מחוללי קדושה במקומות קדושים דרוזים בישראל

המחקרים של הקשר שבין אדם למקום קדוש מראים שיש מקומות שעוזרים לעורר את חוש הקדושה באדם, כשם שיש תמונות שמגרות, מעוררות את החוש האסתטי, המאפיין של אותם מקומות הוא שיש במערך שלהם ובדרך שבה הם נתפשים על ידי המבקרים בהם מחוללים של קדושה: דואליות מאחדת, יוצא דופן נשגב, מרכז מחבר ומורכבות פרקטלית[1]. המחוללים הם מעין ארכיטיפים של קדושה הקיימים בתת מודע ובתפיסה שלנו, באתרים שנבנים באופן חופשי ובתכנון כריזמטי (בעזרת השראה) הם מוכנסים במודע ולעיתים באופן לא מודע, וזה עוזר לפופולריות ולתכונת ההיקסמות של אותם מקומות.

המחקר מבחין בין חווית קדושה אישית מיסטית כפי שהיא מתוארת במדעי הדתות, לבין הגדרת קדושה רגילה שקשורה לדת חיצונית וממוקדת בזהות, מסורת, חברה ותרבות[2], ובאותו האופן בין אתר קדוש שגרתי ואתר קדוש כריזמטי, מבחינת מדעי הדתות הקדושה היא חוויה פנימית אוניברסלית ולא כל מקום שנקרא קדוש הוא אכן כזה, אלא רק כאלו שמהדהדים את החלקים הגבוהים (טרנספרסונליים) בתוך האדם ומפעילים אותם[3].

אחת הדתות המרתקות בישראל היא הדת הדרוזית שאליה מתייחסים יותר מ145.000 בישראל וכשני מיליון איש באזור. גם בדת זו יש הבחנה בין שני סוגים של דתיות, אחת של המוני העם – הג'והאל, שמחוייבים להישמע להנהגה הדתית, להגן על אחיהם, למלא מצוות מוסריות בסיסיות, או במילים אחרות לקיים דת חיצונית, והשנייה של העוקאל, אלו שנכנסים לסודות הדת שעבורם המטרה היא אחדות עם האלוהים. אחד הדברים שהג'והאל מצווים עליהם הוא להגיע במשך השנה למקומות קדושים ולקיים שם תפילה אישית, פולחן, ומפגש חברתי הכולל גם התקנת אוכל במקום (זבח). כשמבקרים במקום הקדוש מדליקים נרות, מתפללים, מקיימים נדרים, מקבלים השראה, פותרים בעיות (גם חברתיות) וזוכים לברכה, בדרך כלל המקום קשור לדמות צדיק. המקומות הקדושים נקראים מקאם, ובנוסף לקבר הקדוש יש בהם גם אולמות תפילה, חדרי התבודדות, חדרי אירוח, מקום להכנת אוכל, מחסנים, מקום מפגשים ודיון, עוד. הם משמשים לצרכים חברתיים ודתיים כאחד, וכך הם יוצרים מעין עולם בפני עצמו שהרבה פעמים יש בו מחולל קדושה של מורכבות פרקטלית.

בכל כפר דרוזי יש מקום תפילה וקדושה (חילווה) בדרך כלל בפאתי הכפר, אבל מעבר לכך ישנם כמה מקומות שמשותפים לכולם ואליהם הקהילה כולה מצווה להגיע, במיוחד בימי הילולה. המקום החשוב והגדול ביותר הוא מתחם הנביא שועייב בבקעת ארבל, שהמפגש השנתי שלו הוא באפריל, לאחריו יש את מתחם הנביא חאדר שמתפתח לאחרונה ונבנה מחדש בכפר יאסיף, שהמפגש השנתי שלו הוא בינואר, לאחר מכן מתחם נבי סבלאן בחורפייש שהמפגש השנתי שלו בספטמבר, מתחם בהא אדין בבית ג'אן שהמפגש השנתי שלו ביולי, ומתחם נבי יעפורי ברמת הגולן שהמפגש השנתי שלו באוגוסט[4]. חמשת האתרים הללו מתייחסים לחמישה נביאים הקשורים כל אחד מהם לאחד מחמישה הצבעים, לפי הדרוזים יש חמישה עקרונות יקומיים שלפיהם בנויים העולמות הרוחניים לפי הדרוזים הנקראים חודוד, והם מופעים דרך הצבעים והנביאים, ואלו הם: השכל הכולל הקשור לצבע הירוק, הנפש הכוללת הקשורה לצבע האדום, המילה הקשורה לצבע הכחול, המקדים הקשור לצבע הצהוב, והמאחר הקשור לצבע הלבן. חמישה האתרים שהוזכרו קשורים לא רק לחמישה נביאים אלא גם לחמישה החודוד, העקרונות שלפיהם נברא העולם.^[5] ולכן ביקור בכולם במהלך השנה יוצר קוסמולוגיה ומביא להתחברות לעקרונות של הבריאה.

