר להתחיל לעבוד הם הלב והמיינד. הלב הוא שורש החיים והמיינד הוא הענפים והעלים. יש התאמה ביניהם. אם תשוקה מתה בך, כך גם מחשבה מקבילה.

חמישה הכיכרות הם חמישה החושים, חמש הדלתות שדרכם העולם נכנס אלינו. כל אחד מהם מקביל למעלה שמימית גדולה, צריך לגלות מה שמעבר לחושים, האמת החבויה בכל. אנחנו צריכים להיות מוזנים על ידי חמישה סוגי מזונות. המספר חמש חשוב מאד בתורתו של דנוב, הוא מייצג את האדם השלם, אחד מסמלי האחווה העיקריים הוא הפנטגרם, הפסוק מהברית החדשה תומך בתורה זו.

לפי דנוב נצרות היא מדע של החיים. אלו שיש להם כיכר אחת והם קוברים אותה באדמה, היא תילקח מהם, חבל לבזבז עליהם את הזמן. צריך לתת להם לסבול, שישתוקקו לכיכר נוספת, ולא להשאיר אותם תלויים.

הרצאה 6.7.14 קצת לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, על אהבה, סבלנות ונדיבות

אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים יג' פסוק 1 "אם בלשונות בני אדם ומלאכים אדבר ואין בי אהבה, הריני כנחושת הומה או כמצלתיים רועשים".

דנוב מנסה לתקן את המינוח של האהבה, מילה בלי משמעות היא כמו אוכל בלי מלח ואין לה כוח. הוא מתייחס לרגשות שהם התנועה, היכן שאין תנועה אין חיים, הלב דופק ורגש זורם כביטוי של אהבה, האהבה זאת חומצה שמתווספת לבסיס שהוא הנפש, באדם יש שני חומרים: חומצי ובסיסי, בהתחברות הם יוצרים מלח, כשם שהרוח והחומר מתחברים ליצור חיים. האהבה יכולה לשנות ולרפא.

התכונה הראשונה של אהבה היא סבלנות, זו דורשת שלושה תכונות בסיסיות: חוכמה, אמת ומעלה. נדיבות היא הצד הפוזיטיבי אקטיבי של האהבה. שני הידיים של האהבה הם סבלנות ונדיבות.

כשמישהו פוגע בך צריך למצוא את הטוב בדבר, לפצח את האגוז הקשה, להשתמש בזה לטובה. באהבה אין קנאה. היא סובלת הכול. צריך להפטר מהתלונות.

מאחורי אשליית האהבה הארצית, התשוקה, חבויה אהבה שמימית שהיא מקור החיים, מים לצמא. אם נמצאים בהרמוניה עם האהבה יש שקט, אם לא אז זה מצלתיים רועשים.

אנחנו אוהבים את ישוע בגלל שהוא נצלב עבורנו, ולכן צריכים להיצלב בעצמנו בשמחה, אלוהים בתוכנו בלב ובמחשבות, אם נאמין בזה נאמין גם באחיותינו ואחינו. באלוהים שחי בהם.

הרצאה 11.9.1914 נצחיות: לכוון עצמנו לאל. החשיבות של מוזיקה והכינור

יוחנן כ' פסוק 19 " עת עֶרֶב, בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, כַּאֲשֶׁר דַּלְתוֹת הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֶסְפוּ בּוֹ הַתַּלְמִידִים הָיוּ סְגוּרוֹת מִפַּחַד רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים, בָּא יֵשׁוּעַ וְעָמַד בֵּינֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: "שָׁלוֹם לָכֶם.""
זה הפרק שבו ישוע מופיע לפני התלמידים לאחר התחייה שלו.

דנוב מסביר שחיי נצח זה אידיאל שאליו שואפת הנפש. זה קורה כשהכוחות בטבע מאוזנים, מוות זה איבוד איזון. תחייה קשורה למוזיקה. זה מזכיר את הצלילים של המלאכים ביום התחייה, שמעוררים את הנשמות.

דנוב משתמש במשל של כינור, אותו הוא מכיר היטב, הכינור הוא כמו הנפש האנושית, יש לו ארבעה מיתרים שהם ארבעה המזגים ואלו הם: נפש, מיינד, לב וחיים. הצליל "מי" זה הנפש, המיתר הגבוה ביותר, הצליל "לה" זה המיינד, הצליל "רה" זה הלב, והצליל "סול" זה החיים. אלו השיעורים של ישוע.
בכינור ישנו הבדל של ארבעה צלילים בין כל מיתר, ביחד 16 צלילים. הקשת יוצרת עם הכינור צורה של צלב. אנחנו נושאים את הצלב שלנו, צלילי הכינור הם הקרובים ביותר לקול אנושי. אנשים נושאים כינורות אך לא מנגנים את הצלב שלהם – הקשת. הדבר החשוב ביותר זה הקצב, כשהמנצח מרים שרביטו כולם צריכים לנגן. הקשת היא הרצון האנושי המכוון על ידי רוח המנצח. כשכל המיתרים, חלקי החיים, מכוונים, הצלילים הם הרמוניים ונעימים. כשישוע סבל על הצלב המלאכים בשמיים ניגנו ושרו, וכך גם בלידתו. הסבל הוא נגינה וזה מביא לחיי נצח.

ישוע מאיץ באנשים להיפגש בערב לנגן מוזיקה ולשיר, לאכול יחדיו ולנגן שוב, ורק אז ללכת לישון ולקום לעבודה אחר כך. הוא אומר "כוונו את הכינורות, הזיזו את הקשתות, למדו איך לנגן". וזה קשור ישירות לתחייה. במילה תחייה יש סודות. לקום לתחייה משמעו לשלוט ביסודות ובכוחות של המחשבות, רצונות והמעשים של האדם. צריך עבודה קשה של שנים רבות כדי ללמוד לנגן, 12 שנה, הכנסייה טועה בכך שהיא חושבת שאפשר לקבל הכול כחסד, מתנה, האל יכול לתת לנו ככינור ומורים, אבל אנחנו צריכים להתאמן וללמוד. המילים "שלום לכם", משמעם להיות תזמורת מכוונת תחת מנצח אחד.

