טיול בעקבות הנצרות בבולגריה

השליטים של הבלקן היו קשורים בטבורם למנזרים. בוריס הראשון, המלך הבולגרי הראשון שהפך לנוצרי, פרש למנזר בסוף חייו. סימון הראשון, הצאר הבולגרי החשוב ביותר, גדל כנער במנזר. המלכים הסרביים פרשו למנזרים בסוף חייהם, הקימו מנזרים ונקברו במנזרים. ערי הבירה של ארצות הבלקן נבנו סביב מנזרים ובהקשר אליהם. בירת האימפריה הבולגרית, פרסלב, נבנתה סביב מנזר פרסלב.

במנזרים נשמרו שרידי קדושים, והם הפכו לאתרי עלייה לרגל. אך לא רק שרידי קדושים, אלא גם אוצרות ממלכתיים, ספרים ותעודות משפטיות. החוק בימי הביניים היה חוק דתי שאותו כתבו ואספו הנזירים בקודקסים שנשענו על המסורת המשפטית של רומא, בתוספת התייחסות למוסר הנוצרי. המנזרים היו מרכזי לימוד. בחלקם, כמו באוכריד למשל, היו אוניברסיטאות של ממש, שבהן למדו אלפי תלמידים, לא רק נצרות, אלא גם את שבעת המדעים שעליהם המליצה הכנסייה: רטוריקה, לוגיקה, דקדוק, מתמטיקה, אסטרונומיה, גיאומטריה ופיזיקה. בנוסף, למדו וכתבו במנזרים גם את ההיסטוריה הלאומית, ואפילו העתיקו ושמרו את הכתבים הקלאסיים (חלק מאבות הכנסייה המליצו על לימוד הכתבים הקלאסיים של אפלטון, אריסטו, קיקרו ואחרים כהכנה ללימודי דת).

מחולל תנועת הנזירות בבולגריה היה נזיר בשם ריילי, ומנזרו נהפך למרכז ללאומיות הבולגרית. בתקופה העותומאנית, המנזר ביחד עם האדמות שמסביבו קיבל מעין אוטונומיה, בזכות אימו של הסולטאן מחמט הכובש, שהייתה נוצרייה סלאבית. מנזר ריילי היה המקום היחיד שבו המשיכו להשתמש בשפה הבולגרית בתפילה בזמן הימים הקשים יותר של הכיבוש העותומאני (במאות ה-17–18). בשאר המנזרים והכנסיות בבולגריה השתמשו באותו הזמן בשפה היוונית. אנשים מכל רחבי הארץ נהרו לשם ללימוד התרבות הבולגרית האותנטית, שפתה, תולדותיה ודתה.

בבולגריה כמאה ושישים מנזרים ועוד כנסיות רבות. כמה מהם גדולים ועתיקים. מסלול בולגריה הנוצרית מתחיל במנזר החשוב ביותר – רילסקי, המתחבא בעמק יפה בהרי רילה. מצדם השני של ההרים נמצאים שבעת האגמים, המקודשים לאחווה הלבנה (ראו במסלול תרבויות עתיקות).[1] מהרי רילה ממשיכים להרי הבלקן ומבקרים את העיירות שלרגליהם, כולל מנזר טרויאן, שהוא השלישי בגודלו בבולגריה.[2]

לאחר מכן, המסלול ייקח אותנו למקומות ההיסטוריים החשובים מצפון להרי הבלקן, ובראש ובראשונה וליקו טרנובו, עיר מבצר מרשימה שהייתה הבירה של בולגריה בתקופת הממלכה השנייה. לא רחוק מווילנקו טרנבו נמצאים מנזרי דריאנובו ופראובראזנסקי. ומצפון לה, לא רחוק מהדנובה בעמק נהר הלום, אזור של מנזרים מרשימים חצובים בסלע ומצודות עתיקות.

במזרח הרי הבלקן נמצאים האתרים החשובים ביותר של האימפריה הבולגרית הראשונה. ובראש ובראשונה הערים פליסקה ופרלסב שהיו בירת האימפריה וכיום הם אתרים ארכיאולוגים, הסוס ממדרה ועוד.