ויש כאן משהו נוסף, מערכת של כמה צבעים עם יחסי גומלין בין מרכיביה מעודדת תפיסה הולוגרמית של המציאוּת, ותפיסה זו מפעילה באדם סוג מחשבה אחר שתומך בהופעתה של חוויית הקדוּשה. זאת הופעה מופשטת של מחולל הקדושה מורכבות פרקטלית, המתבטא לא רק בקיום חמישה הצבעים (ה"חודוד" – עקרונות יסוד יקומיים) אלא גם בסידור שלהם באופן גיאומטרי במסגרת סמל הפנטגרם המופיע על הדגל ובמקומות קדושים דרוזים.

מחוללי קדושה במתחם נבי שועייב

אחד האתרים הקדושים הבולטים בישראל הוא אתר נבי שועייב, שהוא הקדוש ביותר בעולם לדרוזים. לפי המסורת כאן קבור יתרו, שהוא הופעה של עיקרון השכל הכולל בעולם. לפי האמונה הדרוזית, בכל הדתות היו נביא גלוי ונביא נסתר שהדריך אותו, ושהיה שייך לדת האמיתית של המייחדים (الموحـّدون/אַלמֻוַחִידוּן) – הם הדרוזים.[6] ביהדות הנביא הגלוי היה משה, ומי שהדריך אותו והיה הנביא הנסתר היה יתרו (שועייב).

הנביא יתרו הגיע לאתר נבי שועייב, מתחת להר קרני חיטין, במסעותיו בעקבות משה ובני ישראל ולאחר שנתעוור הוא חי את שנותיו האחרונות במערה באזור. יום אחד, בזמן שנח ליד המעיין בואדי שלרגלי הר הכיש אותו נחש. יתרו רוצץ את הנחש בכף רגלו (ואת טביעת כף הרגל ניתן לראות על סלע במקום), מת ונקבר במקום שהפך לאתר הקדוש ביותר לדרוזים.[7] הגיאוגרפיה של המקום הנחבא בתוך עמק בין הרים, משקפת את הדואליות של הגלוי והנסתר, ואולי גם את היותו של יתרו הנביא הנסתר.

עיקרון הדואליות של רוח וחומר, גלוי ונסתר, הוא בבסיס המבנה הכללי של כל דת, אך ישנם זרמים ודתות שמדגישים אותו במיוחד, למשל הגנוסטיים בעת העתיקה. דת מעין זו, עם הדגשה של הדואליות, היא הדת הדרוזית, שגם המבנה החברתי שלה הוא דואלי של חכמים (عقال/עוקאל) והדיוטות (جهال/גֻ'האל) וגם תפיסת המציאוּת של מאמיניה היא של עולם גלוי ועולם נסתר. הדבר בא לידי ביטוי במערכי האתרים הקדושים של הדרוזים.

מתחם נבי שועייב מורכב מכמה חלקים וקומות, בדומה למקומות קדושים כריזמטיים אחרים. ראשית אולם גדול סביב הקבר והסלע שעליו נראה עקב רגלו של יתרו. לאולם כיפה גדולה ותקרה גבוהה. אל האולם מוביל סף מקודש משיש שאין לדרוך עליו, מעין הבדלה בין קודש לחול, והכניסה אליו מחייבת לבישת ביגוד הולם. זהו קודש הקודשים, מקום הקבר הקדוש של הנביא. אנשים רבים שוהים באולם זמן רב בתפילה, בתחינה, בהרהור ובהגות. במקום זה מגיעות תובנות ומתרחשים ניסים, לפי הסברי האחראים על המקום, והוא משרה אווירת רוגע.

