רומניה ארץ עשירה בהיסטוריה, ממשיכת הממלכות של הדאקים

רומניה היא ארץ של תרבויות אלה עתיקות, זהו נושא לצריך לחקור אותו, אך אציין כמה מהן: Boian culture. Gumelnița culture. במולדובה הסמוכה היות תרבויות אלה מתקדמות (התרבות המתקדמת ביותר של cucuteni tripolye), וכך גם בבולגריה. אחד הממצאים המעניינים מאזור דוברוג’ה הוא Thinker of Cernavoda. המשמעות של תרבות אלה מתקדמת היא קיומם של אתרים מגליתים, ואכן, על ההר הקדוש Ceahlău היה בתקופה הדאקית מקדש, ובזמן תרבות האלה אתרים מגליתים, הדבר המופלא בהר זה, שנראה כמו פירמידה, הוא שב6.8, קבוצות סלעים שונות בפסגה יוצרות ביחד עם הפסגה עצמה היטל של פירמידה ווירטואלית הנראה על רקע ערפילי הבוקר שמתחת לפסגה בזמן הזריחה, זאת תופעה אופטית מדהימה שבמסגרתה מתגלה פירמידה הולגרמית מדויקת, והיא השאירה בוודאי רושם רב על הקדמונים. יש אומרים שההרים בפסגה עוצבו על ידי תרבות מתקדמת קדומה ולא ידועה כדי שהתופעה הזו תתרחש.  באופן כללי במרומי הרי הקרפטים ישנם אתרים קדושים רבים ותופעות אנרגטיות מיוחדות, לדוגמא ברכס בוצ’ג’ יש קבוצות סלעים שנראות כמו ספינקס, ודיווחים על ספירלה של אנרגיה מעל המקום’במיוחד בזמנים מיוחדים

הקרפטים הם רכס הרים רחב באורך 1500 ק”מ ובצורת טבעת חצי פתוחה המשתרע על פני כמה ארצות, ההרים הם מעין מקלט של צמחייה ובעלי חיים ששמר על ביוספרה מתקופת הקרח האחרונה ובמיוחד אזורי יערות האשור שבו, מדובר על גושי הרים וביניהם עמקים ומעברים, ולא על רכס רציף כגון רכס הרי הבלקן דרומה משם. ברומניה הם מגיעים לגבהים של מעל 2500 מטר. בנוסף להרים יש ברומניה שלושה חלקים – חבלים שונים ובעלי רקע היסטורי, במזרח זה אזור מולדובה הרומנית, בדרום וולאכיה, ובצפון מערב הרמה והעמקים הטרנסילבניים שהיו קשורים להונגריה.

הנושא השני שמעניין ברומניה הוא ההיסטוריה הרוחנית העתיקה של העם הדאקי, שהתקיים בתקופה הקלאסית במקביל לתראקים בבולגריה, אתונה וספרטה, ועד לתקופה הרומאית. לפי חלק מההיסטוריונים הדאקים היו ענף של העמים התראקים, שהגיע עם הפלישות ההודואירופאיות, , הדאקים קידשו את השמש, וזה נעשה בין השאר במקומות גבוהים, חיית הטוטם שלהם הייתה הזאב וזה מתבטא בשמות מקומות כמו הרי וולקן (הרי הזאב) וישובים כגון לופן בעמק הג’יו. לפי אליאדה בספר Zalmoxis, the vanishing god  הדאקים ראו בזאבה כחולה או אפורה כאב הקדמון המיתי שלהם.

היסטוריה ודת של הדאקים

כנראה שהדאקים היו מקורבים לתראקים, אולי ענף של התראקים, עם הודו אירופאי שפלש לרומניה החל מהאלף השלישי לפני הספירה, הרבה לא ידוע עליהם, הם מופיעים על במת ההיסטוריה בתקופה הקלאסית כמתחרים לרומאים. המלך הראשון המוזכר בשמו הוא המלך גדול בורביסטה Burebista, בן זמנו של יוליוס קיסר, שמביא את דאקיה לשיא התפשטותה. הבירה שלו הייתה ארגבדה Argedava, כיום באזור הכפר Mihăilești לא רחוק מבוקרשט. ויחד עם זאת הוא היה זה שבנה לראשונה את רשת המצודות בהרי אורסטי Orastie והעביר בסוף ימיו את הבירה לסרמיסגטוזה

