נשים קדושות בהשראת מריה

ב2015 הכיר האפיפיור פרנציסקוס בשתי קדושות פלסטינאיות. זה היה הפעם הראשונה שנשים ערביות נוצריות הוכרו בתור קדושות. שתיהן דרך אגב זכו להתגלויות של מריה. בטקס ההקדשה אמר האפיפיור: שלכל אחת מהנשים שקודשו (היו ארבע) יש סוד, והוא מילוי של מצוותו של ישוע, היו איתי, שכנו באהבתי, וכך הוא אומר: הם נשארו במשך חייהן מחוברות אליו כמו שריגי גפן, בכדי לתת הרבה פירות, הם נתנו את פירות האהבה”.

במאמר שלפניכם תוכלו לקרוא על שני הסיפורים המופלאים של שתי הקדושות הפלסטינאיות הראשונות

הקדושה מרי אלפונסין

ב1847, לאחר היעדרות של יותר מ700 שנה, הכנסייה הקתולית חוזרת לירושלים ובונה את הפטריארכיה הקתולית ברובע הנוצרי, מבנה אבן מרשים ובו קתדראלה בסגנון גותי, ארמון לפטריארך, מעון של נזירים ומוסדות ניהול ואירוח.

בסמוך למתחם יש בית קטן ולא מוכר שם קרה אחד האירועים המשמעותיים ביותר באותה תקופה והוא התגלויות של מריה לנערה מקומית בשם מרי אלפונסין.

לאחרונה הכיר האפיפיור בהתגלויות של מריה למרי אלפונסין כאמיתיות והיא הוכרזה כקדושה הערבייה הראשונה, ביחד עם מרים בוארדי מהגליל, וזה הולך להיות כנראה הסיפור הגדול הבא מבחינת הנצרות הקתולית בארץ.

האחות מרי אלפונסין זכתה להתגלויות של מריה במשך שלושים שנה, התגלויות שהביאו לייסוד מסדר האחיות רוזרי בישראל. כל אותו הזמן ההתגלויות נשמרו בסתר והיו ידועות רק לשלושה אנשים: שני המורים הרוחניים שלה – האבות בלוני וטנוס, והפטריארך של ירושלים. מרי חיה כנזירה פשוטה במסדר שנוסד בעקבות התגלויותיה, ואפילו אחותה, שהייתה ראש המסדר, לא ידעה על הסיפור המסתורי ומה הביא את הפטריארך ליצור מסדר זה.

היא נולדה ב1843 ברובע הנוצרי בירושלים למשפחה של נגר שהגיע מבית לחם (משפחת גתה). למשפחה היה גם בית קיץ בעין כרם, שם הם בילו חופשים וחגים. יום לידתה  של מרי אלפונסין היה יומו של סנט פרנציסקוס ויש קווים מקבילים בין שניהם. הנשים הערביות הנוצריות באותה תקופה, שרובן לא ידע קרוא וכתוב, יכלו לקבל את הנצרות דרך דמותה של מריה, הסיפורים הקשורים אליה, ותפילת הרוזרי עם הדימיים העשירים שבתוכה של החיים כפי שהן חוו אותן ביום יום, ספוגים בנוכחות אלוהית. ומי שהן יכלו ללמוד ממנו לא היו גברים ובמיוחד לא אירופאים, אלא זה חייב היה להיות נשים ערביות כמוהן, שלא מהוות איום על הסדר החברתי ומדברות את השפה שלהן. וכך היה צורך בהקמת מסדר של נשים ערביות שיפנה אל נשים ערביות ולכן מריה הופיעה לפני מריה אלפונסין והדריכה אותה ביצירת המסדר של הרוזרי. ואכן היא גייסה לשורות המסדר ולאמונה נשים ערביות רבות, שהתלהבו מהאפשרות לקשר ישיר עם מריה, אישה לפשתינאית כמוהן שחיה ופעלה במקומות שבו הן חיות.

ארבע שנים לאחר הולדתה הוקמה הפטריארכיה הקתולית, ב1847. הפטריארך הקתולי הראשון בירושלים היה נזיר בשם Valerga, זה היה רגע חגיגי, אבל היה ברור שהקתוליות לא תכה שורשים באוכלוסייה המקומית, עד שלא תהיה כמורה ונזירות מקומית. בכדי שזה יקרה צריך היה לפתח מערכת חינוך, ולשם כך הוזמנו לישראל נזירות ממסדר “האחיות של יוסף הקדוש של ההתגלות”. שפתחו בית ספר לבנות ב1848 סמוך לפטריארכיה.

מסדר אחיות ההתגלות של יוסף Sisters of St. Joseph of the Apparition הוקם ב1832 על ידי האם Emilie de vialart במטרה לשרת את האוכלוסייה הנוצרית בעיקר בארצות ערביות, בתחילה בצפון אפריקה ואחר כך במזרח התיכון, האחיות מחזיקות מוסדות רפואה וחינוך ונשבעות להיות “מסורות עד מוות”. עד היום יש ברשותם מוסדות מהחשובים ביותר בישראל, ביניהם בתי החולים סט גוזף וסט לואי בירושלים, והכי הרבה מנזרים (חמישה עשר, ביניהם מנזר גבירתנו של ארון הברית באבו גוש).

