מדריך הנשמות – אל ח'דר

לפי המסורת ההודית יש בעולם אנשים מופלאים החיים לנצח ומקום משכנם הוא אי שם בהימאליה, הם נקראים רישים ולעיתים מתוארים כחיים כקדושים במערות, מתקימים ממדיטציה שלעיתים נמשכת שנים, תפקידם להדריך את המין האנושי, בעבר הם התערבבו בעולם, כיום רק אנשים מיוחדים שמוכנים לחיות כמוהם ולשלם את המחיר יכולים לבוא במגע עמם. וכך גם בתנועות עידן חדש כגון התיאוסופיה מסופר על המאסטרים הנסתרים של מרכז אסיה, שמדריכים את האנושות, והם מעין אנשי נצח.

המסורת של אנשים מיוחדים מוארים שזכו בחיי נצח והם מובילים, מדריכים, בני אדם אחרים היא מסורת הודו אירופאית והייתה קיימת גם בקרב האיראנים (פרסים) הקדומים, בספר שאהנאמה של פירדוסי מסופר על מלכים אגדיים שחיו אלפי שנים ושחלקם לא מתו או נעלמו וישובו בבוא היום. וכן מסופר על באר הנעורים, הנמצאת במקום מיתולוגי, ליד מעין הר ראשוני (הר קף) אגדי, שכל מי ששותה ממיממיה יזכה לחיי נצח וחוכמה, המסורת הזו נשענת גם על המיתולוגיה המסופוטמית הקדומה המספרת על גלגמש שיוצא במסע בכדי למצוא את סוד נעורי הנצח, שהרי אין טעם לזכות בחיי נצח בעוד הגוף מזדקן (כפי שקרה לסיביליה מקומאי: היא ביקשה וקיבלה חיי נצח אך שכחה לבקש נעורי נצח וכך גופה החך והצטמק עד שנותר רק גרגר מיובש בנוסף לקולה שנשאר).

המסורות של מדריכים מוארים שהם אנשי נצח מצאה בית באסלאם בדמות של אל ח'דר – מדריך הנשמות הפלאי שנחשב לאיש המתואר בסורה 18 (המערה) כ"אחד מעבדנו" אשר בא להדריך את משה בדרכי אלוהים, כלומר תורת הנסתר, הסיבות שמאחורי הדברים והמשמעות של גורל ויד מכוונת נעלמת. וכך מספר הפרק:

סיפורו של משה

משה, גדול הנביאים בקוראן אחרי מוחמד, היה מנהיג ברמת השריעה – החוק, אבל שאף, כמו כל אדם אחר, להתקדם לרמה גבוהה יותר, לרמת הטריקה – הדרך. הוא היה מנהיג דתי בעל עוצמה, שזכה לראות את האלוהים בסנה הבוער וגם על הר סיני, והביא את מערכת החוקים לבני האדם, אך למרות זאת הוא משה היה מוגבל לצד הנגלה של הדת, הצד של החוק, ולא היה בקי בתורת הנסתר, הצד המיסטי, וללכן הוא ביקש שיהיה מי שידריך אותו והלך לפגוש את ח'דר, עבד האלוהים, במקום מפגש שני הימים: הים המלוח והים המתוק. הים המלוח מסמל את הידע הרגיל, ידע החוק, שבו משה בקי ושאותו יכול היה לחצות כרצונו. הים השני, הוא ים של מים מתוקים המסמל את הידע הנסתר, נותן החיים ומשנה החיים. בים זה משה הוא עדיין תינוק בתיבה, נישא לאן שייקח אותו הזרם.

סיפורו של משה מסופר באחת הסורות החשובות ביותר בקוראן, סורת המערה (64-60):

"משה אמר לנערו, לא אשקוט עד אם אגיע אל מפגש שני הימים, אפילו אלך עידן ועידנים. כאשר הגיעו אל המפגש, שכחו את הדג אשר נשאו עמם, והוא עשה דרכו אל הים וחמק מבעד למחילה. כאשר עברו שניהם מן המקום ההוא והלאה, אמר לנערו, התקן לנו ארוחה, כי הוגיענו המסע. אמר הנער, הראית? בעת שנחנו ליד הסלע, שכחתי את הדג. אין זאת כי השטן הוא שהשכיח את זכרו ממני. הוא עשה דרכו אל הים באורח פלא. אמר משה, זה הדבר אשר נחפש! אז פנו לאחור ושבו על עקביהם".