המסלול פונה דרומה אל המישור התראקי ומבקר באתרים החשובים והיפים ביותר מהתקופה הרומאית, הערים היסאר, סטרה זגורה ופלובדיב – רומא של הבלקן. הוא ממשיך להרי רודופי למנזר החשוב של בצקובו ומצודת אסנובגרד, עובר מערבה לאזור הרי פירין ומרחיב עליהם. דרומה מזרחה להם ישנו אזור של גבעות חול מסתוריות שבמרכזו העיירה מלניק ולידה מנזר עתיק, לידו מסלולי טיול בטבע בנוף של מצוקי חול טבעי מוזרים ויפהפיים, במיוחד לאור שקיעה.

אם נפרוט זאת לשמות, הרי שאלה הם האתרים העיקריים שמהם המסלול מורכב ובהם מומלץ להתמקד: מנזר רילה, פליסקה, פרסלב, שומן, וליקו טרנובו, מנזר טרויאן, קלופר, פלבן, מנזר איוואנובו, רוסה, סיליסטרה, פלובדיב, מנזר בצ’קבו, יער הצלב, בנסקו, רופיטה, ויטושה, כנסיות בסופיה.

מסלול בולגריה הנוצרית מסתיים בסופיה, בירת בולגריה, הקרויה על שם כנסיית איה סופיה, הנמצאת במרכזה. מדובר בכנסייה האורתודוקסית העתיקה בבולגריה, שנבנתה במאה השישית. לידה נמצאת קתדרלת אלכסנדר נייבסקי, עצומה ומרשימה, שנבנתה לזכרם של מאתיים אלף חיילים רוסיים שנהרגו בקרב לשחרור בולגריה מידי העותומאניים. בכנסייה מוצג אוסף האיקונות הגדול והמרשים ביותר בבולגריה. כנסיות נוספות השוות ביקור בסופיה הם קתדרלת סבטה נדליה, הכנסייה הרוסית על שם ניקולאי הקדוש, כנסיית גיאורגיוס הקדוש וכנסיית סבטה פטקה סאמארדז’יסקה. בפרברי סופיה נמצאת כנסיית בויאנה ובה ציורי קיר מהמאה ה-13, שהם מהדוגמאות היפות ביותר לאמנות הבולגרית של ימי הביניים.

מנזר רילה (Rila)

זהו האתר הידוע והמבוקר ביותר בבולגריה, מנזר יפה הנמצא בעמק צר ומיוער ובו מים זורמים לרוב, בלב ההרים שמשמעם המילולי (רילה) הוא מים! המנזר קרוי על שם האיש שייסד את מסורת הנזירות הבולגרית במאה ה-10. איוון רילסקי חי במערה בהרים, מתבודד עם אלוהים ונלחם עם השטן. הוא היה בחור צעיר שמאס בעולם הגשמי ונרדף עקב כך על ידי אנשי כפרו, ולכן נמלט להרים הפראיים, שם התמודד עם איתני הטבע ועם הבדידות במשך שבע שנים כדרך להתמודדות עם עצמו, עד שהתגבר על חולשותיו, זכה להארה, והפך לקדוש. ציידים שהזדמנו לאזור גילו אותו במקרה, ושמעו יצא למרחקים. מכל רחבי בולגריה הגיעו אנשים ללמוד ממנו את סודות הרוח. הוא היה יורד מן הצוקים אל המקום שבו נמצא המנזר כיום ומלמד שם את הקהילה המתפתחת של נזירים. הוא עצמו חי בהתבודדות במערה במרחק כמה קילומטרים מהמקום, התלמיד הכי מפורסם שלו היה הצאר הבולגרי פטר, ששלח לו שלוש מתנות: גביע, מטבעות ותפוח. רילסקי אכל את התפוח והחזיר את המטבעות והגביע. הוא הסכים לקבל אותו כתלמיד רק בהתכתבות מרחוק: על הצאר להיות על פסגת הר סמוך ולאותת בסימני אש ועשן, והקדוש ממקום התבודדותו אותת לו בחזרה. הסיפור הוא סמלי, כמובן. משמעות האש והעשן הוא, שמקרוב הם פיזיים, אך מרחוק הם רוחניים – אור.

