סופיה נמצאת על פרשת הדרכים העיקרית של הבלקן, במיקום אסטרטגי ומכאן חשיבותה. יוצאת ממנה דרך לסלוניקי מצד אחד ולבלגרד מהצד השני, לים השחור מצד אחר ולסקופיה בירת מקדוניה מצד נוסף. מסיבה זו היא גם בסיס יציאה טוב לא רק לטיולים בבולגריה, אלא גם בצפון יוון, מקדוניה וסרביה.

תחילתה של עיר במקום בזמן הרומאים, אז היא נקראה סרדיקה (Serdica), זאת הייתה עיר מרובעת לפי תכנון היפודומי, והמיוחד בה מעבר להיותה פרשת דרכים הוא שהיו בה מרחצאות חמים, הרומאים פיתחו את העיר כמרכז שליטה ומי שהמשיך בזאת ביתר שאת היו הביזנטים, שהפכו אותה למרכז שלטוני ודתי. מתחת לעיר של היום הולכת ומתגלה בימים אלו, בעיקר באזור המרכז, העיר הרומאית העתיקה שנחפרת על שלל רחובותיה והבתים, החומות והשערים. ניתן לרדת ממפלס הרחוב ולראות את הקרדו, החומות והשערים.

בתקופה הביזנטית, עם הפיכת הרומאים לנוצרים, הקיסר קונסטנטינוס בנה כאן כנסייה מיוחדת במינה בצורת רוטונדה (Rotunda). יש אומרים שהוא תכנן להפוך את סופיה לבירתו. הכנסייה נקראת ג'ורג' הקדוש (St George) והיא נמצאת בחצר האחורית של מלון שרתון ובית הנשיא של בולגריה.

כ-200 שנה לאחר מכן בנה הקיסר הביזנטי הדגול יוסטיניאנוס את כנסיית איה סופיה שעל שמה קרויה העיר (בנייתה התרחשה במקביל לבניית כנסיית איה סופיה בקונסטנטינופול). הכנסייה השתמרה עד ימינו, וניתן לרדת למרתפים שלה, שם נתגלו חלקים מהעיר העתיקה, ציורים, פסיפסים ומבנים מתחילת הנצרות.

העיר הפכה להיות אחד המרכזים החשובים של האימפריה הבולגרית הראשונה. במאה ה-10 אף התגורר הפטריארך הבולגרי זמן מה בסופיה, והיא הייתה המרכז של האחים קומיטופולי שאחד מהם היה הצאר סמואל, הצאר הבולגרי הגדול האחרון. הוא זכה לניצחון מכריע על הביזנטים בקרב על סופיה. בכנסיית סנט גורג ניתן לראות ציור של מלאך לבן מהתקופה הזו – מאות 8-11.

בזמן האימפריה הבולגרית השנייה, מאות 13-15 שמרה סופיה על חשיבותו והפכה למרכז דתי. מתקופה זו ניתן למצוא את הכנסייה הקטנה של סווטי פטקה – הקדושה של הבלקן – במרכז העיר, וכן כנסיות נוספות ובהן אוצרות אמנות על הר ויטושה, שהפך למרכז של נזירות מיסטית (הסיכאזם), מעין הר קדוש.

בתקופה העותומאנית נשמרה חשיבותה של העיר ונבנו בה מסגדים ובתי כנסת והיא הפכה להיות עיר קוסמופוליטית, עם קהילה יהודית ומוסלמית גדולה.

סופיה הפכה להיות בירת בולגריה לאחר השחרור ב-1878. לפני השחרור פלובדיב עלתה עליה בגודלה ובחשיבותה, אך היא נשארה תחת שלטון העותומאנים שנתיים נוספות. עד אז היה צורך בבירה חדשה, ובאופן טבעי סופיה היא שנבחרה. העיר נבנתה מחדש בסגנון נאו-קלאסי, הכולל שדרות רחבים, בניינים יפים, פיסול ואמנות, מה שהפך את סופיה לאחת הבירות היפות באירופה. באותה תקופה הוקמה בה האקדמיה לאמנות בהנהלת בוריס שץ.

