הקשר הנשי ברוחניות מצרים העתיקה

את הרומן שלי עם סחמת התחלתי כשהייתי בן 22 ונסעתי לביקור ראשון במצרים. התחושה הייתה שבניגוד לארץ ישראל העתיקות במצרים חיות, מרגישות כאילו נעזבו רק אתמול, הביקור במקדשים העתיקים בני אלפי השנים לא היה ביקור באתר ארכיאולוגי, אלא במקום קסום ומופלא, וכך כשביקרתי באתר המקדשים הגדול ביותר בעולם, הלא הוא מתחם המקדשים בכרנך לוקסור, לקחו אותי רגלי לבניין צדדי, דלת פתוחה הזמינה אותי להיכנס לאולם שבו היא הייתה. נעמדתי מול פסל מאבן דיוריט שחורה של סחמת בגודל קצת יותר מאדם כשהיא מתבוננת אלי ולתוכי.

מי שבנה את החדר תכנן אותו כך שקרן שמש מפתח בתקרה תיפול על פניה של האלה, וכך היא התעוררה לחיים והסתכלה עלי במבט בוחן לב וכליות. לימים גיליתי שהפסל הזה הגיע ממקדש מות שנמצא ק”מ וחצי משם, בחלק האחר של מתחם המקדשים הענק, וכי החופרים והמשחזרים של העתיקות נטו בחלקם לרוחניות העתיקה, וכך הם בנו את החדר כחלק מהתצוגה של המקום באופן שידגיש את נוכחות האלה דרך הפסל שלה. התפיסה המצרית הייתה שאנרגיות יכולות לעבור דרך פסלים, הפרעה משוטט בממלכה דרך הפסלים שלו המוצבים בכל מקום, האלים שהם אנרגיות גבוהות טהורות משתמשים בפסלים כעוגן המאפשר להם להופיע ולהשפיע בעולם הזה.

אחד המלכים הגדולים ביותר של הממלכה המצרית החדשה היה אמנחותפ השלישי והוא שזה שהשלים במידה רבה את תכנית האב של מקדשי בלוקסור שנבנו במשך מאתיים שנה. אבל הוא לא היה לבד, לצידו הייתה מלכה בעלת השפעה וכוח רב בשם תיה, בת לזוג האצילים המפורסם יויה וטויה, ונצר לשושלת של נשים כוהנות שמתחילה באשתו של יעחמס הראשון, מייסד מצרים החדשה ומגרש ההיקסוס – נפרטרי יעחמס (Ahmose-Nefertari). יויה וטויה התחילו שושלת שהפכה לשליטת מצרים והביאה למהפכת אל עמארנה, מי שהוביל את השושלת היו הנשים, והיא הסתיימה בתות אנח אמון. מעניין לציין שלמרות שיויו וטויה לא היו מלכים, קבריהם והמומיות שלהם התגלו בעמק המלכים, והממצאים שנמצאו בו היו החשובים והיפים ביותר במצרים עד לגילו קברו של הנין תות אנח אמון. מבין כל המלכים של מצרים, דווקא שושלת לא שגרתית זו הצליחה להעביר לזמננו את הממצאים המשמעותיים ביותר, ואם אכן יש יד מכוונת בין הדברים ורשת של אירועים סינכרונית, כנראה שיש לעובדה זו משמעות.

בהקשר של מצרים צריך להבין כי הפרעה מלך היה הרבה פעמים עושה דברם של הכהונה, בתי ספר רוחניים רבי עוצמה. הם אלו ששמרו את תכנית האב של המקדשים (או הפירמידות בזמנים קדומים) וקידמו אותה מתוך רצון ליצור גן עדן, נוכחות של אנרגיות, כאן על פני האדמה, וכך, אותם בני משפחה אדריכלית כוהנית (זו של המיונו Hemiunu) הם אלו שעומדים מאחורי תכנון ובניית חמשת פירמידות הענק של מצרים במשך 100 שנה, על פני שלושה פרעונים, ואותה משפחה (זו של יויו וטויה) היא זו שעומדת במשך קרוב ל100 שנה מאחורי המהפכה הדתית של אתון.

