אמנות ואדריכלות ייחודית

מנזרי וכנסיות סרביה העתיקה מצטיינים באדריכלות המיוחדת שלהם ובאמנות הציור ואף הפיסול (מאפיין נדיר לכנסיות אורתודוקסיות). הראשונים שבהם בנויים בסגנון רסקה – Raska School)), שהתפתח בסרביה במאה ה-13-14, כשילוב של אדריכלות ביזנטית ולטינית, רציונליזם לטיני ומיסטיקה יוונית. סגנון זה מופיע במלוא הדרו במנזרים של סטודינקה, זיכה מלישבה, סופוקני ועוד, הוא מתקשר לאידיאל היופי היווני הקאלסי ומהווה מעין “רנסאנס לפני הרנסאנס”.

עמק נהר האיבר הוא המקום שממנו שלטו מלכי סרביה בימי הביניים. זהו נהר מפותל בין ההרים. באזור זה הקימו מלכי סרביה בימי הביניים קתדרלות מופלאות, המשתוות רק לאלה של איטליה שלפני הרנסאנס. במאות ה-12–14 סרביה הייתה ממלכה אדירה, ששלטה על חלקים גדולים של הבלקן. המלכים התחתנו עם נסיכות אירופיות, שהביאו בנאים מוונציה ומדוברובניק. כל מלך רצה להתעלות על רעהו, והתוצאה: מבחר של קתדרלות מדהימות, הבנויות בסגנון רומנסקי, גותי וסגנון אדריכלי מיוחד שהתפתח בבלקן, הנקרא רסקה והמשלב בין המזרח למערב. בנוסף לאדריכלות מרשימה, ישנם ציורי קיר נפלאים המוכיחים שסגנון הציור הרנסאנסי התחיל בבלקן, הרבה לפני שהגיע לאיטליה, וגם פיסול – דבר מאוד לא אופייני לכנסיות אורתודוקסיות.

בסגנון רסקה לב הכנסיה הוא לרוב אולם יחידי (nave) שמעליו כיפה ולפניו נרתקס (מבואה), תחת גג אחד. החזית משיש או גבס, עם פסלים בסגנון רומנסקי, דמויות דתיות ופנטסטיות עם עיטורים צמחיים. הציורים הם בסגנון ביזנטי, בפרסקאות על הקירות ובמסך האיקונות שלוש רצועות של חלוקה היררכית מלמעלה למטה: למטה דמויות אנוש, באמצע העולם המופלא של התנ”ך, ולמעלה ממלכת השמיים. הסגנון משלב בין פיסול, עבודת עץ וציור, עם אדריכלות שמושכת כלפי מעלה בהשפעת הכיפה הארמנית

עם הקמת הממלכה הסרבית עבר המרכז השלטוני לקוסובו ובה נבנו המנזרים והכנסיות העיקריות ומופיע סגנון אדריכלי נוסף שנקרא סגנון וורדר (vardar). סגנון זה מתאפיין בריבוי כיפות שהמרכזיות שביניהם מושכות כלפי מעלה, הוא מושפע מהאינטלקטואליות והרוחניות של הרנסאנס הפליאולוגי באימפריה הביזנטית, אך גם סופג השפעות מהמערב. כמה מהמלכים הגדולים של שושלת נמאניה בנו (כל אחד בתורו) קתדרלות מדהימות לציון שלטונם ורבות מהם בקוסובו, וכך אנחנו מוצאים סגנון זה במנזרי פג’ה, גרנצניצה ליד פרישטינה, לסנובו ועוד.

כיום קוסובו היא מדינה עצמאית שרוב האוכלוסיה בה אלבנית, אך מבחינה היסטורית זהו המרכז הדתי של סרביה. בזמן המלך מילוטין מתגברת ההשפעה הביזנטית של הרנסאנס הפליאולוגי, והכנסיות נבנות בהתאם. בציורים נמצא דמויות קטנות בתנועה, חללים עמוקים, נוף רחב ברקע ונושאים מסובכים, מאפיין יחודיי הוא פרספקטיבה הפוכה הנוצרת על ידי ריבוי דמויות בחזית הייצוגים התמונתיים העיקריים, לעיתים נמצא בבסיס התכנית האדריכלית של הכנסייה את תבנית הצלב היווני.

לאחר הקרב של קוסובו במאה ה14 וניצחון העותומאניים עבר המרכז לעמק המוראבה והשתכלל סגנון הרסקה והתפתח למה שנקרא סגנון מוראבה (Morava). המנזרים האחרונים שנבנו במאות ה-14 וה-15 השתמשו בסגנון זה, שמוסיף רוזטות במערב (חלונות פתוחים בצורת פרחים, כמו בכנסיות הגותיות באיטליה).

ההישג העיקרי של בית ספר מוראבה לאדריכלות זה השימוש הרב באלמנטים של פיסול, וכן באבני קישוט מעוטרות, ערבסק גיאומטרי עם קישוטי פרחים, והרבה שימוש בצבעים. בית ספר מוראבה הוכרז כסגנון לאומי סרבי. אחד המאפיינים של אדריכלות זו הם אפסיסים רוחביים. הסגנון משלב מוטיבים מארמניה, גיאורגיה, האסלאם וּוֶנציה.

אחד הדברים המפליאים והמרגשים בביקור בסרביה הוא המפגש עם מסורת הציור העתיקה מימי הביניים, שבה ציורים נפלאים כגון המלאך הלבן ממנזר מָלישֶבה. בציור, כמו באדריכלות, התפתח סגנון ייחודי של אסכולת רסקה. האמנים הסרבים למדו בביזנטיון, אך פיתחו סגנון משל עצמם, שבו מופיעים פרטים עדינים של יופי בפרצוף, בקומפוזיציה ובמידות, יופי אנושי, ריאליזם ותכונות פסיכולוגיות ואינדיבידואליות – לדוגמא, פרצופים תמימים ויפים אצל הצעירים, אצילות וחוזק אצל המבוגרים. זהו מעין רנסאנס לפני הרנסאנס שבו מובלטים הרגש והרוח.

