מנזר רילה (Rila)
זהו האתר הידוע והמבוקר ביותר בבולגריה, מנזר יפה הנמצא בעמק צר ומיוער ובו מים זורמים לרוב, בלב ההרים שמשמעם המילולי (רילה) הוא מים! המנזר קרוי על שם האיש שייסד את מסורת הנזירות הבולגרית במאה ה-10. איוון רילסקי חי במערה בהרים, מתבודד עם אלוהים ונלחם עם השטן. הוא היה בחור צעיר שמאס בעולם הגשמי ונרדף עקב כך על ידי אנשי כפרו, ולכן נמלט להרים הפראיים, שם התמודד עם איתני הטבע ועם הבדידות במשך שבע שנים כדרך להתמודדות עם עצמו, עד שהתגבר על חולשותיו, זכה להארה, והפך לקדוש. ציידים שהזדמנו לאזור גילו אותו במקרה, ושמעו יצא למרחקים. מכל רחבי בולגריה הגיעו אנשים ללמוד ממנו את סודות הרוח. הוא היה יורד מן הצוקים אל המקום שבו נמצא המנזר כיום ומלמד שם את הקהילה המתפתחת של נזירים. הוא עצמו חי בהתבודדות במערה במרחק כמה קילומטרים מהמקום, התלמיד הכי מפורסם שלו היה הצאר הבולגרי פטר, ששלח לו שלוש מתנות: גביע, מטבעות ותפוח. רילסקי אכל את התפוח והחזיר את המטבעות והגביע. הוא הסכים לקבל אותו כתלמיד רק בהתכתבות מרחוק: על הצאר להיות על פסגת הר סמוך ולאותת בסימני אש ועשן, והקדוש ממקום התבודדותו אותת לו בחזרה. הסיפור הוא סמלי, כמובן. משמעות האש והעשן הוא, שמקרוב הם פיזיים, אך מרחוק הם רוחניים – אור.
בזמן העותומאניים המנזר זכה לאוטונומיה מידי מהמט השני, הכובש. אשתו של מהמט הייתה נוצרייה מבולגריה, ויש בקרב הנזירים הטוענים, שהוא עצמו היה נוצרי בסתר וקיבל חניכה מידי נזיר מהר אתוס, דבר שאיננו בלתי סביר באותה תקופה. מכל מקום, מהמט השני העניק למקום אוטונומיה, ובכך התאפשר לשמר בו את התרבות והדת הבולגרית, בזמן שבשאר חלקי בולגריה היו זמנים בהם נאסר השימוש בשפה הבולגרית בתפילות, והכנסייה עברה לשליטת הכנסייה היוונית האורתודוקסית מאיסטנבול. כתוצאה מכך, הפך מנזר רילה למגדלור של תרבות ודת בולגרית, מקום שאליו הגיעו אנשים מכל חלקי בולגריה כדי ללמוד את השפה וההיסטוריה הבולגרית, על הקדושים המקומיים ומסורת הכנסייה הייחודית, ולשמר את חלום העצמאות.
במהלך ההיסטוריה נשרף המנזר כמה פעמים כתוצאה משריפות יער וחלקים ממנו נהרסו. כיום זהו מבנה מרובע ענק ובמרכזו חצר גדולה ובה מגדל עתיק וכנסייה יפהפייה. השיפוצים המקיפים האחרונים נעשו במאה ה-19. החלק העתיק ביותר של המנזר הוא המגדל שנבנה במאה ה-14. באחת הפינות נמצא המוזיאון ובו אוצרות הכנסייה לדורותיה.