מרי אלפונסין הייתה אחת מהתלמידות הראשונות במוסדות הקתולים החדשים, ובתור שכזאת טיפחה בליבה את אידיאל הנזירות, שאליו הטיפו האחיות של יוסף ובראשם האם Emilie Julian, הן עודדו את התלמידות להיהפך לנזירות ולהקדיש עצמם לחיים דתיים.

כנראה שמרי הייתה תלמידה בולטת, מכיוון שבהיותה בת 12 קיבלה את סקרמנט האישור מהפטריארך עצמו. בגיל 17 היא ביקשה להתקבל לנזירות, אולם אביה התנה את הסכמתו בכך שלא תצא מארץ ישראל. כל המועמדים האחרים עד לזמנה של מרי היו חייבים לנסוע לסמינר בצרפת בכדי לעבור תקופת חניכות, אלא שבמקרה שלה התקבל אישור יוצא דופן להסמיך אותה לנזירות בלי תקופת סמינר, והיא קיבלה את הכשרתה באופן פרטי בירושלים והוסמכה באתר גולגותא שבכנסיית הקבר (שמאז היה למקום הביקור המועדף עליה).

היא קיבלה את השם מרי אלפונסין כנראה על שם מארי אלפונס רטיסבון, שהקים מוסדות בעין כרם ואת מסדר האחיות ציון שפעל בירושלים, הוא היה נערץ עליה.

תפקידה הראשון כנזירה היה ללמד קטכיזם (סוג של שאלות ותשובות בענייני דת) נוצרי בבית הספר של האחיות בירושלים. היא הצליחה להשפיע על בנות ערביות רבות לפנות לדרך הנזירות וכתוצאה מכך נוצרה האחווה (ארגון דתי לא נזירי) של “ההיריון ללא רבב”.

במילים אחרות, תחילת הפעילות הקתולית המחודשת בארץ ישראל מביאה לכדי היווצרות מוסדות חינוך בהם לומדות ילדות ערביות נוצריות, אחת מהן משתלבת בתנועה המתחדשת, לוקחת על עצמה תפקידים שונים ומשתלבת בממסד הנזירי, דוגמא למקומיים האחרים. ילדה צעירה, נלהבת, אידיאליסטית ומוכשרת. מעין מנהיגה מקומית.

ב1862 עוברת מרי אלפונסין ללמד בבית ספר הקתולי של האחיות של ההתגלות של יוסף בבית לחם, שנוסד ב1954. היא גרה עם ארבע אחיות נוספות בתנאים פשוטים, עובדת בבית ספר ופעילה מאד בקהילה. מדי פעם היא מתחילה לחוות רגעי ברכה ומצבים אקסטטיים בעיקר בזמן תפילות המדיטציה האישיות של הרוזרי.

החיים והדבקות של מרי אלפונסין קראו והובילו להתגלויות של מריה אליה. ב6.1.1874 יום חג האפיפניה (הטבילה), בשעה תשע בבוקר, קרה משהו שקשה לתאר אותו במילים: האחות מרי אלפונסין התפללה והתרכזה במסתורין של הצער החמישי (במחרוזת הרוזרי ישנם חמש מסתורין של צער, חמש מסתורין של שמחה, וחמש מסתורין של תהילה) – מותו של ישוע על הצלב. היא התרכזה באם הצער (מריה) והרגישה שחזה מתמלא אהבה אליה, באותו הזמן הקיף אותה אור יפה וגדול שלא ניתן לתיאור

הבתולה הופיעה לפניה, עומדת בתוך בענן זוהר, ידיה מושטות, לבנה וקורנת ביופי לא ניתן לתיאור, על חזה היה צלב שעליו הייתה תלויה שרשרת הרוזרי משתלשלת ימינה ושמאלה כלפי מטה בצורת עיגול שגבולו התחתון שיפולי שמלתה, מקום שם נראו רגליה. החרוזים של השרשרת זהרו כמו כוכבים ובמרכז כל אחד מהם הופיעה תמונה של המסתורין הקשור אליו. מעל ראשה של הבתולה היה כתר עם חמשה עשר כוכבים, מתחת רגליה בשני עננים שתי שורות מקבילות של שבעה כוכבים.

“כל זה הופיע באותו הזמן לפניי, הו, איזו שעה מבורכת זו הייתה, איזה אהבה מתוקה מילאה את ליבי! אי אפשר לתאר. ובמיוחד אמי, כמה יפה הייתה. מעולם לא ראיתי תמונה שבצורה כלשהי מזכירה יופי כזה.
ברגע שעיניי נחו עליה, דמעות מלאות אהבה זרמו מעיניי. פתחתי את זרועותיי ורציתי לחבק אותה. היא נהייתה אז יותר זוהרת ונראה היה שהיא נעה לקראתי. יכולתי להתבונן בה בנוחות, רציתי לגשת אליה, אלא שאז איבדתי כל מודעות”.

ברגע שמרי ניסתה לנוע לכיוון החיזיון היא איבדה מודעות, נלקחת על ידי המציאות השמיימית, לא מודעת לעצמה.

“אינני יודעת מה קרה לי לאחר מכן, כל שאני יודעת הוא שנשארתי במצב האקסטטי המתוק מתשע בבוקר ועד אחת בצהריים. ואז היא נעלמה בפתאומיות, משאירה אותי בשלווה רוחנית, שלום ונחמה שאי אפשר לתאר. עם רצון עז לראות אותה שוב ומוכנות לב חזקה להגשים משימות גדולות ולפעול באופן נעלה למען אהבתה ולמען אחרים”
“רציתי, מעל הכול, לתרגל טיהור פנימי של הלב, ונתתי את מלוא תשומת הלב להשגת נקודה חשובה זו.”