עמק המלכים הסרביים

עמק המלכים משתרע לאורך 100 ק”מ לצדו של נהר האיבר (Ibar). מסביב לו הרים נישאים ובהם שמורות טבע, הוא שזור בעיירות וכפרים, ובין לבין, בלב הטבע, ניתן למצוא את הקתדרלות העתיקות. מסורת הנצרות הבלקנית היא לבנות מבני דת מחוץ לערים ולא בתוכן, כמו באיטליה, כשסמוך לכל קתדרלה יש מנזר. בצפון העמק ניתן למצוא את מנזר וקתדרלת זיקה (Zica), שנבנו על ידי סנט סאבא, מייסד הנצרות הסרבית במאה ה-12. בדרום העמק, לא רחוק מהעיירה נובי פזאר, נמצאים מנזר וקתדרלת סופוקאני (Sopoćani), שם קבורים אחדים ממלכי סרביה, ובין שתי הקתדרלות הללו נמצאים עוד כמה מבנים נהדרים, שהיפה והחשוב ביניהם הוא קתדרלת סטודניקה (Studeinca), שנבנתה על ידי מייסד האימפריה הסרבית במאה ה-13, סטפן נמאניה.

מנזר זיכה (Zica)

מנזר זיכה נבנה במאה ה-13 על ידי סנט סאבא, מייסד הנצרות הסרבית, כמרכז של הארכיבישופות הסרבית החדשה. במילים פשוטות יותר, מנזר זיקה נבנה כמרכז של הנצרות הסרבית, האחראי על הארץ מבחינה דתית ומחליף את המרכז (ארכיבישופות) באוכריד שבמקדוניה. סאבא בנה אותה בהשפעת המנזרים בהר אתוס. הוא ציווה שיהיה צבוע אדום, צבע המרטירים הקדושים, ובעל כיפה מתומנת. מגדל הפעמונים והנרתקס הגדול הם בסגנון הר אתוס. הכנסייה הראשית מוקדשת לעלייה לשמיים של ישוע.

החלק המזרחי הוא העתיק יותר שנבנה על ידי סאבא, רוב הפרסקאות הם מתקופתו של המלך מילוטין ששיפץ את הכנסייה, בכניסה יש פרסקאות חשובים נוספים מהמאה ה-14 וכן כתב הזכויות של המנזר, מסמך היסטורי חשוב.

שבעה מלכים הוכתרו כאן, ולכל אחד מהם נפתח פתח בקיר ולאחר מכן נסגר. בחצר כנסייה קטנה נוספת המוקדשת לפטרוס וגם בה פרסקאות (ציורי קיר) יפים. הבניין משמאל לכניסה הוא חדש אבל הושפע אדריכלית מהכנסייה הישנה. המנזר נבנה בפרברי העיר קרליובו (Karlijevo) בכניסה לעמק נהר האיבר, הלא הוא עמק המלכים, והוא מקום מושב בישוף. בעת החדשה הוכתר כאן המלך הסרבי הראשון, הנסיך מילאן אוברדוביץ.

מנזר סטודניקה (Studenica)

מנזר סטודניקה, שהינו אתר מורשת עולמי, נבנה בסוף המאה ה-12 (1196) על ידי סטפן נמאניה הראשון, מייסד השושלת הסרבית, סמוך לעמק המלכים שבמחוז רסקה, המקום שממנו הגיעה המשפחה. זהו האתר החשוב, הגדול והעשיר במנזרי סרביה, ומהווה את המרכז הרוחני שלה. כאן נערך קובץ החוקים של סנט סאבא – סטודניקה טופיקון – וגם הספר החיים של סטפן נמאניה, המתאר את החיים בימי הביניים של סרביה. המלך רדוסלב (1330) הוסיף נרתקס (אולם כניסה) גדול. המלך מילוטין בנה כנסייה קטנה נוספת עם פרסקאות נפלאים. סנט סאבא הביא ציירים מקונסטנטינופול לצייר את הפרסקאות, והם ציירו בסגנון גרנדיוזי עם שימוש עשיר בצבע ודמויות גדולות מהחיים.

המנזר פעיל גם כיום ובנוסף לכך משמש אתר ביקור ועלייה לרגל. הבניין הראשי עשוי שיש ונבנה בעזרת אמני אבן מדוברובניק. גם הכנסייה המשנית שנבנתה על ידי מילוטין עשוייה משיש, בכנסיה לכנסייה הראשית יש שער ומעליו פסל יפה של אם האלוהים ושני מלאכים משני צדדיה, בקשת הכניסה חיות מיתולוגיות שנראות כמו גריפונים. מסביב לכנסיות יש מבנה מנזר עגול שהוא חלק מחומה מהמאה ה18. יש במקום גם חדר אוכל שהוקם על ידי סנט סאבא ומגדל פעמון עתיק. המנזר ממוקם לשיפולי הרי גוליאה המיוערים והיפים, וכמה ק”מ ממנו יש תאי נזירים מתבודדים.

מנזר גרדק (Gardac)

אחד מפניני עמק המלכים שלאורך נהר האיבר היא הקתדרלה של מנזר גרדק, שנבנתה על ידי מלכה אהובה של סרביה – הלנה מאנג’ו (Helen of Anjou) בסוף זמן שלטונו של בנה המלך דרגוטין (1276), ובתחילת זמן שלטונו של בנה המלך דרגוטין. המלכה הגיעה לסרביה ב1245 וילדה לדרגוטין 4 ילדים שמהם שנים נהיו מלכים, היא הייתה בעלת השפעה רבה בממלכה והוכרה על ידי האפיפיור כדמות מופת, לפי יוזמתה נבנה בגרדק מנזר ראשון מסוגו לנשים שבו היה גם בית ספר שאליו משפחות האצלים שלחו את הנערות הצעירות בכדי לקבל השכלה כללי. זה היה בית ספר לנשים הראשון בסרביה, מעין חצר של תרבות והשלכה ברוח החצרות של המלכות הגדולות של צרפת במאה ה12 אלינור מאקווטינה ומרי משמפיין. המקום היה מאד חשוב להלנה שהאריכה ימים עד 1314 ונקברה בו

הלנה מאנג’ו הביא איתה מצרפת את הסגנון הגותי באדריכלות, וכך ניתן למצוא בקתדרלה של גרדק השפעות גותיות ובעיקר רומנסקיות, ויחד עם זאת הקתדרלה היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לסגנון רסקה הייחודי שהתפתח בסרביה באותה תקופה. המנזר והכנסייה היו נטושים בתקופה העותמאנית אבל שוקמו ב1975 וכיום זהו מנזר נשים פעיל ואתר תיירות ומורשת לאומי הנמצא לא רחוק מהעיירה רסקה (Raska) בעמק המלכים, ובשיפולי הרי גוליג’ה (Golija) היפים, במקום של יערות, טבע ופלגי מים.