בתקופה הקומוניסטית סופיה החלה לגדול, והוקמו בה מרכזי תרבות ואמנות בעידוד שרת התרבות – בתו של השליט לודמילה ז'יבקובה, נבנה היכל תרבות ענק וארמון המלך לשעבר הפך למוזיאון אמנות בינלאומי. המסגד העתיק של סופיה הפך למוזיאון ארכיאולוגי, בו מוצגים אוצרות של המלכים התראקיים. האקדמיה לאמנות רכשה ציורים ופסלים מכל העולם, תיאטרון "בית בולגריה" נבנה להופעות מוזיקליות ובית האופרה – לאופרות.

המעבר לקפיטליזם היטיב עם העיר, שמציגה כיום שלל בתי קפה, רחובות בסגנון בוהמי, מרכזי קניות שוקקים, בניינים מודרניים ומפעלי תעשיה. ארמון השליטים הקומוניסטים לשעבר למרגלות הר ויטושה הפך להיות המוזיאון הלאומי להיסטוריה. סופיה המודרנית מכילה כרבע מאוכלוסיית בולגריה, קרוב ל-1.5 מיליון איש, והיא מטרופולין שוקק. כיום היא העיר הגדולה ביותר בבולגריה, עיר הבירה של בולגריה ומרכז תרבות ואמנות.

מוזיאונים בסופיה

סופיה היא עיר של תרבות, מוזיאונים, קונצרטים, אופרה, הופעת גז בטברנות בסמטאות, ועוד. רוב המוזיאונים נמצאים במרכז העיר באזור שבין קתדרלת אלכסנדר נייבסקי לקתדרלת סווטה נדליה בתחילת רחוב ויטושה. אם נלך לפי סדר זה הרי שהמוזיאון הראשון שבו כדאי לבקר הוא הגלריה לאמנות בינלאומית הנמצאת בבניין מפואר שקשור לאקדמיה לאמנות שהקים בוריס שץ בסוף המאה ה-19 (בכניסה יש פסל שלו).

בגלריה לאמנות בינלאומית יש תצוגות יפות של מיטב הציור הבולגרי במאות ה- 20-19. בנוסף על כך ניתן למצוא בה אוסף מרשים של אמנות יפנית, הודית, סינית ואירופאית. הגלריה נתמכה על ידי לודמילה ז'יבקובה, מתוך החשיבות שהיא העניקה לרב-תרבותיות והאוניברסליות של המין האנושי. היא הושפעה מרעיונותיו של ניקולס רואריק, הצייר הרוסי המפורסם, ובהשראתו הקדישה חדר שלם לציורי המזרח שלו. זהו אחד המוצגים המרשימים בבניין.

ניתן להשלים את החשיפה לציור הבולגרי לאורך הדורות בביקור במוזיאון האיקונות, שנמצא במרתף כנסיית אלכסנדר נייבסקי הסמוכה, בגלריות השונות ברחבי העיר, במוזיאון לאמנות מודרנית, ובמיוחד בגלריה לאמנות לאומית שנמצאת בבנין האקדמיה לאמנות המקורי מהצד השני של הרחוב (בגן הסמוך יש אנדרטה לזכר הצלת יהודי בולגריה). משם ממשיכים ברגל לארמון המלך אלכסנדר לשעבר שם נמצאת הגלריה לאמנות לאומית, בניגוד לאמנות בינלאומית, למרות שחלק מאוספי האמנות הלאומית נמצאים בגלריה לאמנות בינלאומית, נשמע מסובך? זה בולגריה.