ההתגלות קרתה בזמן שהתגלויות נוספות של מריה קרו ברחבי העולם, 16 שנה לפני כן התגלה מריה בלורד בצרפת לפני נערה צעירה אחרת, והמקום נהיה אתר עלייה לרגל החשוב ביותר בצרפת, מקום של ניסים, ההתגלות של מרי אלפונסין יצרה אצלה מצב נפשי חדש, במשך ארבעה חודשים היא חיה במצב של אושר, מעופפת כמו שאומרים, ההשפעה של ההתגלות הייתה מאד חזקה.

“מהזמן שבו האם האהובה היטיבה עמי בביקורה, זה יצר בי התרחקות מכל סנטימנט ארצי, ומכל שהוא חולף, וכמו צמא לתמוך בכל קושי וכאב. כל סבל ומרירות נהיו מתוקים עבורי, בדידות גן עדן נפלאה, משמעת, צורך של הלב ושל מחשבתי. מילאתי אחר המצוות וההכוונות של הממונים עלי עם אהבה ונאמנות לא יאומנו. אימי העשירה אותי עם שפע מעלות בלי שום מאמץ או זכות מצדי. כל טובות ההנאה הללו היו תוצאה של נדיבותה האימהית.”

ואז, למשך ארבעה חודשים, מריה הפסיקה להופיע לפני מרי, וזה הביא לכמה שבועות של חששות, שמא ההתגלות היא אמיתית? השטן ניסה ובלבל אותה, אבל המשבר חלף בעזרת תפילה לאלוהים. שהביאה להתגלות נוספת של מריה.

ב31.5, באמצע תפילה של הרוזרי, מריה הופיעה שנית טבולה באור שקוף, שנראה כמו זהב טהור כשהרוזרי בידיה. מתחת רגליה נראו שתי שורות של שבעה כוכבים עליהם כתוב באותיות זהב השמחות והעיצבונות של הבתולה. מעל הכתר שבראשה נכתב באותיות זוהרות “הבתולות של הרוזרי”. זה היה סימן ראשון למשימה של מרי אלפונסין והיא להקים את מסדר “הבתולות של הרוזרי”. ההתגלות מילאה אותה בביטחון ואמונה, אושר ושמחה, והמשיכה לשנות את אישיותה, הבתולה עדיין לא דיברה אליה, אך נתנה לה להרגיש מנוכחותה.

שבעה חודשים חלפו עד לחג הטבילה הבא, בערב החג התפללה מרי אלפונסין מלאה בהכרה של חסרונותיה לעומת יופייה ומעלותיה של הבתולה, מבקשת להידמות לה ולהתחיל חיים חדשים וטהורים, כשלפתע, בעודה שקועה במחשבות מעין אלו, הרגישה כאילו היא נשאבת לנוכחות של טוב אלוהי שהוא כמו אוקיינוס לא גבולות, אור נפלא ויפהפה מילא את ליבה מבלי לפגוע בעיניה. בלב האור הופיעה האם המתוקה מחזיקה את הרוזרי בידיה, מסביב להילה שלה היו דמויות של נערות צעירות, מימינה ומשמאלה, לבושות בלבן וכחול כמוה, מעליהם הכתובת “הבתולות של הרוזרי”. מרי אלפונסין שמעה את קולה של מריה בתוכה, מבלי שנאמר דבר, והקול אמר “אני רוצה שתתחילי את המסדר של הרוזרי”.

“היא הסתכלה עלי בעדינות שמילאה אותי במתיקות, והתחלתי לשפוך דמעות לרוב. זה היה כאילו אני נמצאת בגן עדן שמימי, בעודי שרויה באותה נחמה מתוקה היא נעלמה, משאירה אותי על פני האדמה פצועה על ידי אהבתה”.

מריה מילאה את מרי אלפונסין בנחישות ואומץ, כוח ודבקות, למלא את משימתה. היא הבינה את המשפט: “זה שהוא בלתי אפשרי לבני אדם, אפשרי בעזרת האלוהים”. לקח שנה ושלוש התגלויות נוספות בכדי שמשימתה של מרי אלפונסין והסיבה להופעות מריה בבית לחם יתבררו באופן שלא משתמע לשני פנים: על מרי אלפונסין להקים את המסדר של הרוזרי, בו ישרתו בנות צעירות מהאוכלוסייה המקומית (מעניין לציין שכל זה קרה באותו הזמן בדיוק שבו מרים בוארדי הגיעה לבית לחם ופעלה בה, זוכה גם היא לחזיונות של מריה בשנים 1875-1878)

“היא נחפזה לעזרתי באופן ברור, גורמת לי להבין את הדברים שיקרו. היא העניקה לי דבקות נלהבת בסעודת האדון. היא דחקה בי להגיד את הרוזרי ולקיים את דרכו של הצלב”

