בריאת העולם היהודית ותחילת ההיסטוריה

מחשבות בעקבות סיור במוזיאון ישראל – מסורות רוחניות בישראל 17.7.26

לפי המסורת היהודית העולם נברא לפני 5,787 שנה, כלומר בשנת 3761 לפנה"ס. היום אנחנו יודעים שזה לא כך והעולם נברא הרבה קודם, אבל משהו כן התחיל (נברא) בתאריך הזה והוא ההיסטוריה והתרבות האנושית.

ההיסטוריה האנושית מתחילה בשומר עם הקמת הערים הראשונות. זו הייתה מהפכה בכל קנה מידה, שהתחילה כמהפכה דתית והקמת מקדשים לאלים חדשים שהגיעו מהשמיים, והמשיכה בשינוי אורחות חיים והקמת ערים ובהן עשרות אלפי תושבים המאורגנים באופן שונה מהכפרים הגדולים של זמן תרבות האלה. החברה בערים התחלקה למעמדות ומקצועות, כשהכוהנים והמלך בראש. הארגון החברתי החדש התבסס על כתב, המצאות טכנולוגיות חדשות כגון הברונזה והגלגל, חוקים ודת המבוססת על מה שכתוב בספרים שהגיעו מהאלים ובהם התייחסות לנפש ולחיים לאחר המוות, בירוקרטיה ומורכבות תעסוקתית. המרכז החברתי החדש היה במקדשים בנויים שלא היו קיימים קודם לכן, ובהם מעמד מקצועי של כוהנים.

האלים לימדו בני אדם חידושים טכנולוגיים כגון השימוש בעגלות (גלגל) שאפשר להביא תוצרת חקלאית ממרחקים, לימדו אותם לבנות מקדשים, פירמידות, בתים וערים, לחפור תעלות השקיה ולהשתמש בגלגלי השקיה ומחזור זרעים משופר שהגדיל את התוצרת של השדות. האלים נתנו לבני אדם מתכת חדשה, הלא היא הברונזה, שאפשרה ייצור כלים חקלאיים טובים יותר, אך גם כלי מלחמה. והכי חשוב, נתנו להם כתב וספרים קדושים. האמונה בהם הביאה להתיישבות מסוג אחר לגמרי בערים, זה שיפר כביכול את מצבו של האדם באופן משמעותי מאוד מבחינה טכנולוגית, או לפחות את מצבם של אלו שהיו בראש החברה.

העיר הראשונה בעולם הייתה כנראה ארידו, מקום יישוב שמאורגן באופן אחר ושונה ממה שהיה עד כה מבחינה חברתית ודתית, אבל העיר האמיתית הראשונה שבה הופיע כתב היתדות, ארגון מדינתי, חברתי ותעסוקתי מורכב ובירוקרטיה במובן הטכני של המילה היא אורוכ, שלימים הפכה לעיר החשובה בשומר, ובה נבנו מקדשים אדירים לאל השמיים אנו ולאלה איננה. המקדש הלבן לאנו היה כנראה המקדש המונומנטלי הראשון בעולם, והוא הוצב על גבי טרסה מלאכותית גדולה בגובה 12–13 מטר ובמידות של 50×50 מטר, שאל ראש הטרסה מוביל גרם מדרגות.

אורוכ הופיעה במלוא הדרה באמצע האלף הרביעי לפנה"ס, ולפי הערכות חיו בה עשרות אלפי אנשים. לפי ההיסטוריון Mario Liverani בספרו Uruk: The First City  שלב המעבר של אורוכ מיישוב כפרי גדול לעיר קרה בין 3800 ל־3600 לפנה"ס, תאריך שתואם במדויק את תאריך בריאת העולם היהודי. כמובן שכותבי התורה לא יכלו לדעת את ההיסטוריה העתיקה והכרונולוגיה של שומר, ולא היה להם מושג על אורוכ וזמן ייסודה כעיר.

ההיסטוריה מתחילה עם הופעת אלים שמגיעים מהשמיים על פני האדמה. בשומר אלה האנונקי, במצרים אלה אוזיריס, איזיס, רע, סחמת, תחות והורוס. האלים הם יצורים פלאיים בעלי יכולות־על שמזוהים בין השאר עם הכוכבים (אוזיריס, לדוגמה, עם אוריון). הפרעה הוא בן אל השמש רע וחוזר לשמיים ולשמש לאחר מותו. מטרתו של הפרעה ושל מצרים כתרבות וכדת היא ליצור שמיים על פני האדמה. מסיבה זו, למשל, הפירמידות בגיזה מסודרות במתכונת החגורה של מערכת כוכבי אוריון, שזוהתה עם אוזיריס.