הכנסייה היא מהמאה ה-18 והציורים שבה – מהמאה ה-19. חלקם הגדול צויר על ידי Zahari Zograf, מסמוקוב, גדול ציירי האיקונות הבולגרי שהגיע מהר אתוס ופתח בית ספר לציור שזכה לממשיכי דרך, הוא צייר גם את הפרסקאות במנזר טרויאן. בצד החלל המרכזי נמצא קברו של המלך בוריס, המלך האחרון של בולגריה וזה ששלט בזמן מלחמת העולם השנייה, ממלא תפקיד מכריע בהצלת היהודים. מסך האיקונוסטזיס הוא עבודת אמנות מעץ של אמנים מבית הספר של בנסקו. מתחת לו בתוך ארון מפואר נמצאים עצמותיו של הקדוש איוון רילסקי.
הבניין בן חמש הקומות התוחם את החצר הוא מהמאה ה-19. במקום יש ארבע מאות חדרי אירוח, מוזיאון, מטבח ענקי, ספרייה, מוזיאון לאוצרות המנזר, וחדרים רבים אחרים. ליד המנזר אפשר למצוא מקומות ללון, מסעדה, מאפייה, יערות והרים נישאים. ישנם כמה מסלולי טרק היוצאים מאזור המנזר אל ההרים שמסביב.
המנזר יושב על מעיינות המזינים את נהר הרילה, בתוך העמק בגובה 1100 מטר, מסביבו פסגות אדירות המגיעות ל-2500 מטר ומכוסות שלג חודשים רבים בשנה, הבולטת ביניהן היא פסגת הצאר. מדרום מערב, כמה קילומטר במעלה הנחל, מסתיים הכביש בכר דשא גדול ויפה הנקרא – כר הדשא של קיריל.
לאחר מותו של רילסקי התפזרו תלמידיו בכל רחבי האימפריה הבולגרית הראשונה והקימו מנזרים משלהם. הקרוב ביותר הוא מנזר אוסוגובסקי במקדוניה. החל מהמאה ה-15 נתמך מנזר רילה על ידי מנזר פנטליימון (Panteleimon) הרוסי בהר אתוס. כיום יש במנזר כארבעים נזירים המתחזקים אותו.
משמעות הציורים בקיר החיצוני של מנזר רילה בבולגריה
הקירות החיצוניים והפנימיים של הכנסייה במנזר רילה מכוסים בציורים צבעוניים מרשימים שצוירו בסוף המאה ה-19, כחלק ממגמת התחייה הבולגרית. לציורים יש משמעות, והם מעין ספר פתוח למבינים:
בצד הדרומי מזרחי ישנם תמונות של אנשים שעל כתפיהם שדים הלוחשים להם דברים ולמעשה דוברים מפיהם. משמעות התמונה היא שאנשים חושבים שהם פועלים בכוח עצמם מכוח החלטותיהם שלהם, אך למעשה כולנו מריונטות על חוטים הפועלים מכוח שד זה או אחר הלוחש באוזננו. הנצרות הבולגרית בפרט והבלקנית בכלל אובססיבית בכל הקשור למאבק בין טוב לרע. העולם מלא ביצורים מפלצתיים כמו קנאה, תאווה, כעס, שמשתלטים על אנשים ופועלים דרכם. תפקידה של הנצרות הוא להוציא את השד מהאדם בלי להרוג אותו, כמו שישוע הוציא את השדים מהאדם המשוגע בכורסי.
ישוע נקרא לכורסי שליד הכנרת בכדי לגרש שדים מאדם שנשלט על ידם, הוא הוציא את השדים מהאדם והכניסם לעדר חזירים שדהרו לכנרת וטבעו בה. החזירים מסמלים את התכונות של החזירות שבתוכנו, ישוע הצליח להוציא מאותו אדם את תכונות החזירות, וכך גם הקדושים, מוציאים מתוך עצמנו ומעצמם את חיות הפרא שבתוכם ובתוכנו, ושולטים על כן בחיות הטרף שבטבע.
