אתרי טיול במזרח סרביה

סרביה הייתה עד שנות ה90 חלק מיוגוסלביה ומבחינה תיירותית הואפלה על ידי היעדים האטקרטיביים של מונטנגרו, קרואטיה על החוף האדריאטי, ואתרי ההרים של מקדוניה, סלובניה ובוסניה, אלא שיש לארץ הירוקה הזו ללא מוצא לים הרבה מה להציע. במערב ישנם הרי זלטיבור, טארה, קאופניק, והשלוחות של האלפים הדינריים, עליהם תוכלו לקרוא במאמר נפרד – אתרים במערב סרביה.

במרכז סרביה זורמים נהרות הדנובה והסאבה, במקום המפגש ביניהם נמצאת העיר בלגרד, קצת במעלה הדנובה העיר נובי סאד ומדרומה לבלגרד חבל שומדג’יה היפה, על כל אלו תוכלו לקרוא במאמר נפרד – אתרים בלגרד והסביבה

במזרח סרביה נמצא את הרי הבלקן שמגיעים כאן לגבהים של מעל 2000 מטר, ובצפונם את קניון שערי הברזל שהוא החלק הכי יפה של נהר הדנובה, בירת הדרום והמזרח של סרביה היא העיר ניש בעמק נהר המוראבה, שממנה מגיעים לבולגריה מצד אחד ולמקדוניה מהצד השני. אזור מזרח סרביה כמעט ולא מתוייר והוא שומר על האופי האותנטי שלו, תמצאו בו כפרים נידחים, אנשים מקבלי פנים, יערות ועולם חי עשיר, נופים מקסימים, ומורשת היסטורית חשובה, במיוחד מזמן הרומאים, אבל גם מזמן הממלכות הסרביות העצמאיות בימי הביניים והשלטון העותומאני, וגם מזמן תרבות האלה הפרהיסטורית.

הרי הבלקן הסרבים

הרי הבלקן, שעל שמם קרוי חצי האי, הם רכס ארוך וצר (מעל 600 ק”מ) המתחיל בים השחור ומסתיים בסרביה, שם הוא מגיע לגובה של מעל 2,000 מטר. למעשה חלק גדול ממזרח סרביה מאופיין ביופי של הרי הבלקן, שהם האזור היער הרציף הגדול ביותר במדינה, זהו אזור קרסטי מאד וישנם הרבה אתרים יפים בהרים, כולל מערות נטיפים, אגמים וקניונים, מצפון להרי הבלקן נמצא את קניון שערי הברזל של הדנובה, לפני שניגש לספר על כמה אתרים בהרים, להלן כמה מילים על הקניון:

קניון שערי הברזל (Iron Gates)

זהו החלק היפה ביותר של הדנובה, בו היא מתחפרת לאורך מאה קילומטרים בין הרי הבלקן לקרפאטים לאורך 100 ק”מ, ויוצרת סדרה מתחלפת של קניונים צרים ואגמים רחבים שבהם ניתן לשוט. לאורך הקניון ישנם כמה אתרים השווים ביקור, ולגדותיו פארק הרי הבלקן, בו כפרים ציוריים, עיירות כורים, מערות נטיפים ויישובים שהם מהקדומים באירופה. מעניין לציין כי הנהר במקום זה מתחתר לעומק הגדול ביותר בעולם – 90 מטרים. בעבר היו כמה אשדות לאורך הקניון שהפריעו לשייט (אבל אפשר היה להתגבר עליהם), כיום יש בסוף הקניון סכר שיוצר מראה של פיורד שקט.

את הקניון מלווה כביש נופי יפה עם תצפיות אדירות, בצד הרומני של הקניון חרוטה על צוק הסלע פנים ענקיות של Decebalus  המלך הרומני האחרון לפני הכיבוש הרומאי. באמצע הקניון ישנו מרכז אינפורמציה למבקרים ונמל שממנו יוצאות סירות לשיט בין צוקי הסלע המרשימים (כולל טבלת טריאנוס) במקום בשם Donji Milanovac. לא רחוק משם נמצא האתר הפרהיסטורי של לפנסקי ויר, שהוא אחד היישובים הקדומים בעולם, ודוגמא מצויינת לקיומה של תרבות האלה.