מהמוזיאון לאמנות לאומית לשעבר ארמון המלך, ממשיכים וחוצים את הרחוב אל המוזיאון הארכיאולוגי של בולגריה, השוכן בתוך מבנה המסגד העתיק מהמאה ה-15 בלב העיר. מחוץ למוזיאון ישנם שלל ממצאים רומאיים ובתוך המוזיאון ניתן לראות תבליט של הסוס ממדיארה, כשגולת הכותרת היא אוצרות זהב וכסף שנמצאו בקברים של המלכים התראקים. ישנם גם ממצאים מהתקופה הפרהיסטורית, דרך התקופות השונות ועד לימי הביניים. ישנם במוזיאון שני אולמות תצוגה חשובים בקנה מידה עולמי: הראשון הוא ממצאים מהתקופה הניאולתית, זמן תרבות האלה, המלמדים על התרבות הזו שטיפחה את האסתטיקה, האומנויות, הקשר עם צמחים ובעלי חיים, מסעות שמאניים, אמונה באם הגדולה, כל זה תאמינו או לא מתבטא בכדים המפוארים, בשלל הצלמיות של האלה, ובמוצרי הקרמיקה והאבן האחרים מהכפרים השלווים שהתקיימו החל מלפני 9000 שנה ברחבי בולגריה. החדר השני הוא החדר של אוצרות המלכים התרקים שהתגלו בקברים כגון אלו שבעמק המלכים התרקים (סאותיס), ומקומות אחרים בכל רחבי בולגריה, ניתן לראות בחדר הזה אחת ממסכות הזהב הייחודיות של בולגריה, כתר עלי זהב, ריתונים (קרנות שתיית יין) מכסף, מגיני וקישוטי זהב, המסמלים את השמש, ועוד.

מוזיאון החשוב השני בהקשר של היסטוריה וארכיאולוגיה הוא המוזיאון להיסטוריה לאומית שנמצא למרגלות הר ויטושה. במוזיאון זה נמצא אוצר וַארנה, הזהב העתיק ביותר בעולם, וממצאים חשובים רבים אחרים מהפרהיסטוריה המוכיחים את דבר קיומה של תרבות האלה. בנוסף לכך ניתן למצוא במקום אולמות עם אוצרות וממצאים מהתקופה התראקית והרומאית, ועוד. המוזיאון נמצא בתוך בניין מרשים ומיוחד, שהיה בעבר ארמון השליטים הקומוניסטים, וחלונותיו נפתחים לנוף הנפלא של הר ויטושה.

בנוסף למוזיאונים הקלאסים הללו, יש בסופיה עוד מוזיאון מיוחד והוא מוזיאון האדמה והאנשים Earth and People Museum, שבו יש את אחד מאוספי הקריסטלים הגדולים החשובים בעולם, קריסטלי ענק השוקלים מאות ק"ג באולם הכניסה, חלק גדול מהם מקוורץ והובאו מדרום אמריקה. בקומה השנייה יש ארונות תצוגה עם כמעט כל הקריסטלים, והמתכות השונות שנמצא במעבה האדמה, כמו במקרה של המוזיאון לאמנות בינלאומית הרעיון מאחורי המוזיאון הוא שאנחנו חלק מעולם גודל ועשיר, ויש אחווה עולמית בין בני אדם, והיא מתחזקת על ידי איסוף כל החומרים השונים של האדמה במקום אחד.

התפישה של אחווה עולמית מופיעה גם באחד המקומות המפתיעים של סופיה והוא פארק הפעמונים בשולי העיר, צד דרום מזרחי של דרך הטבעת. בפארק זה יש מגדל פעמונים מרשים, ומסביב לו אכסדרות עם תצוגה של מבחר פעמונים, מאות פעמונים, מכל רחבי העולם, אלו פעמונים גדולים שניתן לדנדן בהם והמשמיעים רעש רב ומשמח, כולל פעמון גודל מישראל ופעמון המייצג את פלסטין, יש פעמון מסין, פעמון מאקוודור, פעמונים מכל העולם מסודרים במעגל במעין שביל עגול מקורה בחלקו מסביב לגינה והמגדל המרכזי.

כנסיות סופיה

המקומות שבהם אפשר למצוא חשיפה אותנטית לתרבות, אמנות, היסטוריה, לאומיות והנצרות של בולגריה הם המנזרים והכנסיות. פרק זה יוקדש לכמה מהכנסיות היפות והחשובות ביותר הנמצאות בבירת בולגריה סופיה. מי שרוצה להבין את המהות של בולגריה, מומלץ שיקדיש כמה שעות ואולי אפילו יום או יומיים, לביקור בכנסיות אלו.

