האחווה הלבנה

בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20 מתעורר מחדש העניין במיסטיקה ואזוטריקה במערב. מגמה זאת  באה לידי ביטוי בהקמת אגודות, כגון התנועה התיאוסופית של מאדאם בלבצקי באמריקה, מסדר שחר הזהב של אליפז לוי בצרפת ואנגליה, האנתרופוסופיה של שטיינר באוסטריה ובגרמניה, ובהתפשטות תורות המזרח במדינות המערב, כגון בודהיזם והינדואיזם.
גם בארצות הבלקן וברוסיה ניתן לזהות באותה עת מגמה דומה, הבאה לידי ביטוי בדמותו של רספוטין ברוסיה, בהתבססות הבונים החופשיים בסרביה ומונטנגרו, בהתפשטות ספרות הפילוקליה ותנועת ההיסכייה בכל רחבי העולם האורתודוקסי הסלאבי. ובבולגריה, במקביל, פטר דונוב, מייסד את ה"אחווה הלבנה" בה הוא משלב מרכיבים שונים מתנועות מיסטיות נוצריות, החל בגנוסטיקה ובספרים שהוצאו אל מחוץ לברית החדשה, כגון ה"בשורה על פי תומא", תנועות הבוגומילים והקתרים של ימי הביניים, וכלה במסדר הוורד – רוזיקוריאן. תנועתו של דונוב בבולגריה של היום היא דוגמא  להופעת רעיונות אוניברסאליים-מיסטיים .בתוך הנצרות המתחדשת.

צריך להבין כי במאות 19-20 מתעורר צורך של הנצרות לחדש את עצמה לאור התפתחות הטכנולוגיה, התקשורת, תהליכי החילון וההפריה הבין תרבותית ובין דתית. מחקרים מראים שאחוז הנוכחות בכנסיות ברחבי אירופה יורד באופן דרמטי. מן הצד השני, תנועות העידן החדש, יוגה, מדיטציה, התפתחות אישית, מיסטיקה ומאגיה, זוכות לעדנה וצוברות חסידים רבים. התפשטות תורות המזרח במערב כגון בודהיזם והינדואיזם מצליחה בחלקה כתוצאה מהשינוי בפרשנות שעברו הבודהיזם וההינדואיזם בסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20, בזכות התערבות התנועה התיאוסופית ואישים מערביים. באסלאם, מופיעות בסוף המאה העשרים תנועות של מיסטיקה סופית הצוברות פופולאריות רבה ונותנות פרשנות אוניברסלית ואישית לדת, וביהדות נפתחים לימודי הקבלה. הפרשנות של דונוב לברית החדשה בתנועת האחווה הלבנה, היא דוגמא להתחדשות נוצרית ברוח התקופה. בניית נרטיב חדש מאבני בניין ישנות המתאים לזמן הזה. את כל תלמודו תמצת דנוב בשורה של תרגילי ריקוד מלווים במוזיקה שהוא כתב הנקראים פנאוריתמי ומחדשים את מסורת הריקוד המקודש והמוזיקה של ימי קדם (המסתורין האורפי).

לפי דנוב האחווה הלבנה במובן העמוק שלה היא מועצה עליונה של ישויות רוחניות, שבראשה עומד ישוע, ישנם תשעה ישויות, וזאת ההיררכיה העליונה, היא משתקפת במבנה הארגון על פני האדמה. במשך כל ההיסטוריה השפיע האחווה על התרבות והמין האנושי, כל שליחי האמת והתורות הרוחניות נובעים ממנה. מתחתיה יש מדרג של ישויות ואנרגיות, מלאכים וכוחות שמימיים.

האחווה הלבנה גורמת לכך שכל אלפיים שנה מגיע מורה לכדור הארץ, ובזמן הזה מדובר בדנוב עצמו. ההגעה של המורה קשורה להתחלה של עידן הדלי, שהתחיל באופן רשמי ב1914. הזמן הזה מבשר על השלב הבא באבולוציה האנושית, הקשור לשינוי באדם, הגעתה של האהבה בכל הרמות, שינוי המחשבות וההרגשות, חידוש הקשר עם האלוהים. שלב חדש וחשוב במחזור הקוסמי. הופעה מחודשת של ישוע שמשמעה התעוררות של אהבה ומודעות, נתינה והקרבה באדם.

פטר דנוב לקח ממסורת הגנוסטיקה והמיסטיקה הנוצרית, היוגה המזרחית והאזוטריקה המערבית והחל תנועה המקבילה לאנתרופוסופיה ותיאוסופיה מערבית, אבל בעלת שורשים סלאביים דתיים. הוא היה מורה מואר שזכה להשתלת אנרגיית הכרייסט בתוכו והביא בשורה של עידן חדש ואפשרויות חדשות למין האנושי. חזון לגבי השלב הבא בהתפתחות ובגאולה.

באלפים רבים של הרצאות ושיעורים העביר תורה עמוקה העוסקת בפרשנות אחרת של הברית החדשה, הוראות לחיי טוהר ורוחניות המתאימים לזמן הזה, לימוד המדעים האזוטריים השונים הכוללים אסטרולוגיה, קריאת תווי פנים, הילינג, תכונות אנרגטיות של צמחים, אבנים, האיכויות הרצויות לאדם, ועוד. דונוב משתמש בפסוקים הידועים בכדי ליצור מבנה חדש של משמעות על מעשיו, תורתו, והופעתו של ישוע. בשיעורים הרבים שנתן במהלך חייו הוא תופר ואורג בגד חדש לאותו הגוף, כך שחסידיו הרבים ברחבי העולם כיום, מבינים את שנאמר ונכתב בברית החדשה אחרת משכניהם הנוצרים ה"רגילים". דמותו של ישו מקבלת עבורם מימד אחר, וסיפור חייו הוא שונה.