משה ונערו הגיעו למקום מפגש שני הימים וברשותם דג, בהגיעם הדג התעורר לחיים בלי שישימו לב, ונמלט אל הים. לפי המסורת הפרסית הקדומה אחד הסימנים לבאר הנעורים, או בשמה האחר באר חיי הנצח, הוא שאם מכניסים למימיה דג מת, הוא מתעורר לתחייה, הדג מסמל פיריון וגם תחייה רוחנית (ולכן בסמל של מזל דגים שהוא האחרון בגלגל המזלות האסטרולוגי, יש שני דגים הפונים לשני כיוונים, אחד כלפי העולם הגלוי – המוות ואחד כלפי העולם הנסתר – החיים).

שמשה מגיע עם נערו לבאר החיים, מקום מפגש שני הימים, הדג המת שהם נושאים באמתחתם מתעורר לתחייה, אך הוא לא שם לב לכך ורק יותר מאוחר כשנערו מספר לו הם חוזרים על עקבותיהם בכדי לחפש את המקום שאליו אם יצאו ובכדי למצוא אותו הם עושים את המסע, מקום שהם כבר היו בו אך לא שמו לב אליו. לאחר שמשה חוזר לאותו מקום מיוחד הוא מוצא שם אדם מלא בדעת וברחמים – את ח'דר, מדריך הנשמות במיסטיקה המוסלמית. משה הבין שאדם זה נשלח ללמד אותו ולהכניסו לתוך העולם הרוחני ולכן מבקש להיות תחת חסותו.

ח'דר מוכן לקבל אותו בתנאי שלא ינסה להבין את מעשיו. משה, לדבריו, צריך ללמוד לקבל את הגורל ללא שאלות. האמת היא אחרת ממה שנדמה לו או ממה שהוא חושב. "אמר לו משה, האוכל לבוא בעקבותיך למען תורני בינה מאשר לימדוך? אמר, לא תוכל להאריך רוחך עמי, כי כיצד תאריך רוחך עם דבר אשר לא תדענו לפרטיו?"

משה בבלי דעת מסכים לתנאי זה, אלא שלאחר שח'דר עשה דברים משונים שנתפשים על ידי משה כלא נכונים מבחינה מוסרית (הוא הנביא של החוק המוסרי) הוא מתרעם על כך, ובניגוד להסכם הראשוני שלהם, לא היה מוכן לקבל את גזרת הגורל כפשוטה. משה מסרב במידה רבה להשלים עם הדברים, לקבל את המאורעות כמו שהם, להיות מוסלם, מלשון להשלים, שזאת המשמעות האמיתית של להיות מוסלמי.

ח'דר נוקב חור בסירה של דייגים עניים והסירה טובעת, משה מתרעם על כך, ח'דר מסביר למשה ששודדים עומדים להגיע לכפר הדייגים ולהחרים את כל סירות התושבים, ועל ידי הטבעת הסירה הוא למעשה מציל אותה, ושאפשר יהיה לשלות אותה ממצולות הים ולתקנה בעתיד. משה מתרעם על המעשה החריג מכיוון שאיננו יודע את משמעות הדברים האמיתית. הוא נכשל במבחן, אין לו אורך רוח מספיק כדי לקבל את האמת, הוא לא מסוגל לרדת לסופה, לראות מעבר לכאן ולעכשיו.

ח'דר אומר למשה "וכי לא אמרתי לך כי לא תוכל להאריך את רוחך עמי".
משה מתנצל ומבקש הזדמנות נוספת, אלא שאז ח'דר הורג עלם  ומשה אומר "ההרגת נפש זכה אף כי לא הרגה נפש? אכן נורא הדבר אשר עשית!
משה לא מוכן לקבל את המוות של אדם ללא עוון, כי החוק המוסרי הוא אל תרצח, אלא שח'דר הוא לא רוצה, אלא עבד אלוהים. הסיבה שהוא הורג את העלם הוא שבכך נמנעים צרות גדולות שאותו עלם עתיד להביא לעולם כשיגדל ובמקומו אלוהים ישלח להוריו יראי השמיים ילד אחר