רצפתו של אולם הקבר הגדול מכוסה בשטיחים, והסלע המקודש בקצהו. הסלע נמצא בתוך גומחה בקיר ומוסתר במחיצה וכך גם קברו של הנביא, המכוסה בפרוכת ירוקה,[8] מעין קדוּשה נסתרת. על הסלע נראית טביעת כף רגל, דבר מופלא שקשור למחולל הקדושה של יוצא הדופן. מחוץ לאולם יש רחבת מרפסת גדולה הצופה אל הנוף, ובצידה אכסדרת עמודים שמתפתחת לחצר מסביב למעין באר. מבנה החצר והבאר מוקפת העמודים הוא העתק (שיקוף) של מקום מסגד מייסד הדת הדרוזית, אל־חאכם באמר אללה, שפעל בקהיר בתחילת המאה ה-11, ובכך מתחבר האתר עם מייסדהּ הרשמי של הדת ומקבל מקדושתו. ואולם, רק מי שמכיר את הקבר יכול להתחבר לכך במודע.

המרפסת היא בצורת האות ר'. בצד אחד שלה אולם הקבר, בצד השני אולם תפילה ענק שנקרא ח'לווה (خَلْوَة), בקירות אולם זה קרועים חלונות מקושתים. על כל זוג קשתות מעל החלונות מגולפים כדורי אבן קטנים וביחד יש מאה ושישים וארבעה כדורי אבן, כמניין הנביאים הדרוזים הנסתרים. [9] בתוך האתר אולם מפגשים וחלקים (בית ספר) הפתוחים אך ורק לעוקאל.

מיקומו של האתר החשוב ביותר בעולם לדרוזים, אתר כה גדול, בעמק נחבא בין הרי הגליל מדגיש את ייחודה של הדת הדרוזית ואת אופייהּ הכפול של גלוי ונסתר. חלוקת האתר עצמו לחלקים פתוחים וסגורים לקהל הרחב מדגישה את החלוקה החברתית דתית הדואלית בין העוקאל והג'האל בקרב החברה הדרוזית ואת ההבדל בין חומר לרוח. יש באתר בית ספר לעוקאל (הנכנסים בסוד הדת הדרוזית) והם היחידים המורשים להיכנס לתפילות בחילווה. ייצוגם של הנביאים הנסתרים באדריכלות של המקום ודמותו של יתרו מקשרים את המאמינים למורשת הרוחנית האנושית ולצדדים הנסתרים של הדת. ויחד עם זאת, באתר ישנה מרפסת גדולה גלויה הצופה אל הנוף והיא גדולה ומפוארת ונותנת תחושה של להיות במישור אחר, מעל העולם.

במילים אחרות, למיקומו של אתר נבי שועייב ולקשר שלו לנביא נסתר חשיבות רבה. אילו היה קבר הנביא שועייב במיקום אחר, ואפילו על הר קרני חיטין הצמוד, או בבקעת ארבל הסמוכה, זה היה אחרת לגמרי. אצל הדרוזים שוררת תפיסה של הסמל והמסומל (المثل والممثول, al-mathal wal-mamthul), הגורסת כי לכל תופעה פיזית יש משלים רוחני. "לכל מה שגלוי, מבוטא, חיצוני, אקזוטי (זהיר), מקביל משהו חבוי, רוחני, פנימי ואזוטרי (בטין)".[10] עולם החושים הוא דוגמה לא מושלמת, או סמל, לעולם דימויים אמיתיים וקיימים. לפיכך חשיבות הרבה של האדריכלות והסמליות במקומות קדושים.

חמשת העקרונות הקוסמיים שפעלו במעשה הבריאה מיוצגים בחמישה צבעים. השכל הכולל, אחד מחמשת העקרונות – החודוד (حدود) – המרכיבים את העולם הנסתר, את עולם האידיאות והסיבות, מופיע בצבע הירוק שעל הקבר ובדגל בן חמשת הצבעים[11]. הנביא שועייב הוא אחת ההופעות שלו בעולם, וכך גם חמזה בן עלי, המבשר הראשון של הדת הדרוזית, נביאים אחרים גילמו בדמותם את ארבעת עקרונות היקום האחרים

הדבר הבולט במתחם הוא הגודל והמורכבות שלו, זהו מקום שנועד להכיל רבבות, והוא כמו עוטף את אולם הקבר שבו יש עקבות של נס גלוי, שער למציאות אחרת שנובע מנוכחות מחולל הקדושה של יוצא דופן נשגב, הסלע שמאחורי הפרגוד מפתיע ומרגש, והוא נמצא בחלל שהוא כמו מערה, פנימי, הנותן תחושה שיש מציאות אחרת, פלאית ונשגבת בתוכנו, ושיש בעולם מעבר למה שנראה בעין, הסלע שחלקו משולב בקיר הוא מרכז מחבר ויוצא דופן נשגב, והוא מהווה מוקד האתר הקדוש, הקבר שלידו רק משלים אותו.

