סוגים שונים של אתרים נוצרים בצרפת
ניתן לחלק את סוגי האתרים הנוצרים בצרפת לשלושה: הראשון הוא המנזרים, השני הוא הקתדרלות של הערים, שחלק גדול מהן קתדרלות גותיות, והשלישי הוא מקומות של התגלות מרים או מקומות של ניסים אחרים. בימי הביניים נקבע העיקרון שלמנזרים יהיה מראה רציני, קשוח, ללא פאר והדר וללא דגש על יופי, ולמרות זאת, יש מנזרים היסטוריים עצומים כגון קלוני וסיטו, שיש בהם גם זה וגם זה.
צרפת היא הארץ שבה הופיעה לראשונה האדריכלות הגותית, והקתדרלות הגותיות שבה נחשבות לשיא הישגי האדריכלות האנושית מאז ועד ימינו – מבנים מופלאים שמפליאים את כל רואיהם . אבוט סוגריוס (Abbot Suger) אב מנזר סנט-דני בפריז במאה ה-12, האמין שהמחשבה הפשוטה עולה דרך דברים חומריים, ושניתן לעורר תחושה של קדושה דרך תמונות, פסלים ואדריכלות. הוא פיתח לצורך כך את האדריכלות הגותית, כפי שהיא מופיעה לראשונה במנזר סנט-דני ובכנסיית נוטרדאם בפריז.
האדם שכתביו נזכרים בהקשר הצרפתי של התפתחות התפיסה המיסטית שמאחורי האדריכלות הגותית הוא פסבדו-דיוניסוס (Pseudo-Dionysius the Areopagite, מלומד סורי מהמאה ה-6, שכתב את הספר Corpus Dionysiacum וזיהה עצמו עם דמות המופיעה בספר מעשי השליחים לצד פאולוס – דיוניסוס. כתביו הגיעו למנזר סנט-דני בצרפת, והוא זוהה עם דניס, הבישוף של פריז והקדוש שלה. תורתו מפתחת את מושג התאוסיס – החזרה אל האל. במילים אחרות, סנט-דני בצרפת, מקום התפתחות המחשבה הגותית והמיסטיקה הנוצרית, אך גם ההשכלה והפילוסופיה, זוהה עם דמויות מהעבר הקשורות לנאו-פלטוניזם ולרצון להתאחד עם האל – כלומר, מיסטיקה.
סוגריוס האבוט של סנט-דני, הכיר באופן אישי את אלינור מאקוויטניה, ואין ספק שהשפיע עליה ועל החצר באקווטינה. הוא התעמק בכתביו של דיוניסוס, אולי מתוך מחשבה שהוא קבור במקום ומזוהה עם סנט-דני, פטרונה של פריז. הוא פיתח את התפיסה של תיאולוגיה מיסטית, היררכיה שמימית, מיסטיקה סמלית ושמות אלוהיים. לפי תפיסתו, ניתן להגיע לאלוהים דווקא דרך שלילתו, ולא דרך חיובו – באמצעות שתיקה, חושך ואי-ידיעה.
האור בכנסייה משקף את התיאולוגיה והמיסטיקה הנוצרית החדשה, שהתפתחה בקרב חוגים אינטלקטואליים בצרפת ובאיטליה. הדמות החשובה השנייה, בנוסף לסוגריוס, שפיתחה את התפיסה הדתית-אדריכלית החדשה, הוא ברנאר מקלרבו (Bernard of Clairvaux) – איש הדת החשוב ביותר במאה ה-12. שני אישים אלו טענו כי מבנה הכנסיות צריך לבטא את מדרג האצלת האנרגיות האלוהיות, והציעו לפתח ולטפח סוג כנסיות חדש, שיבטא באופן פיזי את הרוחניות המתחדשת.
הפילוסופיה הנוצרית שהתפתחה החל מהמאה ה-12 לימדה כי ניתן להגיע לאלוהים לא רק בכוח האמונה, אלא גם בכוח התבונה. ניתן להגיע לאלוהים בעזרת מאמץ מחשבתי מורכב וקפדני, אך גם עדין ורגיש. העדינות, הרגישות והקפדנות באו לידי ביטוי בפסלים, בקישוטים ובמורכבות המבנה של הקתדרלות הגותיות. המורכבות והעדינות של המבנים שיקפו את המורכבות והנשגבות של המחשבה החדשה, והאור הצבעוני הנכנס ומציף את הכנסייה שיקף את המיסטיקה המתפתחת של אור וחושך.