מיום זה והלאה התחיל דיאלוג בין מרי אלפונסין למריה, שהמשיכה להופיע לפניה בחזיונות בזמן תפילותיה. בנוסף לכך היא החלה לחוות חוויות מיסטיות נוספות: מוקדם בבוקר חג הטבילה היא הלכה למערת הלידה בבית לחם, בכדי לעזור ולהשתתף במיסה. לאחר ההקדשה היא ראתה אור עולה מהגביע ומתפשט מעל המזבח וסביב הכומר, תמונת הטבילה הופיעה לפניה במלוא הדרה וגם תמונת הלידה: ישוע התינוק עם הקדוש יוסף, שלושת האמגושים שבאים ומביאים מתנות. ולאחר מכן ישוע טובל בירדן. התמונות היו ברורות, ויחד עם זאת מסתוריות ומלאות ביופי לא ניתן לתיאור. החיזיון נמשך כל זמן הטקס, ולאחר מכן הופיעו חזיונות נוספים בכל פעם שהיא השתתפה בטקס המיסה (סעודת האדון), כתוצאה מהחיזיון היא התמלאה בכוח על טבעי שעזר לה לשרת חמש עשרה מיסות, אחת אחר השנייה, בעודה כורעת על ברכיה.

לאחר המיסות זכתה מרי אלפונסין בניסיון מיסטי שמעטים זכו לו: “היא הרגישה כאילו קרן זוהרת יוצאת מהבתולה, האם שלה, וחודרת אליה, פצועה על ידי אהבתה היא הזילה דמעות לרוב. ליבה בער באהבה לאלוהים ולבתולה.”

ניסיון זה מזכיר ניסיונות מיסטיים של מיסטיקנים נוצרים אחרים כגון יוחנן של הצלב ותרזה מאווילה. הניסיון שינה את מצבה, נראה היה שנולדה על ידי אהבה וניתן לה אומץ בלתי מנוצח המסוגל לשאת בכל ניסיון, הבתולה עצמה ליוותה אותה בצורת “כוכב זוהר יפהפה”. המצב הזה הפך לבן לוויה קבוע.

“בכל מיסה, בכל ברכה של הסקרמנט הקדוש שבה הייתי נוכחת, ראיתי אור זוהר שממנו יוצאת קרן אור הדוקרת את ליבי, ומאפשרת לי לראות את אדוני ואלוהי, ישוע כאדם ואלוהים, ראיתי את אימי האהובה ביחד אתו.”

באור הזה היא ראתה את המסתורין של הליטורגיקה ואת הקדושים של היום. כל הקדושים הופיעו לפניה, המרטירים נושאים את מכשירי עינוייהם.

במהלך הדיאלוגים של מרי אלפונסין עם מריה היא נצטוותה לגשת לפטריארך ירושלים Vincent  ולספר לו על ההתגלות, וכך היה. מרי סיפרה לפטריארך את הדברים כהווייתם, ובנוסף לכך על תקשורת שהייתה לה עם רוחו של הפטריארך המת הקודם Valerga ואנשים נוספים, אך היא לא סיפרה לו על הקמת המסדר של הרוזרי. הוא הקשיב בתשומת לב רבה והנחה אותה לספר את הכול למורה הרוחני שלה – האב בלוני Antoine Belloni, להתפלל לרוזרי, ולבוא אליו בכל פעם שהיא צריכה.

שנה חלפה, ובחג ההתגלות של שנת 1876 חזרו החזיונות של שנים קודמות בתוספת שינוי במצבה הפנימי. היא הרגישה הרבה יותר שקטה בתוכה, העמיקה במסתורין של הרוזרי ובחזיון של הבתולה מלווה בנערות צעירות לבושות כחול ולבן, אלא שבנוסף לכך מיום זה והלאה היא יכלה לראות את מצבם הפנימי של האנשים בהם פגשה, ולדעת מה העתיד צופן בחובו עבורם. כל זה נגלה לה דרך האור הרוחני שהופיע בטקסי המיסה. כוחה והכריזמה שלה גברו. חסד אלוהים נח עליה.

“איך זה ייתכן? מניין מגיע אותו מצב מוזר, אם לא ממך אלוהיי. שינית אותי… ולך נתונה תודתי הנצחית.”

האב בלוני הדריך את מרי אלפונסין להתפלל למריה בבקשה להוראות נוספות, וכך היה: מריה הופיעה וציוותה על מרי להקים את המסדר של הרוזרי, מטרת המסדר להרחיק כל רשע ומצוקה מפני כדור הארץ, והוא אמור להתקיים עד סוף הזמנים. במהלך החיזיון מצאה עצמה מרי אלפונסין מוקפת באחיות המסדר לעתיד.

“היא (מריה) סידרה את האחיות לפי סדר, עד למסתורין העשירי של הרוזרי (הצליבה), ובקול עמוק ברכה אותן ואמרה: אני מברכת אתכן בשם האב, הבן ורוח הקודש. לאחר מכן, בעודה פורשת ידיה מעלינו המשיכה ואמרה: אני מסמיכה אתכן בשם השמחות שלי, היגונות שלי, והתהילות שלי. לאחר מכן נעלמה.”

ב1880 התגייס לעזרתה של מרי אלפונסין הכומר טאנוס שהיה האב המוודא שלה ויועץ של הפטריארך בירושלים, הוא קיבל את ברכתו של הפטריארך והדרכתה של מרי, ופעל להקמת המסדר. כלפי חוץ נראה היה שזו יוזמה שלו, אבל מי שעמד מאחורי הקלעים הייתה מריה הבתולה דרך מרי אלפונסין. כלפי חוץ היה צריך כסות של גבר שיתפש כבעל היוזמה ולכן מריה הדריכה את מריה אלפונסין לפנות ליוסוף טונוס Yusef Tannus שהוא יקח על עצמו להיות זה שיקדם את המסדר, יפנה אל העולם החיצון  ויגן על האחיות מהפרעות, הוא יהיה נקודת המגע עם הממסד הקתולי. וכך היה.