קראו מאמר תרבות האלה בבלקן ובו חלק על לפנסקי ויר

מצודת גולובץ (Golubac)

מצודת גולובץ נמצאת בתחילת קניון שערי הברזל מצד מערב. זוהי אחת המצודות היפות על הדנובה. מקור השם הוא הונגרי, היא נבנתה במאה ה-14 ויש לה עשרה מגדלים. חשיבותה היא בכך שהיא נמצאת בפתח הקניון מצדו הצפון מערבי, שולטת על המקום הצר של השייט בדנובה. כיום המצודה שוחזרה והפכה למוזיאון, יש במקום מרכז מבקרים מסודר עם גן יפה על גדות הדנובה.

בתחילת המאה ה15 התנהלו קרבות קשים במקום בין העותומאניים להונגרים, בתחילה זאת הייתה מצודה הונגרית שנמסרה למלך הסרבי לזרביץ, אבל אחר כך הכוח שהיה במקום בחר להעביר אותו לעותומאניים במקום ליורש ברנקוביץ, כיום זהו מקום עצירה וצילום טוב באמצע הדרך בין לפנסקי ויר לוינצ’ה.  

קלדובו (Kladovo)

בצד השני של קניון שערי הברזל, במוצא הנהר מההרים נמצאת העיירה קלדובו. לידה נמצא הסכר הסוגר על הקניון והוא אחד מהסכרים ההידרואלקטריים הגדולים בעולם, פרויקט משותף של רומניה וסרביה, “שתי ארצות שכנות שלעולם לא ידעו מלחמה”, כפי שכתוב בהקדשה על הסכר, שנבנה בתקופה הקומוניסטית. לפני שהסכר הציף את הקניון נאספו הממצאים שבו מהתקופות הפרהיסטוריות והאחרות למוזיאון יפה וחשוב על גדות הנהר.

קלדובו היא עיר קטנה שבה התרחשה אחת מפרשות המעפילים הטראגיות של מלחמת העולם השנייה (פרשת קלדובו). מחוץ לעיר שוכנת מצודה רומאית עתיקה של דיאנה. הדנובה הייתה קו הגבול של האימפריה הרומית ולכן ריבוי המבנים והממצאים הרומאים באזור, מומלץ לראות את השרידים של גשר טריאנוס מחוץ לעיירה, שאותו בנו הרומאים על הנהר כאמצעי מעבר לחיילים שכבשו את רומניה. ניתן לראות את תחילת הגשר ובסיס עמוד ראשון שנשאר מחוץ למים. במוזיאון שהוזכר ניתן לראות מודלים של הגשר ותמונות שלו כפי שמופיע בעמוד טריאנוס. בצוקים שגובלים בנהר אפשר לראות את טבלת טריאנוס (ניתן להגיע רק בסירה) המנציחה את המפעל המופלא.

העיר ניש – בירת דרום סרביה (Nis)

ניש היא הבירה של דרום סרביה – עיר היסטורית עתיקה. היא הוקמה לראשונה על ידי השבטים הקלטים בשם Scordisci שהתיישבו בסרביה במאה ה-3 לפנה”ס, אשר היוו חלק מהפלישה הקלטית-גאלית לבלקן, בדומה לפלישות דומות לאיטליה. הקלטים היו לוחמים נועזים והם הקימו ממלכה שכללה בתוכה תראקים ואילירים מקומיים והתפשטה על פני סרביה, קרואטיה וחלקים מבולגריה. בפלישות שלהם הם הגיעו עד יוון והפריעו להתפתחות המדינה המקדונית.

התרבות הקלטית היא עמוקה ורוחנית. במהלך השנים השבטים התפשטו על כל אירופה, מהבלקן ועד לאירלנד וספרד, והגיעו גם לאסיה הקטנה (גלטיה). בלגרד הייתה מצודה קלטית קדומה, והמרכז של הישות המדינית שלהם היה בעמק הסאבה, אך כנראה גם בעמק המוראבה.

העיר נקראת על שם נהר הניסה שעל גדותיו היא הוקמה, אך בסביבה קיימים שרידי יישוב ניאוליתי כבר מהאלף השישי לפנה”ס – אתר ארכיאולוגי בשם Humska Chuka, שהוא חלק מהתרבות של מעבר לשימוש בנחושת, כפי שמופיע בפלוצ’ניק הסמוכה.

