המסדר הרוזיקרוצי – צלב הוורד

לפי מיטב ידיעתי, יש כיום שלוש תנועות אזוטריות גדולות, הנשענות על המסורת המערבית וכוללות עשרות, ולעיתים מאות אלפי אנשים המפוזרים במקומות שונים בעולם. הראשונה והוותיקה ביותר היא התיאוסופיה על שלוחותיה השונות. השנייה היא התנועה האנתרופוסופית, והשלישית ואולי הגדולה ביותר היא ה"מסדר המיסטי העתיק של צלב הוורד" — Ancient Mystical Order of the Rosy Cross  או בראשי תיבותAMORC . מסדר זה נוסד ב־1915 על ידי הארווי ספנסר לואיס Harvey Spencer Lewis (1883–1939)  והתפשט באופן מרשים בתקופת הנהגתו של בנו רלף מקסוול לואיס (1904–1987). כיום יש לו מרכזים בכל העולם, החשוב אולי שביניהם בסן חוזה, קליפורניה, שם יש להם מוזיאון מצרי, מקדש, גן מיוחד, ספרייה ועוד.

ספנסר לואיס טען שהוא קיבל את ההסמכה להקמת המסדר הרוזיקרוציאני בארצות הברית מהאגודות הרוזיקרוציאניות בצרפת, והיו כאלה. הוא טען למסורת מסירה של ידע קדום המתחילה באטלנטיס, והיה אחד מהאנשים שקידמו את ההעלאה על נס של הר שאסטה. הוא היה בקשר עם קבוצות נאו־טמפלריות ואימץ כנראה את טענותיו של ברנרד ריימונד פייבר Bernard-Raymond Fabré-Palaprat (1773–1838)  בדבר המשכיות בסתר של המסדר הטמפלרי ושלשלת של מסירה.

מעניין לציין בהקשר זה שגם British Admiral William Sidney-Smith שהיה דמות מפתח בהגנה על עכו מפני נפוליאון, היה חבר במסדר הנאו־טמפלרי ולמעשה המנהיג שלו לזמן קצר לאחר ברנרד ריימונד.

בנוסף לקשר לטמפלרים היה ספנסר לואיס, לפרקי זמן מסוימים, חלק מהמסדר המרטיניסטי וקשור לשני הפלגים — הן של פלדן, שפרש דרךÉmile Dantinne (1884–1969) , והן למקורי של Gérard Encausse (1865–1916) , הידוע בכינוי פאפוס. בדרך כלשהי שלוחה של המסדר המרטיניסטי מצאה בית בתוך הארגון של המסדר הרוזיקרוציאני האמריקאי שהוא ייסד,AMORC  וכך נוסד מעין מסדר־בת מרטיניסטי בתוך מסדר־האם הרוזיקרוציאני, והוא משמש לחניכה. ספנסר לואיס היה בקשר גם עם מסדר Ordo Templi Orientis של אליסטר קראולי, ולפני כן קלנר, ראוס והרטמן. בקיצור, ידו הייתה בכל ויד כל בו.

לטענתו, הכתבים והמקורות הראשוניים של המסורת ההיסטורית המקודשת של המסדר הרוזיקרוציאני נמצאים ברשותו. הטענה מופיעה בסדרת ההרצאות על ההיסטוריה של המסדר באתר שלהם, ושם גם מפורטת השתלשלות מסירת הידע הרוחני.

ההיסטוריה המקודשת של העולם

לפי הסדרה The Sacred History of the Rosicrucians  המופיעה באתר של AMORC בתי ספר של המסתורין התקיימו כבר באטלנטיס, וכאמור ספנסר לואיס מזכיר לימים גם את הר שאסטה. המלך המצרי הראשון מנס היה מינוי של בתי הספר הרוחניים של אטלנטיס, ומשזו שקעה הידע הרוחני עבר למצרים. פרעה תחותמס השלישי, ביחד עם חתשפסות, ארגנו את המסורות הרוחניות השונות לבית ספר למסתורין מסודר שהיה קשור לאל פתח, האל הבורא במילה ובמחשבה (אלא שהאמת היא שתחותמס היה קשור בעיקר ללוקסור, למקדשי אמון ואשתו מות, וגם הקים מקדש לאתון). התפתחות נוספת הייתה בימי אחנתון, המנהיג המונותאיסטי הראשון.

ממצרים הידע הרוחני עבר ליוון. רבים מאנשי הרוח היוונים, כגון אפלטון וסולון, עברו חניכה במצרים. הייתה שם עיר שנקראת סאיס Sais, שנשארה מלפני המבול והייתה קשורה ליוון העתיקה. שם נשמרו מסורות המסתורין, ואליה הגיעו האנשים הגדולים כגון פיתגורס לעבור חניכה.