הייחוד של פעולתו של דונוב הוא בהסתמכות על הטקסט העתיק והלבשתו ברעיונות "עידן החדש", מיסטיקה מזרחית, אזוטריקה נוצרית, גנוסטיקה ודרך רוחנית. כך שנוצר מבנה חדש של משמעות היות נוצרי ואמונה. דנוב נחשב לפילוסוף ומחדש בתרבות הבולגרית, דמות מופת שבמידה רבה אחראית להצלת יהודי בולגריה בשואה (ספרו של מיכאל בר זוהר), היו ויש לו עשרות אלפי חסידים כולל כמה מהבולטים בקהילה הבולגרית היהודית כגון שלמה קאלו והרב דניאל ציון.

פטר דנוב – התחלה

החיים של דנוב מתוארים בספרו של ולאד פאשוב (Vlad Pashov), שהיה אחד מתלמידיו הקרובים "The Unusual Life of the Master Petar Dunov" שיצא ב-1992. ספר נוסף על החיים במחיצת דנוב נכתב על ידי תלמידו החשוב, שהקים לימים תנועה ממשיכה מתחרה בצרפת בשם "האחווה הלבנה האוניברסלית" – אומראם מיכאל אייבנהוב.

דנוב נולד בכפר ניקולאייבקה (Nikolaevka) באזור וורנה ב-11.7.1864. אביו היה פעיל בתנועת התחייה ואחד המורים והכמרים הראשונים בבולגריה העצמאית. סימנים לשליחותו של דנוב היו קיימים כבר לפני לידתו. אביו של דנוב – קונסטנטין דנובסקי (Konstantin Danovski) – הלך בצעירותו להר אתוס בכדי לחיות שם כנזיר המתרגל את מסורת ההיסיכאזם (מדיטציה נוצרית המאפשרת להתחבר לאור הרוחני), אלא שבדרך (סלוניקי) הוא פגש נזיר שאמר לו: "שמע לעצתי, לך למקום שנקבע לך ברצון האל, מפני שמקום זה היה ויהיה מקום של שינויים עולמיים גדולים". וכך האב נשמע לרצון האל, חזר לביתו ונשא לאישה את בתו של המאסטר הבולגרי אתנאס (Atanas) שלימים לימד את דנוב, ונהיה כומר.

בזמן לידתו של דנוב כתב האב ביומנו: "ההבטחה של האב השמימי לשלוח לביתי את בנו האהוב כסימן לחיי אמת טובים ובהירים יותר, הוגשמה". הילדות של דנוב הייתה מוזרה: הוא לא דיבר עד גיל שלוש, היה במצב חולמני ומדיטטיבי, אהב ללכת לבד בטבע ולנסות להבין את שפתו, והפגין כישורים קלרוויינטיים (ראייה בהירה – ראיית עתיד) וטלפתיים (קריאת מחשבות).

בשנת 1885 הוא נרשם ללימודי כמורה בבית הספר המתודיסטי למדע ותיאולוגיה בעיר סבישטוב (Svishtov) אביו, שהיה מראשוני הכמרים האורתודוקסים בבולגריה העצמאית, התאכזב באותה תקופה מהנצרות הבולגרית האורתודוקסית ועודד את בנו לחפש סוגים אחרים של נצרות טהורה. דנוב למד היסטוריה של הדתות, אנגלית וכינור במשך שלוש שנים בבית הספר בסבישטוב, והוסמך ככומר מתודיסטי בשנת 1887. לאחר מכן הוא הפך למורה בבית ספר יסודי בכפר חוטאנצה (Hotantza) באזור רוסה (Ruse) שם חיבר את השיר הראשון שלו המוקדש למלכיצדק.

בשנת 1888 קיבל דנוב מלגה להמשיך את לימודיו בסמינר המתודיסטי מדיסון (Madison) בארצות הברית. הוא שהה בארצות הברית במשך שבע שנים (ואכן, מספר מנהגים של האחווה הלבנה הגיעו מהמורשת האמריקאית: פנייה אל האחים והאחיות, שירים לפני הדרשות ואחריהן, וסגנון הדרשות). במדיסון לימדו הפרופסורים לתיאולוגיה החשובים בעולם, וביניהם ג'יימס סטרונג (James Strong) סמואל פ. אפהם (Samuel F. Upham) וג'ון מיילי (John Miley) הם טענו שהתיאולוגיה צריכה להשתנות לפי דרישות הזמן.

דנוב למד נושאים כגון: עברית, היסטוריה של הכנסייה, תיאולוגיה מעשית, פרשנות, שפות קלאסיות, אנתרופולוגיה, ספרות והיסטוריה כללית. בזמן שהותו בארצות הברית הוא נחשף לסוגי מחשבה וספרות שונים. בנוסף לכך צבר ניסיון כמטיף; דנוב פעל במסגרת המיסיון המתודיסטי בצ'יינה טאון שבמנהטן ונחשף לחוויות ולניסיון מוזיקלי עשיר בניו יורק. לאחר סיום הסמינר המשיך ללימודים גבוהים בפקולטה לתיאולוגיה באוניברסיטת בוסטון. שם הייתה לו גישה לאחת מהספריות העשירות בעולם. במסגרת הלימודים כתב תזה על הנדודים וההתנצרות של השבטים הגרמניים שהגיעו לבלקן בסוף המאה ה-4 לספירה. בעבודה זו הוא מתייחס לערך הפנימי של הנצרות ולרלוונטיות שלה לכלל היחסים בחיים. לפי דנוב, הנצרות התפשטה בשבטים הגרמניים דרך דוגמה של מטיפים כגון וולפילה (Wulfila) שחי חיים נוצריים מושלמים. הגרמנים הפכו לנוצרים אריאנים (סוג של כפירה): ישוע נחשב כאדם המתפתח במטרה לפגוש את אלוהים, ולא כאלוהים היורד שלם משמיים בכדי להציל את האנושות.

