תעלומת המגליתים (Megalith)

תרבות המגליתים (אבנים גדולות) התקיימה מהתקופה הכלקוליתית, האלף החמישי לפנה”ס ועד לאחר האלף השלישי לפנה”ס, כשהיא מתפשטת בכל העולם (ובחלקים מסוימים שבו כמו אתיופיה או פולינזיה, היא קיימת עד היום). בבריטניה נמצאים כמה מהאתרים המגליתים המרשימים בעולם. מעגלי האבנים העתיקים באירופה, כמו גם דולמנים מרשימים, מנהירים ותלי עפר עם חדרים תת-קרקעיים בצורת רחם, וכן סוללות עפר גדולות וגבעות מעוצבות.

לפי מירצ’ה אליאדה, המגליתים הם החידה הגדולה ביותר של הפרהיסטוריה, ואולי קשורים לפולחן המתים ולשאיפה לחיי נצח. האבן היא סמל למשהו קבוע שנשאר, ולכן רק טבעי שהיא תתקשר לכוכבים הקבועים בשמיים (מערכים של מגליתים מסמלים לעיתים מערכים של כוכבים). תרבות המגליתים מופיעה בכל החלק המערבי של אירופה, מאירלנד, דנמרק ושוודיה, דרך בריטניה, חלקים גדולים מצרפת, ספרד ופורטוגל וגם במקומות אחרים ברחבי העולם, כגון הקווקז, בלקן, רוסיה והמזרח התיכון. נדמה שלמגליתים יש תפקיד כפול, הן כחלק מהאדמה, כביטוי אולטימטיבי שלה, והן כקשורים לשמיים, מכוונים כלפי גרמי השמיים, נופלים משמיים (מטאוריטים), או נזרקים מהרי געש, באופן שבוודאי עורר רושם עז אצל הקדמונים.

לפי אליאדה, המגליתים נחלקים לכמה סוגים: הסוג הראשון הוא אבנים עומדות שלעיתים נקראות מנהירים, שהגבוהות ביותר בהן מגיעות למשקלים עצומים ולגבהים של כמה מטרים. הסוג השני הוא מעגל של אבנים, והסוג השלישי הוא דולמן, מעין שער של שתי אבנים עומדות סמוכות זו לזו ועליו גג מאבן שטוחה ענקית, שהגדולה ביותר מגיעה לאורך של עשרים מטרים ושוקלת מאות טונות.

בעבר חלק גדול מהדולמנים היה מכוסה בעפר, כשלעיתים הוסיפו לדולמן מסדרון כניסה ועל ידי כך יצרו מעין חדר רחם, מתחברים לפולחן האלוהות הנשית. כך התקבל סוג רביעי של מגליתים שנקראים Long Barrow או רוגמים בעברית – תלים ארוכים ובהם מסדרון אבנים בצורת האות חית, המוביל לחדר פנימי. אל ארבעת סוגי מגליתים אלה יש להוסיף גם את סוללות העפר והמתחמים המקודשים העצומים, וכן את ההרים ופני השטח המעוצבים כדוגמת גבעת הטור בגלסטונברי. תופעה נוספת הקשורה לזמן ולאתרים המגליתים היא חרותות הסלע.

 

המגליתים מופיעים בכל העולם ובדרך כלל הם חלק ממתחם מקודש גדול ומורכב. יש הטוענים שהם עתיקים הרבה יותר מכפי שהארכיאולוגיה הנורמטיבית משערת, והקמתם כבר החלה לפני יותר מ-10,000 שנה. נדמה כאילו יש קווים מנחים כלליים בבניין אתרים מגליתים שמיושמים בכל העולם, ומכאן נבעו תיאוריות על מקור משותף כלל עולמי למגליתים כגון מצרים או אטלנטיס, או תרבות לא מוכרת פרהיסטורית שהתפשטה על פני על העולם והאמינה באנרגיות אדמה. לתרבות זו הייתה מעין דת שהופצה על ידי מיסיונרים ומתחמי המגליתים היו המקומות המקודשים, “כנסיות” שלה. יש אִמרה האומרת ש”מרוב עצים לא רואים את היער”, ובהקבלה – מרוב אבנים לא רואים את המכנה המשותף למתחמים המקודשים העתיקים בכל בעולם. אולם יש כזה, ואליו נתייחס.

בכדי לפתור את חידת המגליתים צריך להתחיל בהתייחסות לאבן, שהרי המגליתים בנויים מאבנים, ולעיתים הביאו את האבנים ממרחק רב. האבן מתקשרת מבחינת הגוף האנושי לעצמות – שהן לבנות וקשות. עצמות הן מה שנשאר מהגוף שלנו לאחר המוות, והן נחשבו נצחיות ומקודשות בימי קדם, וכך גם אבנים. אבנים עומדות לנצח ולכן נתפשו כשייכות לעולם שמעבר וסימלו (בדומה לעצמות) נצחיוּת.

בפרהיסטוריה התקיימה ברחבי העולם תרבות מטריארכלית שהאמינה באלה, במסגרת זו יש הופעה של פסלוני אלה עם ידיים משולבות, שדיים קטנים, פרצוף נטול תווי פנים, דמות צרה וארוכה חרוטה על עצם או אבן לבנה שסימלה עצם, שהונחו בקברים. זו הייתה האלה (או היבט האלה) האחראית על המוות והלידה מחדש לאחר המוות, ולכן אין לה תווי פנים, יש לה שדיים קטנים ותנוחת גוף סגורה, והיא מראה על הקשר בין נצחיות, עצמות ואבנים (בניגוד לה ישנו היבט האלה הקשור לפריון ולידה, שמיוצג על ידי אלה עם שדיים וירכיים גדולות, בתנוחה פתוחה, פנים עם איברי פנים מודגשים (אוזניים ועיניים) והיא בדרך כלל עשויה מחימר).