גם במקרה זה משה מתנצל על שיפוטו ומבקש הזדמנות נוספת "אם אשוב ואשאלך עוד פעם, אל תניח לי להוסיף ללוותך כי כבר גדשתי את סאת תירוצי לך". הם ממשיכים ללכת ומגיעים לעיר של אנשים רעים המסרבים להאכיל אותם, ולמרות זאת ח'דר מתקן קיר מט ליפול, בבחינת רשע וטוב לו. משה אומר ""יכולת לקבל שכר על כך, ולא חפצת" ובכך מגדיש את הסאה ונלץ להיפרד מח'דר שמסביר לו שמתחת לקיר היה אוצר השייך לשני נערים יתומים טובים, ואם הוא לא היה מתקן את הקיר האוצר היה מתגלה על ידי אנשי העיר הרעים במקום שהם יגלו אותו כשיגיעו לפרקם.

הסיפור של משה בא ללמד אותנו שיש רמה  של דת שהיא מעבר לרמה הרגילה של החוק, דרך שהיא מעבר לטוב ולרע, שבה הכול הוא אחד ומוביל למקום כלשהו, שבה הכול מסתדר לטובה. זאת הדרך המיסטית.  לח'דר יש ידע הנובע מעולם האמת וכל דבר שהוא עושה נובע מאמת זו. ח'דר, כמו 'קוטב הזמן', מסוגל לנוע בזמן ולצפות את העתיד. הוא יכול לראות מה עומד לקרות וכיצד דברים המתרחשים עכשיו, יגרמו לתוצאות כאלו או אחרות בעתיד והוא פועל בשליחות אלוהים לפי מצוות אלוהים ולא מתוך רצונו האישי

מקורות מוסלמים מאוחרים לקוראן וביניהם כותבי המסורה אל חנבלי ואל בוכרי, זיהו את עבד האלוהים בבשורת המערה עם דמות פלאית בשם אל ח'דר. לעיתים אל ח'דר מזוהה עם אליהו הנביא ולעיתים הם שתי דמויות נפרדות אך יש קשר ביניהם.

איבן חנבלי טען שח'דר ואליהו נפגשים פעם בשנה ומבלים חודש בירושלים, ואכן בהר הבית יש כיפה המוקדשת לאל ח'דר, לא רחוק מכיפת הסלע עצמה, שם הגיע מוחמד וקיבל את ברכתו של אל ח'דר לפני שעלה לשמיים במסע הלילי, כמו גם את ברכתם של יוסף, אברהם, ורבים מהנביאים.

לפי אגדות מוסלמיות ח'דר יכול להופיע בכמה מקומות בו זמנים, הוא חי לנצח אך במימד חיים אחר משלנו, הוא יכול לאכול כמותנו, או לא לאכול בכלל, כל הקדושים שמגיעים לרמה גבוהה זוכים להדרכתו.

יש אגדות שח'דר הוא בן זמנו של אברהם ונדד איתו, או בן זמנו של משה, יש המקשרים אותו למסעו של אלכסנדר מוקדון למזרח בחיפוש אחר באר הנעורים. בין אם זה אלכסנדר עצמו או אחד ממלוויו ששתה ממעיין הנעורים ונהיה מדריך ועוזר לאנשים. הקישור לאלכסנדר נסמך על העובדה שבבשורת המערה לאחר הסיפור על עבד אלוהים ומשה יש התייחסות וסיפור נוסף על בעל הקרניים – דו אל קרניאן, ששלט על האדמה, הגיעה לקצותיה במזרח ובמערב ובנה חומה שתמנע פלישות של גוג ומגוג עד יום הדין. בעל הקרניים מזוהה מסיבות רבות עם אלכסנדר (יש הר מקודש לכבודו מעל אום אל פאחם).

לפי אל בוכרי אל ח'דר קיבל את שמו לאחר שהוא היה במקום מסוים והאדמה היכן שהוא שהה הפכה לירוקה, יש כאלו שטענו שהוא נכח בלוויה של מוחמד ורק עלי הכיר אותו.