בזמן העותומאניים המנזר זכה לאוטונומיה מידי מהמט השני, הכובש. אשתו של מהמט הייתה נוצרייה מבולגריה, ויש בקרב הנזירים הטוענים, שהוא עצמו היה נוצרי בסתר וקיבל חניכה מידי נזיר מהר אתוס, דבר שאיננו בלתי סביר באותה תקופה. מכל מקום, מהמט השני העניק למקום אוטונומיה, ובכך התאפשר לשמר בו את התרבות והדת הבולגרית, בזמן שבשאר חלקי בולגריה היו זמנים בהם נאסר השימוש בשפה הבולגרית בתפילות, והכנסייה עברה לשליטת הכנסייה היוונית האורתודוקסית מאיסטנבול. כתוצאה מכך, הפך מנזר רילה למגדלור של תרבות ודת בולגרית, מקום שאליו הגיעו אנשים מכל חלקי בולגריה כדי ללמוד את השפה וההיסטוריה הבולגרית, על הקדושים המקומיים ומסורת הכנסייה הייחודית, ולשמר את חלום העצמאות.

במהלך ההיסטוריה נשרף המנזר כמה פעמים כתוצאה משריפות יער וחלקים ממנו נהרסו. כיום זהו מבנה מרובע ענק ובמרכזו חצר גדולה ובה מגדל עתיק וכנסייה יפהפייה. השיפוצים המקיפים האחרונים נעשו במאה ה-19. החלק העתיק ביותר של המנזר הוא המגדל שנבנה במאה ה-14. באחת הפינות נמצא המוזיאון ובו אוצרות הכנסייה לדורותיה.

הכנסייה היא מהמאה ה-18 והציורים שבה – מהמאה ה-19. חלקם הגדול צויר על ידי Zahari Zograf, שצייר גם את הפרסקאות במנזר טרויאן. בצד החלל המרכזי נמצא קברו של המלך בוריס, המלך האחרון של בולגריה וזה ששלט בזמן מלחמת העולם השנייה, ממלא תפקיד מכריע בהצלת היהודים. מסך האיקונוסטזיס הוא עבודת אמנות מעץ של אמנים מבית הספר של בנסקו. מתחת לו בתוך ארון מפואר נמצאים עצמותיו של הקדוש איוון רילסקי.

הבניין בן חמש הקומות התוחם את החצר הוא מהמאה ה-19. במקום יש ארבע מאות חדרי אירוח, מוזיאון, מטבח ענקי, ספרייה, מוזיאון לאוצרות המנזר, וחדרים רבים אחרים. ליד המנזר אפשר למצוא מקומות ללון, מסעדה, מאפייה, יערות והרים נישאים. ישנם כמה מסלולי טרק היוצאים מאזור המנזר אל ההרים שמסביב.

המנזר יושב על מעיינות המזינים את נהר הרילה, בתוך העמק בגובה 1100 מטר, מסביבו פסגות אדירות המגיעות ל-2500 מטר ומכוסות שלג חודשים רבים בשנה, הבולטת ביניהן היא פסגת הצאר. מדרום מערב, כמה קילומטר במעלה הנחל, מסתיים הכביש בכר דשא גדול ויפה הנקרא – כר הדשא של קיריל.

לאחר מותו של רילסקי התפזרו תלמידיו בכל רחבי האימפריה הבולגרית הראשונה והקימו מנזרים משלהם. הקרוב ביותר הוא מנזר אוסוגובסקי במקדוניה. החל מהמאה ה-15 נתמך מנזר רילה על ידי מנזר פנטליימון (Panteleimon) הרוסי בהר אתוס. כיום יש במנזר כארבעים נזירים המתחזקים אותו.