בתחייתו ישוע הביא לעולם אנרגיה ודרך לישועה, צריך ללמוד את הבשורות לעומק. התחייה היא תהליך שהרוח עושה בחיינו, המחזיר אותנו למצב הרמוניה. דנוב טוען שפאולוס שמע מוזיקה בשמיים (האגרת השנייה אל הקורינתיים יב' פסוקים 2-4), וכך גם יוחנן כשעלה לשמיים שמע מוזיקה (חזון יוחנן יד' פסוקים 1-3). תפילה היא כיוון כלים, דבר ראשון בבוקר צריך לכוון את הכלי שלך. הנצרות היא מוזיקה שמימית וישוע לימד תורה שיכולה לייצר תרבות מושלמת.

הרצאה 21.9.1914 לדעת אלוהים זה חיי נצח – אותו מוטיב כמו הרצאה קודמה

יוחנן יז' פסוק 3 "ואלה הם חיי העולם לדעת אתך כי אתה האלוהים לבדך ואת-ישוע המשיח אשר שלחת", המורה קרא את כל הפרק שבו ישוע מפציר באלוהים למען תלמידיו.

לפי דנוב יש לפסוק משמעות נוספת, של ידיעת האל המובילה לחיי נצח – גנוסטית, דנוב נוגע בחזרתו של ישוע שתסתור תורות כוזבות, מבקר את צביעות הכנסייה. טוען שיש שני דרכים, רשויות, וצריך לבחור ביניהם, ומציע דרכים פרקטיות להתחבר עם ישוע והאל ולהגיע לחיי נצח, שמשמעם ידיעת האל. ישוע קם לתחייה דרך ידיעת האל. בעבר היו לאדם חיי נצח אך הוא איבד אותם, נשאר ערום.

דנוב מתייחס לשלושה מילים מתוך הפסוק: "חיים", "ידיעה" ו"אלוהים". זה מה ששואפים אליו, לדעת זה הדרך שבה אנו משיגים את מטרתנו, אלוהים זה האמצעי. אנו משיגים חיי נצח דרך ידיעת אלוהים "אלו הם חיי העולם לדעת אותך". דנוב נשען בטיעון זה על המסורת הגנוסטית, לדעת – גנוסיס. ידיעת אלוהים אמיתית מביאה לתחייה, הנצח יופיע בנפש ולא תהיה מצבת קבר.

אלוהים הוא מציאות פנימית, סביבה פנימית שדרכה הנפש יכולה לחזור לחיים המקוריים שלה, חיי הנצח. כשאדם מאבד את הקשר עם הסביבה הטבעית שלו זה מוות, ולכן על הלב והמיינד להיות שני סוכנים שיחברו את הנפש עם הסביבה הטבעית שלה שהיא אלוהים, ואז לא נדע מוות.

דנוב משרטט את הדרך לידיעת האל: צריך שיהיה לנו מיינד גמיש ומקבל, לחשוב חיובית ומרומם, לדחות מחשבות רעות. ישוע אומר "אני הדרך, האמת והחיים", הדרך זה השיטה, האמת זה המיינד, שבעזרתו אדם לומד להבדיל בין טוב לרע, החיים זה האמנות שבה הוא יוצר את הבגד שהוא לובש.

אדם צריך ללמוד איך להזין עצמו בדברים הנכונים, לתרגל ריקון המחשבות ונתינת מקום רק לאל, אפילו כמה דקות ביום. להתמלא בישוע, דנוב אומר שהכנסייה הרגילה טועה, בעולם האמיתי הבישוף זה הרוח, המקהלה זה הרגשות והרצונות. המקדש זה האדם, כמו הבוגומילים הוא יוצא נגד מבנה הכנסייה הרגיל, הם לא יודעים את המשמעות האמיתית של הנצרות שהיא רכישת חיים חדשים המביאים ידע, כוח, אצילות, חיי רוח.

הרצאה 28.9.1914 הערך של חיי אנוש

מתי יב' פסוקים 9-13  "הוא הלך משם ונכנס לבית הכנסת. היה שם איש שידו יבשה והם פנו אליו בשאלה: "האם מותר לרפא בשבת?" וזאת כדי שיוכלו להאשים אותו. אמר להם: "מי מכם האיש שכבש אחד לו ואם ייפול בשבת לתוך בור לא יחזיק בו וירים אותו? וכמה חשוב האדם יותר מן הכבש! לכן מותר לעשות את הטוב בשבת." אז אמר אל האיש: "הושט ידך!" הוא הושיט את ידו ואמנם שבה לאיתנה והייתה בריאה כמו השנייה, יצאו הפרושים וטכסו עצה להכחיד את ישוע"

דנוב נותן פרשנות אחרת ונועזת לסיפור הזה, מתייחס אליו כאלגוריה, הכבשה זה החלק הנמוך שלנו, בעוד שהאדם החולה הוא החלק הגבוה, יד משותקת זה רצון משותק, צריך להציל את האדם יותר מאשר את הכבשה, על אחת כמה וכמה ביום שבת, מכיוון שמנוחה בשבת זה לגוף ולא לרוח.
אחד החוקים של החיים הוא שאדם צריך לתת פרי, ריפוי היד מאפשר זאת, אדם צריך לחשוב ולפעול, ולא להיות כבשה, לא מספיק רק להאמין, אלא להבין לשמוע מה ישוע אומר, ולפעול בהתאם. צריך להפוך את הצמר של הכבשה לבגדים ולהלביש את הערום של האדם בגן עדן.