מחוללי קדושה במתחם אל חאדר כפר יסיף

המתחם הדתי השני בגודלו כיום מקרב המקומות הקדושים הדרוזים, והמקום שבו יושבת גם ההנהגה (המועצה) הדתית, כולל המשרד של מנהיג העדה מוואפק טריף, הוא מתחם הנביא חאדר. דמות אגדתית שמופיעה גם באסלאם כמדריך הנשמות שעברה במקום והתפללה בו לפני 3000 שנה (לפי הדרוזים), בדרכה מירושלים לדמשק ומשם למזרח. לפי הדרוזים באל חאדר התגלם עיקרון החודוד השני שהוא הנפש הכוללת וצבעו אדום. אל חאדר הוא אדם פלאי שחי לנצח ומופיע פעמים רבות בהיסטוריה, לפי האגדות הוא היה הווזיר של אלכסנדר הגדול ששתה ממעיין החיים במזרח וניסה להדריך את אלכסנדר איך להגיע לשם, ולכן אלכסנדר יצא במסע כיבושים מזרחה. אל חאדר מזוהה עם אליהו הנביא וסנט גורג, יש לו יותר מ70 מקומות קדושים ברחבי הארץ והוא הקדוש העממי הפופולרי והאולטמטיבי, דמותו מביאה למקום הקדוש מרכיב (מחולל קדושה) של יוצא דופן נשגב.

המרכז של האתר הוא הקבר הקדוש שלידו יש חצר מרובעת קטנה עם אכסדרת עמודים סביבה, מעל הקירות החיצוניים, בדומה לחצר בנבי שועייב ולעיטורים בנבי סבלאן, יש מעין אפריזים שהם משולש מדרגות עם חמש מדרגות, זהו מוטיב אדריכלי המופיע גם במסגד מייסד הדת אל חאכים בקהיר, וגם הקשתות דומות. לפי דברי האחראים על המקום יש כאן וגם בנבי שועייב העתקה של מוטיבים אדריכליים שמזוהים עם מייסד הדת אל חאכים, ועל ידי כך העברה של הקדושה מקהיר (היכן שהוא חי פעל ונעלם) לגליל.

כיום יש בחדר המרכזי באתר קבר, אבל נבי חאדר הוא אדם שחי לנצח, דמות אליהו הנביא, ולא יכול להיות קבור במקום. בעבר היה שם רק גל אבנים ששם הוא נח בדרכו מירושלים לדמשק לפני 3000 אנשים, הדרוזים מאמינים במעין היסטוריה אלטרנטיבית של קדושים, והמסע של אל חאדר מונצח במקומות שונים שבהם עצר בארץ. ליד גל האבנים היה עץ שבצילו נח, ועץ זה עדיין קיים, זהו הברוש הענק שבלב החצר, לימים נבנה במקום גל האבנים חדר עם קבר ומעליו כיפה, אבל המרכז של המבנה והמקום שאליו נמשכת העין הוא החצר עם הברוש הענק, ומשם יש ירידה אל המרפסת הצופה אל הנוף

מקאם נבי אל חאדר נמצא באמצע הכפר הצפוף, ובמבט מבחוץ הוא נבלע בתוך הסביבה הבנויה, יש אליו שער והוא מוקף חומה, אבל כשנכנסים לתוכו זה כמו להיכנס לעולם אחר. הבניינים של המתחם בנויים לתפארת מאבן לבנה ומוקפים גנים, חניונים, מקומות לפיקניק, ועצים. בפינה הצפון מערבית יש מרפסת רחבה גדולה מאד המתחילה לרגלי הבניין הראשי ומושכת מערבה, המרפסת כמו מתרוממת מעל בתי הכפר וממנה רואים את שפלת החוף בואכה עכו והים ממערב. מבחינה ארכיטקטונית, במרפסת מגיעה ההבדלה בין המישור של קיום הכפר למישור של המקום הקדוש לשיאה. היא מתחילה בשער, ממשיכה בין בנייני המתחם והגנים, וכשמגיעים למרפסת הפתוחה ההרגשה היא כמו להיות בעולם אחר, מישור גבוה יותר מזה של הקיום היומיומי שמסביב, והים הנראה למרחוק מוסיף לכך, לפתע המבט והנוף נפתח, וכך גם ההרגשה של הקדושה.

