בוסניה ארץ מרתקת

בוסניה היא אחת הארצות המרתקות באירופה מבחינה היסטורית, דתית וגם נופית. לבוסניה היסטוריה שונה ונפרדת משאר ארצות הבלקן. כיום הארץ מחולקת לשני חלקים שווים, האחד בשליטת הסרבית שנקרא רפובליקת סרפסקה, והשני בשליטת הבוסניקים המקומיים שרובם מוסלמים, והוא בוסניה המסורתית. החלוקה הוחלטה במסגרת הסכם דייטון לסיום המלחמה הבוסנית, בה בוצעו פשעים נגד האנושות. אלא שבוסניה איננה רק מלחמה, אלא גם ארץ יפהפייה, תרבות עשירה ואנשים מרתקים. כיום המדינה מלקקת פצעיה ופותחת את עצמה לתיירות.

בוסניה היא ארץ של שרידים מגליתיים המרמזים על תרבויות עתיקות ולא מוכרות בנות אלפי שנה, מקומות קדושים בטבע, נמצאו בה אתרים עם אבני ענק כמו קוסקו בפרו, כדורי אבן עתיקים, מנהירים – אבנים עומדות, אך יש גם מעבר לכך: בוסניה היא ארץ של מסתורין ומסורות רוחניות. ראשית דבר, המסורת הפגאנית נשמרה בבוסניה יותר מכל מקום אחר באירופה. בוסניה היא ארץ של דרקונים ופיות. האנשים בבוסניה מאמינים בעל-טבעי ובעל-חושי. הם מרגישים ורואים ישויות ואנרגיות עוד מקדמת דנא. מקומות מסוימים ברחבי הארץ קודשו והיוו יעד עלייה לרגל. בוסניה היא ארץ של גיבורים ודמויות אגדתיות.

במאה ה-12 נחלשה האימפריה הביזנטית ובמקומה קמו ישויות מדיניות חדשות. הסלאבים בבוסניה התגבשו בנפרד מהסרבים בהנהגת שליטים מקומיים ובהסתמך על רשת מצודות בהרים. הם אימצו סוג של נצרות מיוחדת, שלפי טענת הבוסניקים כיום המשיכה את המסורת הרוחנית וההרשאה של המוארים הפגאניים הקדומים. הבאן קולין, שייסד את בוסניה העצמאית בתחילת המאה ה-13, נחשב לבעל קשר עם פיות ותקופתו נחשבת לתור הזהב. המלך טוורטקו, שהיה המלך הראשון במאה ה-14, הוא בעל תכונות על-אנושיות. המסורת הפגאנית עברה אל הנצרות הבוסנית המיוחדת, ומשם אל האִסלאם הסוּפי שמצא כאן בית.

בוגומילים בבוסניה

עד המאה ה-12 הייתה בוסניה בחוג ההשפעה של ממלכות שונות – בולגרים, ביזנטים, הונגרים, קרואטים – אלא שבמאה ה-12 הקימו הבוסנים ממלכה עצמאית משל עצמם, שהתקיימה במשך 200 שנה. הדבק המלכד שלה ואחת הסיבות העיקריות לקיומה היה התבססות סוג של נצרות עצמאית מיסטית שנקרא “הכנסייה הבוסנית” ונרדף ככופר על ידי הקתולים והאורתודוקסים. מה שאפיין אותה זו האמונה הבוגומילית, המהווה תחייה של גנוסטיקה נוצרית. במילים אחרות, הבוגומילים שנרדפו בסרביה, בולגריה ומקדוניה, מצאו בית בבוסניה והפכו להיות הזרם הנוצרי השולט עד למאה ה-14 (מידע על הבוגומילים ואמונותיהם ראו בספר “יופיו של הוורד – טיולי תרבות ורוח לבולגריה”)

מלכי בוסניה נקראו באנים (Ban). להלכה הם היו תחת חסות סרבית או הונגרית, אבל למעשה היו עצמאיים לחלוטין. הבאן קולין (Kulin) השתחרר מהשלטון הביזנטי וכרת ברית עם סטפן נמנג’ק, מייסד האימפריה הסרבית. קולין קידם את הספרות וכתב קירילי בוסני, חוקה, ואת הכנסייה הבוגומילית, והואשם בכפירה. כלפי חוץ הצהיר על נאמנות לרומא, אך למעשה התיר את פעולת הבוגומילים. הבישוף של בוסניה היה באופן רשמי תחת דוברובניק, אך למעשה היה עצמאי ולא קשור לאף אחד. הנוצרים הבוסנים העצמאיים נקראו קריסטנג’י או דוברה קריסטנג’י – נוצרים טובים – והתקיימו בקו התפר שבין האורתודוקסיה לקתוליות.