משמעות הציורים בקיר החיצוני של מנזר רילה בבולגריה

הקירות החיצוניים והפנימיים של הכנסייה במנזר רילה מכוסים בציורים צבעוניים מרשימים שצוירו בסוף המאה ה-19, כחלק ממגמת התחייה הבולגרית. לציורים יש משמעות, והם מעין ספר פתוח למבינים:

בצד הדרומי מזרחי ישנם תמונות של אנשים שעל כתפיהם שדים הלוחשים להם דברים ולמעשה דוברים מפיהם. משמעות התמונה היא שאנשים חושבים שהם פועלים בכוח עצמם מכוח החלטותיהם שלהם, אך למעשה כולנו מריונטות על חוטים הפועלים מכוח שד זה או אחר הלוחש באוזננו. הנצרות הבולגרית בפרט והבלקנית בכלל אובססיבית בכל הקשור למאבק בין טוב לרע. העולם מלא ביצורים מפלצתיים כמו קנאה, תאווה, כעס, שמשתלטים על אנשים ופועלים דרכם. תפקידה של הנצרות הוא להוציא את השד מהאדם בלי להרוג אותו, כמו שישוע הוציא את השדים מהאדם המשוגע בכורסי.[1]

ממערב לתמונת האנשים עם השדים על הכתפיים ישנם ריבועים המזכירים קומיקס ובכל אחד מהם שד או שניים מנופפים בשם כתוב על קלף, מולם עומד הילד ישוע המלווה במלאך ומנופף בשם אחר על קלף. נראה כאילו השדים מנסים להפיל את הילד ישוע בפח ובכל פעם הם מתפלאים ומתפלצים מחדש מתשובותיו החכמות, שלא מאפשרות להם לבצע את זממם. השדים כותבים על הקלפים תכונות שליליות וחטאים, ואילו הילד ישוע נותן את המרפא, התכונה הטובה שמבטלת תכונות שליליות וחטאים. השדים כותבים שנאה, וישוע כותב אהבה, השדים כותבים כעס וישוע כותב סובלנות. ישוע הוא התרופה למין האנושי, ובאירועי חייו נמצאת התרופה לחטאי האנושות. ישוע מביא את הרכיבים השונים של הטוב כנגד התכונות השונות של הרע ומבטל את השפעתן.

בפינה הדרום מערבית של המרפסת החיצונית של הכנסייה מתנשאת כיפה מעוטרת בציורי אפיזודות מחיי משה. משה הוא הדוגמא עבור הנצרות הבולגרית לחיי נזיר ואיש קדוש, אדם שעבר שינוי בחייו שבעקבותיו התמלא באור האלוהי. הדוגמא השנייה היא אליהו שנראה על הקיר הסמוך עולה בסערה לשמיים. אליהו למד את סוד השתיקה – ההסיכאזם בהר סיני וזכה, כמו משה, לראות את אלוהים. משה ואליהו הם שני האנשים היחידים שזכו לראות את אלוהים בהר סיני והם מופיעים גם באירוע ההשתנות של ישוע על הר תבור, ומכאן תפקידם החשוב בנצרות. אלא שמבחינת התפישה המיסטית, משה ואליהו הם אנשים שעברו שינוי והפכו מאדם רגיל לאדם אלוהי – מואר, דבר המתבטא באור שקרן מפני משה, ובעלייתו של אליהו לשמיים.

משמאל לדלת הכניסה לכנסייה מופיעה חומה רבועה ובה יושבים שלושה אנשים ולידם ישוע. מחוץ לחומה קדושים רבים צובאים על השערים. התמונה מתארת את מה שנקרא בנצרות “עיר האלוהים”. שלושת האנשים הם שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, שאותם משרת ישוע. העיר המוקפת חומה היא ירושלים השמימית. מקום מושב הצדיקים בגן העדן.

מעל התמונה של עיר האלוהים רואים עיר נשרפת על ידי הטורקים. זוהי ביזנטיון, בירת הנצרות האורתודוקסית במשך יותר מאלף שנים, שנקראה על ידי אנשי הבלקן “צאריגרד”, העיר המעטירה שאיש לא יכול היה לדמיין את מפלתה. נפילתה באה להראות שאין מקום שהוא בטוח, ועלינו לסמוך רק על אבינו שבשמים. ירושלים האמיתית היא רק ירושלים השמימית, עיר האלוהים, ולא עיר ארצית. כפי שלימד אוגוסטינוס.[2]

בכיפה הבאה אנחנו רואים את הסולטאן הטורקי מושל על איסטנבול, עיר שבה המוסלמים מדכאים את הנוצרים. אלוהים ממקום מושבו בשמיים מזהיר את הסולטאן מפני הבאות. ואכן, מלמעלה נראה צבא מלאכים נלחם בטורקים ויכול להם. התמונות חושפות את התייחסות הבולגרים לחמש מאות שנות שלטון ודיכוי טורקיים ושנאתם כלפיהם.