לאחר השלמת לימודי התיאולוגיה, עבר דנוב למחלקה לרפואה באותה אוניברסיטה בכדי ללמוד לימודי רפואה של שנה שהותאמו במיוחד למיסיונרים, ולבסוף חזר לבולגריה. בזמן שהותו בארצות הברית נוצר קשר בין דנוב ובין תנועות דתיות ואזוטריות של העידן החדש. לפי וליצ'קו גראבלאשב (Velichko Grablashev), הוא נלקח לפגישה של קהילה סודית ביערות מסצ'וסטס. לפי תלמידי דנוב, זו הייתה פגישה של הרוזיקרוציאנים (מסדר הוורד והצלב), נושאי לפיד הרוחניות הנוצרית המערבית; אך ייתכן וזו הייתה קהילה רוחנית נוצרית אוטופית אחרת, לא ידועה. באותה תקופה החברה התיאוסופית החלה להיות פעילה בארצות הברית במיוחד, ובחוגיה הועלו רעיונות הקשורים לפאן-סלאביות – התפקיד המיוחד של הסלאבים בעולם. מקס מילר פרסם את הוודות והאופנישדות; אמרסון ות'ורו פרסמו את רעיונותיהם ופיתחו את תנועת הטרנסצנדנטליזם האמריקאית, המנסה ליצור קהילות אוטופיות. כל הדברים הללו השפיעו כנראה על דנוב הצעיר שפגש אותם בצורה כזו או אחרת.

פטר דנוב – התגלויות

דנוב חזר לבולגריה ב-1896, והחליט למלא חובותיו לכנסייה המתודיסטית ככומר בימבול (Yambol) אולם נתקל בהתנגדות הכמורה המקומית לרעיונותיו החדשים ונסוג. את השנתיים הבאות, מגיל שלושים עד גיל שלושים ושתיים, בילה בהתבודדות ובהתבוננות.

ב-1897 קרו שלושה אירועים מכוננים: הראשון הוא פרסום המאמר "קול האלוהים", שנקרא גם "הברית השלישית" (מילת האלוהים), ובו רעיונות בסיסיים של תורתו בסגנון תנ"כי: ה"בחירה של העם הבולגרי" והקרבה של מלכות אלוהים, הכנה של נפש האדם, התעוררות משינה וקריאה אל האחים הסלאבים.

השני הוא שתילת רוח הקודש בתוכו, תהליך מיסטי שקרה ב-7.3.1897 בזמן צום ותפילה על פסגה ליד ארבנסי (Arbanasy) אלוהים הופיע לפניו ואמר: "תן לי את גופך, את מחשבתך, את ליבך, ועבוד בשבילי". דנוב ענה: "אלוהים, תן לרצונך להיעשות, אני מוכן". ואז נחתה עליו רוח הקודש והוא נהיה מאסטר של האחווה הלבנה ושליח של מילת אלוהים. דנוב קיבל על עצמו את משימת האלוהים; נאמר לו שעליו להיות מורה לאנושות, שבזמן הזה תקבל הדרכה דרך העמים הסלאבים; ההדרכה תעזור להופעה של המין האנושי השישי. דנוב נושא דברים תחת הכותרת "פנייה לאנשי הבולגרים, בנים של המשפחה הסלאבית", בהם הוא מדבר על הסלאבים בכללותם, ועל המשימה של האנשים הבולגרים לקבל את תלמודו ולהפיץ אותו לשאר העמים בפרט. הוא מסיים במילים "אני אלוהים, מלאך של הברית של אלוהים", ומכריז על הקשר שלו עם האלוהי.

השלישי הוא יסוד ה"חברה לקידום הרוח הדתית של האומה הבולגרית" בוורנה. באותה תקופה, 1897, הוא פוגש את תלמידיו הראשונים. הוא כותב להם מכתבים ובהם עצות פיזיות לחיים בריאים, וטוען שאלוהים מדבר דרכו ובו. מזמן זה ואילך הופך פטר דנוב ל"ביאנסה דואנו", השם הרוחני שלו, ומלמד קרוב ל-50 שנה. ב-1900 הוא מייסד את הארגון הראשון שנקרא "הרשת".

לפי הספר "קרן אור אל נשמות בני האדם", במרץ 1897 נסע פטר עם אביו בשליחות כנסייתית לאזור רוסה ולן לילה אחד באכסניה בכפר טטובו. מוקדם בבוקר, ב-7 במרץ, יצאו החוצה, והרוח האלוהית נשתלה בדנוב באמצעות אור, והוא נעשה מורה על פני האדמה.