במשך מאתיים שנה הופכת בוסניה להיות מדינה עצמאית למחצה, תחת שלטון מלכים נאורים, שמבססים בה סוג אחר של נצרות. בזמן שכל הבלקן סבל מפלישות הטטרים, בוסניה נשארה שלמה ומשגשגת.

הבוסניקים מצליחים להתמודד עם פלישות של קנאים נוצרים ומסעי צלב שיצאו נגדם, וזאת למול גורלם המר של הקתרים בדרום צרפת. בשנת 1235 יצא בהנהגת ההונגרים מסע הצלב הבוסני כנגד הכפירה הבוגומילית, כשם שהיה מסע צלב כנגד הקתרים, אלא שמסע צלב זה נכשל והסתיים ב-1241.

בשנת 1377 הוכתר המלך הבוסני הראשון בוויסוקו, סטפן טוורטקו. בוסניה הפכה לארץ הגדולה והחזקה בבלקן, כשהיא כובשת גם את אזור החוף הדלמטי. בימיו השתלטה בוסניה על מנזר מלישבה בסרביה, שם היו שרידי סנט סאבא, מייסד הנצרות הסרבית. טוורטקו השתלט על קוטור, ביסס את העיר נובי הרצגובי במפרץ קוטור ותמך במסדר ההוספיטלרי. הוא היה אחד הכוחות העיקריים מאחורי קרב קוסובו וראה בו הצלחה אישית שלו בעצירת ההתפשטות העותומאנית לבלקן. הוא כבש את דלמטיה והחל תהליכי חיתון משפחתיים עם בית האבסבורג באוסטריה.

אחרי מותו של המלק טוורטקו החלה הממלכה הבוסנית להתפורר, נכבשת על ידי כוחות הונגריים ועותומאניים. הכנסייה הבוסנית נחלשת, חלק מהבאנים תומכים בקתולים (קותרמניק) המיוצגים בהצלחה רבה על ידי המנזרים הפרנסיצקנים החדשים, והכנסייה הבוסנית עוברת למצב של רדיפה שהסתיים בהשמדה מוחלטת שלה ושל חלק ממשפחות האצולה הבוסניות המסורתיות. לבוסניקים יש חשבון ארוך עם הארץ המובילה באותה תקופה במאבק נגד העותומאניים, הלא היא הונגריה, והדבר מביא לקבלה בברכה של האסלאם הסופי.

מצבות האבן של בוסניה

בזמן הממלכה הבוסנית העצמאית התפתחה מסורת הקמת מצבות אבן גדולות שעליהן מסותתים וחרוטים דמויות וסמלים מסתוריים בשם סטצ’ק (Stecak). ישנן עשרות אם לא מאות אלפים של מצבות כאלה בבוסניה ובארצות השכנות (מונטנגרו, סרביה, קרואטיה), וניתן ללמוד להן על האמונה של יוצריהן.

במצבות נראות חריטות של האנשים המרימים ידיים לשמש בתנועה המזכירה סגידה. זוהי אותה תנועה שעושים חברי האחווה הלבנה בבולגריה (הטוענים להמשך המסורת של הבוגומילים – ראו ספר ‘יופיו של הוורד’) לפני תחילת תרגילי הריקוד המקודש שלהם כסגידה לשמש, עם זריחתה.

בנוסף לכך נראים סיתותים אנשים רוקדים ומחזיקים ידיים, בדיוק כפי שאנשי האחווה הלבנה רוקדים בזמן הזריחה. החוקרים טוענים שהריקודים הם מסורת ריקוד ההורה הבלקני, אלא שעיגולי שמש ליד הדמויות תומכים בטיעון הבוגומילי.