בהמשך הפרק יש אדם שאחוז בשדים, עיוור, וחרש שהובא לישוע בכדי שירפא אותו "אז הובא אליו איש אחוז שד והוא עור ואלם" (מתי יב' פסוק 22). מי זה האדם? זה האנושות, אנשים אחוזים בשדים, נדמה שהם פועלים, אך למעשה השדים עובדים דרכם (מזכיר את הציורים במנזר רילה ואת התפישה הבולגרית נוצרית הכללית), אנשים הם עוורים וחרשים לאמת. חלק מהאנשים הם כמו כבשים.

צריך להיות שלמים כמו אבינו שבשמיים (מתי ה' פסוק 48), או לפחות לשאוף לכך. אפשר לקחת דוגמא מאנשי העולם בדברים שלהם. ישוע אמר: "בני העולם הזה פקחים בדורם יותר מבני האור" (לוקס טז' פסוק 8). דנוב מעודד את אנשיו, למרות שהם בני אור (מושג שהוא משתמש בו הרבה – אח אור), ללמוד מהעולם, להיות מעשיים, לעבוד, לבנות בית ובסיס איתן, ללמוד רצינות.

דבר ראשון צריך להיפטר מהשד שאוחז בך, לפתוח את העיניים העיוורות, לרפא את החרשות ולשחרר את היד הנכה, זאת אומרת להפעיל את המיינד.

דנוב מסייג את העזרה שצריך לתת לאחרים בכך שצריך לתת אותה למי שמוכן, לאנשים חכמים, כי כשאדם נרפא משד וזה חוזר אליו המצב נהיה פי שבע יותר גרוע.

הרצאה 12.10.1914 חיים זמניים וחיים נצחיים

יוחנן יז' פסוק 3 "ואלה הם חיי העולם (בתרגום של דנוב הוא מחליף את המילה "עולם" ב"נצח") לדעת אתך כי אתה האלהים לבדך ואת-ישוע המשיח אשר שלחת".

לפי דנוב יש שני חוקים אוניברסליים חבויים בפסוק הזה, ישנם שני עמודים שעליהם חיי נצח נשענים והם ישוע ואלוהים, אלוהים הוא ההנחה הגדולה וישוע ההנחה קטנה וחיי נצח. אלוהים זה מקור הרוח והתנאים, כוחות, חוקים בטבע, שעליהם נשען הסדר הגדול של הדברים, ישוע משמעו בריאה חכמה רוחנית שנאצלת מאלוהים ומכוונת את כל החיים. חיי נצח זאת התנועה הנבונה רוחנית של הנפש.

דנוב מסיק לגבי המקור – אלוהים, עולם האצלות – ישוע, וחיי נצח שזאת תנועה אל האלוהים. כולנו צריכים סביבה לחיות, לגדול בה, חיי נצח זאת הסביבה של הנפש, העולם הרוחני. הנפש שרויה באלוהים, המודעות של האדם נשארת לאחר המוות. הנפש התקיימה באלוהים ביליונים של שנים לפני שהפכה אינדיבידואלית. נפרדת, במצב ברכה שמימי. היא באה לאדמה כדי ללמוד, לצבור ניסיון, ולהשיג את הנצחיות שלה, להיהפך לאזרח שווה זכויות בשמיים, בזכות ולא בחסד.
אם אדם רוצה לחוות את התנאים שבהם חיים מלאכים הוא צריך לשנות את צורתו, את יסודותיו. הדג הוא האחרון היודע שהוא חי במים, כדי לדעת את אלוהים צריך לצאת ממנו, אי אפשר להישאר בסביבה, וזאת משמעות החיים כאן, הירידה לכדור הארץ. זאת גם המשמעות של המוות, חיי אדם חייבים להסתיים כדי לדעת את משמעותם, ולא רק באופן פיזי.

דנוב מתאר עצמו כמנסה לתרגם את העולם המלאכי, רוחני, לשפה של העולם הזה.

יוחנן יד' פסוק 6 "אנכי הדרך והאמת והחיים לא-יבא איש אל-האב בלתי על-ידי"
המשמעות של פסוק זה היא שישוע מחבר בין שני העולמות, דנוב מתרגם אותו כישוע אומר: "אני הדרך בין האמת לחיים, אני מחבר בין שני העולמות, מוביל אתכם הן לעולם המלאכים ולעולם האלוהים, עולם האמת. כל מי שילך בעקבותיי בדרך שאראה לו או לה, ימצא את הברכה ההכרחית לנפשו או נפשה, שהיא השלווה האלוהית."
הדרך – זה התנועה של הרוח בישום נבון רוחנית של חוקי הטבע
החיים – זה הסידור ההרמוני של היסודות והפיתוח של כוחות הנפש האלוהית
האמת – זה ההתגשמות של האל האחד, היוצר את התנאים שבהם הרוח האנושית והנפש האנושית יכולים לשאוף למשהו טוב וזוהר יותר בעולם הרחב הזה.

חיי נצח זה מעיין הזורם מראש הר אלוהי. המים מביאים חיים, ותוואי הנהר הוא הירידה לעולם הנמוך

דנוב מתייחס לפסוקים של ישוע על היותו מים חיים
יוחנן ד' פסוקים 13-14 "ענה ישוע ואמר לה: "כל השותה מן המים האלה יצמא שוב, אבל השותה מן המים אשר אני אתן לו לא יצמא לעולם; המים שאתן לו יהיו בו למקור מים נובעים לחיי עולם"."
יוחנן ז' פסוקים 37-39 "ויהי ביום האחרון הגדול בחג ויעמד ישוע ויקרא לאמר איש כי יצמא יבא-נא אלי וישתה: המאמין בי כדבר הכתוב מבטנו ינהרו נהרי מים חיים".
דנוב אומר שצריך לשאוף לשתות קרוב למקור המים, בהרים, ולא במורד הזרם לאחר שנכנסו מרכיבים אחרים ומזהמים, צריך ללכת בשביל במעלה הזרם. במילים אחרות, צריך לעבוד על עצמנו, לעשות מאמץ, בכדי שנוכל לקבל את תורתו של ישוע.