מחוללי קדושה במתחם נבי סבלאן בחורפייש

ישנם חמישה אנשים שהנהיגו את הדת הדרוזית בתקופת ההתגלות במאה ה11 וכל אחד מהמקומות הקדושים המיוחסים לאחד מחמשת הצבעים מתייחס אל אחד מהם, מקאם נבי סבלאן מתייחס לאבו אל חיר, הרביעי מבין החמישה המזוהה עם הצבע הכחול ועם החודוד – העיקרון הקוסמי של המילה (שהוא שלישי בסדר). נבי סבלאן ברח מחברון לגליל מפני קנאי הדת, התחבא במערה בראש ההר, וגרם לנחל כזיב בעמק שלמטה לעלות על גדותיו, ועל ידי כך לחסום את רודפיו. כאשר חלפה הסכנה הוא חי כנזיר מתבודד בראש ההר ולימד את סודות הדת. בשונה ממקומות קדושים דרוזים אחרים המקאם איננו קבר, מכיוון שהנביא בסוף ימיו עבר להר הדרוזים ומת ונקבר שם.

מבחינה טיפולוגית אתר נבי סבלן נמצא על ראש הר בולט בעל מראה מיוחד (בדומה לכנסיית ההשתנות מעל הר תבור) בקצה הפסגה של הר זבול כשממנו נשקף נוף מרהיב של כל הסביבה, ההר הוא כמובן ארכיטיפ ההר הקוסמי, המחבר בין המישורים, העלייה אל האתר בין בתי הכפר וההגעה אל מגרש החנייה שבראשו היא מרשימה ומהדהדת מסע עלייה אל הקדושה. במתחם עצמו יש מרפסת גדולה מאד ולידה גנים שמהם נשקף נוף על כל הסביבה, האתר נמצא על הר המוקף הרים גבוהים יותר סביב, וכשנמצאים למעלה יש תחושה של מעין אמפיתיאטרון, נקודה בתוך העיגול, בדומה קצת לירושלים (הרים סביב לה), וזה מאפיין של מקומות קדושים אחרים ברחבי העולם (כמו רומא, קטמנדו, מקסיקו סיטי ועוד), יש כאן ארכיטיפ של עיגול שהוא סמל לקדושה. המערה שבראש ההר שבה התחבא נבי סבלן ולאחר מכן חי כנזיר מתבודד היא ארכיטיפ נוסף של קדושה המסמל כניסה פנימה וידע נסתר. והנחל שלמרגלות ההר שמיוחס לו נס מביא את מרכיב המים, ליד האתר בשיפולי ההר יש חורשה קדושה לנביא ששם התפלל, וביחד נוצר בנוף שמסביב עולם של קדושה המתייחס זה לזה ויוצר מעין פרקטל, מראש ההר יש כניסה פנימה וחיבור אל המישור האחר, וכך נוצר ציר עולם.

החדר שבנה הקדוש מעל המערה מבטא את דמות העולם החדשה שהנביא סבלאן ברא במחשבתו בעקבות החוויות המיסטיות שעבר, ולכן כשבנו את מתחם הקבר לראשונה במאה ה13 (מאתיים שנה לאחר האירועים), בעקבות חלום שהיה לאחד השייח'ים הדרוזים, נבנו ארבע כיפות מעל מבנה הכניסה לקבר, כמספר האותיות במילה אללה (או אם תרצו יהוה). זהו מחולל קדושה של מורכבות פרקטלית שמזמנת מציאות מהעולם האחר אל העולם הזה, וגם מחולל קדושה של מרכז מחבר. באתר יש חזרה על מספרים מסויימים כגון המספר שלוש המופיע בשלוש קשתות במרפסת הכניסה, שלושה משקופים לדלת הכניסה לחדר הקדוש, כרכובים עם עיטור של שלוש מדרגות. המספר חמש המופיע בסמל הפנטגרם, בחמישה פסים בעמודים התומכים את הקשתות במסדרון הכניסה. המספר שבע המופיע בשבע הקשתות במסדרון הכניסה, כל אלו הם מחוללי קדושה של מורכבות פרקטלית.