המחשבה התבונית באה לידי ביטוי בפרופורציות ובהרמוניות החבויות בבניין – ביחסים שבין הגובה לרוחב, בין המגדלים לבניין, וכן בפסלים ובציורים של דמויות המבטאות את החוכמה. בקתדרלה של סיינה, למשל, מופיעות דמויות של פילוסופים ואנשי חוכמה כגון סוקרטס, הרמס טריסמגיסטוס, זנון, וכן דמותה של סופיה – אלת החוכמה.
הקתדרלות הגותיות מבטאות בצורה ובפרופורציות את גוף האדם, בדיוק כמו המקדשים של העולם העתיק. לפי התיאולוגיה של פאולוס, מייסד הנצרות, הכנסייה היא גופו של ישוע. היו אנשים שלקחו את ההסבר הזה צעד נוסף קדימה וחשבו שמבנה הכנסיות עצמו צריך לבטא את גופו של ישוע – ומכאן גם את גוף האדם.
אולם האורך בכניסה לקתדרלה נקרא ספינה (Nave) משני צדדיו יש לעיתים אולמות צדדיים, הנקראים ספינות צד (Aisles). הספינה וצדדיה הם הגוף. את האולם הראשי של הקתדרלה חוצים אולמות רוחב – טרנספט (Transept), שהם הידיים. אחריהם נמצא מקום המקהלה (Choir) והאפסיס (Apsis) שבו המזבח – זהו הראש, מקום הקדושה.
בנוסף לגוף האדם, הקתדרלות מבטאות את מבנה העולם ואת מעשה הבריאה, בדיוק כמו המקדשים של העולם העתיק. המדרג של הופעת אלוהים בעולם הוא ארבעה שלבים, שהם: אלוהות, רוח, נפש וחומר, המקבילים לארבעה מצבי הצבירה של החומר – אנרגיה, גז, נוזל ומוצק. מבחינה הנדסית, ארבעה שלבים אלה הם ארבע צורות גיאומטריות: נקודה, קו, ריבוע (דו-ממדי) ומרובע (תלת-ממדי).
הגותיקה שואפת לגובה. הקתדרלות מתנשאות לגבהים אדירים של יותר ממאה מטר! (גובה המגדלים). השימוש בקמרונות צולבים אפשר להגביה את תקרת האולמות הפנימיים עד לגבהים בלתי נתפסים של חמישים מטר! בתוך הקתדרלות עצמן היחס שבין הגובה לרוחב מתקרב ל-1:4, וזה מוסיף לתחושת ההתעלות.
הבנייה לגובה מתאפשרת בזכות הקמרונות הצולבים והשימוש בקשתות תמיכה חיצוניות, שמורידות את המשקל מהקירות ומאפשרות בנייה אוורירית. זאת ועוד, חלק גדול מהקירות נהפך לחלונות זכוכית, כך שבמקרים רבים הקירות מהווים רק מסגרת אבן שאינה שוקלת הרבה.
קיומן של התמיכות החיצוניות, מעין פיגום נצחי, יכול היה לגרוע מיופיו של הבניין, אלא שאנשי הגותיקה הפכו חיסרון זה ליתרון. קשתות התמיכה החיצוניות עוטרו בפסלים ובתגליפים, שהופיעו גם במקומות רבים אחרים בבניין והיו לחלק ממהותו. בחלונות הופיעו סבכות אבן, כך שהמבנה כולו נראה גבוה, מורכב ועדין.
חשוב להדגיש שהתפיסה שמאחורי סוג הבנייה החדש קדמה להתפתחות הבניינים ולא להיפך. מבקר האמנות הנודע ארווין פנופסקי טוען שהמיסטיקה של דיוניסוס המתחזה (Areopagite) היא שעומדת בבסיס התבנית של הכנסייה הגותית הראשונה בעולם – סן-דני, שנבנתה על ידי האבוט סוגריוס, בתמיכת אלינור מאקוויטניה וברנאר מקלרבו.