מנזר סופוקאני (Sopocani)

מנזר סופוקאני, שהוא כיום אתר מורשת עולמי, נבנה על ידי המלך אורוס (Uros) הראשון במאה ה-13 (1270) כחלק מכפרה על חטאיו, מתוך כוונה שהמקום ישמש כמקום הקבורה שלו וכמאוזוליאום של מלכי סרביה לעתיד. הוא ממוקם ליד העיר ראס, שהייתה בירת מחוז רסקה וממלכת סרביה באותה תקופה (ואכן הוא קבור במקום).

הבניין המרכזי הוא שילוב של סגנונות רומנסק וביזנטי, בתבנית בזיליקה עם מגדל פעמונים גדול, בעלת קווים סימטריים כדוגמא לאסכולת רסקה. בפנים יש פרסקאות שנחשבים ליפים מסוגם, ציור ריאליסטי מהמאה ה-13, קומפוזיציה דרמטית, שימוש באור, שאיננו מוכר בעולם האורתודוקסי באותה תקופה. נדמה כאילו הציירים השתמשו במודלים אנושיים לציור שלהם. הסגנון האמנותי-ציורי הזה אבד לאחר מכן.

המנזר נמצא לא רחוק מעיר נובי פזאר על גדות נהר האיבר, בקצה הדרומי של עמק המלכים. הוא היה נטוש בתקופה העותומאנית, אך נבנה מחדש במאה ה20

סמוך לעמק המלכים – מנזר מילישבה (Mileševa)

בעמק נהר הלין, רחוק מעמק המלכים הסרבים אך קשור אליהם, נמצא מנזר מילישבה שנבנה על ידי ולדיסלב נמניאה (Vladislav Nemanjic) במאה ה-13 (1230). זהו המרכז הרוחני החשוב ביותר לסרבים לאחר סטודניקה. במנזר זה הוכתר המלך הבוסני טוורטקו הראשון (Stephen Tvrtko I) ובו נקבר סנט סאבא לאחר מותו. המנזר נשרף על ידי העותומאניים במאה ה16 אבל שוקם מחדש, כיום הוא מנזר פעיל אתר ביקור ועלייה לרגל הנמצא לא רחוק מהעיר פרייפולי (Prijepolje).

בתוך הכנסייה נמצא ציור “המלאך הלבן”, הציור המפורסם והמסתורי ביותר בסרביה. מבטו וחיוכו המסתורי של המלאך שָבוּ את דמיונם של מילוני סרבים במשך הדורות, באופן המזכיר את המונה ליזה, יצירתו של לאונרדו דה וינצ’י. המלאך הלבן נחשב למונה ליזה של סרביה בשל הצבעים, הקומפוזיציה והסוד שהתמונה טומנת בחובה. מבלי שנשים לב לכך, המלאך מצביע לכיוון הקבר הריק של ישוע.

המלאך הלבן הוא יצירה מהמאה ה-13 שאולי קשורה לנוכחות של הבוגומילים באזור – כת נוצרית מיסטית. הם האמינו שבעולם יש היררכיה של ישויות אנרגטיות, שבראשה נמצאת האנרגיה הלבנה, הקשורה לאור הגנוז שנוצר לפני הבריאה של השמש והמאורות. הבוגומילים הקימו מדינה חצי עצמאית בבוסניה, ומשם עברה ההשפעה שלהם גם לדרום צרפת ונתנה השראה להתפתחות הכפירה הקתרית.

הציור במנזר מלישבה מתאפיין ביופי אנושי, ריאליזם, מאפיינים פסיכולוגיים אינדבידואלים וצניעות, בשום מקום אחר אין כל כך הרבה פרצופים צעירים ויפים, וזקנים אצילים ויפים. הכנסייה הגדולה היא דוגמא טובה לסגנון רסקה, בנוסף אליה יש במקום מבנה נזירים, חדר אוכל נזירים ומגדל.

ירושלים בקוסובו

קוסובו היא עמק גדול ופורה של כמה אלפי קילומטר מרובעים הכלוא בין הרים. האזור המזרחי שלו נקרא מטוחיה, מלשון מנזר – מטוח, מפני שהיה אדמת מנזרים ובו כמה מהמנזרים החשובים והיפים של העם והדת הסרבית, קוסובו היא ירושלים של הסרבים ומסלול נצרות ולאומיות סרבית חייב להגיע לכאן, לבקר בקתדראלות של המלכים הגדולים, ובראש ובראשונה במקום מושב הפטריארכיה העתיקה – פג’ה.

פג’ה (Peja)

פג’ה היא עיר לא גדולה ובה ערבוב של שרידי כנסיות אורתודוקסיות, אדריכלות עותומאנית, מסגדים, חדש וישן. העיר סבלה קשות במלחמת האזרחים של קוסובו וחלקה הגדול נהרס.

בפג’ה חיים כ-82,000 איש. משמעות השם pec בסרבית זה מערות, וזה קשור כנראה למערות הנזירים בסביבה. סטפן נמאניה השני כובש אותה ב-1180 ומקים ביחד עם אחיו סנט סאבא את מנזר פג’ה, שני קילומטר מהעיר, שהופך להיות מקום הפטריארכיה הסרבית. המתקיימת במקום במשך מאות שנים עד 1766. זאת ירושלים של הסרבים, המקום שממנו התחילה הדת הסרבית אורתודוקסית.