הקשר בין אבן לעצם קיים עד היום, העצמות שלנו נקברות מתחת למצבות אבן. וכך, בפרהיסטוריה נמצאו בדרך כלל באתרים המגליתים עצמות, שחלקן הוטמנו וחלקן שימשו בטקסים. במילים אחרות, אם הקדמונים תפשו את האדמה בתור ישות חיה, כאֵלָה-אֵם, הרי שהאבנים הן העצמות שלה. יש לציין שהרבה מהאתרים הקדושים הקדומים הם אתרים מגליתים טבעיים, זאת אומרת שמופיעים בהם סלעי ענק טבעיים (שלעיתים אף מחוברים לסלע האם) המונחים בטבעיות זה על גבי זה, או זה לצד זה. לעיתים יש להם צורה או אפיון מלאכותי, כלומר, הקדמונים עיצבו את המראה הסופי שלהם, ונדמה שענקים סידרו אותם. אתר צ’ייזרינג בקורנוול מהווה דוגמא לכך, וכמותו ישנם ואתרים דומים ברחבי העולם, כגון בגליק טאש (Beglik Tash) בבולגריה.

מעניין לציין, שבתקופה הפליאוליתית (לפני 20,000 שנה) התגלו ברוסיה מעגלים גדולים מעצמות ממותות ניצבות – בדומה לצורתם של חלק ממעגלי האבנים הפרהיסטוריים, מעגלי האבנים הופיעו בשלב הראשון והקדום של חלק מהם כמעגל כלונסאות עץ תקועות באדמה (בסטונהנג’ לדוגמא), ורק לאחר מכן החליפו את הכלונסאות באבנים גדולות.

כך או כך, המגליתים היו מבני האבן הראשונים שבני אדם הקימו. הם עצמם גרו בבקתות בוץ או עץ, משתלבים בסביבה, ולא הייתה אדריכלות מונומנטלית פרט למגליתים במשך אלפי שנה. לסוג האבן הייתה כנראה חשיבות. האבנים הכחולות של סטונהנג’ הובאו ממרחק מאות ק”מ משם, מהרי ויילס; ויש מעגלים אחרים בבריטניה, שבהם יש אבנים מסוג מיוחד, כמו למשל מעגל האבנים בוסקאוון-און (Boscawen-Ûn circle) בקורנוול. שם יש אבן מרכזית גבוהה ומסביב לה תשע-עשרה אבנים, בהן אחת עשויה קוורץ. האמונה האנושית הקדומה ביותר היא הפגאניזם, שבמסגרתה ייחסו תכונות רוחניות לחפצים, לחיות ולצמחים. לכל דבר הייתה מאנה (אנרגיה, ישות רוחנית) משלו, ולאבנים שונות הייתה מאנה שונה. השאלה היא, מהיכן זה נובע? האם זו סתם אמונה טפלה? או שלחומרים שונים, ובכלל זה לאבנים שונות ולאבנים בכלל, באמת יש רוח או אנרגיה?

המחקרים של פול דוורו מראים שלאבנים מסוגים מסוימים יש תכונות אקוסטיות, ולכן בחרו בהן לצורך הקמת המתחמים המגליתים, הייתכן שבנוסף לתכונות אקוסטיות בחרו באבנים מפני התכונות האנרגטיות שלהן. נדמה לי שכל אחד מאיתנו יסכים שבבית בנוי מאבן יש תחושה אחרת מאשר בבית בנוי מעץ, וכי התחושה המתעוררת בנו בשהות בין סלעים שונה מתחושתנו ביער.[1] גם אם אי אפשר להוכיח זאת מבחינה מדעית, הרי שאנשים שחיו בטבע הסתמכו הרבה יותר על התחושות והחושים שלהם והרגישו את האבנים בעוצמה הרבה יותר גדולה מאיתנו.

יכול להיות שיש באבנים אנרגיה, כפי שטוענים החוגים האלטרנטיביים, או כפי שמופיע באגדות הפולקלור, ויכול להיות שלא, אבל מבחינת החוויה החושית ואומר אף הקדושתית (חוש הקדושה) של הקדמונים, באבנים הייתה אנרגיה, חיה בהם ישות אנרגטית, ומכאן פולחני האבנים בכל העולם, כפי שמופיע אפילו בתנ”ך. אנשים קידשו אבנים, הרים, עצים, מעיינות, מכיוון שאלה הם ארכיטיפים הקיימים בתפישה האנושית, הנקשרים אל הקדושה, כפי שמראה באופן יסודי מירצ’ה אליאדה בספרו “תבניות בדת השוואתית”. לפי אליאדה, החספוס והקשיות של האבן הפכו אותה להיירופאניה, לצורת קיום מוחלטת השייכת לעולם הקבוע, השונה מהזמני ומהחילוני. הקדמונים האמינו שבאבן ישנה רוח, נשמה, ופעמים רבות הדבר נקשר לפולחן האבות. נשמת המת נתפשה כשוכנת באבן, וכך היא לא מתפתה להרס וכוחה מכוון לפריון האדמה. באבן יש סימבוליזם וגם נוכחות, כתוצאה מרוחות אבות או אלוהויות.