כנסיית ג'ורג' הקדוש

מאחורי ארמון הנשיא הבולגרי, מתחבאת הכנסייה העתיקה בסופיה, שנבנתה כבר בתחילת המאה ה-4. האגדה אומרת שמי שציווה על בנייתה היה לא אחר מאשר הקיסר קונסטנטינוס, שרצה לעשות את סופיה לביתו ולבירתו. לפני עלייתו לשלטון הנוצרים היו נרדפים ולכן לא יכלו לבנות כנסיות. הוא הכיר בנצרות כדת רשמית ולכן הכנסיות הראשונות בעולם הן מתקופתו. אימו בנתה את כנסיית הקבר בירושלים, שלה מראה מעוגל – רוטונדה, ובמקביל לכך נבנתה כנסייה עגולה בסופיה. לפיכך, סנט ג'ורג' היא אחת הכנסיות הקדומות בעולם.

כנסיית ג'ורג' הקדוש (Saint George) בסופיה מזכירה מאד את הרוטונדה – כנסייה בסלוניקי שנבנתה על ידי גלריוס כמקדש פגאני בתחילה, בסגנון הפנתיאון ברומא. באופן כללי, המבנה העגול והכיפה הם אלמנט קלאסי של מקדשים רומאים פגאניים המוקדשים לעיקרון חובק כול שמאחורי עולם האלים. מכאן שייתכן שגם הרוטונדה בסופיה נבנתה בתחילה כמקדש פגאני, ואולי כמאוזוליאום בימי גלריוס, ורק בשלב מאוחר יותר הפכה לכנסייה. ואכן היא נמצאת בלב מתחם ארכיאולוגי רומאי מרשים.

כך או כך, המקום שימש ככנסייה כבר מהמאה ה-4 לספירה והכיפה שלו כוסתה בציורי פרסקאות נוצריים שנשתמרו בחלקם. ניתן לראות שכבות שונות של ציורים, שהקדומה ביותר היא מתקופת הצאר סמואל ואולי אפילו מתקופת הצאר סימיון, שניהם מלכו בזמן האימפריה הבולגרית הראשונה. במילים אחרות, יש לנו על הכיפה שריד נדיר של אמנות מתקופה עתיקה (המאה ה-10), דמות פנים אנושיות של מלאך, שכמותו ניתן למצוא רק בכנסיית סופיה באוכריד, מכיוון שלא שרדו ציורים רבים מזמן זה.

במאה ה-4 התקיים כינוס כנסייה חשוב בסרדיקה (סופיה), אליו הגיעו יותר מ-170 בישופים. הכינוס דן בכפירה האריאנית^[1] וכנראה התרחש בכנסייה זו. במאה ה-16 הכנסייה הפכה למסגד, אך חזרה לייעודה המקורי עם קבלת העצמאות בסוף המאה ה-19.

כנסיית הקדושה סופיה

כנסיית הקדושה סופיה (Saint Sofia) היא הכנסייה השנייה בעתיקותה בעיר. היא הוקמה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס במאה ה-6 לספירה, אף כי ייתכן שעל יסודות כנסייה עתיקה יותר. הוא בנה את איה סופיה באיסטנבול, ובמקביל לכך בנה כנסייה זו, שנקראה באותו שם. סופיה היא אלת החוכמה היוונית -רומית, אשר מתקשרת לאנרגיה נשית בוראת, שהיא התחתונה במעין מדרג אנרגיות קבלי-נוצרי, המופיע לראשונה הקשר לתנועות הגנוסטיות הנוצריות.

הקדמונים האמינו בקיומם של אנרגיות (האצלות) בינינו לבין האל, כשהחוכמה היא אחת החשובות שביניהן, והיא המתווכת בין עולם האלוהות לבני האדם. ה"חוכמה" נחשבה ככלי להגיע לאלוהים. ישוע היה מורה חוכמה והיא עברה דרכו. משום כך הוא נראה בציורי הכנסייה בדמות אדם צעיר היושב על גבי קשת, שהיא מעין "חוכמה", ברית בין אלוהים לבין הארץ.