לפי הדרוזים כפי שמספר דובר המועצה הדתית – ריאד חמזי, ח'דר היה מלך ירושלים לפי 3000 שנה שיצא למסע פלאי לדמשק ומשם למזרח, בדרכו הוא עבר במקומות רבים בארץ שבהם הוא התפלל, התבודד, עשה ניסים, וכך נוצרו במקומות אלו נקודות ציון ופולחן לכבודו. ואכן יש תוואי של מקומות המוקדשים לאל ח'דר, החל מכיפת הסלע בירושלים, המשך בכפר ח'דר מדרום לבית לחם, המשך במישור החוף ואתרים בשומרון, המשך בגליל, וסיים בגולן. בגליל יש מקמאים (מקומות קדושים) לח'דר בחיפה, כפר יסיף, מכר ואבו סנאן, במערה ליד דיר אל אסד, צפת ובבניאס. המקומות הם במרחק יום הליכה אחד מהשני, כך שאפשר לשחזר את מסעו הרגלי של ח'דר, אם אכן היה כזה. בהמשך המאמר נרחיב על מערת ח'דר ליד הכפר דיר אל אסד.

הרבה מהשייחים הסופים נפגשו עם ח'דר, עבד אל קאדר ג'ילאני, איבן עראבי, השייחים הנקשבנדים, הוא המורה בדרך הרוחנית. במיוחד לאלו ההולכים בדרך האווסי. הוא המנהיג – שולט של האבדאל. האבדלא הם 40 או 360 או מספר אחר של קדושים שבזכותם העולם מתקיים, מעין ל"ו צדיקים, שיש להם כוחות מטאפיזיים והם שומרים על האסלאם, בראשם נמצא הקוב של הדור, ומכאן שזה ח'דר, או שהוא מודרך על ידי ח'דר.

יש גרסה של 355 אבדל, 300 עם לב כמו אדם, 40 עם לב כמו משה 7 עם לב כמו אברהם, 5 עם לב כמו גבריאל, 3 עם לב כמו מיכאל, ואחד עם לב כמו רפאל (איסרפיאל המוסלמי שיתקע בחצוצרה ביום הדין בירושלים). המספר מתקרב לימים בשנה, ולכן האבדאל הם מעין סדר קוסמי, בזכותם הגשם יורד, הצמחים צומחים, וכשאחד נפטר מייד יש אדם אחר שמחליף אותו, והמספר נשאר קבוע.

תפקידו של אל ח'דר להוביל אדם אל עצמו, להכיר את האלוהות הפנימית שבתוכו, ח'דר הוא מדריך נשמות, כמו הרמס בשאול,

המיסטיקן הסופי מהמאה ה13 איבן עראבי הודרך על ידי ח'דר אותו פגש הולך על המים בעת שהפליג בסירה בים, והוא מתייחס אליו בדמותו של אליהו בספרו חותמות התבונה: אליהו הוא כמו אידריס, שהיה נביא לפני נוח ושאלוהים העלה לרמה גבוהה. הוא נמצא בלב שבעה הגופים השמיימיים, שזה השמש. הוא נשלח לישוב בעלבק. בעל זה השם של האליל ובק זה שמו של השליט של אותו מקום, האליל בעל היה מיוחד לשליטו. אליהו, שהיה אידריס, קיבל חזון שבו הוא ראה את הר לבנון (שהוא מהשם לובנה שמשמעו צורך) נפתח ומגלה סוס אש עם עיטורי אש. כשהוא ראה זאת הוא עלה עליו והרגיש איך כל התאוות שלו נופלות ממנו. כך הוא נהיה אינטלקט ללא תשוקה, לא שומר קשר עם הרצונות של הנפש הנמוכה. בו אלוהים היה טרנסנדנטי, כך שהיה לו את חצי הגנוסיס של האלוהים. זה מפני שהאינטלקט, בעצמו, בסופגו ידע בדרכו שלו, יודע רק לפי הטרנסנדנטי, ודבר לא על האימננטי. רק כשאלוהים מפגיש אותו עם ההתממשות העצמית שלו אז הידע שלו של אלוהים נהיה מושלם, בראותו עצמו טרנסנדנטי כשמתאים, ואימננטי כשמתאים, ובקולטו את הצירוף של אלוהים בטבעי ובצורות הבסיסיות. אכן, הוא רואה את מהות האמת להיות מהותם. זה גנוסיס מושלם.