הרומאים פיתחו את העיר כמקום אסטרטגי, צומת דרכים, מושב לגיון ובסיס לפעולות בבלקן. כאן נולד קונסטנטינוס הגדול שהרחיב ופיתח את העיר והפך אותה לבירת מחוז דקיה הים תיכונית החדש. בשנת 364 לספירה נפגשו הקיסרים ולנטיניאן וולנס בווילה מדיאנה (Mediana) הקיימת עד היום, והחליטו על פיצול האימפריה. כיום יש במקום אתר ארכיאולוגי חשוב שבמרכזו הווילה ששוחזרה במלואה, כולל פסיפסים יפים, מערכת מים, חימום וביוב, ועוד.

העיר נחרבה על ידי פלישות ההונים ונבנתה מחדש על ידי הביזנטיים והבולגרים. במאה ה-13 הפכה להיות חלק מהאימפריה הסרבית ובמאה ה-15 הפכה לחלק מהאימפריה העותומאנית. במהלך כל התקופה הזו היא נחרבה ונבנתה פעמים רבות, נכבשת על ידי ממלכות שונות. במאה ה-12 היא הופכת לבירת הממלכה החדשה הסרבית של סטפן נמאניה (Stefan Nemanja), שם הוא מקבל את פני המלך פרידריך ברברוסה ומסע הצלב השלישי, בדרך לירושלים.

לקראת סוף התקופה העותומאנית ניש ממלאת תפקיד חשוב במאבק של הסרבים לעצמאות. ב-1809 מובסים הסרבים ונטבחים בידי העותומאנים. אתר חובה לביקור בהקשר זה הוא מגדל הגולגולות. רק ב-1878 משוחררת העיר סופית ומצטרפת לשאר סרביה. עד אז היא עיר מוסלמית ובולגרית ברובה, ולאחר מכן היא חוזרת להיות סרבית. יש בה קהילה יהודית קטנה ובית כנסת שהפך למוזיאון, וכן מצודה על גדות הנהר שבסיסה הוא רומאי, אבל במצבה הנוכחי היא מהתקופה העותומאנית. הרבה שרידים רומאיים מפוזרים בין שבילי המצודה, שהיום היא פארק לטיולי המקומיים.

כיום זו העיר השלישית בגודלה בסרביה עם אוכלוסייה של קרוב ל-200,000 איש, מרכז תחבורה, תרבות, אמנות, תעשייה ואדמיניסטרציה של אזור הדרום.

קהילה יהודית בניש

ניש היא הבירה של דרום סרביה, עיר היסטורית עתיקה וחשובה על צומת דרכים מרכזית. בתור שכזו, הייתה בה קהילה יהודית מפוארת שמנתה קרוב לאלף איש בתחילת המאה ה-20, אך רובם ככולם הושמדו בשואה. הגרמנים הקימו סמוך לניש מחנה ריכוז, שכיום הוא מעין מוזיאון. בנוסף על כך, בית הכנסת החדש במרכז העיר נשמר ונשאר כמו שהיה והיום הוא חלק מהמוזיאון העירוני, ויש בו תערוכה של ציורים. ניתן לבקר בו וגם בבית הקברות העתיק.

דמיטרווגרד (Dimitrovgrad)

בדרך המובילה מניש לסופיה ישנם כמה אתרים מעניינים. סמוך לגבול עם בולגריה נמצאת עיירה בת 10,000 תושבים הנקראת על שם מנהיג המפלגה הקומוניסטית הבולגרית שדגל באיחוד של המדינות הסלאביות בבלקן. העיירה מעורבת והיו באזור קרבות קשים בין בולגריה לסרביה. מסיבה זו יש על הגבעה מעל העיר מונומנט לשלום ואחדות.

מנזרים בהרי הבלקן:

המלך מילוטין משתלט על אזור הרי הבלקן המערביים (מזרח סרביה) בתחילת המאה ה-14 וכדי לחזק את הנוכחות והשלטון הסרבי בונה שורה של מנזרים. שניים מהם אפשר למצוא ליד העיר נגוטין (Negotin), הנמצאת על גבול בולגריה לא רחוק מהדנובה, המנזר החשוב והפעיל בוא מנזר בוקובו (Bukovo) הגדול והמרשים הסמוך לעיר על גבעה הצופה עליה, מצפון לה נמצא את מנזר קורוגלס (Koroglas) הנטוש.