היו כמה מסורות חניכה בעולם העתיק: זו של איסיס, זו של מיתרה, זו של דמטר וזו של אורפיאוס. בנוסף לזה היה את בית הספר של פיתגורס, שנסע בין השאר להודו. הסינתזה המצרית־הלנית הגיעה לשיאה בתקופת השלטון התלמי, וזה הביא ליצירת הספרות האלכסנדרונית שבה התרכז הידע העתיק. במצרים היו בתי חיים וספרים קדושים של תחות, אל המאגיה, ואלו עברו למקדשים המצריים־הלניים. דמותו של תחות זוהתה עם הרמס, והספרים החדשים שהמשיכו את המסורת הישנה נקראו הקורפוס הרמטיקום, ונכתבו כביכול על ידי החכם הרמס טרימגיסטוס.

במאה הראשונה מגיע החכם והמואר אפולוניוס מטיאנה Apollonius of Tyana למערה שבה יש אדם יושב (הרמס טרימגיסטוס), ולרגליו לוחות האזמרגד Emerald Tablets וספר החוכמה עם כל הידע הרוחני של העולם. כדאי לציין בהקשר זה כי במהלך החניכה שלו אפולוניוס נדר שתיקה במשך חמש שנים (כפי שנהוג במסורת העתיקה של בתי הספר הפיתגוראים), ולאחר מכן הלך להודו ולמד שם את הוודנטהVedanta . אפולוניוס הוכר במסורת הערבית ונקרא שם בלינאס Balinas מעין מאג קדום.

הקורפוס הרמטיקום עבר לערבים דרך אדם שקוראים לו איבן וחשיה Ibn Wahshiyya (מת 930), ודרך קבוצה רוחנית שקראה לעצמה ה"סאבים", שהיו חכמים פגאניים המוזכרים גם בקוראן כבעלי ספר נסתר, שחיו באזור ובעיר חראן. הסאבי הידוע ביותר הוא תאבת בן קוררא Thabit ibn Qurra (826–901) . הם עסקו באסטרולוגיה, הרמטיקה ומדעי הנסתר, ועזרו בתרגום הכתבים היווניים לערבית. הקוראן מזכיר את אידריס, ולפי מקורות ערביים אידריס הוא הרמס טרימגיסטוס, והסאבים טענו שהוא הנביא שלהם.

לפי הסדרה של מסדר צלב הוורד, הכתבים של הקורפוס הרמטיקום הגיעו מהערבים לקונסטנטינופול, ומשם, לאחר נפילתה, לפירנצה — לאקדמיה הנאופלטונית שהקים קוזימו דה מדיצ'י בהנהגת פיצ'ינו ולאחר מכן פיקו דלה מירנדולה (אך האמת היא שהם הגיעו מהעיר מיסטרס בפלופונס על ידי מלומד בשם פליתון כ־15 שנה לפני נפילת קונסטנטינופול).

הופעת המניפסטו של הרוזיקרוצים

בשנים 1614–1616 מופיעים בגרמניה שלושת הכתבים הראשונים והעיקריים של המסדר הרוזיקרוציאני, הטוענים — ובצדק — לעידן חדש, מגלים כביכול ידע סודי שהגיע מהמזרח, אולי מירושלים, וקוראים לתיקון העולם והאדם. בכתבים אלו יש התייחסות לנישואים — חיבור של ישוע והכנסייה — וזה מוצג בעזרת מטאפורות אלכימיות; המטרה היא חיבור של הניגודים.

המניפסט הראשון, בן עשרות עמודים, נקרא Fama Fraternitatis ובו מסופר על אדם בשם כריסטיאן רוזנקרויץ (Christian Rosenkreutz) שיצא בליווי כמה חברים לירושלים כדי ללמוד שם מפי חכמי המזרח את סודות האלכימיה, הקבלה, המאגיה והדרך הרוחנית. אלא שבדרך הוא פגש באנשים מוארים שהנחו אותו למקום שנקרא דמקר בערב, שם הוא שהה שלוש שנים, במהלכן נגלו לו הסודות של הטבע, היקום ומבנה העולמות הרוחניים. רוזנקרויץ למד סודות מיסטיים במצרים, מרוקו, ערב וארץ הקודש. עם שובו ייסד ארגון סודי, את "האחווה של הצלב והוורד", המחייה את הידע האזוטרי העתיק.

לפי הכתבים, המסדר הרוזיקרוציאני (Rosicrucian) הוא אחווה של מאגים וחכמים הקיימת זה מאתיים שנה ורוצה לשנות את דרך התנהלות הדברים בעולם, ולשם כך היא החליטה לחשוף את עצמה וקוראת לכל מי שרוח הדברים קרובה ללבו להצטרף אליה.