למעיינות ומקורות מים הייתה חשיבות רבה בחיים של דנוב, במעשיו ותלמודו. בשנה האחרונה לחייו (1944) הוא התקין שני פתחי מעיינות בהר ויטושה, מסמלים את נביעת התורה והאמת החדשה, בשבעה האגמים ברילה הוא תיקן פתח של מעיין שבו מים המכילים זהב.

דנוב מייעץ לתלמידים לחוות מסע חוץ גופי, וטוען שהנוצרים הקדומים עשו זאת
ואכן יש לכך אזכור בפאולוס – השנייה אל הקורינתיים יב' פסוק 2. "אני מכיר איש במשיח, אשר לפני ארבע-עשרה שנים נלקח אל הרקיע השלישי; אינני יודע אם בגופו או מחוץ לגופו, האלוהים יודע". לפי דנוב זהו ידע ופרקטיקה השמורה לחוג סגור של מתאימים ומסוכן לאחרים.

דנוב מתייחס לפסוקים מהאיגרת הראשונה אל הקורינתיים המתייחסים לישועה או לאבדן:
אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים ה' פסוק 5 "תמסרו את האיש ההוא לשטן לאבדן הגוף כדי שרוחו תיוושע ביום יהוה".
אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים ג' פסוקים 12-15 "וכל איש, אם יבנה על היסוד הזה זהב או כסף או אבנים יקרות או עץ או חציר או קש – מעשהו יתברר, שכן היום יוציאו לאור, מפני שבאש יתגלה; והאש תבחן את מעשהו של כל איש ואיש.  אם יעמד המעשה שבנה, יקבל האיש את שכרו. אם ישרף מעשהו – יפסיד; הוא עצמו יוןשע, אך זאת כאוד מצל מאש."

דנוב מזכיר את הפסוק "לא לפחד מאלו ההורגים את הגוף", ומוסיף תפישה של גלגולים ושל סבל תחת דגל האמת, מאבק לטוב, והתחברות לחוק האוניברסלי. הוא מעודד את התלמידים לעבוד למען מטרה צודקת ולא לפחד. היכן שיש אהבה אין פחד. אהבה היא סימן לשלמות ואחדות הכוחות, תחושות ויכולות של הרוח האנושית, פחד זה סימן של חוסר הרמוניה ושלווה בנפש. הוא מסייג את דבריו בכך שאין הוא מתכוון לאומץ גס, אכזרי. הגבורה האמיתית היא להיאבק למען מטרה צודקת ולהיות מוכן לסבול באצילות למענה, גם מול הבוז והאשמות של כל העולם. למצוא נחמה באלוהים. ולקבל הכל באהבה.

יש לציין שדנוב הואשם בהתנגדות להשתתפות בולגריה במלחמת העולם הראשונה, בהורדת המורל בקרב החיילים, ואף הושם במעצר בית. הוא משתמש בפסוקים של הברית החדשה בתוך הפרשנות בכדי להסביר פסוק של הברית החדשה בתחילת ההרצאה המתייחס לאירועי הזמן. באופן כללי בזמן הזה הוא נשען על ספקטרום של מקורות בברית החדשה המתייחס לנושא (כדי לחזק את טיעוניו) ולא רק על מקור אחד:

הרצאה 2.11.1914  הרוח והבשר: חוק הדמיון וחוק הניגוד

אגרת שאול אל הגלטיים ה' פסוקים 16-17 "התהלכו בדרך הרוח ולא תמלאו את תאוות הבשר, כי הבשר מתאווה למה שבניגוד לרוח, והרוח מתנגדת לבשר; שניהם מתנגדים זה לזה ולכן אינכם יכולים לעשות את מה שברצונכם".
אגרת שאול אל הגלטיים ה' פסוקים 22-23 "פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, ארך רוח, נדיבות, טוב לב, נאמנות, ענוה, ריסון עצמי".

דנוב לוקח את הפסוקים לכיוון החוקים השולטים בעולם, שנוצרו בזמן בריאת היקום, הבנת החוקים מובילה למסע רוחני. אלוהים לימד את החוקים לאדם בתחילה, זה לא מופיע בכתובים. הראה לו את תכונות העשבים והיסודות, והבטיח לו להיות שליט על כל הדברים, שמח  ומבורך בתנאי שימלא את החוקים. אי קיום החוק יגרום לדברים לפנות נגד האדם.

דנוב מדבר על עץ החיים ועץ הדעת. מדגיש שהרצאתו היא על שני החוקים הגדולים: הדומה והניגוד. הפילוסופים דברו על "דע את עצמך" משמע לדעת את החוקים. גאות ושפל. חוק התנועה הריתמית, עלייה וירידה. מדובר על חוק הדואליות.

דברי פאולוס על חוק הבשר שהוא השפל וחוק הרוח שהוא הגאות. חוק הניגוד כלול בחוק השפל, וחוק הדמיון כלול בחוק הגאות. ברמה הנמוכה של חוק הדואליות העולם הוא ניגודים, ברמה הגבוהה משלימים. חוק הניגוד הוא הרס, ואי אפשר לחבר אותו לחוק האהבה – הדומה. אחד מתקדם והשני נסוג. ההודים קוראים לחוק "קרמה".

ישוע רוצה שנהיה משרתים, ואז האל אוהב אותנו, אם אתה רוצה להיות אדון, אין מקום לשני אדונים ואדם עובר לחוק הניגוד. חוק הדומה קשור לביטול העצמי. ישוע הגיע לכאן לבסס את חוק הדומה, וזה מייצר את פירות הרוח אותם מתאר פאולוס.