מוטיב נוסף המופיע על המצבות הוא רוכב על סוס. הסוסים בתקופה העתיקה ייצגו נצחיות וקצב, וגם מעבר לעולם שמעבר, זהו הסוס התראקי והרוכב שעליו מסמל נצח. התראקים נודעו כרוכבי סוסים וכסתתי אבן, וייתכן שזו מסורת שהובאה לכאן מבולגריה.

סמלים נוספים הם של ספירלות, שמש, ירח, מוטיבים צמחיים וצורות גיאומטריות שונות.

לפי פרסומי האחווה הלבנה המופיעים בעלון החודשי שלהם, הסיתותים והסמלים הם הוכחה לכך שהבוגומילים שחיו בבוסניה והקימו את המצבות תרגלו את הריקוד הפניאוריתמי וסגדו לשמש עם זריחה, בדיוק כפי שהם עושים כיום.

יש הטוענים שחלק מהאבנים הם מתקופות קדומות יותר, ואף קשורים לתרבות המגליתים שהתקיימה בבלקן בתקופות פרהיסטוריות.

אתרים בבוסניה

בוסניה מתאפיינת על ידי עמקי נהרות שלאורכם התפתחה התרבות, עוד מהתקופות הפרהיסטוריות. הנהר הגדול והחשוב מכולם הוא נהר הבוסנה, שעל שמו נקראת הארץ, המתחיל מהעמק של סראייבו וזורם אל הדנובה. לאורך מאה הקילומטרים הראשונים שלו הוא עובר בעמק פורה, שהיה מאז ומתמיד הלב של בוסניה ובו התפתחה תרבות בוטמיר.

בנוסף להיותם דרכי מסחר ומעבר, היו העמקים של בוסניה גם שער אל המכרות העשירים של ארץ זו, וכן היוו מוקד של כלכלה וסחר במתכות ובמוצרי הרים, כגון עץ וצמר. במזרח בוסניה התפתחה התרבות לאורך נהר הדרינה, המתחיל בהרי מונטנגרו, במערב בוסניה היו אלה עמקי נהרות הוורבס (Vrbas) והאונה (Una), כולם נשפכים לנהר הסאווה, המהווה את הגבול הצפוני של בוסניה עם קרואטיה.

ההגדה של סראייבו (Sarajevo)

יהודים הגיעו לסראייבו עם הקמתה כעיר מסחר חדשה במאה ה-16. הם השתלטו על חלקים מהמסחר, והיו זמנים שבהם היו שליש מאוכלוסיית העיר. בסראייבו מתפתחים מוסדות תורה והיא הופכת להיות מרכז עצמאי שמשפיע על כל הבלקן המערבי, כולל בלגרד. היהודים בסראייבו מתערבבים עם המוסלמים, וקיימת הפרָיה הדדית בין שתי הקהילות.

עם הכיבוש האוסטרי במאה ה-19 מתפתחות שתי קהילות, האחת אשכנזית והשנייה ספרדית, מוקמים מוסדות דת ובתי כנסת מפוארים, מהם פעילים כיום שניים, הספרדי הישן והאשכנזי, שהוא מרכז החיים היהודיים כיום. בית הכנסת הספרדי הפך למעין מוזיאון שמספר את תולדות העדה, תפארתה והשמדתה בשואה. בחלק התחתון שלו ישנו העתק של הגדת סראייבו, שהיא ההגדה העתיקה ביותר בעולם, שנכתבה בספרד במאה ה- 14 והובאה לסראייבו במאה ה-16. בין הבאים לבלקן היו חכמי דת חשובים וסוחרים בעלי אמצעים, שהביאו איתם את המיטב של מורשת ספרד. ההגדה המקורית נמצאת במוזיאון הלאומי בחדר מיוחד. בכדי לראות אותה צריך לתאם מראש.

עוד מידע על סראייבו במאמר – מסדרים סופים בבלקן

בוטמיר (Butmir)

זהו אחד האתרים הפרהיסטוריים החשובים ביותר במזרח אירופה, אחד הראשונים שנחפרו, וזה שהביא לפיתוח תיאוריית התרבות המטריארכלית הקדומה על ידי מריה גימבוטאס.

כיום האתר נמצא בפרברי סראייבו, לא רחוק מהפארק היפה של המעיינות המזינים את נהר הבוסנה, ומן המנהרה ששימשה את הבוסנים בזמן המצור, ליד שדה התעופה. אין זה אתר תיירות, ואין אפשרות לבקר בחפירות עצמן, אולם רבים מן המוצגים שנמצאו בו נמצאים במוזיאון של סראייבו, ומומלץ לבקר בו.