יש החושבים שמי שחיבר את המניפסט הראשון של המסדר הוא פילוסוף פרוטסטנטי גרמני ושמו ולנטין אנדראה (Valentinus Andreae) שכתב ספר נוסף שנקרא "כריסטיאנופוליס", אשר השפיע על "אטלנטיס החדשה" של פרנסיס בייקון.

לאחר החיבור הראשון, בן כמה עשרות עמודים, שהופיע ב־1614, הופיעו חיבורים נוספים שעוררו התלהבות גדולה וביססו את האמונה בקיום אחוות אוניברסליות הפועלות מאחורי הקלעים לשיפור העולם ולשליטה בו, ואפשרות של תחיית החברה והתרבות האנושית דרך יישום הידע האזוטרי. בחיבורים הוזכרו השמות הללו: ג'ורדנו ברונו, פאראצלסוס ושמות של מאגים גדולים אחרים. הם מבקשים בראש ובראשונה להביא לידי רפורמה בחינוך. במרכזם הצעה להקים קהילת מלומדים כדי לפתח שיטת חינוך חדשה שתהיה מבוססת על הפילוסופיה האלכימית, מקום שבו מתגלים הסודות האלוהיים שבהם רווי העולם (אפשר לראות בזה את שורשי מערכת החינוך האנתרופוסופית), ולהביא לידי שינוי הדת והתרבות של אירופה באמצעות סינתזה נועזת בין מסורות הנסתר ומדעי הטבע.

המניפסט השני שפורסם שנה אחר כך — Confessio Fraternitatis — מציג חזון של דת אוניברסלית חדשה ואיחוד בין המזרח והמערב. המניפסט החשוב השלישי, שפורסם שנה נוספת לאחר מכן — Chymische Hochzeit des Christian Rosenkreutz — הוא סיפור אגדה על חתונה מיסטית בין מלך ומלכה ומסע של רוזנקרויץ דרך עולמות דמיוניים. הקשר של ירושלים לכל זה הוא בהיותה המקום המתאים ביותר לאיחוד בין המזרח למערב, ועקב כך גם לחתונה המיסטית והחיבור בין הזכרי והנקבי.

בהמשך לפרסומים הופיעו ספרים שתמכו בתנועה החדשה. רוברט פלוד Robert Fludd (1574–1637) , חברו של קפלר, כתב טיעונים בזכות מסדר הוורד. מיכאל מאייר Michael Maier (1568–1622) , שהיה יועץ לקיסר רודולף השני, כתב את הספר תמיס הזהובה Themis Aurea ובו הוא מספר על חוקי האחווה של צלב הוורד ומטרתה, ומתאר אותם כחכמים נסתרים שתפקידם להגן על האנושות, הקשורים לאלכימיה, הרמטיציזם, מצרים, פיתגורס וקבלה, ורוצים להביא תיקון בזמן הזה — רפורמה במדע, דת ופילוסופיה, ותרבות אוניברסלית.

המניפסטים יוצאים לעולם רגע לפני פרוץ מלחמת שלושים השנים, בזמן הרנסנס ההבסבורגי, והם כמו מציעים אפשרות לרוחניות חדשה, אימפולס חדש של אנושיות אוניברסלית. השליט היחיד שכנראה מגיב להם אינסטינקטיבית, אבל לא בצורה יעילה, הוא רודולף השני, הקיסר הרומי הקדוש מפראג. המניפסטים מגיעים בשיאו של תהליך, רגע לפני המשבר, ומציעים פתרון לבעיה שעוד רגע תציף את אירופה — המאבק בין הדתות והכוחות. כנגד המתח הקיים הם מטיפים לתיקון דתי וחברתי. אבל זה לא עזר, כידוע.

לאחר מלחמת שלושים השנים, באמצע המאה ה-17, עולה חשיבות הלאומיות, מתחילה תקופת הנאורות, ויש חזרה לרוחניות הנוצרית האוניברסלית של הרוזיקרוציאנים.

התפתחות המסדר

לקראת סוף המאה ה-18 יש סיכוי לשינוי עולמי חדש, מעבר לשלטון חילוני כפי שמופיע במהפכה הצרפתית ובחשיבה של הוגי הדעות הגדולים כגון רובספייר. האבסולוטיזם הנאור לא מצליח להגשים את התקוות שתלו בו, והתסיסה מופיעה בין השאר במסדרים חדשים של הבונים החופשיים, שמופיעים כפטריות לאחר הגשם במהלך אותה מאה באירופה. המהפכה נתפסה במושגים משיחיים, אלא שהייתה זו משיחיות חילונית.