ראינו, אם כן, שהדבר הראשון שאותו צריך להביא בחשבון, ושרוב ה”מומחים” לכאורה מתעלמים ממנו, הוא המשמעות של אבן לבני האדם בעיקר מבחינה דתית סמלית, ואם נתייחס לתיאוריות אלטרנטיביות – אזי גם מבחינה אנרגטית. ובהקשר זה צריך להוסיף, שאנחנו מקבלים כמובן מאליו את התנאים השוררים כיום בכדור הארץ מבחינת אטמוספרה, מוליכות חשמלית ואנרגיות. לא בהכרח כך היו הדברים בימים עברו. מאוד ייתכן, שבימי קדם הייתה אטמוספרה טעונה יותר, שונה בתפקודה. היום האטמוספרה היא מבודדת, יש הרבה הפרעות באוויר, גלים אלקטרומגנטיים, שידורים. זה לא מאפשר הופעה של מלאכים, השפעות, קדושה. אבל בעבר זה היה אחרת, הטבע זהר באור על-טבעי, העולמות היו קרובים יותר זה לזה, ובמקרה כזה הייתה משמעות ותפקיד אחר לאבנים, האור הרוחני הופיע דרכן.

בבריטניה יש הרבה אגדות על אבנים זוהרות, וגם בנושא זה יש התחלה של מחקר על ידי פול דוורו, שטען כי יש אורות טבע הנוצרים על ידי תופעות מגנטיות בכדור הארץ, במיוחד באזורים של שברים גיאולוגיים, וכמו שעץ מושך ברקים, כך אבנים עומדות יכולות למשוך את האורות הללו, וזה מסביר את האגדות העתיקות על אבנים זוהרות. במילים אחרות, דוורו טוען שהקדמונים ידעו למשוך אורות מהאטמוספרה[Tomer1]  (כמו אורות הקוטב) בזמנים מיוחדים, וזה מציב באור אחר לגמרי את נושא הקמת המגליתים, ובמיוחד אבנים עומדות ומעגלי אבנים.

הנושא של אבנים כמוליכי אנרגיה מופיע בכל התרבויות והדתות, החל ממצרים, המשך ביהדות (אבני החושן של הכוהן הגדול), וכלה במזרח ובתרבויות שלא היה להן קשר לתרבות המערב והיו מבודדות, כמו למשל האבוריג’ינים באוסטרליה. יש בכך כדי להראות אחד משני דברים: או שבאמת יש לאבנים יכולת להעביר אנרגיה דרכן, או שבאופן תת-מודע, בתפישה של האדם, אבנים נתפשות ככאלה, ולכן זהו המקום לבוא ממנו בהתייחסות לתופעת המגליתים.

מנהירים (Menhir)

המייצגים של רמת האבן הבודדת בעולם המגליתים הם המנהירים – אבנים עומדות. בבריטניה יש אלפי מנהירים. על רבים מהם מופיעות חרותות, לעיתים זהו גרזן כפול (סמל לאלוהות), ולפעמים מוצאים משהו מתחתם. המנהירים הם לרוב צרים וגבוהים, לרוב הם מלבניים, אך לעיתים הם חרוטיים ואפילו גליליים, והרבה פעמים יש להם צורות חופשיות, שבהן בולט מרכיב האורך והעובדה שהם צרים (כמו קלפים), כלומר, יש דגש על דו-ממדיוּת ולא על תלת-ממדיוּת.

המנהירים עתיקים יותר ממה שהעריכו עד כה. אם נתבונן על התופעה באופן בהיר, הרי שהקדמונים עשו מאמץ גדול להרים אבני ענק ולהעמיד אותן במקומות שונים על פני האדמה. לעיתים האבנים שקלו עשרות טונות (אבן המנהיר הגדולה ביותר היא במשקל 330 טונות), והשאלה היא – מדוע?

לעיתים צד אחד של המנהיר שונה מהצד האחר – האחד מחוספס והשני חלק. לרוב הם פונים לכיוון מסוים, בין שהדבר קשור לשמש ולגופי שמיים – או לאדמה. לפעמים יש קשר בין מנהיר למנהיר, הם על אותו הקו, רואים אחד את השני, כמו עמודי חשמל.

מבחינה סמלית ניתן לומר שהמנהירים הם ציר העולם, מחברים בין שמיים וארץ. דימוי אחר שלהם הוא היסוד הגברי הפאלי, שכמו מפרה את האדמה. מבחינה אנרגטית הם כמו מחטים התקועות בקווי האנרגיה (המרידיאנים של האדמה), ולכן המיקום שלהם הוא קריטי.

האבנים העומדות מזכירות את האדם. יש להן תכונות אתנומורפיות והן שימשו בתרבויות שונות כמייצגות את האדם. בפולקלור הבריטי יש סיפורים רבים על אנשים שקפאו והפכו לאבנים. האבן היא ייצוג מופשט של פסל. בחוויות שמאניות של טראנס מדווח על יציאה מחוץ לגוף והופעה של הנפש דרך אבן המשמשת מוקד לניווט בעולם העל-חושי ולהתקשרות. הקדמונים עסקו בחוויות השמאניות בין אם על ידי צמחי הזיה או טקסי דת. אבן עומדת גדולה הייתה ציון דרך בעולם העל-חושי, במסעות הרוח.