בורביסטה מלך בשנים 70-44 לפנה”ס, הוא שלט על שטח הדומה לרומניה של היום ואף גדול יותר, והתמודד בהצלחה עם הרומאים. כבש את ערי החוף היווניות, כולל אלו בדוברוג’ה ואודסה, והתערב בפוליטיקה הפנימית הרומאית. בימי צאוסקו האדירו את דמותו כאבי האומה ויש גם סרט חשוב שנקרא על שמו. בורביסטה נתמך על ידי הכהונה הדתית, קיבל עצות ותמיכה משורדי מרד ספרטקוס התרקי, היה בן ברית של מיתרדס מפונטוס, ובקיצור תקוותם של כל שוחרי החופש באימפריה המתפשטת. אחרי מותו רומניה – דאקיה ירדה מגדולתה והתפצלה לנסיכויות, מחכה למלך הגדול הבא שיבוא ויאחד אותה וזהו דקבלוס שאיחד את כל הארץ תחת שלטונו וחיזק את רשת המצודות בהרים.

דקבלוס הצליח לנצח צבא רומאי גדול בשנים 87 לספירה, במה שנקרא המלחמה הדאקית הראשונה במעבר Tapae (שערי הברזל של רומניה), ולהשמיד שני לגיונות, בעקבות כך שמעו יצא למרחוק והוא הצליח לאחד את כל אזורי רומניה ולכרות בריתות עם עמים בסביבה, כך שהוא החל להוות איום של ממש לאימפריה הרומאית. דקבלוס הקים מחדש את המצודות מסביב לבירה, ופשט אל מעבר לדנובה, כשעלה טריאנוס לשלטון הוא החל בסדרת מלחמות נגד דקבלוס שהביאו לניצחון סופי ב106 והרס הבירה. בסרט הדאקים שנעשה החלק מהנוסטלגיה הלאומית הרומנית שעודדה על ידי צאוצסקו ב1967 נראה הצבא הרומאי מתדפק על שערי עיר דאקית, מי שם? שואלים הדאקים. “שליטי העולם” עונים הרומאים. “רק אחרי שתהרגו אותנו” עונים הדאקים. הסרט משקף את מצבה של דאקיה בסוף המאה ה1 לספירה, כשכל העולם היה תחת שלטונה של רומא, הייתה דאקיה חופשית, ממלכה מאורגנת ומתקדמת, עם קטן ואמיץ.

בכדי לכבוש את רומניה בונה טריאנוס גשר על הדנובה, מפעל בלתי אפשרי ששרידיו נראים עד היום, הוא חוצה את הנהר עם שלושה לגיונות וכובש את רומניה שהייתה תחת שלטון רומאי במשך קצת יותר מ150 שנה. לא רחוק מהמקום שבו הוקם הגשר (וטריאנוס הנציח את מפעלותיו בטבלת טריאנוס החצובה בסלע המשקיף אל הנהר) חצבו אמנים רומנים בסלע בשנת 1990 את פניו של דקאבלוס (כמו סלע רושמור בארצות הברית, גובה הפנים 40 מטר!), והמקום הפך לאתר תיירות מרשים.

לפי אליאדה יש שני מקורות היסטוריים על הדאקים, שקצת מספרים על האמונה שלהם, האחד הוא הרודטוס והשני זה סרטבון. הרודטוס מספר על האמונה שלהם באל זלמוקסיס, שהיה עבד של פיתגורס, ולימד אותם את סוד חיי הנצח, הוא עשה זאת דרך היעלמות בזמן משתה, שלאחריה הוא חי שלוש שנים בהר הקדוש קוגאינון או במערה תת קרקעית ואז התגלה שוב. זלמוקסיס ייסד מיסטריות. וטען שמי שעובר אותם (איניציאציה), יזכה בחיי נצח ויצטרף אליו, בנוסף לזה כל כמה שנים היו שולחים לו שליח, קורבן שקופץ על חניתות. לפי סטרבון זלמוקסיס היה אמון על ידע גרמי השמיים, הוא הגיע למצרים והיא מאג ונביא, הפך לכוהן הגדול של הדאקים, וגם הטיף לצמחונות. אחריו היו כוהנים גדולים בראש ההר הקדוש קוגאינון שחיו שם בבידוד והדריכו את המלך, כך או כך כנראה שהדאקים היו אנשים מאמינים, וזה היה אחד מסודות כוחם.