בפינה הצפונית-מערבית אנו רואים בו את המלאך מיכאל דורך על שטנאל. לפי התפישה המיסטית בולגרית לאלוהים היו שני בנים: שטנאל ומיכאל, שטנאל מרד באל והיה לשטן. מיכאל, הבן הצעיר, נתפס כמלאך האור, נלחם בשטנאל וניצח אותו. בעולם יש מלחמה מתמדת בין טוב לרע, בין אור לחושך, אך בסופו של דבר הטוב מנצח. שטנאל מזכיר במקצת את הסולטאן הטורקי.

שרידי מנזר פרוריה Paroria בהרי הסטרנדג’ה

גרגורי מסיני נחשב לאחד מגדולי המיסטיקנים הנוצרים, מפתח ומגן תרגולת ההסיכאזם ותפישת התיאוזיס במאה ה14. ב1335 הוא עבר עם תלמידים למנזר פרוריה Paroria בהרי הסטרנדג’ה בולגריה, בימים אלו התחילו פשיטות של העותומאנים על ההר, וגרגורי ביקש מפלט וחסות אצל הצאר הבולגרי הגדול איוון אלכסנדר, וזה נתן לו את המנזר שהפך שני בחשיבותו להר אתוס. המנזר ננטש ב1346 בגלל פשיטות של העותומאנים והמרכז עבר לוליקו טרנובו. כיום יש במקום רק שרידים של חדרים תת קרקעיים ואף אחד לא מבקר במקום.

אתרים נוצרים באזור הרי הבלקן

מנזרי וכנסיות וליקו טרנובו Veliko Tarnovo

וליקו טרנובו הייתה הבירה של בולגריה בזמן האימפריה הבולגרית השנייה ולכן רבים בה הכנסיות והמנזרים, ובמיוחד באזורים הסמוכים אליה כמה ק”מ ממנה. במאה ה14 מביאים תלמידי גרגורי מסיני את תרגולת ההסיכאזם ומסורת התיאוזיס מהמרכז הזמני שלהם בהרי הסטרנדג’ה, מנזר Paroria” אל מנזר Kilifarevo כמה ק”מ מדרום לוליקו טרנובו, בו הם מוצאים מקלט תחת חסותו של הצאר איוון אלכנסדר. איש הדת, המלומד והמיסטיקן Theodosius of Tarnovo מוביל את התנועה, ומי שממשיך את דרכו אחריו ושותף ללימוד ולהובלה של הנצרות המיסטית ביחד איתו הוא פטריארך אווטימי Evitimi. הוא היה גדול הפטריארכים הבולגרים שהכין את ארצו לכיבוש הטורקי, הגן על טרנובו בזמן המצור עליה והכיבוש, ולאחר מכן עבר עם תלמידיו והקים בית ספר במנזר בצקובו. בזמנו של אווטימי המרכז של ההסיכאזם עבר ממנזר קיליפרבו, אל מנזר מצפון לטרנובו בשם Patriarchal Monastery of the Holy Trinity שם אווטימי התבודד עם תלמידיו לפני שנבחר לפטריארך. כנסייה חשובה בטרנובו היא כנסיית ארבעים הקדושים על הנהר, שם נקבר בתחילה הקדוש סווטי סאבא, האבא של הסרבים.