כך או כך, ב-1904 דנוב עובר לסופיה לגור בבית של אחד מחסידיו בכתובת Opalchenska Street 66 הבית הוא דו משפחתי שבצד השני של הקיר גר גאורגי דימיטרוב, שנהיה לימים המנהיג הקומוניסטי הראשון של בולגריה. לפי האחווה הלבנה, דנוב החביא את דימיטרוב מהלאומנים בזמן מלחמת העולם הראשונה, וזה כאות הוקרה נתן אישור לקבור אותו באחוזת הקבר באיזגרב. מעניין לציין שדימיטרוב תמך לימים באיחוד כל הסלאבים הדרומיים ופעל לצורך כך ביחד עם טיטו. על שמו קרויה העיר דימיטרובגרד בדרום-מזרח סרביה, הוא היה נשוי לסופרת סרבית, ופעל למען הצלת היהודים בשואה. כל אלו רעיונות שהם חלק מהתלמוד של דנוב.

לימים, בתו של המנהיג הקומוניסטי, לודמילה ז'יבקובה (Lyudmila Zhivkova) האמינה ברעיונות דנוב. ברז'נייב ביקר אותה על כך, ואילו אביה, טודור ז'יבקוב (Todor Zhivkov) הגן עליה. הוא אמר לברז'נייב שהדנוביסטים הם אינטליגנטים ועמלנים, ושהם החביאו את דימיטרוב בזמן המלחמה.

ב-1912 יש לדנוב התגלות שמזכירה את התופעה של סינסתזיה (עירוב חושים) שבמהלכה הוא רואה את פסוקי התנ"ך בצבעים שונים. דנוב מפרסם את הספר השני שלו עדות קרני הצבע (Testimony of Color Rays) המבוסס על פסוקים מהתנ"ך המסודרים לפי חמישה צבעים. את הפסוקים הוא ממליץ לקרוא בימים מסוימים בשבוע. לפי דנוב, אלו הפסוקים המשמעותיים ביותר בתנ"ך.

במהלך אוגוסט 1912 בארבנסי, הרוח של ישוע הופיעה לפני דנוב ואמרה: "פטר, האם אתה נותן את גופך, את לבך, את מחשבתך, והאם תעבוד בשבילי?". התשובה הייתה: "אני שומע אלוהי, תן ורצונך ייעשה, הן בשמיים והן על פני האדמה". בדרך זו רוח ישוע הושתלה בו והוא נהיה מורה לעולם כולו.

ב-1914 ארגן דנוב פגישה והכריז על תחילת העידן החדש – עידן הדלי (העידן החדש שתחת השפעת מזל דלי, במקום מזל דגים עד כה; כל אלפיים שנה מתחלפים העידנים האסטרולוגיים), שמתחיל בשנה זו, ובמקביל לכך הוא מעביר סדרת הרצאות שנקראו "כוח וחיים". בשנה זו החלה מלחמת העולם הראשונה שדנוב ראה בה פעמי משיח.

צריך להבין שבולגריה בסוף המאה ה-19 הייתה המדינה המאוכלסת והמפותחת בבלקן, אלא שלבולגרים היה חלום ליצור בולגריה גדולה והם לא הסתפקו בשטחים שהיו תחת שלטונם ושאפו לצרף אליהם שטחים נוספים שבהם הייתה אוכלוסייה בולגרית, ובעיקר את מקדוניה ואזורים בצפון יוון. מסיבה זו בולגריה יצאה לשלוש מלחמות בשנים 1912–1918, שהן מלחמת הבלקן הראשונה ומלחמת הבלקן השנייה ב-1912, והצטרפותה למעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה ב-1914. דנוב התנגד למלחמות ולשאיפות ההתפשטות הבולגריות, ונתפס לכן כ"שמאלני" ומחבל במאמץ הלאומי. הדברים הגיעו עד כדי כך שבמהלך חלק ממלחמת העולם הראשונה, בשנים 1917–1918, הוחזק דנוב במעצר בית במלון בוורנה, בטענה שהוא פועל נגד רוח הלחימה של החיילים (הוא התנגד להצטרפות בולגריה למלחמה לצד גרמניה, דבר שבדיעבד התברר כנכון).

המלחמות הביאו אסון על בולגריה, שאיבדה כתוצאה מהן שטחים וסבלה אבדות ניכרות. הבולגרים נוהגים לצטט את האמרה ש"בולגריה מעולם לא הפסידה קרב ומעולם לא ניצחה במלחמה". לאחר המלחמות ובעקבות התגשמות נבואותיו של דנוב עלתה קרנו בעיני הציבור והפוליטיקאים, והוא נתפס כמעין נביא. זה מסביר את ההשפעה המיסטית שלו על המלך בוריס בזמן מלחמת העולם השנייה, שאפשרה לו להפעיל את השפעתו למען הצלת היהודים.

באופן עקרוני, דנוב נתן הרצאות בכל יום ראשון שהתחילו בציטוט מהתנ"ך ומהברית החדשה. ב-1917 הוא החל בסדרת הרצאות המיועדות לנשים נשואות שנקראה "האם הגדולה", הרצאות שנמשכו עד 1932. ההרצאות התקיימו בכל יום חמישי – היום של יופיטר, בעל הצבע הכחול, עיקרון האמת, האמונה והיופי. האימהות הן אחיות רוחניות, תלמידות של העיקרון הנשי האוניברסלי והלב האוניברסלי, סמל האהבה שהוא עיקרון נשי.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה לאחווה הלבנה עדנה. ב-1920 החלו החסידים לארגן עליות להר מוסלה (Musala) וכן להר ויטושה ליד סופיה; באותה שנה החלה הקמה של יישוב רוחני של האחווה לרגלי הר ויטושה בשכונות החיצוניות של סופיה, שנקרא איזגרב Izgrev –זריחת השמש. המבנים היו מוכנים ב-1926, כולל מקום לפגישות ומגוריו של דנוב. הם גרו שם במעין אשרם, והיו נפגשים בצהריים לארוחה צמחונית משותפת.