הסיפור שלנו מתחיל עם המלכה תיה, אשתו של אמנהותפ השלישי, אחד מגדולי מלכי מצרים, כנראה שמעמדה של המלכה תיה בכהונה (הן של האלות מות וחתחור, והן של גלגל השמש אתון) היה לא פחות גבוה מזה של המלך אמנחותפ השלישי, המלך היה בן לאישה משנית, ובכדי לחזק את הייחוס המלכותי שלו חותן עם הנסיכה תיה, שהייתה נצר למשפחה מלכותית מקורית ומכובדת, השושלת המלכותית במצרים עברה דרך הנשים ולכן מי שנשא נסיכה יכל לטעון לכתר, ותיה הלא הייתה צאצאית של נפרטרי יעחמס. כך או כך, אמנחותפ השלישי התחתן ועלה לשלטון בעודנו ילד וזה אחד ההסברים להשפעה הגדולה של תיה, שהייתה כנראה מעט מבוגרת ממנו, עליו.

תיה היא האישה המלכותית הראשונה שמופיעה בפסלים, חותמות וציורים בגודל שווה לפרעה, היא מיוצגת בתור ספינקס, דבר שלא היה אפשרי קודם לכן, נחשבת להתגלמות האלה חתחור ולכן מופיעה בחלק מהפסלים והתמונות עם קרניים וגלגל שמש מעל ראשה. היא פעילה ביחסי החוץ של מצרים, מופיעה לראשונה (כמלכה) על מסמכים רשמיים ותכתובת בינלאומית כגון זו שהתגלתה באל עמארנה, והיא זו שעמדה כנראה מאחורי השלמת המתחם לאלה מות בכרנך. המלך בונה מקדש לכבודה כאלה חתחור בסודן, שמקדים את המקדש שהוא מקים לעצמו 15 ק”מ דרומה משם. אותו סידור דרך אגב מופיע גם אצל אישה גדולה אחרת, נפרטרי – אשתו של רעמסס השני, שבונה לה מקדש באבו סימבל כאלה חתחור, צפונה ממקדשו שלו.

לתיה תפקיד חשוב בהשלמת המתחם המקודש של כרנך והיא פעילה במיוחד בהקמת המתחם לאלה מות, ולאחר מכן הקמת המתחם לאל אתון. האזור המקודש של כרנך הוא עצום בגודלו ומשתווה לגודל העיר העתיקה כולה בירושלים, בתוכו היו ארבעה אזורים (מתחמים) מקודשים מוגדרים: מתחם לאמון רע ובו גם מקדש לבנו חונסו אל הירח (שאותו השלים אמנחותפ השלישי, בעלה של תיה), מתחם לאל מנטו ובו גם מקדש לאלת האמת מעאת. מתחם לאלה מות, ומתחם לאל אתון שנבנה מחדש בזמנו של אמנחותפ הרביעי הלא הוא מיודענו אחנתון (בנם של תיה ואמנחותפ השלישי). מי שעמד כנראה מאחורי הקמת מקדש אתון היו תיה ובת טיפוחיה נפרטיטי אשתו של אחנתון, כמה שנים לאחר הקמתו מחליף אמנחותפ הרביעי את שמו לאחנתון, ומקים מקדשים לאתון בבירה החדשה אחנאתן – תל עמארנה.

כיום ניתן לבקר במתחם של אמון רע בכרנכ על כל חלקיו, מתחם שהוא עצום בפני עצמו וגודלו כמו כל הרובע היהודי בירושלים. המתחם של האל מנטו בכרנך סגור לביקורים, המתחם של אחנתון בכרנך פורק כמעט עד היסוד על ידי מתנגדי הדת החדשה לאחר חזרתם של כוהני אמון לשלטון והוא סגור לביקורים, ולאחרונה נפתחו מחדש לביקורים חלקים מהמתחם של האלה מות בכרנך, שנמצאים מדרום מתחם אמון רע, ובמיוחד מקדשה.

בביקור האחרון של במצרים (דצמבר 2022) זכיתי לבקר במקום מופלא זה. יצאנו קבוצה של אנשים ממתחם אמון רע שבו ביקרתי כבר פעמים רבות, והלכנו דרומה בדרך אבנים רחבה שעשתה את דרכה בין פיילונים גבוהים, שערים, אוספי אבנים עתיקות, והפכה עם היציאה מהמתחם לשדרה רחבה ומרשימה שלאורכה יש ספינקסים. זאת השדרה שבנה אמנחותפ השלישי המחברת בהמשכה את מתחם מקדשי אמון רע בכרנך עם מקדש מין אמון שהוא בנה 2.5 ק”מ דרומה משם, שדרה ארוכה ומרשימה ששוחזרה בחלקה על פני כל העיר לוקסור.