שישה מקומות קדושים

המספר שש היה מקודש לדאקים, והוכחה לכך ניתן למצוא בהקסגון שנמצא לאחרונה בבירה שלהם סרמיסגטוזה. אולי מסיבה זו ואולי מסיבה אחרת אנחנו מכירים מערך של 6 מצודות הרים שנועדו לשמור על הארץ דאקיה הקדומה מפני הרומאים, כך לפחות לפי ההיסטוריונים, מצודות שבהם נמצאו גם מקדשים והם נבנו על ידי המלך האחרון דקבאלוס, ואולי שופצו ושופרו על ידו. הראשית מביניהם היא הבירה הקדושה, ומסביב לה נמצאו חמש מצודות נוספות חלקן במרחק עשרות רבות של קילומטרים, שומרים על מעברי ההרים את הבירה וממנה, ואלו הן:
Bănița
Căpâlna
Piatra Roșie
Costești-Blidaru
Costești-Cetățuie

קוסטסטי סטטוי Costești-Cetățuie

שתיים מהמצודות – קוסטסטי בלידרו וקוסטטי סטטוי נמצאות קרוב אחת לשנייה, בפתח עמק הנחל שדרכו עולה הכביש אל סרמיסגטוזה, מרחק 13 ק”מ בקו אוויר משם. מהגשר והצומת של נהר האורסטי, מהצד השני של הצומת, יש שביל עפר המוביל למצודת Costești-Cetățuie על ההרים שבצד השני של העמק, זאת המצודה העתיקה ביותר שהייתה גם מקום של מקדשים ונבואה. המרחק בין שתי המצודות של קוסטסטי בקו אווירי הוא 1.4 ק”מ בסך הכל, מרחק קטן מדי מכדי שתהיה משמעות אסטרטגית לפיצול ביניהן, ולכן ייתכן כי הדואליות כאן סיבתה אחרת, אולי דתית, קוסטטי סטטוי הייתה מקום מושב כוהנים, וגם אוכלוסיה אזרחית, מקום טקסים ציבוריים ואולי גם משפטים. למצודה בצד השני של הנהר היה תפקיד אחר.

קוסטסטי נבנתה על ידי המלך הדאקי הגדול בורביסטה במאה ה-1 לפנה”ס, זאת הייתה הבירה הקדומה של דאקיה, מסביב לגבעה העגולה יש מעין סוללות חומות, בחלק התחתון של העיר שני מקדשים עם בסיסי עמודים, האחד מכוון כלפי הזריחה ביום הארוך בשנה והשני כלפי הזריחה ביום הקצר בשנה. מעל החלק התחתון יש עוד שני מפלסים, המפלס העליון הוא ביצתי מאורך ובשני צדדי האליפסה ההמאורכת שני בניינים מרובעים גדולים שבנויים בבנייה מיוחדת (עם חיזוקים מעץ ומגרעות), אל המגדל הדרומי מובילה דרך מדרגות מקודשות מהמקדש הדרומי. האתר מרשים מאד וניתן להגיע אליו בדרך עפר מהצומת למטה.

קוסטסטי בלידרו Costești-Blidaru

אל המצודה Costești-Blidaru יש שביל הליכה יפה מהגשר והצומת שעל נהר הOrastie לפני שהוא נכנס להרים. השביל מטפס בעלייה די תלולה שמתמשכת על פני כ2 ק”מ, בין עצי האשור הנהדרים, בסוף העליה גבעה השולטת על העמק המוביל לסרמיסגטוזה. מסביב לגבעה קירות בנויים לתלפיות עם אבנים גדולות מהוקצעות. זאת מצודה יותר מבודדת והיחידה שלא נכבשה על ידי הרומאים, ולכן יש מי שהציע שכאן המלך האחרון דקבלוס קבר את אוצרו, כדי שלא יפול לידי הרשעים. בכך מקרה במקום סמוך יש מקדש מלבני ששימש לטקסים, ייתכן שזה היה הארמון הפרטי של המלך, בעוד שבקוסטסטי סטטוי היה ארמון ציבורי