ב-1922 התחבר דנוב עם רוח אלוהים והקים בעקבות זאת באופן רשמי את בית הספר הרוחני של האחווה הלבנה. שיעורים ניתנו באופן קבוע (ותוקצרו על ידי התלמידים) והם נתפסו כמילים שהועברו ישירות מאלוהים. זה היה השלב האחרון בהתקדשותו של דנוב. דרך שתילת רוח הקודש ב-1897 והירידה של רוח ישוע ב-1912, דנוב הפך למורה העולם. ב-24 בפברואר 1922, עם דרשתו "שלושת החיים", פתח פטר דנוב לראשונה את בית הספר של האחווה הלבנה על פני האדמה, שבו נשא יותר מ-7,500 דרשות. כיסוד תורתו העמיד את האהבה – פרי הרוח הראשון – ואת הדבר (הלוגוס) – הביטוי הראשון של האהבה בעולם החומרי.

התהליך שהחל ב-1897 הושלם בחיבור לרוח אלוהים ב-1922, שהפך את דנוב למורה אוניברסלי בבית הספר של האחווה הלבנה. דנוב הפך דרך חניכה מאדם רגיל למורה מואר, חבר ב"אחווה הלבנה הרוחנית" – מועצה של ישויות אור. לפי הספר "קרן אור אל נשמות בני האדם", זה קרה לאחר חזרתו מטיול לפסגת מוסלה, ב-14 ביולי 1922 בבורובץ; וכך שכנה בו רוח ה' של צבאות והוא נעשה מורה קוסמי – נושא האהבה העולמית והאהבה הקוסמית.

בעקבות שתילת רוח אלוהים בתוכו הוא מקבל את השם הרוחני המורה Beinsa Douno הוא נחשב לאחד מ-12 המורים הגדולים של האנושות, בודהיסטווה. מספרים עליו שפגש את אחד ממכריו מהכפר בהיותו מבוגר: "דנוב," אמר האיש, "טוב לראות אותך". והתשובה הייתה: "דנוב כבר מת מזמן".

היומן האישי של דנוב (שפורסם לאחרונה) נקרא "שיחות עם אלוהים", ובו הוא מתאר את התהליך שעבר, את חיפושיו ואת ההתגלויות שקיבל. הוא שמע את קול האלוהים וחזה בדברים נפלאים. האלוהים שהוא ראה היה הנוצרי, מלווה בדמויות תנ"כיות. דנוב הולך בדרכם של מייסדי דתות גדולות שהמאפיין אותם הוא חניכה ישירה מאלוהים המכשירה אותם לתפקידם.

יש ספרון נוסף שהוא הסיכום של השיחות עם אלוהים, שנקרא "שבע שיחות עם רוח אלוהים". שם מוצג המבחן שהוא היה צריך לעבור: הוא נבחר למלא את רצון האלוהים, ולצורך כך אלוהים שינה את נשמתו כדי שיוכל להבין את הסודות; עליו להיוולד מאלוהים, להבין את אלוהים ולהתאחד עם אלוהים. מי שמדבר עם דנוב הוא אלוהים (או אחד המלאכים לפי פרשנויות מסוימות), ורוח המשרתת אותו.

דנוב הוא נביא וקוסם, בעל יכולות ריפוי. הוא עזר למצוא אנשים שנעלמו במלחמה, פתר בעיות בריאות, ופגש אינספור אנשים שנמשכו לסיפורים על היכולות יוצאות הדופן שלו. סופר עליו שהפך מתכות לזהב, שינה את מזג האוויר בעזרת נגינת הכינור, הרים אנשים באוויר ועבר דרך דלתות סגורות.

פטר דנוב – שנים אחרונות

בין שתי מלחמות העולם השפעתו של דנוב גברה; התנפצות האשליות מהמלחמה והמשבר הכלכלי הגדול הביאו אנשים רבים לפנות לרוחניות, ונפוצו תופעות כגון האמונה בבאבה ונגה (Baba Vanga) מדיומית בדרום בולגריה. בספטמבר 1930 התחילו הדרשות של יום ראשון, שנחשבו להרצאות בקטגוריה החמישית, והשלימו את מערך הלימוד השלם שלו.

באמצע שנות השלושים החלו לנשוב רוחות רעות בבולגריה – הפשיזם הרים את ראשו. במאי 1936 הותקף דנוב פיזית על ידי חבר במפלגה הדמוקרטית (הפשיסטית), ונגרם לו נזק מוחי ושיתוק של רגל ימין, יד ימין והלשון. הוא הובא על ידי תלמידיו לאזור שבעת האגמים ותוך ימים ספורים הבריא באורח פלא.

ב-1939 התקיים הכינוס האחרון לפני המלחמה בהרי רילה, בו היו נוכחים 500 איש; דנוב נשא בו את הדרשה על "עלה הדשא הקטן". דנוב לימד עד 1944 ובמקביל לכך המשיך להפעיל את המושבה "איזגרב" ליד סופיה, אלא שבשנה האחרונה למלחמה סבלה סופיה מהפצצות קשות של בעלות הברית, והוא עבר בשנת חייו האחרונה לכפר מרצ'אייבו (Marchaevo) במורדות המערביים של הר ויטושה. שם הרבה לטייל בהרים והתקין מעיינות קטנים כך שיוכלו לשמש את התושבים לשתייה.