ממערב לתמונת האנשים עם השדים על הכתפיים ישנם ריבועים המזכירים קומיקס ובכל אחד מהם שד או שניים מנופפים בשם כתוב על קלף, מולם עומד הילד ישוע המלווה במלאך ומנופף בשם אחר על קלף. נראה כאילו השדים מנסים להפיל את הילד ישוע בפח ובכל פעם הם מתפלאים ומתפלצים מחדש מתשובותיו החכמות, שלא מאפשרות להם לבצע את זממם. השדים כותבים על הקלפים תכונות שליליות וחטאים, ואילו הילד ישוע נותן את המרפא, התכונה הטובה שמבטלת תכונות שליליות וחטאים. השדים כותבים שנאה, וישוע כותב אהבה, השדים כותבים כעס וישוע כותב סובלנות. ישוע הוא התרופה למין האנושי, ובאירועי חייו נמצאת התרופה לחטאי האנושות. ישוע מביא את הרכיבים השונים של הטוב כנגד התכונות השונות של הרע ומבטל את השפעתן.
בפינה הדרום מערבית של המרפסת החיצונית של הכנסייה מתנשאת כיפה מעוטרת בציורי אפיזודות מחיי משה. משה הוא הדוגמא עבור הנצרות הבולגרית לחיי נזיר ואיש קדוש, אדם שעבר שינוי בחייו שבעקבותיו התמלא באור האלוהי. הדוגמא השנייה היא אליהו שנראה על הקיר הסמוך עולה בסערה לשמיים. אליהו למד את סוד השתיקה – ההסיכאזם בהר סיני וזכה, כמו משה, לראות את אלוהים. משה ואליהו הם שני האנשים היחידים שזכו לראות את אלוהים בהר סיני והם מופיעים גם באירוע ההשתנות של ישוע על הר תבור, ומכאן תפקידם החשוב בנצרות. אלא שמבחינת התפישה המיסטית, משה ואליהו הם אנשים שעברו שינוי והפכו מאדם רגיל לאדם אלוהי – מואר, דבר המתבטא באור שקרן מפני משה, ובעלייתו של אליהו לשמיים.
משמאל לדלת הכניסה לכנסייה מופיעה חומה רבועה ובה יושבים שלושה אנשים ולידם ישוע. מחוץ לחומה קדושים רבים צובאים על השערים. התמונה מתארת את מה שנקרא בנצרות "עיר האלוהים". שלושת האנשים הם שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, שאותם משרת ישוע. העיר המוקפת חומה היא ירושלים השמימית. מקום מושב הצדיקים בגן העדן.
מעל התמונה של עיר האלוהים רואים עיר נשרפת על ידי הטורקים. זוהי ביזנטיון, בירת הנצרות האורתודוקסית במשך יותר מאלף שנים, שנקראה על ידי אנשי הבלקן "צאריגרד", העיר המעטירה שאיש לא יכול היה לדמיין את מפלתה. נפילתה באה להראות שאין מקום שהוא בטוח, ועלינו לסמוך רק על אבינו שבשמים. ירושלים האמיתית היא רק ירושלים השמימית, עיר האלוהים, ולא עיר ארצית. כפי שלימד אוגוסטינוס.[2]
בכיפה הבאה אנחנו רואים את הסולטאן הטורקי מושל על איסטנבול, עיר שבה המוסלמים מדכאים את הנוצרים. אלוהים ממקום מושבו בשמיים מזהיר את הסולטאן מפני הבאות. ואכן, מלמעלה נראה צבא מלאכים נלחם בטורקים ויכול להם. התמונות חושפות את התייחסות הבולגרים לחמש מאות שנות שלטון ודיכוי טורקיים ושנאתם כלפיהם.
בפינה הצפונית-מערבית אנו רואים בו את המלאך מיכאל דורך על שטנאל. לפי התפישה המיסטית בולגרית לאלוהים היו שני בנים: שטנאל ומיכאל, שטנאל מרד באל והיה לשטן. מיכאל, הבן הצעיר, נתפס כמלאך האור, נלחם בשטנאל וניצח אותו. בעולם יש מלחמה מתמדת בין טוב לרע, בין אור לחושך, אך בסופו של דבר הטוב מנצח. שטנאל מזכיר במקצת את הסולטאן הטורקי.