פיאטרה רוזי Piatra Roșie

פיאטרה רוזי היא מצודה הקרויה על שם הסלע האדום בסביבתה, החלק הפנימי של המצודה מלבני על ציר צפון דרום בראש הפסגה, ומתחתיו על המדרון המזרחי יש חלק מרובע גדול בנוי עם טרסות, מצפון לחלק הפנימי הגבוה והעתיק יש מקדש, וייתכן כי לכיוון כאן הייתה משמעות, כפי שמופיע גם במקומות אחרים בעולם (אקרופוליס הר בצפון בדרך כלל, מקום מושב האלים), ייתכן כי הגבעה הצופה אל הנוף שימש לתצפיות אסטרונומיות, מעניין לציין כי המרחק בקו אוויר בין סרמיסגטוזה לבין קוסטסטי בלידרו הוא בדיוק אותו מרחק בין סרמיסגטוזה למצודת פיאטרה רוזה: 12.8 ק”מ, שני האתרים מצויים פחות או יותר על ציר צפון דרום.

קפלנה Căpâlna

המצודה של קפלנה שולטת על מערב הרים נוסף בקרפטים, זה של עמק הסבס, או אם תרצו כיום, המעבר של הדרך הטרנס אלפינית היפה, אותה דרך שבה השתמש גם הצבא הרומאי לחצות את ההרים. מהכביש יש דרך אפר באורך 2 ק” אל גבעה מחודדת השומרת על המבואות להרים. המצודה נבנתה מוקדם יחסית, אולי בימי המלך בורביסטה במאה ה1 לפנה”ס, ויש חושבים שהיא שימשה למקום מושב המנהיגים הדאקים, נמצאו בה תכשיטים, כלי כסף וברונזה, קרמיקה ועוד. וגם שרידי מקדש המעידים אולי על תפקידו הדתי של המקום שהוא מרוחק יחסית מהבירה.

בניטה Banita

המצודה של Banita נראית כמו מצדה של רומניה, סלע ענק וכמעט בלתי נגיש שלמרגלותיו מקיף אותו נהר נפלא היוצר שני אתרי תיירות משתי צדדיו. האחד הוא מערה נפלאה הנקראת מערת הדוב ממזרח, והשני הוא נקיק סלע שהוא אתר תיור ממערב. בניטה נמצאת על ציר צפון דרום מדויק מסרמיסגטוזה, שומרת על אחד ממעברי ההרים החשובים ביותר של הקרפטים, המוביל דרך מעבר ההרים של נהר הJiu אל עמק הג’יו מדרום, העמק הנמצא באמצע ההרים מיושב יחסית מכיוון שיש בו ריכוז של מכרות ותעשיה, בליבו העיר Petrosani , ממנו ממשיכים לאורך נהר הבניטה צפונה את טרנסילבניה, וכמה ק”מ מפטרוסני הנהר מקיף גבעה סלעית גבוהה שעליה נבנתה המצודה. ניתן לעלות אליה רק מצפון בשביל לא מסודר.

המערה Pestera bolii שסמוכה למצודה היא אחת היפות באירופה, חללי ענק גדולים שבהם זורם נהר ויש אולמות גדולים ומעין חופים לאורך הנהר, המקום מואר בצורה יוצאת דופן הממחישה את החללים והצורות המיוחדות של המערה, יש בו אולם עם אקוסטיקה מיוחדת שמתקיימים בו קונצרטים, ולכן ייתכן שהיא שימשה כמקום מושב אדם קדמון, שאהב מקומות עם אקוסטיקה כזו, ואכן על הקירות הסמוכים יש ציורי קיר, רק שלא ברור אם אלו חיקויים מודרנים או משהו עתיק יותר (כנראה חיקוי). כך או כך הציורים ממחישים ציורים עתיקים מהתקופה הפליאוליתית (ציידים לקטים) שנמצאו במקומות אחרים בבלקן וברומניה כגון מערת cuciulat. בין הציורים חתימה של ידיים על רקע קיר אדום, אוכרה אדומה, אמנות מעין פרימיטיבית המציינת את הקיר כמקום מעבר בין מימדים, ציורי ציד, פנתר ועוד. מהצד השני של ההר הנהר מתחתר במעין נקיק סלעי דמו חצוצרה ארוכה, צניר, יפה, באתר הנקרא Banita Gorges

סרמיסגטוזה – Sarmizegetusa Regia

בורביסטה מעביר את הבירה של דאקיה בסוף ימי שלטונו למקום מוגן בהרים, לסרמיסגטוזה, שהופכת להיות בירת הדאקים במשך 150 שנה. זה היה מרכז העוצמה של דקבלוס, עיר קדושה שנמצאת על הר הנחבא בתוך שרשרת הרים, בדומה קצת למאצו פיצו. ההר בגובה 1200 מטרים באזור עם הרבה גשם ויערות, מסביב לו במרחק כמה עשרות קילומטר יש חמישה מצודות שיחד עם העיר עצמה יוצרות מערך מבוצר. כדי להגיע אל העיר צריך לעבור בעמק שנשלט על ידי כמה מהמצודות הללו.