האב טאנוס אסף שבע נערות והתחיל את המסדר, מרי ביקשה להצטרף אבל קודם לכן היא הייתה צריכה להשיג אישור התרת הנדרים למסדר האחיות של יוסף, וזה היה כרוך בהרבה קשיים. רק לאחר שלוש שנים הותר לה להצטרף למסדר שהיא עצמה הקימה, כחברה עשירית, וגם אז אף אחד לא ידע על תפקידה בהקמת המסדר.

מ1883 ועד 1927 הייתה מרי אלפונסין חברה ופעילה במסדר, כל נזירה באחווה של הרוזרי נחשבה להתגלמות של אחד המסתורין, ומרי נחשבה להתגלמות של המסתורין העשירי של הצליבה. היא הקימה בתי ספר במקומות שונים בארץ ובירדן, ובסוף חייה בית יתומים בעין כרם, הכפר בו נולדה ושם מתה. במהלך שנים אלו היא גם חוללה ניסים בעזרת המחרוזת שלה והם אלו שהביא להכיר בה כקדושה

שני הניסים המפורסמים ביותר הם הצלת ילדה שנפלה לבור ביפיע, והחייאת מת.ילדה בת 12 בשם נוסיירה מבית ספר ביפיע נפלה לבור מים בחצר וכבר החלה לטבוע, מרי זרקה את הרוזרי לבאר ואז הופיעה מריה לפני הילדה ומילאה אותה כוח ואור, מכוונת אותה לתפוש חבל שנזרק אליה, וכך היא ניצלה. זה קרה ב1886, שנים אחר כך אדם בשם גבריאל דאוד נפטר מטיפוס בבית לחם, מרי טיפטפה כמה טיפות של מים מכוס שלתוכה הכניסה את הרוזרי, על פיו, והוא קם לתחייה.  גרמה לעיוור לראות, ואף החזירה אדם מהמתים בבית לחם.

למאמר – הסודות של הרוזרי

למרי אלפונסין היו חזיונות במשך 53 שנכתבו ביומן ונשמרו בסוד. היא נפטרה במרץ 1927 ומייד אחר כך נקבע החג לכבוד גבירתנו של פלסטין. לפני מותה היא גילתה את הדברים לאחותה (שהייתה חברה במסדר) ומסרה לידיה את היומן, אחותה גילתה את הסוד לפטריארך Luigi Barlassina ורק אז נודעו הדברים, אלא שעדיין הם נשמרו בתוך מעגל סגור. למעשה עד 1968 היא נחשבה לחברה מן המניין, ורק בעקבות מחקר של הנזיר הבנדיקטי סטולץ בשנות ה60 התפרסם סיפורה. ב2015 היא הוכרה כקדושה בזכות הניסים שעשתה.

החזיונות של מריה הראו לה מאורעות עתיד כגון מלחמת העולם הראשונה. היא הציגה לה את ישוע והרבה קדושים, סצנות מהברית הישנה, וזה מילא אותה באנרגיה ואאורה חדשה, כאילו היא טבולה באור אלוהי, הבתולה ליוותה אותה בצורת כוכב יפהפה, היא הייתה במצב של אושר תמידי, וזה אפשר לה לקבל על עצמה ייסורים בשמחה.

באחד החזיונות היא ראתה עצמה עפה יד ביד עם מריה לערבות מואב שם הן התארחו בקרב הבדואים, וזה אכן הפך למציאות הרבה שנים אחר כך ב1887 כשנשלחה עם אחיות נוספות לפעול בקרב שבטי הבדואים באזור סלט (היו שבטים של בדואים קתולים נוצרים באותו האזור שכמעט ולא היה להם קשר עם הנצרות, ומריה אלפונסין חידשה את הקשר הזה)

ב1937 נבנתה כנסייה ומנזר גדול של מסדר האחיות של הרוזרי ברחוב אגרון בירושלים לפי תכנית וחזון שנגלה למרי אלפונסין בזמן חייה. הכנסייה עוצבה בצורה עגולה של מחרוזת הרוזרי, בתוכה מוצגים חמישה עשר המסתורין של הרוזרי בתמונות, ואליה הובאו עצמותיה של מרי אלפונסין והונחו בארון מיוחד. בתיבת זכוכית אחרת ניתן לראות את המחרוזת שלה וחפצים קדושים אחרים. המקום משמש גם כאכסנייה. מרי ראתה בחיזיון את המנזר העתידי של המסדר ובו יש 15 חדרים ובכל חדר נזירה ומעל כל חדר כתוב השם של המסתורין הקשור לאותו החדר והנזירה, לדוגמא מריה של הבשורה, מריה של הביקור, וכן הלאה, והיא עצמה בחדר העשירי שהוא המסתורין של הצלב, ומעל דלת המנזר מריה

היא ראתה בחזונה את הלבוש של אחיות המסדר (כחול ולבן), איך עליהן להתפלל (כורעות ברך לפני המזבח), איזה מסתורין צריך להתפלל אליו באיזה שעה של היום, מתי עליהן לקיים ימים מיוחדים למען הרוזרי (שני ורביעי), ואת השם שיינתן לכל אחת מהאחיות המייסדות.