אמנחותפ השלישי הוא זה שבנה את מקדש לוקסור שמוקדש לאל אמון בדמותו כ”מין אמון”, והוא השלים בכך את הגיאוגרפיה המקודשת של תבאי – לוקסור, שקשורה לפסטיבלים והחגים הדתיים. הפסטיבל הדתי החשוב ביותר באותה תקופה היה פסטיבל האופט שבמהלכו יצא האל בסירתו ממקדשו בכרנך והפליג אל המקדש שלו בצורתו כמין אמון בדרום, שם שהה כחודש. השדרה שיקפה את הפסטיבל הזה והייתה חלק מהתכנון המקודש החדש של העיר. פסטיבל נוסף היה פסטיבל העמק היפה שבמהלכו יצאה תהלוכה ממקדש אמון רע בכרנך, עברה את הנהר והגיע למקדש חתשפסות בגדה המערבית.

כשמתקדמים דרומה לאורך השדרה, לאחר כ800 מטר, ולפני היציאה מהאזור המקודש והמעבר אל אזור המגורים של תבאי – לוקסור, יש פנייה משדרת הספינקסים הרחבה מזרחה, לרחוב (שדרה) מרוצף רחב נוסף שמוביל בסופו של דבר אל הכניסה למתחם המקודש של האלה מות, נכנסים אל המתחם בשדרה רחבה נוספת ומגיעים לשער בפתח המקדש של מות עצמו, מאחוריו יש מספר חצרות שמסביב להם מאות פסלים ושברי פסלים של האלה סחמת, רובם בתנוחת ישיבה, ואחדים מהם גדולים מהרגיל, נעמדנו לפני כמה פסלים שעשויים מאבן דיודריט שחורה, והתחושה הייתה כמו שלושים ותשע שנה קודם לכן, שניצבתי לפני מות לראשונה בבניין הקטן שבמתחם אמון רע, צפונה משם. בשנים שעברו מאז נפגשתי עם האלה סחמת כמה פעמים במוזיאון הממצרי בטורינו ובביקורים שלי במצרים, כך שניתן להגיד שהיינו כבר מכרים ותיקים.

המתחם לאלה מות בכרנך הוא אולי המסקרן ביותר מבין ארבעה המתחמים המקודשים באתר. גודלו עצום, 150.000 מ”ר ובו שישה מקדשים שהחשוב ביותר שבהם הוא למות כאלה אם. באמצעו אגם גדול בצורת חצי ירח בשם isheru, בניגוד לבריכה המרובעת שבמתחם אמון רע, החלק המפורסם ביותר שבו הוא המקדש לאלה מות עצמה, וזה בזכות קרוב ל600 פסלים גדולים של האלת סחמת מאבן דיוריט שחורה בתנוחות עמידה וישיבה שנמצאו בו, רבים מהם נלקחו מהמקום וניתן לראותם במוזיאונים המצרים ברחבי העולם כמו המוזיאון בטורינו, מוזיאון הוותיקן והמוזיאון הבריטי, והם מסמר התצוגה.

את הפסלים המרשימים ביותר ממקדש מות בכרנך פגשתי באופן דרמטי דווקא בטורינו שבאיטליה לפני יותר מ20 שנה, באותה תקופה נקשרתי לקהילה רוחנית ניו אייג’ית בשם דמנהור שמחייה את מסורת המאגיה המצרית והם המליצו לי לבקר במוזיאון המצרי בטורינו הסמוכה ולתקשר עם הפסלים בזמן הירח המלא. לפי דבריהם, בשני האולמות הגדולים בקומת הקרקע של המוזיאון יש אוסף פסלים של האלה סחמת אחד הגדולים בעולם, והם מתעוררים לחיים בזמן מילוא הירח. הפסלים הובאו לשם ממקדש מות בלוקסור במאמץ מיוחד של פרנסי העיר שהיו קשורים לתנועת הבונים החופשיים, ועסקו במאגיה לבנה.