מנזר דריינובו (Dryanovo Monastery)

זהו מנזר יפה על גדות נהר, באחד המקומות הכי יפים בטבע, בשיפולי הרי הבלקן. מה שמאפיין את העמק שבו הוא נמצא הם צוקים אדירים אשר שימשו בעבר למתבודדים נזירים שתרגלו את מסורת ההסיכאזם, ואכן המנזר נוסד כבר במאה ה-12, אלא שמאז הוא נהרס כמה פעמים והוקם במיקומו הנוכחי באמצע המאה ה-19. המקום משמש מנזר פעיל ואתר עלייה לרגל. הוא נמצא על אם הדרך בין מעבר שיפקה לווליקו טרנובו, יש בו מוזיאון ומסלולי הליכה יפים בטבע הסמוך.

מנזר איוואנובו Ivanovo

פארק רוסנסקי לום Rusenski lom הוא אזור של קניונים וסלעי נהר מרהיבים לא רחוק מהדנובה שבו נמצא מנזר חצוב בסלע מרשים בשם איוואנובו Ivanovo שהוא אחד מאתרי מורשת עולמי של בולגריה. האתר מצטיין בפרסקאות המיוחדות והאיכותיות שלו הנמצאות במערות נזירים חצובות, המזכירות במקצת את קפדוקיה. זה היה מרכז חשוב למסורת ההסיכאזם הנוצרית באימפריה הבולגרית השנייה, הציור מבטא את האמנות הפלאולוגית (השושלת הביזנטית האחרונה מאות 14–15) בשיאה.

זהו מעין רנסאנס לפני הרנסאנס, בו נראים דמויות ערומות של אטלס, פנים עם הבעות ופרספקטיבה, וכן מחזור ציורים מיוחד הקשור לקדוש סנט גרסימוס מעמק הירדן, שחי ליד יריחו והתחיל את נזירות אגן הירדן במאה ה-5 לספירה (מתחם סנט גרסימוס), כולל ציור של גרסימוס עם האריה. אחד מתלמידיו המוקדמים של גרגורי מסיני, מקים מרכזי הנזירות המיסטית בבולגריה במאה ה14, תלמיד שהלך אחריו מהר סיני הוא Gerasimos of Euripos וזה מסביר אולי את הופעת גרסימוס במנזר איוונובו.

לפי האגדה, הנזיר גרסימוס פגש אריה עם קוץ ברגלו בשיטוטיו במדבר יהודה, הוא חילץ את הקוץ מרגלו של האריה. מזמן זה והלאה החיה ליוותה אותו בכל מסעותיו, ונפחה את נשמתה ביום מותו. המסורת של ההסיכאזם שמקורה בהר אתוס, מכוונת את האדם לפרש סיפורים באופן אלגורי, ומבחינה זו האריה בסיפור של גרסימוס מסמל את היצר שאיתו הנזיר צריך להתיידד ולאלף אותו.

בהמשך עיקולי נהר הלום נמצאת מצודה מרשימה בשם צ’רבן, שהייתה שנייה בחשיבותה באימפריה הבולגרית השנייה לאחר וליקו טרונובו, וכיום היא אתר ארכיאולוגי לא מרשים במיוחד, פרט למיקומו הנפלא. אזור צפון בולגריה עשיר באתרים הקשורים לתקופה זו (המאות ה-14-12 לספירה), ומבחינה זו אין שני לו. זהו שטח גדול מההרים ועד לדנובה ובו נופי טבע יפים, אזור של גבעות משתפלות מיוערות עם התחתרות נהרות היוצרת נופי מצוקים מרשימים. כיום זהו אחד האזורים הנידחים והנשכחים בבולגריה, עובדה שדווקא מסייעת לשמור על קסמו.

מנזר טרויאן (Troyan)

זהו המנזר השלישי בחשיבותו וגודלו בבולגריה והמרכז הרוחני של האזורים מצפון להרי הבלקן. הוא מחליף במידה מסוימת את וליקו טרנובו שנמצאת לא רחוק, ומהווה חלק מרשת של מנזרים שהוקמו באזור במשך הכיבוש העותומאני. בנוסף על כך, המנזר היה חלק מהרשת המחתרתית שפעלה לגירוש העותומאניים ושחרור בולגריה במאה ה-19. המנהיג הלאומי לבסקי מצא כאן תמיכה ובית.