יש קו גבול בין העולם ואנשים הנשלטים על ידי חוק הניגוד, לבין האנשים שתחת חוק הדומה, אי אפשר לעזור לאדם שנמצא בחוק הניגוד. ברגע שמגיעים לגבול שבין שני החוקים צריך לעזוב את כל המזוודות שלנו, מחשבות ותשוקות, בכדי שנוכל לעבור נקיים לצד השני. אנחנו צריכים להשיל את העור שלנו, כדי להפוך לישויות אור בעולם האחר, כשהאדם נפל לעולם הוא לבש לבוש עור במקום אור ועלינו לעשות את הדרך חזרה (מזכיר קבלה).

הרצאה 22.3.1915 לקום לתחייה דרך ישוע

מתי כח' פסוקים 18-20 "נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.  עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ  וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם". את זה הוא אומר לאחר התחייה לתלמידיו

דנוב מתחיל בשאלות לגבי תחיית ישוע. האם זה אפשרי? אבל לא נכנס לזה. (במפגשים עם האחווה הלבנה סופר לי על אמונתם שגופתו של דנוב נעלמה מהקבר בסופיה, שלושה ימים לאחר הקבורה, בדיוק כמו במקרה של ישוע)

הוא מתמקד במשפט "הטבילו אותם לשם האב והבן ורוח הקודש", ומסביר שאם מבינים את המילים לעומק מגיעים לתחייה, ישנם מילות קסם בכל שפה, ישוע אמר מילה ולזרוס קם לתחייה. הוא מספר את סיפור הפילוסוף בסירה (מופיע במסנאווי).
פילוסוף מפליג בסירה ושואל את הקפיטן האם הוא למד פילוסופיה?
"לא" עונה הקפיטן.
"חבל, אומר הפילוסוף, מכיוון שאם כך אז בזבזת חצי מחייך לשווא"
כעבור זמן מה מתחילה סערה והסירה טובעת
"האם אתה יודע לשחות?" שואל הקפיטן את הפילוסוף
"לא" עונה הפילוסוף
"חבל" אומר הקפיטן "כי הסירה טובעת".

בחיים של ישוע היו שלושה חלקים חשובי:, הלידה, המוות והתחייה.
עץ החיים זה השאיפה של הטבע אל האלוהי, לנשגב, למעלה.
עץ הדעת זה התנועה למטה.
ישוע הזיז את המין האנושי אל הזרם העולה, וזה נקרא התחייה.

בשם האב והבן ורוח הקודש
האב – זה החוכמה האלוהית
הבן – זה האהבה האלוהית
רוח הקודש – זה התורה של התפתחות אנושית, הרמת האדם. ישועת האדם.

בעולם יש שני חלקים, אחד שואף למעלה, ואחד זמני וארצי שמושך למטה, התכחשות לעולם זה רק לחלק הארצי. אנחנו קשורים בחבלים דקים לעולם הזה שצריך לנתק

ישנם אנשים עם תדרים מוארים וכאלו עם תדרים חשוכים, כשישוע מת האדמה הוחשכה, הוא ירד לשאול ולימד שם, גם אנחנו בשאול. התדר של ישו נכנס בכל מקום ויעזור לנו לעלות למעלה.

יוחנן ו' פסוק 53 "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא תֹּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר בֶּן־הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ, אֵין לָכֶם חַיִּים בְּקִרְבְּכֶם".

אנחנו אוכלים כל יום, גרגרי החיטה והצמחים מקריבים עצמם בשבילנו. זה המשמעות של לאכול את בשרו של ישוע. (ההרצאה גרגר החיטה מתייחסת לכך במרומז). האב בורא, הרוח היא הריבוי בריאה, כל התנאים עוברים מתקופה אחת לשנייה. ישוע זה המיצים שזורמים בעץ החיים. כל היקום הוא זרמים
האל יצר את העולם מפני שהרוחות הראשונים נהפכו לקריסטלים, העולם הוא מקום שבו הקריסטלים יכולים להפוך לעיגול, דומם לחומר חי, צמחים לחיות מרגישות ולבסוף למלאכים. צריך לשים עצמנו בזרם של ישוע. במצב של איזון זרם זה מביא שלווה, אך במצב של חוסר איזון קשיים ומלחמה. וזה מה שקורה עכשיו, צריך להפוךאת החלב לחמאה בכדי להחזיר את האיזון. זאת אלגוריה.

יוחנן ג' פסוק 5 "אִם לֹא יִוָּלֵד אִישׁ מִן הַמַּיִם וְהָרוּחַ לֹא יוּכַל לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הָאֱלֹוהִים".

לידה מחדש היא במקום גלגולים שהם חוק לא הרמוני, כדי להגיע לזה צריך לעשות מאמץ, לרכז את המחשבות לכיוון הנכון, לאהוב את האל. לידה של מחשבות חדשות בראש מלווה בסבל. צריך גם אומץ להזיז את האבן שעל הקבר. המין האנושי נמצא בקבר כבר 8000 שנה. ישוע יבוא ויקרא לאנשים לצאת מהקברים, דנוב מכין אותם בזה שהוא מזיז את האבנים שסותמים את פתח הקבר.

הרצאה 19.4.1915 לעשות את הפנינה היקרה: החשיבות של גבריות ונשיות.
מתי יג' פסוקים 45-46 "עוֹד דּוֹמָה מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם לְסוֹחֵר הַמְחַפֵּשׂ מַרְגָּלִיּוֹת יָפוֹת, כַּאֲשֶׁר מָצָא מַרְגָּלִית אַחַת יִקְרַת עֶרֶךְ הָלַךְ וּמָכַר אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְקָנָה אוֹתָהּ"

מזכיר את משל הפנינה החשוב מאד בספרות הגנוסטית.