הקדוש סנט סאבא תכנן את הבניין כמבטא את מבנה היקום, ויש בו סודות של מה שהיה ומה שיהיה באחרית הימים. כך או כך, הציורים בפנים מקסימים וכך גם הסביבה.

הבניין הראשי הוא כנסיית המלאכים, ולידה כנסיית השליחים. שניהם תוכננו על ידי סנט סאבא כתיאולוגיה שמצביעה על מבנה העולמות הלא נראים והדרך לאלוהים. בנוסף אליהם ישנן שתי כנסיות נוספות שנבנו במאה ה-14: כנסיית דימטריוס בצפון וכנסיית מריה בדרום. בכנסיות אלה נמצא ציורים מהרנסאנס הפליאולוגי. הארכיבישוף דנילו השני במאה ה-14 בנה את כנסייה מריה וכן נרתקס שנועד לחבר את שלוש הכנסיות הראשיות.

פג’ה נמצאת בצפון מערב קוסובו. לרגלי הרי רוגובה האדירים, שבהמשך שלהם נמצאים ההרים המקוללים, אחד האזורים הנידחים והפראיים בבלקן, לא רחוק ממנה נמצאים מפלי נהר הדרין, בתוך עמק מופלא, ובכלל: נוף ההרים העוטף את פג’ה עושה אותה נקודת יציאה טובה לטיולי טבע.

המנזר נמצא בפתח קניון רוגובה (Rugova). מכאן לוקח אותנו הכביש דרך קירות סלע זקופים בגובה של מאות מטרים, כשמתחת שוצף נהר, אל אזור של יערות, הרים גבוהים ועמקים שבהם בקושי דורכת רגל אדם, ורק הדובים והאיילים מסתובבים בחופשיות. איש לא מגיע לכאן, כיוון שההרים הללו, שהם החלק הגבוה והפראי של האלפים הדינריים, נחשבים, משום מה, למקוללים, אלא שבקניון הרוגובין, שהוא השער להרים, נמצאים כמה בתי הארחה מקסימים ומבורכים מאד.

דקאני (Decani)

מפג’ה ממשיכים דרומה כשעה נוספת צפונה עד שמגיעים לאחד היהלומים של קוסובו – מנזר דקאני, ובו קתדרלה שלא הייתה מביישת את פיזה או את פירנצה. קוסובו היא אחד המקומות היחידים בעולם שאליהם חדרו השפעות של האדריכלות האיטלקית בימי הביניים. המלכים בנו קתדרלות מדהימות בסגנון רומנסקי וגותי, והקתדרלה בדקאני היא אחת הדוגמאות היפות ביותר לכך. היא נבנתה על ידי המלך סטפן דקאני, ובה הוא קבור.

המנזר נבנה במאה ה-14, תור הזהב של הסרבים  כשהאדריכל הוא נזיר פרנציסקני מקוטור. הוא מוקדש לעלייה לשמיים של ישוע. זהו המנזר השמור והגדול ביותר מהתקופה הסרבית, הוא היה מרכז אמנות, מדע ורוח. כיום חיה שם אחווה של שלושים נזירים, ההולכים לפי דרך הטיפיקון של הר אתוס.

בכנסייה הראשית יש שני מזבחות האחד לסנט דימיטריוס והשני לסנט ניקולאס וזה דבר מאד לא אופייני לכנסיות סרביות וכנראה השפעה של המערב. ניתן לראות בכנסייה את את כיסא ההגמון, סרקופג של המלך, מעקה טמפלון המפריד בין קודש לחול מאבן, שהוא איקונוסטזיס מגולף באבן מהמאה ה14. הבנאים שהגיעו מקוטור שבחוף האדריאטי השתמשו בשיש משלושה צבעים: אוניקס שחור, אדום סגול וצהוב בהיר וגילפו את החלונות והדלתות בסגנון רומנסקי עם שילוב תגליפים.

בכנסייה פרסקאות מדהימות מהמאה ה14 ובהם קרוב לאלף קומפוזיציות בצבעים חיים שנשמרו עד היום, ביניהם רצף של עשרים תמונות מהברית הישנה והחדשה יוצרות סיפור אירוע, ורצף תמונות אחר מספר על אירועים בחייו של המלך סטפן דקאני אבי הבניין. הרבה מהציורים מבטאים את הסבל והצער שבחיי אנוש ורואים בהם סצנות מחיי היום יום של החולים והנכים, הקדושים והמענים, הגנבים והחוטאים, העיכרים והדייגים, המטיפים והבנאים. הציירים היו כנראה מחופי הים האדריאטי וחלק מזרם הרנסאנס הפליאולוגי.

מסביב לכנסייה הגדולה יש מבנה נזירים עגול המשולב בחומה המקיף את המקום ויוצר מעין חומה. המנזר נמצא בעמק יפה לרגלי ההרים המקוללים במערב קוסובו.

מנזר גרניקה (Garnica)

מספר קילומטרים מדרום לפרישטינה בירת קוסובו, בתוך כפר סרבי הנשמר על ידי כוחות נאט”ו, מסתתר מנזר גרניקה (Garnica), שנחשב לאחד היפים והחשובים בבלקן. הוא נבנה ב-1321 על ידי המלך האגדי של סרביה מילוטין נמאניה, בו מגיעה האמנות הסרבית אורתודוקסית לשיאה, הכיפה המרכזית מתנשאת לגובה רב בסגנון אסכולת רסקה. הכנסייה היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לסגנון אדריכלי ייחודי זה.