ואכן, התצוגה של אוסף פסלי סחמת במוזיאון המצרי בטורינו היא אולי המרשימה בעולם, ישנם אוספים נוספים של פסלי סחמת במוזיאון הוותיקן ובמוזיאון הבריטי, אבל המספר, גודל, סידור ותאורה של התצוגה בטורינו מחיים את האלה. כשנעמדתי מול הפסלים נדמה היה לי שהיא מסתכלת עלי שוב, מתבוננת דרכי. מעל ראשה של סחמת עיגול השמש, ומעניין לציין בהקשר זה שעיגול השמש בשמיים זהה מנקודת המבט שלנו לעיגול הירח, וכי לדבר הזה הייתה חשיבות עצומה במצרים העתיקה, הירח והשמש היו שני עיניים בשמיים, האחת עינו של האל רע – השמש – סחמת, והשנייה עינו של הורוס שאותה תיקן באמצעים מאגיים אל הירח תחות. מכאן אנחנו למדים שהמאגיה מאפשרת לאדם לברוא שמש נוספת על פני האדמה, המיוצגת על ידי הירח. ניתן לומר כי הירח במלואו הוא מעין שמש רוחנית בעולם של החושך (הפיזי) שבו אנחנו נמצאים.

טורינו נחשבת באופן מסורתי לבירת המאגיה של איטליה, מקום שיש בו מפגש בין שני סוגים של קסם – לבן ושחור, המוזיאון המצרי נמצא במרכז אזור הקסם הלבן שמקורו במצרים, זהו קסם שנעזר בכוחות הטבע ומעצים אותם. לפי המצרים, הקסם הלבן מכיל בתוכו משלושה איכויות ראשוניות: דיבור סמכותי – קסם, אינטואיציה, ידיעה – סיא – מארג. המילה שמתארת קסם במצרית עתיקה היא – הקה. אנשי דמנהור המחדשים את מסורת המאגיה המצרית (והאטלנטית), וקרויים על שם המקום שבו נולד האל הורוס – דמנהור שבמצרים (בדלתא), כלומר דמנ-הורוס, ומכאן אולי האמונה בתחייה האנרגטית של פסלי סחמת בזמן הירח המלא.

סחמת היא אישה עם ראש לביאה שעל ראשה גלגל השמש, זה מלמד אותנו שהלביאה במקרה זה מסמלת את השמש, כלומר הראש של סחמת עובד כמו שמש, בניגוד לגוף שלה שקשור לכדור הארץ. השמש נותנת חיים מצד אחד, אבל גם שורפת את כל מה שמתקרב אליה, כל מה שאיננו בסטנדרט המתאים. בשמש מתרחשים תהליכים גרעיניים עוצמתיים ומתמשכים ולא תהליכים פיזיקלים מחזוריים כמו בכדור הארץ, ומכאן שאישה עם ראש של לביאה ועליה גלגל שמש היא אישה שהמוח שלה עובד בצורה אחרת, מוח רדיואקטיבי (קורן) שקשור לשלב הבא באבולוציה האנושית. פעולה מעין זו של המוח קשורה לחלקים רדומים כיום שיופעלו בעתיד, והם יפעילו יכולות על חושיות באדם שקשורות לתופעות כגון טלפתיה, טלקנזיס, קלרוויינטיות, הילינג, תיאורגיה (זימון כוחות), טרנספורמציה (עידון), ועוד. וישנו את האקולוגיה האנרגטית של כדור הארץ.

סחמת נושמת אש, או במילים אחרות אנרגיה, בניגוד לאישה רגילה שנושמת אוויר, היא הייתה ביתו של אל השמש, בצורתה המקורית כלביאה סחמת היא אשתו של פתח ואימו של נפרטום (קרן השמש הראשונה ופרח הלוטוס), חלק מהשלישייה של ממפיס. בעלה פתח הוא פטרון האדריכלים, בנאים, יוצרים ואומנים שלש (יצר) את האדם מחימר על האובניים. האל פתח היה פטרון לבתי הספר המצרים העתיקים של אדריכלות מקודשת, שבמסגרתם פעלו בוני הפירמידות והמקדשים במצרים. ואם המלכה תיה היא התגשמות של כוח האלה סחמת בעולם הזה, כפי שנרמז מריבוי פסלי סחמת במקדש שהיא הקימה בכרנך, הרי שבעלה אמנחותפ השלישי הוא התגלמות האל פטרון הבנאים פתח, וזה מסביר באופן אחר את מפעלי הבנייה האדירים שהוא עושה.