התפישה של "חוכמה" מופיעה בפלאטוניזם, וכן בפילוסופיה הסטואית הקדומה (וגם ביהדות). בכנסייה המזרחית הבן מזוהה עם סופיה, בעוד שבכנסייה המערבית החליף אותה הלוגוס (המילה). בפרשנות מיסטית של הכנסייה הרוסית החוכמה נקראת "סופולוגיה" והיא מזוהה עם מריה, אם האלוהים, ובמקומות נוספים – עם רוח הקודש.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 מתפשטת, בעיקר ברוסיה, התפישה של סופיה כישות אלוהית נשית נוספת, המתגשמת לעתים בדמותה של מריה. הוגי דעות בולטים כגון ולדימיר סולוביוב (Vladimir Solovyov), שעסק גם בקבלה, שכינה, בודהיזם וגנוסטיות, חוו חוויות אישיות של מפגש עם סופיה. סרגיי בולגאקוב (Sergei Bulgakov) ואחרים פיתחו את התפישה של ישות אלוהית נקבית הפועלת בנוסף לשילוש הקדוש והשפיעו על האינטליגנציה הבולגרית ועל מיסטיקנים כגון דנוב.

כנסיית איה סופיה נתנה את שמה לעיר, שעד למאה ה-16 נקראה סרדיקה. היא בנויה בתוך אזור קברים רומאי, ולאחרונה נחפרו היסודות שלה ונמצאו קברים וחדרים עתיקים, כולל פרסקאות מהתקופה הרומית-ביזנטית, אותם ניתן לראות בסיור אל החללים שמתחת לאדמה. על רצפתה של הכנסייה מוטיבים צמחיים ביזנטיים.

כנסיית סווטה נדלה – יום ראשון

כנסיית סווטה נדליה (Sveta Nedelya) היא אחת הכנסיות המרשימות והיפות ביותר בבולגריה. היא ממוקמת בלב סופיה, בולטת בצורתה ובכיפתה העגולה, וכשנכנסים פנימה אי אפשר שלא להתפעל מציורי הקיר הנפלאים. בתוכה נמצא קברו של אחד המלכים הסרביים החשובים ביותר משושלת נמניאה (תור הזהב של סרביה בימי הביניים), המלך מילוטין.^[2]

במקום התקיימה כנסייה כבר מהמאה ה-10, אבל באמצע המאה ה-19 פירקו אותה ובנו במקומה בתכנון שאפתני את הכנסייה הנוכחית, ככנסייה הראשית של סופיה שנחנכה ב-1867. שיפוצים ותוספות נעשו בשנת 1898. ב-1925 היא נחרבה בפיגוע של הקומוניסטים, אך לאחר מכן שוקמה מחדש בצורה שבה היא נראית היום, כולל הכיפה המרשימה.

הציורים היפים בתוך הכנסייה נעשו בתחילת שנות ה-70' של המאה ה-20. הם מדגישים את דמותה ואת חשיבותה של מריה, וחורגים מהמוטיבים הקלאסיים של כנסייה אורתודוקסית נוצרית. בקיר הדרומי של הכנסייה ישנו ציור גדול של מריה כשהיא יושבת בראש שולחן התלמידים ומקבלת את רוח הקודש בצורת יונה, כמו ישוע. על הקשתות ישנו מחזור ציורים של אירועים בחייו של ישוע, ובקירות שמסביב ציורים הקשורים למוטיבים של לידה מחדש כגון התחייה של לזרוס והטבילה בירדן. משני הצדדים של הכניסה קדושים גברים וקדושות נשיות.