זוהי אחת משש כנסיות שנבנו על ידי המלך מילוטין, ובבלגרד יש כנסייה שהיא העתק שלה. יש בה ביטוי רגשי רב. גובהה של הכיפה עשרים מטר והיא נתמכת על ידי עמודים דקים בגובה עשרה מטרים, נשענת על שתי קשתות מצולבות, מסביב לה יש ארבע כיפות קטנות , חזיתות ומבנה כניסה, כך שהמבנה כולה הוא בעל צורת פירמידה מורכבת יפהפייה קסומה ומסתורית ובה הקבה קשרותו, חלונות, פינות נסתרות. החלונות והכיפות מושכים למעלה, גם מבחוץ ובמיוחד מבפנים.

בנוסף לאדריכלות יש בכנסייה מחזורי ציורי קיר מרהיבים על מחזור החגים, הניסים והסבל של ישוע ועוד. בנרתקס רואים סצנות מיום הדין. זהו אחד השיאים של הרנסאנס הפליאולוגי, הציורים מבטאים את התיאולוגיה הסרבית, והציירים חתמו עליהם בעצמם.

כנסיית אם האלוהים בפריזרן (Frizren)

המלך מילוטין היה העשיר ביותר בבלקן ושלט כ40 שנה הוא הושפע מאד מהחצר הביזנטית שנהנתה באותה תקופה ממה שמכונה הרנסאנס הפליאולוגי, חידושים באדריכלות, ספרות, מחשבה דתית וציור. בעקבות כך הוא מתחיל סוג חדש של אדריכלות במנזרים והכנסיות שהוא מקים בקוסובו בעיקר המבוסס רובו ככולו על מוטיבים ביזנטיים, במקום להישען על הסגנונות הרומנסקים והגותים המערבים כפי שהיה בעמק המלכים אצל קודמיו.

הסגנון החדש מבוסס על מודל הצלב הביזנטי בקרקע שמעליו חמש כיפות, בחזית של הכנסיות יש מעברים של אבן ולבנים, ולעיתים הן מקבלות צורות פנטסטיות ודימיוניות כמו גרניקה. גם בציור יש שינויים, הסגנון הריאליסטי קלאסי של סופוקני ומילישבה נאבד והסגנון החדש מושפע מביזנטיון ובו נראים דמויות קטנות על רקע נוף רחב ועמוק, בציורים יש מוטיבים איקונוגרפים והם מלמדים ומספרים סיפור.

כנסייה שמבטאת את הסגנון החדש היא אם האלוהים ליוויסקה (ljeviska) שנבנית ב1306 בפריזרן שבקוסובו ההופכת להיות מרכז האימפריה המתרחבת. הצורה של הכנסייה היא שילוב פנטסטי של בזיליקה עם סגנון מוראבה של הצלב היווני וחמש הכיפות, המקום הפך למסגד, אבל הטיח החדש שימר חלק מהפרסקאות, הוא חזר להיות כנסייה ב1912 ונפגע קשה בזמן המלחמה בקוסובו ובמהומות שלאחריה ב2004. אבל עבר תהליכי שיפות ושחזור. פריזרן היא כיום עיר מוסלמית אלבנית תוססת והאוכלוסייה הסרבית שהייתה במקום עזבה, אך הכנסייה נשמרת כמונומנט של תרבות על ידי כוחות נאט”ו.

מנזר הארכי-מלאכים ליד פריזרן (Frizren)

זהו מנזר שהוקם על ידי המלך הגדול סטפן דושן בקניון הביסטריצה, לא רחוק מפריזרן. הוא נבנה כאתר קבורה למלך ומייצג את שיא האדריכלות הסרבית הדתית. סטפן דושן היה המנהיג הסרבי החשוב ביותר. בזמנו סרביה הגיעה לשיא התפשטותה ושלטה על רוב יוון, מקדוניה, אלבניה, חלקים מבולגריה ורומניה. הוא היה אדם ענק בממדיו ולחם רוב חייו נגד האימפריה הביזנטית ואחרים. בזמנו הייתה סרביה אחת מהממלכות החשובות בעולם.

למרבה הצער הוא מת צעיר, בשנת 1355, ומותו היווה מכה אנושה לניסיונות ההתמודדות של הסרבים נגד העותומאנים. לאחר תקופתו התעשרו האצילים ופוררו את הממלכה. בין מפעליו נמנים מיסוד הארכיבישופות הסרבית בפג’ה וכתיבת ספר החוקים הסרבי.

בתוך הקומפלקס של כנסיית הארכי-מלאכים יש שני כנסיות המוקדשות לארכי-מלאכים וסנט ניקולס, בהן נמצא קבר סטפן דושן עצמו. אלא שעם השנים המנזר נהרס והשיש שלו שימש למסגד סינאן פאשה, שנבנה בפריזרן במאה ה-16.

הקומפלקס כולו נחפר ב-1927, וב-1998 חזר להיות מנזר גברים פעיל. בזמן המהומות בקוסובו המנזר נשרף ונשדד. כיום חיים במנזר שמונה נזירים בחסות האו”ם.

המנזר נמצא על שלוחה שאותה עוטף נהר הביסטריצה, מתחת למצודת ויסיגרד. לא רחוק מדרך יפה המחברת את סקופיה עם פריזרן, דרך מעבר הרים בפארק לאומי הרי השאר (Shar).

נובו ברדו (Novo brdo)

מקור העושר של הממלכה הסרבית בימי הביניים היה מכרות הכסף והזהב בקוסובו ובמיוחד בנובו ברדו. המלך מילוטין בנה במקום מצודה מרשימה המורכבת ממצודה עליונה של שישה מגדלים הנראים למרחוק על ראש לוע הר געש כבוי, ומצודה תחתונה שהיא מעין רבע עיגול, בתוך המצודה התחתונה ומחוצה לה התפתחה עיר קוסמופוליטית שבה התערבבו כורים סקסונים, סוחרים מדוברובניק, סרבים וביזנטיים. והיא הייתה העיר השנייה בחשיבותה בזמנם של המלכים לזרביץ וברנקוביץ בחלק הראשון של המאה ה15.