בבוטמיר התקיים יישוב גדול יחסית לפני יותר מ-7,000 שנה ובו יכולת קדרות מתקדמת, עם עיטורים של ספירלות, עיגולים, צברונים, וסימנים שונים ובהם צורות גיאומטריות, שלפי גימבוטאס מהוות שפה. נמצאו פסלונים רבים של אֵלות, וכן ראשים של דמות אנושית שיכולה להיות אנדרוגינוס (המין שלה לא ברור). מעניין לציין, שלפי החוקרים הראשים מראים על שלושה גזעי בני אדם – ארמנואידי, נגרואידי ואירופאי, דבר היכול להצביע על קיום סחר בינלאומי בתקופה זו. הדוגמאות על הכדים מצביעים קשר אפשרי לתרבות המינואית בכרתים, למרות שזו הופיעה אלפי שנים לאחר מכן.

בוטמיר לא הייתה ישוב בודד, אלא תרבות שלמה שהתפרסה לאורך עמק נהר הבוסנה, שלה יישובים בני אלפי אנשים שהתבססו על חקלאות ובקר, ולהם סדנאות ייצור מפותחות של חימר וכלי אבן. לא היה ריבוד מעמדי והמלאכות נחשבו קדושות, מנוהלות על ידי נשים כוהנות. התרבות התפשטה מסראייבו ועד זָאבִידוֹבִיצִ’י (Zavidovići). היישוב הגדול שנמצא נקרא אוקוליסטה (Okolište) ומנה עד 3,000 איש. זאת הייתה עיר קטנה, לא רחוק מוויסוקו, שכיום היא תל יפה ליד הנהר.

פירמידות בבוסניה?

בחוגים האלטרנטיביים ישנן טענות על קיום תרבויות קדומות לפני מחזור ההיסטוריה, הנוכחי כגון אטלנטיס או למוריה, כפי שמופיע באגדות המיתולוגיה היוונית, ובדמיונם של מתַקשרים ומורים רוחניים. השאלות הגדולות הן: איך התחילה התרבות האנושית? כיצד בויתו בעלי החיים והצמחים? מנין הופיע סוג אדם חדש? איך נרכשו מיומנויות כמו ייצור נחושת? ועוד.

בבוסניה ישנה כיום אהדה ציבורית גדולה לטענותיו של הארכיאולוג החובב ד”ר סאם אוסמנגיץ על קיום פירמידות ענק בת שלושים אלף שנה, אשר מתחבאות בין ההרים, ומוכיחות קיום תרבות מפותחת לא ידועה, שהייתה מתקדמת מאד מבחינה טכנולוגית, באזור מערב הבלקן.

לפי טענתו של אוסמנגיץ ישנן חמש פירמידות עתיקות בעמק הוויסוקו. עד עכשיו הן היו מכוסות באדמה, ולכן לא ידעו עליהן דבר (רבות מן הפירמידות העתיקות בעולם במיוחד באזורים ממוזגים, כגון הפירמידות של מקסיקו וסין, היו מכוסות אדמה ונראו כתלי עפר לפני גילויים). האתר הפך למקום עלייה לרגל לחסידי התיאוריות האלטרנטיביות, ומתקיים בו פרויקט חפירה (גילוי של הפירמידות), סמינרים, פעילות תרבותית ותיירותית רבה. ליד הפירמידות הוקם מעין כפר אלטרנטיבי ופארק ציבורי גדול. ממנו יש פתח למערכת של מנהרות שלפי טענתו של סם מגיעה אל מתחת לפירמידות.

המרשימה ביותר מבין ה”פירמידות” היא “פירמידת השמש” שנמצאת ליד העיירה ויסוקו. גובהה 220 מטר (70 מטר יותר מהפירמידה הגדולה בגיזה) וחלק מהצד הצפוני שלה נחשף ונראים בו לוחות קונגלומרט שהתאבן שלפי טענתו של אוסמנגיץ הם בטון מלאכותי, אוסמנגיץ מעלה טענות “מדעיות” כביכול, כדי לתמוך בתיאוריה שלו שההר מעל ויסוקו הוא אכן פירמידה מכוסה, ואלה הן:

1. להר צורה גיאומטרית מושלמת, למרות התכסית של אדמה ויער, ואכן, בצילומי אוויר מצד צפון הוא נראה כפירמידה.