השם נדליה משמעו "יום ראשון" וגם שם של קדושה – סווטה נדליה. כמו השבת ביהדות, היום הקדוש נתפש כאן כפרסוניפיקציה של השכינה הקדושה. במרפסת הדרומית של הכנסייה הפונה אל שדרות ויטושה נמצא קברו של האפרך יוסף, מנהיג הכנסייה הבולגרית מזמן העצמאות ועד מלחמות הבלקן, אחת מהדמויות החשובות בהיסטוריה הבולגרית החדשה.

כנסיית אלכסנדר נייבסקי

זאת הכנסייה הגדולה ביותר בסופיה ואחת הגדולות בעולם האורתודוקסי, והיא מסוגלת להכיל 10,000 איש. גובהה של הכיפה 45 מטר, קירותיה מעוטרים בציורים מרשימים, בבניין יש שימוש רב ומרשים בשיש מאיטליה, אבן אלבסטר, אוניקס ברזילאי, ועוד. היא נבנתה במשך 30 שנה, מ-1882 ועד הסיום ב-1912. הציירים של הפרסקאות הלא שגרתיות היו רוסים, אוסטרו-הונגרים ובולגרים. האדריכל Alexander Pomerantsev (התחלף באמצע) הוא רוסי מפורסם שתכנן בניינים רבים בשלהי שלטון הצארים.

על הציירים העיקריים נמנו איוואן מרקביצ'קה (Ivan Mrkvička), צ'כי שגר בבולגריה והיה ממייסדי וראשי האקדמיה לאמנות ודמות מובילה בציור המודרני הבולגרי (הצטיין בציור סצנות מחיי היום יום). אלכסנדר קיסליוב (Alexander Kiselyov), אחד מציירי הנוף הרוסים החשובים בסוף המאה ה-19, ואנטון מיטוב (Anton Mitov), אחד הציירים הבולגרים המובילים לאחר העצמאות ומראשי האקדמיה לאמנות.

רבים מהציורים בחלק התחתון של הקירות בצד המערבי של הכנסייה עוסקים בריפוי ותחייה. מופיעים בהם סצנות כמו התחייה של לזרוס, טליתא קומי, בית חסדא, ריפוי בן האלמנה ועוד. בצד הצפון-מערבי יש סצנות הקשורות ללימוד – ישוע מלמד לפני מותו, אחרי מותו, במקדש בתור ילד בן 13, ועוד. בכל מקום ברחבי הכנסייה בתוך הציורים השונים, מופיעה מגילה שפעם מוחזקת בידי המלאך מיכאל בקיר המערבי, ופעם בידי ישוע בקיר המזרחי. המגילה מסמלת את החשיבות של הידע והלימוד בדת הנוצרית.

על הכיפה הגבוהה בבניין כתובה תפילת אבינו שבשמיים, ובנוסף לכך, במקום ישוע שליט העולם, מוטיב המופיע בדרך כלל בעיטורי כנסיות, מופיעה דמותו (ציור קיר) של אלוהים האב, כשעל ברכו יושב הילד ישוע. זהו ציור שלא מופיע תדיר, והוא מבוסס על המוטיב הנפוץ של ישוע הילד יושב על ברכיה של מריה. המשמעות של הציור היא שאלוהים הוא האבא של כולנו, לא רק של ישוע.

ציור נוסף מעורר מחשבה נמצא על הקיר הדרומי, שם רואים סצנה שמזכירה מאד את הסעודה האחרונה; ישוע יושב בראש שולחן של אוכלים ולידו אדם עם כד מים. לפי הברית החדשה ישוע אומר לתלמידים ללכת ברחובות ירושלים ולחפש אדם שנושא כד מים על ראשו, בכדי שבביתו יעשו את ליל הסדר. חשוב לציין שכד מים הוא סמל לטהרה. אולם, האנשים מסביב לשולחן הם בחלקם נשים, או נראים כמו חיילים רומאים. ואכן, זאת אינה הסעודה האחרונה, אלא ציור של נס הפיכת המים ליין בחתונה בכפר כנא. הקישור בין הסעודה האחרונה לבין אירוע זה מסביר את מהות האוכריסטיה – טקס אכילת הלחם ושתיית היין הנוצרי, שהיא התמרת החולין במקודש, הפיכת הרגיל והיומיומי לאלוהי, מים ליין, ויין לדמו של ישוע.