המקום עצמו הוא מצודת ענק מוקפת חומה רחבה הנמצאת על גבעה, ומסביב לה ובתוכה רבעי מגורים, מהמצודה וכנראה גם הארמון המלכותי יורדת דרך תהלוכות רחבה ומרשימה אל אזור של מקדשים שנמצא על מעין כתף של הפסגה, טרסה רחבה. באזור המקדשים בולט במיוחד מקדש של עמודי עץ עגולים שמזכיר במערך שלו ובמידות את סטונהנג’ ונקרא לכן סטונהנג’ של רומניה. המקדש העגול היה כנראה בקתה עגולה עם גג קונוס, בדומה למבנים אפריקאים, כשהפתחים מכוונים כלפי הימים הארוכים והקצרים בשנה, בהיקף הבניין בחלק החיצוני והתחתון שלו היה גם מעגל אבני גיר ששימש מעין לוח שנה (קלנדר). בנוסף למקדש עגול זה היה גם מקדש עגול נוסף קטן יותר (אולי לירח?) וכמה מקדשים מלבניים וכן בניינים גדולים יותר, אולי אולמות קבלות פנים וטקסים.

ליד שרידי המבנה העגול יש מעין מזבח שמש, במה עגולה בקוטר כמה מטרים. המזבח העגול היה מחולק לעשרה חלקים, כמו פרוסות של עוגה, המתחילים בעיגול קטן במרכז, העיגול הקטן ופרוסות העוגה עשויים מסלע געשי בשם אנדזיט, קרוב לקצה של חלק מלוחות הבזלת הענקיים, יש שקעים מלבניים בהם הוצבו אבני שיש קטנות. מתחת ללוחות הבזלת יש אבן גיר וחימר, ובתוך אחד מהם אגן ניקוז שמנקז נוזלים שנשפכו על המזבח. בצד החיצוני של המזבח משולבים 16 אבנים שיש להם אוריינטציה של רוחות השמיים, צפון, דרום, מזרח מערב. ההשערה היא שבמת המזבח הייתה מעין לוח אסטרונומי, הדאקים צפו בכוכבים וידעו לחשב מועדי ליקוי ירח ושמש. לוח השנה היה אחד המדוייקים בעולם ונחשב לבעל אנרגיות מיוחדות, ולכן יוגים בני זמננו ברומניה באים לתרגל יוגה במקום.

המוזיאון הדאקי בדווה Deva

לא רחוק מאזור המצודות, לרגלי הר נישא שעליו מצודה מימי הביניים, ישנה עיר עתיקה שהייתה הבירה של האזור ובה המוזיאון השני בחשיבותו ברומניה בנושא הדאקים (לאחר המוזיאון הלאומי), שם מוצגים ממצאים מחפירות שנעשו בסרמיסטגוזה והמצודות האחרות: תכשיטים, כלי עבודה, נשקים, כדים, אוצרות זהב ועוד. המוזיאון גם מראה שחזורים של המצודות ובמיוחד של סמריסטגוזה בסרטון, מודלים והסברים מפורטים

 

זלמוקסיס האל הנכחד

סיכום ספרו של אליאדה על זלמוקסיס, האל הנעלם הרומני
Eliade, Mircea. Zalmoxis, the Vanishing God: Comparative Studies in the Religions and Folklore of Dacia and Eastern Europe / Translated by Willard R. Trask. 1972. Print.