מעגלי אבנים

לאחר בחינה של רמת האבן הבודדת, נעבור להתייחסות לתעלומת המגליתים שהם חלק ממערך כולל ולהופעות השונות של מערכי המגליתים. ראשית דבר צריך להתייחס לתופעת מעגלי האבנים המופיעים בכל העולם. מעגל הוא ארכיטיפ בתפישה (תודעה) שלנו. מבחינה גיאומטרית העיגול מסמל שלמות, את האחד – אין לו התחלה ואין לו סוף. השמש עגולה, הירח עגול, השמיים עגולים, כדור הארץ עגול, החיים הם עגולים. הכול חוזר למקום שממנו הוא בא. והרוח שלנו, שבאה מאלוהים, שואפת לחזור אליו. האדם נפל מגן העדן והוא שואף לשוב אליו – זהו מיתוס השיבה הנצחית שעליו כתב אליאדה.

זאת ועוד, בשמיים יש שני עיגולים שווים והם השמש והירח, וגם בגופנו ישנם עיגולים – הגולגולת עגולה, האישונים עגולים, וגם הזמן נע במחזורים עגולים של ארבע עונות. למעשה, כל המחזורים בטבע, כמו זה של הגשם, הם עגולים. העיגול הוא גם מחזור וגם האחדוּת שמאחורי עולם התופעות.

אחד הדברים המדהימים בתופעת מעגלי האבנים העתיקים הוא הכיוונים שלהם כלפי השמיים. זהו מדע מדויק המתייחס לזריחת הירח והשמש בימים מסוימים בשנה, כיוונים אל מערכות כוכבים חשובות, ויש אומרים גם מידות של כדור הארץ והיקום. המעגלים הם מעין מערכת שמש בזעיר אנפין. ומראים את התחכום והמורכבות של תרבות הקדמונים, וכן את החשיבות שהם ייחסו לשמיים, ואולי גם על הקשר שלהם איתם. השמיים נתפשים כמקום שבו קיים סדר המתבטא במחזורי הירח, בתנועת הכוכבים, בזריחת בשמש ובשקיעתה.

לפי אליאדה, לשמש חשיבות כמבטאת רוחניות וסדר ברמה גבוהה יותר של תרבויות “מתקדמות”. שלביו של מחזור הירח נתפשו כמייצגים את המוות ואת הלידה מחדש, והיו מכריעים בפיתוח התפישה המחזורית הדתית של האדם. לעיתים ישנם כיוונים כלפי תווי שטח בולטים ובמיוחד הרים, ובנוסף לכך מתקיימת בתוך האתר עצמו התייחסות מורכבת בין חלקיו השונים, ויש מרכיב של חיבור בין הזכרי והנקבי. באופן כללי, המעגל הוא נקבי, מכיל, רחם, מעבד. קרן השמש (או הירח והכיוון לכוכבים) הנכנסת למעגל היא זכרית, וגם האבן העומדת היא זכרית, מפרה, נצחית.

המעגלים לא היו רק מעגלי אבנים, אלא הם הוקפו בסוללות עפר עגולות, או לחילופין תעלות, ובמקרים רבים תעלות וסוללות עפר מתחלפות. מעגלי האבנים החליפו במקרים מסוימים מעגלים של קורות עץ עומדות, ולפני כן עצמות של בעלי חיים (ממותות) התקועות. המעגל הוא מרכיב מרכזי בחוויה השמאנית וכבר נכתב על כך רבות. החברה האנושית הקדומה נהגה להיפגש במעגל, ואם האבנים נתפשו כייצוג אתנומורפי של בני אדם, הרי שהמעגל הוא החברה האנושית (כמו השולחן העגול). מה שחשוב במעגלים היה הפתחים והכיוונים שלהם, כמות המעגלים בתוך מעגלים, ההרכב של המעגלים השונים, החיבורים ביניהם והפרופורציות שלהם. כל פרט במעגלים הוא מדויק. לעיתים אבן אחת שונה מהאחרות. אם זה מעגל השבט, אז האבן הזו היא המנהיג, ואילו אם האבנים הן הכוכבים הנעים בשמיים, האבן הזו היא השמש שמניעה את היקום.

המעגל כמו יוצר עולם נפרד, מתוחם ובפני עצמו, וזה השימוש שלו במאגיה. מה שקורה בתוך המעגל שונה ממה שקורה מחוצה לו. זהו מעין חיבור עם הקוסמוס. שהתרחש בימים מסוימים בשנה.

הרבה מהמעגלים (כמו סטונהנג’ באנגליה ורוג’ום היר בישראל) מתייחסים ליום הארוך בשנה. שבו חודרת קרן שמש דרך פתח מיוחד לתוך העיגול ומפרה אותו. בימים אלו התקיימו טקסים בהם לפי דוורוו הקישו על האבנים, רקדו והשמיעו מוזיקה. מדוע החשיבות של ציון יום זה? הקדמונים האמינו שביום הארוך בשנה נפתחת אפשרות של תקשורת בין היקום לכדור הארץ. הדבר המדהים שנלקח (משום מה) כמובן מאליו, הוא שהם חשבו על השמיים, השמש והכוכבים, זה עורר אצלם תחושה דתית. ויש כאן עוד משהו: לפי הממצאים הארכיאולוגיים, מעגלי האבנים נקשרו לפולחן המתים. כנראה שבימים מסוימים בשנה הייתה אפשרות לתקשורת כזו, וזה נעשה במעגלים, הם היו חלק מדרכי תהלוכות ומתחמים גדולים יותר (כפי שמופיע באֵייוובּרי). זה היה מקום שבו כנראה קיימו דרמות מסתורין. המעגל היה מקום כינוס, מעין מקדש.