מנזר הנשים הקטן והיפה של וורטנה (Vratna) נבנה גם הוא על ידי המלך מילוטין, אבל בשונה משני האחרים הוא חבוי בין ההרים ונמצא שעה נסיעה מנגוטין או מקלדובו שעל הדנובה, בקניון שלידו נמצא אחד מפלאי הטבע של סרביה, קשתות אבן ענקיות טבעיות שכמותן אין בהרבה מקומות בעולם. לפי אמונת המקומיים זה מקום משכן ה-valve, מעין פיות טבע שהן חצי אייל חצי בחורה – אולי שריד לאמונה הפגאנית הקדומה באל המקורנן ובאלוהות הנשית.

המנזר נחרב בתקופה העותומאנית ונבנה מחדש במאה ה-19, וכיום מאכלסים אותו שתי נזירות. ממנו יוצא שביל עפר באורך קילומטר אל שתי קשתות ענק בהמשך הקניון, שתחתן זורם נהר, ועוד אחת רחוקה יותר.

סמוך לגבול הבולגרי והדרך הראשית המחברת את סופיה עם בלגרד נמצאת העיר דמיטרווגרד, ולידה אחד המנזרים היפים בבלקן, בפתחו של קניון יפה. מנזר פוגנובו (Poganovo) נבנה במאה ה-14 והציורים היפים שבו הושלמו במאה ה-15. יש בהם השפעה של הרנסאנס הפליאוגלי מתקופת האימפריה הביזנטית האחרונה. יש אומרים שבנתה אותו נסיכה בולגרית ויש אומרים נסיך הקשור למלך הסרבי הגדול סטפן דושן, ציורי הקיר שמורים וכן יש אייקון כפול קדוש ובו מחזות מחזון יחזקאל.

על מנזרים נוספים במזרח סרביה קראו – טיול לכנסיות ומנזרי סרביה

סוקו באניה (Sokobanya) והר ראנתג’ (Rantj)

כשעה נסיעה מניש נמצאת סוקו באניה, עיר מרחצאות ונופש קטנה אבל מהחשובות בסרביה, שנודעה בתכונות המרפא שלה כבר בתקופה הרומאית. בתקופה הסרבית התקיימה במקום מצודה ועיר עתיקה ששרידיהן קיימים ליד העיר החדשה. לידה יש קניון אדיר היוצא מההרים ואגם. סוקו באניה מוקפת הרים שהמפורסם שביניהם הוא הר רנתג’, שצורתו כפירמידה ענקית. לפי אנשי העידן החדש, בתוך ההר אכן חבויה פירמידה שהחביאו חייזרים והיא מפיצה קרינה חזקה, וזה יהיה אחד ממקומות יום הדין לפי נבואות המאיה, דבר שמביא מיסטיקנים רבים לאזור.

דרך המלכים הרומית

אחת הדרכים הטובות לטייל בסרביה בפרט ובעולם בכלל היא בעקבות נושא כגון יין, נצרות ומנזרים, מגליתים ותרבות האלה, וכן הלאה, במקרה של מזרח סרביה משרד התיירות הסרבי הכין מסלול מיוחד בעקבות התרבות הרומאית שנקרא דרך המלכים הרומית. מדרך הטבע שהאתרים מנושאים ותקופות שונות מתערבבים זה בזה, ובמיוחד שישנה רציפות תרבותית ולעתים גם אמונית בין התקופה העתיקה והפרהיסטוריה לבין התקופה הקלאסית, וכך דרך המלכים הרומאית מבקרת באתרים שהיו חשובים גם לתרבות האלה הקדומה, ועל גביהם נבנו מנזרים סרבים.

למרבה ההפתעה, סרביה היא מקום טוב להכיר בו את המורשת הרומאית והשרידים שהשאירו אחריהם, ולו בגלל העובדה ש-17 קיסרים רומאים הגיעו מסרביה, ושהדנובה הייתה אזור הגבול של האימפריה, בו שהו הלגיונות והקיסרים העבירו את זמנם. מרקוס אוראליוס, למשל, הקיסר הפילוסוף, בילה כמעט עשרים שנה מחייו בסירימיום שבסרביה, וכך גם אחרים. דרך המלכים הרומית כוללת גם אתרים במרכז סרביה, לפניכם כמה משפטים על האתרים הרומאים העיקריים במזרח סרביה:

וימינציום (Viminacium)

עיר רומאית שהייתה בירת מואסיה העליונה, הגיעה לשיאה במאה ה-3 ואכלסה 40,000 איש. היא נמצאת לא רחוק מהדנובה בפתח עמק נהר המלאבה, שבו היו מכרות בעבר. הלגיון השביעי קלאודיה הוצב בווימינציום במאה הראשונה, טריאנוס השתמש בעיר כבסיס למלחמות הדֶקיות. והיא הוכרזה כעיר רשמית בתחילת המאה השנייה בזמן אדריאנוס. הקיסר ספטימוס סוורוס הוכתר כאן בתחילת המאה ה-3, ולאחר מכן ניתנה לעיר הרשות לטבוע מטבעות. הקיסר הוסטליאן (hostilian) נקבר כאן ב-251, לאחר שמת ממגפה.

בעיר היה אמפיתיאטרון שיכל להכיל 12,000 צפים, כאן נפגש תיאודוסיס עם גרטיאן לסיכום המלחמות עם הגותים, וכאן נחתם ב-382 לספירה הסכם עם ההונים שלא החזיק מעמד. בשנת 441 הרס אטילה ההוני את העיר, שנבנתה שוב על ידי יוסטיניאנוס הראשון, ונהרסה על ידי האווארים ב-582. נמצאו במקום שרידי מקדשים, ארמונות של קיסר, אוצרות זהב יחודיים, אך הדודבן שבקצפת הם ציורי קיר נהדרים מהמאה ה-4 לספירה בקברים, ושחזור של ווילה רומאית המשמש כמלון.

רומוליאנה המאושרת (Félix Romuliana)

בלב האזורים המיוערים של הרי הבלקן נמצא מתחם וארמון מלכותי של גלריוס שהיה קיסר המזרח אחרי דיוקלטיאנוס, סגנו ויורשו, גלריוס התפרסם בכך שניצח את הפרסים והקים לשם כך קשת ניצחון בסלוניקי. הוא מת ב-311, כמה שנים לפני כיבוש וניצור האימפריה הרומית על ידי הקיסר קונסטנטינוס, אבל פרש מהשלטון ב-306 ועבר למקום זה. הארמון הוא במידה רבה חיקוי של ארמון הקיסר דיוקליטיאנוס בספליט. המתחם מזכיר עיר מבוצרת, ולידו יש מונומנטים ומאוזוליאומים של הנצחה לגלריוס ואמו, על גבעה בשם מאגורה.

אמו של הקיסר גלריוס, רומוליאנה, הייתה הכוהנת של האלה האם הרומית-פריגית סיבל (Cybele) ויצאה ליערות המרובים באזורים אלו (זהו אחד האזורים המיוערים בסרביה), לגבעה מקודשת שבה קיימה את טקסי האלה, ולכן הארמון הוקם כאן, ויש בו מקדש עם פודיום לכבודה. בתוכו נמצא פסל של גלריוס אוחז בידו את העולם כדוגמת “פנטוקרטור” (מוטיב אמנותי של ישו שליט העולם, המופיע בתקרת כנסיות). כשעולים על הפודיום נגלים ממזרח למתחם, על הגבעה הקרובה, שני מבני הנצחה עגולים הנראים כמו שני שדיים ולידם שני מגדלים. אלה הם מונומנטים שנועדו להנצחה של גלריוס ואמו – אך יותר מכך, זהו המקום שבו הם הפכו לאלים ועברו את תהליך ה”אפתאוסיס” (apotheosis). הגבעה הייתה המקום שבו קידשה אם גלריוס את האלה, יש הטוענים שהוא עצמו נולד או התעבר בו, אולי כתוצאה מהתערבות אלוהית במהלך טקסי המין המקודש של הכוהנות נביאות. גלריוס היה ממוצא תראקי-דקי, תרבויות ששימרו שרידים מפולחן האלה והאדמה, דבר המתבטא במונומנט הקבורה שלו. בנוסף על כך, הוא ראה עצמו לאחר הניצחון על הפרסים כהופעה שנייה של אלכסנדר, וטען שאמו התעברה מאל המלחמה מרס. הוא גם ראה עצמו כהופעה של האל דיוניסוס, שנולד לאם ארצית ואב אלוהי. האתר נועד להנציח כל זאת.