דנוב מציע לחשוב על הפסוק עשרה ימים בשנה או עשרה ימים בחודש, כדי שסודות רבים יתגלו.

יש בפסוק הרבה משמעויות והוא הפחות חשוב בפרק, פסוקים אחרים עמוקים יותר וילמדו יום אחד, אך בכדי לקלוט את משמעותם צריך להיות מוכן, עם הבנה, תחושה ואיכויות חדשות, אחרת זה יותר מדי.

לפי דנוב הפסוק הזה קשור לחוק המגדר. בגלל הדרך שבה פנינים נוצרות: גרגר חול נכנס לצדפה וזו מכסה אותו כדי שלא יפריע. החול הוא האויב של הצדפה, אך היא הופכת אותו למשהו יקר ערך. חוק הניגודים גורם לעולם לנוע לכיוון הפתרון של אהבה. לאהוב את שכנך כמוך, משמעו לאהוב את אשתך, או בעלך, זו יצירת פנינה, חוק אלכימי בעולם הפיזי.

יוחנן יד' פסוק 10 "האמינו לי כי-אנכי באבי ואבי בי".

אלוהים הוא נסתר, העיקרון הבורא הוא ישוע, אלוהים מופיע דרך ה"אמא" שבוראת, מזינה ומחנכת. אותו (ישוע) אנחנו יודעים, בדיוק כשם שאנו רואים שמש נקבית וכדור הארץ נקבי, לא רואים את השמש הזכרית שנמצאת מאחורי השמש שהיא בלתי נראית, בטבע העיקרון הנקבי גלוי, הזכרי נסתר. ישוע הופיע על פני האדמה כדי לגלות לנו את אלוהים
העיקרון של הגבריות והנשיות זה לאהוב את אלוהים בכל לבבך, נפשך, מאודך ומחשבתך, ולאהוב את שכנך כמוך. לאהוב את אויבך כמו גרגרי חול, צריך לפתוח את הצדפה כדי להוציא את הפנינה, זאת פנינת הנפש.
לנשים יש את המפתח למלכות אלוהים.

האיש שמחפש מרגליות, מחפש את אוצרות נפשו, וכשמוצא הוא נותן הכל עבורם.
יוחנן א' פסוק 18 "אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם; הַבֵּן הַיָּחִיד, הַנִּמְצָא בְּחֵיק הָאָב, הוּא אֲשֶׁר הוֹדִיעוֹ" . הופעת הדברים מרמזת על מקורם.

שואלים את דנוב האם תלמודו עומד בקנה אחד עם זה של הכנסייה? התשובה היא שהוא מלמד את החוק האלוהי. ולא משנה לא אם זה מתאים לכנסייה או לא. הוא מלמד אחדות ולא כיתתיות. גם לישוע אמרו שהוא רוצה ליצור כת. (משווה בינו לבין ישוע).

הרצאה 10.5.1915 הבסיס החדש של ישוע
אגרת שאול הראשונה אל הקורינתיים ג' פסוק 11 "כי איש לא יוכל להניח יסוד אחר זולתי היסוד שהנח, והוא ישוע המשיח".

יוחנן יד' פסוק 6 "אנכי הדרך והאמת והחיים".

שני הפסוקים מכוונים לדרך שיש לה שתי נקודות משען: אלו הם שמיים וארץ, המחשבות הנאצלות והתשוקות, הרצון הוא תהליך הגדילה.

אנחנו יצורים חושבים ומרגישים, בונים ופועלים. אדם צריך שני נקודות משען. ישנה דרך וישנה אמת אלו שתי נקודות שמובילות לחיים. ילדות וזקנה, מוות ולידה הם שתי נקודות המשען של חיי אנוש. צריך לבנות את היסוד – הבסיס, על שתי נקודות משען.

לפי דנוב בדרשת ההר, ב"אשרי" ישוע נתן תשעה חוקים שלפיהם צריך לחיות כדי להגיע לתשעה סוגים של ברכות. וגם שני חוקים בסיסיים שהם לאהוב את אלוהים ולאהוב את שכננו, אלו נקודות המשען שעליהם נבנה הבסיס של חיינו. גם חיי חברה ומשפחה.

שני החוקים הבסיסיים מופיעים בשני פסוקים
יוחנן ו' פסוק 38 "כִּי יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי"
העיקרון הראשון – לאהוב את האל
יוחנן י' פסוקים 10-11 "אני באתי כדי שיהיו להם חיים ובשפע שיהיו להם"
העיקרון השני – לאהוב את האחר.

ישוע וכרייסט הם שתי נקודות משען: ישוע זה האדם שסבל על פני האדמה, הנפש האנושית, כרייסט זה האדם שניצח, שמשרת את האל. צריך להיות גם ישוע וגם כרייסט. הקדוש מאחד בתוכו את הניגודים.

ישנם שני עצים במוח שלנו, עץ הדעת טוב ורע ממקום בחלק האחורי של המוח, ועץ החיים בחלק הקדמי. ישוע מלמד אותנו לחשוב נכון, מהחלק הקדמי.אנחנו נקודת משען אחת, ישוע נקודת המשען השנייה.

הרצאה 23.8.1915 החופש של הרוח

אגרת שאול השנייה אל הקורינתיים ג' פסוק 17 "יהוה הוא הרוח ובאשר רוח יהוה שם החירות".

חופש בא מהרוח. בהקשר לחופש דנוב מביא גם את הפסוק הבא:
יוחנן ח' פסוק 36 "לכן אם-הבן יעשה אתכם בני חורין חפשים באמת תהיו".