ישנן תשע קתדרלות גותיות שנחשבות לאתרי מורשת עולמית, והן השיא של הגותיקה הקלאסית. לימים התפתחו סגנונות גותיים ייחודיים באימפריה האנגווינית, בלנגדוק ובמקומות אחרים, וכן סגנון נאו-גותי במאה ה-19, במקביל להופעת תנועת האמנות והאומנות (Arts and Crafts).
קתדרלת שארטר (Chartres)
נחשבת לפסגת היצירה הגותית. היא נבנתה בפרק זמן קצר יחסית, החל מסוף המאה ה-12, בתמיכת, בין השאר, אלינור מאקוויטניה בתחילת הדרך ולואי התשיעי בסופה – דבר המתבטא בפסלי הנשים בכניסה, ביניהם פסל של מלכת שבא.
הכנסייה נשארה שלמה עד ימינו, ורוב החלונות הצבעוניים שבה מקוריים מהמאה ה-13. החלונות כוללים צבע כחול מיוחד ונחשבים לאחד מהשיאים של אומנות זו.
הקתדרלה בשארטר נתקדשה עוד קודם לבנייה הגותית, מכיוון שנמצא בה כותנת מקורית של מרים הבתולה, והיא מוקדשת לה. בימי הביניים פעל בה בית ספר ללוגיקה ולפילוסופיה, שעסק בין השאר באדריכלות מקודשת. אכן, בקתדרלה יש פרופורציות מקודשות, יחס הזהב, שני שלישים ושליש, ועוד. כמו כן, בעמודיה יש גיאומטריה של מתומנים ועיגולים, המתייחסים זה לזה מבחינת המידות.
הבישוף ז'ופרה דה לָאבּ, שהתחיל בבנייה, היה חברו של ברנאר מקלרבו . הוא הושפע מתפיסותיהם של סוגריוס מסנט-דני וברנאר, שאימצו את הרעיונות הנאו-פלטוניים ואת הפילוסופיה של דיוניסוס האראופגי בנוגע לאדריכלות מקודשת.
במרכז הקתדרלה נמצא לבירינת ענק , המייצג את המסע הרוחני – לבירינת בן 11 מעגלים באורך 262 מטרים.
קתדרלת בורג' (Bourges)
התמוכות הדואות החיצוניות של אפסיס קתדרלת בורג' הן אחד המראות המרתקים והיפים בצרפת, והן מעניקות לצד המזרחי של הקתדרלה מראה של פירמידה.
החלונות הצבעוניים מרהיבים ומספרים סיפורים מהתנ"ך. בפנים, באזור שמסביב למקהלה, יש תגליפי אבן נפלאים, ובהם שעון אסטרולוגי יחיד מסוגו.
מנזרים
מאה ה-10 מתפתח המרכז בקלוני והופך להיות המנזר הגדול והמשפיע בעולם הנוצרי, אלא שעם הזמן יש לו תחרות עם המנזר Abbaye de Clairvaux שבו פועל ברנאר מקלרבו. מנזרים היסטוריים חשובים נוספים הם אלו שלCîteaux ושל La Trappe
צרפת היא ארץ משופעת במנזרים, חלקם מלכותיים, כמו מנזר פונטברו בעמק הלואר.
מנזר קלוני Cluny
מנזר קלוני היה המנזר החשוב ביותר בעולם הקתולי-נוצרי במאות 10–12 ומרכז הרפורמות הגריגוריאניות. קלוני הוקמה בתחילת המאה ה-10 כמנזר עצמאי שלו תקנון בנדיקטי מחודש המדגיש את חיי התפילה וההגות על פני העבודה והתערבבות עם האנשים, חיי טוהר נוצריים והימנעות מסימוניה ופריצות. הרפורמה של קלוני סחפה אחריה הרבה מנזרים אחרים. במאה ה-11 נבנה בקלוני המנזר הגדול ביותר בעולם הנוצרי, והאבוט של קלוני היה אחראי על יותר מ-1,200 מנזרי בת בכל רחבי אירופה. ארבעת האבוטים הראשונים של קלוני הנהיגו כל אחד בתורו את המנזר והתנועה במשך זמן רב, וביחד, מ-926 עד 1109, הם הפכו את רשת מנזרי קלוני לאימפריה אדירה. ארבעה אפיפיורים הגיעו ממנזרים אלו במאה ה-11, וביניהם אורבן השני, שקרא למסע הצלב הראשון וטיפח את האידיאל של כוח ומיליטנטיות נוצרית.