באותה תקופה יצרו בנובו בארדו 6000 ק”ג כסף כל שנה, והיא עמדה בהתקפות העותומאניים עוד שנתיים לאחר שהם כבשו את סמדרובו ב1439. כיום שוחזרה המצודה העליונה והיא מעין מוזיאון, על הקיר החיצון רואים צלב מלבנים. זהו מקום יפה ומרשים שיש בסביבתו גם כנסיות וגם מסגדים

עמק המוראבה (Morava) במרכז סרביה

במרכז סרביה ישנו עמק רחב, המתמשך לאורך יותר ממאתיים קילומטר, מצדי נהר המוראבה. בדרומו נמצאת העיר ניש ובצפונו – מצודת סמדרבו. למקום זה עבר מרכז החיים של המדינה הסרבית לאחר סיום ימי שושלת נמאניה והתבוסה של קרב קוסובו. במשך מאה שנים נוספות של עצמאות וגם לאחר מכן, נבנו בצדי העמק מנזרים שהם מעין ערים מבוצרות, והתפתח סגנון אדריכלי מיוחד שנקרא מוראבה.

סגנון מוראבה מוסיף למבנה הצלב של הכנסיות מרכיב של שילוש כיפות תלתני כפי שמופיע בכנסיית מנסיאה, הכיפות מתרוממות לשמיים ומושכות את המבקר בבניין למעלה. בצד המערב נוספו רוזטות המכניסות אור צבעוני פנימה והרבה תגליפים ומרכיבים פיסוליים בחזיתות, חלונות ודלתות. מעמק המוראבה התפשט סגנון זה לכל הבלקן, כולל בולגריה, מקדוניה, אלבניה ויוון.

להלן כמה מהאתרים המרכזיים שבעמק המוראבה.

קרוסווק (Krusevac)

קרסווק היא עיר גדולה יחסית לסרביה (80,000 איש) שנוסדה על ידי הנסיך לזאר ב1371 כבירה שלו, הוא שלט על נסיכות מוראבה הסרבית שהייתה הגדולה והחשובה מבין הנסיכויות שנולדו כתוצאה מהתפוררות האימפריה. הכנסייה של העיר נבנתה ב-1377 ונקראת על שמו של לזאר (Lazarica), היא יצירת אמנות הראשונה והחשובה של סגנון מוראבה, מאפייניה הם אבנים אדומות לבנות מתחלפות וחלונות רוזטה, אלמנטים קישוטיים בקרמיקה וגבס, כיפת צילינדר העולה אל על ונותנת תפישה חדשה של חלל.

ממול הכנסייה נמצא המוזיאון העירוני, ולידה שריד המגדל של המצודה מזמנו של לזאר. קרווסק נמצאת על גבעה במקום מפגש שני נהרות. יש בה מספר בתים עתיקים, מונומנטים וגלריות, היא הייתה הבירה מ-1371 ועד ל-1403 ולאחר מכן הבן של לזאר הנסיך לזרביץ העביר את הבירה לבלגרד. סמוך אליה יש מנזר בשם Naupara שגם בו יש הופעה ראשונה של סגנון מוראבה.

ההר הקדוש רסאבה (Rasava)

בעיקול הנהר מוראבה הנמצא באמצע הדרך בין קרוסווק לסמדורובו, מצפון לעיר יגודינה (Jagodina) נמצא הר בשם רסאבה שם יש ריכוז של שמונה מנזרים במעין הר קדוש, ואלו הם: Tomic, Jakovic, Ivkovic, Dobres, Devesine, Zlatenac, Milkov, Bukovica. המנזרים הם תחת האחריות של מנזר רבניצה הסמוך, ונבנו ברובם במאה ה15 בתקופת המלכים לזאר ולזרביץ.

מנזר רבניצה (Ravanica)

כמה שנים לאחר עלייתו לשלטון מתחיל הנסיך לזאר בבניית הקתדרלה והמנזר שיהיו מזוהים איתו ושבהם יקבר לפי מסורת המלכים הסרבים. מנזר רבניצה הוא אחד היפים והמעניינים בסרביה מכיוון שבו יש הופעה ראשונה של סגנון מוראבה המשלב מרכיבים אדריכליים מערביים כגון חלונות הרוזטה, עם סגנון רסקה שקדם לו. יש בו הרבה חלונות, צבע, ומעברים בין אבן ללבנים, קרמיקה וגבס.

אלא שברבניצה יש מרכיב אדריכלי נוסף שמגיע מהר אתוס והוא הצורה התלתנית של שלושה עלים, אותה ניתן לזהות בקירות הצפוני והדרומי, מוטיב אדריכלי זה מגיע מהר אתוס שהיה בתקופת לזאר המרכז הרוחני של הנצרות האורתודוקסית ומקום שבו התפתחו התפישות המיסטיות של התיאוזיס (הפיכת אדם לאל) ותרגולות ההסיאזם (סוג של מדיטציה נוצרית).

הסיפור הנסתר שמאחורי הכנסייה הוא שבזמנו של לזאר הגיעו לסרביה נזירים מהר אתוס וממקומות אחרים שבהם תרגלו את הדרך המיסטית כגון מנזר סנטה קתרינה בסיני, הנזירים הללו הביאו תפישות אחרות של הנצרות וזה התבטא באדריכלות ובציורי הכנסייה. מבחינה אדריכלית נוספו חלונות המכניסים אור צבעוני פנימה בזמן שקיעה, וזה מתקשר למיסטיקה של האור הרוחני שנקרא בתנועת הנזירות המיסטית – האור של הר תבור. מבחינת הציורים שבתוך הכנסייה המעורבות של הנזירים המיסטיים (שבסרביה קראו להם נזירים מסיני) בעיטור הכנסייה התבטאה בכך שמירב ציורי הקיר מוקדשים למחזור הניסים של ישוע, והדברים שהוא עשה ולימד ב40 היום שמתחייתו ועד עלייתו לשמיים, תופעה מאד נדירה בכנסיות נוצריות שבדרך כלל מדגישות נושאים אחרים. בצד שמאל של האולם המרכזי ניתן לראות, למשל, את ישוע עולה בסולם על הצלב מרצונו. יש כאן תפישה אחרת של נצרות: מותו של ישוע נתפש כבחירה מרצונו הוא לעלות על הצלב.