המסדר המרטיניסטי שאליו מתייחס הAMORC הוקם בסוף המאה ה19 ומתבסס על פרשנות מיסטית של תורת הבונים החופשיים של אדם בשם מרטינז דה פסקוולי (1727–1774). לפי שיטתו האדם התקיים כישות רוחנית ונפל מהרוח אל החומר, אך הוא מסוגל לחזור למצבו המקורי דרך הארה. בשונה מהרוחניות הנוצרית הקתולית, ממשיך דרכו של מרטינז היה לואי־קלוד דה סן־מרטן (1743–1803), שהושפע מיעקב בוהם והדגיש התבוננות פנימית ואלכימיה של הלב.

לואי־קלוד דה סן־מרטן Louis-Claude de Saint-Martin ראה בצרפת מגדלור רוחני של העולם וקיווה לזמן של אהבה אלוהית. הוא היה בקשר עם הרוזן סן־ז'רמן, איש פלאים שהיה בא־כוחו של המלך לואי ה־15, מעין איש נצח שמוזכר באנתרופוסופיה ובתיאוסופיה. אפשר לראות שבזמן הזה חלק גדול מן האימפולס הרוחני של אירופה מופיע דרך צרפתים.

בשנת 1887 נפגשים בפריז ז'וזפאן פלדן, סטניסלאס דה גואיטה ורופא שהגיע מספרד לצרפת בשם ז'ראר אנקוסה (1865–1916), שלימים יכונה פאפוס. כל אחד מהם עוסק בתחום האזוטרי באופן עצמאי, אבל הם מגלים שהמקור של הידע שלהם הוא אחד — התורה המרטיניסטית של פסקוולי וסן־מרטן, שחיו ופעלו כמה עשרות שנים לפניהם.

השלישייה מחליטה לאחד את הפעילות שלהם ולחדש את המסדר הקבלי הצרפתי של צלב הוורד, הממשיך מסורות של סן־מרטן, אך גם כאלה של הרוזיקרוציאנים והבונים החופשיים. הם רואים במרטיניזם חוכמה אוניברסלית עתיקה ובינלאומית, ובמרטיניסטים בדרגות הגבוהות אנשים המסוגלים להילחם בעזרת מאגיה בכוחות הרוע של העולם.

לימים, הדרכים שלהם נפרדות. ז'ראר אנקוסה – פאפוס – מקים ב־1891 את המסדר המרטיניסטי. ברשותו הכתבים המקוריים של סן מרטן ופסקוולי. הוא מעורב גם עם אגודות אזוטריות אחרות הקשורות לתחייה הגנוסטית הקתרית, מסדר שחר הזהב והבונים החופשיים, עוסק בפעילות ספרותית ענפה, ומתמחה בריפוי – גם אנרגטי וגם פיזי. פאפוס הוא איש כריזמטי ובעל יכולות על־חושיות שהשפיע גם על המשפחה הצארית ברוסיה.

ז'וזפאן פלדאן (1858–1918) פורש לדרך משלו ומקים ב־1890 את מסדר המקדש של צלב הוורד. פלדאן הוא סופר, מיסטיקן, הוגה דעות ומבקר אמנות נודע, שניסה לקדם את רעיון האמנות הסימבולית בארגון תערוכות ובכתיבה. לפי תפיסתו, בתוך האמנות צריכים להיות גם מסרים רוחניים שיעוררו את האדם. האמן האמיתי הוא מורה רוחני ונביא. הוא זיהה עצמו עם האל הבבלי מרדוך – כלומר, כמאג בבלי שמביא את החוכמה העתיקה.

מסעות למזרח

בתחילת המאה ה-20 מגיע דיוויד לואיס ספנסר לצרפת, מוכנס בסודות המסדר ומקבל משימה להפיץ אותו בארצות הברית.

בשנת 1929 הוא מוציא טיול ראשון של חברי המסדר שהוא הקים למצרים ולמזרח התיכון, ובין השאר הם מבקרים גם בירושלים, ויש תמונה שלהם בכנסיית הקבר. יותר מ־70 איש יצאו באונייה, בזמנים שבהם עדיין לא היו מטוסים, למסע בן שלושה חודשים, שהיה גם מלווה בתרגילי חניכה ולימוד, ומאז המסורת הזו נשמרת במסדר.

לחצו כאן לקריאת מאמר – תולדות האזוטריקה המערבית

מקורות

Anonymous. (1614/1998). The Rosicrucian manifestos: Fama Fraternitatis and Confessio Fraternitatis (T. M. Johnson, Trans.). York Beach, ME: Samuel Weiser.

Papus. (2002). Occult Science: The Science of the Magi (R. Ansell, Trans.). Ibis Press. (Original work published 1891)

Péladan, J. (1891). L’Ordre de la Rose-Croix Catholique et Esthétique du Temple et du Graal. Paris: Librairie de l’Art Indépendant