הקדמונים משתמשים בצורה של מעגל אבנים, לא ריבוע ולא משולש, ומכאן שיש חשיבות לצורה הזו. הם יכלו לסדר אבנים עומדות בדרך אחרת (כמו למשל בקרנק בצרפת, ששם האבנים מסודרות בשורות), והיו תרבויות קדומות שבהן זה נעשה כך. הם היו יכולים להטות את האבנים על צידן במקום להעמיד אותן ישר, וכן הלאה. אלא שיש לנו את אותן צורות ואותן תבניות בכל האתרים המגליתים בעולם, וזה אומר דרשני.

דולמנים

הדולמנים הם סידור מלאכותי של שלושה סלעי ענק או יותר בצורת שער או בית, עם גג שטוח הנשען על שני אבנים עומדות ולעיתים שלושה או יותר. הדולמנים הראשונים בעולם הם מלפני 7,000 שנה, אבל קשה לתארך אותם בדיוק, מכיוון שאלה הן אבנים, וייתכן שהחפצים האורגניים שנמצאו בהן הם מתקופות מאוחרות לבנייתם. הדולמנים הראשונים בבריטניה מופיעים בחוף המערבי של ויילס לפני יותר מ-6,000 שנה.

אם נרחיב את האנלוגיה של אבן עומדת כאדם, ומעגל אבנים כמייצג את מעגל השבט, הרי שהדולמן הוא הבית של האדם – אך לא הבית במובן הרגיל, אלא בית הקשור לעולם שמעבר, בית נצחי, מעין שער למציאות אחרת. זוהי הסיבה שבגללה קברו ליד הדולמנים ובתוכם אנשים וטמנו תכשיטים וחפצים שלהם ביחד איתם, ועם זאת, ייתכן שלפחות בחלק מהמקרים, הנחת העצמות בדולמן הייתה קבורה משנית (כלומר, העבירו את העצמות לדולמן לאחר התפוררות הגופה) ונבעה מן הקשר שבין האבן לעצם.

לעיתים הדולמן מזכיר שולחן אבן ענק או מיטה, ונדמה כאילו הוא נבנה בכדי להניח עליו משהו שיהיה נפרד מהאדמה. אלא שאפשר היה להתקין גג לכמה אבנים עומדות מקורות עץ, במקום להשתמש באבן כבדה שהצריכה מאמץ רב להרמתה ולהבאתה. השימוש באבנים שטוחות גדולות וכבדות מראה שהיה לדולמן תפקיד רוחני, והסיבה שבחרו בהן נבעה ממשהו שהוא מעבר לפיזי. כנראה שחלק מהפעילות הקשורה לדולמנים הייתה מתבצעת על האבן השטוחה וחלק מתחתיה. יש לנו עדויות ארכיאולוגיות לכך שאת הגולגולות והעצמות הטמונות בדולמן היו מוציאים ומחזירים למקומן, ומאוד ייתכן שהיו מעלים אותן למעלה, מעל האבן, בכדי לספוג את אור השמש או אנרגיה של כוכבים כחלק מטקסים.

הדבר הראשון שמתבהר כשחושבים ומתבוננים על הדולמנים הוא שהם מהווים מעין שער – אבל שער לְמָה? במקרה זה התשובה די ברורה – שער לעולם שמעבר, וההוכחה לכך היא העובדה הפשוטה שהם שימשו כמקומות קבורה. הרבה מהדולמנים עשויים שתי אבנים עומדות וביניהן אבן שוכבת, אך לעיתים יש גם אבן עומדת שלישית או רביעית היוצרת מעין כוך סגור (למעשה, רוב הדולמנים שאני מכיר הם בצורת כוך), ולעיתים גם מספר אבנים גדול יותר, או מעין שורה של שערים המתחברים יחדיו לכדי מסדרון ארוך המכוסה באדמה, או גלעד אבנים, ואז המבנה נקרא רוגם – תלי קברים ארוכים (באנגלית Long Barrow). במקרים כאלו הדולמנים הופכים להיות רחם נשי, וזה קשור לתפישה הקדומה שלפיה הנשיות הקדושה היא זו שאחראית על תהליכי וטקסי המעבר מהעולם הזה לחיים שלאחר המוות – לידה מחדש בעולם שמעבר.

יש הטוענים כי הדולמנים היו מקום התקדשות וחניכה. ולָדימיר מֶגרה טוען שהדולמנים היו מקום התקדשות של אנשים מוארים, אשר הקריבו עצמם (סגרו עצמם) בתוך הדולמנים בכדי לקיים קשר אנרגטי בין כדור הארץ לבין היקום. הם נכנסו פנימה, סגרו עליהם את הפתח באבן ענקית, והם שקעו במדיטציה עמוקה עד שעזבו את העולם הזה.