אין הבדל בין הבן לרוח, כשם שאור השמש הוא ביטוי של מצב השמש הפנימי, כך חוכמת הבן היא ביטוי של חוכמת האב והאם. מכירים את השמש לפי האור, ואת האדם לפי האור של מחשבותיו, תשוקותיו, פעולותיו

דנוב טוען שהרוח צריכה להיות חופשיה, שבדת ממוסדת לעיתים אנשים הם פי שניים יותר גרועים מאנשי העולם, כי הם כבולים. גם אם זה לפילוסופיה או הבנה דתית. החופש הוא משמעות החיים. אפשר להבין חופש כאור, וצריך לתת אותו גם לאחרים.
צריך לשחרר עצמנו מהבורות והעבדות הפנימית על ידי שינוי עמוק של מבנה המוח. האל שומע רק לאלו שאוזנם פתוחה ורגישה. הוא מתייחס רק לאלו ששימושיים עבורו.
דנוב טוען שההגדרה של חופש לפי ישוע היא "אל תעשה לאחרים מה ששנוא עליך".

הרוח אוהבת חירות, היא מתבטאת באור במחשבות ובלבבות. האהבה לא יכולה להתעורר ללא חופש. כינוסים רוחניים צריכים להתנהל ברוח החופש, צריך להכין עצמנו לבוא הרוח על ידי תפילה וכניסה פנימה. בכל פעם יהיה דבר שונה. אם חברה דתית יוצרת מתח, זה לא שווה, אם היא מביאה לפירות טובים, סימן שיש בה אמת, התקדמות, ברכה. חופש משמעו גם כיבוד האחר, ולא רק חופש לעצמך, לשחרר את האחר כשאתה יכול, להראות לאנשים את הדרך, להקשיב.

הרצאה מ1917 – לא ידוע תאריך

"דפוק ויפתח לך". לוקס יא' פסוק 9

בלוקס פרק יא' מופיעה תפילת אבינו שבשמיים ועידוד לחפש את אלוהים. למול גירוש שדים וקונפליקט עם הדת הממוסדת, אנשים מבקשים אות. ישוע מדבר על אור המנורה שצריך להאיר ועל האור הנכנס לגוף, מתעמת עם פרוש לגבי מה טהור ומה לא, וגם עם בעלי התורה.

אחד התלמידים הגיע לבית המורה מאוחר בלילה והתלבט אם לדפוק על הדלת או לא. לבסוף החליט לדפוק, איך שעשה זאת דנוב פתח בו זמנית את הדלת. המבקר שאל: אם ידעת שאני שם למה לא פתחת את הדלת? המאסטר ענה: יש חוק של אהבה: דפוק ויפתח לך, אנחנו צריכים ליצור קשר בינינו, בין נשמותינו, ולכן היה זה נכון שתחילה תדפוק ואז אפתח.

יוחנן פרק א'

דנוב כתב מזמור המבוסס על הפרק הראשון של הבשורה של יוחנן. זה משמש למדיטציה מיסטית.

הרצאה 25.2.1917 ישועה

מתי יט' פסוק 17  "אבל אם רצונך לבוא לחיים, שמור את המצוות"

זהו פרק שבו מופיע הסיפור על העשיר וגמל בקוף של מחט, "ואני אומר לך, קל יותר להעביר גמל דרך הקוף של מחט מאשר לאדם עשיר להיכנס למלכות האלוהים".
יש שיעור נוסף מהפרק הזה בחודש מאי 1917

לפי דנוב: ישועה נובעת אך ורק מחוק בסיסי של טבע הקיים כבר לפני ישוע, מראשית החיים. ישועה היא השגת חיי נצח, חידוש הקשר עם האל. במתי יט' יש שני חלקים: האחד מתייחס למצוות שמעבר עליהם גורם לניתוק הקשר עם האלוהים, והשני להוראות לאיש העשיר, שמראות איך להגיע לחיי נצח והארה.

דנוב מתייחס לעשרת הדברות כמו אל תרצח ומרחיב את משמעותם אף מעבר למה שהרחיב ישוע, לא להרוג את הכוונה הטובה של האחר, את ההרגשה והתשוקה, למשל להרוס אמונה של אחר.
הסימנים של אדם הורג הם חוסר שביעות רצון, חמיצות, כעס, חוסר סיפוק.
דנוב מרחיב על לא לגנוב, מחשבות ורצונות טובים של אדם, אהבות, אנרגיות.
"אל תישא עדות שווא", אם אדם מקבל מחווה הוא צריך להחזיר באותו מטבע.

נכסיו, הרכוש של אדם, הם הטוב שהוא קיבל, אם הוא לא נותן אותו לאחרים, זה לא שלו, הדבר היחיד שנשאר לנו זה מה שאנחנו נותנים הלאה בהתאם לחוק האהבה והחמלה. וזה המשמעות הנסתרת של הסיפור על האיש העשיר. זה המשמעות של אהבת לרעך כמוך שזה עיקר התורה.

הרצאה 25.3.1917 המלח

מתי ה' פסוק 13  "אתם מלח העולם" מתוך דרשת ההר

לפי דנוב שמונה הברכות בדרשת ההר מתייחסות לעולם האחר, לא לכדור הארץ, ההתייחסות לעולם הזה מתחילה במלח.

החוק הראשון של המלח הוא האהבה, סימפטיה. חוק האיזון, שמאפשרת לאדם לקבל את האור, זהו המלח. הכוח הקשור אליו הוא המגנטיות, הבריאות הנפשית של האדם.
אסור שתהיינה תשוקות אסורות, אדם צריך להיות מוכן לסבול. אסור למנוע מאחרים את מה שאתה חושק בו, אתה צריך להיות תמיד האחרון בתור. אדם צריך להיות תמיד בעל הכרת תודה.

דנוב מזכיר בהרצאה זו את הקבלה, מדעי האוקולט, הפילוסופיה האפיקורית, אלכימיה, פילוסופיה, טוען שיש כוח בסיסי שנקרא פראנה שמקבלים מהמים, אוויר ואוכל נכון.