התפילות של נזירי קלוני נתפסו כעוזרות לאנשים לעבור את כור המצרף, הנזירים נתפסו כמו מלאכים ששולטים על עולם ביניים בין העולם הזה לגן העדן, שלוחי גן העדן. בקתדרלה של מנזר האם התפתח סגנון אדריכלי מיוחד שהושפע מהתפיסות הנוצריות החדשות. במאה ה-11 התפרסם ספר על אבוט אודילון (Odilon), שהיה הראש של קלוני עד 1049, והמוניטין של המנזר גבר.
הביטוי האדריכלי של תפיסת המנזר כמתווך בין העולם הזה לעולם הבא מופיע באולם מסוג חדש שנבנה בצד המערבי של הבניין ונקרא גלילאה, וזה מסתמך על מה שישוע אומר לתלמידים, שהוא יפגוש אותם בגליל לאחר מותו. בניין הגלילאה התקשר לחיים אחר המוות והתחייה, היו מתפללים בו להעלאת נשמתם של המתים, זה היה מקום תיווך בין העולמות, והפיסול והאמנות בו היו בהתאם. בזמן שהרוחניות של קלוני הגיעה לשיאה, הטקס החשוב שלה היה זיכרון המתים ב-2.11.
אלמנט אדריכלי נוסף שמופיע במנזר קלוני ובמנזרי הבת שלו הוא מגדלים גבוהים או קפלות מוגבהות, ובהם מזבחות למלאך מיכאל. העולם נתפס כמקום מאבק בין כוחות טוב בראשות המלאך מיכאל לכוחות רוע. למיכאל היה תפקיד מרכזי בתפילות למתים, החג שלו נחגג בסמוך ליום השוויון הסתווי, ב-29.9. מיכאל היה אחראי על המערב, מקום שקיעת השמש, גבריאל על הדרום, רפאל על הצפון, ואוריאל על המזרח. המגדלים היו במערב, ליד הכנסייה ובניין הגלילאה.
קלוני נתמכה, בין השאר, על ידי המלכים והאצילים. הספרדים האמינו שלתפילות של נזירי קלוני הייתה השפעה בשחרורו של אלפונסו השישי מהכלא (1120), ושהם יעזרו לשחרר אותו גם מהייסורים בכור המצרף. המלך פרדיננד הראשון (1037–1065) נתן כסף מזומן לקלוני. המנזרים בספרד שהיו קשורים לקלוני הם San Isidoro de Dueñas, Santa Maria de Nájera.
אלא שהעושר של מנזרי קלוני הרחיק בסופו של דבר את אהדת האוכלוסייה, שעייפה מתפילות וטקסים בלתי פוסקים. המשיח לא הגיע, והירידה מפסגת הכוח והתהילה הייתה מהירה. במאה ה-12 הופיע מסדר חדש שהעלה על נס את הפשטות והעבודה, המסדר הציסטריאני, והוא הפך לפופולרי יותר ויותר והחליף את המנזרים של קלוני כמוביל את העולם הנוצרי המתחדש.
הסגנון הרומנסקי שהתפתח בקלוני כלל רצפים של תגליפים שסיפרו סיפור, במטופות שמעל דלתות הכניסה ובחזיתות (בעיקר המערבית). הסגנון הזה התפשט לצפון איטליה והוא מספר סיפור. כנראה שמי שהביא אותו הם עולי הרגל, מכיוון שבדרום איטליה אין הרבה הופעות של סדרות תגליפים מעין אלו. ייתכן והיו סדנאות נודדות של אמנים, בסגנון הבונים החופשיים. כיום ניתן למצוא באתר המנזר את האוסף הגדול ביותר בעולם של פסלים ותגליפים רומנסקיים, שרידים מהמנזר העתיק המוצגים במוזיאון וברחבי האתר.