המנזר הוקם בסוף המאה ה-16, כשהכנסייה הראשית שבו במאה ה-19. הפרסקאות צוירו על ידי אותו צייר שצייר את הציורים במנזר רילה, Zaharo Zograph. בין המוטיבים ניתן למצוא את יום הדין וגלגל החיים. הפריט הקדוש ביותר בכנסייה הוא אייקון של “מריה עם שלוש הידיים”.

מנזרים נוספים בהרי הבלקן

אחד המנזרים היפים בבולגריה הוא Glozhene Monastery, הנמצא מצפון להרי הבלקן, ממוקם מעל צוק סלע בולט, בדומה למצדה, ונראה מכל מקום בעמק, המנזר העתיק הוא מהמאה ה13 והאווירה בו מכושפת, מובילה אליו דרך משובשת בין היערות והנוף ממנו נפלא, כאן מצא מקלט וסיל לבסקי ויש חדר לכבודו.

אזור של מנזרים הוא קניון נהר האיסקר, בקצהו הצפוני מעל המים הגועשים נמצא מנזר Cherepish הידוע, שגם בו מצא המהפכן וסיל לבסקי מקלט ושלווה לנפשו. המקום היה מרכז של לימוד ונצרות במשך דורות, באופן כללי הרי הבלקן הם הלב של בולגריה ולכן גם מרכז של מנזרים ונצרות

אתרים נוצרים באזור הרי רודופי

מנזר בצ’קבו (Bachkovo)

זהו המנזר השני בחשיבותו בבולגריה, מקום עלייה לרגל, המרכז הרוחני של הרי רודופי, מבחינה יהודית חשיבותו בכך שבו קבורים שני חסידי אומות עולם, הפטריארך קיריל והמטרופולין ספטן שהיו אחראים במידה רבה להצלת יהודי בולגריה בשואה.

המנזר נבנה לראשונה בתחילת המאה ה-11 על ידי נזירים שהגיעו מגאורגיה, בתמיכת השלטונות הביזנטיים, כנראה כנגד ההשפעה הגוברת של הכפירה הבוגומילית. מאז הוא נחרב ונבנה כמה פעמים והוא מוקדש לתרדמתה של מרים, או במילים אחרות, לעלייתה לשמיים (הבוגומילים התנגדו לפולחן מרים כאם האלוהים).

במאה ה-13 אימץ הצאר איוון אסן, אחד מגדולי השליטים של האימפריה הבולגרית השנייה את המקום, ובנה מצודה לא רחוק ממנו, בפתח נהר הצפלרה. כשכבשו העותומאניים את בירת בולגריה, וליקו טרנובו, בסוף המאה ה-14, הגיע למנזר הפטריארך הבולגרי העצמאי האחרון שנקרא אבטימי, והקים שם בית ספר לספרות ומרכז של השכלה דתית וחילונית.

הדבר היחיד ששרד מהמנזר המקורי הוא מבנה קבורה עתיק, שאין כמותו בשום מקום אחר בעולם, בעל שתי קומות ומקום ל-14 קברים, הנמצא כשלוש מאות מטר מהמנזר, ובו ציורים ופרסקאות, כולל פרסקו מהמאה ה-14 של איוון אסן, המחזיק בידו את הכנסייה.

המנזר הוא חצר בתוך מבנים המאורגנים כמו חומה. בתוכו יש קתדרלה גדולה מהמאה ה-17, הבנויה על מבנה ישן יותר שנהרס על ידי הטורקים. בנרתקס ציורים יפים מהמאה ה-17 ובהם נראים שני התורמים לכנסייה, פקידים ואנשי עסקים רמי דרג מאיסטנבול. פנים הכנסייה מעוטר בציורים מהמאה ה-19. מסך האיקונות הוא עבודת עץ אמנותית מהמאה ה-18. אלא שהחלק החשוב ביותר בכנסייה הוא אייקון עתיק עושה פלאות מהמאה ה-13 של מריה החומלת, שהובא לכאן מגאורגיה. רבים באים לקבל ברכה מאייקון זה.