אחוות הזאב

לפי סטארבו הדאקים יכלו לזמן צבא של 200.000 איש. השם קשור לשם ההודו אירופאי לזאב, היו חבורות לוחמים שבמסגרת טקסי החניכה שלהם חיו כזאבים בהרים, מתקיימים על שוד, בנוסף לכך טקסי חניכה אולי עם משקאות וחומרים משכרים, שבהם היו לובשים עור זאב והופכים לזאבים, ומכאן האגדות על אנשי הזאב

אנשי זאב היו גם בקרב האיראנים, הגרמנים, הפרתים, ומכאן שזו מסורת הודו אירופאית, היו גם אנשי דרקון, אצל הדאקים היה סמל של יצור מיתולוגי עם ראש זאב וגוף דרקון. באחוות הצבאיות של ההודו אירופאים המטרה הייתה להפוך את האדם לחיה, להיפטר מההומניות שלו ולגרום לו לאמץ זהות חדשה

אחד הסמלים של הלוחמים היה האלה המוכתמת בדם (נבוט), סמל אחר היה הנס (באנר), שעליו מופיעים זאבים, החשיבות של הזאבים נובעת או מזה שהדאקים היו חברה של אחוות לוחמות, או מכך שהם היו מהגרים, והזאב היה החיה של המגרים מחוץ לחוק

לפי אליאדה הזאב נמצא כבר בתרבות וינצ’ה בפסלים של דמויות רקדנים עם מסכות, וגם פסלים של כלבים וזאבים (עמ 14), החשיבות של הזאב מקורה בעולם הדתי של הציידים, המיתולוגיה הקדומה מדבר על חיית טרף שהורגת אדם בכדי שיוכל לקום לתחייה באופן חדש, כעין טקס חניכה. ישנה סולידריות בין צייד לניצוד שבתחומה של אדון או אם החיות. וכך אפשר להבין את המוצא של עם ציידים מחיית טרף שהיא אם קדומה, במקרה של הדאקים זה הזאבה הכחולה. כשהחניכים לובשים את עור הזאב, החיה המיתית קמה לתחייה ביחד איתם והם הופכים לאחד איתה.

בתחילת הזמן הייתה חיה מיתית שהייתה הצייד האולטימטיבי שצד חיות גדולות, הציידים חיקו אותה וקיבלו מכוחה, ולאחר מכן הלוחמים, ולכן מי שמתנהג כמו זאב חוזר לזמן הראשוני ובורא מחדש את העולם, הוא משתחרר מהחולשות והאימפוטנציה של העולם. עד הזמן ההיסטוריה האמונה הארכאית שמאנית נעלמה, ונשארו רק survivals  שלה בפולקלור, מיתוסים, שמות.

הגורל של רומניה קשור לזאבים, הדאקים הקדומים זיהו עצמם איתם, והעם היחיד שהצליח לכבוש אותם זה עם זאב אחר, הוא הרומאים שאמם הזאבה הניקה את רומוס ורומולוס, גם המונגולים בראשות ג’ינגיס חאן, שהשפיעו על התגבשות המחוזות של רומניה החל מהמאה ה13 טענו לאם זאבה אפורה (עמ 20)

זלמוקסיס

לפי אליאדה זלמוקסיס הוא לא שמאן, אלא קשור למסורת החניכה והמסתורין היוונית, המטרה של החניכה היא הגעה למצב של אושר, השגת חיי נצח, ולא מסעות רוחניים אקסטטיים, למרות שיש חפיפה בין שני הדרכים.

הרודטוס מתאר שני מסורות הקשורות לזלמוקסיס, האחד זה שליחת שליח לעולם המתים כל חמש שנים, והשני זה יריית חיצים בזמן סערת רעמים, לפי דבריו הדאקים מאמינים שלאחר המוות הם מגיעים אליו. לפי אליאדה המסר העיקרי של זלמוקסיס היה חיים מאושרים לאחר המוות, הוא העביר אותו במהלך משתאות, בפולחן הייתה חשיבות לחדר תת קרקעי, והוא היה דומה לחניכה והלימוד הרוחני של פיתגורס (עמ 24), כלומר דגש על נצחיות הנפש. לפי אליאדה להרודטוס יש רתיעה מכל מה שקשור לחניכה ולכן הוא לא מרחיב על מה שנאמר לו על זלמוקסיס, אם אכן נאמר לו, מה שחשוב ומשמעותי הוא שהרודטוס מציין שזלמוקסיס קדם בהרבה לפיתגורס.

החדר התת קרקעי של זלמוקסיס מזכיר את החדר התת קרקעי שפיתגורס בנה בקרוטונה ׁ(סיציליה) וחדרים תת קרקעיים אחרים של חניכה שבהם נערכו טקסים של אחוות רוחניות סודיות, חדרים מעין אלו ניתן למצוא ביוון ובבלקן, בחדרים מעין אלו ערכו ארוחות (כירות banquet) טקסיות. פיתגורס כזכור הסתגר לשבע שנים בחדר תת קרקעי וכשהוא גח ממנו הוא יכל לקרוא כתבים מבלי לשבור את החותם, לפני שהוא נכנס לחדר התת קרקעי הוא קורא מכתב שהוא מכתיב לאמא שלו ולומד אותו בעל פה.