בשנת 1944 התקיים הכינוס האחרון בהרי רילה; דנוב נראה שקט ומהורהר. הוא המשיך לכתוב ספרים. באוקטובר 1944 חזר לאיזגרב שבסופיה ונפטר חודשיים לאחר מכן. מילותיו האחרונות היו: "רק דרך אהבה העולם יתוקן. מבחינתי, אני עוזב, העבודה שלי תימשך בצד השני. אין לכם הרבה זמן, היו חרוצים ואל תתייאשו. אתם חייבים כולכם להתקדם בהתלהבות גדולה יותר, היו כנים ואמיתיים למשימתכם, השלום יהיה אתכם, משימה קטנה הושלמה".

הוא מת מדלקת ריאות ב-27.12.44. יומיים לאחר מכן באו שני קומיסרים לאסור אותו. יש אומרים שדנוב ידע שהוא ייעצר עם עליית הקומוניסטים לשלטון (זה היה סוף המלחמה, בולגריה שוחררה על ידי הרוסים שהעלו לשלטון את המפלגה הקומוניסטית), ובחר לעזוב את העולם לפני שזה יקרה. בשנות ה-30 הוא שלח מאותה סיבה את תלמידו אייבנהוב לצרפת, כדי שימשיך את הלימוד במערב.

פטר דנוב – השליחות

מבחינה רוחנית דנוב מדבר על שתילה (של רוח הקודש) בתוכו; החניכה עברה כמה שלבים וארכה זמן רב:

השנים 30–33 לחייו הוא בילה בהתבודדות ובהתבוננות.

ב-7.3.1897 בזמן צום ותפילה על פסגה ליד ארבנסי. אלוהים הופיע לפניו ואמר: "תן לי את גופך, את מחשבתך, את לבך, ועבוד בשבילי". דנוב ענה: "אלוהים, תן לרצונך להיעשות, אני מוכן". הוא קיבל משימה ונאמר לו שעליו להיות מורה לאנושות. המשימה קשורה לדרך החדשה של הסלאבים ולהגעה של המין האנושי השישי. ב-7.3.1897 נחתה עליו רוח הקודש; לפי ו. קראסטב (V. Krastav) הוא נהיה מאסטר של האחווה הלבנה ושליח של מילת אלוהים.

אוגוסט 1912 בארבנסי, הרוח של ישוע הופיעה לפני דנוב ואמרה: "פטר, האם אתה נותן את גופך, את לבך, את מחשבתך, והאם תעבוד בשבילי?". התשובה הייתה: "אני שומע אלוהי, תן ורצונך ייעשה, הן בשמיים והן על פני האדמה". בדרך זו רוח הכרייסט הושתלה בדנוב.

השלב הרביעי קשור לפתיחה של בית הספר של האחווה הלבנה ב-1922, שבו מילות אלוהים הועברו ישירות מאלוהים.

דרך הירידה של רוח הקודש הפך פטר דנוב למורה; דרך השתילה של רוח הכרייסט למורה העולם; ודרך מילות אלוהים למורה אוניברסלי בבית הספר של האחווה הלבנה. דנוב הפך מאדם רגיל למורה וחבר באחווה הלבנה. המאפיין של מייסדי דתות גדולות הוא חניכה ישירה מאלוהים המכשירה אותם לתפקידם.

פטר דנוב שאב ממסורת הגנוסטיקה והמיסטיקה הנוצרית, מהיוגה המזרחית ומהאזוטריקה המערבית, והחל תנועה המקבילה לאנתרופוסופיה ולתיאוסופיה המערבית, אך בעלת שורשים סלאביים דתיים. הוא היה מורה מואר שזכה להשתלת אנרגיית הכרייסט בתוכו והביא בשורה של עידן חדש ואפשרויות חדשות למין האנושי – חזון לגבי השלב הבא בהתפתחות ובגאולה.

באלפים רבים של הרצאות ושיעורים העביר תורה עמוקה העוסקת בפרשנות אחרת של הברית החדשה, הוראות לחיי טוהר ורוחניות המתאימים לזמן הזה, ולימוד המדעים האזוטריים השונים הכוללים אסטרולוגיה, קריאת תווי פנים, הילינג, תכונות אנרגטיות של צמחים ואבנים, האיכויות הרצויות לאדם ועוד.

דנוב נחשב לפילוסוף ומחדש בתרבות הבולגרית; היו לו עשרות אלפי חסידים, ומאות אלפים קראו וקוראים את ספריו. בסקר בשנת 2007 על הבולגרי הגדול ביותר זכה דנוב במקום השני. יחד עם זאת הוא עורר התנגדות מצד הכנסייה. את כל תלמודו תמצת דנוב בשורה של תרגילי ריקוד מלווים במוזיקה שכתב, הנקראים פניאוריתמיה, ומחדשים את מסורת הריקוד המקודש והמוזיקה של ימי קדם (המסתורין האורפי).

רפורמה דתית

לפי ד"ר טונצ'בה, דנוב מביא לתוך ההוויה הבולגרית רעיונות של הרפורמציה הפרוטסטנטית אותה פגש במסגרת לימודיו בארצות הברית. הטיעון המרכזי במחקריה הוא שהאחווה הלבנה צמחה על רקע עצמאותה המחודשת של בולגריה לאחר 500 שנות שלטון עות'מאני, והפריחה התרבותית, הלאומית והדתית שהתלוותה לכך. לדעתה, תורתו של דנוב משלבת בתוכה רעיונות של פרוטסטנטיות ומודרניות.

בעולם האורתודוקסי לא היה תהליך של אינדיבידואציה כמו בעולם המערבי, שהובל על ידי הרפורמציה והפיכת הדת לאישית; וגם לא היה תהליך של רציונליזציה כמו במערב, שבו הופיעה תנועת ההשכלה. הנצרות האורתודוקסית נשמרה כמרכיב מרכזי בחיי התושבים, והיא נוטה למיסטיקה, פטריארכליות ושמרנות.