בנוסף למנזר הרוזרי ברחוב אגרון יש למסדר בית הארחה בעין כרם שם היה בית הקיץ של המשפחה בו זכתה מרי אלפונסין למספר חזיונות ובית ברובע הנוצרי בירושלים שם היא גרה, גדלה, וזכתה למספר חזיונות. בבית ברובע הנוצרי יש חדר שהוא מעין מוזיאון המשמר את חפציה וספריה. ניתן להיכנס בדרך כלל למקום לאחר צלצול בדלת ובקשה מהנזירות לראות את החדר.

כיום מונה מסדר האחריות של הרוזרי כמה מאות נזירות ערביות נוצריות בעיקר המשרתות את האוכלוסייה הערבית המקומית בישראל, בשטחים הפלסטינאים וירדן. המסדר מפעיל עשרות מוסדות חינוך.

הקדושה מרים בוארדי

המסדר היחפני של הכרמליתים מונה כ12.000 איש ואישה ב800 מנזרים ברחבי העולם. הוא ממשיך את דרכם של תרזה מאווילה ויוחנן של הצלב, מיסטיקנים נוצרים בספרד של המאה ה16. מרים בוארדי הייתה נזירה כרמליתית ממוצא ערבי גלילי ששירתה במנזרים בארץ והוכרה כקדושה קתולית על ידי האפיפיור. היא הייתה האדם שהביא במידה רבה לחזרת המסדר הכרמליתי הנשי לארץ בסוף המאה ה19.

החיים שלה היו מלאי אסונות. ההורים שלה גרו בחורפייש, משפחה מוכת יגון ש12 מילדיה מתו בזה אחר זה ולא נותר אחד. ההורים עלו לרגל לבית לחם והתפללו בכנסיית הלידה למרים שתתן להם ילדה, ואז היא נולדה ב1846 ונקראה על שמה, שנתיים יותר מאוחר נולד אחיה. אלא שההורים שלה מתו שניהם כשהייתה בת שלוש והיא עברה לרשות דודה שגר באיבלין, שעקר לאלכסנדריה במצרים בהיותה בת שמונה.

מספרים עליה שכבר מגיל קטן היא הייתה דתיה וצמה כל שבת וראשון לכבודה של מריה. יום אחד היא קיבלה ציפורים בכלוב מתנה, ורצתה לרחוץ אותם, אלא שבטעות הם טבעו, הילדה המתאבלת שרצתה לקבור אותם שמעה בת קול: “הכל מסתיים בדרך זו, אבל אם תתני לי את ליבי, אני אהיה שלך לנצח”.

בגיל 13 הדוד שלה סידר שהיא תינשא לקרוב משפחה בקהיר, אלא שבעקבות חזון של מריה היא סירבה להתחתן ולא עזר שום דבר, כתוצאה מכך דודה הכה אותה והתחיל להתאכזר ולהשפיל אותה, קצת כמו לכלוכית נותן לה את העבודות הקשות ביותר. לאחר שלושה חודשים של הצקות וסבל היא פנתה בייאושה למשרת משפחה לשעבר בכדי שיעביר מכתב לאחיה בארץ, היא פתחה בפניו את סגור ליבה, וזה הציע לה להתחתן איתו ולהמיר את דתה לאסלאם, הסירוב שלה הביא אותו להתקף זעם שבמהלכו שיסף את גרונה, ובחושבו שהיא מתה השליך אותה באחד מסמטאות העיר הסמוכות.

מרים הייתה ילדה בת 13 שהעולם הפנה לה עורף, כולל קרובי משפחתה והאנשים שהיא חשבה שהם חבריה, היא הייתה מוטלת פצועה אנושה ברחובות עיר מזוהמת וגדולה כשאף אחד לא מכיר אותה ולאף אחד לא באמת אכפת, אלא שאז קרה הנס: הבתולה מרים באה לעזרתה בדמות נזירה לבושה כחול, היא אספה אותה למערה וטיפלה בה ובפצעיה במשך ארבעה שבועות, מאכילה ורוחצת אותה, ושולחת לה כוחות ריפוי ונחמה, ולבסוף מביאה אותה למנזר פרציסקני .

לאחר שהחלימה הייתה כבר למרים בוארדי משפחה ואם אמיתית, היא לא הייתה לבד בעולם, וזה נתן לה כוחות להתמודד עם החיים. היא עבדה כמשרתת אצל משפחה נוצרית באלכסנדריה ולאחר מכן נסעה לארץ בתקווה לפגוש את האח היחיד שנותר ממשפחתה. בדרך הגיעה לכנסיית הקבר בירושלים ונשבעה לפרישות, ולאחר מכן הפליגה לעכו מיפו במחשבה להמשיך משם לגליל, אבל בגלל סערה הסירה הגיעה לביירות, שם היא נשארה וקרו לה כל מיני ניסים, היא הפכה עיוורת ל40 יום ונרפאה, נפלה וכמעט מתה וניצלה.