לפי אליאדה (עמ 26) פיתגורס יורד לשאול במעין Katabasis, לפי אחד המקורות הוא מגיע לכרתים ויורד למערת אידה למשך 27 ימים, הוא יורד עם אפימנידס, וחוזר מלווה במדריך על טבעי, ומכאן ניתן להסיק שהחדר התת קרקעי של זלמוקסיס הוא מעין שלב חניכה. ההיעלמות וההופעה של יצור חצי אלוהי היא מעין שלב חניכה, טקס מיתי שאותו עוברים גם מינוס, הבן של זאוס, שיורד למערה וחוזר עם חוקים אלוהיים, ומשתקף גם אצל דיוניסוס שנעלם וחוזר.

מערה בראש הר מסמלת את היקום כולו, זה הרחם שממנה העולם נולד מחדש, המערה הטקסית מולידה את השמיים החדשים, המערה היא יקום בזעיר אנפין, יקום מועשר, דמות עולם, מערה היא לא רק עולם המתים, זה המצאה חדשה של המאה ה19.

אליאדה מזכיר ביחד עם זלמוקסיס את Amphiaraus גיבור מתבאי שנבלע על ידי האדמה וזאוס עשה אותו לבן אלמוות, את Trophonius, וגם את Musaeus (לפי דיודרוס הוא היה הבן של אורפיאוס ממוצא תראקי), היה משורר שקשור למסתורין של דמטר באלואסיס, כתב חלק מההמנונים שלה. אליאדה מזכיר גם את Abaris the Hyperborean, דמות מיתית שמאנית שמזוהה לעיתים גם עם Aristeas.

לפי אליאדה המקדשים הדאקים בסרמיסגטוזה וקוסטטי היו ללא גג, המקדש העגול היה בעל מאפיינים אסטרונומיים, והאבן העגולה, כולם מראים אל אוריינטציה שמימית שמשית. ייתכן כי המקדשים הללו היו קשורים לזלמוקסיס. לפי סטארבו (גיאוגרף והיסטוריון מתקופת אוגוסטוס), לזלמוקסיס היה ידע אסטרולוגי וכוח נבואי, וזה עבר אחר כך Decaeneus שהיה כהן גדול ואיש חכם לאחר זלמוקסיס, הכוח מאחורי המלך בורביסטה שאיחד את הדאקים לראשונה, מביא התרבות לדאקים

זלמוקסיס הוא מלך כהן מרפא, בדומה לרסוס rhesus המלך התראקי, המלך הזה קשור לטקסי חניכה עתיקים, וייתכן שיש זהות בינו לבין זלמוקסיס, רסוס מופיע באיליאדה כמלך שבא לעזרת הטרויאנים. אימו הייתה אחת המוזות ואביו הנהר סטרימון, היה לו את הסוסים הכי טובים בעולם, אודיסוס ודיומדס התגנבו למחנה באישון הלילה, הרגו אותו ואת שומריו ולקחו את הסוסים, האם של רסוס – אחת מהמוזות הקימה אותו לתחייה הפכה אותו לנצחי ושלחה אותו לחיות במערה, כך לפי מחזה רסוס של אוריפידס

אנשים קדושים

לפי אליאדה בתראקיה היו ה Kapnobatai, סטארבו מספר שהם שייכים לשבט גתי בשם Mysians שחיים בצד הימני (צפוני?) של הדנובה, הם מתנזרים וסגפנים שחיים על חלב ודבש, גם יוספוס פלביוס מזכיר אנשים כאלו בקרב הדאקים רק שהוא מכנה אותם בשם Pleistoi, סטארבו מוסיף שיש גם אנשים כאלו בקרב התראקים שנקראים Ktistai שמקדישים עצמם לאלוהים (עמ 62). פלביוס מביא את הדאקים כדוגמא למשהו דומה לאיסיים, לפי אלידה הייתה השפעה קלטית על הדאקים וייתכן שהיו אחוות דומות לאלו של הדרואידים, בכל מקרה מדובר על אנשים מתבודדים, מתנזרים, צמחונים, חיים בטבע, הצמחונות משמעה הייתה הפרדה מפולחן הפוליס היווני רומי, שהיה מבוסס במידה רבה על הקרבת קורבנות ובעקבות כך אכילת בשר טקסית.