הוא מתייחס לתפילת אבינו שבשמיים. ואומר שצריך למלא רצון אלוהים כפי שכתוב. ואז יש (נוצר) מלח, טוען שזאת הפילוסופיה הנוצרית הפוזיטיבית.

הרצאה 11.4.1917 האור

מתי ה' פסוק 14 "אתם אור העולם" מתוך דרשת ההר

אלו שני פסוקים המופיעים אחד אחר השני שדנוב מסביר עליהם שבוע לאחר שבוע, הם מסבירים את החלוקה של העולם לשניים: פיזי ורוחני, החוק הפיזי והחוק הרוחני. דנוב מעביר את מילות ישוע בשפה של היום.

מלח הוא יסוד החיים הראשון, אור הוא יסוד החיים השני, אור הוא היסוד הרוחני הקשור למחשבה. מימברנה של העולם הרוחני והבינה. המלח הוא איזון, אור גורם לדברים לגדול, צורות צומחות מאור, העולם הפיזי הוא ביטוי של הרוחני, יכולות להיות צורות ריקות או מלאות, כמו מילים שיכולות להדהד או להיות חלולות. האור יכול להיות פסיבי או אקטיבי. דנוב מתקשר עם אנשים באמריקה יפן וסין דרך האור.

החוויה של אדם מואר מתבטאת במשהו שונה בעין שלו, וזה מזכיר כמובן פסוקים של ישוע.

דנוב מזכיר מדעים כמו קריאת כף יד, חוכמת פנים, מדיומים, חלוקה לטיפוסים לפי ארבע הנוזלים בגוף. ישוע אמר "אין דבר חבוי באדם" אפשר לראות לפי תווי הפנים והצורה את מה שקורה בתוכו.

הוא טוען שאלפיים שנה נוצרים קוראים את הפסוק "אתם אור העולם" ולא מבינים אותו, יש מקום שישוע אומר "אני אור העולם" ויש מקום שהוא אומר "אתם אור העולם" מי זה ה"אתם". הפסוק מתייחס לאנשי העתיד. האור מאיר עולם של צורות מופלא ועוזר בתהליכי המחשבה והגיון.

בנוסף לכך ישוע מדבר על "העיר שנבנת על הר לא יכולה להיחבא", צריך להיכנס לעיר המופלאה הזו שמזכירה כמובן את עיר האלוהים, בתוכנו יש את היכולת הזו

יש דברים שמונעים את האור.

מריה מסמלת את הלב, הילד הוא הלב.

סנט ג'ורג' מסמל את הבינה שרוכבת על סוס הגוף.

סנט ניקולאי מסמל חוכמה.

הרצאה  13.5.1917 מה שחיבר האלוהים

מתי יט' פסוק 6 "לכן מה שחבר האלוהים אל יפריד האדם"

בפרק זה מופיע הסיפור על העשיר וגמל בקוף של מחט, וגם התייחסות לגירושים, יש שיעור נוסף מהפרק הזה בפברואר 1917, שלושה חודשים קודם לכן.

דנוב לוקח את המשפט "מה שחיבר האלוהים" במובן הרחב יותר שלו וטוען לחיבור טבעי בין הניגודים: מחשבה ולב, רוח ונפש. רבים קוראים את הפסוק אך לא מבינים אותו. ישוע לימד הרבה דברים אך הגיעו אלינו רק מקטעים ופרשנות שחוטאת לאמת של התורה.

מה שחיבר אלוהים זה ראות ואוויר, בטן ואוכל, לב והרגשה, מוח ומחשבה, אם האיחוד נשבר אז האדם חולה. ישוע דרש היטב, מביא דברים מהמקור, הוא התייחס לטבע ופירש את השיעורים שבו. כל המיסטיקנים במהלך הדורות ידעו לקרוא את הטבע, בתוכו יש אלוהים.
ישוע ירד לאדמה, לעם, והראה אהבה לא אנוכית , כרגע אלוהים בפעולה ועולם חדש נוצר.

לאורתודוקסים יש חלק מהאמת, אך צריך להביא אותו לאיחוד עם כל השאר, כמו שבטי ישראל במדבר שנשאו כל אחד חלק מהמשכן ורק יחדיו יכלו לבנות אותו כל פעם מחדש. הכנסייה, הספרים והכמרים הם כמו נגן על פסנתר – הכנסייה קוראת את התווים – ספרים, אבל צריך לדעת איך לנגן.

החוק שישוע לימד הוא חוק ההרמוניה, סימפטיה, אהבה, זה עומד לעומת אנטיפתיה, חוסר הרמוניה , זהו חוק המשיכה, שם אלוהים.
אלוהים נמצא גם בחוץ וגם בפנים (מזכיר את תומא), בכל דבר יש את הפנימיות שלו, בפרח יש את הריח וזה החשוב, צריך לחבר את הדברים כגון פסנתר, תווים ונגן, ואז המוזיקה – אלוהים יופיע.
צריך לראות לתוך אנשים, את הפנימיות שלהם, בתוכנו יש דמות אלוהים, צריך להחזיר עצמנו למצב הראשוני, להפסיק עם הגלגולים ודרך סבל, דרך לידה מחדש להגיע למלכות אלוהים.

דנוב מתייחס לדרשת ההר "אשרי הענווים והעניים ברוח" , הפירוש הוא שצריך לקבל בשמחה את המקום שאלוהים נתן לנו, גם אם הוא אחרון בתור. הוא טוען שהוא רוצה לפתוח ערוצי אנרגיה שהיו חסומים במשך מאות שנים.

[1] מכאן שהברית החדשה זה לא רק טריגר, אלא יש חשיבות לדברים בפני עצמם

[2] מתוך 100 שנים, עמ 6