2. ההר פונה כלפי הצפון המדויק, בסטייה מזערית של 0.01 מעלות – אחד הדברים המאפיינים פירמידות בעולם העתיק זה האוריינטציה שלהן כלפי צפון.

3. להר שיפוע קבוע – בערך של 45 מעלות, כפי שקיים בפירמידה. שיפוע זה אידיאלי לחיזוק המבנה.

4. ההר לטענתו בנוי מחומר בנייה מלאכותי – בלוקים של בטון חזק יותר ממה שיודעים לייצר כיום, והוא איננו טבעי. זהו הטיעון החזק ביותר שלו, שמתבסס על חפירות שעשה במקום וחשיפת שכבות של קונגלומרט מבוטן.

5. מתחת להר לטענות קיימת מערכת של מנהרות – שאת הפתח שלהן הוא גילה במרחק שני קילומטרים מההר, כפי שקיים בפירמידות ברחבי העולם.

6. יש להר הפירמידה קשר למים – נהר הבוסנה עובר לידו, כפי שהפירמידות של המצרים נבנו ליד מים. לטענתו, פירמידות הם מעין כור אנרגטי שידע לייצר אנרגיה שאנחנו לא מכירים כיום, ולצורך כך היה צריך מים לקירור ויצירת שדה חשמלי.

7. ישנם בסביבה עוד הרים בצורת פירמידות, שביחד משקפים במיקום והסידור שלהם את השמיים (כמו שהפירמידות בגיזה משקפות את החגורה של אוריון) – זאת ועוד, הצל של פירמידת השמש מכסה ביום הארוך בשנה את פירמידת הירח.

8. להר הפירמידה קרינה אנרגטית בראשו, שלפי טענתו נמדדה במכשירים המצויים בידו.

9. לפי בדיקות שאוסמנגיץ עשה לשכבות הקונגלומרט, גיל הפירמידה לפחות 30,000 שנה, וזאת לפי עלה מאובן שנמצא בין האבנים וגובה האדמה שמעליהן, והדבר מוכיח קיום תרבות עתיקה ולא ידועה שבנתה את הפירמידות, ואולי מבקרים מהחלל החיצון.

אלא שביקור בפירמידות מראה שיש כֶּשֶל בסיסי בטיעונים של אוסמנגיץ. הוא מתחיל בהנחה שאיש לא טורח לבדוק שלהר צורה גיאומטרית מושלמת, ולא כך הוא. ביקור במקום מראה שההר איננו פירמידה כלל, זאת אשליה שנראית רק מצדו האחד, ואילו מהצד השני חסרה פינה, כך שמתקבל משולש ישר זווית ולא פירמידה. צורה כזו יכולה להיווצר על ידי הרמת טבלה של שכבות, הדומה לצורך העניין לספר, בזווית כלפי מעלה. אם תרימו ספר בבית ותטו אותו על הצד וכלפי מעלה, תקבלו פירמידה משולשת, וזה המקרה כאן. זאת ועוד, אם הייתה צורה גיאומטרית של פירמידה, הרי שהפינה הדרום-מערבית (החסרה) הייתה צריכה להימצא היכן שכיום יש עמק, וזה בלתי אפשרי. בנוסף על כך, אם הפירמידה היא מלאכותית הרי שיש לה משקל עצום, והיה צריך משטח סלע ישר, כמו במצרים, בכדי להחזיק אותה, אחרת הייתה מתמוטטת. גם שאר הטיעונים לפירמידה אינם מחזיקים מים: הכיוון איננו לרוחות השמיים, השיפוע משתנה, מערכת המנהרות (כביכול) נמצאת במרחק של יותר משני קילומטרים מהפירמידה, ועוד.

פירמידות עתיקות קיימות בכל העולם, החל ממצרים וכלה בסין ודרום אמריקה. הדמיון ביניהן מפתיע, והגודל שלהן עצום. לא ברור מי בנה אותן, כיצד ולשם מה, ובהחלט ייתכן שחלק מהן נבנה על ידי ציוויליזציה מפותחת מאיתנו, לא מוכרת לנו, שהתקיימה בעבר, שמסיבה כלשהי בנתה פירמידות, אולי כמכונה ליצור אנרגיה, ואולי בהקשר של מבקרים מכוכבים אחרים.