המנזר שוכן כמה ק”מ מהכביש הראשי בעמק צדדי ויפה. הוא מוקף חומה ומהווה מעין עיר קטנה ומוגנת, בנוסף למבנה הכנסייה יש שני מבנים גדולים של נזירים, חנות מזכרות, ושרידים של המבנים הישנים, בתוך הכנסייה נמצא קברו של לזאר שנהרג בקרב קוסובו ונחשב לקדוש נוצרי, הקבר נתפש כבעל תכונות מרפאות והסרבים נוהגים לעלות אליו לרגל.

מנזר מנסיג’ה (Manasija)

לאחר הנסיך לזאר עולה לשלטון בנו לזרביץ והוא בונה לעצמו מנזר קתדרלה מופלא אחר בשם מנסיאה הנמצא חצי שעה נסיעה צפונה ממנזר רבניצה. לזרביץ היה איש רנסנס ואביר, נשוי לאישה איטלקיה, ששהה זמן מה בקונסטנטינופול, ידע מספר שפות, וכתב ספרים ושירים על נושאים כגון אהבה.

מנזר מנסיאה נראה קצת כמו טירה בדיסנילנד מכיוון שהוא מוקף חומה ובה 11 מגדלים גבוהים. הנסיך לזרביץ בנה את המנזר בתחילת המאה ה-15 כמרכז תרבותי לעם הסרבי. המקום היה בית ספר לכתיבה, תרגום וספרות, והוא דוגמא טובה לאדריכלות מוראבה. אבל בנוסף לכך הוא היה גם טירת אבירים, מכיוון שלזרביץ קידם את תחרויות האבירות והיה חבר במסדר הדרקון, החומה והמגדלים מזכירים במקצת את החומה של קונסטנטינופול וייתכן כי המנזר בתוך החומות הזכיר ללזרביץ את אגדות הגביע הקדוש, שאין לי ספק שהוא הכיר.

בכיפה בנויה כאמור בסגנון מוראבה, אבל בכיפה המרכזית שלה יש 12 חלונות, וזה מספר לא רגיל בכנסיות מאותה התקופה (בדרך כלל היו 8 וברבניצה 9) וכנראה שיש לזה משמעות כלשהי. הציורים בפנים מרהיבים, בנוסף לכנסייה יש חדר אוכל נזירים עתיק (רפרקטוריום) ובנייני עזר נוספים. לזרביץ מת בגיל צעיר יחסית והוא קבור בכנסייה, המקום היה נטוש בזמן העותומאנים אבל הוקם מחדש והוא משמש אתר עלייה לרגל ומנזר פעיל.

מנזר וויטווניצ’ה (Vitovnica Monastery)

בחלק הצפון מערבי של הרי הבלקן, לא רחוק מהעיירה פטרווק (Petrovac), בונה המלך מילוטין את מנזר וויטווניצ’ה בתחילת המאה ה-13, המנזר הופך להיות מרכז אזורי חשוב שמצליח לשרוד לאורך הדורות למרות כל הקשיים, עד שהוא נסגר על ידי הקומוניסטים, אלא שהכנסייה הבולגרית מחדשת אותו ב1944 וילד מהכפר הסמוך שהופך לנזיר מתמנה לימים לראש המנזר המחודש והופך אותו לאחד המרכזים הרוחניים החשובים בסרביה כיום.

תאודוסיוס מוויטוניצ’ה שמת ב1972 הוא אחד הקדושים הסרבים החשובים בני זמננו. כל דור מחפש את הקדושים שלו ובמאה ה-20 יש התחדשות רוחנית של הכנסיות הסלאביות בהשפעת המרכז בהר אתוס והתורות המיסטיות של ההסיכאזם, ספר הפילוקליה, ותרגול תפילת האדון. זה קורה ברומניה, רוסיה, בולגריה וגם סרביה, בד בבד עם קיום השלטון הקומוניסטי בארצות אלו.

תאודוסיוס נולד בכפר וויטווינצ’ה ב1914, בגיל 15 נאמר לו על ידי הרופאים שיש לו עוד חמש שנים לחיות, וזה גרם לו להצטרף למנזר מילקובו (Miljkov) בהר הקדוש רסאבה שבעמק המוראבה, שם הוא נהיה תלמיד של גולים רוסים אורתודוקסים ממנזר וולם (Vaalam) שהיה מרכז של הסיכאזם ברוסיה ברוח הר אתוס. מהמורה שלו האח אמברוז הוא למד את תפילת האדון וטכניקת ההסיכאזם. בגיל 21 הוא עבר למנזר גורניאק ((Gornjak שם הוסמך ככומר, בהיותו בן 24 עבר למנזר רקוואק (Rakovac) בהר פרוסקה גורה בוויבודינה שם הפך לנזיר. הוא שירת בפטריארכיה בפג’ה ובבלגרד בשנות ה40 ובשנים 1962-1972 מונה לראש ראש מנזר וויטווינצ’ה בהרי הבלקן, שם הוא נשאר לחיות עד מותו ב-2003 מקבל ומברך מבקרים רבים. תאודוסיוס כתב מספר ספרים רוחניים והיה שותף להתחדשות של הכנסייה הסרבית לאחר התקופה הקומוניסטית, יש עליו ספר שנקרא “המחשבות שקובעות את חיינו – חייו של תאודוסיוס הזקן מוויטווינצ’ה”. בעקבות חייו וקבורתו במנזר המקום הפך לאתר עלייה לרגל פופולארי.

מנזר גורניאק (Gornjak)

כחצי שעה מוויטוניצ’ה בתוך עמק מיעור בהרים, נמצא אחד המנזרים היפים והרוחניים ביותר בבלקן. הוא הוקם במאה ה-14 על ידי תלמידיו של גרגורי מסיני מהר אתוס, אחד מהמיסטיקנים החשובים ביותר של מסורת התיאוזיס שפיתח ולימד את התפילה המנטלית[1]. בעקבות פשיטות של שודדי ים על מנזרי ההר הקדוש חיפשו ומצאו רבים מתלמידיו והוא בתוכם בית בבלקן, אחד מהם גרגורי מסיני הצעיר שהקים את מנזר גורניאק. הנמצא בנקיק ירוק במקום פלגי מים ויש בו צוקים עם חדרי נזירים ומערה שבתוכה כנסייה. היופי של הטבע וצורת המבנים מזכירים את הר אתוס..