הופעתם של האלים הצריכה בניית בתים – מקדשים עבורם על פני האדמה, ויצירת אליטה של כוהנים שישרתו אותם. כך נולדו המקדשים הגדולים של העולם העתיק, ובאופן טבעי הם נבנו על גבעות מלאכותיות שקירבו את האלים לשמיים, המקום שממנו באו. פולחן האלים השמימיים החליף את פולחן אימא אדמה, המקדשים החליפו את המקומות הקדושים בטבע, מקדשי הטבע והמגליתים. המקדשים הפתוחים הבודדים של התקופה הכלקוליתית פינו את מקומם למקדשים בנויים עצומים שבתוכם יש חללים – חדרים סגורים. במסופוטמיה הופיעו טרסות מוגבהות ועליהן מבנים אדירים, ובמצרים מסטבות, מקדשי קבורה שדומים מאוד לטרסות המוגבהות המסופוטמיות, ובהם חדרים ופתח לעולם קבורה תת־קרקעי.

המלך היה נציג האלים, ולעיתים רומם למעמד בנו של אל, וזה נתן את התוקף לשלטונו. בעקבות זאת ארמון המלכות היה במידה רבה מקדש. סביב המקדשים והארמונות החדשים נבנו ערים. כפי שמתאר גורדון צ'יילד[1], התהליך היה בניית מקדש קודם ולאחר מכן התפתחות של עיר (בדומה להתפתחות ערים מסביב למנזרים בימי הביניים), ולא להפך. המקדש ריכז אליו עודפי ייצור ובעלי מלאכה שהתיישבו סביבו, הביא להקמת שווקים, ומכאן נוסדו הערים. אלא שבתהליך היה עוד מרכיב שצ'יילד לא מתייחס אליו, והוא הרצון של אנשים להיות קרובים לאלים, מתוך תקווה שכך יקבלו מברכתם והאנרגיה שלהם.

מבלי המרכיב הנוסף הזה אי אפשר להסביר את עזיבת הכפר הניאוליתי, שבו חיו אנשים בשגשוג, רווחה והרמוניה במשך אלפי שנים, ומעבר לערים שבהן הם נשלטים על ידי מלך וחוקים זרים, ויתור על מקום שבו הפרנסה בטוחה ויש להם אליו קשר רגשי עמוק, ויציאה אל הבלתי־ידוע. יש כאלו המסבירים את המעבר לערים כרצון להתגונן מפני אלימות התקופה, אבל ההיסטוריה והארכאולוגיה מוכיחות שבתקופה שקדמה להקמת הערים לא היו מלחמות, ובמיוחד בארץ ישראל התקופה הכלקוליתית שקדמה להקמת הערים היא תקופה של שגשוג ושלום.

ההיסטוריה מתחילה בשומר[2] עם ייסוד הערים הראשונות והמצאת הכתב. תאריך ההתחלה של ההיסטוריה תואם את תאריך בריאת העולם לפי התורה. יהוה הוא אלוהי ההיסטוריה, היה, הווה ויהיה, ולכן צירוף המקרים הזה הוא יותר ממדהים. לפי התפיסה היהודית ההיסטוריה מתחילה ממקום כלשהו והולכת לקראת סיכום שיגיע בזמן הקרוב, מתחילה מבריאה והולכת לקראת גאולה. מכיוון שכל יום בבריאה שווה אלף שנה, הרי שאנחנו לקראת זמן הגאולה, האלף השביעי שבו רוח אלוהים תשרה בעולם.

נקודת ארכימדס של ההיסטוריה, הציר שסביבו ההתפתחות ההיסטורית סובבת, היא מתן תורה בהר סיני. עד אז הייתה לנו התפתחות שהמוקד שלה היה במסופוטמיה ובמצרים. אברהם לקח את האנרגיה ממסופוטמיה והביא אותה לארץ ישראל, משה לקח את האנרגיה ממצרים והביא את העם כולו לארץ ישראל, ומזמן זה והלאה מעמדן של מסופוטמיה ומצרים ירד והחלה היסטוריה חדשה של הדתות המונותאיסטיות. יציאת מצרים מסמלת תקופה חדשה, שבה גם יש מתכת חדשה – תקופת הברזל.

מצרים הייתה התרבות החשובה, המתקדמת והדתית ביותר בעולם עד ליציאת מצרים ומעמד הר סיני, תרבות ודת שהחזיקו מעמד והגיעו לשיאי התפתחות במשך אלפי שנים. גם במסופוטמיה יש לנו רצף תרבותי ודתי, אבל בניגוד למצרים, חילופי ממלכות ושלטון לא יציב. במצרים הכול נשאר כביכול אותו הדבר. המצרים התמקדו בחיים לאחר המוות ובגופים והעולמות הרוחניים, הם יצרו מעין מציאות על־טבעית, שדה אנרגטי, מסביב למצרים, אטמוספרה של מחשבות, שהמוקד שלה היה הפירמידות והמקדשים. אלו גם אלו נבנו כחלק ממערך מקודש שנועד להעצים את האנרגיה הרוחנית של הארץ. בין אם אדם מאמין בקיומה של אנרגיה כזו או לא, זה לא משנה, כי כך חשבו המצרים.