לפי דרך המחשבה המצרית למציאות הנגלית יש כמה נקודות מבט (לעיתים סותרות), שמתקיימות במקביל ובו זמנית, ולכן האלה סחמת יכולה להופיע גם בתור האלה חתולה בסתת, האלה עם הקרניים התור, או בתור האלה מות. כל אלו ואלות אחרות כגון איסיס או נית הם הופעות שונות של עיקרון האלה אם. באותו האופן סחמת המצרית יכולה גם להופיע בתור אלה כנענית בשם ענת, שהמקומות הקדושים לה היו בעכו וביפו, שתי ערי הנמל העיקריות של ארץ ישראל שקשורות אנרגטית למצרים, ביפו היה בזמן הממלכה המצרית החדשה מקדש לסחמת – ענת, ואת זה אנחנו יודעים לפי גולגולת של לביאה שנמצאה במקום וכנראה שימשה בקודש. כיום המקדש העתיק כוסה בבטון והגוגולת שוכנת במרתפי רשות העתיקות, וחבל שכך. ענת מסייעת לבעל לנצח את כוחות הכאוס ולהחזיר את הסדר לעולם, בדיוק כפי שסחמת עושה במיתולוגיה המצרית.

האלה מות עצמה היא האלה אם של מצרים החדשה, משמעות השם מות הוא “אימא”, והיא מזוהה לכן עם מי התוהו הראשונים ותכונת הבריאה – יש מאין, מות היא בעלת יכולת להוליד מעצמה (רביית בתולים), בניגוד לאלות אחרות בדמות שלה אין הרבה מרכיבים של חיות, אלא רק נשר על הראש במקום שיער (סמל לאלת השמיים נית), סמליה הם האנח – סמל חיים, נוצת אמת, ושני הכובעים של מצרים העליונה והתחתונה שעל ראשה, כל הסמלים הללו מראים שהיא האנרגיה של הממלכה, הארץ, הריבונות, בניגוד למלך שהוא התגלמות של הריבון – הורוס. במקדש של מות שירתו רק כוהנות, זאת האלוהות היחידה שבמקדשיה היו רק נשים, הכוהנות של מות נתנו למלך את הכוח והסמכות לשלוט, ולכן הפרעה התפלל אליה יומית וכך גם הכוהנות. היא אימא של היקום כולו, אבל במיוחד של אל הירח חונסו, שהוא הלידה מחדש באופן מאגי (שמש רוחנית) של העולם הפיזי (החשוך).

במקדש מות בכרנך היה פסל של האלה שהכיל את הנפש שלה הקה (Ka), ולכן הוא היה כל כך חשוב, ניתן לומר שה”נפש” של מצרים שכנה במקום זה. לאחרונה נמצא באתר גם פסל בגודל טבעי של המלכה תיה, וזה מעיד על כך שהיא זו שעמדה מאחורי השלמת המתחם המקודש והתקנת יער הפסלים של סחמת במקום. אנחנו יודעים שתיה הייתה כוהנת גדולה למות, גם מכיוון שזה היה תפקיד מסורתי של המלכה. ואנחנו חושבים שנפרטיטי הייתה כוהנת גדולה למות גם כן מכיוון שבאופן מסורתי אם הפרעה היה אישה, כמו במקרה של חתשפסות, הבת שלה הפכה להיות כוהנת גדולה גם כן\ ותיה הייתה במעמד מקביל לפרעה.

המתחם של מות התחיל להיבנות בתקופת תחותמס השני, אבל הוא התפתח באופן רציני יותר בזמן המלכה חתשפסות (75 שנה לפני תיה) ששלטה לאחר תחותמס השני וראתה עצמה כהתגלמות ובת של מות, היא זיהתה את מות עם סחמת ועיקרון הריבונות (שתי הממלכות) של מצרים ועשתה רבות להפיץ את האמונה בה. תחותמס השלישי המשיך את מפעלה, והוא הושלם בזמן תיה ואמנחותפ השלישי. צריך להבין שהזמנים קרויים על שם פרעונים גדולים, אבל מי שבעצם בנה את המקדשים והיה הרוח החיה מאחריהם היו בתי הספר הרוחניים, אדריכלות מקודשת ומאגיה היו חלק מהמקצועות שנלמדו בהם, ולתיה היה תפקיד חשוב בהם. אלו לא היו רק בתי ספר של גברים, ובאופן טבעי מי שהופקד על הקמת המקדש המרכזי לאלה אם של מצרים באותה תקופה היה צריך להיות אישה כוהנת.

