אזרבייג'ן
אחת משלוש ארצות הקווקז הדרומי, הגדולה והמאוכלסת שביניהן, היא אזרבייג'ן, ארץ מרתקת ומגוונת שלמרות היותה מוסלמית שיעית ידידותית לישראלים, הן בגלל נסיבות היסטוריות והן בגלל נסיבות פוליטיות ביטחוניות עכשוויות (עזרנו לאזרים במאבקם מול הארמנים).
בצפון אזרבייג'ן בואך דגסטן נמצא הקצה המזרחי של שלשלת הרי הקווקז, הרים שמגיעים לגבהים של מעל 4000 מטר, נוף מתנשא ודרמטי שהגישה אליו מצפון היא מהעיירות קובה וקוסאר, ומדרום מהעיירות גבלה ואחרות.
בדרום אזרבייג'ן נמצא רכס הרי הטאליש המתנשא לגובה של כמעט 3000 מטר, שם נמצא עם הטאליש, עם איראני עתיק, זהו אחד האזורים הירוקים ביותר בקווקז שיש בו יערות עבותים, מפלי מים ומעיינות רבים, נהרות וכפרים נידחים.
במערב אזרבייג'ן נמצאת העיר גנג'ה, השנייה בגודלה באזרבייג'ן, ומדרום לה רכס הרי מול הבלקן המתנשא לגובה של 4000 מטר, רכס מורודאבג שמדרום לו משתרעת הרמה של קרבאך, במילים אחרות היום לאחר המלחמות יש לאזרבייג'ן דריסת רגל באזור הגבוה של עבר הקווקז, הרמה של קרבאך, והרכסים המזרחיים, זהו אזור יפה וירוק, המצולק עדיין מהמלחמות וגובל ברמת ארמניה.
במרכז אזרבייג'ן נמצאת שפלה ערבתית רחבה ובה זורמים הנהרות קאראס וקורה שמתחילים בארמניה – טורקיה, כשהקורה עובר דרך גאורגיה והקאראס דרך נחצ'יבאן. בשפלה הזו הייתה הבירה ההיסטורית שאמחי, ובקצה נמצא חצי האי של אבשרון ובו העיר באקו וחלק גדול משדות הנפט והגז שהביאו לפריחה של באקו החל מסוף המאה ה-19.
את אזרבייג'ן חוצה השביל הטרנס-קווקזי שחלקו מסומן, עובר בפסגות ההרים, יורד למדרונות הדרומיים שלהם מקום שם יש אתרי סקי, חוצה את השפלה של נהר הקורה ועולה לרמה הארמנית.
אפשר לצאת לכמה טיולים באזורים השונים כפי שצוינו באזרבייג'ן, כשכל אחד מהם הוא עולם אחר, ויש גם הרבה עניין בחצי האי אבשרון ובעיר באקו שהיא מטרופולין גדול של קרוב ל-3 מיליון איש.
במאמרים שבאתר מסופר באופן מפורט על המסדר הספווי ששושלתו הקימה את פרס השיעית, אבל מבחינת האזרים השליט הגדול שלהם – שאה איסמעיל, הוא האבא של הלאומיות האזרית, ממוצא אזרי ומקים מדינה אזרית. במאמר אחר מסופר על המסדר הח'לוותי, מסדר סופי סוני שהתחיל למעשה בבאקו, וקשור למדינה האזרית הקדומה של השירוואנשאהים.
אזרבייג'ן היא מדינה שיעית, ולמעשה המדינה עם האוכלוסייה באחוזים השיעית הכי גדולה לאחר איראן, אך השיעה היא הרבה יותר מתונה, החברה בעלת אוריינטציה חילונית, יש לתרבות והאמונה האזרית שורשים סופיים טורקיים וסוניים חזקים, ולמעשה שליש מהאוכלוסייה היא סונית, והרבה פעמים הסונה והשיעה מתערבבים ביניהם, המאמינים מתפללים באותם מסגדים, וכיום השלטון הוא בעל אוריינטציה טורקית ולא איראנית.
שיעים באזרבייג'ן
רוב השיעים באזרבייג'ן משתייכים לשיעה התריסרית (אִתְ'נַא עַשַרִיַּה) ולאסכולה ההלכתית הג'עפרית. זהו אותו ענף מרכזי של השיעה המקובל באיראן, בעיראק ובלבנון. עיקרי האמונה הם: הכרה בשנים־עשר האימאמים, החל מעלי אבן אבו טאלב; האמונה שהאימאם השנים־עשר, מוחמד אל־מהדי, נמצא בהיעלמות וישוב באחרית הימים; מקום מרכזי לאימאם חוסיין ולמותו בקרב כרבלא; ציון חודש מוחרם, יום עשורא ועלייה לרגל לקברי האימאמים ולמקומות קדושים מקומיים, הקרויים באזרית פיר או זיארתגאה.