אליהו הנביא – אל ח'דר

דמותו של אליהו מתמזגת במסורת הסופית עם דמותו של ח'דר – מדריך הנשמות הפלאי, שניהם לא מתו וחיים לנצח, כשהם משמשים כמדריכים לבני האדם. הצבע הקשור לשניהם הוא הצבע הירוק. אל-חדר קשור למים ונחשב למוריד הגשם. אל-ח'דר מזוהה גם עם סנט ג'ורג' הנוצרי, ואפשר להגיד שהוא הקדוש האולטמטיבי של הכפריים העממיים בארץ, בן אם הם נוצרים, יהודים, דרוזים, או מוסלמים, כך לפחות היה בימים עברו.

כולם מאמינים שישנה דמות פלאית כלשהיא המסתובבת בארץ, ממש כאן ביננו, ועוזרת למי שנמצא במצוקה גדולה או צריך הדרכה. אי פתאום היא מופיעה משום מקום, עושה מה שעושה, משנה נתיבות גורל, ונעלמת. אומר הפלאח: "הקדושים מתים, רק אלחאדר חי וקיים וניצב ברגע זה לידי"

ישנם מקומות רבים בארץ הקשורים אליה (מעל 70 לפי שמעון אביבי – הדרוזים ומקומותיהם הקדושים, הוצאת אריאל) במיוחד מקומות של מים, מכיוון שאל ח'דר קשור לבאר הנעורים, מעיין החיים. המים שמשקים את האדמה מחיים אותה והופכים אותה מחומה לירוקה, מוציאים את החיים מהכוח לפועל, זהו הכוח המחייה של הירוק – אל ח'דר, שמסמל ברמות המופשטות לידה רוחנית והתחלה של מסע רוחני. ומכאן שהירוק קשור ללימוד, הארה, תחייה.

מבחינת הדרוזים אל ח'דר מייצג את הנפש הכוללת, אחד מחמשת יסודות היקום שצבעה אדום, והיא מתגלמת גם בדמותו של אליהו. המקאם החשוב ביותר לכבודו הוא בכפר יסיף וחגו נחגג ב25.1.

מערת אל ח'דר במצוק ליד כרמיאל

במצוק ממול לכרמיאל ישנה מערה המוקדשת לאל-ח'דר. זה הוא אתר ייחודי הן מבחינת הנוף והן מבחינת נגישותו. מכל מקום בכרמיאל ניתן לראות את שלוש קשתות האבן באמצע המצוק הצופה אל העיר, אך מעטים טורחים להגיע ולראות במה מדובר, ומסע כזה שווה גם שווה.

אל המערה מגיעים דרך הכפר דיר אל אסאד. עולים עד לפני בית הספר, שם פונים ימינה לכיוון בריכת השחייה. מחנים את המכונית בחניה ומשם ממשיכים ברגל. דרך עפר עולה מהמגרש אל כיוון הבתים ומשם ממשיך שביל מסומן באדום לאורך המדרון ולאחר מכן המצוק, בין הזיתים העתיקים, אל המערה. מתחתינו נפרש נוף מרשים של בקעת בית הכרם ומרחבי הגליל התחתון. אנחנו בארץ בראשית, מקום שם יישאונו רק רגלינו, ובו מקננים הבזים והחוגלות.

במהרה יתגלה לנו מבנה שלושת הקשתות. דלת ירוקה צרה מובילה אותנו אל מערה ענקית ומפויחת, בעלת כמה חללים. פה ושם נשמעים טפטופים של מים. חצר ובה בניין חרב נמצאת בפתח המערה וממנה נוף מדהים של העמק. בקצה החצר מצוי פתח ירוק בתוך סלע צבוע לבן. הפתח מגלה מערה קטנה, צבועה כולה בלבן, שבה מעין חדר בתוך האדמה ובו שטיחים ומחצלות מקיר לקיר, כמה ספרי קוראן, והפתעה…. מעיין קטן המטפטף טיפות של מים לתוך בריכה קטנטנה בסלע רצפת המערה.

המקום מזמין אותך להישאר בו ולשכוח מהעולם שמסביב. כך באמת עשו רבים ועושים גם כיום. באים לכאן ליום או יומיים, להתפלל, להתרפא ולהתחבר מחדש. דלת הברזל נסגרת מאחורינו ואנחנו בחשכת המערה, שוכבים על השטיחים, בוהים בקירות הסלע הלבנים, מאזינים לשקט ומתחברים למים.