במאה ה6 חי באימפריה הביזנטית אדם בשם Jordanes שהיה היסטוריון ממוצא גותי וכתב על ההיסטוריה של הגותים (Getica), ותוך כדי כך גם על הדאקים. הוא מערבב בין הגתה, שבט תראקי דאקי, לבין הגותים, אולי בגלל הדמיון בשם. הוא מסתמך על Dio Chrysostom דרך אדם בשם Cassiodorus שלמעשה הוא מסכם את כתביו. גם בספרד של ימי הביניים, ערבבו בין הגותים לגתים הדאקים, והתייחסו למוצא אציל מזלמוקסיס. הדאקים נחשבו כבר מזמן הרודטוס לאמיצים, אצילים, ברברים שלא חוששים מרומא, הכוח היחיד שלא נכנע לה ויצר חיי תרבות מקבילים

לפי אליאדה האלה הקדומה (בנדיס של התראקים) הפכה לדיאנה בתקופה הרומית ונשארה בפולקלור בדמות Sanziana. הוא תוהה לאן נעלם זלמוקסיס שהיה דמות מרכזית, האם survivals שלו נשארו בפולקלור ובנצרות? והתשובה היא שזלמוקסיס לא היה אל כפרי, ולכן נעלם.

השטן ואלוהים בפולקלור הבלקני

אליאדה מזכיר את  Bogomil influences on Romanian folklore . Cartojan אבל טוען להשפעה קדומה יותר (ולא בוגומילית) על אגדות הפולקלור הרומני בלקני, שבה מופיע מוטיב הדואליות

השטן צולל אל מתחת למים להביא משם קצת בוץ ממנו נבראת האדמה, הוא צלל שלוש פעמים ורק בפעם האחרונה בזכות עזרה של אלוהים מעשה הבריאה הצליח, במילים אחרות הבריאה היא פעולה המשותפת של השטן ואלוהים שהם מעין שני אחים או אחווה. המיתוס הזה מופיע בהרבה תרבויות ולפי אליאדה הוא קדום מאוד וראשיתו בתקופה הפלאוליתית או הנאוליתי בערבות אסיה סיביר

לפי אותה אגדה, לאחר שנוצרה ההתגבשות הראשונה, אלוהים שהיה עייף הלך לישון על הגבעה הזו, מסביב היה רק מים, השטן רצה לגלגל את אלוהים למים ולהטביע אותו. אלא שככל שהוא גלגל אותו יותר כל הלכה האדמה והתרחבה, עד שבסופו של דבר אלוהים התעורר והתברר שיש יותר אדמה מכפי שרקיע השמיים יכול לכסות. אלוהים היה אובד עצות ולא ידע מה לעשות, בצר לו הוא הלך להתייעץ עם הקיפוד שנחשב לחכם בחיות, הקיפוד אמר לו ליצור הרים ועמקים, כלומר לקפל את יריעת האדמה, ואז הרקיע יכול היה לכסות את הכל, לפי גרסה אחרת, העצה הזו ניתנה לאלוהים דרך גורם שלישי הוא הדבורה, או שאלוהים שמע את זה במקרה מהדבורה, הקיפוד או השטן שריכלו עליו על כך שהוא לא יודע מה לעשות.

במיתוסים הללו שמופיעים גם בצפון אמריקה, ערבות סיביר אסיה, בלקן, רוסיה, אלוהים עייף, מבולבל, טיפש, והשטן הוא לעיתים חכם ויעיל יותר. לפי אליאדה אחד המקורות שלו הוא הזרווניזם, תורת זרתוסטרא הקדומה, האיראני, אבל יש מקור קדום יותר פרהיסטורי. יש משהו יפה בלצחוק על אלוהים, שמשחרר את הסתירות שבעולם שבו אלוהים מסתתר והצדק לא תמיד נראה. אחד החלקים הכי חזקים במיתוס הוא הצלילה הקוסמוגנית, התפוצה של המיתוס היא באזורים יבשתיים, ולכן הצלילה היא לקרקעית אגם, והיא עולה על ארכיטיפ כלשהו, שצריך עדיין לחקור אותו, כפי שישוע אומר לתלמידים בכנרת חפשו עמוק יותר, כשהם לא מצליחים לדוג בלילה.