בצורתה כ”מות” האלה היא אשתו של אמון רע, חלק מהשלישייה המלכותית עם אל הירח חונסו, אלה אם, גבירת השמיים, שהסמלים שלה הם הנשר, הלביאה וכתר האוראוס – הקוברה (Uraeus), שהוא ההגנה האנרגטית של המלך. בצורתה כסמחת היא העין (והבת) של רע ויש לה היבט מפחיד ומפיל אימה, היא מופיעה כלביאה עם דיסק שמש על ראשה, בצורתה כאלה התור היא מופיעה עם קרניים של פרה. המלכה תיה הייתה כוהנת גדולה של האלה בצורותיה השונות (התור, מות, סחמת) וכנראה שגם נביאה, והיא קיבלה הנחיות ישירות מהאלה אם בצורותיה השונות כיצד להנהיג את הארץ והעבירה אותם לפרעה. תיה הייתה אחותו של איי, הווזיר הכל יכול של אמנחותפ השלישי ואחנתון, אשתו האהובה והנערצת של אמנחותפ השלישי, ואימו של אחנתון. הייתה לה השפעה רבה וזה אפשר לה לקדם את האג’נדה הדתית החדשה של בית ספר רוחני מתקדם שמופיע על במת ההיסטוריה באותה תקופה, ממשיך לפי טענותיה את הרוחניות הגבוהה של תחילת ימי מצרים ומחזיר עטרה ליושנה. בית ספר זה היא האמונה בשמש כאלוהות יחידה, אנדרוגינוס, לא זכר ולא נקבה, ישות אנרגטית אחת מעל הכל. השמש מופיעה בדמותו של אתון (הקשור למצב שלה בזריחה), וזה לאו דווקא שמש פיזית אלא האנרגיה שמאחוריה. הקשר אל אותו כוח עליון הוא דרך אנשים מוארים שמעבירים את האור הרוחני לכל השאר, והם המשפחה הקדושה: תיה, נפרטיטי, אחנתון וצאצאיהם.

תיה חיה עוד 12 שנה לאחר מותו של אמנחותפ השלישי והייתה הרוח החיה מאחורי המהפכה שקידמה את פולחן האל האתון, ומזוהה מבחינה היסטורית עם אחנתון בנה. בתור אימו של אחנתון, היא הכשירה אותו לתפקידו, ובחרה בנסיכה נפרטיטי כאשתו של בנה, גידלה וחינכה אותה, מכשירה אותה לתפקיד הכוהנת הגדולה, הופכת אותה לשותפה אידיאלית למהפכה הדתית מרחיקת הלכת. בתחילת הדרך תיה ולימים נפרטיטי הן כוהנות גדולות של האלה אם, ובתור שכאלו התגלמות של האלות סחמת, מות והתור. לאחר מכן הם הפכו להיות למתווכות עבור גלגל השמש אתון (שהוא לא זכר ולא נקבה).

הקמת העיר הקדושה אחתאתן (אל עמארנה) הייתה במשמעות העמוקה שלה בריאה חדשה, וזה מסומל על ידי שם העיר, האופק הכפול של אתון, המקום שבו זורחת השמש מחדש לאחר הלילה של הכאוס. הנסיכה תיה עברה ביחד עם בנה אחנתון, הכלה שלה וממשיכת דרכה הרוחנית נפרטיטי, אחיה איי, ושאר המשפחה הקדושה לאחתאתן העיר החדשה, שם היא חיה כשבע שנים עד פטירתה, כנראה ממחלה, לאחר מותה היא נקברה תחילה בקבר המלכותי של אחנתון ומשפחתו (נמצאו שרידי סרקופג שלה), אבל עם עזיבת העיר המומיה שלה הועברה לעמק המלכים בלוקסור ונמצאה בחפירות שנערכו במקום וכיום מוצגת לתפארה במוזיאון לתרבויות מצריות בקהיר.

אחנתון עלה לשלטון כשהוא עדיין נער (כנראה בן 17) ומייד החל במהפכה הדתית שלו, ומכאן שמי שהוביל אותה היה האנשים הקרובים אליו ובמיוחד אימו ואשתו. עד לתקופתו של אחנתון, אתון היה אל משנה שזוהה עם אמון רע, או עם רע הורוס. הוא נקרא רע הורוס אתון, והיה לו מקדש בכרנך. במצרים מקובל היה לזהות את השמש עם כמה אלים לפי המיקום שלה בשמַיים (לדוגמא: קפרי בבוקר, רע בצהריים, ואתום או סקר בערב), ואתון היה קשור בעיקר לזריחה, למרות ששם עירו אחתאתן “האופק הכפול של אתן” יכול לרמז לנו שהוא קשור גם לזריחה וגם לשקיעה. השם אתון עצמו משמעו כדור או גלגל, וכך הירח נקרא אתון הכסוף (הגלגל – דיסק הכסוף), השם הזה מזכיר לנו את שמו של אל השמש המצרי הקדום ביותר שנקרא אתום, שהיה גם אל בורא לפי מיתוס הבריאה של הליופוליס, הלא היא און המקראית, עיר השמש באזור קהיר.