שני המאוזוליאומים בנויים בצורת תל מלאכותי בסגנון התראקי, המזכיר את הגבעות והתלים המלאכותיים באנגליה, באירלנד, ובמקומות רבים נוספים בעולם. בתוך התלים המציינים את ההר הקוסמי ישנם חדרים ומעין רחם של לידה מחדש. ליד התלים שני מבנים, מגדלים, שבהם נערכו הטקסים של הפיכת האדם לאל. זהו מבנה קבורה ייחודי מסוגו בעולם בהקשר של שליט רומאי.

לא רחוק מהגבעה נמצא מבנה הנקרא טטרה-פילון – ארבעה עמודים – המסמל את ארבעת העמודים של האימפריה, ארבעת השליטים והקשר ביניהם, הקשר שבין שמיים וארץ, המעבר שבין הארצי לרוחני. גם בכניסה לרומוליאנה עצמה יש טטרה-פילון. המבנים הללו מסמלים את שלמות שלטון הארבעה על הארץ כמייצגים שלטון אלוהי מצד אחד, ואת ארבעת היסודות שעליהם נשענת כיפת השמיים מהצד השני. בתקופתו של גלריוס נשלטה האימפריה הרומית על ידי ארבעה אנשים: קיסר המערב וסגנו וקיסר המזרח וסגנו, זה היה חלק מהרפורמות שהנהיג דיוקלטיאנוס ונקרא “טטרכיה”.

לפי לקטַנטיוס (Lactantius) לאחר שנת שלטונו העשרים, בשנת 306 לספירה, החליט גלריוס לפרוש מהעולם ולהקדיש עצמו לאלים ולאמו, במקום שבו נולד. הוא אהב במיוחד את דיוניסוס והמקום כולו הוקדש לאל זה. מסעו לכיבוש פרס משול למסע דיוניסוס להודו. לפי האגדה, לאחר ניצחון דיוניסוס במזרח הוא הוציא את אמו סמלה מהשאול והפך לאל. וזה מה שניסה גלריוס לעשות. בנוסף על כך הוא אסף את אריאדנה הנטושה (על ידי הגיבור תסאוס) מהאי נקסוס, ונשא אותה לאישה בטקס הנישואים המקודשים. מתנת הנישואין הייתה כתר שנעשה על ידי הפיסטוס כסמל לאהבתם. הכתר הזה הושם בשמיים ונהיה כתר הצפון (corona borealis). רבים מהממצאים של האתר נמצאים במוזיאון בעיירה הסמוכה Zajecar. החשובים שביניהם הם פסלי דיוניסוס ואריאדנה הישנה.

מתחם רומוליאנה הוא ריבוע מוקם חומה עם מגדלים, בצד הצפוני שלו הארמון ולידו מקדש לאלת האדמה סיבל, ובצד הדרומי מקדש ליופיטר והרקולס. דיוקלטיאנוס זיהה עצמו כיופיטר וגלריוס כהרקולס, בן לאב אלוהי ואם ארצית.

הבניינים מכוונים לרוחות השמיים, כשהכניסה למתחם ממזרח. הכתובת רומוליאנה פליקס נמצאת בבניין מסתורי בתוך האתר ובו רצפת שיש במרכז ופסיפסים של דיוניסוס מסביב. ייתכן וזה היה מקדש ששימש לטקסי חניכה שאימא רומוליאנה ארגנה.

גשר טריאנוס – ליד קלדובו

סמוך לעיירה קלדובו בקצה קניון שערי הברזל נמצא אחד הפרויקטים ההנדסיים המופלאים ביותר של ימי קדם והוא גשר של טריאנוס, וסיפור שהיה כך היה: חשקה נפשו של הקיסר לכבוש את רומניה והוא ציווה על הלגיונות שמוצבים במקום לבנות גשר על הדנובה. נשמע פשוט? אלא שהדנובה היא האחת הנהרות הגדולים בעולם, ובגבול הרומני רוחבה יותר מקילומטר! בכדי לבנות את הגשר צריך להסיט את הנהר, או לפחות את חלקו, והוא צריך להיות עמיד בזרם האדיר. אפולודורוס מדמשק היה מתכנן וארכיטקט הגשר. הוא תכנן גם את עמוד טריאנוס, את פורום טריאנוס ברומא ואת העיר אנקונה במזרח איטליה, אבל עבודתו החשובה ביותר הייתה הפנתיאון ברומא, הכיפה הגדולה ביותר בעולם עד לרנסאנס, יציקת בטון שעומדת עד היום. הרומאים היו מומחים בבטון הידראולי (עמיד למים) וזה כנראה מה שאִפשר להם לבנות את הגשר שהתבסס על קשתות גדולות ועמודים הטבולים במים. הגשר היה רחב מאוד ועליו יכלו לעבור הלגיונות לצד השני של הנהר ולכבוש את רומניה. לפי מקורות מהתקופה, אפולודורוס הוצא להורג על ידי הקיסר הבא אחרי טריאנוס – אדריאנוס – בהאשמות כוזבות, אך כנראה שזה לא נכון.