מקומות של התגלות
\צרפת משופעת במקומות של התגלות, בעיקר של מריה, כשהגדול והמפורסם ביניהם הוא מקום ההתגלות בלורד לרגלי הרי הפירנאים. אך מריה הופיעה קודם לכן גם בלה סלט בהרי האלפים ובמקומות אחרים, שכולם נהיו מקומות עלייה לרגל.
לורד
האפיפיור פיוס ה-9 הכיר בדוגמה של ההיריון ללא רבב כבר ב-1854, וארבע שנים אחר כך הגיע אישור אלוהי להחלטה זו על ידי הופעה של מריה בלורד שבצרפת לפני ילדה בת 14 בשם ברנדט סובירוס (Soubirous) ברנדט הילדה נכנסה למערה קטנה ליד הנהר במסגרת שיטוטיה, ושם התגלתה לה מריה במשך 18 פעמים נפרדות על פני תקופה של כמה חודשים. ההתגלות הראשונה התרחשה ב-11.2.1858 וההתגלות האחרונה ב-16.7.1858. מריה הופיעה בדמות נערה צעירה ויפה, יחפה, לבושה שמלה ורדיד לבנים וחגורת בטן כחולה, ומחזיקה בידה את מחרוזת הרוזרי כשאור על-טבעי קורן ממנה.
הדמות שבחיזיון כיוונה את ברנדט להתפלל עם הרוזרי והעבירה דרכה מסרים לאנושות של חזרה בתשובה. מריה ציוותה על ברנדט לחפור באדמה, וזה הביא לפריצת מעיין שמימיו בעלי תכונות מרפאות. ברנדט נכנסה לטרנס בזמן ההתגלויות ולאחר מכן הייתה באקסטזה. המקרה התפרסם ואנשים באו לחזות בה, וחלקם היו עדים למצבים שלה ולתפילותיה. באחת הפעמים היא נתבקשה לשאול את ההופעה לשמה, ובהתגלות ה-16 בזמן חג ההתעברות של מריה (25.3) היא אכן גילתה לברנדט ששמה הוא "ההיריון ללא רבב". זה היה טיעון מכריע בקבלת ההתגלות של ברנדט כאמיתית, מכיוון שלא הייתה לילדה דרך לדעת שהאפיפיור החליט כמה שנים לפני כן לאמץ את הדוגמה של מריה כדמות ה"היריון ללא רבב".
בעקבות החיזיון והניסים שקרו בלורד לא נותרה לוועידת הכנסייה, שהתכנסה כמה שנים אחר כך ב-1868, ברירה אלא לאמץ את הדוגמה הזו. ברבות הימים הפכה ברנדט לנזירה בעיר Nevers שם שירתה ללא לאות את העניים והחולים עד שנפטרה בגיל צעיר ונקברה בקריפטת מנזר Sisters of Charity למרבה הפליאה, גופתה לא נרקבת עד היום.
האתר בלורד מרשים מאוד, בראשו כנסייה בסגנון נאו-גותי צרה וארוכה ובה קפלות המספרות את הניסים שקרו במקום וסיפורי התגלות והתערבות של מרים. מתחת לכנסייה זו ולפניה נמצאת כנסייה ענקית המוקדשת לרוזרי, ובראשה כיפה עגולה ועליה כתר זהב עצום (ראו בתמונה). בתוך הכנסייה יש שלושה חלקים צדדיים חצי-עגולים, ובכל אחד מהם חמש קפלות המוקדשות לחמש המסתורין של הרוזרי: העצב, השמחה וההארה.
הכנסייה מזכירה קצת בתכנונה את כנסיית הרוזרי ברחוב אגרון בירושלים. הכנסייה בלורד נבנתה בשנת 1901, וזו שברחוב אגרון בשנת 1920, ויש להניח שהושפעה ממנה.
ראו עוד מאמרים על מסורות רוחניות בצרפת (לחצו לקישור)