התנועה של דנוב מביאה לראשונה לסביבה התרבותית הבולגרית רעיונות של רפורמציה: מציאת אלוהים בפנים, תקשורת ישירה עם האל, תרגולות לעשייה והתייחסות מקיפה ליומיום. בנוסף לכך, דנוב מעודד את המדע וההשכלה. אלא שיחד עם זאת, הוא מופיע בדמות ה"אב" האורתודוקסית; המסורת של האמונה בניסי ובפלאי ובאנשים קדושים מתגלמת דרך דמותו. במילים אחרות, דנוב נשען על מוטיבים תרבותיים מבוססים וחיוניים בתרבות הסלאבית-בולגרית, ויחד עם זאת מחדש בתוכה דברים שהביא מהמערב, ובהם רוח הפרוטסטנטיות (דנוב למד בארצות הברית במשך שבע שנים להיות כומר מתודיסטי).

טונצ'בה מצביעה על הפופולריות של דנוב בקרב העם הבולגרי כיום, ומציעה שהוא חוליה חסרה בהתפתחות הרוח הבולגרית, המחברת בין מזרח ומערב, נצרות ורעיונות עידן חדש ומדע – ומכאן הצלחתו. דנוב נוהג לתאר את האחווה כבית ספר רוחני הרלוונטי לכל תחומי החיים כמעט; הוא מציע ומלמד מגוון של שיטות להתמודדות עם חיי היומיום. לפי טונצ'בה, זהו אחד המאפיינים של הלימוד: ההיבטים המעשיים שלו – יישום בפועל של שיטות רוחניות כגון אסטרולוגיה, אלכימיה, עבודה עם צבעים וריפוי, והתייחסות למגוון פעילויות כגון אוכל, נשימה, סביבת מגורים ועוד.

זאת ועוד, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 מתעורר מחדש העניין במיסטיקה ובאזוטריקה במערב. מגמה זו באה לידי ביטוי בהקמת אגודות כגון התנועה התיאוסופית של מאדאם בלבצקי באמריקה ובהודו, מסדר "שחר הזהב" בצרפת ובאנגליה, האנתרופוסופיה של שטיינר באוסטריה ובגרמניה, ובהופעת תורות המזרח כגון בודהיזם והינדואיזם במערב.

גם בארצות הבלקן וברוסיה ניתן לזהות באותה עת מגמה דומה, הבאה לידי ביטוי בדמותו של רספוטין ברוסיה, בהתבססות הבונים החופשיים בסרביה ובמונטנגרו, ובהתפשטות ספרות ה"פילוקליה" ותנועת ההסיכאזם ברחבי העולם האורתודוקסי-סלאבי ובבולגריה. במקביל, פטר דנוב מייסד את ה"אחווה הלבנה", שבה הוא משלב מרכיבים שונים מתנועות מיסטיות נוצריות: החל בגנוסטיקה ובספרים שהוצאו אל מחוץ לברית החדשה (כגון ה"בשורה על פי תומא"), דרך תנועות הבוגומילים והקתרים של ימי הביניים, וכלה במסדר צלב הוורד  (Rosicrucianism)

התפתחות זרם העידן החדש מחייבת את הנצרות לחדש את עצמה, ברוח ההתחדשות של ההינדואיזם והבודהיזם (שהפכו מדת שנלמדת במנזרים לתורה הפתוחה לציבור הרחב שהיא מעבר לדת; כפי שניתן לראות במרכזים ללימוד בודהיזם ובמורי היוגה למיניהם), ולאור תנועות החילון ומעבר המידע בין תרבויות ודתות. תנועתו של דנוב בבולגריה של היום היא דוגמה להופעת רעיונות אוניברסליים-מיסטיים בתוך הנצרות המתחדשת. הפרשנות של דנוב לברית החדשה היא דוגמה להתחדשות נוצרית ברוח התקופה – בניית נרטיב חדש מאבני בניין ישנות המתאים לזמן הזה.

חדשנותו של דנוב היא בכך שהוא מפרש בצורה אחרת ונועזת את הפסוקים והמשלים המופיעים בברית החדשה, ומרחיב על אמרות ומעשים של ישוע שאינם מופיעים בכתובים אלא רק בשיעוריו. הוא בונה מבנה חדש של הבנה והתייחסות הנשען על מגוון פסוקים ומקורות המוכרים היטב לתלמידיו כחלק מהמורשת הדתית והתרבותית שלהם. בבסיס מבנה זה ניצבת ההפרדה בין חומר לרוח, בין גוף לנפש. דנוב מפריד בין ישוע כבן-אנוש ובין דמותו המשיחית; הוא מתאר כיצד ישוע בן-האנוש קיבל לתוכו אנרגיה הקיימת באופן עצמאי בראש מדרג של ישויות, הנקרא "האחווה הלבנה". על פי דנוב, דמותו המשיחית של ישוע עשויה להצטרף לכל אחד ואחד מן המאמינים; ישוע המשיחי מופיע על פני האדמה בעת הזאת כמבשר עידן חדש לאנושות, שבו תשלוט הרוח.

לפי סווטלובה, דנוב מביא לתוך ההוויה הבולגרית רעיונות של הרפורמציה, אינדיבידואציה ופנייה אל המדע, ויחד עם זאת הוא נשאר בתוך תחום ההשפעה של הרוחניות האורתודוקסית מכמה בחינות: הרוח הפטריארכלית, המיסטיות וצורות אלטרנטיביות של עבודה דתית.