רוגמים – תלי קברים ארוכים (Long Barrow)

לסלי גרינסל (Leslie Grinsell 1907–1995) היה מומחה אנגלי לרוגמים.[2] הוא חקר מעל 10,000 רוגמים ברחבי האיים הבריטיים ואירופה, חלקם מורכבים ומעניינים מאוד, ונעזר בפולקלור המקומי ככלי חקירה. הרוגם – תל הקבורה הארוך – המפורסם ביותר בעולם נמצא בניוגריינג’ (Newgrange) באירלנד. התל שמעל מסדרון האבנים מורכב משכבות מתחלפות של אבן קוורץ לבנה ואבן גרניט שחורה, והפתח מכוון כלפי זריחת השמש ביום הקצר בשנה. בכניסה יש אבנים עם ספירלות וציורים גיאומטריים שמפרשים אותם כביטוי של אנרגיית האדמה.

רוגמים – תלי קבר ארוכים – החלו להיבנות באלף החמישי לפנה”ס. בתוכם יש בדרך כלל חדר מוארך או מרובע עשוי אבן ומסדרון המוביל אליו. קיימים מעל 40,000 רוגמים שנמצאו בעיקר בחוף המזרחי של האוקיינוס האטלנטי, מספרד ועד סקנדינביה, רבים מהם בבריטניה. הרוגמים שימשו כנראה לקבורה והן לטקסים דתיים, וייתכן שהקמתם הייתה קשורה לדת שהתפשטה מספרד צפונה בעזרת יורדי ים. לעיתים יש בהם יותר מחדר אחד, כמה חדרים בצורת צלב או בצורה אחרת, יש רוגמים המתחפרים באדמה ויש כאלה השוכנים על פני הקרקע, ובהרבה מהם נעשו שינויים ושימוש משני עם השנים. לרוב, הרוגמים מכוונים על ציר מזרח מערב, כשחדר הקבורה נמצא בצד מערב, הנמוך יותר מהכניסה בצד המזרחי.

במקומות רבים בעולם הקדושה מתחברת עם ירידה לתוך האדמה, למערות. זה מתחיל כבר בתקופה הפרהיסטורית וקשור לתפיסת האדמה כאימא ולרצון לחזור אל הרחם. הירידה אל מתחת לאדמה היא מעבר מהעולם הזה לעולם השפעות אחר, למישור אחר; הירידה אל מתחת לאדמה היא התבדלות מהעולם, מעין כניסה לתוך עצמנו, כי אלוהים קיים בתוכנו. העולם מסביב נתפש כמזוהם מדי מכדי להכיל את הקדושה, ולכן יש לרדת אל מתחת לאדמה. צריך גם לזכור שבמשך מאות אלפי שנים האדם גר במערות. המערה נתפשה כחלק מציר העולם המחבר בין השאול, ארץ ושמיים.

האדמה נתפשה כמעין תווך (חומר) אחר השונה מהאוויר שאותו אנו נושמים. קבורת המתים באדמה נתפשה כאפשרות ללידה מחדש, כמו במקרה של גרגרי החיטה והזרעים האחרים. בחלק מן מהאתרים המגליתים יש לכן חללים תת-קרקעיים, וכך גם במקרה הרוגמים (לפני בניית הרוגמים עיצבו הקדמונים במקומות מסוימים בעולם מערות טבעיות או קבוצת סלעים בצורות איבר מין נשי, וסלעים אחרים כאיבר מין גברי).

רבים מן הרוגמים בבריטניה הוקמו במדרון גבעות בולטות, לרוב מיוערות, צופים על נחל או עמק, והרבה פעמים ליד מתחמי סוללות. באלף השני לפנה”ס הפסיקו לבנות אותם. אחד הרוגמים המאורכים האחרונים שנבנו היה ברין קל’י ד’י באנגלסי (ראו בהמשך), המבנה הוא יותר עגול מאשר מאורך, וכנראה שהיה כאן רצון לחזור לדת הישנה.

לפי ג’ון מישל, ברוגם – תל הקבר הארוך – באלאפייל (Ballafayle) שבקרבת מוהולד (Maughold) באי מאן, יש עדויות להמסה של אבנים כתוצאה מחום רב, כפי שישנן גם במקומות אחרים בעולם, (כמו במדרגות של מקדש דנדרה במצרים). לפי האגדות, זה קרה כתוצאה מנשיפת דרקון, אך ייתכן שהדרקון שמתכוונים אליו הוא סוג של אנרגיית אדמה שמתיכה את האבנים, ואולי חללית מעופפת?

מתחמי סוללות

סוללות עפר מלאכותיות הן חלק מהמאפיינים של אתרים מגליתים ובדרך כלל הן תוחמות אזורים שהיו כנראה מקום כינוס קדוש. לרוב האזורים המקודשים ממוקמים בראשי גבעות או במקומות בולטים, אך ישנם כאלה גם בעמקים. בהיקף המתחמים מוצאים פעמים רבות חפיר, שלא שימש להגנה כי לרוב הוא פנימי. בחפיר היו מטמינים שרידי אדם או חרסים ו/או עצמות חיות. את החפירים היו חוצות דרכים לתוך המתחם בכיוונים מסוימים. לעיתים יש עד ארבעה מעגלי חפיר, המוסיפים לקדושת המקום. חלק מהמתחמים המוקפים סוללות היו גדולים מאוד, כמו אצטדיון כדורגל. הם נבנו החל מהאלף החמישי לפנה”ס ועד האלף השלישי לפנה”ס. יש מעל 70 מתחמים מוקפי סוללות בבריטניה, וכמות דומה בצרפת ובספרד.