לאחר שנה בלבנון והיא כבר בת 15 היא נשכרה על ידי משפחה נוצרית מסוריה שהיגרה למרסיי בצרפת, שם היא הצטרפה למסדר של האחיות של יוסף של ההופעה ב1865 בהיותה בת 18. מסדר זה הגיע לישראל כבר ב1848, עם חידוש הפטריארכיה הקתולית בארץ ישראל והיה האחראי על בית הספר הקתולי ברובע הנוצרי. כך שהיו בקרב שורותיהם נזירות פלסטינאיות (גם מרי אלפונסין למדה במוסדות של האחיות של יוסף והייתה בתחילת דרכה נזירה במסדר זה).

עם הצטרפותה למסדר היא מקבלת את נס הסטיגמטה וזוכה לחוויות אקסטטיות. האם Honorine Piques מבינה שלפניה אישה מיוחדת ודואגת לשמור עליה מעצמה ומאחרים, היא מתחקרת את קורותיה, מעלה אותם על כתב, ורואה בהם סימנים של רוח הקודש. לאחר שנתיים מוחלפת האם הונורין על ידי אם מנזר אחרת בשם וורוניקה שגם היא מבינה שיש בידיה נפש מיוחדת ושהיא צריכה למצוא מקום מוגן יותר לפתח את כישוריה הרוחניים.

האם וורוניקה של הצער הייתה אישה מיוחדת, היא נולדה באיסטנבול לקולונל אנגלי וזכתה בתור נערה צעירה לחזיונות שגרמו לה להפוך לנזירה קתולית. היא הוצבה בהודו ב1860 ועסקה שם בחינוך מטעם המסדר של סנט ג’וזף, אבל בעקבות מפגש עם נזירות כרמליתיות החליטה ליצור ענף כרמיליתי חדש שיתמקד בפעולות חסד בהודו, היא חזרה לצרפת, הייתה אם מנזר של מסדר אחיות יוסף, ויחד עם כמה נזירות עברה למנזר כרמליתי לצורך המטרה החדשה. בחיים שלנו לכל אדם יש מלאכים ששומרים עליו ומכוונים אותו, בצרפת היא פגשה את מריה בוארדי ונהייתה המלאה המגן עליה.

מרים בוארדי קיבלה את הסטיגמטה כשהיא הצטרפה לאחיות של סנט גוזף (בסביבות 1866), הפצעים היו מופיעים על גופה בימים רביעי עד שישי, לקראת יום הצליבה, האחיות במנזר התקנאו בה בשל כך, וכך היא מתארת את הסטיגמטה: “נראה היה לי שאני אוספת וורדים לקשט את מזבח מריה, ונראה היה שלוורדים הללו היו קוצים בשני הצדדים, והקוצים חדרו לידי ולרגליי. וכשחזרתי לעצמי הפה שלי היה מר, ידיי ורגליי נפוחות, ובאמצע ידי ועל רגלי היו בליטות כהות” (מופיע באתר aleteia.org), אלא שהאחיות קינאו בה בגלל החוויות המיסטיות שלה, וההתנהלות הלא שגרתית שלה.

וכך, בשנת 1867 עוברת וורוניקה של הצער למנזר הכרמליתי בפאו Pau ולוקחת איתה את בת חסותה הצעירה מרים בוארדי. מרים היא בת 21, ההצטרפות למסדר הכרמליתי שקשור להר הכרמל מזכירה לה את מחוזות ילדותה, החזיונות שלה מתעצמים והיא מקדישה עצמה כל כולה לרוח הקודש, הביטויים של מצבה הם הופעה בכמה מקומות, ריחוף באוויר, נבואות, התגברות הסטיגמטה (הופעת הפצעים של ישוע על הגוף), וגם שירה נפלאה שהיא כותבת. באחת הפעמים היא כותבת תפילה ל”פרקליט” (רוח הקודש) ושולחת אותה לאפיפיור מתוך שכנוע עמוק שהיא צריכה להיות מאומצת על ידי כל העולם הנוצרי.

ב1870 יוצאת מרים בוארדי בעידוד ורוניקה של הצער למנגלור בדרום הודו בכדי להשתתף בהקמת מנזר כרמליתי נשי ראשון של הענף החדש, ובמהלך השהות שם היא חווה מאבק עם השטן והיצר שמסית אותה לא לשמוע לאחיות ולחוקי המסדר. היא נקלעת לקשיים חברתיים ומסיבה זו או אחרת חוזרת לצרפת שנתיים אחר כך עם חלום שאף אחד לא מבין אותו, להקים מנזר כרמליתיות בבית לחם, הניסיון של הודו מצייד אותה בכלים הדרושים והאיכויות הנפשיות בכדי למלא את משימת חייה, וזו קשורה לישראל מולדתה, ולא לארצות נכר.

מרים מתחילה לחפש דרכים להקים מנזר כרמליתיות ראשון מסוגו בישראל, דרך המוודאת שלה היא פגשה אישה עשירה בשם ברטה Berthe Dartigaux שהייתה מוכנה לתרום כסף לצורך כך. השתיים נהיו חברות ושלוש שנים אחר כך ב1875 יצאו מרים, ברטה ושבע נזירות נוספות לישראל במטרה להקים מנזר כרמליתי נשי ראשון מסוגו בבית לחם. בהיותה היחידה שדיברה ערבית היא זו שבחרה את המיקום של המנזר (מעל המערה שבה דוד נמשח למלך על ידי שאול, בגבעה מול כנסיית הבשורה), זה קרה לאחר שראתה להקת יונים מתעופפת משם. חזיונות גילו לה את התכנית של הבניין שנבנה בדמות מצודה של דוד המלך ולכן הוא עגול בפנימיותו, היא גם הייתה אחראית על עבודות הבנייה.