גרגורי מסיני רכש את השכלתו הרוחנית במנזר סנטה קתרינה בסיני וכך גם כמה מתלמידיו, הקדוש הסרבי סנט סאבא עשה מסע להר סיני בזמן ביקורו בארץ ישראל ב1229 ובילה את 40 היום של צום הלנט לפני הפסחא בסביבות ההר, שם הייתה לו הארה, ומזמן זה והלאה הייתה נוכחות סרבית ובלקנית ניכרת בהר וקשר בין המנזר למנזרים בהר אתוס ובבלקן. המלכים הסרבים דרגוטין, מילוטין וסטפן דושן במאה ה-14 ולזאר, לזרביץ וברנקוביץ במאה ה-15 תמכו במנזרים בהר סיני ורבים מהנזירים שם הגיעו מסרביה.

במאה ה-14 הורעו התנאים בהר סיני ורבים מהנזירים היגרו להר אתוס והבלקן, בעקבות פשיטות העותומאנים בהר אתוס והתבוסה של הבולגרים בקרב מריצה במאה ה-14 היגרו רבים נוספים למנזרים בסרביה, המרכז של הנזירים מסיני היה מנזר רבניצה, בנוסף אליו נוסד גם מנזר גורניאק, מנזר ליובוסטינייה ((Ljubostinja ליד העיר קרלייבו הנמצאת בפתח עמק המלכים, ועוד. בפולקלור הסרבי הופיעו אגדות על 7 נזירים קדושים מסיני שהגיעו לסרביה, לנזירים שהגיעו מסיני היה תפקיד חשוב בחיזוק הרוחניות של הסרבים והאופטימיות שלהם למול הקשיים של הכיבוש וההתדרדרות של התקופה.

[1] יצירתו הידועה ביותר היא 137 פרקים של מדיטציות רוחניות שמופיעות בחלקן גם בחיבור הפילוקליה

על מנזרים בהר הקדוש פרוסקה גורה קראו מאמר – בלגרד והסביבה

מנזר הילנדר (Hilander) בהר אתוס

אי אפשר להשלים את החלק על סרביה מבלי להתייחס למנזר הילנדר, שנמצא מחוץ לסרביה בהר אתוס, רפובליקה נזירית בצפון יוון שבה חיים אלפי נזירים בעשרות מנזרים. זהו מקום “מחוץ לזמן” שאין בו כבישים, טלפון  ולעיתים אף אין חשמל. מאידך, יש בו טבע נפלא שבתוכו מפוזרים המרכזים הדתיים החשובים של הנצרות האורתודוקסית. וכך לנצרות הגיאורגית יש מרכז בהר אתוס, לנצרות הרוסית – מנזר גדול בהר אתוס, לנצרות הבולגרית מנזר משלהם, וגם לסרבים וזהו מנזר הילנדר.

אפשר לומר שהר אתוס הוא מעין “המגדלור הרוחני” של הנצרות האורתודוקסית, השמש של הבלקן, אשר ממנו באים כל הזמן נזירים ללמד את הרוחניות הנוצרית והפילוסופיה, את טכניקת ההסיכאזם ומסורת התאוזיס. בהר אתוס נמצאים מרכזים של השכלה ואמנות, בספריות המנזרים נשמרים ספרים עתיקים, במחסנים – ציורי איקונות קדושות. רבים מן הנזירים הם משכילים והידע הנרכש בהר מועבר הלאה לארצות שמהן הגיעו.

סנט סאבא הפך להיות נזיר בהר אתוס ועלה בדרגות הכנסייה, מייסד הנצרות הסרבית שמר על קשרים עם ההר ולימים השתכן במנזר וויטופדי ביחד עם אביו סנט סימיון (סטפן נמאניה הראשון שהפך לנזיר), הם ביקשו הקיסר הביזנטי אלכסיוס אנגלוס השלישי שיתן להם את מנזר הילנדר החרב בכדי להקים בו מרכז לנצרות הסרבית, וכך היה. המנזר שוקם ב1198 ובמשך השנים שלאחר מכן מלכי שושלת נמאניה בנו ופיארו אותו, הילנדר נהיה המרכז המקודש של הסרבים, מקום הספרייה החשובה ביותר ואוצרות הדת הלאומיים, חוק ותרבות נוצרו בהילנדר ומשם הופצו לרחבי סרביה.

המנזר הפך במאה ה-14 לאחד העשירים והחשובים בהר עם אוסף ספרים, אייקונות ואוצרות גדול. עד היום יש בו את הספרייה הגדולה ביותר של כתבים סלאבים עתיקים, ביניהם כתבים מצויירים וקבצי חוקים. כמו כן יש בו את אוסף האייקונות העתיקות החשוב ביותר מימי הביניים, ביינהם איקון שלוש הידיים של אם האלוהים שצויר על ידי יוחנן מדמשק וניתן במתנה לסנט סאבא בעת ביקורו במנזר מרסבא. בין האוצרות יש חלקים מהצלב האמיתי, ולהבדיל הגביע והחרב של צאר סטפן דושאן.

המנזרים בהרי אתוס בנויים בצורה של מצודות עם חצר פנימית. הם מתבססים על חקלאות, תעשיית מזכרות וציורי איקונות. יש בהם אדריכלות מיוחדת השומרת על מסורת ימי הביניים, וגם אמנות דתית ברמה הגבוהה ביותר בכל התחומים: ציור, גילוף, מיניאטורות, קליגרפיה וכן הלאה. ההר פתוח לביקורים רק לגברים ובהגבלה של מספר המבקרים, המתחייבים להתאים את עצמם למנהג המקום במשך שהותם בו. כיום יש בהילנדר 45 נזירים.