לפי מורים רוחניים כגון שטיינר, מאדאם בלבצקי ואחרים, מחזור התרבות שלנו הוא רק אחד מני כמה. לפניו היה מחזור תרבות אחר שהסתיים לפני כ-10,000 שנה, ולפני כן אחד נוסף, שהסתיים באסון לפני כ-20,000 שנה. בסך הכול, ההיסטוריה האנושית היא בת 75,000 שנה, ולא הייתה התפתחות אבולוציונית כמו שטוען דרווין. לעולם לא ימצאו את החוליה החסרה, כי הייתה הנדסה גנטית של אורחים שהגיעו ממערכות כוכבים אחרות. אלא שכל זה לא קשור, לפי דעתי, לפירמידות בבוסניה, שבמקרה הטוב הן אשליה הנובעת מ-Wishful Thinking ביחד עם מנטליות אנושית שנקראת: “המלך הוא עירום”.

כיום ניתן לבקר באתר הפירמידות וזה בהחלט יפה, מעניין ומומלץ. ניתן להיכנס למערכת המנהרות שמביאה להשפעה של ריפוי, לראות שם מגליתים קרמיים (אבני קרמיקה גדולות שבתוכם לפי טענתו של אוסמנגיץ יש קריסטלים), לעלות לראש פירמידת השמש ופירמידת הירח הסמוכה, ולבקר בפארק האלטרנטיבי היפה שאוסמנגיץ בנה ובו מעגלי אבנים, תצוגה של פירמידות, כדורי אבן וחפצים מסתוריים מכל העולם, אוסף של קריסטלים, חורשה מקודשת, מקומות למדיטציה ועוד. לידו יש מעין כפר אלטרנטיבי שבו חנות ספרים, מוזיאון קטן ובקתות בהם יש אפשרות לקריאת אאורה (השדה האנרגטי מסביב לאדם) עם מכשירים מיוחדים וריפוי. חבל שכל הפרויקט היפה הזה נשען על טענות שלא נבדקו עד סופן ולא עומדות במבחן.

אתרים בוגומיליים בעמק ויסוקו

מסלול תרבויות עתיקות בבוסניה מתחיל בתקופה הפרהיסטורית, בבוטמיר שנמצאת במקום נביעתו של נהר הבוסנה, אך לפני שהוא עובר למחוז הרצגובינה השכן, בו יש אתרים פרהיסטוריים נוספים, נמשיך לאורך הנהר ונבקר באתרים של עמק ויסוקו הקשורים לממלכה הבוסנית העצמאית מימי הביניים. במקום זה נמצאות ה”פירמידות” וגם אתרים פרהיסטוריים חשובים, כגון אוקוליסטה. אלא שמבחינת הבוסנים, זה היה המרכז של ממלכתם העצמאית בימי הביניים, שאימצה את הכפירה הבוגומילית, כאן היה המרכז של הכנסייה הבוסנית העצמאית ומקום הכתרת המלכים. להלן כמה שורות על שלושת האתרים העיקריים:

מוסטרה (Mostre)

במקום זה הייתה האוניברסיטה של התנועה הבוגומילית, שם למדו רפואה, תיאולוגיה, קוסמוגוניה ואתיקה. זה גם היה מקום מוסדות הכנסייה הבוסנית העצמאית, ובית הקדושים. ישנם מסמכים רשמיים המזכירים את קיומו של מוסד לימודי זה, שחלקם נכתבו במוסטרה עצמה.

מילה (Mile)

זהו מקום קבורת והכתרת הבאנים (שליטים) והמלכים הבוסניים, שם התכנסו אצילי הממלכה, ולימים הוקם בו המנזר הפרנציסקני הראשון בבוסניה, הקיים עד היום. ממצאים חשובים נתגלו בחפירות במקום.

מצודת ויסוקו (Visoko – Old Town)

עיר מצודה בסגנון בלקני שנבנתה מעל העיר הנוכחית, בראש הר הפירמידה. זו הייתה מצודה נישאה עם מגדלים וחפיר, הבירה של הממלכה הבוגומילית, מקום הכתרת חלק מהמלכים. העיר נהרסה עם הכיבוש העותומאני וכעת יש חפירות במקום. לימים הוקמה העיירה ויסוקו לרגלי ההר, שם היא קיימת עד היום.