ומי האיש שעל שמו קרויה הכנסייה?

אלכסנדר נייבסקי (Alexander Nevsky) היה גיבור רוסי בן המאה ה-13 שהציל את ממלכת רוסיה מפלישה של אבירים טבטונים ומהמונגולים. הסיבה שבגללה הוקדשה הכנסייה החשובה והגדולה בבולגריה לגנרל רוסי היא הקורבנות הרוסיים שנפלו במלחמה לשחרור בולגריה, וכך, אלכסנדר נייבסקי נראה לבוש קסדה על מסך האיקונוסטזיס, משמאל למריה.

כנסיית סנט ניקולאי עושה הפלאים (הרוסית)

זאת כנסייה קטנה ואין ספק שהציורית ביותר בסופיה, הנמצאת ליד כנסיית אלכסנדר נייבסקי ומזכירה את הכנסייה הרוסית במוסקבה ואת כנסיית מריה מגדלנה של הבצלים בירושלים. היא נבנתה על ידי אותו ארכיטקט וקושטה על ידי אותם ציירים שעסקו בבנייתה ועיטורה של כנסיית אלכסנדר נייבסקי הסמוכה ובאותם זמנים, אלא שכנסייה זו נועדה להיות הכנסייה הפרטית של השגריר הרוסי לבולגריה והקהילה הרוסית שבמקום.

בכנסייה קבור הבישוף הרוסי סרפים (Seraphim), שנחשב לקדוש. הוא חי ופעל בבולגריה משנות ה-20' ועד שנות ה-50' של המאה ה-20 והעלה על כתב את עקרונות רוסיה המונרכית העתיקה מלפני הקומוניזם.

כנסיית האחים קיריל ומתודיוס

הכנסייה נקראת  St. Sedmochislenitsi Church והיא אחת הכנסיות היפות בסופיה. היא נקראת גם כנסיית שבע הקדושים (קיריל, מתודיוס וחמשת תלמידיהם הקרובים ובהם סנט קלמנט וסנט נחום) בעבר היא הייתה מסגד שהוקם על ידי האדריכל סינאן במאה ה-16 ונקרא המסגד השחור. האדריכל הבולגרי Yordan Milanov הפך את המסגד הנטוש לכנסייה בתחילת המאה ה20 ובמקביל עבד גם על כנסיית אלכסנדר נייבסקי ובית הסינוד הקדוש. בפנים יש מחזור ציורים יפה הקשור להיסטוריה הבולגרית, ומעליו מחזור ציורים יפה נוסף המוקדש למריה ולמלאכים. הכנסייה הייתה מקום הכינוס השני של הכנסייה הבולגרית ב1921.

ההר הקדוש – ויטושה (Vitosha)

מעל סופיה מתרומם לגובה 2,200 מטר הר ויטושה, המהווה מעין ריאה ירוקה של העיר. על המדרונות הצפוניים של ההר נמצאות כיום שכונות היוקרה של סופיה, אך בימי הביניים הר ויטושה נחשב כעין הר קדוש, בדומה להר אתוס ביוון, ועל המדרונות שלו היו עשרות מנזרים. באחד מהם נמצאת כנסייה קטנה ובה מגיעה אמנות הציור הבולגרי של הרנסאנס הפלאולוגי (המאות ה-13 – 14) לשיאה.

כנסיית בויאנה ((Boyana היא כנסייה קטנה יחסית, אך בעלת חשיבות תרבותית עצומה. היא נבנתה כבר במאה ה-11 אך עוטרה במאה ה-13, שנת 1259 (כך לפי כתובת שנמצאה במקום). נמצאים בה ציורי הקיר היפים ביותר בבולגריה, בזכותם הוכרה הכנסייה כאתר מורשת עולמי. הציורים הם אנושיים, מלאי רגש, עם פרספקטיבה ועומק. הם שוברים את המסגרת הביזנטית-דתית הנוקשה, ומהווים מעין רנסאנס לפני הרנסאנס, חזרה לנטורליזם ולאנושיות 100 שנה לפני ג'וטו.