באוגוסט 1878 היא נפלה באתר הבנייה ושברה את זרועה השמאלית, הפצע הזדהם והיא סבלה מהתדרדרות כללית שהביאה לפטירתה בתוך שלושה שבועות. במהלך הזמן הזה היא קיבלה על עצמה להיות קורבן מרצון עבור פלסטין וצרפת. היא מתה בגיל 33 (הגיל שבו מת ישוע) ונקברה במנזר בבית לחם שעמד לפני סיום.

כבר בחייה התפרסמה מרים בוארדי כחווה חוויות מיסטיות שהביאו לחזיונות נבואיים, פרצי שירה וסגידה אקסטטיים. המחשבות והרעיונות שלה בזמן החזיונות היו מלמדים וחכמים, ושימושיים עבור המאמינות האחרות. היא ביטלה את עצמה ואהבה את כל העולם. היא לימדה את האחיות שאם הן אוהבות אחת את השנייה הן אוהבות את אלוהים, ואם הן משרתות את שכניהם הן משרתות את האלוהים. האהבה שלה אפשרה לה לשאת את היסוריים.

הכניסה שלה למצבים אקסטטיים הייתה כמו ליפול לתרדמה, באמצע משימות היום יום היא הייתה מרגישה כאילו ליבה פתוח ויש בו פצע, וכשהיו לה מחשבות על אלוהים שהביאו להשראה, היא הרגישה כאילו מישהו נוגע בפצע הזה והיא נופלת לחולשה, מאבדת את עצמה. לפי הכרמליתיות היא לימדה לוותר על העצמי ולהתחבר לאור הרוחני, לרוח הקודש, זה הטרנספיגורציה, השינוי שיכול לקרות באנשים ויחבר אותם לרגע שלפני הבריאה ויביא להתחדשות עצמית.

אנקדוטה מעניינת בקשר אליה היא שכמה חודשים לפני פטירתה הופיע לפניה בחזיון מקום שנאמר עליו ששם ישוע בצע את הלחם לתלמידים באמאוס. עד אז הזיהוי של הכפר אמאוס המופיע בברית החדשה לא היה ברור, כמה ימים אחר כך בהולכה בדרך מירושלים ליפו היא זיהתה את המקום ליד לטרון, ומאז הוא מזוהה כאמאוס. כיום יש בו חפירות ארכיאולוגיות וקהילה נוצרית חדשה.

המרכזים של הנזירות הכרמליתיות בישראל

כיום יש ארבעה מנזרים של נזירות כרמליתיות בישראל, בכל אחד מהם כ10-20 נזירות.

המנזר הכרמליתי הנשי הראשון שנוסד בארץ היה בבית לחם על ידי מרים בוארדי ב1875. במקביל אליו נוסד מנזר אבינו שבשמיים בהר הזיתים באותה השנה.

המנזר הכרמליתי על הר כרמל הוקם ב1892.

ב1878 מרים בוארדי ביחד עם נזירות אחרות קיבלו אישור מפטריארך ירושלים לחפש מקום להקמת מנזר בנצרת, הם איתרו מקום לא רחוק מכנסיית הבשורה, אבל המנזר עצמו הוקם רק ב1910.

מרים בוארדי לוקחת על עצמה סבל העולם

Louis Massignon (1883-1962) היה אחד המלומדים החשובים בעולם בנושא האסלאם ובנוסף לכך גם קתולי מאמין. הוא הביא נקודת מבט חיובית על האסלאם למערב ולנצרות, שהתבטאה בהחלטות והצהרות וועידת הוותיקן השנייה. בנוסף להיותו מלומד הוא היה נזיר מהמסדר השלישי הפרנציסקני (כלומר יכול להתחתן ולחיות בקהל), ובתור שכזה התפלל ב1934 בדמייטה בשפך הנילוס, היכן שפרנציסקוס הקדוש פגש את הסולטאן אל כאמל. שם הייתה לו השראה להקים את ארגון הבדלייה badaliya (חלופה), קבוצת תפילה משותפת מוסלמית נוצרית שחבריה נשבעים לתת את חייהם למען האחר מהדת האחרת. לא בכדי להמיר את דתם, אלא בכדי שרצון אלוהים יתגשם דרכם. ב1949 הוא נפגש עם האפיפיור באופן אישי ועדכן אותו באסון של הפלשתינאים. ב1950 הוא הפך לנוצרי יווני מלכיתי בכדי שיוכל להתפלל בערבית ולהיות כומר נשוי.

מקור נוסף של השראה עבורו היה גנדי ותורת האי אלימות שלו. מסיניון היה מאד מודאג ממה שקורה בישראל וקיווה שיהודים, נוצרים ומוסלמים יוכלו לחיות יחדיו בכבוד.

מסיניון ראה בדמותה של מרים בוארדי דוגמא ל”חלופה”, כלומר אדם שלוקח על עצמו את הצער והסבל של העולם במקומם של אחרים (כפי שעשה ישוע), נפש קורבן שנקראת על ידי אלוהים לקחת על עצמה החלופה את הפצעים והכאב של אחרים, כדי שהם יהיו מוגנים (לדוגמא ז’אן דארק).

Louis Massignon and Mariam Baouardy (Blessed Mary of Jesus Crucified) A Palestinian Saint for Our Time by Dorothy C. Buck