אחנתון בונה מחדש מתחם גדול ומפואר של מקדשי אתון, ובו ארבעה חלקים (מקדשים), המקדש החיצוני נקרא “אתון נמצא”, המקדש הבא נקרא “חסונים הם המקדשים לאתון”, המקדש השלישי נקרא “מרוממים הם המקדשים לאתון, והמקדש הרביעי שהוא הקדוש ביותר נקרא “הבית של אבן הבן בן” (אבן הבריאה המצרית). ההופעה של אבן הבן בן מחזקת את הקשר האפשרי של אתון לאל הקדום אתום בהליופוליס שהתחיל את הבריאה מאותה אבן, מופיע לראשונה עומד עליה. בעוד שדמותו של אחנתון (שעדיין נקרא בשלב זה אמנהוטפ הרביעי) מופיעה בעיקר במקדשים החיצוניים, הרי שאשתו נפרטיטי היא היחידה שמופיעה בתחריטי הקיר והפסלים של המקדש הפנימי, שהוא הקדוש יותר, ולמעשה היא מופיעה מספר כפול של פעמים ממנו בכלל מתחם המקדשים לאתון, וזה מראה שהיא הייתה הדמות החשובה יותר בפולחן הדת החדשה. אחנתון היה כנראה רק כלי בידי שתי השנים המשפיעות (תיה ונפרטיטי) שהיו קרובות מאד מבחינה רוחנית, והן אלו שעמדו שמאחורי בניית המתחם החדש לאתון. ייתכן כי המעבר מאתום לאתון, מסמל מעבר מדגש גברי לדגש נשי.

כך או כך, המתחם המקודש לא הספיק בכדי להנחיל את הדת החדשה להמונים, ההרגל והנוכחות של האלים האחרים ובמיוחד אמון רע היו חזקים מדי, ולכן היה צריך להקים בירה מקודשת חדשה ובה מקדשים מסוג חדש, והיא אחתאתן (תל אל עמארנה). המשמעות של הקמת בירה חדשה הייתה הקמת מתחם מקדשים לאתון שיחליף את זה של כרנך, ואכן עם הזמן נפרטיטי, תיה ואחנתון אוסרים על קיום פולחני אמון ושאר האלים וסוגרים את מקדשיהם. הם מצווים על פולחן דיסק השמש אתון, שיוצג על ידי עיגול שמש עם ידיים שנשלחות ממנו. בטעות אנחנו קוראים לאתון “אל” בלשון זכר, אבל זאת לא הייתה דמות זכרית או נשית, אתון היה דיסק השמש, כוח שהוא על מיני, אנדרוגינוס ראשוני, ולכן הדמויות של אחנתון, נפרטיטי ותיה שפונות אליו מופיעות עם מתניים רחבים באופן שנראה כמו אנדרוגינוס ושווה לגברים ונשים, הרבה פעמים נפרטיטי שווה בגודלה בציורים לאחנתון, וזה מראה על חשיבותה

במילים אחרות אחנתון לא מופיע לבדו, אלא בדרך כלל חלק ממשפחה מלכותית ביחד עם אשתו נפרטיטי ובנותיו, מתברר שמלבד אימו תיה ובת זוגתו נפרטיטי שלהן תפקיד מכריע, יש גם, או היה צריך להיות, תפקיד מכריע לבנות שלו. לאחנתון היו שש בנות שהחשובות והבוגרות שביניהן הנסיכה מריתתן Meritaten והנסיכה מקתתן Meketaten, שבוודאי שהוכשרו להיות הכוהנות הגדולות הבאות. אחנתון הוא דמות ייצוגית של הזכר, אך הוא מוקף נשים חזקות שהם אלו שמנהיגות את המשפחה הקדושה. אין להפריז בחשיבות משפחה זו שהופכת להיות כלי התיווך היחיד עם כוח השמש שנקרא אתון, הם נושאים ידיהם עם מנחות לשמש, וזו שולחת את קרניה שבסופם יד עם סמל החיים. המשפחה מחליפה את האלים, את אגדת אוסיריס, ואף את האלות מות וסחמת, הם היחידים הקיימים בדרך אל האלוהות ומופיעים בקברים של האצילים בעמארנה בציורי ותגליפי הקיר. המשפחה מתווכת עבור המתים בעולם שמעבר וגם בפולחן של העולם הזה, המלך הוא מעין איקון דו מיני של פוריות, צורת הגוף שלו לפי איאן שואו קשורה לאיקונוגרפיה דתית.