האדם הוא הומו רליגיוזוס כפי שמסביר מירצ'ה אליאדה, ומה שמניע אותו הן אידיאולוגיות ולא רק רווחה חומרית. המעבר לערים והקמת התרבויות המפוארות של שומר ומצרים התרחש בגלל הופעת האלים על פני האדמה. בעקבות כך נוסדו מקומות שבהם הם שוכנים, ונוצר מעמד של אנשים שמתווכים עבורם. מתחילת ההיסטוריה ובמשך כל תקופת הברונזה, שנמשכה יותר מאלפיים שנה, התפתח המדע של המאגיה והתרבות הייתה מאגית במהותה. האפשרות שנפתחה בפני בני אדם הייתה ליצור שמיים על פני האדמה. הדת הקדומה של האלה (הפרהיסטוריה) הייתה קשורה למחזוריות ואמונה במוות ותחייה מחדש, לרשת הסינכרונית של אירועים הכוללת צמחים, בעלי חיים, דומם, בני אדם, כוכבים, מחזורי טבע ושמיים. הדת החדשה של האלים הגיעה מהשמיים ומטרתה הייתה נצחיות, יצירת עולם אחר קסום ומופלא על פני האדמה, שחרור בני האדם מהמחזורים של הטבע וההיסטוריה.

האלים מביאים איתם את מדע המאגיה לבני האדם (במצרים אלו הספרים של תחות), אמצעי לתקשר עם העולמות הלא־נראים ולהפוך את עצמם וסביבתם למוארים, טעונים ומואצלים. המשמעות של הופעת האלים היא אפשרות של הופעת השלב הבא באבולוציה האנושית, והוא הופעת אטמוספרה חדשה בכדור הארץ, אטמוספרה אנרגטית של מחשבות, והופעת השלב הבא בהתפתחות האדם, הפעלה של המרכזים האנרגטיים הרוחניים הרדומים בו. האלים רוצים להפוך את כדור הארץ לאלוהי, שמיימי, להעלות אותו לרמה של שמש וכוכבים, ולצורך כך הם מתחילים את התהליך ההיסטורי.

האלים הופיעו באופן פלאי לפני 5,000–6,000 שנה עם תחילת ההיסטוריה, ומאז מיעטו להתערב במעשי בני אדם. אבל אלפיים שנה מאוחר יותר, בערך במאה ה־13 לפנה"ס יש לנו משבר של סוף תקופת הברונזה, מסיבות לא ברורות הסדר החברתי, פוליטי תרבותי מתמוטט. המדינות התיאוקרטיות שחיו בשלום אחד עם השני והגיעו לפסגות של טכנולוגיה ויצירה נעלמו או נחלשו. האימפריה החיתית התמוטטה, יוון המינואית והמיקינית נעלמה וגלשה לתקופת החושך, בבל הקדומה התפוררה. ומצריים לאחר ימי השיא של רעמסס השני נחלשה והייתה נתונה לפלישות מבחוץ. באותה תקופה יש לנו התגלות אלוהית נוספת שמשנה את פני ההיסטוריה ומכוונת את המין האנושי מתרבות ורוחניות מאגית לתרבות ורוחניות מיסטית, וזאת ההתגלות של אלוהים במעמד הר סיני.

בדומה מעט להתגלויות קודמות, אלוהים "יורד" על פני האדמה מלווה בברקים, רעש, רעד וענן. אמנם הוא לא נגלה באופן ישיר לבני אדם, אבל הוא מעביר את מסריו דרך שליחו משה וגם שולח יחד איתו לוחות ברית כתובים (הלוחות הראשונים הפלאיים), שמביאים מוסריות ורוחניות חדשה.

סמכותו של משה ושל היהדות נובעת מהופעת – התגלות האלוהים על פני האדמה, ואין זו התגלות חד־פעמית, מכיוון שלאחר מעמד הר סיני עצמו אלוהים שוכן במשכן ולאחר מכן במקדש ומשפיע מטובו ומהאנרגיה שלו על הארץ. הוא שוכן במכשיר מיוחד שנקרא ארון הברית, בדיוק כמו שהאלים במצרים שכנו מעל מכשירים מיוחדים שנקראו סירות האלים והוחזקו בקודש הקודשים של המקדשים, אלא שהפעם אין לאל תואר וצורה.