אם נרצה, נצא אל המרפסת המרהיבה הצופה אל הנוף בצל עץ התות, בצל המצוק הענק. מחזה החיים נפרש מתחתינו ואנחנו מתבוננים אליו ממקום לא נראה, מיציע המכובדים שבקהל.

מערת אל-חדר שליד דיר אל אסעד היא אחד ממקומות מופלאים רבים הקיימים בישראל, מקומות שנשכחו ומחכים שיעירו אותם מחדש.

מערת ח'דר במבט מבפנים

הכפר דיר אל אסד

הכפר דיר אל אסד מונה כיום מעל 12.000 איש, רבים מהם ממשפחת אסדי, צאצאיו של מקים הכפר שייח' אל אסד, הוא היה  שייח' סופי שנהג לרכב על אריה, ומכאן השם "אסד" – אריה. במקום הכפר לא רחוק מהדרך הראשית היה בזמנו מנזר של נזירים לכבודו של סנט ג'ורג' וסביבו כפר נוצרי, אלא שהנזירים לעגו לשייח' שעבר בסביבה רוכב על חמור, ובנוסף לכך בא אריה וטרף לו את החמור, אבל השייח' הנכבד לא אמר נואש, הפך את האריה לחמור החדש שלו, והגיע רכוב על גבו למנזר, מגרש את הנזירים והתושבים שגרו מסביב למנזר לכפר בענה הסמוך, שם צאצאיהם חיים עד היום.

הוא התיישב במקום עם חסידיו וקיבל לידיו הקדש (ווקף) על אדמות הכפר והסביבה, הקים מסגד ונקבר במקום, כשקברו הופך להיות מקום קדוש ואתר עלייה לרגל, במסגרת ההקדש נכללה כנראה גם המערה של ח'דר הסמוכה, שייתכן שהייתה מקום מושב נזירים. לפי אהרון ליש שנחשב לבר סמכא בנושאים אלו יש גרעין של אמת בסיפור, אלא שמה שקרה באמת הוא שהסולטאן סלים הראשון – סלים שכבש את ישראל מידי הממלוכים, הוא זה שהחרים את המנזר והזיז את תושבי הכפר שסביבו לבענה הסמוכה, ונתן את המקום לשייח אל אסד מצפת וחסידיו בתור הקדש.

סלים הראשון שהה כחודשיים בדמשק, הוא אהד את הסופים ותרם לשיפוץ קברו של איבן עראבי. יש עדויות שהוא ביקר בקברי קדושים בחלאב ודמשק, התרועע עם סופים. הוא כבש את ערי ארץ ישראל מידי הממלוכים ובדרכו לעזה ב1516 עלה לרגל לירושלים וחברון.

שייח מוחמד אל אסד נחשב בזמנו לראש הגנוסטיקנים ומופת המיסטיקנים, הוא נולד וגדל בצפת שהייתה המרכז הסופי של הצפון והיה שייך כנראה למסדר הקאדרי. יש הטוענים שהוא היה מצאצאיו של עבד אל קאדר ג'ילאני, מייסד המסדר הקאדרי. מורהו היה שייח' חשוב בדמשק שידוע שהיה מקורב לסולטאן. ידעו לגבי סלים שהוא אהד את הסופים ותמך בהם בכל רחבי ממלכתו, הוא שיפץ לדוגמא את הקבר של איבן עראבי בדמשק. יורשו סולימן המפואר הקים זאוויות (מרכזים של סופים) רבות בירושלים. אלא שכבר בזמנו של סלים. במקביל להתיישבות הסופית בדיר אל אסד העותומאניים החרימו אתרים נוצרים נוספים כגון אתר הפרנציסקנים בהר ציון ומסרו אותם לסופים (שייח דג'אני ומשפחתו).

לכפר הייתה חשיבות אסטרטגית מכיוון שהוא ישב על הדרך הראשית ממישור החוף – עכו לדמשק. והיה צריך לחזק את האחיזה העותומאנית והמוסלמית באזור.

מי שמעוניין להרחיב בנושא זה מוזמן לקרוא את המאמר:
ליש, אהרון  (1985)הקדש והתנחלות של דרווישים בארץ-ישראל בראשית התקופה העות'מאנית. קתדרה: לתולדות ארץ ישראל ויישובה, חוברת 35, 17-52.‏