משמעות השם נפרתיתי (בת זוגתו של אחנתון) הוא האישה היפה מגיעה, המילה “נפר” משמעה יופי, והיא אכן הייתה יפה מאד כפי שמופיע בפסלים שלה. ייתכן שהיא הייתה הבת של איי, לימים פרעה בעצמו ואחיה המשוער של הכוהנת תיה, ומכאן שהיא הייתה אחיינית של תיה ובת דודה של אחנתון, הקשר בין תיה לאיי הוא נסיבתי ומתייחס לכך ששניהם הגיעו מהעיר Akhmim סמוך לסוהג של היום, מקום פולחן של האל מין ומושבם של הזוג המפורסם יויה וטויה שהוזכרו בתחילת המאמר, הם שייכים לגזע המלכותי ומתחילים את המשפחה שמביאה למהפכה במחשבה הדתית המצרית. צריך להזכיר כאן כי בנוסף לנפרטיטי הייתה לאחנתון אישה נוספת בשם קיה, המופיעה לעיתים בתמונות ובהקדשות במקדשים

לאחר כמה שנים של קיום אחתאתן (אל עמארנה) הנסיכה מריתתן מתה (בהיותה בת 14), כנראה במגפה שהביאה גם למות סבתה תיה ואנשים אחרים מהמשפחה המלכותית. היא נקברת בקבר המלכותי של אחנתון שהוכן בעמק המלכים של תל אל עמארנה. בירידה אל הקבר יש חדר אחד שבו נמצאו שרידי ארון הקבורה שלה, כתובות וציורים המתייחסים אליה (וגם שרידי סרקופג של סבתה תיה), וחדר אחר שיועד כנראה לנפרטיטי. מתחת לשני החדרים הללו נמצא האולם שבו נמצאו שרידים של סרקופג אחנתון (הוא נקבר שם אבל לאחר מכן גופתו הועברה לעמק המלכים והקבר הושחת). אחנתון נפטר כ12 שנה לאחר הקמת אחתאתן (אל עמארנה), וכמה שנים אחרי מותו העיר נעזבה, כך שהקבר המלכותי לא הושלם מבחינת הציורים והאמנות שבו, וגופתו הועברה כנראה למקום אחר. לאחר מות אחנתון עלה לשלטון למשך זמן קצר פרעה מסתורי שניסה להמשיך את המהפכה של אתון, והוא הפרעה נפרנפראתן  Neferneferuaten שהיה כנראה לא אחר מאשר הנסיכה מקתתן – בתו האחרת. לא ברור מה קרה בשנים האלו, אבל בסופו של דבר המשפחה המלכותית עזרה את תל אל עמארנה בזמנו של תות ענח אמון, והעיר נעזבה על ידי שאר תושביה ונשכחה עם עלייתם לשלטון של הפרעונים איי ולאחריו חמרחב, וכך המהפכה הדתית שהנשים ביחד עם אחנתון ניסו להוביל הגיעה לסופה.

ניתן לסכם ולומר שהמהפכה של אחנתון הייתה במידה רבה פעלן של שתי נשים גדולות: תיה אימו שהייתה כוהנת גדולה לאלה והקימה את מקדש מות ובו ייצוג יוצא דופן של האלה סחמת, כוהנת של האלה חתחור שמקדשים הוקמו לכבודה, ונפרטיטי אשתו של אחנתון שהייתה כוהנת גדולה גם כן, והוכשרה לתפקידה על ידי תיה, המהפכה הייתה צריכה להמשיך ולהתפתח על ידי דור שלישי של נשים כוהנות, הלא הן בנותיו של אחנתון, אבל הניסיון כשל.

להמשך המאמר הזה:

קראו מאמר על אחתאתן – תל אל עמארנה, עירו של אחנתון
קראו  על אלות נוספות במצרים ובראשן התור במאמר על הדת המצרית