בצד צפון של החצר נמצא חדר האוכל של הנזירים, הרפקטוריום, ובו ציורים נפלאים, כולל סצנות נוף מהמאה ה-19. בצד החיצוני של הבניין יש ציור פנורמה, הגדול מסוגו בבלקן, המראה את ההיסטוריה של המנזר. בין שאר הדמויות נראה הקיסר הביזנטי אלכסיוס קומננוס, מייסד השושלת הקומננית, שנתן את ההנחיה להקים את המנזר במאה ה-11. קיסר זה היה ידוע במאבקו כנגד הכפירה הבוגומילית, והבת שלו אנה קומננה כתבה את החיבור המקיף ביותר נגדם המצוי בידינו מאותה תקופה.

ליד חדר האוכל יש פתח לחצר נוספת צפונית, שבה מצד אחד יש כנסייה נוספת, הקרויה על שם רבי המלאכים מיכאל וגבריאל, והיא כנראה מהמאה ה-12, ומצד שני נמצא המוזיאון של המנזר, ובו חפצי אמנות דתיים וגם חרבו של פרדריך ברברוסה, המלך הגרמני שהוביל את מסע הצלב השלישי, ואלוהים יודע איך חרבו הגיעה לכאן.

יער הצלב (Borovo)

לפי האגדה חלק מהצלב האמיתי נקבר ליד הכפר בורובו בהרי רודופי, בזמן הקיסר קונסטנטינוס, ששאב את כוחותיו הרוחניים מצלב זה. האגדות מספרות ששגרירים רוסים גנבו חלק הצלב מהארמון בקונסטנטינופול. כאשר נודע הדבר להלנה המלכה אמו, היא שלחה בעקבותיהם פרשים, והם החליטו להחביא את הצלב על ראש הר גבוה ברודופי. לימים הוקם במקום מנזר ואנשים היו באים אליו להירפא. עם בוא הכובשים הטורקים הוחבא הצלב וכן גם המנזר הקדוש שהיה סביבו, והם יתגלו רק כשבולגריה תהיה מוכנה. במילים אחרות, יש בהרי רודופי מעין עיר חבויה, אגרטה של הטיבטים.

בתחילת המאה ה-20, אדם בשם Yordancho מהכפר קובצ’ביצה (Kovachevitsa), חלם על מקום קדוש ליד בורובו ברודופי. הוא עשה דרכו ברגל וגילה בגבעה ליד הכפר את שרידי המנזר העתיק. המלך בוריס האמין לחזיונותיו של אותו איש ובנה כנסייה במקום (1936) ובה צלב ברונזה. לאחר מכן נמצא מעיין קדוש, והובא אייקון של תכריך בעל כוחות מופלאים (האגדות וההתפתחות של המקום מזכירות במקצת את אתר מגורג’ורג’י בבוסניה), וכך קרה שהיום יער הצלב נהפך להיות אתר העלייה לרגל החשוב בבולגריה, במיוחד ביום הצלב הקדוש בתאריך ה-14 בספטמבר.

בשנות ה-90 חווה האתר בנייה מאסיבית. בראש הגבעה הוקמה כנסיית התכריכים של מרי, ובדרך אליה העוברת ביער הוקמו 12 קפלות, שאותן עיטרו באהבה ומסירות אמנים צעירים ומוכשרים. המבקרים ביער מדווחים על מעשי ניסים, ויש השוהים בו בלילות.

ההר הקדוש – ויטושה (Vitosha)

על כנסיות בהר ויטושה קראו במאמר – אתרים בסופיה בירת בולגריה

סופיה (Sofia)

על הכנסיות בסופיה קראו במאמר – אתרים בסופיה בירת בולגריה

קראו מאמרים כלליים על בולגריה (לחצו לקישור):

מבוא לטיול לבולגריה

סיפורה של תרבות האלה אם בבלקן

מגליתים ומסתרי האדמה בבלקן

מגליתים ואנרגיות בהרי רילה ורודופי

רוחניות והיסטוריה של התראקים ביוון ובולגריה

בעקבות אורפיאוס לשאול ביוון ובולגריה

אתרים תראקים ועתיקים בבולגריה

הרי רילה המקודשים

היסטוריה בולגרית נצרות ולאומיות

כנסיות ומנזרים בבולגריה