הקדוש המודגש בכנסייה הוא סנט ניקולאי, שלימים הפך לסנטה קלאוס. הוא חי בטורקיה בעיר דמרה (ליד חוף אנטליה), עשה ניסים ועזר לסוחרים, קשתים, תלמידים, נחשב למגן המלחים וההולכים בים, ועוד. סנט ניקולאי אהב לתת מתנות בסתר ומכאן המסורת של סנטה קלאוס. הוא היה מהחותמים על הצהרת ניקיאה ובניגוד לקדושים אחרים מת בשלווה בביתו. על הקירות אפשר לראות מחזור ציורים של הניסים שעשה בחייו.

בציורים אחרים רואים את המלך קונסטנטין ואשתו מצד אחד של אולם הכניסה, ואת בונה הכנסייה קוליאן שליט האזור ואשתו מהצד האחר. בתוך האולם יש ציור מיוחד של הסעודה האחרונה, שבו יהודה שוכב על השולחן ושולח את ידו לאוכל של ישוע, וכן ציורים של קדושים שונים, ביניהם הציורים הראשונים מסוגם של איוון רילסקי וסווטי פטקה.

הציורים בכנסיית בויאנה הם עדות יחידה מסוגה לבית ספר לציור ואמנות של וליקו טרנובו, שפעל בזמן האימפריה הבולגרית השנייה. המקום נמצא כיום בחסות המוזיאון הלאומי להיסטוריה, שנמצא למרגלות ההר, מרחק 5 דקות נסיעה.

לא רחוק מכנסיית בויאנה נמצא מנזר דרגלבסקי (Draglevski), שהוקם במאה ה-14 על ידי אחד ממלכי האימפריה הבולגרית השנייה – איוון אלכסנדר. הוא ננטש עם הכיבוש העותומאני בסוף המאה ה-14, אך הוקם שוב באמצע המאה ה-15 והפך למרכז של לימוד, ספרות ושאיפות לעצמאות בולגרית. מספר ספרים נכתבו בו, וסיל לבסקי – מנהיג המאבק הבולגרי לעצמאות נהג לבוא לכאן כדי לנוח, לארגן את מחשבותיו ולתכנן את מעשיו הבאים. בתוך הכנסייה העתיקה יש ציורים בני מאות שנים בהם מופיעה דמותו של מקים המנזר במאה ה-15 Radoslav Mavar.

היום המקום משמש כמנזר נזירות, אשר  לא רחוק ממנו נמצאת אחת השכונות של סופיה ומהאזור שלידו יש תצפיות יפות על העיר וכביש העולה למרומי הרכבל ולבקתה של אתר הסקי ויטושה.

הערות

[1] האריאניות Arianism (סוג של נצרות) היא זו שניצרה את השבטים הגרמניים במאה ה-4 לספירה, שחיו באותה תקופה בבלקן. אריאן האמין שהכרייסט נכנס לתוך ישוע בזמן הטבילה, וכך גם הוא יכול להיכנס לתוכנו. הכרייסט זהה ללוגו, למילה.

[2] המלך הסרבי מילוטין שקבור בכנסייה בנה את מנזר גרניקה Gračanica Monastery ליד פרישטינה בקוסובו, וכנסייה נוספת בלב פריזרן בקוסובו.

קראו מאמרים כלליים על בולגריה (לחצו לקישור):

מבוא לטיול לבולגריה

סיפורה של תרבות האלה אם בבלקן

מגליתים ומסתרי האדמה בבלקן

מגליתים ואנרגיות בהרי רילה ורודופי

רוחניות והיסטוריה של התראקים ביוון ובולגריה

בעקבות אורפיאוס לשאול ביוון ובולגריה

אתרים תראקים ועתיקים בבולגריה

הרי רילה המקודשים

היסטוריה בולגרית נצרות ולאומיות

כנסיות ומנזרים בבולגריה

.