המחקר על האחווה הלבנה ופטר דנוב

יש מספר מחקרים אקדמיים על תלמודו של פטר דנוב ועל "האחווה הלבנה" שהקים. אלא שהרוב כתוב בבולגרית, ויחד עם זאת ישנם כמה פרסומים של חוקרים שחקרו את תנועתו של דנוב באופן כללי. ביניהם בולטת דוקטור סבטוסלבה טונצ'בה(Svetoslava Toncheva)  המלמדת בגרמניה וכתבה ספר חשוב על האנתרופוסופיה והאחווה הלבנה (פורסם ב-2015) כתופעה המבשרת עידן חדש של רוחניות.

אילינה אבאדז'ייבה(Ilina Abadjieva)  מסופיה חקרה את נושא המיסטיקה הנוצרית באופן כללי, ואת האחווה הלבנה באופן פרטי. בנוסף לכך ישנו פרופסור לפילוסופיה הולנדי בשם  הארי סלמן (Harrie Salman) המשתף פעולה עם האחווה הלבנה בפרסום ספרות פנימית שלהם ומפרסם בעצמו ספרים אזוטריים המסתמכים על תלמודו של דנוב.

לאחרונה הופיעו כמה מחקרים אקדמיים באנגלית על התחייה של הדת בבולגריה לאחר נפילת הקומוניזם בהקשר של תנועות עידן חדש. חוקר בשם מ. מרינוב (Marinov, M.) כותב על צורות של חיים דתיים בבולגריה, וחוקרת בשם נ. בוגומילובה(Bogomilova, N.)  מנתחת את הנצרות האורתודוקסית בבולגריה כיום; שניהם מתייחסים לאחווה הלבנה. איילין בארקר(Eileen Barker)  כותבת על הופעת הדתות בתקופה שלאחר הקומוניזם ומזכירה את האחווה הלבנה.

מקורות ראשוניים

הרבה מההרצאות של דנוב שבעבר הופיעו רק בבולגרית מתורגמות כיום לאנגלית, חלקן בליווי הערות. שני חוקרים עצמאיים בשם הארי קאר (Harry Carr) מאנגליה ו-מריה מיטקובה(Maria Mitkova)  מבולגריה פרסמו בשנת 2016 ספר עב כרס, ובו כל הרצאותיו של דנוב שניתנו בימי ראשון (המועד שבו נהג להרצות לקהילה ולפתוח בציטוטים מהתנ"ך ומהברית החדשה) עד שנת 1914, בליווי הערות שוליים רבות ומועילות. חברי האחווה הלבנה בבולגריה כתבו מספר ספרים על חייו, ביניהם חשוב הספר "החיים יוצאי הדופן של המאסטר ביאנס דואנה" The extraordinary life of the master Beinsa Douno. בנוסף לכך יש עוד ספר המספר על דנוב כנביא העידן החדש, וספרים נוספים המכילים את ההרצאות מ-1914 ועד מותו ב-1944. התלמיד שלו אייבהוב כתב ספר עב כרס על החיים במחיצתו שתורגם לאנגלית ומתורגם כיום לעברית על ידי פרופסור אוריאל זוהר.

יש לציין שבארץ היו לדנוב כמה תלמידים מובהקים שכתבו כמה ספרים שבהם ניכרת השפעתו; הידוע שביניהם הוא שלמה קאלו, ובנוסף לכך גם הרב דניאל ציון, הרב הראשי של סופיה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ביבליוגרפיה

Bogomilova, N.Eastern orthodoxy today: Diversity of roles on the balkan scene.

Deunov, p. (1991). Prophet for our times: The life and teachings of peter deunov Element Books Limited.

Genov, R., & Kalkandjieva, D. (2007). Religion and irreligion in bulgaria: How religious are the bulgarians. Religion and Power in Europe: Conflict and Convergence, , 257-278.

Karageorge, Y. V., Duno, B., Wilder, J., & Slavov, A. (1987). The First Day of Love: Texts of Songs,

lorimer, d. (2015). Prophet of our time – the life and teaching of peter dunov. london: Hay house.

Marinov, M. (2009). Elementary forms of new religious life in bulgaria. Sociology and Law: The 150th Anniversary of Emile Durkheim (1858-1917), , 128.

Toncheva, S. (2015). Out of the new spirituality of the twentieth century: The dawn of anthroposophy, the white brotherhood and the unified teaching Frank & Timme GmbH.

ספרים של דונוב

Deunov, p. (1991). Prophet for our times: The life and teachings of peter deunov Element Books Limited.

Deunov, p. (2003). The mindful heart. sofia: Bialo bratstvo publishers.

Deunov, p. (2004). In mitovska m. (Ed.), Sacred words of the master. sofia: white brotherhood.

Deunov, p. (2006). The spirit and the flesh. sofia: Bialo bratstvo publishers.

Deunov, p. (2010). Woman – the source of love and life. sofia: Bialo bratstvo publishers.

Deunov, p. (2011). Methods for self-improvement. sofia: Bialo bratstvo publishers.

Deunov, p. (2012). The language of love. sofia: Bialo bratstvo publishers.

Deunov, p. (2012). The salt. sofia: Bialo bratstvo publishers.

Deunov, p. (2013). Harmonizing the human soul. sofia: byalo bratstvo publishers.

Deunov, p. (2014). A call to my people. sofia: Bialo bratstvo publishers.

deunov, p. (2014). The grain of wheat (second ed.). sofia: Heliopol publishing house.

Deunov, p. (2016). In Carr h. (Ed.), The teacher volume one – the dawning epoch. london: shining world press.