אתרים בצפון בוסניה

ההרים היפים, השבורים והמיוערים, מחביאים אתרים נפלאים בעמקי הנהרות – חלקם ערי מצודה שיסודותיהן עתיקים יותר. בוסניה הייתה האזור האחרון שנכבש על ידי הרומאים (רק בתקופת אוגוסטוס), האזור האחרון בבלקן שהפך לנוצרי (בוגומילי), ארץ הטוענת להמשכיות בין תרבות האם העתיקה והמסורת הפגאנית, לבין נצרות המיסטית והאסלאם המיסטי הקיים בה כיום. להלן כמה שורות על ארבעת האתרים העיקריים:

זניצה (Zenica)

זניצה שוכנת 70 ק”מ במורד נהר הבוסנה מסראייבו, העיר הרביעית בגודלה בבוסניה, בת 115,000 איש. הייתה מרכז חשוב בימי הביניים ולכן נמצאת בה מצודה בשם ורנדוק, שהייתה קשורה לבאן קולין.

בובווה (Bobova)

בובווה היא מקום קבריהם של חלק מהבאנים והמלכים הסרביים משושלת קותורמאניק, ובהם המלך האחרון הגדול תומאס, שרדף את הכנסייה הבוסנית. היא שוכנת כ-60 ק”מ מוויסוקו, ליד הכפר בורוביצה, או הכפר קרלייבה סוטייסקה. זוהי מצודה ליד הכפר שהייתה עיר מבוצרת בימי הביניים. נמצא שם את המנזר הפרנציסקני הראשון מהמאה ה-14, וגם את המסגד הראשון בבוסניה מהמאה ה-15. במנזר ספרייה חשובה.

יָאיְצֶה (Jajce)

עיר ולה חומות ושערים ובראשה מצודה בצפון בוסניה, הייתה הבירה המאוחרת של בוסניה לפני הכיבוש העותומאני. כ-20 קילומטר ממנה נמצאת מצודת קוטומין. העיר סבלה מאוד במלחמת האזרחים ועברה מיד ליד, המסגדים והכנסיות נהרסו. לידה ישנם אזורי טבע יפים, מפל מים מרשים ואגמים.

טרווניק (Travnik)

טרווניק הייתה בירת החבל בוסניה במשך 150 שנה, עד אמצע המאה ה-19. היא נמצאת בלב בוסניה, בעמק פורה בין שני עמקי נהרות, הבוסנה והוורבס.

הרצגובינה

הרצגובינה היא החלק הדרום מזרחי של בוסניה, באופן היסטורי זה היה מחוז נפרד, במיוחד במאה ה-15, אז נשלט על ידי אדם שנהג לקרוא לעצמו “הרצוג”, משמע “שליט”, ומכאן קיבל את שמו. שטחה של הרצגובינה כחצי ממדינת ישראל, אבל בנוסף על כך, מבחינה נופית והיסטורית, אזור זה גם שונה במקצת משאר בוסניה. בעוד שהצפון והמערב הם גשומים מאוד וירוקים, כאן הנוף הוא אחר, מעט יותר צחיח. האזור היה מקום מושב אדם מימי קדם. יש בו רציפות היסטורית מרשימה, וכנראה שבתקופות קדומות חשיבותו הייתה רבה. יש בו נופים דרמטיים, נהרות גדולים, וחלק גדול ממנו קשור לאגן הניקוז של נהר הנרווטה (Nervata), שעליו נמצאת גם העיר מוסטר, בירת החבל. נהר הנרווטה הוא הנהר היחיד החוצה את שלשלת האלפים הדינריים, ולכן שימש נתיב תחבורה כבר בימי קדם.