מעמד הר סיני הוא הופעה של אלוהות על פני האדמה שגורמת לשינוי כיוון בדתיות וברוחניות האנושית, וכתוצאה מכך לשינוי כיוון היסטורי. כשם שהופעת האלוהות במסופוטמיה או במצרים העתיקה הביאה את בני האדם לנטוש את תרבות ודת האלה הקדומה וההרמונית, כך ההתגלות בהר סיני הביאה בסופו של דבר את בני האדם לנטוש את התרבות והרוחניות המאגית ולחפש את האלוהות שבפנים, לפתח מחשבה ותרבות מיסטית. זה היה המאורע ששינה את רצף ונתיב האירועים, והסיט אותם מזה של התרבות החשובה והמשפיעה ביותר היסטורית עד אותה תקופה, הלא היא מצרים.

מאז ועד סוף התקופה הקלאסית הייתה התפתחות רציפה שהביאה לעלייתה של המחשבה – יוון הקלאסית, המדינאות – פרס, והדת המונותאיסטית – יהדות ובעקבות כך גם הנצרות, חלקים מהעולם הפגאני דרך אמונות כמו הרמטיציזם, ולבסוף האסלאם. ההתפתחות נסוגה לתקופה מסוימת עם תחילת ימי הביניים ופלישות הברברים, אך עם הרנסנס חזרה לאותו קו של התפתחות שהביא בימינו להישגים מדהימים.

אם נתבונן על מצבנו היום לקראת האלף השביעי וסיום התהליך ההיסטורי, נראה שאנחנו חיים כמו אלים. אם היה מישהו ממצרים מגיע לאחת מהערים של המאה ה־21, הוא היה בטוח שהוא פוגש אלים שנוהגים במכוניות, מדברים אחד עם השני מרחוק בפלאפון, יודעים לשנות את הטמפרטורה בבית שלהם, ועוד. אם נסתכל על הדברים מבחינה פיזית, הרי שהיום אנחנו אוכלים הרבה יותר טוב מאי פעם, חיים הרבה יותר מאי פעם, ויודעים הרבה יותר מאי פעם. זה שאנחנו לא מעריכים זאת זה סיפור אחר. כפי שנאמר, האחרון שיודע שהוא במים הוא דג הזהב.

השינוי שקרה בזכות המהפכה התעשייתית מרמז לנו שאנחנו בסופו של התהליך ההיסטורי שנועד לקרב בני אדם למצב ומעמד האלים. למרות שנראה שההיסטוריה היא תהליך של אכזבות, אסונות, מלחמות ושמה שנותן בה את הטון הוא הכוח, הרי שבמבט עמוק יותר נמצא כי המלחמות, המאבקים והקושי הובילו להמצאות, התפתחות המדע והמחשבה, והתפתחות טכנולוגית. ייתכן שהיינו מגיעים לכך גם בלאו הכי, אבל אם זה כבר קרה כדאי לאמץ את ההסתכלות החיובית ולהיזכר באמרתו של הרקליטוס, כי המלחמה היא אבי כל הדברים.

ויחד עם זאת יש הרבה שנגרע וחסר, והמלחמות לא יביאו אותנו אליו, ולכן יש לנקוט כיום בגישה חדשה של הרמוניה ושילוב. מבחינה פיזית וטכנולוגית הגענו למצב הטוב ביותר שהיה למין האנושי אי פעם. הדבר היחיד החסר הוא קפיצת מודעות קטנה ושינוי פלנטרי לכיוון של שלום, אחווה, אחריות, התפתחות וחיפוש האור שבתוך כל אדם ובחברה. אם נקלף את התורה משכבות הקנאות שבה, ויש כאלו, נמצא שזאת גם במהות בשורתה.

אל תרצח, אל תחמוד, אל תנאף, אל תשקר ואל תגנוב – אלו מצוות מוסריות נעלות שלא היו מובנות מאליהן בזמן שהן ניתנו. אצל הגיבורים היוונים לא הייתה בעיה להרוג, לנאוף ולגנוב, למשל. ומהצד השני בני ישראל מצווים לאהוב את ה' בכל לבבם ובכל נפשם, ואלו דברים חקוקים על הלב ולא על קירות מקדשים. זה העיקר של המהפכה המיסטית שהיהדות מובילה. הבעיה היחידה במוסריות הרוחנית החדשה היא שהיא לא כללה באופן שלם את כל בני האדם, ואת זה הנצרות באה לתקן. באה לתקן ויצאה מקלקלת, כך לפחות לפי הרקורד ההיסטורי שלה עד היום.

אז אנחנו צריכים יהדות חדשה, נצרות חדשה, וגם אסלאם חדש, דת חדשה שתתאים לזמן הזה, הופעה אלוהית נוספת שתביא את השלב הבא ברוחניות ובדתיות האנושית, שיאפשר את קץ ההיסטוריה.

הערות

[1] Childe, V. G. (1936). Man makes himself. Watts & Co

[2] Kramer, S. N. (1988). History begins at Sumer: Thirty-nine firsts in recorded history (3rd ed.). University of Pennsylvania Press