לסיכום, הדבר הבולט והגורם לשינוי מצב המבקר במתחם נבי סבלאן הוא המיקום בראש ההר והנוף הנפלא הנפרש 360 מעלות מהאתר וסביבתו, המיקום הזה מודגש על ידי המרפסת הרחבה, הגנים והשטחים הפתוחים הסמוכים, רחבת החנייה שעל הפסגה, כשמגיעים למעלה זה כמו להיות בעולם אחר, ובמקרה הזה מופעל מחולל הקדושה של היוצא דופן נשגב בהקשר של הגובה והנוף. לכך נוספים גם הדברים האחרים, צורת הבניין, הסמלים הגיאומטריים, המספרים, המערה, והאגדות שנקשרות למקום.

לסיכום:

המקומות הקדושים לדרוזים במדינת ישראל עברו ועוברים בשנים האחרונות תנופת בנייה נרחבת, מקומות שהיו חדר עם כיפה הופכים להיות אתרים מורכבים והדורים, כשבתוך האדריכלות שלהם מוכנסים ארכיטיפים אוניברסליים של קדושה. מכיוון שזהו דבר שקורה בימים אלו מעניין יהיה לבדוק מי הם האדריכלים שאחראים על תכניות הבנייה? כיצד הם מגיעים לתבניות שהם מציעים? עד מה מעורבים בתהליך התכנון אנשי הדת? עד כמה יש להם חופש ומה שמתוך התכנון הוא פועל יוצא של השראה? וכן הלאה.

מעניין יהיה גם לבדוק כיצד מושפעים המבקרים במקום מהאדריכלות והעיצוב החדש? והאם בעקבות כך מתעצמת הפופולריות והכריזמה של מקומות אלו.

קראו מאמרים – על הדת הדרוזית

מאמר נוסף על – מקומות קדושים לדרוזים

ביבליוגרפיה

אוטו, רודולף, הקדושה: על הלא־רציונלי באידיאת האל ויחסו לרציונלי, תרגמה: מרים רון, תל־אביב: כרמל, 1999.

אלי שילר ושמעון אביבי, הדרוזים בישראל ומקומותיהם הקדושים, ירושלים: אריאל, 2000,

אליאדה, מירצ'ה, תבניות בדת השוואתית, תרגם: יותם ראובני, תל־אביב: נמרוד, 2003.

בן אריה, זאב, מאפייני קדושה במקומות קדושים בישראל, חיבור לשם קבלת התואר מוסמך האוניברסיטה, אוניברסיטת חיפה, 2019.

בן אריה, זאב, מחוללי קדושה במקומות קדושים כריזמטיים בישראל. עבודת דוקטורט. אוניברסיטת חיפה

שמעון אביבי, דרוזים מעשה מרכבה, ירושלים: אריאל, 2014, עמ' 225

Beit-Hallahmi, Benjamin, and Michael Argyle, The Psychology of Religious Behavior, Belief and Experience, London: Routledge, 1997.

הערות

[1] בן אריה, זאב, מחוללי קדושה במקומות קדושים כריזמטיים בישראל. עבודת דוקטורט. אוניברסיטת חיפה

[2] Beit-Hallahmi, Benjamin, and Michael Argyle, The Psychology of Religious Behavior, Belief and Experience, London: Routledge, 1997.

[3] אוטו, רודולף, הקדושה: על הלא־רציונלי באידיאת האל ויחסו לרציונלי, תרגמה: מרים רון, תל־אביב: כרמל, 1999.

[4] ישנם עוד שני מקומות שהם מקום כינוס כלל עדתי, האחד מקאם אבו עבדאללה בעוספייה בנובמבר, והשני מקאם סת שעואנה בעין קיניה במאי

[5] Nejla M. Abu-Izzeddin, The Druzes: A New Study of Their History, Faith, and Society, Leiden: Brill, 1993, p. 115

[6]Ibid, p. 115

[7] שמעון אביבי, הדרוזים בישראל ומקומותיהם הקדושים, ירושלים: אריאל, תש"ס, עמ' 306.

[8] Abu-Izzeddin, The Druzes, p. 104

[9] שמעון אביבי, הדרוזים בישראל ומקומותיהם הקדושים, ירושלים: אריאל, 2000, עמ' 56.

[10] Abu Izzeddin, The Druzes, p. 93

[11] Ibid, P. 104