עמק המוראבה (Morava)

ממערב להרי הבלקן במרכז סרביה ישנו עמק רחב, כמה עשרות קילומטר, מצדי נהר המוראבה. בדרומו נמצאת העיר ניש ובצפונו מצודת סמדרבו. למקום זה עבר מרכז החיים של המדינה הסרבית לאחר סיום ימי שושלת נמאניה (Nemanjić dynasty) והתבוסה של קרב קוסובו. במשך מאה שנים נוספות של עצמאות וגם לאחר מכן נבנו בצדי העמק, מנזרים שהם כעין ערים מבוצרות. והתפתח סגנון אדריכלי מיוחד נוסף של סרביה שנקרא סגנון מוראבה, בעמק יש הרבה מנזרים יפים ואתרי תרבות מימי הביניים עליהם תוכלו לקרוא במאמר – מנזרי וכנסיות סרביה

מצודת סמדרֶבו (Smederevo)

סמֶדֶרֶבו היא הדוגמא הטובה ביותר באירופה של ביצורים בשטח פתוח מימי הביניים. המצודה נבנתה על ידי השליט הסרבי דוראד ברנקוביץ (Brankovic), אחרון המלכים הסרביים, בשנת 1427, בכדי לשמש כבירה חדשה של סרביה. המודל לבנייתה היה מצודת קונסטנטינופול. יש לה 25 מגדלים בגובה 25 מטר. חלק מהאבנים הובאו מערים רומאיות מהסביבה, ובנאים מדוברובניק ווֶנציה השתתפו בעשייה. יש במצודה מעין עיר פנימית ובתוכה קיפ (keep) – מגדל, חדר כס מלכות, חדר אוצר, מנהרות בריחה, ועוד. קירותיה הם בעובי של 2.5 עד 4 מטר.

המלך היה צריך לתמרן בין הכוחות הגדולים של התקופה – הונגרים מצד אחד ועותומאנים מהצד השני. הוא היה נתין של ההונגרים וגם וָסאל של העותומאנים. לאחר מותו של השליט לזרביץ תפשו העותומאניים את מצודת גולבץ בפתח קניון שערי הברזל של הדנובה וההונגרים קיבלו לידם מחדש את בלגרד, כך שברנקוביץ היה צריך לחפש בירה חדשה. זו נמצאה באמצע הדרך בין שני הכוחות היריבים, במיקום אסטרטגי – מקום המפגש של הדנובה עם נהר ועמק מוראבה המוביל לשטחי מקדוניה וסלוניקי. המיקום החדש היה מצד אחד קרוב להונגרים ומצד שני סיפק את העותומאנים, בכך שחסם את הכניסה לדרום הבלקן. באותו הזמן חתמו העותומאנים הסכם שלום עם הסרבים ומוראד השני נשא את ביתו של ברנקוביץ לאישה. בתיווכה נחתם גם הסכם שלום עם ההונגרים.

ב-1439 הופר השלום והחלה מחדש המלחמה בין הצבאות העותומאניים והסרביים. הם הכניעו את המצודה, למרות שלא הצליחו להבקיע את הביצורים. אלא שהמצודה חזרה לידיים סרביות בהסכם שלום נוסף, שגם הוא הופר בזמנו של מחמט השני שכבש אותה, לאחר כמה ניסיונות כושלים, ב-1459 והביא לקיצה של הממלכה הסרבית המוחלשת.

במהלך ימי הגדולה של סמדרבו הובאו לכנסיית העיר שרידיו של לוקס האוונגליסט.