בבוסניה לפני החלוקה של הסכם דייטון גרו קרואטים, בוסניקים מוסלמים וסרבים. במלחמת האזרחים חברו הקרואטים לבוסניקים כנגד הסרבים, וכיום בוסניה מחולקת לשתי ישויות, האחת קרואטית בוסנית והשנייה סרבית. בסוף המאה ה-19 התעוררה בקרואטיה תנועה רומנטית לאומית שהדגישה את הקשר לאילירים, וטענה שהקרואטים הם המשך של האילירים הקדומים שהתערבבו עם מתיישבים סלאבים. ואכן, לאורך החוף הדלמטי ישנם שרידים אילירים חשובים ומרשימים, כמה מהם מופיעים בהרצגובינה, במיוחד בהקשר של שבטי הדאורסי (Daorsi).

דאורסון (Daorson)

זוהי סטונהנג’ של בוסניה, עיר עתיקה שבה חומות מאבני ענק (קיקלופיות) המזכירות קצת את הערים האיליריות באלבניה ומיקיני ביוון. לפי חלק מהחוקרים, המקום קשור לשבט אילירי שהתייוון, בשם Daorsi, שחי בעמק נהר ה-Neretva, וזו הייתה בירתו משנת 300 ועד שנת 50 לפנה”ס. הם השתמשו ביוונית כשפה, העריצו את האלים, התייחסו לדמויות כמו קדמוס הפיניקי, עזרו לרומאים במלחמה נגד האילירים וקיבלו חסינות מהם. היה זה עם עצמאי וחזק שהתקיים באזורים אלה של הבלקן, ולו מסורת עתיקה. תחילת היישוב באלף השני לפני הספירה. האבנים הגדולות מתוארכות למאה הרביעית לפנה”ס, אך יש תיאוריות אלטרנטיביות הטוענות שהחומות עתיקות הרבה יותר, ואולי מהוות חלק מתרבות מתקדמת, שהשפיעה גם על בוטרינטי, מיקיני וכרתים, לפני התקופה הקלאסית.

במקום נמצאו סמלים איליריים של 13 נחשים וחמישה זוגות כנפי נשרים. הוא נמצא ליד מערת בדנג’, בה הציורים הפרהיסטוריים הקדומים בבלקן, והעיר סטולק. לא רחוק משדה הסטצ’ק של רודמיר, שהוא הגדול והחשוב בבלקן

סטולק (Stolac)

סטולק היא עיירה על נהר עם מפלים בדרום מערב. לידה מצוי מצבור אבני הסְטֶצַ’ק (Stećak) הגדול בבוסניה ברדימילה (Radimlija) ( עשרות אבני ענק מעוצבות בצורת מרובעת ועליהן תגליפים של דמויות מסתוריות וסמלים), וכן שרידים מתקופות עתיקות במערת בדנג’ (Badanj Cave), עם ציורים מלפני 16,000 שנה. בעיירה מפלים מרהיבים ועליהם תחנות קמח ומקומות לעצירה, מצודה נפלאה, וכן מרכז עתיק.

בעיירה היפה  מתפתחת לאחרונה מסורת של עלייה לרגל לקברי צדיקים, למקום קברו של הרב משה דאנון, רבה של קהילת סראייבו בתחילת המאה ה-19. הוא נפטר בדרכו לארץ ישראל (הלך לנמל דוברובניק בכדי לעלות על ספינה) ונקבר במקום. הקבר נמצא בתוך רחבה יפה ולידו מעין בית כנסת שמתוחזק על ידי משפחה מוסלמית.

מערת בדנג’ (Badanj Cave)

המערה נמצאת בצוקים מעל נהר הברגווה (Bregava), שהינו השער בין אזורי החוף והמישור הפוריים ופנים הארץ, לא רחוק מסטולק. בעבר היה זה היה אזור פורה ועשיר החל מהתקופה הפרהיסטורית. המערה היא חצי עיגול שקוע בסלע כדוגמת מערת לפניצה (Lepenica) בבלוגרצ’יק שבבולגריה, או במילים אחרות, יש לה צורה שנקשרה בימי קדם לקדושה ולפולחן (חצי עיגול שקוע בסלע סימל את האלוהות הנשית). הגישה אל המערה קלה דרך שביל מסומן מהכביש. בכניסה שלה נמצא חריטת הסלע העתיקה באירופה, בת 16,000 שנה, של אחורי סוס ובו תקועים חיצים לרוב. כאן המקום לציין, שיש הטוענים שבציורי המערות של אירופה הפליאוליתית הסוס מסמל את הזכר בעוד שהשור את הנקבה, ושיש כאן מעין שפה.