בנוסף לסוללות היו גם עבודות עפר בקנה מידה גדול הקשורות לעיצוב הקרקע. התרבויות הקדומות בחרו אתר עם נוף טבעי בולט כגון גבעה ועיצבו אותו בצורה שתהיה בעלת משמעות (הדוגמא הבולטת זה גבעת הטור בגלסטונברי). לעיתים זה היה קשור לחיה (מעין חיית טוטם), ולעיתים הייתה זו צורה גיאומטרית כגון ספירלה או טבעות. כך או כך, העיצוב של פני האדמה נעשה בקנה מידה גדול, ולפעמים כלל בתוכו מבוכים, שהיו אחד הדברים שהקדמונים אהבו ליצור.

גלעדים (Cairns)

ברבים מן האתרים המגליתים יש גלעדים של אבנים, לעיתים גדולות ולעיתים קטנות, לעיתים מסודרות בשכבות ולעיתים סתם כערֵמה. לפי פול דוורו, הגלעדים נבנו כך שהם מהדהדים את התדר 111Hz ששימש במדיטציה וחוויות טראנס. זהו התדר של אנרגיית האדמה. לעיתים היו אלה גלעדים מאבן מסוימת, כגון קוורץ או צור. פעולת הקיבוץ של הרבה אבנים קטנות שונה במהותה מהרמתם והקמתם של מבנים מאבנים גדולות.

כשיש אוסף של אבנים גדול שנראה כמו גבעה או תל, הוא נקרא “טומולוס”. הרבה מהגלעדים הם על ראש גבעה או בנקודות ציון בולטות לאורך דרכי הליכה ברגל, ורבים מן העולים לגבעה או העוברים על פני נקודות הציון מביאים איתם אבן אותה הם מוסיפים לגלעד, וכך הוא גדל במשך הזמן. לעיתים יש שילוב של אבנים גדולות, במיוחד בהיקף, עם אבנים קטנות הממלאות את החללים.

עיטורים וספלולים

על חלק מהמגליתים ישנם עיטורים כגון צורות גיאומטריות, חלקם מנוקדים ועל חלקם מופיעים קווים גליים, (הנקודות המקווקוות דומות לציורים שעושים אנשים תחת סמים פסיכודליים). חלק מהאבנים הגדולות במגליתים מעוצבות וחלק הושארו בצורתן הטבעית. ישנן אבנים רבות שנבחרו במיוחד בגלל הצורה שלהן, שלעיתים מזכירה חיה ובמיוחד דג או דרקון.

בהרבה מהאבנים הגדולות יש חורים. עיטור נפוץ על גבי האבנים הגדולות הוא ספלולים (שקערוריות חצובות קטנות), המופיעים לעיתים גם על משטחי סלע מקודשים בכל רחבי העולם ולא ברור בדיוק למה שימשו. ישנם תיאוריות שונות בקשר לכך, יש אומרים שהם מייצגים מערכי כוכבים, אחרים אומרים שהם מייצגים מיקומי בארות או מקומות קדושים – מעין מפה ארצית – או ששימשו לפולחן.

המערך הכולל של המגליתים

לפי הכרונולוגיה המקובלת כיום (וכפי שאמרנו, יש חוקרים החולקים על כך) אבנים עומדות, דולמנים ומעגלי אבנים הופכים להיות מבני הפולחן הנפוצים בעולם החל מהאלף החמישי לפנה”ס. הם מופיעים תחילה בפורטוגל וספרד, מגיעים לבריטניה ב-4200 לפנה”ס, ולצפון גרמניה וסקנדינביה – ב-3800 לפנה”ס. הבנייה של המגליתים מכוונת להופעות אסטרונומיות של השמש, הירח והכוכבים, ומראה את הקשר של הבונים שלהם לדת ובית ספר רוחני כזה או אחר – אולי מאטלנטיס. התפוצה שלהם מחוף האוקיינוס האטלנטי מזרחה מוכיחה את קיומה של היבשת האבודה.

לפי פרופסור הארי סלמאן, המגליתים נבנו בכדי לציין אירועים חשובים, להפוך אזורי אדמה לפוריים יותר בעזרת ההטענה האנרגטית שלהם, ולתַקשר עם המתים, במיוחד במעגלי האבנים ששימשו כמקום התכנסות של הקהילה. האור העובר דרך האבנים היה אמצעי למדיטציה על תכונות האור והרוחניוּת. החדרים התת-קרקעיים אפשרו לאור להיכנס אליהם באופן מיוחד ולהפרות את האדמה. טקסי תפילה, ריקוד ומוזיקה העצימו את האבנים והשלימו את קדושתן.

זאת ועוד, אחד המאפיינים העיקריים של מעגלי האבנים, המֶנהירים והדולמנים הוא המיקום הספציפי והמיוחד שלהם ביחס לכדור הארץ וכיווניהם כלפי גרמי השמיים, וייתכן שהיוו מעין רשת חשמל כלל עולמית שהטעינה את האנרגיות של הכדור, חיברה אותו ליקום, והביאה ברכה והשראה – זאת במיוחד בהתייחס למערכת המשולשת של שמש, ירח וכדור הארץ.

כמעט תמיד יש לאתרים המגליתים כיוון שמשי, ואם מביאים בחשבון שהירח הוא שיקוף של השמש וגם באותו גודל כמוה מבחינת הפרספקטיבה שלנו (הם יוצרים את אותו עיגול בשמיים), אזי הם קשורים גם לירח, מה גם שתמיד ניתן למצוא התכווננות לזריחות השונות של הירח, וכן את צורת המעגל המשקפת שני גופי שמיים אלה.