עם זאת, השיעה באזרבייג'ן שונה באופייה הציבורי מזו של איראן: המדינה חילונית מאוד, כתוצאה מן המורשת הסובייטית וממדיניות הממשלה. אצל אזרים רבים ההגדרה "שיעי" היא זהות משפחתית ולאומית יותר מאשר הקפדה דתית יומיומית. אין באזרבייג'ן שלטון אנשי דת או קבלה רשמית של רעיון ולאית אל־פקיה האיראני. הממשלה חוששת מהשפעה פוליטית איראנית ומגבילה אנשי דת וארגונים שיעיים עצמאיים. המסורת המקומית כוללת ביקור בקברי קדושים, טקסי אבל ושירה דתית אזרית. היא משלבת שיעה ג'עפרית עם מנהגים עממיים קווקזיים ושרידים של תרבות סופית. הסיפור של הריגת חוסיין בכרבלא בשנת 680 נוכח בדרשות, בקינות ובטקסי מוחרם ועאשורא. מחקר אתנוגרפי מ־2025 מתעד באזרבייג'ן קינות באזרית, הכאה על החזה כביטוי לאבל, ולצדן גם תרומות דם במסגרת ההנצחה.
ההערכה המקובלת היא שכ־60–65% מכלל האוכלוסייה הם שיעים וכ־35–40% סונים, אך אין נתוני מפקד מדויקים לפי זרם. ההפרדה בין סונים לשיעים בדרך כלל מתונה יותר מאשר בעיראק או בלבנון. יש משפחות מעורבות ומסגדים המשמשים את שני הזרמים. במסגד היידר בבאקו, למשל, נערכו תפילות משותפות של סונים ושיעים. אצל רבים הזהות היא בראש ובראשונה "מוסלמית" או אזרית, ללא הקפדה על שיוך עדתי. עשרות שנות השלטון הסובייטי והחילוניות הממשלתית החלישו מאוד את ההבדלים העדתיים.
מבחינה היסטורית, התפשטות השיעה קשורה לשלטון הספווי במאה ה־16: שאה אסמאעיל ויורשו תהמאספ הפכו את השיעה התריסרית לדת המדינה וקידמו את התבססותה. בתקופה הסובייטית הוגבלו מוסדות הדת והטקסים, אך מסורות של עלייה לקברי קדושים ואבל על חוסיין המשיכו להתקיים.
הסונים באזרבייג'ן אינם בהכרח קשורים לטורקיה: חלקם שייכים לעמים קווקזיים ולמסורת הדתית של דאגסטן. עם זאת, מאז העצמאות קיימת גם השפעה דתית טורקית־סונית, לצד השפעות מצפון הקווקז וממדינות ערב.
מקומות קדושים לשיעים באזרבייג'ן
להלן כמה מהמקומות הקדושים המשמשים כאתרי עלייה לרגל באזור באקו וגנג'ה.
ביבי־הייבת Bibiheybət
מסגד ואתר עלייה לרגל סביב קבר המיוחס לחכימה ח'אתון, בתו של האימאם השביעי, מוסא אל־כאזם, ואחותו של האימאם השמיני, עלי א־רידא. המתחם כולל אזור קבר מקודש ואולמות תפילה. המבנה ההיסטורי נהרס בתקופה הסובייטית; המתחם הנוכחי נבנה מחדש לאחר העצמאות.
מקדש רחימה ח'אתון בנרדראן Nardaran
הקבר מיוחס לבת נוספת של מוסא אל־כאזם. חדר הקבר נמצא בתוך מתחם המסגד. כתובת מתארכת מבנה במקום לשנים 1363–1364.
אימאמזאדה של גנג'ה Gəncə İmamzadə
אתר הקבר שלפי המסורת שייך לאבראהים, בנו של האימאם החמישי, מוחמד אל־באקר. סביבו התפתח מתחם של מאוזוליאום, מסגדים וחצרות, המזוהה עם הכיפה הכחולה.
עלי אייאגי Əli Ayağı / Əli Qədəmgahı
קדוש מקומי חלם שעלי ביקר במקום, ולהפתעתו גילה את טביעת רגלו של עלי בסלע. הקדושה נובעת מהייחוס לעלי.
מיר מובסום אגא Mir Mövsüm Ağa
קברו של קדוש מקומי שחי בשנים 1883–1950. המאמינים מייחסים לו ברכה וכוחות ריפוי, ובאים לבקש עזרה, לנדור נדרים ולהביא מנחות.
אסלאם בקווקז
ראש המוסלמים בקווקז הוא אללהשוכור פאשאזאדה — Sheikh Ul-Islam Allahshukur Pashazade הוא למד במדרסת מירי עראב בבוכרה ובסמינר המוסלמי בטשקנט, שניהם מוסדות סוניים, אך זאת הייתה האפשרות היחידה בתקופה הקומוניסטית. זאת אף שהוא עצמו שיעי והיה בעל קשרים עם אנשי דת באיראן.