אחד הדברים המפתיעים בחקר המגליתים, המוכיח את בנייתם לפי אותם עקרונות דתיים ואת הקשר שלהם לבית ספר רוחני קדום, הוא המידות שבהן השתמשו בבניית האתרים. מהנדס סקוטי בשם אלכסנדר תום (Alexander Thom, 1894–1985( חקר מעל 600 אתרים מגליתים בבריטניה ופיתח תיאוריה על היארד המגליתי. הוא טען שהמידה של היקף כדור הארץ מופיע במידה (יארד) ששימשה את בוני המגליתים, וכי למעשה, כל המתחמים הם מספרים והכפלות הקשורות ליארד זה, שמידותיו 0.82 מטר (82 ס”מ). הוא טען שלבוני המגליתים ניתן מוט (ממקום הכוונה מרכזי) באורך 2.5 יארד מגליתי (2.05 מטר), שנקרא מוט המדידה המגליתי, והם הסתובבו עמו ברחבי בריטניה והשתמשו בו למדידות בזמן בניית האתרים

מגליתים בדרום אנגליה

קראו מאמרים נוספים על אנגליה

דרום אנגליה היא ארצם של מעגלי האבנים, קווי האנרגיה, של המקומות המקודשים. תרבות האבנים הגדולות התפתחה כבר באלף החמישי לפנה”ס ויש הטוענים שהרבה קודם לכן.

ישנה גיאומטריה ומערך של אתרים מגליתים לפי המיקום שלהם על פני האי. במרכז האי ומערך קווי האנרגיה נמצא אתר אֵייוובּרי, שהוא באמצע קו המלאך מיכאל, המחבר את הנקודה המזרחית והמערבית ביותר בבריטניה מצפון לאֵייוובּרי, על קו צפון-דרום, נמצא האתר המגליתי החשוב ביותר של צפון אנגליה שנקרא ארבור לואו (Arbor Low), ומדרום נמצא אתר סטונהנג’. קו צפון-דרום המחבר אתרים אלה יוצר משולש ישר זווית עם גלסטונברי, או במילים אחרות, המשולש ישר הזווית של גלסטונברי, סטונהנג’ ואֵייוובּרי, משתתף במשולש גדול יותר של גלסטונברי, סטונהנג’ וארבור לואו. הזווית החדה של המשולש היא 28 מעלות, שהיא הזווית של קו המלאך מיכאל, זווית זריחת השמש ביום בלטיין (8.5), יום תחילת הקיץ הדרואידי.

זאת ועוד, ארבור לואו הוא במידה רבה המרכז הצפוני של אנגליה והוא יוצר משולש פיתגוראי (משולש ישר זווית עם יחסים של 3-4-5) עם האתרים ברין קל’י ד’י באי אנגלסי וסטונהנג’.

המערך של האתרים המגליתים מתייחס לבריטניה כאל אורגניזם חי אחד, באותה דרך שבה מערך המקדשים של מצרים מתייחס אל הארץ כדמות אדם גדול. בנוסף על כך, יש הטוענים שאתרים שונים מתייחסים למערכות כוכבים בשמיים, כך שהמערך כולו מהווה שיקוף של השמיים על פני האדמה, וגם כאן יש לנו תקדים במצרים – הפירמידות של גיזה משקפות את חגורת אוריון, וכך גם מעגל אבנים של ה-Hurlers בקורנוול. אם אכן יש מערך כלל ארצי המתייחס למיקום על פני הארץ ולמפת השמיים של האתרים המגליתים בבריטניה, ייתכן שמי שעומד מאחורי זה הם אנשים עם תרבות מתקדמת שהגיעו לבריטניה ממקום אחר.

החוקר תור היידראל הוכיח שהמצרים העתיקים יכלו להפליג בספינות שלהם מאפריקה לאמריקה! (מסעות רע 2 ב-1970), ואם כך, הרי שהם יכלו להגיע גם לבריטניה ולמעשה הם רצו להגיע לבריטניה, כי היא שימשה כאחד ממקורות הבדיל החשובים ביותר של העולם העתיק. ואם לא המצרים, אולי היו אלה הפיניקים בשליחותם, ואולי אפילו תרבויות נכחדות שאיננו מכירים כיום כגון אטלנטיס. אותם אנשים מתקדמים הצליחו כנראה לגייס את השבטים המקומיים למאמץ של שינוי פני בריטניה והקמת מונומנטים אדירים בתפרוסת רחבה, שיהוו מעין מערך של קדושה, או אם תרצו אנרגיה, שיעשיר את הארץ ויהפוך את בריטניה לגן עדן עלי אדמות[1].

[1] ותחושה אחרת בין סוגי אבנים שונים. למשל, לאבני גרניט יש קרינה חזקה יחסית.
[2] גרינסל היה מומחה גם למצרים ופרסם ספר על הפירמידות.

[1] זה משתקף באגדות העתיקות על כך שבוני המגליתים היו מלכים עתיקים שלמדו את הידע הרוחני, כולל אדריכלות וגיאומטריה מקודשת במרכזי המסתורין של העולם העתיק. למשל המלך הקוסם בלדוד, שלמד בבית הספר של אורפיאוס ולימים פיתגורס, שהיו עתיקים הרבה יותר מכפי שידוע.